פסקי דין על חיים כץ | פסקי דין על קשר רנט א קאר בע"מ

31224-09/19 תק     11/02/2020




תק 31224-09/19 חיים כץ נ' קשר רנט א קאר בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 31224-09-19 כץ נ' קשר רנט א קאר בע"מ


בפני

כבוד השופטת
קרן מרגולין-פלדמן

התובע
חיים כץ


נגד

הנתבעת
קשר רנט א קאר בע"מ



פסק דין


התובע שכר באמצעות הנתבעת רכב, אשר הועמד לרשותו ע"י חברת ההשכרה הרץ בשוויץ, ועשה בו שימוש לצורך טיול, בין היתר באזור היער השחור. במהלך הטיול נפגע הרכב מאחור ע"י רכב אחר, והתביעה כאן עניינה בפיצוי שדורש התובע בגין אופן הטיפול בהעמדת רכב חלופי לרשותו.

אין מחלוקת כי התאונה אירעה בשעות הערב וכי דיווח נמסר ע"י התובע להרץ גרמניה בשעות הלילה ביום 11/12/18. רכב חלופי הועמד לרשות התובע בסופו של יום ע"י הרץ שוויץ, בשוויץ, ביום 12/12/18 בשעות הצהריים (לטענת התובע בשעה 13:30).

התובע טוען כי עד אשר הועמד לרשותו הרכב, פנה באמצעות בתו אל הנתבעת על מנת שזו תסייע בידו ותזרז את הטיפול בעניינו, כדי שיוכל לקבל רכב חילופי לשימושו ליתרת תקופת שהייתו בחו"ל, וכי הנתבעת השיבה כי יש לפנות בכל עניין אל חברת ההשכרה המקומית, הרץ שוויץ, ולא פעלה על מנת לסייע בידו.

לשיטתו, הרץ גרמניה השיבה כבר ביום 11/12/18 בשעות הלילה כי אין ברשותה רכב חלופי אותו תוכל להעמיד לרשות התובע, וסייעה בידו ביצירת הקשר עם הרץ שוויץ.
הרץ שוויץ הורתה לתובע להגיע בתחבורה ציבורית לסניפה שבבאזל כדי לאסוף רכב חלופי, ולאחר שסירב התובע לממן את עלות הנסיעה, שלחה לבסוף מונית על חשבונה כדי לאסוף את התובע מהמלון שבו שהה בגרמניה אל סניפה שבבאזל.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בעלות הדלק שבה נשא לשיטתו משדה התעופה בבאזל בחזרה אל המלון בגרמניה, בעלויות שיחות בינלאומיות שערך כדי להסדיר את העמדת הרכב החלופי לאור התנערות הנתבעת והרץ גרמניה מטיפול בעניינו, ופיצוי בגין אובדן הזמן, לרבות החזר עלות השכרת רכב במשך יממה שבה לשיטתו לא עמד לרשותו רכב חלופי, הפסד סיור שהתכוון לערוך ועוגמת נפש.

אין מחלוקת בנוגע לכך שלאחר שובו של התובע ארצה, פנה שוב אל הנתבעת, וזו, לאחר בירור פרטים, השיבה לו במכתב מיום 30/1/19 לפיו היא מציעה פיצוי בדמות שובר להשכרה עתידית, בסך של 60 דולר.

לאחר שמו"מ לשיפור שיעורו של הפיצוי לא צלח, ביקש התובע לשיטתו לממש את השובר ולאמץ את ההצעה ואולם אז העמידה הנתבעת תנאים חדשים, וקבעה כי ניתן יהיה לממש את השובר אך ורק בקשר עם הוצאות נלוות לשכירות, ואך ורק בארה"ב.
במצב דברים זה ונוכח חזרת הנתבעת מהתחייבותה, ביקש התובע להגיש תביעה כאן, ועמד על הנזקים אשר פורטו מעלה. את תביעתו העמיד התובע על סך כולל של 1,200 ₪.

הנתבעת ביקשה בראש ובראשונה לדחות את התביעה נגדה מחוסר יריבות בטענה שבעלת דינו הנכונה של התובע היא הרץ שוויץ, משכירת הרכב, כאשר היא טוענת כי היא עצמה משמשת כמתווכת בין הרץ שוויץ – ספקית השירות בחו"ל לבין התובע ואינה אחראית למחדלי הספקית. עוד טענה הנתבעת כי בשים לב להסכם שבין התובע לבין הרץ שוויץ, הרי שאת התובענה היה מקום להגיש לבית הדין בשוויץ, מכוח תנייה בהסכם השכירות הקובעת סמכות שיפוט ייחודית בינלאומית לביה"ד בשוויץ.

לגופו של עניין טענה הנתבעת כי התובע יכול וצריך היה לפעול להקטנת נזקיו, וכי משפנה להרץ גרמניה במקום להרץ שוויץ ונמנע ממימון ביניים של מונית לבאזל שבשוויץ לצורך איסוף הרכב החלופי, העצים את נזקיו ואין לו להלין אלא על עצמו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים אשר הוצגו לפניו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. להלן נימוקיי:

1.
אשר לסוגיית היריבות – נראה כי לשיטת הנתבעת, פעלה היא כמתווכת במערכת היחסים שבין התובע לבין הספק המקומי בחו"ל.

יובהר כי עפ"י הפסיקה, אין תפקידה של הנתבעת מתמצה בעריכת חוזה ההתקשרות בין התובע לבין הספק המקומי, וחלה על הנתבעת אחריות כפולה, האחת – לוודא כי התובע מקבל במדינת היעד את השירות אשר הוזמן ע"י הנתבעת, והשניה – לסייע לתובע במימוש זכויותיו במקרה של תקלה בקבלת השירות מאת הספק המקומי.

במקרה שלפנינו, לא הוצגו לפניי ראיות אשר יעידו על כך שהנתבעת פעלה בזמן אמת כדי לסייע לתובע למצוא פתרון לתקלה שהתרחשה, וזאת אף שדומה כי אין מחלוקת בנוגע לכך שבתו של התובע פנתה אל הנתבעת כדי לקבל את סיועה. בכך הפרה הנתבעת את ההתחייבות המוטלת עליה והתרשלה כלפי התובע בזמן אמת.

מכל אלה, אני קובעת כי בין הצדדים יריבות ישירה המצדיקה המשך בירור כאן.

2.
מטבע הדברים, ומשנמצאה יריבות ישירה בין הנתבעת לבין התובע, ממילא אין מקום לבחון עוד את סוגיית הסמכות הבינלאומית, ובית המשפט כאן קונה סמכות מעצם ניהול עסקיה של הנתבעת בארץ. בנסיבות אלו איני נדרשת לבחון את טענת התובע לפיה תניית השיפוט הנקובה בהסכם שבינו לבין הספק המקומי הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד.

3.
נציג הנתבעת טען בדיון כי כאשר שוכר רכב נדרש להחליף את הרכב ברכב חלופי, לרבות בגין תקלה, תאונה וכיוצא בזאת, הרי שהוא נדרש להגיע אל נקודת השירות של הספק המקומי ולאסוף משם את הרכב החלופי, תוך שהוא זכאי להחזר הוצאות הנסיעה.


בנסיבות אלה, דומה כי אין מחלוקת בנוגע לזכאותו של התובע לקבלת החזר בגין הוצאות שהוציא בקשר עם עלויות הנסיעה מבאזל בחזרה למלונו שבגרמניה. התובע לא הציג אסמכתאות לעניין עלויות הנסיעה, ועל כן אני סבורה כי יש לקבוע את אלו על דרך האומדנה, בסך של כ-150 ₪ (לטענת התובע מדובר במרחק של כ- 110 ק"מ).

4.
התובע טען בכתב תביעתו שנגרמו לו נזקים בדמות עלויות של שיחות בינלאומיות, שנאלץ לערוך לצורך העמדת הרכב החלופי.

יחד עם זאת, במעמד הדיון הבהיר התובע כי בשל היותו לקוח חוזר בבית המלון שבו שהה, הרי שהשיחות, אשר נערכו באמצעות הטלפון הקווי בבית המלון, מומנו לבסוף ע"י בית המלון, והוא לא נדרש לשלם בעבורן.

5.
אשר לטענות התובע בנוגע להפסדיו הנובעים מהעיכוב בטיפול בהעמדת הרכב החלופי, לרבות טענות לעניין עוגמת נפש, הפסד סיור וכיוצא בזאת, טען התובע במעמד הדיון כי הוא עצמו משמש כמדריך טיולים בחו"ל ,וכי הנסיעה נשוא הדיון נערכה כחלק מהכנותיו לקראת טיולים שאותם התכוון לערוך.

לשיטתו, ביום 12/11/18, הוא היום שבו נדרש לרכב החלופי, אמור היה לקחת חלק בסיור ביחד עם מדריך מקומי באזור אלזס, וכי בהעדר רכב לשימושו, נאלץ לבטל את השתתפותו בטיול כיוון שלא יכול היה להגיע אל מקום המפגש.


מעבר לעובדה שהתובע לא הציג כל אסמכתא בנוגע לסיור המוזמן, הרי שהתובע גם לא הבהיר מדוע לא ביקש לעשות שימוש בתחבורה ציבורית כגון מונית כדי להגיע אל מקום המפגש לצורך הקטנת נזקיו. לכך יש להוסיף את העובדה שלא ברור מגרסת התובע האם המדריך המקומי אמור היה להגיע מגרמניה או שמא מצרפת, והאם ניתן היה להיעזר בו או במדריכים אחרים שצפויים היו לקחת אף הם חלק באותו סיור, כדי להגיע אל הסיור ולקחת בו חלק.

6.
זאת
ועוד, אין מחלוקת בנוגע לכך שהתאונה אירעה בשעות הערב, דיווח נמסר בשעות הלילה להרץ גרמניה ורכב חלופי הועמד לרשות התובע בשעות הצהריים שלמחרת.

טענת התובע לפיה היה על המשכירה להעמיד לרשותו רכב חלופי כבר בבוקר היום שלמחרת איננה סבירה בנסיבות העניין.


זאת ועוד, דומה כי פניה אל הנתבעת נערכה רק בבוקר יום המחרת ועל כן ממילא אין לראות אותה כמי שאחראית לנזקים שנגרמו במהלך הלילה, נזקים שלא נטען להם.


כך או אחרת, דומני כי העמדת רכב חלופי ע"י ספק מקומי הממוקם מרחק של כ-110 ק"מ ממקום הימצאו של המשכיר מחייבת היערכות מתאימה, ויש להעמיד לרשות הספק המקומי זמן סביר טרם שיראה בו בית המשפט כמי שמפר את התחייבויותיו.


זמן סביר בנסיבות העניין לטיפול ע"י הנתבעת כדי לוודא העמדת רכב חלופי לתובע, עומד לטעמי על כ-3 שעות, ובהתאמה, בהעדר פירוט במסגרת כתב התביעה בנוגע למועד שבו פנתה בתו של התובע לראשונה אל הנתבעת לקבלת סיוע, אני קובעת כי רכב חלופי אמור היה לעמוד לרשות התובע בסביבות השעה 11:00, לכל המוקדם (ביום 12/11/18).


מכל אלה אני קובעת כי לכל היותר מדובר בשיהוי במתן השירות העומד על כשעתיים, כאשר יובהר כי לשיטת התובע לאחר שסירב לממן את עלות המונית לבאזל הועמדה לרשותו מונית על חשבון הספק המקומי בשעה 12:45. במצב דברים זה, דומני כי יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד הזמן לאור מחדלי הנתבעת, ע"ס של כ-50 ₪ בלבד.

7.
הנתבעת הציעה לתובע פיצוי בשווי של 60 דולר להשכרת רכבים בעתיד, ולאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים, בחר התובע לבסוף לקבל את ההצעה.


פיצוי זה הוא לטעמי סביר, הגיוני ומשקף נכונה את הנזקים שנגרמו לתובע בפועל בשל נסיבות המקרה.

8.
לטענת התובע, כאשר ביקש בחודש אוגוסט לממש את השובר לצורך השכרת רכב בחו"ל באמצעות הנתבעת (ברומניה), טענה כלפיו נציגת הנתבעת כי את השובר ניתן יהיה לממש אך ורק בארה"ב ואף זאת לא לשם מימון דמי השכירות עצמם.


נציגת הנתבעת עמה שוחח התובע, ואשר עמדה בקשר עם התובע בכל הנוגע לטיפול במחלוקת נשוא התביעה, לא הגיעה אל הדיון ולא העידה בנוגע לתוכן אותה שיחה.


בנסיבות אלה, אין לי אלא את גרסת התובע אשר נתמכת, יש להבהיר, באסמכתא המעידה על השכרת רכב בחברה אחרת לצורך שהיה ברומניה, השכרה שבוצעה ושולמה עפ"י החשבונית שהציג התובע, ביום 28/8/19.


במצב דברים זה, אני מקבלת את טענת התובע לפיה הנתבעת הפרה את ההתחייבות אשר נתנה לתובע במסגרת מו"מ לפשרה, ולמעשה כי הפרה את ההסכם שהלכה למעשה נערך בין הצדדים לסילוק המחלוקת כאשר קיבל התובע את הצעת הנתבעת.

9.
הואיל והנתבעת היא, כפי שהגדירה את עצמה, "עוסקת בין היתר, בהשכרת כלי רכב לנהיגה עצמית בישראל ובחו"ל, תחת השם המסחרי "
hertz
" והינה בעלת מוניטין חובק עולם ורב שנים בתחום השכרות הרכב", חזקה עליה כי היתה נהנית מהנחה מאת ספקים מקומיים בחו"ל לו מומש השובר שהעניקה לתובע, והיתה נהנית מיתרון יחסי ביחס לפיצוי כספי, לו נדרש היה התובע לממש את השובר.


לפיכך, הגם שנשלח אל התובע שובר (הפעם מטעם הרץ אירלנד) לאחר הגשת תביעה כאן בשיעורו של השובר, ועל אף העובדה שכמפורט מעלה מצאתי כי שיעור נזקיו של התובע אינו עולה על שווי השובר, אני סבורה כי אין מקום לחייב את התובע לעשות שימוש בשובר שנשלח אליו, ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בכסף.

מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את ערכם של אותם 60 דולר ארה"ב עפ"י השער היציג של הדולר במועד התשלום בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שננקב לביצוע התשלום ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ונוכח חזרת הנתבעת מהצעה שהציעה לסילוק המחלוקת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את שיעור האגרה ששילם לצורך קיום ההליך כאן, בסך של 50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום
.

ניתן היום,
ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 31224-09/19 חיים כץ נ' קשר רנט א קאר בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2020)