פסקי דין על יוסף אומיד | פסקי דין על אורי אומיד | פסקי דין על ברוך כחלון ואח' | פסקי דין על דוד גבאי
22337-11/18 א 03/02/2020
א 22337-11/18 יוסף אומיד, אורי אומיד, ברוך כחלון ואח' נ' דוד גבאי
administrator
administrator
1
0
2020-02-16t10:55:00z
2020-02-16t10:55:00z
2
2550
12751
microsoft corporation
106
30
15271
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 22337-11-18 גבאי נ' אומיד ואח'
מספר בקשה:22
לפני
כבוד השופטת
רחל ערקובי
מבקשים
/המשיבים בה"פ:
1
.
יוסף אומיד
2.
אורי אומיד
3.
ברוך כחלון
4.
גלית גולי אדם
5.
יעל וקנין
6.
אלי כהן
7.
רינה מרון
8.דוד עוזיאל
9.דורון רוזנבלום לב
ע"י ב"כ עו"ד
כצנלסון
נגד
משיב/המבקש בה"פ:
3. דוד גבאי
ע"י ב"כ עו"ד
שטרצר
החלטה
בפני
בקשה לחיוב המשיב (המבקש
בהמרצת הפתיחה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים (המשיבים בהמרצת הפתיחה), בסך
של 300,000 ₪ מכוח הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד –
1984(להלן: "התקנות") (להלן: "הבקשה").
רקע:
1.
ביום 11.11.2018 הגיש המשיב תביעה כספית
נגד המבקשים, נושאי משרה בחברת מולטימטריקס (להלן: "מולטימטריקס")
ומולטי גרין (להלן: "מולטי גרין") (להלן ביחד: "החברות"), בשל
הפרה יסודית של אגרת חוב שנחתמה במאי 2011 על ידי החברות (להלן: "אגרת
החוב") ובטענה כי המשיב נפל קורבן למעשי הונאה, הטעייה ומצגי שווא על ידי
המבקשים בטענה שהסתירו ממנו מידע על מצבה הפיננסי של מולטימטריקס קודם לחתימה על
ההסדר השני (כהגדרתו להלן) וכי לאחר החתימה לא נשמרו אצל מולטימטריקס הבטוחות
שנקבעו באג"ח.
בתחילה
הוגשה התביעה על סך של 6,880,900 ₪ ולאחר שבקשת התובע לפטור מאגרה נדחתה, הוגשה
בקשה לתיקון כתב התביעה להפחתת סכום התביעה, לצרכי אגרה, בקשה אליה נעתרתי, וכעת
סכום התביעה עומד על סך של 3,000,000 ₪.
2.
נסיבות חתימת אגרת החוב פורטו במסגרת
מספר הליכים שניהל המשיב, בין היתר, ה"פ (מרכז) 49483-02-15 מקלף נ' עיזבון
אברהם מלמד ז"ל (להלן: "ההליך נגד קבוצת מלמד").
מעיון
בכתבי טענות הצדדים בהליך דנן וכן החלטת כבוד השופט יעקב שפסר מיום 08.12.2015
שניתנה בעניין בקשה לחיוב המשיב בערובה בהליך נגד קבוצת מלמד (הוא המשיב גם
בענייננו), עולה כי המשיב ואדם נוסף – המנוח אריה מקלף ז"ל (להלן ביחד:
"קבוצת מקלף"), הגישו ביום 30.06.2010 תביעה לסעד הצהרתי כנגד מספר
גורמים, בהם מולטימטריקס לעניין זכויותיהם בחברת מי גולן אנרגיית רוח בע"מ
(להלן: "מי גולן").
כתוצאה
מהליך זה, נחתמו שני הסכמי פשרה:
הראשון
ביום 27.07.2010 (קיבל תוקף של פס"ד ביום 02.08.2010) לפיו חויבה קבוצת מלמד
לשלם לקבוצת מקלף סך של 5,150,000 ₪.
השני
מיום 16.05.2011 ותוספת לו מאותו יום (קיבל תוקף של פס"ד ביום 17.05.2011),
נחתם לאחר שקבוצת מלמד לא שילמה לקבוצת מקלף את הסך האמור בהסכם הפשרה הראשון,
והוסכם כי מולטימטריקס היא שתישא בחוב כלפי קבוצת מקלף בסכום שהוגדל לסך של
5,500,000 ₪. במסגרת הסדר זה, הונפקה אג"ח לטובת חברת ג.ל.ע שירותי נאמנות
בע"מ (להלן: "חברת הנאמנות"), המשיבה הפורמאלית בתביעה נשוא בקשה
זו.
הסכם
הפשרה השני, כך עולה מנוסחו שצורך לכתב התביעה, הותנה במספר תנאים:
(א) חתימת הסכם הפשרה;
(ב) חתימה על מערכת ההסכמים (כהגדרתה בהסכם
הפשרה) עם קבוצת מלמד;
(ג) חתימה על תוספת להסכם הפשרה ובוררות עם
קבוצת מלמד.
3.
אין חולק כי תמורת האג"ח לא שולמה.
יחד עם זאת, גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם כלל התמלאו התנאים הנדרשים לתשלומה.
בעוד המשיב טוען כי התקיימו מלוא התנאים לפירעון אגרת החוב וכי תשלום החוב עומד
לבדו ובמנותק מההתקשרות עם קבוצת מלמד, טוענים המבקשים כי אלו לא התקיימו שעה
שאגרת החוב הייתה חלק ממערכת הסכמים רחבה שעמדה "כמקשה אחת" ומשלא
התקיימו נדבכים אחרים במערכת זו, נשמט גם החיוב בתשלום אגרת החוב שהיוותה חלק
מתשלום התמורה על פי ההסכמים.
4.
אציין
בעניינן של החברות ננקטו מספר הליכים משפטיים, ביניהם:
א.
פרק (ת"א) 8774-12-11 ג.ל.ע. שרותי
נאמנות בע"מ נ' מולטימטריקס בע"מ במסגרתו, בין היתר, מונה נאמן לנכסי
מולטימטריקס ששועבדו לטובת חברת הנאמנות במסגרת אגרת החוב וכן ניתן צו איסור
דיספוזיציה בזכויות החברות בבית מלון בספרד, נשוא מחלוקת רישום משכנתא במסגרת אגרת
החוב.
ב.
פרק (ת"א) 52769-12-11 שותפות האיים
הקנריים נ' מולטימטריקס בע"מ במסגרתו התבקש וניתן פירוקה הזמני של
מולטימטריקס בטענת חדלות פירעון והברחת נכסים. יצוין כי המשיב בענייננו לא היה צד
להליך זה.
5.
לאור התביעה, הגישו המבקשים בקשה לחיוב
המשיבה בערובה להבטחת הוצאותיהם, היא הבקשה שלפני.
טענות המבקשים:
6.
המבקשים הגישו כאמור בקשה לחיוב המשיב
להפקיד ערובה בשיעור שלא יפחת מ-300,000 ₪, תוך שטוענים כי סיכויי התביעה קלושים
באשר עילת התביעה מבוססת על טענה הסותרת טענה שהעלה המשיב, הגם שאינו בעל הדין
הזכאי לתבוע מכוח אגרת החוב, בהליך כנגד קבוצת מלמד ואף אינה מבססת נסיבות חריגות
וקיצוניות המצדיקות חיוב אישי של נושא משרה בהפרת חיוב חוזי של חברה.
7.
נטען עוד כי עילת התביעה התיישנה ולכל
הפחות נגועה בשיהוי כבד מאוד, היות וכבר בחודשים יוני-אוגוסט 2011 הייתה ידועה
לתובע עילת התביעה ויחד עם זאת, התביעה הוגשה רק בחודש נובמבר 2018, בחלוף תקופת
ההתיישנות.
8.
על סיכויי התביעה הקלושים יש להוסיף את
מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, בגינו לא יהא בכוחו לשלם את הוצאות הנתבעים, לו יזכו
בהליך שצפוי להצריך מהם מצגים רבים, הגם שמדובר בתובע חסר תום לב שפותח בהליכים
כדרך שבשגרה, כפי שנפסק נגדו במספר הליכים ואף חויב בעירבון בהליכים שונים.
9.
לעניין גובה הערובה המבוקש נטען כי הוא
הועמד על 5% מהסכום הנתבע (סכום התביעה המקורי – ר.ע.), שהינו מתון ומצוי באמצע
הטווח שהוגדר בפסיקה.
10.
בתשובתם לתגובת המשיב, חזרו המבקשים על
טענותיהם וטענו כי חלקה הגדול של התגובה אוחז חזרה על הטענות שנטענו בכתב ההגנה
ואין בה ממש לעניין הטענות שהועלו במסגרת הבקשה, ואילו חלקה האחר הינו בבחינת
הכחשות סתמיות האסורות על פי הדין הדיוני שיש בהן לחזק את הצורך בחיוב בערובה.
עוד
נטען בתשובה כי בתגובה הועלו טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה, לפיהן יביא המשיב
להוכחת תביעתו עדויות של כונס הנכסים של החברה ושל המפרק הזמני, זאת מבלי לפרט מה
תוכן אותן עדויות והגם שמפרק החברה עצמו לא פעל כנגד המבקשים בענייני מולטימטריקס.
טענות המשיב:
11.
נטען כי קבוצת גבאי היא שנתנה
למולטימטריקס את ההוראה הבלתי חוזרת להנפיק את האג"ח על שם המשיבה הפורמאלית.
מהמשיב הוא חלק מקבוצת גבאי, הוא בע"ד זכאי מכוח האג"ח.
12.
מולטימטריקס התחייבה לרשום שעבוד לטובת
הזכאית באג"ח, בין היתר, על מניות שתי חברות שלהן זכויות בעלות על חלק
מיחידות הנופש ושטחי מתקנים במלון בספרד. השעבוד לא נרשם חרף הפצרות רבות של
המשיב, כשביום 25.9.11 השיבה מטריקס למכתב המשיב כי הרישום מתעכב מטעמים טכניים.
לטענת המשיב, החוב לא שולם חרף התקיימות התנאים המתלים:
א.
הונפקה אג"ח עצמאית, סחירה ותקפה.
ב.
התקבלו האישורים הנדרשים, לרבות אישור
הבורסה לניירות ערך.
ג.
בוצע דיווח לציבור אודות הנפקת אגרת
החוב ואישורה.
13.
נטען כי המבקשים חייבים באחריות אישית בשל
הטעייה, תרמית, גזל ומצגי שווא שהציגו קודם לחתימת האג"ח, ואשר היו שונים
בתכלית למצב החברות בפועל, אשר לבסוף הוביל תוך חודשים ספורים להתדרדרות שווי השוק
של מולטימטריקס מכ-43,750,000 ₪ ביום 01.05.2011 לכ-6,620,000 ₪ בסוף שנת 2011
ולבסוף לפירוקה בשל חדלות פירעון. הכול בשל פעולות שביצעה בזכויותיה במלון הספרדי
בניגוד להתחייבויותיה והצהרותיה במסגרת אגרת החוב. עוד נטען כי בהליכים אחרים נגד
החברות, צוינו ראיות לכאורה בדבר הפרה גלויה של ההסכם והברחת נכסים; המבקשים חתמו
אישית על המסמכים השונים ונכחו או היו צריכים להשתתף בישיבות בהן בוצעו ואושרו
המעשים האסורים ולא נקטו בצעדים למנוע אותם.
14.
ההליך בו טענו המבקשים כי המשיב העלה
טענות סותרות נמחק לאחר שהמשיב קיבל את עמדת בימ"ש לפיה אין לו עילת תביעה
נגד מי גולן.
15.
לעניין טענת ההתיישנות טוען המשיב כי זו
צריכה להיספר מיום 16.11.2011, ובמועד הגשת התביעה הוא טרם חלף. כמו כן, בשל מצבם
הרפואי של המשיב ושל שותפו (שנפטר בשנת 2017), הואטו פעולות השניים.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית;
16.
תקנה 519(א) לתקנות, עוסקת בחיוב .
שאינו תאגיד במתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. לשון התקנה הינה כדלקמן:
"519.
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו
הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
17.
"על פי הדין, מוקנה לבית המשפט שיקול
דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה. לצורך כך על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע
שלא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התובענה וייפסקו הוצאות לטובתו, לבין פגיעה אפשרית
בזכות הגישה לערכאות העומדת לתובע ואשר עלולה להיחסם אם לא יוכל לשאת בתשלום
הערובה" (ר' רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר
[פורסם במאגרים, 3.10.2004]; רע"א
10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר [פורסם במאגרים, 13.7.2008]).
18.
במסגרת הכרעה בבקשה להטלת ערובה, בוחן בית
המשפט שורה של שיקולים, ובכלל זה מורכבות ההליך, סיכויי התביעה, מקום מגוריו של
התובע ומצבו הכלכלי.
19.
לעניין שיקולי התביעה ובשים לב לשלב
המוקדם והראשוני בו מצויים בהליך, בית המשפט נדרש לבצע הערכה של סיכויי התביעה, אף
אם הדבר כרוך במתן "הגדרה מילולית לסיכויים" (רע"א 5104/10 בן דוד
נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרים, 17.11.2010]), תוך שקלול מורכבות ההליך, מיהות
הצדדים, התנהלותם ותום לבם. ככל שיתרשם בית המשפט כי סיכויי התביעה נמוכים יותר,
תהא הנטייה לחייב את התובע בהפקדת ערובה גבוהה יותר, וההיפך (ראו עוד: רע"א
1572/14 דוד עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ [פורסם במאגרים,
14/07/14
]).
מן הכלל אל הפרט;
סיכויי התביעה;
20.
כאמור, סיכויי ההליך מהווים אחד השיקולים
בעניין ערובה. סיכויים גבוהים עשויים להוות נסיבה בגינה מוצדק שלא לחייב בהפקדת
ערובה. אך על דרך הכלל, אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול
זה רק מקום בו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר.
21.
בעניינו, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך, בטרם
הונחו בפני
בית המשפט ראיות הצדדים, לא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים
במיוחד ובמידה שתצדיק שלא לחייב כלל בהפקדת ערובה, עת המבקשים העלו טענות הגנה
בעלות משקל, המחייבות דיון מעמיק.
אוסיף
כי, על פניו ומבלי לנקוט עמדה מכרעת, בדרכו של התובע לביסוס טענות להרמת מסך
ההתאגדות של החברות והטענות בדבר מצגי שווא, הטעיות, תרמית וגזל מטעם נושאי המשרה,
ניצבות משוכות רבות, שהגם שלא ניתן לומר כי הן בלתי עבירות, הן מציבות קשיים לא
מבוטלים.
22.
בענייננו, המשיב הגיש כתב תביעה כנגד
נושאי משרה בחברה. צודקים המבקשים בכך שלצורך הטלת אחריות אישית על נושאי המשרה,
על התובע לשאת בנטל כבד ולהוכיח נסיבות חריגות, והמדובר בנטל כבד המוטל לפתחו של
המשיב. סבורני כי הגם שמדובר בנטל כבד, יש לבררו במסגרת ההליך שכן נסיבות בהן חברה
מאבדת תוך חודשים ספורים למעלה ממחצית משוויה הן נסיבות המצדיקות בירור מעמיק,
וזאת אני מציינת בזהירות הראויה, כיאה לשלב זה של ההליך.
23.
עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע מבקש
לאכוף חיוב מכוח הסכם הפשרה השני, שעתר לביטולו לפני כ- 3 שנים בהליך נגד קבוצת
מלמד, אליו לא צירף את המבקשים או את מפרק מולטימטריקס. בהליך נגד קבוצת מלמד,
שאין חולק כי הוגש במועד בו כבר ידע המשיב אודות מצבן של החברות והיותה של
מולטימטריקס בפירוק ומונו לה נאמן וכונס נכסים, טען המשיב כי דין הסכם הפשרה עם
מולטימטריקס להתבטל ויש לאכוף את הסכם הפשרה הראשון עם קבוצת מלמד. כפי שטען המשיב
עצמו – הליך זה נמחק לאחר שקיבל את עמדת ביהמ"ש.
אינני
פוסלת כי ייתכן והתביעה דנן היא ניסיון נוסף בשרשרת ניסיונות של המשיב להיפרע
ולהביא לתיקון צעדים עסקיים שככל הנראה לא הניבו לו את התוצאה הרצויה, אותם חשב
שניתן יהיה לתקן, למשל, במסגרת החתימה על הסדר הפשרה השני עת חשב את החברות
לסולבנטיות. לאחר מכן ומשנודע לו מצבה של החברה, במסגרת ההליך כנגד קבוצת מלמד,
ביקש ולחזור להיפרע מקבוצת מלמד ועתר כאמור לביטול הסכם הפשרה השני, ניסיון שכאמור
לא צלח. כעת, משהחברה מצויה בפירוק, עולה התהייה האם המשיב מנסה כעת להיפרע מנושאי
המשרה של החברות בטענות שווא.
24.
סבורני כי לא פורטה ובוססה ללא עוררין
תשתית המקימה את מעשי התרמית וההטעיה הנטענים כלפי המבקשים. כל שתואר הוא באמירות
כלליות על השתתפותם של חלק מהמבקשים באסיפות, חתימתם כמורשי חתימה על אג"ח,
תוך העלאת השערות, מסקנות והיקשים אליהם ייתכן והגיע התובע מנקודת מבטו האישית
ואולם ייתכן שיצליח להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את הטענות.
25.
אמנם, קבעתי כי סיכויי התביעה אינם גבוהים
במיוחד, אך אין בידי לקבוע בשלב זה כי סיכויי ההצלחה אפסיים וכפי שפירטתי ואפשר,
סבורני כי ישנן טענות הראויות להתברר במסגרת ההליך עצמו ולא בשלב המקדמי בו אנו
מצויים.
26.
מעיון בהסכם הפשרה השני וכן באיגרת החוב
שהונפקה מכוחו, עולה כי למשיב זכויות מכוחם, או לכל הפחות, זכויות לכאורה, שראויות
להתברר במסגרת דיון לגופן של טענות, לרבות הטענות של המבקשים לפיהן זכות זו לא
השתכללה משלא התקיים התנאי המתלה ומערכת ההסכמים, שהסכם הפשרה ואגרת החוב היו חלק
ממנה, לא קוימו, בין אם הדבר עולה מהסכמי הפשרה ובין אם ממקור אחר.
לעניין
זה אציין כי מעיון בהסכם הפשרה השני, אשר לאור מחיקת ההליך כנגד קבוצת מלמד,
הוראותיו הן אלו שחלות על הצדדים עולה, על פניו, כי לכאורה יש לתובע זכות תביעה
בגין הסכם זה (ראה סעיף 4 להסכם הפשרה השני בו נכתב כי אגרת החוב תונפק על שם
המשיבה הפורמאלית "(כנאמן עבור קבוצת מקלף)"). בתוספת להסכם זה נכתב
מופיע התובע בכותרת ההסכם "ביחד ולחוד" עם קבוצת מקלף.
27.
כאמור, ביום 14.01.2012 ניתן על ידי כבוד
הנשיא אורנשטיין צו איסור דיספוזיציה האוסר על החברות לבצע פעולות בקשר עם
זכויותיהן במלון סאן פארק בספרד (להלן: "המלון"), לרבות בתמורתן.
28.
במסגרת פר"ק 52769-12-11 נגד
מולטימטריקס (הליך שבו המשיב לא היה צד) נטען כלפי מולטימטריקס חדלות פירעון
והברחת נכסים, גם כן בעניין המלון. בהחלטה, מיום 19.02.2012, שניתנה לאחר צו איסור
הדיספוזיציה על ידי כבוד השופטת אלשייך, צויין:
"הנקודה
המרכזית נוגעת לנכס העיקרי של החברה, בית המלון שנמכר לחברה הספרדית. אכן הנכס
עצמו, נמכר זמן רב לפני הגשת הבקשה אלא שהדבר אך מרע את מצב המשיבה ולא מועיל לה,
זאת הן משום שהמשיבה התעלמה לכאורה מצו איסור דיספוזיציה (דבר שיכול להיחשב כעילה
עצמאית לפירוק זמני) והן משום שמדובר בנכס שהומר במזומנים שהם קלים בהרבה להעלמה
וצודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו כי אין בכל תגובתה המפורטת של החברה כל הסבר מניח
את הדעת לשאלה מה נעשה בכספים והאם והיכן הם עודם קיימים."
מעבר
לאמור לעיל אין חולק כי מצבה של החברה הינו בכי רע וכבר נפתחו נגדה או למצער כנגד
חברות קשורות בה, הליכי חדלות פירעון שהביאו בין היתר להליכי כינוס נכסים על אחד
מאותם גורמים.
29.
ייתכן ועל המשיב היה לפעול כנגד החברות
בשלב מוקדם יותר וייתכן שאף להגיש תביעת חוב כנגד מולטימטריקס ולא הוצגו בפני
ראיות כי תביעות חוב הוגשה. יחד עם זאת, בענייננו מעלה התובע טענות כלפי נושאי
המשרה באופן אישי ולאור אמירות שהועלו במסגרת החלטות של בתי המשפט בעניין החברות
וסמיכות הזמנים ממועד חתימת אגרת החוב והסדר הפשרה השני למועד חדלות פרעונה, אינני
יכולה בפה מלא ובשלב זה לקבוע כי אין בהן לתמוך בטענות המשיב וסבורני כי ראוי שאלו
יתבררו במסגרת ההליך.
מצבו הכלכלי של התובע;
30.
לטענת המבקשים, מצבו של התובע הינו בכי
רע, אף לגרסתו שלו. ואכן בענייננו ולאור בקשת התובע לפטור מאגרה, לא יכול להיות
חולק כי אף התובע מודה בעובדות מצבו הכלכלי והתובע לא חלק על כך, אלא טען כי בהתאם
לפסיקה, אין בטעם זה של חיסרון כיס לחסום את גישתו של התובע לערכאות.
31.
על כן, ברי כי מצבו הכלכלי של התובע הינו
מציאות עובדתית כהווייתה, ומובילה למסקנה שהתובע לא הניח כל מסד היכול להקהות
מהקושי הצפוי למבקשים לגבות הוצאותיהם, ככל שייפסקו לטובתם בהליך דנא, ובכך תיגרם
פגיעה בקניינם.
בהקשר
זה, ראו קביעת כב' השופט גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח
באסל נעים איברהים ואח' [פורסם במאגרים, 30.5.04]:
"אמנם,
ייתכן שחיוב בהפקדת ערובה פוגע בקניין המשיבים - הן בזכותם לגשת לערכאות שניתן
לראותה כזכות קניינית עצמאית, והן בקניינם במובנו הרגיל, הנפגע על ידי החיוב
להפקיד ערובה כספית להוצאות המבקשת. עם זאת, במסגרת האיזון הכולל, על בית המשפט
להתחשב גם בפגיעה האפשרית בקניינו של הנתבע, אשר יתקשה לגבות הוצאותיו כעולה
מנסיבות המקרה".
32.
ניהול הליך משפטי חושף באופן טבעי את שני
הצדדים לסיכונים האינהרנטיים הכרוכים בניהול ההליך המשפטי, בדמות הוצאות משפטיות.
אין להלום כי רק הנתבע ייחשף לסיכון האמור, בעוד התובע יתנהל במסגרת ההליך המשפטי
בלי חשש כי יצטרך לשאת בהוצאות.
33.
כלל ידוע הוא, שאין בית-המשפט מחייב .
במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, וכי לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל
אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, ובלבד שסיכויי התביעה אינם נמוכים.
34.
לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את
הדברים שקול היטב, בשלב זה של ההליך אני קובעת כי סיכויי התביעה אינם גבוהים מאוד
באופן המצדיק פטור מהפקדת ערובה. כך אני קובעת בזהירות הראויה, תוך שאינני קובעת
מסמרות באשר לסיכויי ההליך בהמשך, אלא מציינת זאת אך לצורך מתן ההחלטה בבקשה דנן,
שהינה חיוב התובע בתשלום ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים.
גובה הערובה;
35.
את גובה הערובה יש לקבוע באופן מידתי, המביא בחשבון את כלל
הנסיבות.
לטעמי,
באיזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות, זכויות הקניין והאינטרסים הכספיים של
הצדדים ובהתחשב בסכום התביעה והיקפה (לאחר שסכום התביעה הופחת והועמד על מחצית
סכום התביעה המקורי), אני מוצאת להעמיד את גובה הערובה על סך של 50,000 ₪.
סוף דבר;
36.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי המשיב
יפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 50,000 ₪ תוך 30 ימים. ככל שלא יעשו כן,
אורה על מחיקת התביעה בהתאם להוראות סעיף 519(ב) לתקנות.
ניתנה היום, ח' שבט תש"פ, 03
פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
א בית משפט מחוזי 22337-11/18 יוסף אומיד, אורי אומיד, ברוך כחלון ואח' נ' דוד גבאי (פורסם ב-ֽ 03/02/2020)