פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על ליאת לרנר עמיר | פסקי דין על אלי עמיר | פסקי דין על רותם רומנו |

12699-01/20 רתק     07/01/2020




רתק 12699-01/20 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ליאת לרנר עמיר, אלי עמיר, רותם רומנו








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

07 ינואר 2020
רת"ק 12699-01-20 שירביט חברה לביטוח בע"מ
נ' לרנר עמיר ואח'




בפני

כב' הנשיא רון שפירא


מבקשת

שירביט חברה לביטוח בע"מ


נגד


משיבים

1. ליאת לרנר עמיר
2. אלי עמיר
3. רותם רומנו
(פורמלי)



החלטה

בפני
בקשת רשות ערעור על

פסק דין
של בימ"ש לתביעות קטנות בחדרה (כב' הרשמת הבכירה טלי מירום) שניתן ביום 22.12.19 במסגרת ת"ק 10603-07-19.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחות את בקשת רשות הערעור וכפועל יוצא מהאמור יש לדחות במקביל גם את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הרקע לבקשה ופסק דינו של בימ"ש קמא:
מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המשיבים 1 ו-2 נגד המשיבה 3 והמבקשת בגין נזק שנגרם לרכבה של המשיבה 1, הנהוג בידי בעלה, המשיב 2, בעקבות תאונת דרכים מיום 28.12.18, במעורבות רכב הנהוג בידי המשיבה 3 ואשר השימוש בו מבוטח בידי המבקשת. בעקבות התאונה נגרם לרכב המשיבה 1 נזק בשיעור 122% מערכו והוא הוכרז כאובדן כללי. התובענה שבנדון הוגשה בשאלת הנזק והפיצוי למשיבים 1 ו-2 מעבר לסכום שקיבלו ממבטחת רכב המשיבה 1.

בכל הנוגע להפרש בערך הרכב טענו המשיבים 1 ו-2 כי הפיצוי שקיבלו ממבטחת רכב המשיבה 1 מושתת על שווי הרכב בהתאם למחירון "לוי יצחק", אך לטענתם ערכו האמתי של הרכב גבוה הרבה יותר ועל המשיבה 3 והמבקשת לפצותם בהתאם לערכו האמתי של הרכב בשוק הרכבים המשומשים, בין קונה מרצון למוכר מרצון. לתמיכה בטענתם זו התבססו על הערה שכתב השמאי של מבטחת רכב המשיבה 1 בחוות דעתו לפיה שווי הרכב כפי שצוין בהערכתו נלקח ממחירון "לוי יצחק" שפורסם בחודש דצמבר 2018 ולא התייחס לרמת סחירותו של דגם הרכב הנדון בשוק המכוניות המשומשות בין קונה מרצון למוכר מרצון. כן צורפו לחוו"ד השמאי מספר הצעות לקניית רכב כפי שפורסמו באתרי מכירת רכבים משומשים.

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המשיבים 1 ו-2 אכן רשאים לתבוע את הפרש ערך הרכב מהמזיק, שעליו לפצות את הניזוק בגין הנזק האמתי והממשי שנגרם לו, בכפוף להוכחתו. לכן נקבע כי המשיבה 1 זכאית לשיעור נזקה בפועל ויש לה זכות תביעה כלפי המשיבה 3 והמבקשת בגין שוויו האמתי של הרכב, כפוף להוכחתו.

בימ"ש קמא ציין כי שווי הרכב על פי מחירון "לוי יצחק" הינו 46,451 ₪ לאחר שקלול הפרמטרים הרלוונטיים כגון יד שניה וקילומטראז' בסביבות 100,000 ק"מ. כן צוין כי לחוו"ד השמאי צורפו מספר תדפיסים מאתר מכירת רכבים משומשים, אך שלא כאמור בחוו"ד השמאי, אין מדובר בהצעות לקניית רכב, אלא בהצעות למכירת רכב והמרחק בין השתיים גדול. צוין כי לא הובאו נתונים אודות מחיר המכירה בפועל של כלי הרכב האמורים או אודות היחס בין המחיר המבוקש ובין המחיר בו נמכרים בפועל כלי רכב בכלל וכלי רכב מהדגם נשוא התביעה בפרט. על כן, ציין בימ"ש קמא כי בנסיבות אלה יתבסס על המקובל והידוע, לפיו על פי רוב ישנו פער של כ-10% - 15% בין המחיר המבוקש ובין מחיר המכירה בפועל.

בשים לב לאמור לעיל ולדוגמאות שצורפו לחוו"ד השמאי קבע בימ"ש קמא כי לאור המחיר המבוקש בכלי רכב בעלי פרמטרים דומים, הנע בממוצע סביב ה- 62,000 ₪, הינו מוצא לנכון להעמיד את שווי השוק של הרכב על 55,000 ₪ (פער של כ-8,500 ₪, על דרך האומדנה, ביחס לשווי הרכב על פיו קיבלה המשיבה 1 פיצוי ממבטחתה. נקבע כי סכום זה יש לפסוק לה כנזק שנגרם לה בגין התאונה). כן נפסק לה הפסד הפרמיה המוכח בסך של 870 ₪. על כן, חייב בימ"ש קמא את המשיבה 3 והמבקשת, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 1 סך של 9,370 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

טענות המבקשת:
המבקשת טוענת כי בימ"ש קמא טעה טעות משפטית כאשר ביסס את פסק דינו על ראיות לכאורה שאין בהן ולו בדל של מומחיות על חוו"ד שמאי שהינו מומחה. נטען כי בימ"ש קמא הכריע בעניין שבמומחיות והעדיף ראיות שאינן במומחיות וזאת בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי. נטען כי ביסוס הכרעה משפטית על מודעות בלוח יד 2 באינטרנט והעדפתן על חוו"ד שמאי מומחה מהוות טעות משפטית וראייתית המחייבת התערבות. כן נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהנטל המוטל על התובע להוכיח את נזקיו וכי היה על המשיבים 1 ו-2 לבסס טענותיהם על קביעת מומחה. נטען כי מדובר בעניין שבמומחיות ונדרשת חוו"ד מומחה ואין מדובר במקרה בו בימ"ש יכול לבצע הערכה על פי ידיעה שיפוטית או אומדן.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, את המסמכים שהוגשו ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה מטעם המשיבים. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. זאת מעצם קביעת החריג לפיו ערעור אינו בזכות אלא מותנה בקבלת רשות מבית המשפט [ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")] והכל במטרה להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל
(18.3.2015); רע"א 2095/15
אולמי נפטון בת ים בע"מ נ'
אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רת"ק (ב"ש) 430-02-16 שושנה כהן נ' סרגיי אבין (24.5.2016)]. אינני סבור כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור.

על זאת יש להוסיף כי בהתאם לסעיף 62 לחוק בתי המשפט, בית משפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר וכמו כן אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

בשים לב לעקרונות שפורטו לעיל אבחן את הטענות ואת התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

ניכר מפסק דינו של בימ"ש קמא כי בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפני
ו ופסק על פי הדין ובהתאם לנסיבות המקרה ולראיות שהוצגו. כמו כן, פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעותיו באשר לממצאים עובדתיים, עניינים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. ראו:
ע"א 5212/14
אבו ג'אנם נ' אבו ג'אנם
(החלטה מיום 25.11.2014);
ע"א 1100/14
אחמד ראשד מנוסה סלאמה נ' סביוני אלקנה (אלקנה) בע"מ
(החלטה מיום 27.4.2014).

ראוי להדגיש כי בסופו של יום התבסס בית המשפט על מכלול של נתונים שהוצגו ע"י שמאי. בימ"ש קמא הביא בגדר שיקוליו הן את חוו"ד השמאי והן את ההערות הנוספות שציין השמאי, לפיהן שווי הרכב כפי שצוין בהערכתו נלקח ממחירון "לוי יצחק" שפורסם בחודש דצמבר 2018 ולא התייחס לרמת סחירותו של דגם הרכב הנדון בשוק המכוניות המשומשות בין קונה מרצון למוכר מרצון. כן נלקחו בחשבון במסגרת שיקוליו של בימ"ש קמא מספר הצעות למכירת רכב אשר צורפו לחוו"ד השמאי, כפי שפורסמו באתרי מכירת רכבים משומשים. בימ"ש קמא אף התחשב בכך שלא הובאו נתונים אודות מחיר המכירה בפועל של כלי הרכב האמורים או אודות היחס בין המחיר המבוקש ובין המחיר בו נמכרים בפועל כלי רכב בכלל וכלי רכב מהדגם נשוא התביעה בפרט. על כן, ציין בימ"ש קמא כי בנסיבות אלה יתבסס על המקובל והידוע, לפיו על פי רוב ישנו פער של כ-10% - 15% בין המחיר המבוקש ובין מחיר המכירה בפועל.

אין לקבל את טענת המבקשת לפיה בימ"ש קמא הסתמך על ראיות לכאורה שאין בהן ולו בדל של מומחיות. בימ"ש קמא שקל הן את חוו"ד השמאי והן את הראיות לעניין שווי השוק של הרכב שבנדון, כפי שפורסמו באתרי מכירת רכבים משומשים ואשר לא בכדי הוצגו ע"י השמאי ביחד עם חוות דעתו. בימ"ש קמא לא הסתמך על ידיעה שיפוטית בנוגע לערך הרכב, אלא אך ורק בנוגע לפער בין המחיר המבוקש ובין מחיר המכירה בפועל.

המבקשת עותרת כעת מבית המשפט להתחשב במודעות פרסום למכירת רכב משומש. לא ברור כיצד ניתן לטעון כנגד התבססות על מודעות ע"י המשיבים/התובעים ובד בבד להתבסס על מודעות דומות. אוסיף בהקשר זה כי המודעות שצורפו לבקשת המבקשת לא צורפו כחלק או כנספח לחוות דעת שמאי, בשונה מהצירוף לחוות דעת השמאי מטעם המשיבים/התובעים, שם
השמאי מבהיר במסגרת ההערות לחוות דעתו את מטרת צירופן כנתון חיוני לקביעת שווי רכב. מדובר במודעות שהינן ממועד מאוחר הרבה יותר ממועד התאונה, גם זאת בניגוד למודעות שצורפו לחוו"ד השמאי. בנוסף, ברוב המודעות מדובר בכלי רכב שהקילומטראז' שנסעו גבוה הרבה יותר מהקילומטראז' של הרכב נשוא התביעה שהתבררה בפני
בית משפט קמא. לכן אין בנתונים שמציגה המבקשת כדי לסתור את שנקבע בפסק הדין.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני קובע כי המבקשת אינה מצביעה על פגם בניהול ההליך בבית משפט קמא, כמו גם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט. בוודאי שאינה מצביעה על עילה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה.

בסיכומו של דבר אני קובע כי בימ"ש קמא פעל בהתאם לסמכותו ולהוראות הדין, שקל את כל הנתונים הרלוונטיים, ביסס את פסק דינו על ראיות מספקות שהובאו בפני
ו. לא נפל בפסק דינו פגם המצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, פסק הדין מבוסס על הראיות שהובאו בפני
בימ"ש קמא ועל קביעות שקבע בימ"ש קמא בנוגע לממצאים עובדתיים.

על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות וגם אין צורך להיזקק להליך של הפקדת ערבון.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום,
י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

רון שפירא
, נשיא







רתק בית משפט מחוזי 12699-01/20 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ליאת לרנר עמיר, אלי עמיר, רותם רומנו (פורסם ב-ֽ 07/01/2020)