פסקי דין על אברהם רינות | פסקי דין על כלל אחזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח'

1271/04 א     04/04/2006




א 1271/04 אברהם רינות נ' כלל אחזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח'





אברהם רינות

בעניין:
התובע
זמיר ועו"ד סירקיס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. כלל אחזקות עסקי ביטוח בע"מ
2. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גולן
3. נמרוד רינות
4. פיליפ צוקרמן
5. לקו אנטרפרייז
ע"י ב"כ עו"ד זמיר וסירקיס
6. ר. עמית אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פורת ועו"ד זילברבוים
7. דוד שביט

הנתבעים
קורדובה - אין הופעה
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
התובע, אברהם רינות
, הגיש תובענה ל

פסק דין
הצהרתי, לפיו אין להמשיך בהליכי בוררות, שהתנהלו (ועודם מתנהלים) בינו לבין הנתבעות מס' 1-2, וכן להצהרה, כי אין הבורר מוסמך להעניק לנתבעות סעדים שהתבקשו על ידן, בבקשה למתן הוראות, כל עוד לא הוכרעה המחלוקת, נשוא הבוררות לגופה, וניתן פסק בורר סופי, כי התובע מחויב לרכוש נכס מקרקעין, שסביבו ניטשה המחלוקת בין הצדדים, מידי הנתבעות.
בין התובע, שהינו מבכירי משק הביטוח בישראל, לבין הנתבעות מס' 1-2, מתנהל הליך בוררות שעניינו הסכם שנכרת בינו לבין הנתבעות מס' 1-2, ביום 23.11.98.
ההסכם כלל בין היתר, הוראות כאלה ואחרות, ביחס לחיוב התובע ברכישת נכס מקרקעין, כשהברירה האם לחייב בביצוע עסקת המקרקעין אם לאו, היתה מסורה לנתבעת מס' 1 (ראה סעיף 5 לכתב התביעה).
לתובע טענות כאלה ואחרות, ביחס לקיום החוזה בינו לבין הנתבעות מס' 1-2, כשבמסגרת אותו הליך, מונה שופט בית המשפט העליון בדימוס, גבריאל בך, כבורר במחלוקת בין הצדדים (החלטת כב' השופט אזר ז"ל, מיום 12.9.02).
הבוררות התנהלה ומתנהלת לה באיטיות. בשלב מסוים, בתחילת שנת 2004, הוגשה תובענה כנגד הנתבעת מס' 2 וכנגד חברה נוספת בשם עילית נדל"ן א.פ. בע"מ, לסילוק יד וצו הריסה, בכל הנוגע לגדר המפרידה בין הנכס השנוי במחלוקת לבין החלקה הסמוכה.
תובענה זו, היתה העילה הנטענת להגשת התובענה שלפני, ובמסגרתה, עתר התובע לכך, שלא תוכרע המחלוקת בין הצדדים, כל עוד לא תוכרע אותה תביעת פינוי, שנזכרה לעיל.
בנוסף, הוגשה בקשה לבורר הנכבד, על מנת שזה יעכב את הליכי הבוררות, בקשה שנדחתה על ידי הבורר, בהחלטה מנומקת מיום 19.6.05.
עתה, עותר התובע למחיקת תביעתו, והטעם העיקרי לכך, נעוץ בעובדה, שהנכס נמכר בספטמבר 2005, לידי צד שלישי, תוך שרוכשי הנכס נטלו על עצמם את ניהול ההליכים בקשר לתביעת הפינוי.
הסכם המכר היה מותנה בתנאי מתלה, שהתקיים בין לבין, כך שהעסקה נכנסה לתוקף, תביעת הפינוי צפויה להסתיים, ולפיכך, אין עוד טעם לשיטתו, בעתירה לעיכוב הליכי הבוררות, כך גם בעתירה למתן הוראות ביחס לאשר יעשה בנכס המקרקעין, וכל אלה כאמור, מצדיקים את מחיקת התובענה.
הנתבעים הודיעו, כי הם מסכימים כמובן לסיום ההליך, אך טענו כי יש לדחות את התביעה ולא למחקה, והוסיפו וטענו, כי יש לחייב את התובע בהוצאותיהם, בשים לב לדרך התנהלותו בהליך הנוכחי, שכל כולה לא נועדה אלא לעכב את הליכי הבוררות, מהלך בו נוקט התובע בצורה שיטתית, על פני עת ארוכה.
נקבע דיון אחד במעמד הצדדים, שאליו התייצבה רק עו"ד גולן, פרקליטת הנתבעות מס' 1-2, והיום התקיים דיון נוסף, במעמד פרקליטי התובע, עו"ד גולן ופרקליטי הנתבעת מס' 6, כשפרקליט הנתבעת מס' 7, עו"ד קורדובה
, לא התייצב.
למעשה, הסכים עו"ד זמיר היום, כי יש מקום להורות על דחיית התובענה, ומשכך, אני מורה על דחייתה, כמוסכם.
הויכוח בין הצדדים ניטש, מטבע הדברים, בשאלת ההוצאות.
בעוד התובע טוען, כי אין לחייבו בהוצאות, טענו כל הנתבעים, כי יש גם יש מקום לחייבו בהוצאות נכבדות, בשים לב לכל התנהלותו בהליך.
אשר לנתבע מס' 7, משלא התייצב פרקליטו היום, אף שהוזמן כדין (כך הצהירה עו"ד גולן), הרי שדחיית התובענה הינה בלא צו להוצאות.
טענתו הבסיסית של התובע היא, כי יש לבחון שתי שאלות, שעה שמכריעים בשאלת ההוצאות, הראשונה - האם היה טעם בהגשת התובענה מלכתחילה; והשניה - האם נהג התובע באופן סביר בכל הקשור למחיקת התובענה.
התובע סבור כמובן, שיש להשיב על שתי השאלות האמורות, בחיוב, ומכאן כאמור, יש לדחות את התובענה בלא צו להוצאות, ואילו הנתבעים חושבים וטוענים את ההיפך הגמור, ואני סבור שהדין עימם.
במה דברים אמורים?
כאמור, התובע נקט בהליכים כפולים: האחד, הליך במסגרת הבוררות, שבו טען טענות זהות לאלה שנטענו בתובענה שלפני, ובמקביל, ההליך דכאן.
ניכר, שכל כולה של תביעת התובע, לא נועדה, אלא להביא לעיכוב והשהיית הליכי הבוררות.
לטעמי לפחות, גם אם היה ממש בטענות התובע, הרי שהמועד להגשת העתירה למחיקת תביעתו, היה מיד עם הינתן החלטת הבורר הנכבד, בשאלת עיכוב ההליכים (שכזכור, זהה לטענות בהליך הנוכחי), החלטה במסגרתה, דחה את הטענות מכל וכל. ההחלטה ניתנה ביוני 2005, הבקשה הוגשה בחלוף 8 חודשים נוספים.
עצם העובדה, שהתובע נקט בהליך כפול, תוך שהוא מנהל אותו לגופו של עניין אצל הבורר, מלמדת, כי גם לשיטתו שלו, היה הבורר מוסמך להכריע בטענות נשוא התובענה דכאן, ומשכך, לא ברור על שום מה ולמה הטריח את כל המעורבים לבית המשפט, תוך שהם נדרשים להגיש כתבי טענות, לקיים הליכי ביניים וכל הכרוך בכך, על כל ההוצאות הנלוות למהלכים שכאלה.
המינימום שניתן היה לצפות מהתובע היה, שימתין להכרעת הבורר בשאלת עיכוב ההליכים, כפי שהועלתה על ידו לפניו, ובהתאם להכרעת הבורר, יחליט אם להגיש את התובענה דכאן, אם לאו.
כאמור, אצה לו הדרך לתובע להגיש את תביעתו, ואני סבור שלא בכדי עשה כן, באשר מטרתו הברורה היתה, עיכוב הליכי הבוררות, המתנהלים בינו לבין הנתבעות מס' 1-2.
כפי שכבר ציינתי, עמדה לנתבעת מס' 1, האופציה לחייב את התובע לרכוש נכס מקרקעין מסוים, שנמכר לנתבעת מס' 1, אגב רכישתה של חברת הביטוח עילית.
מי שניהל את עילית עד 1999 והמשיך לכהן בה כדריקטור, גם לאחר מכן, ובוודאי ששימש בתפקידו בעת כריתת ההסכם נשוא המחלוקת, היה לא פחות ולא יותר, מאשר התובע עצמו, שאף היה בעל מניות משמעותי בעילית.
מי שהגיע להסכם עם השכנים, שבהמשך, הגישו את אותה תביעה שהגשתה היוותה את העילה להגשת התובענה דכאן, היה לא פחות ולא יותר, מאשר התובע עצמו (והנתבעות מס' 1-2 מעלות טענה, בלתי מוכחת יש לומר, לפיה, יש קשר כלשהו בין התובע לבין התובעים באותו הליך, וכל טענותיו כי גילה את דבר קיום התובענה שהוגשה על ידם באקראי, אגב קריאה בעיתון גלובס, הינן טענות מוזרות, אם לא למעלה מכך).
שלא במפתיע, הוגשה התובענה דכאן, על דרך של הליך רגיל, חלף הגשתה על דרך של המרצת פתיחה, כמקובל בסעדים הצהרתיים, וגם בכך, יש כדי ללמד על מטרתו של התובע, להאריך את הדיון ולעכב את הליכי הבוררות, תוך הימנעות מהבאת גרסה עובדתית שלו, כפי שמתחייב היה על פי סדרי הדין, לו הייתה מוגשת התובענה, כמצופה, על דרך של המרצת פתיחה.
כאמור, משראה התובע שדרכו אינה צולחת, החליט לעשות את שמתחייב היה בנסיבות העניין, והוא לחזור בו מתביעתו, שעל פני הדברים, היתה תביעה משוללת יסוד, שהוגשה מטעמים זרים, ולפיכך, דומני שיש לחייבו בהוצאות לטובת הנתבעים, למעט הנתבע מס' 7, כאמור לעיל.
עם זאת, אתחשב בעובדה, לפיה בכל זאת הסתיים ההליך בטרם נדון לגופם של דברים, כשבכך היה כדי לצמצם את העלויות הכרוכות בניהולו, ואתחשב בקביעת סכום ההוצאות, באבחנה המתבקשת, בין הנתבעות מס' 1-2 לבין הנתבעת מס' 5 (שכונתה בתובענה, נתבעת פורמלית מס' 4, ר. עמית החזקות בע"מ), שהיקף ההליך שהתנהל ביחס אליה, במסגרת תיק זה, היה פחוּת מהיקף ההליך שהתנהל ביחס לנתבעות מס' 1-2.
בשים לב לכל האמור לעיל, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות מס' 1-2, שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪, בצירוף מע"מ, בתוספת הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, ולנתבעת מס' 5, ר. עמית החזקות בע"מ, שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף מע"מ, בתוספת הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום ו' בניסן, תשס"ו (4 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


ש. ברוך
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו



7
בתי המשפט
א 001271/04
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
04/04/2006
תאריך:
כב' הרשם ש. ברוך

בפני
:








א בית משפט מחוזי 1271/04 אברהם רינות נ' כלל אחזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 04/04/2006)