פסקי דין על אוסנת כהן

21516-02/19 העז     11/02/2020




העז 21516-02/19 מדינת ישראל נ' אוסנת כהן








בית הדין האזורי לעבודה תל אביב

הע"ז 21516-02-19 מדינת ישראל
נ' כהן





בפני

כבוד השופט
אורן שגב


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה

נגד


אוסנת כהן



הנאשמת

גזר דין

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפני
י ביום 11.02.20, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה ב
עבירות של העסקה שלא כדין, העסקה ללא היתר והעסקה ללא ביטוח רפואי, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (להלן: "החוק"), כמפורט בכתב האישום.

במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה, כי
העבירות שביצעה הנאשמת, בוצעו במסגרת משלח ידה לתקופה ארוכה של 3 חודשים, וכי הפסיקה רואה בביצוע העבירות הנ"ל, בפרט שמבוצעות במסגרת משלח יד, מכת מדינה שמחייבת ענישה כלכלית מכבידה. המחוקק קבע שעל עבירה של העסקה שלא כדין ראוי להטיל קנס מינימום של 10,000 ₪, כאשר לכל אחת מהעבירות נקבע קנס מקסימום של 116,800 ₪.
בשים לב לאמור ומנגד, בשים לב לחסכון בזמן השיפוטי ולהעדר עבר פלילי של הנאשמת, טען, כי מתחם העונש ההולם בעבירת העסקה שלא כדין צריך לנוע בין 15,000 ₪ ל-30,000 ₪, ולגבי עבירת הביטוח - בין 5,000 ₪ ל-7,000 ₪. בנסיבות העניין, המאשימה סבורה, המשיך וטען, כי
הקנס הראוי וההולם על העסקת העובד שלא כדין צריך להיות 17,000 ₪ וביחס לעבירת הביטוח, ובשים לב כי הנאשמת הגישו בקשה לעריכת בטוח אך לא ביצעו אותה במועד, באופן שהעסיקו את העובד 3 חודשים ללא ביטוח, המאשימה מבקשת לא להחמיר איתם וסבורה כי הקנס צריך להיות בתחתית המתחם דהיינו, 5,000 ₪.
ב"כ המאשימה השאיר את ההחלטה בנוגע לפריסת הקנס לתשלומים, ככל שהדבר יתבקש, לשיקול דעתו של בית הדין, אך ביקש, כי יילקח בחשבון שמדובר בקנס עונשי והפריסה צריכה להיות בהתאם.

הנאשמת טענה, כי היא אינה אני שהיא צריכה לשלם את הקנס והוסיפה כי הודתה באשמה ופעלה על פי החוק; היא הוציאה תלוש שכר לעובד וערכה לו ביטוח רק 10 ימים לפני שהוא נתפס. זה עסק חדש; העובד הזר עבד אצלה רק 3 חודשים, הוסיפה, והדגישה כי היא מתנצלת וכי כיום, לאחר שאמה נפטרה, היא עוזרת לאביה ומבקשת התחשבות, באופן שהקנס הכולל שייגזר עליה לא יעלה על 15,000 ₪ בגין 2 העבירות גם יחד.
הנאשמת הוסיפה, כי סגרה את העסק
לפני שנה וכדבריה, "נפלה חזק" עם העסק הזה. כיום היא עובדת כשכירה, הוסיפה.
הנאשמת ביקשה כי הקנס שיוטל עליה ייפרס לתשלומים חודשיים, באופן שגובה התשלום החודשי לא יעלה על 1,500 ₪.

דיון והכרעה
העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. הדבר מבטא את יחסו של המחוקק לתופעה של העסקת עובדים זרים בניגוד לדין ולכך שמדובר בעבירה שמשיאה למעסיקים תועלת כלכלית של ממש (ראו: בג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006).
מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. ראו: ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל
נ' חדוות הורים בע"מ ואח' (להלן – "הלכת חדוות הורים"), שם פסק בית הדין הארצי כי: "[...] העסקת עובדים זרים ללא היתר פוגעת במדיניותה הכלכלית של הממשלה ו"פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'", היינו משליכה באופן עקיף על היקף האבטלה ועל תנאי העסקתם של העובדים הישראלים (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל
- נפתלי ניסים, פד"ע לח 145 (2002); כן ראו את דברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק עובדים זרים - ה"ח 143 התשס"ה 354 ואת דברי ההסבר לתיקון מס' 15 לחוק עובדים זרים - ה"ח 481 התש"ע 236). כחלק מכך יש לקחת בחשבון כי המניע לביצוע העבירה הינו במקרים רבים כלכלי, לצורך השגת תועלת כלכלית, ויש לפיכך הצדקה לעונש כלכלי אפקטיבי." וראו גם: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל
נ' ניסים (17.6.2002), שם קבע בית המשפט העליון כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה היא עבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות.

ביחס לגזירת עונשה של הנאשמת,
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתה של הנאשמת ובין סוג ומידת העונש המוטל עליה. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על בית המשפט לקבוע מיום 10.7.2012

מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע נאשם בהתאם לעיקרון המנחה ולהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ורשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

ביחס למתחם הענישה בנוגע לעבירה של העסקה שלא כדין, סבורני כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה, בשים לב, בין היתר לתקופת ההעסקה, ולכך שהעובד קיבל את זכויותיו (למעט ביטוח ביחס לחלק מהתקופה), צריך לנוע בין 10,000 ₪ (גובה הקנס המינימלי) ל- 20,000 ₪, ואילו ביחס לעבירת הביטוח, סבורני כי מתחם הענישה שהוצע ע"י ב"כ המאשימה, סביר וראוי בנסיבות העניין, קרי בין 5,000 ₪ ל- 7,000 ₪. ביחס לעונש הספציפי שראוי להשית על הנאשמת בתוך מתחם הענישה הנ"ל, סבורני, כי יש לקחת בחשבון לקולא את העובדות הבאות: העובדה שהנאשמת סגרה את העסק וכיום עובדת כשכירה; מאז ביצוע העבירה ועד היום לא ביצעה עבירה דומה וספק אם תבצע לאור העובדה שהיא שכירה; הודאתה מיד בתחילת ההליך בביצוע העבירות שיוחסו לה, דבר שחסך זמן שיפוטי יקר ולטעמי, אף מצביע כי הנאשמת הפנימה את חומרת המעשה.

בנוסף לאמור לעיל, החלטתי לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך התקופה המקסימלית– 3 שנים, וזאת מתוך הנחה כי העיצום הכספי הנו רק רכיב עונשי אחד המצטרף לרכיב עונשי אחר והוא הטלת התחייבות על הנאשם להימנע מביצוע עבירה. התחייבות זו מהווה כשלעצמה
עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל
המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015) עמ' 9-10, פיסקה 12.

לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשמת בגין עבירה של העסקה שלא כדין קנס בסך 11,000 ₪ וביחס לעבירה של אי עריכת ביטוח רפואי – 5,000 ₪.


אחרית דבר
הנאשמת תשלם קנס כולל בסך 16,000 ₪. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 1,600 ₪. מועד התשלום הראשון עד ליום 10.03.2020 ובכל 10 בחודש לאחר מכן. לא ייפרע אחד מהתשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הקנס הבלתי נפרעת לפירעון מידי. בנוסף, בתוך 30 יום מהיום, תחתום הנאשמת על התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991, למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן תחויב בקנס המקסימלי הקבוע בחוק בסך
116,800 ₪.

המזכירות תשלח את גזר הדין לצדדים בדואר, ולנאשמת גם את שוברי התשלום ואת ההתחייבות.


ניתן היום,
ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










העז בית דין אזורי לעבודה 21516-02/19 מדינת ישראל נ' אוסנת כהן (פורסם ב-ֽ 11/02/2020)