פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה מגן רמה"ש) | פסקי דין על אבי הראל (נחום) | פסקי דין על שניידר רונן |

5620/03 א     06/04/2006




א 5620/03 בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה מגן רמה"ש) נ' אבי הראל (נחום), שניידר רונן




1
בתי המשפט

א 005620/03
א 005621/03
בית משפט השלום נתניה
06/04/20066.4.2006
תאריך:
בפני
כב' השופט אורן שוורץ

בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה מגן רמה"ש)

בעניין:
התובע
דותן צור

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . אבי הראל (נחום)

2.שניידר רונן
(נתבע בת.א. 5620/03)

הנתבעים
רבקה זוסמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. לפני שתי תביעות הנשמעות במאוחד:

ת.א. 5620/03: עניינה של תביעה זו בפרעון יתרת חוב במסגרת חשבון עיסקי משותף של שני הנתבעים שמספרו 313825. מקור החוב הוא בהלוואה שהעמיד התובע (להלן:"הבנק") לזכות הנתבעים. סכום ההלוואה עמד על סך של 102,500 ₪ וסכום התביעה לעת הגשתה נקבע לסך של 110,306 ₪.

ת.א. 5621/03: עניינה של תביעה זו הוא תשלום חוב של הנתבע 1 (להלן: "הראל") לבנק בגין יתרות חוב בחשבון עסקי פרטי של הראל שמספרו 418392. יסודה של יתרת החוב ביתרה דביטורית בסך של 7,459 ₪ וכן בהלוואה אותה נטל הראל מהבנק בסך של 210,000 ₪. יצויין שלהראל חשבון פרטי-אישי נוסף בבנק שמספרו 404243.

2. הבנק נקט בהליכים לגביית חובותיו במסגרת תביעות בהליך סדר דין מקוצר. הבנק טען, לגבי כל אחת מהתביעות, כי על הנתבעים לפרוע את יתרות החובה מכוח הסכם תנאי החשבון ("בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כללים לניהול חשבון בנק") ומכוח הסכמי ההלוואה שנערכו ונחתמו בין הבנק לנתבעים. הבנק תמך את היקף החיוב הכספי לגבי כל אחת מן התביעות בלוחות סילוקין ובדפי חשבון. בתביעה בת.א. 5620/03 הוגש דף חשבון המלמד על יתרת חובה של הנתבעים בסך של 110,306 ₪. בתביעה בת.א. 5621/03 הוגש דף חשבון המלמד על יתרת חובה של הראל בסך של 223,903 ₪ בצירוף יתרת חובה בעו"ש בסך של 7,458 ובסה"כ: 231,366 ₪.

3. הנתבעים בקשו רשות להגן מכמה טעמים. לענייננו, חשובות טענות ההגנה הבאות:

א. הפרת הסכם על ידי הבנק: הנתבעים טענו, שההלוואות נלקחו על ידם בהתבסס על הסכם בעל-פה, שנערך בינם לבין הבנק ולפיו שיקים שנמשכו מחשבונם המשותף לא יסורבו על ידי הבנק בנימוק "א.כ.מ", אלא יסורבו בנימוק של "חשבון סגור" או "נ.ה.ב.". הסכמה זו נעשתה, לטענת הנתבעים, על מנת להימנע מהכרזתם כ"לקוח מוגבל" או "לקוח מוגבל בנסיבות חמורות" לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן:"חוק שיקים ללא כיסוי"). לטענת הנתבעים, הבנק הפר את ההסכם וסירב לכבד שיק ע"ס 4,000 ₪ מהחשבון הפרטי בנימוק "א.כ.מ." ובכך גרם להכרזת הראל "מוגבל בנסיבות חמורות" ובעקבות חזרתם של שיקים אחרים הוכרז הנתבע 2 (להלן: "שניידר") "לקוח מוגבל", לפי חוק שיקים ללא כיסוי.

ב. טענת קיזוז: הנתבעים טענו, שכתוצאה מהפרת ההסכם האמור הוכרז הראל כלקוח מוגבל בנסיבות חמורות ועל כן הלכה למעשה נבצר ממנו לקיים את עסקו שקרס. נזקיו של הראל הועמדו על סך של 360,000 ₪. נזקיו של שניידר הועמדו על סך של כ - 92,000 ₪.

4. במסגרת בקשת הרשות להגן ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן בפני
התביעה בטענות דלעיל.

5. בדיון שנערך לפניי העידו: הנתבעים (הראל ושניידר), גב' מירי שמיר, פקידת הבנק אשר לטענת הנתבעים היתה מעורבת בהסכם, ומר חזי עינב, אשר היה בזמנים הרלבנטיים מנהל סניף הבנק ולטענת הנתבעים היה אף הוא מעורב בהסכם עימם.

הואיל וטענת הנתבעים היא לקיזוז כנגד חובותיהם לבנק - הם אשר פתחו בהבאת הראיות ועליהם מוטל נטל ההוכחה.

דיון:

6. הראל טען בתצהירו, שהוא ביקש להיפרד משותפו העסקי, שניידר, ועל כן נערכה פגישה עם מנהל הבנק מר עינב ובה השתתפה גם הגב' מירי שמיר. בפגישה זו סוכם, שהנתבעים יטלו הלוואה בסך של 102,000 ₪ לצורך כיסוי יתרות החובה בחשבון העסקי המשותף. עוד הוסכם באותה פגישה, שאם יוצגו שיקים לפירעון מחשבון זה, הם יסורבו מחמת מתן הוראת ביטול ("נ.ה.ב.").

7. בנוסף ציין הראל, שהוא ביקש לסגור גם את חשבונו הפרטי (404243) ולצורך כך נטל הלוואה בסך 210,000 ₪ ממסגרת החשבון העסקי (418392).

8. תמצית ההסדר לטענת הראל היתה, שהחשבון העסקי המשותף והחשבון הפרטי יסגרו, ושכל הפעולות יבוצעו במסגרת החשבון העסקי של הראל, כאשר השיקים יוחזרו עקב הוראת ביטול בחשבון סגור.

9. לטענת הראל, הוא ומר שניידר חתמו על הסכמי הלוואות ביום 1.1.03, אולם הבנק סירב לפרוע שיקים כבר בתחילת חודש ינואר מחמת "אין כיסוי מספיק". כאשר הראל פנה לבנק נאמר לו, שמדובר בטעות וההגבלה על החשבון תוסר. בסופו של דבר סירב הבנק במהלך חודש ינואר 2003 לשלושה שיקים. שלושה השיקים הללו הצטרפו לשבעה שיקים נוספים, שסורבו על-ידי הבנק החל מחודש ספטמבר 2002.

כתוצאה מכך הפך החשבון למוגבל בנסיבות מחמירות.

בהקשר לשיק האחרון על סך 4,000 ₪ טען הראל, שהגב' שמיר הודיעה לו שבחשבון הפרטי שלו הוצג שיק לפירעון בסך 4,000 ₪, ולמרות יתרה בסך 9,500 ₪ שעמדה לזכותו, סירב הבנק לכבד שיק זה, הואיל ולטענת הבנק היה צורך לשמר את יתרת הזכות לפירעון החיוב בכרטיס האשראי של הראל.
סירוב הבנק לכבד את השיק בסך 4,000 ₪ שנתה את נסיבות ההגבלה לנסיבות חמורות ואת מעמדו של הראל ללקוח מוגבל בנסיבות חמורות.

10. ביום 9.3.03 עתר הראל לבית-משפט השלום בבקשה לסעד זמני לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, בהליך זה עוכבה ההגבלה בחשבונו הפרטי. בסופו של יום המציא הראל ראיות לכך, שפרע חלק מן השיקים הראשונים שסורבו ועל כן, ביום 4.12.03 בוטלה ההגבלה על החשבון.

11. לטענת הראל, כתוצאה מן ההגבלה נגרמו לו נזקים חמורים, שעיקרם קריסת עסקו עקב היעדר יכולת למשוך ולפרוע שקים.

12. מר שניידר הצטרף לטענותיו של מר הראל. לטענתו, אף לו נגרם נזק מפעולות הבנק הן בגין היעדר אפשרות לקבל שכר מהעסק המשותף והן בגין אובדן הכנסה ממקור חלופי בו יכול היה להיות מועסק לולא הוכרז לקוח מוגבל, מכוח שותפותו עם הראל בחשבון העסקי.

13. מר עינב, מנהל סניף הבנק, הכחיש נחרצות שהבטיח לנתבעים כי השיקים יסורבו מחמת "ניתנה הוראת ביטול" או מחמת "חשבון סגור". לטענת מר עינב, הבנק מחויב לציין את הסיבה הנכונה בעטיה מסורבים שיקים ובמקרה זה, השיקים סורבו בהיעדר כיסוי מספיק בחשבון הבנק.

14. מר עינב ציין כי הודיע לנתבעים, שעליהם לעשות כל מאמץ למשוך את השיקים מהספקים או לדאוג להפקדת כספים בחשבון. בסופו של דבר, כספי ההלוואה לא כיסו את כל יתרת החוב.
יתרת זכות של 9,500 ₪ שעמדה בחשבון, נועדה לכיסוי חיוב בגין כרטיס האשראי של הראל. במצב הדברים היה שלא נותרה יתרה עודפת לצורך פרעון השיק. הודעה בעניין נמסרה להראל על ידי פקידת הבנק, הגב' שמיר, ואולם הוא לא הפקיד כספים לכיסוי סכום השיק בסך 4,000 ₪.

15. מר עינב שב והדגיש כי שניידר כלל לא הוכרז "מוגבל" לפי חוק שיקים ללא כיסוי ואילו הראל הוכרז "מוגבל בנסיבות מחמירות" לפרק זמן של פחות מחודש ימים.

16. אף הגב' שמיר, פקידת הבנק, ציינה בתצהירה כי טענות הנתבעים לגבי תוכן ההסדר אינן נכונות. על-פי גרסתה, מעולם לא הובטח לנתבעים כי השיקים, אשר יוצגו לפירעון בחשבונות נשוא התביעה יסורבו מהסיבה שנתנה הוראת ביטול.

17. גב' שמיר ציינה במפורש, כי היא התריאה בפני
הראל שהשיק בסך 4,000 ₪ יסורב מחמת היעדר כיסוי מספיק, אולם הראל ענה לה בצורה בוטה שהוא "רוצה לראות שהשיק יוחזר". משלא הופקד סכום השיק הוא אכן סורב מחמת "אין כיסוי מספיק".

18. המחלוקת העיקרית בתביעה שלפניי נוגעת לתוכנו של ההסכם, שנערך בין מר עינב לבין הנתבעים. בהקשר זה, טענת ההגנה בדבר ההסכם והפרתו, הועלתה מצד הנתבעים כבסיס לטענתם לקיזוז, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם.

19. כאמור, הראל ציין בתצהירו, שנדבך עיקרי להסכם היה סירוב השיקים מחמת הוראת ביטול. גם בחקירתו הנגדית דבק הראל בגרסתו (פרוטוקול עמ' 2). גם מר שניידר ציין בעדותו, שמר עינב הודיע להם שברגע שהם יקחו את "ההלוואה השיק לא יחזור בצורת א.כ.מ" (פר' עמ' 17 שורה 18 עד 22).

20. בחקירתו הנגדית אישר מר עינב את דבר קיומה של הפגישה המשותפת בנוכחותו, בנוכחות הגב' שמיר ובנוכחות הנתבעים. לטענת מר עינב סוכם, שמסגרות האשראי של החשבון העסקי המשותף ושל החשבון האישי יבוטלו וההלוואות ישמשו לצורך הסדר פירעון יתרות החובה. מר עינב ציין בזו הלשון:

"הודעתי שהשיקים יוחזרו כחשבון סגור וזה אומר ששיקים חוזרים א.כ.מ גם בחשבון סגור"
[פר' עמ' 23 ש' 3]

בהמשך עדותו שב וחזר מר עינב על גרסתו, שהודיע לנתבעים שהשיקים יסורבו על ידי הבנק באין כיסוי מספיק. מסיבה זו הציע להם לגשת לספקים ולהמיר את השיקים מהחשבון העסקי המשותף לשיקים אחרים או למזומן.

21. גם מעדות הגב' שמיר, שהייתה נוכחת בפגישה עולה, שמעולם לא נתנו נציגי הבנק הבטחה לנתבעים שהשיקים יסורבו מחמת "ניתנה הוראת ביטול". הגב' שמיר ציינה, שהיא אמרה לנתבעים בעת שחתמו על הסכמי ההלוואה, כי אם לא יהיה כיסוי בחשבון, השיקים יסורבו בהתאם.

22. כאמור, רובץ נטל ההוכחה לפתחם של הנתבעים. הנתבעים לא הציגו כל ראיה פוזיטיבית, שיכולה לחזק את גרסתם. יש לציין, שלנתבעים אינטרס מוצק בקבלת גרסתם, שאם זו לא תתקבל, הרי שפסק הדין יחייבם בתשלום יתרות החוב בחשבונותיהם בבנק.
לעומת זאת, העדים שמיר ועינב, בהיותם עובדי הבנק בלבד, אינם בעלי אינטרס ישיר בתביעה.
התרשמתי מן העדויות של העדים ואני מעדיף את עדותם של מר עינב ושל גב' שמיר. עדויות אלה אף עולות בקנה אחד עם הגיונם של הדברים, שכן אין חולק שבחשבונות לא היתה יתרת זכות שהיתה מאפשרת הן את פרעון השיק על סך 4,000 ₪ והן את פרעון החיוב בכרטיס האשראי של הראל. ככל שלא היתה יתרת זכות בחשבון ממנו נמשך השיק, אין זה סביר, שעובדי הבנק יבטיחו לנתבעים ליתן מצג שווא שהשיקים סורבו מחמת הוראת ביטול, בשעה שלאמיתו של דבר השיק חולל מחמת היעדר כיסוי מספיק.

23. יתרה מכך, גרסה זו של הגב' שמיר ושל מר עינב, מתיישבת היטב עם שיחת הטלפון בין גב' שמיר להראל, שיחה שאינה שנויה במחלוקת. בשיחה זו הפצירה גב' שמיר במר הראל לפעול לפירעון השיק על סך 4,000 ₪ באמצעות הפקדת מזומנים בחשבונו. מר הראל לא הכחיש שיחה זו, ולא הכחיש כי התריס כנגד הגב' שמיר וסירב להפקיד מזומנים בחשבון.

24. אני קובע איפוא, שבמסגרת הסיכום שבין נציגי הבנק לנתבעים, לא ניתנה להם הבטחה לפיה, שיקים שיסורבו בהיעדר כיסוי, יצויין שהם סורבו מחמת הוראת ביטול.

25. אפילו הייתי מקבל את גרסת הנתבעים, עדיין לא היה בכך כדי להדוף את תביעת הבנק. הנתבעים שטענו לנזקים בגין הפרת חוזה, לא פעלו כלל להקטנת נזקיהם. הנתבעים לא הכחישו, שכבר קודם לסירוב השיק על סך 4,000 ₪, סורבו מספר שיקים קודמים. הנתבעים יכלו לפעול להפקדת סכום של 4,000 ₪ במזומן לחשבון ובכך למנוע את הכרזת הראל כמוגבל בנסיבות מחמירות.
הראל לא פעל לפי בקשת גב' שמיר ובכך הפר את חובתו להקטנת הנזק בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970:

"סעיף 14(א) לחוק התרופות חל על הסעיפים המתנים את הפיצויים בהוכחת נזק לנפגע, וביניהם סעיף 10, שעליו מבוססת דרישת הפיצויים בערעור זה. על-פי סעיף 14(א) מוטל על הנפגע (בענייננו המערערת) נטל נקיטת אמצעים סבירים להקטנת הנזק, וזאת מן הזמן שנודע לו על הפרת ההסכם או ממועד סביר אחר הקרוב לו.....".

ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקו בע"מ מו (3) 288, 301.

26. לא הוצג לפניי כל טעם מדוע השתהה הראל בפני
יתו לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לפי חוק שיקים ללא כיסוי. כעולה מתצהירו, הראל פנה לבית-משפט השלום בהרצליה רק ביום 9.3.03 בשעה שההודעה על החשבון המוגבל נמסרה לו כבר ביום 31.1.03 או בסמוך לכך (נספח ב' לנת/1).

יש להניח, כי לו פנה הראל קודם לכן לבית המשפט, יתכן וההגבלה בנסיבות מחמירות היתה מושהית, כפי שקרה עת פנה לבית המשפט בראשית חודש מרץ.

בכל אלה, היה יכול למנוע הראל את קריסת עסקיו כפי שטען בתצהירו, ועל כן אפילו הייתי מקבל את גרסתם של הנתבעים לגבי תוכן ההסכם עם הבנק והפרתו - עדיין לא היו זכאים הם לנזקים הנתבעים על ידם, נזקים שהם היו יכולים למנעם במאמץ סביר.

27. אינני מקבל את טענת הראל לפיה היה על הבנק לפעול לפרעון השיק ע"ס 4,000 ₪ נוכח יתרת זכות זמנית שעמדה בחשבונו הפרטי. אין כל הגיון, שהבנק יזרים מזומנים ממקורותיו הוא (במסגרת הסכמי ההלוואה) לצורך כיסוי יתרות חובה ובה בשעה יגדיל את חשיפתו לחובות כלפי צדדים שלישיים, כגון חברת כרטיסי האשראי. אינני מוצא כל דופי בשיקולי הבנק, מה גם שהבנק פעל כראוי עת התריע בפני
הראל על כוונתו לסרב לפרוע את השיק. להראל אין להלין אלא על עצמו בלבד.

28. הנתבעים טענו לנזקים בסכומים גבוהים ביותר. הנתבעים לא תמכו את ראיותיהם בחוות דעת כלכלית או חשבונאית. אין כל ביסוס לטענתם, שנגרמו להם הפסדים בשיעור להם טענו, בייחוד מקום בו טענות הנתבעים נגעו להפסד הכנסות ולמניעת רווחים, משכך אין בידי לקבל את טענתם לגבי היקף הנזקים שנגרמו להם.

29. סוף דבר - אני דוחה את טענת הפרת ההסכם ואת טענת הקיזוז שהועלו מצד הנתבעים. הבנק זכאי לסכומים אותם תבע.

התביעה בת.א. 5620/03 מתקבלת במלואה. הנני מחייב את הנתבעים 1 ו - 2 לשלם לתובע סך של 110,306 ₪, בצירוף ריבית בנקאית כפי הנהוג אצל התובע. בנוסף ישאו הנתבעים באגרת בית משפט וכן בשכ"ט ב"כ התובע בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין בגין בקשת רשות להגן בהתאם להחלטת כב' הרשמת כהן.

התביעה בת.א 5621/03 מתקבלת במלואה. הנני מחייב את הנתבע 1 (אבי הראל), לשלם לתובע סך של 231,362 ₪ בצירוף ריבית בנקאית כפי הנהוג אצל התובע. בנוסף ישא הנתבע 1 באגרת בית משפט וכן בשכ"ט ב"כ התובע בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

סכומי פסק הדין ישולמו עד ליום 4.6.2006.

ב"כ התובע יגיש פסיקתאות לחתימתי.

ניתן היום ח' בניסן, תשס"ו (6 באפריל 2006) בהיעדר הצדדים.
אורן שוורץ
, שופט








א בית משפט שלום 5620/03 בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה מגן רמה"ש) נ' אבי הראל (נחום), שניידר רונן (פורסם ב-ֽ 06/04/2006)