פסקי דין על פלונית | פסקי דין על גילה כהן | פסקי דין על יאיר בן מנשה |

32839-11/17 א     05/01/2020




א 32839-11/17 פלונית נ' גילה כהן, יאיר בן מנשה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 32839-11-17



לפני
כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובעת
:
פלונית



נגד

הנתבעים:

(בכתב התביעה המקורי)
1.גילה כהן
2.יאיר בן מנשה



פסק דין
(בעניינו של הנתבע-2, בכתב התביעה המקורי)

עניינו של

פסק דין
זה, בשאלת ההוצאות שיש להטיל על התובעת, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים שהגישה תביעה בשגגה נגד הנתבע-2, בכתב התביעה המקורי.
לימים, תוקן כתב התביעה ונתבע, לטענת התובעת, הנתבע הנכון.
משאין מחלוקת שהנתבע-2 בכתב התביעה המקורי לא היה מעורב בביצוע העבודות במקום, דינה של התביעה נגדו להידחות וכך אני מורה.
תמצית העובדות וטענות הצדדים:
1.
בתאריך 14/11/17 הגישה התובעת תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לאחר שלטענתה החליקה במתחם הבית המשותף, בשל מפגע מים שנגרם כתוצאה מעבודות אינסטלציה שנעשו בדירת הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת"), בבניין המשותף.
בכתב התביעה נטען שהנתבע-2 בכתב התביעה המקורי (להלן: "הנתבע"), הוא זה שביצע את עבודות האינסטלציה.
ניתן כבר כאן לציין, שלא יכולה להיות מחלוקת שבידי התובעת סרטים ממועד האירוע בהם נראה האינסטלטור שביצע את התיקון.
2.
מהראיות שהובאו עולה שלאחר שקיבל הנתבע את כתב התביעה, פנה לעורכת דין שקיימת לו היכרות עמה, וזו פנתה בעל פה ובמכתב לב"כ התובעת בתאריך 17/1/18, ובו עתרה למחיקתו של הנתבע מכתב התביעה, שכן שמו השתרבב לתביעה בלא כל הצדקה, כן צוין שלו יידרש להגיש כתב הגנה, יהא על התובעת לשאת בהוצאותיו.
על גבי מכתב זה, ענה בא-כוחה של התובעת, בכתב יד בתאריך 18/1/18 – כי בידי התובעת תיעוד ברור שהנתבע היה מעורב בעבודות.
עורכת הדין שסייעה לנתבע באותה עת, ביקשה בכתב יד על גבי המכתב שהתיעוד יועבר לעיון הנתבע ואולם לא נענתה.
הנתבע טען, וטענה זו לא הופרכה על ידי התובעת, כי התיעוד לא הועבר באותה עת וגם לא בשלבים מאוחרים יותר, על אף מספר בקשות, אלא בעת הגשת תצהירי התובעת.
3.
בנסיבות אלה, משהיה צורך להגיש כתב הגנה, הפעיל הנתבע את פוליסת הביטוח שלו וכתב ההגנה הוגש באמצעות המבטחת. בכתב ההגנה נטען שלא קיימת לנתבע כל אחריות ודינה של התביעה להידחות.
4.
ההליך נמשך, תוך שהנתבע הגיש חוות דעת נגדית, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט. בדיון קדם משפט שהיה ב- 8/7/18, בו התייצב בא-כוח הנתבע, לא חזר ב"כ הנתבע על הטענה שהנתבע אינו האדם הנכון ואף לא הובא לידי בית המשפט שהנתבע דורש תיעוד שלא הועבר לעיונו.
5.
לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הוגש בתאריך 26/3/19 תחשיב מטעם התובעת, לתחשיב לא צורף התיעוד שנמצא בידי התובעת, ונטען למעורבות הנתבע באירוע.
בתחשיב מטעם הנתבע, טען הנתבע, שלא נכח בבניין ולא ביצע כל עבודה עבור התובעת ואף עבד במקומות אחרים, הנתבע אף ציין שהוא מסכים למתן צו איכון, כך שניתן יהא לדעת היכן נכח במועד הרלוונטי.
בתשובה לתחשיב הגישה התובעת הודעה שהנתבע נכח במקום ואף צולם על ידי משפחת התובעת. להודעה זו לא צורף התיעוד.
6.
לאחר שניתנה הצעת בית המשפט במסגרתה יוחס לנתבע חלק ניכר מן האחריות, פנתה ב"כ הנתבע בבקשה שיומצא לעיונה הסרטון המתעד לכאורה את הנתבע, תוך שהיא מציינת שהסרטון התבקש מספר פעמים ולא נמסר וכן טרם הגיע האיכון שהתבקש ומשכך לא יכול הנתבע למסור עמדתו להצעה.
התובעת לא הגיבה על בקשה זו אלא הגישה ראיותיה בתאריך 7/7/19 לראיותיה צרפה התובעת לראשונה את הסרטון בו מתועד לכאורה הנתבע.
הנתבע הגיש תצהיר מטעמו, לפיו לא הוא האדם המופיע בסרטון ואף צירף את תמונתו על מנת להוכיח זאת. הנתבע תאר בתצהירו את ההשתלשלות, את פניית עורכת הדין מטעמו בתחילת הדרך עד שהתבררה הטעות.
7.
בשלב זה, השכילה התובעת להבין שטעתה וביקשה לתקן את כתב התביעה, כך שיתבע הנתבע הנכון. מטענות התובעת עולה שקיבלה מן הנתבעת, מספר פלאפון ושם פרטי של האינסטלטור שעבד בדירתה, מסתמן כי התובעת או מי מטעמה חיפשו אינסטלטור בעל שם פרטי זהה באיזור ומשנמצא כזה, הוגשה נגדו התביעה.
התובעת טענה בבקשתה, שמרגע שהתברר שהנתבע אינו האינסטלטור הנכון, לאחר תחקיר שנערך מול דיירים נוספים נמסר לתובעת שם משפחתו של אותו אינסטלטור, התבררה זהותו של האינסטלטור הנכון.
הנתבע, לא התנגדה לתיקון כתב התביעה.
הנתבע עמד על כך שתוגש בקשה בצירוף תצהיר מטעם התובעת ואף עמד על חקירת התובעת על תצהירה וכך נעשה. בבקשה הנוספת חזרה התובעת על טענותיה, תוך שהיא מטילה את האשם על הנתבע שרק לתצהירו צירף תעודה מזהה עם תמונתו.
התובעת חזרה על כך שלאחר שניתנה הצעת בית המשפט הציע הנתבע באמצעות באת כוחו לשלם פיצוי כלשהו, הצעה אותה דחתה התובעת.
8.
בדיון שהתקיים בתאריך 29/10/19 במהלך חקירתה של התובעת על תצהירה בנוגע לתיקון כתב התביעה, השיבה התובעת שמסרה לעורך דינה מספר פלאפון, פרטים ושם שנתנה לה הנתבעת. התובעת השיבה שיום לאחר התאונה התקשרה למספר הפלאפון שניתן לה ודיברה עם האינסטלטור. התובעת אישרה שידעה רק את שמו הפרטי של האינסטלטור.
9.
ב"כ הנתבע טוען שיש להשיב לנתבע את מלוא ההוצאות שנגרמו לו עקב הפעלת פוליסת הביטוח. הוצאות אלה עומדות לפי הטענה על השתתפות עצמית בסך של 30,000 ₪, כמו כן נטען כי נגרמו הוצאות בסך של 11,250 ₪ בגין איסוף חומר רפואי, חקירה וחוות דעת.
הנתבע המציא לבית המשפט את פוליסת הביטוח, בה נרשם כי "ההשתתפות העצמית לאירוע לכל אתר לא תפחת מ- 30,000 ₪ ולא תעלה על סכום של 5,000,000 ₪".
לא צורפה אסמכתא שההשתתפות העצמית בסכום זה אכן שולמה או נדרשה על ידי חברת הביטוח.
10.
בתגובה לבקשה, טענה התובעת שמיום התאונה התהפכו חייה ולכל הצדדים בתיק היה חלק בהכשלתה. כך נטען, שהנתבעת, היא זו שמסרה את הפרטים החלקיים ולה הייתה השליטה על הפרטים ואף לא הכחישה בכתב ההגנה שהנתבע הוא זה המעורב. עוד נטען שהנתבעים לא השלימו את ההליכים המקדמיים כפי שנדרשו. התובעת הוסיפה שהנתבע אמנם טען שלא ביצע את העבודות אך לא צירף בדל ראיה להוכחת טענתו, והתובעת למדה שבחר לגרור את רגליו ולחשוף את טענותיו המפתיעות רק בשלב הגשת הראיות.
אשר להוצאות, לטענת התובעת, אלה היו יכולות להיחסך משמעותית לו היה הנתבע חושף את קלפיו בשלב התחלתי. כן נטען שהסכומים נטענים בעלמא וללא ביסוס. אשר להשתתפות העצמית נטען, שאין המדובר במקרה ביטוח, לשיטת הנתבע עצמו ושעה שאין תשלום אין לנכות השתתפות עצמית. נטען שמדובר במערכת היחסים בין הנתבע לבין המבטחת ואין לה עניין לצדדים שלישיים ומכל מקום לא הוצגה כל דרישת תשלום או ביצוע תשלום בפועל.
לאחר הגשת התגובה הצעתי לצדדים לבוא בדברים ולהגיע להסכמה בנוגע לגובה ההוצאות שישולמו לנתבע, תוך שחברת הביטוח תתחשב אף היא בעניין גובה ההשתתפות העצמית, שכן אין מחלוקת שההוצאות היו פחותות.
11.
על טענות אלה השיב הנתבע, כי הוא עומד על קבלת מלוא הוצאותיו. לדבריו עורכת הדין הראשונה וכן באי כוחו הנוכחיים פנו שוב ושוב וביקשו לקבל את התיעוד שהיה בידי התובעת, פניות שלא נענו. הנתבע העיר, כי לא ראוי שבית המשפט יכשיר מצב לפיו נקלעים אנשים להליך משפטי ונדרשים להפריח טענה קלוטה מן האויר, תוך כילוי זמנם, מרצם וכספם.
עוד ציין ב"כ הנתבע שהוא מזועזע עד עמקי נשמתו על הצעת בית המשפט לפיה אדם רשלן המנצל לרעה את ההליך המשפטי, את בית המשפט, את זמנו, את זמנם של הצדדים, את זמנו וכספו שלא אדם אחר, שאינו קשור למקרה, צריך לצאת בלא כל פגע, בלא עלות ולא לתת את הדין על התנהלותו הקלוקלת. נטען שבהצעה בית המשפט מכשיר הגשת תביעות סרק, תביעות רשלניות ומכשיר ביצוע עינוי דין לאנשים חפים מכל עניין. הנתבע ביקש להטיל על התובעת את כל ההוצאות שנגרמו לנתבע-2, במלואן וכן להשית עליה הוצאות אישיות בגין התנהלותה הדיונית הרשלנית, שיש בה לא רשלנות תמימה אלא בוז להליך המשפטי ולטענות הנתבע לאורך כל הדרך.
דיון והכרעה
12.
תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
(להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר הן התקנות והן הפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור (ראו:
תקנה 512(ב)
לתקנות;
ע"א 9535/04
סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 3
(16.6.2005)). אכן, ככלל, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס (

ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"דנג
(5) 581, 598 (1999) והאסמכתאות הנזכרות שם). ואולם, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפני
הם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, מהות האירוע ונסיבותיו ופעמים גם לפנים משורת הדין. טעמים שעניינם ב"נסיבות העניין", במיהות בעלי הדין ומצבם, במהות ההליך ובשאלה האם מדובר בהליך סרק, הוכרו כטעמים המצדיקים הימנעות מפסיקת הוצאות (ראו: רע"א 6894/14
aig
חברה לביטוח בע"מ נ' אמנונית דרור
(24/2/2014)). כך לדוגמא, ברע"א 6568/05 כץ נ' כץ פסקה ג (17.08.2005), שעה שבית המשפט נמנע מפסיקת הוצאות מאחר שמדובר בסכסוך משפטי, דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע דברים שאין אלא לחזור עליהם כלשונם:

"לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק".
לא למותר לציין שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הושם הדגש על כך שפסיקת ההוצאות היא הכלל, והימנעות מפסיקת הוצאות הוא החריג מטעמים שירשמו. גם בהתאם לתקנות אלה, נותר שיקול הדעת בידי בית המשפט להחליט מה גובה ההוצאות אם בכלל. בתקנות אלה גם מונחה בית המשפט לנהל הליך שיפוטי ראוי והוגן ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך (ראו תקנה 2).
13.
המקרה דנן, הוא אחד מאותם מקרים, בהם במכלול נסיבות העניין, בשים לב למיהות הצדדים, נסיבות הגשת התביעה, אופן התנהלות הצדדים ומהות טענותיהם מביאים לידי מסקנה שנכון לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבע, ואולם יש לאמוד את ההוצאות בשים לב למכלול הנסיבות.
אשר לתובעת, אין ספק שהתביעה הוגשה ברשלנות, על סמך שם פרטי שנמסר לה מבלי שהתובעת טרחה לברר את זהות הנתבע הנכון.
אין ספק שהתובעת באמצעות עורכי דינה, אטמו אוזניהם לטענות הנתבע, כי לא עבד במקום, על אף שידעו שאיתור הנתבע נעשה על סמך שם פרטי בלבד ועל אף שהיה ברור שהתובעת מבקשת לסמוך על התיעוד שבידה נמנעו מחשיפתו עד לשלב התצהירים בלא כל סיבה עניינית. למותר לציין שככל שהתיעוד היה נחשף בשלב מוקדם יותר הייתה הטעות מתגלית בשלב מוקדם יותר.
אשר לנתבע, אכן הנתבע טען בפני
התובעת וגם בכתב ההגנה שלא היה מעורב במקרה, ואולם הטענות נטענו בצירוף טענות רבות ומקובלות בכתב הגנה רגיל, הנתבע לא טרח להגיש בקשה נפרדת בעניין ואף לא טרח לבקש מבית המשפט את התיעוד שבידי התובעת אלא בשלב מאוחר של ההליך. אף בישיבת קדם המשפט שהייתה בתיק, לא העלה את טענותיו בנוגע לטעות בזיהוי כמו גם את הדרישה לראות את התיעוד, אליו הפנתה התובעת. כך נשללה מבית המשפט האפשרות להבין את עוצמת טענת הנתבע ולנסות להתערב.
הרושם מהתנהלות שני הצדדים הוא שהתובעת לבטח לא רצתה לצרף צד לא רלוונטי, אך התנהלה ברשלנות ואפילו רבתי. את הבדיקות שביצעה התובעת בשלב מאוחר, יכלה לבצע מלכתחילה.
הנתבע, ככל אדם, בעל מקצוע, נורמטיבי, נלחץ מהגשת התביעה נגדו, ניסה להבין במה מדובר, ופעל בהתאם לעצת באי כוחו בהחלטתו להפעיל את פוליסת הביטוח.
בנסיבות אלה, זכאי הנתבע להוצאות העולות כדי הוצאות בעין שהוציא.
הנתבע נקב בשני סכומים – 11,725 ₪ - הוצאות בעין. אף שהסכום לא נתמך באסמכתאות הסכום
נראה סביר בהינתן שהנתבע הגיש חוות דעת נגדית, השתתף בעלות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, נדרש לאיסור חומר רפואי ולחקירה.
הנתבע טען עוד להשתתפות עצמית בשיעור של 30,000 ₪, בהתאם להוראות הפוליסה הקובעת כי ההשתתפות העצמית לאירוע לכל אתר לא תפחת מ- 30,000 ₪ ולא תעלה על סכום של 5,000,000 ₪". בחנתי את הפוליסה ואכן כמצוטט לעיל, הסכום של 30,000 ₪ ננקב כהשתתפות עצמית "לכל אתר" ואולם בהמשך הפוליסה, מופיע סעיף נוסף שכותרתו "השתתפות עצמית" ובו נכתב – "מוצהר ומוסכם בזה, כי ההשתתפות העצמית בפוליסה הנ"ל, לגבי כל תביעה, הינה 2.5% מהנזק, מינימום 6,000 ₪, למעט השתתפות עצמית אחרת שצוינה בפוליסה, ומלבד סיכון רעידת אדמה ונזקי טבע לגביהם ההשתתפות העצמית הינה כמצוין בסעיף רעידת אדמה ונזקי טבע". התובעת אמנם לא הפנתה לסעיף זה, ואולם על פניו קיימות בפוליסה שתי הוראות סותרות, שכן אם הסעיף הראשון הוא לכל השתתפות עצמית באשר היא מדוע צריך את הסעיף השני, שמופיע דווקא סמוך לפרק התביעות. מכל מקום ברי שבענייננו, לא דובר ב"אירוע" שאירע ב"אתר", שכן לא היה אתר, הנתבע לא עבד במקום, אלא בתביעה שתבע הנתבע את חברת הביטוח ושהתבררה כטעות, כך שלא היה מקום להפעיל כלל את הפוליסה. מעיון בפוליסה מסתמן שדווקא הסעיף השני הוא הרלוונטי לעניין גובה ההשתתפות העצמית שיכולה הנתבעת לדרוש מן הנתבע.
אדגיש, כי הנתבע לא הוכיח שנדרש לשלם השתתפות עצמית בגובה 30,000 ₪ ובוודאי לא הוכיח ששילם השתתפות עצמית כזו.
הזעזוע העמוק של בא-כוח הנתבע מהצעת בית המשפט שהצדדים יבואו בדברים ביניהם אינו במקומו. ברור היה שבסיס ההצעה עומדת הנחה שישולם פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו ואולם לא בסכומים שנדרשו ובהינתן כל נסיבות העניין. בבסיס ההצעה, עמדה התפיסה, שגם על באי כוח הנתבע חלה החובה לפעול בסבירות ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת שניתן יהא לברר את טענות הנתבע באופן מהיר וענייני בטרם תגרמנה הוצאות שאינן הכרחיות. מבחינת המסמכים המצויים בתיק, עד להגשת תחשיב הנזק ולאחר מכן תצהיר הנתבע, לא ניתן היה להבין את כובד ורצינות טענת הנתבע שאינו מעורב כלל וכלל באירוע. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הועלו טענות מקובלות ולא הודגש עניין של טעות בזיהוי.
למותר עוד לציין, שניתן
לצפות מחברת הביטוח, שאינה צד בתיק, שתבחן את מכלול הנסיבות בסבירות, תפעל בתוך לב, ותגבה מן הנתבע השתתפות עצמית סבירה שעה שניכר שמדובר בתביעה שהוגשה נגדו בשגגה. כאמור, הנתבע לא הוכיח שנדרש לשלם או שילם את ההשתתפות העצמית הנטענת.
אשר לטענת התובעת, שהנתבעת היא זו שאמורה לשאת בהוצאות, הרי שהתובעת היא שזו שהגישה את התביעה והיה עליה לברר את כל הפרטים ומכל מקום, לתובעת תשמרנה הטענות נגד הנתבעת להמשך ההליך.
במכלול נסיבות העניין ובשים לב לשלב בו הגיע ההליך, לנוסח הפוליסה ולהוצאות שנגרמו לנתבע ולחברת הביטוח, ובשים לב שניתן היה למנוע חלק מן ההוצאות, אני מעמידה את ההוצאות לזכות הנתבע על סך כולל של 22,000 ₪. הנחתי בבסיס ההוצאות שנפסקו היא שחברת הביטוח זכאית להוצאות שהוצאו בעין, בצירוף השתתפות עצמית בשיעור 6,000 ₪, כאשר יתרת ההוצאות שנפסקו תועברנה לנתבע.
כמפורט בתחילת הדברים, התביעה נגד הנתבע, בכתב התביעה המקורי נדחית. התובעת פטורה מיתרת האגרה בהקשר זה.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום,
ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 32839-11/17 פלונית נ' גילה כהן, יאיר בן מנשה (פורסם ב-ֽ 05/01/2020)