פסקי דין על ינשוף שמירה אבטחה וניקיון | פסקי דין על כהן מנחם | פסקי דין על כהן משה | פסקי דין על זאיד עבדאללה

1519/04 עב     03/04/2006




עב 1519/04 ינשוף שמירה אבטחה וניקיון בע"מ , כהן מנחם , כהן משה נ' זאיד עבדאללה




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001519/04


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין

תאריך:
03/04/2006



בעניין:
1 . ינשוף שמירה אבטחה וניקיון בע"מ

2 . כהן מנחם

3 . כהן משה





תובעים

נ ג ד


זאיד
עבדאללה



ע"י ב"כ עו"ד
זאיד

נתבע
פסק דין

1. לבית הדין הוגשה תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי, אשר יקבע כי התובעים פעלו כנדרש מהם, בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, ולחילופין – ביטול של הסכם הפשרה.
במועד ההוכחות לא הופיעו נציגי הציבור שהוזמנו, ועל מנת למנוע בזבוז זמן ועוות הדין, קויים הדיון בהעדרם.

2. הרקע לתביעה:
א. א. זאיד
עבדאללה
(להלן גם: "מר זאיד
"), הגיש ב – 29/12/02 תביעה לזכויות שונות כנגד חברת ינשוף שמירה, אבטחה ונקיון בע"מ וכנגד כהן מנחם
וכהן משה
. (למען הסדר, תיקרא חב' ינשוף בשם "החברה", ומר כהן מנחם
ומר משה כהן יקראו בשמותיהם או: "האחים").

ב. ב. ביום 9/2/03 הוגש מטעם הנתבעים כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, בגין נזקים שגרם, לטענתם, מר זאיד
.

יחד עם התביעה הגיש מר זאיד
גם בקשה לסעד זמני, לשמור על זכות העיכבון שלו, כך שיוכל להמשיך ולהשאיר בידיו מכונת הפוליש השייכת לחברה, עד לסיום ההתדיינות בתיק. יצויין כי מדובר במכונה ששימשה את החברה בעבודתה השוטפת.
בהמלצת בית הדין הבקשה לסעד זמני – נמחקה (אם כי בפועל, המכונה לא הוחזרה).

ג. ביום 13/5/03, נערך הסכם פשרה בפני
מגשרי בית הדין, שקיבל תוקף של

פסק דין
(להלן: פסה"ד) על ידי כב' הרשמת פיינשטיין. לאור חשיבותו יצוטט ההסכם במלואו. (למען הסדר, כל מה שנרשם בכתב רגיל מהווה חלק מהטופס הסטנדרטי. כל מה שמודגש, הוסף בכתב יד, ככל הנראה של המגשר).

"הסכם פשרה

1. הצדדים מודיעים בזאת כי הגיעו להסכם פשרה כדלקמן:
הנתבע ישלם לתובע לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו סך של 12,000 ₪ עבור פיצויי פיטורין.

הסכם פשרה זה מסיים את כל הסכסוך שבין הצדדים בקשר לעבודת התובע אצל הנתבעים או מי מהם.

2. התשלום יבוצע כדלהלן:
בשלושה תשלומים חודשיים שווים ועוקבים החל ב – 5 ליוני 2003, סכום שלא ישולם במועד ישא פיצויי הלנה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע יחזיר לנתבע את הכלים שלקח בתוך שבוע מהיום, כנגד מסירת שלושת הצ'קים דלעיל.

3. הצדדים מבקשים לתת להסכם פשרה זה תוקף של

פסק דין
כדן יחיד, ללא צו צו להוצאות".

ד. בפועל, פסה"ד לא בוצע על ידי מי מהצדדים, כאשר כל צד טוען כי הצד השני הוא זה שהפר אותו. ביום 1/7/03 פתח מר זאיד
בהליכי הוצל"פ כנגד שלושת הנתבעים, כאשר הוא טוען לזכותו לקבל מכל אחד מהם (ביחד ו/או לחוד) את סכום התביעה, בצירוף פיצויי הלנה. מנגד, טוענים החברה והאחים, כי לא דובר כלל על פס"ד אישי כנגד האחים עצמם, ומכל מקום, תנאי לתשלום, היה, השבת המכונה – דבר שלא נעשה.

ה. בעקבות הגשת התביעה בבית דין זה נעשה נסיון נוסף להגיע להסדר, ומשלא הגיעו הצדדים להבנה, קויים דיון להוכחות.

3. 3. טענות התובעים:
א. א. לטענת התובעים, הם ביצעו את שהיו אמורים לבצע על פי פסק הדין, הכינו את הצ'קים למר זאיד
, אך הוא לא החזיר את המכונה (שבכל מקרה היתה אצלו ללא רשות), ועל כן יש לתת פס"ד הצהרתי כי מילאו את חלקם בפסה"ד.
ב. ב. ההסכם היה מותנה במפורש בהחזרת כלי העבודה שעוכב אצל זאיד
ללא כל רשות (שהיה אז נחוץ לנתבעת, וכיום איבד מערכו ואף לא רלבנטי לחברה), ולכן ברגע שהמכונה, דהיינו – כלי העבודה, לא הוחזרה, ממילא אין עוד תוקף להסכם.
ג. ג. בכל מקרה, מנחם כהן עצמו השאיר את הצ'קים אצל המזכירה, ופרט לפעם אחת, בה היה נסיון מצד מר זאיד
להגיע (נסיון שנכשל כי המזכירה היתה אותו יום בחופש), לא היה כל נסיון נוסף מצידו להגיע ולבצע את ההסכם. הצ'קים המתינו זמן רב אצל המזכירה, ורק כעבור תקופה, כשלא הוחזרה המכונה – בוטלו.
ד. ד. לחילופין, לטענת האחים, יש לבטל את הסכם הפשרה שהיווה בסיס לפסק הדין, במובן זה שהצד הנכון לתביעה הינה החברה, ולא הם באופן אישי, וכי לא היה, באופן שבו נוסח הסכם הפשרה, כדי להוות הסכמה לחבות אישית.
ה. ה. לדבריהם, לא דובר בדיון כלל על הרמת מסך, ורק לאחר שגובש ההסכם, הוסיף המגשר (לאור העובדה שסוכם שהסדר זה יימנע מהחברה להגיש תביעה שכנגד) בכתב יד כי: "הסכם זה מסיים את כל הסכסוך שבין הצדדים בקשר לעבודת התובע אצל הנתבעים או מי מהם. החברה באותה עת היתה פעילה, ולא היתה כל סיבה להרמת מסך, וכי המשפט דלעיל הוסף על ידי המגשר, מבלי שקדם לכך כל דיון או הסכמה.


4. טענות מר זאיד
:
א. התביעה לוקה בפגמים חמורים, לרבות שיהוי, חוסר תום לב, חוסר סמכות והעדר נקיון כפיים, ולכן דינה להידחות.
ב. משבית הדין נתן

פסק דין
– סיים את מלאכתו ואינו מוסמך לבטלו. היות ולא הוגש ערעור – פסק הדין חלוט. בכל מקרה מדובר במעשה בית דין והשתק פלוגתא, ואין בית הדין רשאי לשוב ולדון בענין.
ג. הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, לא בוטל מעולם, ולא משנה מה היו התנאים והנסיבות שנוצרו לאחר כריתתו – יש לקיימו כלשונו.
ד. מר זאיד
עשה מאמצים רבים לקיים את האמור בפסק הדין, כולל טלפונים רבים, ומי שהכשיל את ביצוע פסה"ד היה מנחם כהן. בכל מקרה, העדר מסירת המטלטלין המעוכבים לא מעלה ולא מורידה, כיוון שלא פטרה את הצד השני מתשלום.

5. העדים:
מטעם התובעים העידו מר מנחם כהן וגב' אורה פז.
מטעם הנתבע – מר עבדאללה זאיד
.

6. ההלכות:
"

פסק דין
שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות של הסכם ושל פסקי דין. לפיכך, ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה".
(ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 549).
כמו כן נפסק כי: "הפן ההסכמי שב

פסק דין
שבהסכמה מקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם (כגון טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות)".
(ע"א 219/87 ש. ארצי – אורי רחמי ואח' פ"ד מג (499, 489, (3)).

ברוח דומה פסק השופט שמר בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ – טמסיט פ"ד לב (42 (2) כי בפיסקה 5 (א):
"ניתן לבטל

פסק דין
, אשר ניתן על יסוד הסכם–פשרה בין הצדדים, וניתן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסוד של פסק הדין ... בין היתר, ניתן לבטל

פסק דין
כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר ב

פסק דין
... הווה אומר הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה".

"כאשר פסק הדין שאחד הצדדים מבקש לבטל ניתן בעקבות הסכמה בין בעלי הדין, קיימות שתי דרכים לביטולו. האחת באמצעות ערעור, והאחרת, באמצעות תביעה לביטול הפסק. בית-הדין הארצי לעבודה אימץ את הכללים הנהוגים בבתי המשפט, וקבע כי הדרך הנכונה לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה היא: "הגשת תביעה לביטול ההסכם, ואם יבוטל ההסכם יבוטל גם פסק הדין" (י. לובוצקי, סדר הדין בבית-הדין לעבודה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, עמ' 243).

7. 7. דיון:
א. א. ראשית יובהר, כי אין ביה"ד אמור, ואף אינו רשאי, לתת פס"ד הצהרתי בכל הנוגע לאופן ביצוע פסק הדין לאחר שניתן. אין זה הסעד הנכון בתיק, ומשבית הדין נתן

פסק דין
– סיים את מלאכתו. היות וכך, השאלה, בעטיו של מי לא בוצע פסק הדין –אינה מעניינו של בית דין זה. השאלה היחידה שנשאלת היא האם נפל פגם בחלק ההסכמי של פסה"ד המצדיק את ביטולו, וזאת הן בכל הקשור לחבותם האישית של האחים, והן לעניין חבותה של החברה.
ב. ב. התביעה במקורה הוגשה הן כנגד החברה והן כנגד האחים. השאלה היא, איפוא, האם היתה הסכמה בין הצדדים, כי לא רק החברה תחוייב אלא האחים, מנחם ומשה כהן, יחוייבו באופן אישי (כאשר ברור שלא די בכך שכולם נתבעו, על מנת לקבוע שפסק הדין אמור היה לחייב את שלושתם).

משבית הדין מעיין בעדויות הצדדים, הגיע בית הדין למסקנה, כי בהידברות שקדמה לניסוח הסכם הפשרה, לא נאמר דבר על חבות אישית או הרמת מסך (כפי שמר זאיד
עצמו העיד), וכי כל שהצדדים היו מעוניינים, היה לסיים את כל ההתדיינות בהסכם פשרה אחד, (כולל בתביעה שכנגד).

בחקירתו של זאיד
נשאל: (עמ' 25 לפרוטוקול):
"ש. האם בהסכם הגישור, המגשר אמר לכם שהוא מורה על הרמת המסך."
והוא השיב:
ת." הוא לא נכנס לפרטי פרטים. הוא קודם כל לא נכנס לגופו של ענין. הוא לא הסתכל על הרמת מסך והעובדות, הוא אמר לי לוותר על חלק ממה שמגיע לי כדי שנגיע להסכמה, והודיע לך שאין לך סיכויים, ואז אני ויתרתי על חלק מסכום התביעה להגיע להסכמה ולסיים את הפרשה הזאת".

ג. עיננו הרואות, אם כך, שהצדדים גמרו אומר בדעתם ליישב את הסכסוך, מבלי שנתנו את דעתם לשאלה מי יבצע בפועל את פסק הדין מטעם החברה. אף מדברי מר זאיד
עצמו, עולה, שלא דובר כלל על הרמת מסך, ובודאי שלא היתה הסכמה להרמת מסך. מהעדויות עולה כי מנחם כהן הגיע להסדר המתואר, כאשר הוא משמש בכובעו כמנהל החברה בע"מ ולא כאדם פרטי הנושא באחריות לתאגיד. ענין החברות האישית כלל לא הועלה בהסכם הגישור, היות וברור היה שהענין עומד להיות מוסדר תוך מס' ימים.

ד. היות וכך – סבור בית הדין כי זהו פגם היורד לשורשו של ענין, לגבי של חיובם האישי של האחים, כאשר שאלת החבות האישית אמורה היתה להיות מוסכמת במפורש, לקראת החתימה על הסכם הפשרה, ולא רק בענין אגבי. יש לזכור גם שמר מנחם כהן, אשר חתם על ההסכמה, לא היה מיוצג על ידי עו"ד, מה גם שענין החבות האישית לא נרשמה במפורש, אלא באופן עקיף.

ה. לטענת ב"כ התובע, אין ביה"ד רשאי לבטל את פסק הדין, היות ומדובר במעשה בית-דין, ובהשתק פלוגתא , מאחר שכבר ניתן בעניין זה פס"ד. ביה"ד אינו מקבל טענה זו. בית הדין יבהיר, כי אין מדובר בתיק זה בהשתק פלוגתא או במעשה בית-דין, אלא בטענה כי יש לבטל את פסה"ד עקב פגם שנפל בו, שאם לא כן , לעולם לא ניתן יהיה לתקוף פס"ד עקב פגם המצדיק את ביטולו.

ברע"א 6498/05, מיום 23/2/06, מרגנית צבעוני – בנק הפועלים בע"מ, חזרה כב' השופט עדנה ארבל על ההלכות לענין השתק פלוגתא ומעשה בי-דין, וקבעה כי:
"הכלל הדיוני של מעשה בית-דין נועד לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות והתמשכות ההליכים ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות. לכלל זה שתי פנים: השתק עילה, שלפיו התביעה הוכרעה כבר בעבר בין בעלי הדין על ידי בית המשפט המוסמך, והשני – השתק פלוגתא – שלפיו המחלוקת העובדתית בין בעלי הדין הוכרעה בהליך משפטי קודם בינהם או חליפיהם".

בענייננו, כאמור – אין מדובר בענין שיש בו מעשה בית-דין או השתק פלוגתא. הצדדים חלוקים בשאלה האם נפל פגם בפסה"ד עצמו, ובחלק ההסכמי שבו, ועל כן אין הם מושתקים מלהעלות טענות הפגמים בפסק הדין.

משבית הדין קבע כי נפל פגם בפסק הדין לענין חיובם האישי של האחים כהן, יש לבטל את הסכם הפשרה, בכל הנוגע לחיובם האישי, וממילא לבטל את פסקי הדין בעניינם.


ו. השאלה הבאה הנשאלת היא, האם יש לבטל את פסק הדין בעל הנוגע לחברה? מעיון במלוא החומר שבתיק לא עולה כל פגם בהסכמת הצדדים בכל הנוגע לחברה (וגם אין למעשה טענות לענין החלק ההסכמי בכל הנוגע לחברה, אלא רק לענין אי ביצוע פסה"ד). כאמור, אין בעובדה שבפועל לא בוצע פסק הדין – כדי לשנות לעניין תקפותו. היות וכך – פסק הדין בכל הנוגע לחברה – ישאר על כנו.

8. סוף דבר:
פסק הדין בתיק עב 2721/02 מיום 13/5/03, בכל הנוגע לחברה (תובעת 1) ישאר על כנו. אולם, בכל הקשור לחבותם האישית של האחים כהן מנחם
ומשה (תובעים 2-3), פסק הדין מבוטל.

בנסיבות הענין, ומשהתקבלה התביעה רק בנוגע לתובעים 1 – ו 2, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום ה' בניסן, תשס"ו (3 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.


יפה שטיין
, שופטת




001519/04עב 730 גלית לוי








עב בית דין אזורי לעבודה 1519/04 ינשוף שמירה אבטחה וניקיון בע"מ , כהן מנחם , כהן משה נ' זאיד עבדאללה (פורסם ב-ֽ 03/04/2006)