פסקי דין על עזבון מרים (מירי) קולקר | פסקי דין על עופר קולקר | פסקי דין על כהן אלון | פסקי דין על כהן אסנת |

11749/03 א     02/04/2006




א 11749/03 עזבון מרים (מירי) קולקר, עופר קולקר נ' כהן אלון, כהן אסנת




1
בתי המשפט

א 011749/03
בבית משפט השלום בירושלים
02/04/2006
תאריך:
כב' השופטת עירית כהן

בפני
:
1. עזבון מרים (מירי) קולקר

2. עופר קולקר

בעניין:
התובעים
שקד אלישבע

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . כהן אלון

2 . כהן אסנת
הנתבעים
כרמלי אריה

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. 1. ביום 4.7.02 נפצעה הגב' קולקר במהלך טיול עם כלבה, פונץ', בתקרית בה היה מעורב כלבו של הנתבע 1. בגין הנזקים שנגרמו לגב' קולקר בתקרית זו הוגשה התביעה שבפני
. מאחר ובינתיים נפטרה הגב' קולקר, ללא קשר לאירוע נשוא התיק, תוקן כתב התביעה באופן שהתובעים הם עזבונה של הגב' קולקר ובעלה, כיורש.
2. 2. בין הצדדים אין מחלוקת על כך שביום 4.7.02 יצאה גב' קולקר לטיול עם כלבה, כאשר הכלב היה רתום לרצועה אותה אחזה הגב' קולקר בידה.
אין גם מחלוקת כי באותה עת יצא הנתבע, אלון כהן, לטיול בוקר עם שני כלביו, אשר היו רתומים לרצועות נפרדות, וכאשר הגיע הנתבע לחורשה הנמצאת בסמוך לתיאטרון ירושלים, הידועה בשם חורשת הירח, הוא שחרר את שני הכלבים מהרצועות.
אין מחלוקת כי בזמן שהכלבים שוחררו לא היה זמם על פיהם. אין גם מחלוקת כי כאשר שחרר הנתבע את הכלבים הם החלו לרוץ לכיוון הגב' קולקר.
3. 3. מכאן, לכל אחד מהצדדים גרסה אחרת לאשר ארע.
לפי גרסת התובעים, כאשר הגיעו שני הכלבים אל הגב' קולקר, התנפל עליה, ועל כלבה, הכלב הזכר מבין השניים (הקרוי טמטם), הפיל אותה על המדרכה והמשיך לתקוף את פונץ' שנותר קשור ומוחזק ברצועתו על ידה.
עוד לפי גרסה זו פונץ' ננשך על ידי טמטם באוזנו ובגופו וניסה למלט את נפשו, תוך שהוא גורר את גב' קולקר שהייתה שרועה על המדרכה, אוחזת עדיין ברצועה של כלבה.
בניגוד לגרסת התובעים העיד הנתבע כי עוד בטרם היה מפגש בין הכלבים מעדה הגב' קולקר, כתוצאה מכך שהיא נמשכה אחרי כלבה שלה, שהחל לרוץ קדימה בפראות לכיוון הכלבים שלו, ונפלה על הכביש (סעיף 6 לתצהיר הנתבע).
הנתבע מדגיש כי בשום שלב לא היה מגע בין מי מהכלבים שלו ובין הגב' קולקר (סעיף 8 לתצהיר). הנתבע אף טוען כי אם הייתה הגב' קולקר שומטת את אחיזתה מהרצועה, היא לא הייתה נופלת (סעיף 10 לתצהיר).
4. 4. מאחר והגב' קולקר נפטרה, לא ניתן היה לשמוע את עדותה. את תביעתם מבססים, אפוא, התובעים על הראיות הבאות:
א. א. עדותו של התובע, אשר היה נוכח, לפי עדותו, כאשר הגב' קולקר והנתבע הגיעו הביתה, ושמע מפי שניהם את אשר אירע.
ב. ב. תצהיר שעליו חתמה הגב' קולקר בפני
עו"ד אלישבע שקד, ביום 13.7.04, אשר צורף כנספח ז' לתצהיר התובע.
ג. ג. תצהיר תשובות לשאלון שעליו חתמה הגב' קולקר (נספח יא לתצהיר התובע).
ד. ד. מסמך שנערך על ידי הגב' קולקר, על פי בקשת עו"ד שקד, ובו נרשמו מפי הגב' קולקר נסיבות המקרה (נספח ד' לתצהיר התובע).
ה. ה. מסמכים רפואיים שונים אשר בהם מפורטת הגרסה שמסרה הגב' קולקר לרופאים שטיפלו בה.

5. 5. סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כך:
"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים."
6. 6. אקדים ואציין כי לטעמי די בגרסת הנתבע כדי לחייב אותו, שכן הנתבע מודה שהוא שחרר את הכלבים, והוא מודה שהכלבים רצו לכיוון הגב' קולקר וכי ריצה זו שלהם היא שגרמה לכלב, פונץ', להתחיל לרוץ ובעקבות זאת להפיל את הגב' קולקר. אין צורך בקיומו של מגע בין הכלבים לגב' קולקר כדי להטיל על הנתבע חבות (ע"א (חי') 237/94 בנימין ורונן זרי נ' סלומון אלקיים ואח' (צורף לסיכומי התובעים)).
הנתבע אף התרשל בשמירה על כלביו, כאשר גם לפי גרסתו הוא שיחרר אותם כשלא היה זמם על פיהם והוא לא הצליח לשלוט עליהם ולעצור את ריצתם לכיוון הגב' קולקר וכלבה.
הרשלנות, יחד עם הנזק שנגרם בעקבות מרוצת הכלבים לכיוון הגב' קולקר וכלבה, יש בהם כדי להטיל על הנתבע חבות.
בשחררו את הכלבים ובכך שהוא אפשר להם להסתובב ללא זמם הנתבע אף עבר על הוראות חוק עזר לירושלים פיקוח על כלבים וחתולים התשל"ח - 1978 הגורס כי:
"9ב. בעל כלב חייב למנוע את הכלב מלצאת מחוץ לתחום ביתו, אלא אם הכלב מוחזק ביד אדם והוא קשור ברצועה ולפיו זמם."
7. 7. להלן אתייחס ליתר המחלוקות בין הצדדים ותחילה למחלוקת בשאלה האם סיפר הנתבע לתובע על נסיבות האירוע, כאשר הגיע עם הגב' קולקר לביתם.

בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע:
"3. כעבור כחצי שעה פחות או יותר חזרה אשתי לבית בליווי אדם נוסף, שהחזיק ברצועה כלב גדול מסוג גולדן רטריבר שחור. אשתי היתה חיוורת מאד, החזיקה את כתפה וידה השמאליות כמי שסובלת מכאב חזק. הגבר הזדהה כאלון כהן, הוא הנתבע מס' 1.
4. אלון כהן סיפר לי כי טייל עם כלבו, בחורשה מתחת תיאטרון ירושלים ושחרר אותו. הכלב רץ לעבר אשתי שטיילה בסמוך למכון הרטמן ברח' גדליה אלון, תקף את אשתי ואת כלבנו שהוחזק על ידה, ובעקבות זאת אשתי נפלה על המדרכה, ונגררה עליה כשכלבנו ניסה לברוח..."
8. 8. התובע העיד עוד כי:
"הוא התנצל, בפני
ובפני
אשתי, הביע צערו, והציע כל עזרה שניתן להגיש, והדגיש כי הוא רואה עצמו אחראי לאירוע וכי בדעתו לשלם את כל העלויות שייגרמו" (סעיף 4 לתצהיר).
התובע הוסיף:
"לא היה כל ספק, מתוך תיאורו את האירוע והצהרותיו, כי ברורה לו אחריותו למקרה, בדבריו הוא קשר את הודאתו באופן ישיר לעובדה שכלבו לא היה קשור" (סעיף 4 לתצהיר).
9. 9. הנתבע בתצהירו מתייחס לגרסה זו של התובע וכותב:
"אמנם נפגשתי עם התובע בביתם, אך השיחה שהוא מתאר מעולם לא התנהלה בינינו לא מיניה ולא מקצתיה. לא לקחתי אחריות על נפילתה של התובעת ובוודאי שלא התחייבתי "לשלם את כל העלויות שייגרמו" (פסקה שנייה בסעיף 12 לתצהיר).

בהמשך מצהיר הנתבע כי:
"בניגוד גמור לאמור בתצהירו של התובע, עופר קולקר
, לא שוחחתי עמו כשהבאתי את אשתו המנוחה לביתם, ולא אמרתי לו כי כלבי תקף את אשתו המנוחה או כי אני רואה עצמי אחראי לאירוע" (סעיף 20 לתצהיר).
הנתבע חוזר ומצהיר שהן התובע והן הגב' קולקר לא הטילו עליו את האחריות למעשה, אלא להיפך (סעיפים 25 ו- 26 לתצהיר).
10. 10. לאחר ששמעתי את העדים ולאור האמור במסמכים, אני מעדיפה את גרסת התובע ביחס למפגש עם הנתבע ובנוגע לדברים שאמר לו הנתבע.
כמו כן אני מעדיפה את גרסת התובעים ביחס לנסיבות האירוע, גרסה לפיה כלבו של הנתבע התנפל על הגב' קולקר ועל הכלב פונץ' ובעקבות זאת נפלה הגב' קולקר ונפצעה.
11. 11. עדותו של התובע נתמכת במסמכים השונים שכתבה הגב' קולקר, הן במסמך שערכה לבקשת עו"ד אלישבע שקד והן בתצהירים שעליהם חתמה. כמו כן נתמכת גרסה זו במידע שמסרה הגב' קולקר לרופאים אשר טיפלו בה (סיכום המחלה, נספח ב- 3 לתצהיר התובע).
בעקבות פטירתה של הגב' קולקר לא ניתן היה לחקור אותה על תצהירה, אולם כפי שנפסק לא אחת, המגמה בפסיקה היא לעבור ממבחני קבילות פורמליים למבחני מהימנות (ע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר ואח' נ' דניאל עופר תק-על 2001(2) 299, 305; ת"א (חיפה) 1264/00 עזבון המנוח ג'ורג' נעמה ז"ל ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים מינהל מקרקעי ישראל תק-מח 2005(1) 4092, 4097; בש"א (ירושלים) 968/05 לילה ספואת אבו אלהודא אלפארוקי ואח' נ' מוהיב עפיף טוקאן תק-מח 2005(1) 6477, 6480).
התובע הסביר בתצהירו מדוע הסתפקו בשלב ראשון בגביית תצהיר של הגב' קולקר ולא ביקשו גבייה מוקדמת של עדותה (סעיף 23 לתצהיר).

בתצהיר שעליו חתמה הגב' קולקר בפני
עו"ד אלישבע שקד היא מסרה:
"נדהמתי לקרוא בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע את הטענה כאילו כלבו של אלון כהן לא נגע בי, לא תקף אותי ואת כלבי, וכאילו מעדתי, או סתם נפלתי לקרקע או נמשכתי בעקבות ועל ידי כלבי.
הדבר מפתיע ביותר, שכן אלון כהן התנצל בפני
שוב ושוב על המקרה, הביע צער רב שיצא עם כלבו לטיול בלי לקשרו, והודה בצורה גלויה ואנושית באשמתו" (סעיף 15 לתצהיר).
כאשר מצטרפים תצהירים אלה, שעליהם חתמה הגב' קולקר, לעדות התובע, למידע שמסרה הגב' קולקר בזמן אמת לרופאים המטפלים, ולעובדה שהכלב, פונץ', אכן ננשך על ידי הכלב של הנתבע, ונמצאו עליה פצעי נשיכה שטחיים באוזן (כפי שעולה מאישור ד"ר תמר בן צבי - נספח א' לתצהיר התובע), יש בחומר הראיות כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכחת תביעתם.
אשר לטענת הנתבעים לפיה אין לסמוך על גרסת התובע מאחר והמפגש בינו ובין הנתבע לא נזכר בתצהיר של הגב' קולקר ובמסמך שנכתב מפיה, הנתבע עצמו מודה שהתובע אכן היה בבית באותו יום, ורק מכחיש כי סיפר לו את נסיבות האירוע, ולכן אין בעובדה שהתובע לא נזכר במסמכים של הגב' קולקר כדי לפגוע במהימנות התובע. אני מקבלת בעניין זה את דברי התובע לפיהם נוכחותו במקום והעובדה ששמע דברים אלה מפי הנתבע ומפי הגב' קולקר הפכו חשובים לאחר שהגב' קולקר נפטרה (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול).
גם אם מיהר התובע ביום האירוע לנסוע לתל אביב, כפי שעולה מהראיות, סבירה בעיני יותר גרסתו לפיה כאשר נכנסו הגב' קולקר והנתבע הביתה, והגב' קולקר הייתה פצועה, הם סיפרו לו את אשר קרה.
12. 12. לאחר שהגב' קולקר נפצעה ליווה אותה הנתבע לביתה, הסיע אותה למרפאת קופת חולים ולאחר מכן, לפי בקשתה, הסיע אותה לבית החולים הדסה עין כרם לצורך בדיקה בשר"פ. הנתבע, באמצעות הנתבעת 2, אף לקח את כלבה של הגב' קולקר, ביום האירוע, לבדיקה אצל וטרינרית והוא המשיך לבקר את הגב' קולקר במהלך החלמתה.
לטענת התובעים, התנהגות הנתבע באותו יום אומרת אשם וקבלת אחריות מלאה לאירוע המצער שאירע, וכמובן גם לתוצאותיו. הנתבע הצהיר כי עשה פעולות אלה בהתנדבות, לפנים משורת הדין ובשל מצוקת הגב' קולקר ובקשותיה, ובמידה רבה עקב העובדה שבעלה נסע לישיבה חשובה בתל אביב (סעיף 22 לתצהיר). בסיכומים מוסיפים הנתבעים כי הנתבע פעל לפי הנורמה שלה מטיף המחוקק בחוק "לא תעמוד על דם רעך" ואין לראות בהתנהגותו משום הודאה בחבות.
לאחר האירוע הנתבע אכן פעל באופן מעורר התפעלות, כאשר לקח את הגב' קולקר לבדיקות ולבית החולים, המתין עמה שם והחזיר אותה לביתה, וגם אם אין לראות במעשיו הודאה באחריותו, הרי אם יש צורך בתמיכה לגרסת התובעים, ניתן לראות בהתנהגותו זו תמיכה לגרסתם.
13. 13. אשר לטענת הנתבע לפיה יש לייחס לגב' קולקר אחריות בשל כך שלא עזבה את הרצועה של הכלבה, כפי שנפסק בע"א (י-ם) 4138/03 יעקב שבתאי נ' אילנה יהודה סיני תק-מח 20041), 4425:
"לא מצאנו גם שעל המערערת היה לשחרר את הכלבה שלה כדי למנוע פגיעות מעצמה, שכן אין אנו בוחנים את תחולתו של האשם התורם כחכמים שלאחר מעשה, אלא לאור מכלול נסיבות האירוע, לרבות התנהגות אינסטינקטיבית. מזווית ראיה זו לא חרגו פעולות המשיבה מגדר הסביר."
14. 14. אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה הריצה של כלבה של הגב' קולקר, ובעקבותיה הפלתה של הגב' קולקר על המדרכה, תוך גרימת השבר בכתף, לא הייתה קשורה כלל ועיקר לכך שכלבי הנתבע לא הוחזקו עובר לתאונה באמצעות רצועה, אלא לעצם נוכחותם ונביחותיהם וכי התאונה הייתה מתרחשת בין אם הכלבים היו מוחזקים ברצועה ובין אם לא. אינני מקבלת גם את טענת הנתבעים לפיה גם אם הכלבים היו מוחזקים, אי אפשר היה למנוע את נביחותיהם ואת ריצת הכלב של הגב' קולקר לעברם, כשהריח אותם ושמע את נביחותיהם.
גם לפי גרסת הנתבע הכלבים שלו רצו לכיוון הגב' קולקר וכלבה, ובעקבות כך פרץ הכלב בריצה, ולכן לא ניתן לומר שאין קשר סיבתי בין השניים. לפי גרסת התובעים הכלב אף פגע בגב' קולקר ובכלבה, ולפי גרסה זו בודאי שקיים קשר סיבתי.
15. 15. הנתבעים העידו כי במועד האירוע הם לא היו נשואים והכלב היה בבעלות הנתבע בלבד (סעיף 2 לתצהיר הנתבע וסעיף 3 לתצהיר הנתבעת). עדות הנתבעים לא נסתרה, ואני מקבלת אותה.
התובעים לא התייחסו בסיכומיהם לשאלה זו.
לאור עדות הנתבעים, אשר לא נסתרה, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 2.
גובה הנזק
16. 16. ביום בו נפלה, אובחנו אצל גב' קולקר שבר בכתף ופגיעות נוספות בגופה ובברכיה. בשל מחלה סיסטמית ממנה סבלה וטיפול תרופתי שקיבלה, נותחה הגב' קולקר יומיים לאחר הפגיעה וכתפה קובעה במסמרים ובתמיכות.
17. 17. בתאריך 1.9.02, דהיינו כחודשיים לאחר האירוע, חזרה הגב' קולקר לעבוד, אם כי לפי עדות התובע היא חזרה לעבוד בהיקף מצומצם יותר.
כאב וסבל
18. 18. הגב' קולקר, ילידת 1947. ביום האירוע הייתה בת 55.
מעדות התובע עולה כי תקופה ארוכה סבלה הגב' קולקר מכאבים ונזקקה לפיזיוטרפיה (סעיף 12 לתצהיר). התובע העיד כי הנפילה של גב' קולקר, על רקע המחלה הסיסטמית ממנה סבלה, היה הקש ששבר את הגב' קולקר גם מבחינה גופנית, גם מבחינה נפשית וגם מבחינת כח הסבל שלה (סעיף 17 לתצהיר).
ד"ר הנדל, אשר בדק את התובעת ביום 14.7.03, דהיינו כשנה לאחר האירוע, קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בגובה 15% בגין הפגיעה בכתף. בשל פטירת הגב' קולקר, לא יכולים היו הנתבעים לבדוק אותה על ידי מומחה מטעמם.
19. 19. הגב' קולקר נפטרה כשנתיים לאחר האירוע.
20. 20. בהתחשב באופי הפציעה, בהתחשב בנכות שקבע ד"ר הנדל, בהתחשב בסכומים שמקובל לפסוק בגין כאב וסבל לכל תוחלת חיי הנפגע ובהתחשב בכך שהגב' קולקר נפטרה כשנתיים לאחר האירוע, אני פוסקת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 35,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
הוצאות בעבר
21. 21. מהראיות עולה כי סמוך לאחר התאונה נזקקה הגב' קולקר לעזרה כדי להתרחץ, להתלבש ולבצע את עבודות הבית, כולל הכנת האוכל (סעיף 9 לתצהיר התובע). במשך חודש טיפלה בה המטפלת של אמה, אשר יחד עם אמה עברה להתגורר בביתם של הגב' קולקר והתובע (סעיף 10 לתצהיר התובע). עבור עזרה זו שילמו התובע והגב' קולקר 4,235 ₪ ואני פוסקת לתובעים סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.7.02 ועד התשלום בפועל.
22. 22. בגין הוצאות נסיעה אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 1,260 ₪ כמפורט בנספח ח' לתצהיר התובע. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.02.
23. 23. התובעים דרשו בסיכומיהם פיצוי בגין הגדלת מספר השעות במהלכן הועסקה עוזרת הבית מ- 4 שעות ל- 12 שעות בשבוע.
הפגיעה והנכות שנותרה לגב' קולקר אכן מצדיקות היזקקות לעזרה, אך הגב' קולקר הייתה מוגבלת ובעלת נכות תפקודית עוד קודם לנפילה, ולא שוכנעתי כי ההזקקות המוגברת לעזרה נובעת כולה מהפגיעה נשוא תיק זה.
בהתחשב באופי הנכות ובמגבלות אשר היא יוצרת, כאשר הן מתווספות למגבלות מהן סבלה הגב' קולקר, ללא קשר לתאונה, אני פוסקת לתובעים, בגין תוספת עזרה לתקופה של שנתיים, פיצוי בסך של 7,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מיום 31.7.03.
24. 24. התובע העיד כי מספר הטיפולים שקופת חולים הקצתה במסגרת שירותי הבריאות היה פחות בהרבה ממה שהגב' קולקר נזקקה לו כדי להשתקם (עמוד 17 לפרוטוקול). לפי עדותו הגב' קולקר פנתה לקופת חולים כדי לקבל טיפולים נוספים, אך לא קיבלה (עמוד 17 לפרוטוקול).
בגין טיפולי פיזיוטרפיה וטיפולי רפואה משלימה אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 13,365 ₪, בהתאם לפירוט המופיע בנספח ח'. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.03.
25. 25. בגין הוצאות האשפוז והניתוח על ידי ד"ר הנדל אני פוסקת לתובעים סך של 1,650 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.8.02.
26. 26. בגין רכישת מקבע גב אני פוסקת לתובעים 180 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.02, ובגין רכישת כרית, 99 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.02.
אובדן השתכרות
27. 27. עובר לאירוע עבדה הגב' קולקר בלשכה הסוציאלית של עמותה השייכת לעירית ירושלים, כמומחית בתחום החינוך המיוחד והטיפול בילדים בסיכון (סעיף 16 לתצהיר התובע). אישורים על ההכנסות שקיבלה הגב' קולקר מצורפים לתצהיר התובע כנספחים ט' ו- י'.
לפי עדות התובע נעדרה הגב' קולקר מהעבודה תקופה של חודשיים ונגרם לה הפסד בסך של 5,721 ₪. עוד לפי עדותו, מאחר והגב' קולקר לא הצליחה לתפקד כראוי, לאחר חזרתה לעבודה, היא פוטרה זמן קצר לאחר שובה לעבודה.
לא הוגשו תלושי השכר של הגב' קולקר המתייחסים לתקופת ההיעדרות ואין בפני
נתונים מהם ניתן ללמוד האם שולם לגב' קולקר בתקופה זו שכר על חשבון ימי המחלה. מאישור רואי החשבון (נספח ט' לתצהיר התובע) עולה כי אין בשנת 2002 (השנה בה נפגעה הגב' קולקר) ירידה בהכנסות לעומת שנת 2001.
מטופס 106 לשנת 2003 (נספח י' לתצהיר התובע) עולה כי הגב' קולקר המשיכה לעבוד עד חודש אוגוסט 2003, דהיינו כשנה לאחר המקרה.
בנסיבות אלה לא אפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר.

סיכום
28. 28. אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% וכן מע"מ.
29. 29. כמו כן ישא הנתבע 1 בהוצאות המשפט שנשאו התובעים, לרבות עלות חוות הדעת של ד"ר הנדל.
30. 30. אני מתנצלת בפני
הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.

ניתן היום ד' בניסן, תשס"ו (2 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת









א בית משפט שלום 11749/03 עזבון מרים (מירי) קולקר, עופר קולקר נ' כהן אלון, כהן אסנת (פורסם ב-ֽ 02/04/2006)