פסקי דין על דוד טל | פסקי דין על דוד טל החזקות (ד.ט013) | פסקי דין על ברק יצחקי

65419-11/19 רעב     01/01/2020




רעב 65419-11/19 דוד טל, דוד טל החזקות (ד.ט013) בע"מ נ' ברק יצחקי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"ב 65419-11-19 טל ואח' נ' יצחקי




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקשים- המערערים

1.דוד טל
2.דוד טל
החזקות (ד.ט. 2013) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שלו
ועו"ד אסף אורן


נגד


המשיב
:

ברק יצחקי
ע"י ב"כ עו"ד חיים פיצ'ון




פסק דין



1.
לפני בקשת רשות ערעור שהוגשה בהתאם לסעיף 29ב (א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968
(להלן: "חוק הבוררות") על פסק בוררות מיום 30.10.19 שניתן ע"י כב' הבורר עו"ד גדי אוזן (להלן: "פסק הבוררות" ו"הבורר", בהתאמה).
המבקשים טוענים כי בפסק הבוררות נפלו טעויות משפטיות מהותיות שיש בהן כדי לגרום להם עיוות דין.

2.
ביום 15.6.16 נחתם בין המשיב (הקונה) למבקש 1 (המוכר) הסכם שכותרתו: "הסכם שותפות" (להלן: "ההסכם") בנוגע לנכס המצוי בשדרות רוטשילד פינת הרצל בתל אביב (להלן: "העסק").



בסעיף 2 להסכם צוין כי העסקה היא:

2.1... רכישת 50% מזכויותיו של המוכר מעסק ברחוב הרצל 6 תל אביב, מכל הרווחים שלהם הוא זכאי לקבל מהעסק שהקים עם דוד טור, למעט קשר עם ההלוואה המוזכרת בסעיף 4 להסכם שבין המוכר לבין דוד טור.

2.2 החל מיום חתימת הסכם זה יהא זכאי צד ב' למחצית הרווחים (הכנסות בהפחתת הוצאות) שיתקבלו מהפעלת הקיוסק כהגדרתו בסעיף 12 להלן, והכל בכפוף להסכם שנחתם עם דוד טור".

3.
כב' הבורר עו"ד גדי אוזן מונה כבורר בסכסוך בהתאם להחלטת ועד מחוז ת"א בלשכת עו"ד ביום 25.8.18, וזאת בהתאם לתניית הבוררות בסעיף 10 להסכם.

במסמך שכותרתו: "תוספת להסכם הבוררות", שהצדדים לו הם מבקש 1 והמשיב, נכתב כי
בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 30.8.18 הוסכם כי הבוררות תהיה עפ"י הדין המהותי, מבלי שהבורר יהיה כפוף

לסדרי הדין, דיני הראיות והגבלת זמנים למתן פסק הבוררות.
כמו כן תהא זכות ערעור על פסה"ד, ישיבות הבוררות יתועדו בפרוטוקול ודיוני ההוכחות יוקלטו ויתומללו ופסק הבוררות ינומק.
על כך חתומים מבקש 1 והמשיב וכב' הבורר נתן לתוספת זו תוקף של החלטה ביום 27.9.18.

4.
בכתב התביעה טען המשיב כי נתבע 1 פנה אליו להיות שותף עמו בעסק שיופעל בחנות ברח' רוטשילד פינת הרצל בת"א כנגד השקעה של 100,000 ₪. הסביר כי הוא שוכר את המקום תמורת 13,000 ₪ ומשכיר אותו בשכירות משנה למסעדן בשם דוד טור תמורת סך של 25,000 ₪. הוצע לו להיות שותף לרווחים מעסק שמקים במקום דוד טור וגם אם לא יהיו רווחים מהעסק הרי שיהא זכאי ל- 6,000 ₪ בחודש
- מחצית הפרש מרווח דמי השכירות.

ביום 15.6.16 נחתם ההסכם ביניהם ובהתאם לסעיף 2 רכש התובע ממבקש 1 את הזכות לקבלת 50% מזכויותיו בעסק ומהרווחים מהעסק.
הוסכם כי הסכום המינימלי לו זכאי לפי ההסכם הינו 6,000 ₪ בחודש – מחצית הפרש דמי השכירות המשולמים ע"י דוד טור לדמי השכירות המועברים ע"י נתבע 1 לבעלת הנכס.
התובע עביר לנתבע 1 סך של 100,000 ₪ בהתאם להתחייבותו לפי סעיף 4 להסכם.
מבקש 1 הסביר לו שעסקיו של דוד טור בחנות לא עלו יפה, ועל כן הוא לא יכול לגבות ממנו את דמי השכירות והתובע לא יקבל סך של 6,000 ש"ח.
ביום 10.7.17 העביר נתבע 1 לתובע סך של 50,000 ₪ וביום 13.8.17 סך של 50,000 נוספים.
מבירורים שערך התובע לאחר מכן עלה כי לאחר הכישלונות, דוד טור החל להפעיל במקום עסק מצליח לממכר המבורגרים – סוסו ובניו בע"מ
. לאחר פניות רבות לנתבע 1 ושליחת מכתב התראה השיב לו כי ההסכם ביניהם לא השתכלל וכי התובע שילם לו רק "דמי רצינות" ואלה הוחזרו לו. מכרטסת המפרטת את התקבולים שקיבל נתבע 1 מהעסק עלה כי נתבע 1 קיבל מהעסק 2,506,106 ₪. נטען כי הכרטסת מתייחסת רק לעסק סוסו ובניו בע"מ
המופעל ע"י דוד טור בעסק. יש בה פירוט תקבולים שקיבלו הנתבעים מהעסק. בתחילה נתבע 1 ולאחר מכן נתבעת 2 .


הסעד המבוקש:
"לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע מחצית מהרווחים (הכנסות בהפחתת הוצאות) שהתקבלו ויתקבלו מהפעלת הקיוסק ברחוב הרצל 6 פינת רוטשילד תל אביב (כהגדרתו בסעיף 12 לחוזה מיום 15.6.2017), החל מיום חתימת החוזה ואילך, אך לא פחות מסך של 6,000 ₪ לחודש".


5.
הנתבעים הגישו בהליך הבוררות בקשה למחיקת נתבעת 2 מכתב התביעה בין היתר הואיל ונתבעת 2 אינה צד להסכם הבוררות ואין לתובע עילת תביעה ביחס אליה.
בהחלטה מיום 27.11.8
קבע כב' הבורר כי אין מקום למחוק את נתבעת 2 במסגרת הבקשה למחיקה על הסף.
נקבע כי בשלב זה, טרם נשמעו עדויות בתיק וטרם התקיימו חקירות, לא נכון יהיה להגיע למסקנות בנוגע למחיקת נתבעת 2. נקבע כי טענות הצדדים בעניין זה יתבררו בשלב הראיות והחלטה תינתן במסגרת בירור התובענה כולה.



התקיימו דיוני הוכחות והוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

6.
פסק הבוררות:

א.
מכלל העדויות והראיות עולה כי ההסכם בין התובע לנתבע 1 נחתם בבית התובע ביום
15.6.16 בנוכחותם
בלבד.

ב.
נקבע כי התובע עמד בנטל והוכיח כי אכן שילם לנתבע 1 100,000 ₪.
צוין כי במסגרת העדויות והטיעונים הייתה מחלוקת לעניין תשלום בסך 20,000 ₪
שנטען ע"י התובע כי שולם באמצעות ויתור על החזר הלוואה. כב' הבורר סבר כי התנגדות נתבע 1 בעניין זה נעשתה "בלשון רפה" וכי לא הייתה מחלוקת אמתית בעניין.
נקבע כי אמנם מועדי התשלומים חרגו מהקבוע בהסכם, אולם נתבע 1 לא ראה בדבר הפרה והסכים לקבל את התשלומים בפועל. כמו כן נתבע 1 לא טען כי ביטל עקב כך את ההסכם.

ג.
בחודשים יולי ואוגוסט בשנת
2017 שילמו הנתבעים לתובע באמצעות שיקים של הנתבעת
2 שני תשלומים על סך 50,000 ₪, כל אחד.
נקבע כי מהראיות עולה המסקנה כי סכומים אלה לא היו בגדר ביטול ההסכם והחזר התשלום שביצע התובע (כטענת הנתבעים).


נקבע כי לא הוסכם בין הצדדים שהסכומים ששולמו ע"י הנתבעים היו בגדר החזר תשלום ששילם התובע ולאור ההסכם לפיו התובע והנתבע היו אמורים לחלוק ביניהם סך של 12,000 ₪ בחודש, התובע ציפה לקבל סכום כלשהו למעלה משנה לאחר חתימת ההסכם והסכום ששולם לו יכול היה להתפרש כתשלום על חשבון ההתקשרות בין הצדדים.

ד.
מחיקת סעיף 4 (3) להסכם נעשתה בהסכמת התובע ונתבע 1 במעמד חתימת ההסכם.

טענת הזיוף שטען נתבע 1 נדחתה.

ה.
נדחתה טענת נתבע 1 לפיה ההסכמה לשלם לתובע 6,000 ₪ לחודש הייתה זמנית ולתקופה מוגבלת. נקבע כי הדבר לא עולה מהראיות ונסתר נוכח הוספת הנתבע בכתב ידו בסעיף 3.5 להסכם.

ו.
נדחתה טענת הנתבעים כי עדויות רו"ח דורון פרץ ועו"ד ירון יטיב סתרו את עדות התובע באופן שפוגע במסקנות כב' הבורר.

ז.
אומד דעת הצדדים בענייננו משתמע מפורשות מלשון ההסכם. אף אם היה מקום להידרש לפרשנות שנלמדת מהתנהגות הצדדים לפני או אחרי חתימת ההסכם או נסיבות חיצוניות להסכם, הנתבעים לא הציגו ראיות משמעותיות שיש לפרש את ההסכם אחרת מלשונו.

ח.
לא מצויה בהסכם חובה לפיה על
התובע להיות פעיל בניהול העסק, ולכן התנהגות התובע לאחר חתימת ההסכם אינה סותרת את ההסכמות בהסכם.

ט.
אין עיגון בהסכם לטענת נתבע 1 לפיה כוונת ההסכם היא רכישת מניות בנתבעת 2.

י.
טענות הנתבעים לפיהן התובע לא דרש כספים מנתבע 1 בזמן אמת, נעשה ניסיון ע"י התובע לקבל מסמכים שלא במישרין אלא דרך צד שלישי, התובע כבש עדים ומסמכים וטענות נוספות; לא מחזקות את עמדת הנתבעים שכן אין הן נוגעות בלב העניין, ניתן לפרש אותם בצורות שונות אין בהן לשנות את אומד דעת הצדדים ואין בהן לשנות את מסקנות הבורר.

י"א.
אשר למעמדה של נתבעת 2 בבוררות נקבע כי ראוי שנתבעת 2 תהיה צד לבוררות ופסה"ד יחול גם עליה.


י"ב.
התובע ביקש סעד כספי ולא נקב בסכום ספציפי.

מאחר ובהליך זה לא התבררו הסכומים שהתקבלו אצל הנתבעים, לא ניתן להורות על תשלום סכומים ספציפיים. כמו כן לא ניתן לתת צו כפי שמבוקש בכתב התביעה שכן סעד כספי צריך להיות מוגדר.

י"ג.
נקבע כי:
-
ההסכם שמחייב הוא ההסכם שצורף כנספח א לתצהיר התובע וכי סעיף 3 (4) נמחק מההסכם בהסכמת התובע ונתבע 1 במעמד החתימה.
-
בהתאם לסעיפים 1.2 ו – 2.2 להסכם,
החל מיום חתימת ההסכם זכאי התובע למחצית הרווחים (הכנסות בהפחתת הוצאות) להם זכאי נתבע 1 לקבל מהפעלת העסק, כפוף להסכם ולהסכם שנחתם בין נתבע 1 לדוד טור, בניכוי סך של 100,000 ₪ ששולם ע"י נתבע 1.

הנתבעים חויבו, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים ששילם או ישלם התובע כשכר הבורר בהליך ובנוסף ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,500 ₪ בתוספת מע"מ.


7.
תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור:

א.
המשיב לא תבע סעד של מתן חשבונות והתנגד לפיצול סעדיו. המשיב רק ניסה להוכיח קיומה של חבות מכוח ההסכם וטען כי זכאי לסעד הכספי בתביעה.
בפסק הבוררות נדחה הסעד הכספי נוכח אי הוכחת הסכומים.
לפיכך מתן סעד הצהרתי בפסה"ד שלא נתבקש כלל מהווה חריגה מסמכות הבורר ואין מקום לתת אותו בהיותו סותר את המסקנה האופרטיבית אליה הגיע הבורר בדחותו את התביעה. דחיית הסעד הכספי שוללת מתן הצהרה שהינה הפוכה למצב הדברים לו התובע היה זוכה בתביעתו .
הבורר פסק בניגוד לממצאיו ולדין, תוך מתן סעד הצהרתי סותר לעצם דחיית התביעה על ידו.


ב.
משנקבע כי ההסכם נכרת בין נתבע 1 והמשיב בלבד, לא היה מקום לצרף את נתבעת 2 ולהחיל את פסק הבוררות עליה.
בענייננו המשיב לא טען כי נתבעת 2 נטלה חלק פעיל בהסכם שיתוף הפעולה עם המשיב או הסכימה באורח מהותי להשתתף בהליך הבוררות בין נתבע 1 למשיב, ולכן לא ניתן לצרף את נתבעת 2 להליכי הבוררות.
כמו כן המשיב לא הניח תשתית ראייתית אשר יש בה להעיד אודות הברחת כספים מצד נתבע 1 לנתבעת 2 לאחר כריתת ההסכם בין נתבע 1 למשיב או עובר לכריתתו.
המשיב לא הוכיח קיומן של תרמית או עילות אחרות המצדיקות הרמת מסך התאגדות של נתבעת 2, באופן המצדיק צירופה להליך הבוררות. המשיב לא התמודד עם העובדה כי זכויות הפעלת העסק היו בידי נתבעת 2 שנים לפני כריתת ההסכם בין
נתבע 1 למשיב.

ג.
לא ניתן להגיע למסקנה לפיה המשיב הפך שותף במחצית זכויות נתבעת 2 מבלי לרכוש את זכויותיה.
לא ניתן היה בפסק הבוררות להקנות למשיב זכויות בנתבעת 2 ללא קביעה פוזיטיבית לפיה הוא רכש מחצית מניותיה, אלא רק על בסיס הסכם בין המשיב לנתבע 1 (אף שהוא בעלים של נתבעת 2). זאת גם בשים לב לכך שזכויות נתבעת 2 בעסק הוחזקו בידיה עובר לכריתת ההסכם בין המשיב לנתבע 1, כך שהמשיב היה מחויב לרכוש מניות נתבעת 2 על מנת להיות זכאי למחצית הכספים שמתקבלים בידי נתבעת 2, וזאת לא נעשה גם לשיטתו של המשיב.

8.
תמצית טענות המשיב בתשובה לבר"ע:

א.
הסעד שנתבע ע"י המשיב הוא אכיפת הסכם השותפות. כב' הבורר קיבל את התביעה והסעד שניתן בפסק הבוררות מצטט את סעיף 2.2 להסכם. משמעות אכיפת הסכם השותפות – לחייב את המבקשים לשלם למשיב "מחצית הרווחים". את סכומם לא ניתן היה לכמת בעת הגשת התביעה.

אין מניעה לראות בפסק הבוררות פס"ד כספי. ככל שהמבקשים יסרבו להמציא את הכרטסת בהתאם לחיובם בפסה"ד, יגיש המשיב הליך בפני
כב' הבורר או תביעה לפי עילת הפסק.

הליך הבוררות הוגש ונוהל בנוגע לזכאות המשיב למחצית מרווחי העסק; אין מדובר בעניין שלא נמסר להכרעת הבורר.

עוד נטען כי אף אם טענת המבקשים נכונה בהקשר זה, הרי שאין מדובר בטעות יסודית ביישום הדין.

ב.
נתבעת 2 צורפה בדין ובצדק להליך הבוררות. צירופה של נתבעת 2 נועד לטובתה על מנת שתהיה לה הזדמנות לטעון טענותיה, כפי שעשתה, וכן כדי מנוע תרגילי התחמקות והטעיות.
נתבע 1 צריך להעביר מחצית מרווחי העסק למשיב, בין אם התקבלו אצלו הרווחים ובין אם הועברו על ידו לחברה שבבעלותו, כך שאין עיוות דין בענייננו.
ג.
הבורר לא קבע שלמשיב יש זכויות בנתבעת 2. דבר זה לא נטען ולא התבקש.
המשיב לא טען שרכש מניות בנתבעת 2 ולא טען שהוא זכאי לקבל 50% מכל הכנסותיה, נכסיה וזכויותיה של נתבעת 2.
המשיב טען ונקבע בפסק הבוררות שנתבע 1 מחויב להעביר למשיב מחצית מרווחי העסק ואם רווחי העסק הועברו ע"י נתבע 1 לנתבעת 2 הרי שנתבע 1 עדיין מחויב להעביר למשיב מחצית הרווחים ועל מנת שלא תעלה טענה כלשהי מצד נתבעת 2, היה מקום לצרפה להליך על מנת שתוכל לטעון טענותיה.



ד.
המבקשים הם אלה שטענו שנתבעת 2 היא הבעלים של העסק, אך הטענה נדחתה בפסק הבוררות.

9.
לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת השלמת טיעונים בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלקה, באופן שנתבעת 2 תימחק מההליך, מהנימוקים כדלקמן:

10.
המסגרת הנורמטיבית:
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש על פסק בוררות לפי סעיף 29ב (א) לחוק הבוררות רק אם נפלה בפסק הבוררות "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין".

ברע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ
נ'
קטן (14.4.16) נדרש כב' השופט דנציגר לשאלה – מתי תינתן בקשת רשות ערעור לפי סעיף 29 ב לחוק הבוררות.
נקבע, כי על מנת שתינתן רשות ערעור על פסק בורר יש צורך בקיומם של 3 תנאים מצטברים:
(א)
מדובר בטעות יסודית.

(ב)
הטעות היא ביישום הדין.

(ג)
יש בטעות כדי לגרום עיוות דין.




נקבע שם, כי הגם שהמחוקק ביקש לאפשר לצדדים להליך בוררות לערער על טעויות שנפלו בהכרעת הבורר, אזי פתיחת צוהר רחב מידי, עלולה לפגוע באפקטיביות ובאטרקטיביות של הליך הבוררות ולגרום לעומס על בתי המשפט בניגוד לתכלית חוק הבוררות (שם, סעיף 9).


נקבע לא אחת, כי מתן רשות ערעור לפי סעיף 29 ב לחוק הבוררות, תינתן ככלל, בנסיבות "זועקות" וראה לעניין זה: רע"א 4077/14
chainrai balram
נ' ישראל סורין איזי שוחט
(ניתן ביום 13/7/15) וכן רע"ב 54305-03-15 גורי מוצרי צריכה (1991) בע"מ
נ' הרדוף תוצרת מזון אוגני אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
(9.3.16).

11.
אני סבורה, כי במקרה דנן יש מקום להתערבות ביחס לחיובה של הנתבעת 2 .
באשר ליתר הקביעות בפסק הבוררות
לא נפלו טעויות יסודיות ביישום הדין
ואין מקום להתערבות.

12.
אשר לסעד שנפסק בפסק הבוררות:

כב' הבורר הגיע למסקנה שלא הייתה בין הצדדים הסכמה על ביטול ההסכם והשבת הסכומים שהתובע שילם.
כב' הבורר קבע
כי החל מיום חתימת ההסכם התובע זכאי למחצית הרווחים להם זכאי נתבע 1 לקבל מהפעלת העסק, וזאת לפי סעיפים 2.1 ו – 2.2 להסכם (כפוף למפורט בסעיף 77 לפסק הבוררות).
הוסבר כי במסגרת הסעד הכספי שהתבקש בכתב התביעה לא ננקב סכום ספציפי ואף בהליך שהתנהל לא התבררו הסכומים שהתקבלו אצל הנתבעים.


בסעד שהתבקש בכתב התביעה יש אלמנט הצהרתי. בכתב התביעה לא צוין סכום מבוקש. מבחינה מהותית הסעד שנפסק בפסק הבוררות תואם את המבוקש בכתב התביעה.

יש לזכור בהקשר זה כי הצדדים הסכימו כי פסק הבוררות אמנם יהיה לפי הדין המהותי אם כי הבורר לא יהיה כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות.
בנסיבות אלה, בשים לב לכך שבאופן מהותי הסעד שניתן תואם לסעד שהתבקש, איני סבורה כי יש מקום ליתן רשות ערעור בנוגע לסעד שנפסק.

אוסיף כי אמנם לא אוכל לתת פסיקתא עם סכומים כאשר אאשר את פסק הבוררות לפי סעיף 28 לחוק הבוררות.
ב"כ המשיב טען בעניין זה כי
לפי סעיף 39 לחוק הבוררות
"אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה"

.
ב"כ המבקשים אינם מסכימים עימו.
אין צורך במסגרת שלפני להכריע בסוגיה.

13.
אשר לנתבעת 2:

אין חולק כי נתבעת 2 לא הייתה צד להסכם שנחתם בין נתבע 1 למשיב.
המשיב לא קנה מניות של נתבעת 2. המשיב לא רצה לקנות מניות של נתבעת 2, המשיב לא טען שהוא שותף בנתבעת 2 אלא טען כי צריך לקבל את חלקו ברווחים לפי הסכם השותפות שנחתם בינו לבין נתבע 1 בנוגע לעסק מסוים.


אני סבורה כי במקרה דנן לא ניתן היה ליתן פסק בוררות נגד הנתבעת 2:

1) אין שטר בוררות ביחס לנתבעת 2.
תנית הבוררות נקבעה בהסכם בין התובע לנתבע 1 בלבד.

2) לשכת עוה"ד לא הוסמכה למנות בורר ביחס לנתבעת 2 (סעיף 10.1 להסכם השותפות).

3) בנסיבות העניין אין אפשרות לצרף את נתבעת 2 כצד להליך הבוררות על אף שאינה חתומה על הסכם הבוררות מכוח "מעגל ההרחבה השלישי" ויש בידי לקבל את טענת המבקשים בהקשר זה.


מעגל ההרחבה השלישי מאפשר צירוף צדדים להליכי בוררות רק במצבים יוצאי דופן.

אין מדובר במצב בו נתבעת 2 הסכימה להליך הבוררות מבחינה מהותית אך היא מנסה להתחמק מהשתתפות בו בטענות פורמליסטיות (ראה בהקשר זה סעיף 14 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר רונן נ' עו"ד יובל כהן (17.6.13)).
בענייננו, מדובר במצב בו נתבעת 2 אינה חלק מהסכם השותפות והיא כלל לא הביעה הסכמה "מהותית" (או אחרת) להשתתף בהליך הבוררות (ראה בעניין זה גם: 5184/17 בראשית יהלומים בע"מ
נ' נמדר, סעיף 7 להחלטת כב' השופט נ' הנדל (17.9.17)
לפיכך, לא מצאתי כי בנסיבות יש בדוקטרינת מעגלי ההרחבה כדי לאפשר צירוף כפוי של נתבעת 2 לבוררות מוסכמת שהתובע ונתבע 1 הסכימו להיות חלק ממנה.
וכבר בראשית ההליך העלתה הנתבעת 2 את טענותיה .
עוד אוסיף, כי תביעת המשיב התקבלה.
הסעד שנפסק בפסק הבוררות לטובת המשיב
ממילא ביחס לנתבע 1 ולא ביחס לנתבעת 2 – ראה סעיף 77 לפסק הבוררות שאין צורך לחזור עליו שוב.
פסה"ד ביחס לנתבעת 2 הוא רק לגבי חיוב בהוצאות:
נתבעת 2 חויבה לשאת יחד עם נתבע 1 בסכומים ששילם או ישלם המשיב כשכר הבורר בהליך, ושכ"ט עו"ד בסך 22,500 ₪ בתוספת מע"מ.
הואיל ומצאתי לנכון להורות על מחיקת נתבעת 2 מההליך, נתבע 1 – המשיב יישא לבדו בסכומים אלה.
למעשה,
מחיקת נתבעת 2 אינה פוגעת בזכויות שהוקנו למשיב – התובע לפי פסה"ד.

14.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל בחלקו
רק בנוגע למחיקת נתבעת 2.


יתר הקביעות בפסק הבוררות נותרות על כנן.

ב.
מכוח סמכותי לפי סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשרת את פסק הבוררות כפוף למחיקת נתבעת 2 ולכך שנתבע 1 יישא לבדו בסכומים ששילם או ישלם המשיב כשכר הבורר בהליך ושכ"ט טרחת עו"ד בסך 22,500 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 78 לפסק הבוררות).

ג.
לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

ד.
העירבון שהופקד ע"י המבקשים – יוחזר להם
באמצעות בא כוחם.

ה.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
ד' טבת תש"פ, 01 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.













רעב בית משפט מחוזי 65419-11/19 דוד טל, דוד טל החזקות (ד.ט013) בע"מ נ' ברק יצחקי (פורסם ב-ֽ 01/01/2020)