פסקי דין על מפעלי תחנות בע"מ | פסקי דין על אלי זנה | פסקי דין על ענת זנה | פסקי דין על אבנר זנה |

61531-07/17 תאק     18/02/2020




תאק 61531-07/17 מפעלי תחנות בע"מ נ' אלי זנה, ענת זנה, אבנר זנה








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"ק 61531-07-17 מפעלי תחנות בע"מ
נ' זנה ואח'

ת"א 18464-10-17 א.ז. אבנט בע"מ ואח' נ' מפעלי תחנות בעמ




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופטת מרים קראוס


תובעת/נתבעת

מפעלי תחנות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל ירום דרור


נגד

נתבעים/תובע 1

1. אלי זנה
2. ענת זנה
3. אבנר זנה
ע"י ב"כ עוה"ד אלי לנדאו










פסק דין


רקע וטענות הצדדים
1.
בפני
תביעה חוזית, כספית על סך 206,540 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר ביום 26.7.17, במסגרת תא"ק 61531-07-17.
2.
לטענת התובעת (להלן: "מפעלי תחנות")
, הנתבע 1 שכר מהתובע חנות לצורך מכירת תכשיטים על פי הסכם שכירות מיום 27.7.16, כאשר הנתבעים 2-3 ערבים ביחד ולחוד לביצוע של כל התחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם. חרף הוראותיו הברורות של ההסכם, הנתבע לא המציא לתובעת ערבות בנקאית כקבוע בהסכם וצבר חוב בגין דמי שכירות ובכך הפר את הוראות הסכם השכירות הפרה יסודית. משכך מבקשת כי בית המשפט יורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 129,992 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בגין חוב שכ"ד ושיקים שלא כובדו (כולל ריבית פיגורים), וכן לשלם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 76,548 ₪, וכן לשלם לתובעת את כל התשלומים בגין החנות, לרבות דמי שכירות, מים, חשמל וארנונה עד למועד הפינוי 20.8.17, על פי

פסק דין
של ביהמ"ש בתא"ח 61019-05-17.
3.
לטענת הנתבע 1 (להלן: "זנה"),

בבקשת רשות להתגונן מיום 27.9.17, התובעת הציגה חוזה שאינו בתוקף, והומר בחוזה עם חברת א.ז אבנט (כאשר הנתבע הינו בעל המניות והמנהל של החברה). משכך דין התביעה להימחק ביחס לנתבע. כמו-כן, המושכר מלכתחילה לא היה מותאם למטרת השכירות. הדבר התגלה לנתבע בשלב שלאחר שיפוץ והשקעה במקום, אך היה ידוע היטב לתובעת. משום כך מדובר למעשה בחוזה בטל מעיקרו. המדובר גם בניהול מו"מ בהעדר תום לב מוחלט. כמו-כן, הנתבעת הפרה את חובתה לתקן ליקויים משמעותיים במושכר שיאפשרו שימוש בו, ובדין הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות. המדובר בחיובים שלובים ו/או כרוכים ומותנים זה בזה. תנאי המושכר לא אפשרו לתובע להשיא רווחים ממשלח ידו, ובכך למעשה סוכלה על ידי התובעת האפשרות לעמוד בחיובי השכירות.
4.
הנתבע 1, יחד עם חברת א.ז אבנט, הגישו ביום 15.10.17 תביעה חוזית, נזיקית על סך 273,088 ₪ + פיצוי בגין נזק לא ממוני, במסגרתה חזר על טענותיו לעיל (תיק קשור: ת"א 18464-10-17).
5.
לטענת הנתבעת 2
,
בבקשת רשות להתגונן מיום 27.9.17, מצטרפת לטענות הנתבע 1, כמו-כן, הנתבעת 2 לא הבינה כי ניתן יהיה לתבוע אותה ביחד עם הנתבע 1 וחתמה על ההסכם היכן שנתבקשה לחתום. ההסכם נשוא התביעה אמור היה להיות מוחלף בהסכם אחר, עליו הנתבעת 2 לא חתמה. כך שהסיכון שנטלה על עצמה כערבה היה לפרק זמן קצר ביותר. משכך מבוקש לקבל את הבקשה, ולנתבעת 2 נימוקים לביטול ערבותה ככל שזו בתוקף, מעבר לנימוקי ההגנה שהעלה הנתבע 1.
6.
לטענת הנתבע 3
,
בבקשת רשות להתגונן מיום 27.9.17, מצטרף לטענות הנתבע 1, כמו-כן, נתבע 3 הינו 'ערב יחיד' כהגדרתו בחוק הערבות, והוא לא קיבל על כך כל הודעה.
לא התקיימה חובת גילוי והודעה בזמן אמת בהתאם לחוק הערבות. הנתבע 3, אשר הינו תושב חוזר לאחר 30 שנים בצרפת, אינו קורא עברית, והוא חתם היכן שנתבקש. יתרה על זאת, ההסכם נשוא התביעה אמור היה להיות מוחלף בהסכם אחר, עליו הנתבע 3 לא חתם. כך שהסיכון שנטל על עצמו כערב היה לפרק זמן קצר ביותר. משכך מבוקש לקבל את הבקשה, ולנתבע 3 נימוקים לביטול ערבותו ככל שזו בתוקף, מעבר לנימוקי ההגנה שהעלה הנתבע 1.
7.
ביום 10.2.20 הוגשו סיכומים אחרונים. אציין כי את הסיכומים אשר נתבקשה מחיקתם בשל הטענה כי אלו מקנים לצד שכנגד יתרון דיוני, קראתי לאחר כתיבת

פסק דין
זה ולא מצאתי כי יש בהם כדי להביא לשינוי קביעותיי. לפיכך – אלו יוותרו בתיק.

דיון
ת"א 18464-10-17 – תביעת זנה
8.
שני הסכמים נערכו בענייננו – האחד: הסכם אישי בין זנה לבין מפעלי תחנות מיום 27.7.16 (להלן: "ההסכם האישי"), והשני: הסכם בין אבנט (חברה שבבעלות של זנה) לבין מפעלי תחנות מיום 24.8.16 (להלן: "ההסכם עם החברה").
9.
ההסכם עם החברה אמור היה להחליף את ההסכם האישי, לאחר שאבנט תמציא בטחונות.
10.
אבנט לא השלימה את הנדרש, כעולה מסעיף 15 לתצהירו של זנה מיום 3.1.17 (צורף כנספח 17 לתצהיר הגב' קץ מיום
2.10.18 וכן ר' חקירת זנה בעמ' 50, שו' 9-20 לפרו' מיום 13.1.20), וכעולה משיחה שקיים עם הגב' מירית פסו (תמליל צורף כנספח 1 לתצהירה מיום 10.4.19, ור' גם חקירת זנה בהקשר בעמ' 49-50 לפרו').
11.
שעה שלא הומצאו ביטחונות כנדרש, ההסכם עם החברה לא השתכלל ונשמט הבסיס תחת טענת זנה
לפיה: ההסכם המחייב בין הצדדים הינו ההסכם עם החברה, ובהתאם ההסכם האישי בטל – וכפועל יוצא יש לדחות את תביעת מפעלי תחנות נגדו (בהעדר יריבות) וממילא לדחות את התביעה נגד הערבים, שלא ערבו לאבנט.
12.
טענתו כנ"ל של זנה אף אינה עולה בקנה אחד עם עובדת כך שזנה, יחד עם אבנט, הגישו תביעה נגד מפעלי תחנות, כשתביעה זו נשענת על הטענה לפיה זנה עצמו נקשר בהסכם עם מפעלי תחנות אך בשל הטעייתו של זנה עצמו.
אין בזאת אלא כדי ללמדנו: זנה ואבנט – חד המה בכל הקשור להתנהלות מול מפעלי תחנות.
13.
עתה יש לברר האם זנה נקשר בהסכם מיום 27.7.16 עקב כך שהוצג בפני
ו מצג שווא ביחס להיקף היכולת לשאת רווחים מהחנות, כפי שטען –
14.
ראשית
, תביעת זנה מ-10/17, במסגרתה נטענה טענתו כנ"ל, הוגשה לאחר שמפעלי תחנות הגישה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר ב-7/17. עיתוי הגשת התביעה של זנה – מחליש טענתו.
15.
אמנם, זנה טען כי עובדת כך שתצהירה של העדה מטעמו בהליך דנן - הגב' פאינה נערך ב-27.7.17 מלמדת כי זנה נערך לתביעתו כנגד מפעלי תחנות עוד בטרם קיבל את כתב התביעה כנגדו. אולם, מועד הגשת התביעה בפועל – הוא הקובע, על כל המשתמע מכך, מה גם שתביעת מפעלי תחנות הוגשה ב-26.7.17.
16.
שנית
, חזקה כי זנה, אשר הגדיר עצמו בתביעתו כמי ש"מפעיל עסקים זה שני עשורים בהצלחה רבה, ומתפרנס מהם יפה", ערך בדיקות מדוקדקות ביחס למושכר טרם נקשר בהסכם.
17.
שלישית
, בסעיף 22.3 להסכם נכתב: "הצדדים מצהירים בזאת כי הגיעו לידי חוזה זה לאחר חקירה ובדיקה וכי שום צד לא הסתמך על שום מידע אלא זה המובא במפורש בחוזה". תוכן סעיף זה – מדבר בעד עצמו. ודוק- לא צויין במפורש בחוזה כי מדובר בחנות המניבה מחזור עיסקי של 80,000 ₪, כפי שזנה טוען שהטעו אותו לחשוב.
18.
זנה אף לא ביקש לעגן בהסכם את מצג השווא לו הוא טוען בנושא הפידיון במושכר (ר' עמ' 54, שו' 9-19 לחקירתו בפרו' 13.1.20).
19.
שלישית
, מחקירת זנה נלמד כי זנה התעניין בנכס זמן רב טרם רכישתו (עוד מ-12/15 או אז הוגשה נגדו תביעה לפינוי מושכר מעסקו בקניון קרית הממשלה). (ר' תא"ח 47837-12-15 וכן עמ' 40 לחקירת זנה, שו' 8-22, עמ' 47, שו' 20-22). עובדה זו, מחד, מחלישה טענת זנה
לפיה הוא התקשר בחוזה תוך כך ששודל לשכור חנות שאינה תואמת את מטרת ההשכרה (חנות לממכר תכשיטים) ושאינה יכולה להשיא רווחים, ומאידך, מחזקת גרסת הגב' קץ מנהלת התחנה מטעם מפעלי תחנות ביחס למשא ומתן שקדם לחתימת הסכם השכירות (ר' סע' 4-7 לתצהירה מיום 2.10.18).
20.
כמו-כן, עובדה זו מעוררת תמיהה בדבר טענת זנה
לפיה התברר לו בדיעבד שהחנות כלל לא הייתה מתאימה למטרת השכירות
מפאת מפגע אויר מזוהם הגורם לתופעות לוואי. מה גם שטענה זו קרסה עת המומחית מטעם זנה (הגב' אריקה ספיר), אשר כתבה בחוות דעתה מ8/17 בנושא נזק לתכשיטים כי "התנאים הסביבתיים הקיימים במתחם המסחרי בתחנה המרכזית אינם מאפשרים הפעלת חנות תכשיטים במקום זה", העידה כי בתוצאות המדידות לא מצאה ריכוזים שחורגים מהתקן הישראלי (ר' עמ' 38, שו' 19-22 לפרו'). המומחית לא טרחה לצרף תמונות רלוונטיות מבדיקתה,כולל באשר לאופן איחסון התכשיטים ואף זנה, אשר טען כי התכשיטים נמצאים ברשותו בבית (עמ' 51, שו' 8 לפרו' 13.1.20) לא טרח להציגם בפני
מותב זה על מנת לבסס טענותיו כדבעי.
21.
ובאשר לריחות ייאמר :
אמנם, מי שעבדה בחנות, העדה פאינה מרקוביץ העידה על גלי ריחות חזקים שגרמו לה לעיתים לכאבי ראש (ר' עמ' 25-26 לפרו' מיום 13.1.20) והעדה אנה זינגר, שגם היא עבדה בחנות, העידה כי הריחות הקשים והעשן גרמו לה לצריבות בעיניים ובגרון (ר' עמ' 30 לפרו') – ואכן התרשמתי מכנות העדות. אולם, כפי שהבהירה המומחית ספיר, יש עקומה של רגישויות ויש אנשים שרגישים יותר ואחרים שרגישים פחות (עמ' 35, שו' 34 לפרו', ועמ' 34, שו' 12-14 לפרו).
22.
בהמשך לאמור בסעיף 19 מעלה, ברי כי לו זנה היה מרגיש בתופעות כנטען עת התעניין במושכר, לא היה נקשר בהסכם עם מפעלי תחנות. די בזאת כדי להחליש טענת זנה
לפיה מפעלי תחנות ידעה כי המושכר פגום. מה גם שהתרשמתי מכנות העדה מירית, העד מרדכי והעדה קץ מטעם מפעלי תחנות, לפיה לא הבחינו בבעיית ריחות במושכר, בדגש כי לא היה שינוי מהמצב שהיה לפני כניסתו של זנה למושכר (עמ' 9, שו' 8. עמ' 11, שו' 5, ועמ' 13, שו' 1-2, עמ' 23, שו' 14-19 ועמ' 24, שו' 22-23). אציין כי לא מצאתי בתמליל השיחה בין זנה למרדכי אמירה מצד מרדכי אשר יש בה כדי להעיד כי היה ידוע למפעלי תחנות על מפגע זיהום האוויר, בעיית הריח וחוסר היכולת לתחזק חנות תכשיטים טרם כניסת זנה למקום.
23.
ברי כי התובע לא יכול להיבנות מחוות דעת המומחית, ביחס להשחרת תכשיטים, שעה שזו דגמה תכשיט אחד בלבד, שלא ידוע מניין הגיע ומה היה מצב התחזוקה שלו (עמ' 32-33 לעדותה).
24.
יוצא איפוא, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה המושכר אינו יכול לשמש לחנות תכשיטים.
25.
רביעית
, טענתו החמורה של זנה כי הגב' אורית קץ – מנהלת התחנה המרכזית
יחד ולחוד עם הגב' חדידה (השוכרת הקודמת של החנות), ביצעו כלפיו הונאה – נותרה כטענה בעלמא, שאינה מתיישבת עם המפורט מעלה, בפרט שזנה לא טרח לזמן את גב' חדידה לחקירה. ואם אכן סבר כך, מדוע לא הגיש תביעה אישית נגד השתיים?
26.
חמישית,
ככל וזנה טעה לגבי המושכר עסקינן, הרי
שמדובר בטעות בכדאיות העסקה, שאין להטיל את האחריות בגינה לפתחה של מפעלי תחנות.
27.
ככל והחנות לא הניבה לזנה רווחים כפי שציפה – הרי שלא הוכח כי מחמת מצג שווא של מפעלי תחנות הוא. – וברי כי אי השאת רווחים אינה סיבה מוצדקת להפסיק לשלם דמי שכירות. רוצה לומר, עת זנה חדל מלשלם דמי שכירות, בלי להסדיר את הנושא מול מפעלי תחנות – עשה הוא דין לעצמו.
28.
ואם אכן זנה סבר שהוטעה, מדוע לא הגיש תביעה לביטול חוזה מחמת טעות והטעייה סמוך לאחר שגילה כי הוטעה בעת ההתקשרות? בענייננו, סביר יותר להניח, שתביעתו של זנה לא הייתה רואה אור, אילולא הוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר מטעם מפעלי תחנות.
29.
שישית,
שעה שזנה התובע לא הוכיח כי קיימת בעיה אמיתית במושכר – הרי שטענתו לפיה לא נעשה דבר על ידי מפעלי תחנות על מנת לפתור את הבעיה, אין בה רלוונטיות.
30.
לאחר בחינת מצגת הראיות שהונחה בפני
מותב זה ושמיעת העדים, נדחית טענת זנה
לפיה מדובר במושכר שאינו תואם את מטרת השכירות ומשכך הרי שמדובר בהסכם בטל. כן נדחית טענת זנה
בדבר הפרה חוזית מצד מפעלי תחנות והתנהלות חסרת תום לב בהתנהלות חוזית המגיעה למצב של בטלות ההסכם.
31.
בהמשך לקביעותיי דלעיל – אין צורך להידרש לטענותיו של זנה בדבר הנזק שנגרם לו לטענתו.
32.
כמו-כן, שעה שלא נמצאה עילה לבטלות ההסכם. הרי שמפעלי תחנות יכולה גם יכולה לתבוע מכוח ההסכם.
ומכאן לתביעת מפעלי תחנות - תא"ק 61531-07-17 :
33.
תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר, ונשענת על ההסכם בין הצדדים.
34.
במסגרת התביעה פורטו סעיפי ההסכם הרלוונטיים, לעניין חישוב החוב הנטען (ר' סע' 4-14 לכתב התביעה) -
ועל בסיס זאת, התבקש בית המשפט להורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 129,992 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בגין חוב שכ"ד ושיקים שלא כובדו (כולל ריבית פיגורים)
;

לשלם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 76,548 ₪
;

לשלם לתובעת את כל התשלומים בגין החנות, לרבות דמי שכירות, מים, חשמל וארנונה עד למועד הפינוי 20.8.17, על פי

פסק דין
של בית המשפט בתא"ח 61019-05-17.
35.
בבקשת רשות להתגונן מטעם זנה, טען זנה כי חלק מתשלומי השכירות שלמו במועדים עד שהבין כי נפל קורבן לתרמית, או אז ביטל את השיקים. כן נרשמה התנגדותו לסכומים אשר פורטו בכתב התביעה בשל העדר פירוט.
36.
בהמשך לקביעותיי בסע' 30-32 לעיל, שעה שעל זנה לשלם לתובעת את סכום השיקים שבוטלו כמו גם את הפיצוי המוסכם, ולאור כך שמצד זנה לא עלו טענות מהותיות ביחס לטעות כזו או אחרת שנפלה בחישוב התובעת (ר' בהקשר גם סעיף 25 לתצהירה של הגב' קץ מיום
2.10.18), לא נותר לבית המשפט אלא להישען על החישוב המפורט בכתב התביעה, אשר על פניו נחזה להיות פירוט נכון.
37.
באשר לערבים – הנתבעים 2-3: כתב ערבות בחתימת שני ערבים – מר זנה אבנר וגב' זנה ענת, להבטחת מלוא התחייבות השוכר בהתאם להוראות ההסכם, צורף כנספח להסכם השכירות.
38.
עיון בכתב ערבות מלמד על הצהרת שני הערבים לפיה הם קראו והבינו את תוכן חוזה השכירות בין מפעלי תחנות לבין זנה בקשר עם המושכר, וכי התחייבותם הינה בהתחייבות ביחד ולחוד עם השוכר.
39.
לא הוכח כי מפעלי תחנות הטעתה את הערבים בדבר כך שמדובר בערבות זמנית (ר' עמ' 58 לחקירת הנתבע 3 בפרו' מיום 16.1.20). מעדות הערב אבנר (הנתבע 3) נלמד כי הלה חתם על הערבות, ביודעו כי מדובר בערבות זמנית וכי "זמניותה" של הערבות תלויה בכך שאחיו זנה יפתח חברה. במילים אחרות, הערב לקח על עצמו סיכון ביודעין. ומה יהא אם לא יעלה בגורל זנה לפתוח חברה? בנסיבות אלה, אין לערב להלין אלא על עצמו, ולשאת בתוצאות התחייבויותיו. – והאמור רלוונטי גם לגבי הערבה ענת-הנתבעת 2 (ר' עמ' 43 לחקירתה מיום 13.1.20)
40.
יוצא איפוא - לא נמצא בענייננו הצדק כדי לפטור את הערבים מערבותם.
41.
באשר לבקשת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם לתובעת את כל התשלומים בגין החנות, לרבות דמי שכירות, מים, חשמל וארנונה עד למועד הפינוי 20.8.17, על פי

פסק דין
של בית המשפט בתא"ח 61019-05-17. – תתכבד התובע ותגיש הליך מתאים.
42.
לאור האמור לעיל, נפסק כדלקמן.

פסיקתא
43.
התביעה בת.א 18464-10-17 – נדחית.
44.
התביעה בתא"ק 61531-07-17 – מתקבלת, באופן כדלקמן:
א.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך 129,992 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בגין חוב שכ"ד ושיקים שלא כובדו (כולל ריבית פיגורים)
;

ב.
הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 76,548 ₪
;

ג.
הסכומים שנקבעו מעלה הינם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה,
ועד התשלום המלא בפועל.
ד.
הנתבעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד התובע בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. אציין כי על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עוה"ד הוצאות שכ"ט כנ"ל נאמדות על למעלה מ-14,500 ₪, אולם בהתחשב במצבו הכלכלי הנטען של הנתבע 1, ולפנים משורת הדין, נקבע כאמור לעיל.
45.
התיקים ייסגרו.





ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 61531-07/17 מפעלי תחנות בע"מ נ' אלי זנה, ענת זנה, אבנר זנה (פורסם ב-ֽ 18/02/2020)