פסקי דין על בת אל כהן | פסקי דין על אור יוחנן כהן | פסקי דין על שמחה ישראל סמואלס ואח' | פסקי דין על יוסף חשין | פסקי דין על רבקה חשין |

36494-02/20 א     19/02/2020




א 36494-02/20 בת אל כהן, אור יוחנן כהן, שמחה ישראל סמואלס ואח' נ' יוסף חשין, רבקה חשין








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 36494-02-20 כהן ואח'
נ' חשין ואח'




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופט אוהד גורדון


המבקשים

1
.
בת אל כהן

2
.
אור יוחנן כהן

3
.
שמחה ישראל סמואלס

4
.
יוכבד סמואלס

5
.
צבי יהודה שטרנפלד

6
.
ציפורה שטרנפלד


נגד

המשיבים

1. יוסף חשין
2. רבקה חשין









החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני.
הצדדים הם בעלי דירות בבניין המצוי ברח' כנסת יחזקאל 27, בביתר עילית. הבניין נבנה בצורה מדורגת, כשבמפלסים 1- עד 3- נותרו חללים שאינם בנויים, לצד החלקים הבנויים. המבקשים עותרים למתן צו זמני שיאסור על המשיבים לבצע עבודות בניה ללא היתר, לרבות חפירה, פתיחת איטום חללי הבניין או הכשרתם למגורים ואכלוסם. בחנתי את ראיות הצדדים וטיעוניהם, ואני סבור שיש לקבל את הבקשה.
1.
לפי ההלכה הפסוקה,
"לצורך

מתן

סעד

זמני

נשקלים

שני

עניינים: האחד
–
סיכויי

התביעה

העיקרית, או

למצער
–
אם

עומדת

שאלה

רצינית

לדיון

או

שמא

מדובר

בתביעת

סרק

על

פניה; השני
–
מאזן

הנוחות

בין

הצדדים, קרי

אם

בהערכת

מכלול

הסיכויים

והסיכונים

הנלווים

לתביעה

העיקרית

עלול

אי
-
מתן

הצו

להסב

נזק

למבקש

שיהיה

גדול

מנזק

העשוי

להיגרם

ממתן

הצו

למשיב

המתנגד

לו. בדיקת

קיומו

של

התנאי

הראשון

נעשית

באורח

לכאורי

בלבד, ואין

היא

אמורה

לשקף

עמדה

נחרצת

לגבי

סיכויי

התביעה

העיקרית; בחינת

התנאי

השני

היא

בעיקרה

מעשה

של

איזון

אינטרסים..."

(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר (30.4.01)).
אבחן רכיבים אלה:
סיכויי התביעה
2.
סבורני שאלה בוססו. במגבלות הבחינה בשלב זה, שהיא לכאורית ואין בה לחייב בהליך העיקרי, התרשמתי מסיכוי של ממש למבקשים להוכיח כי המשיב 1 ביצע בניה שלא כדין בהיקף משמעותי, ובכללה פעולות מן העת האחרונה המבקשות לשנות את המצב הקיים ואשר מקימות חשש להמשך בניה ללא היתר תוך פגיעה במבקשים.
3.
בין הצדדים התנהל הליך קודם בת"א 54484-09-16, שגם בו נטען לבניה שלא כדין שביצע המשיב 1 בבניין. הליך זה נמחק לבקשת הצדדים, שהציגו בפני
בית המשפט שדן באותו הליך הסכם (נספח ו' לבקשה) בו צוין כי המשיב 1
"פועל להגשת בקש/ות לרשויות המוסמכות להסדרת חריגות בניה, ככל שקיימות, ביחס לבניה הקשורה בנתבע...".
עוד הסכימו לפעול יחד עם שאר הדיירים לצורך הגעה להבנות וגיבוש הסכם שיתוף.
4.
עצם האמור בהסכם תומך בטענות המבקשים בנוגע לבניה ללא היתר בעבר. לצדו, עדויות נציגי המבקשים, הם המבקשים 1 ו-5, הותירו רושם אמין. המבקשת 1 העידה בצורה ישירה ומפורטת, המתיישבת עם כנות הדברים. כך העיד גם המבקש 5, שכנותו ניבטת בין היתר מהעובדה כי אישר שלא ראה בעצמו פעולות בניה במפלסים 1- או 3- (פ/14 ש' 10), ומאישורו כי ביצע בעצמו פעולות בניה ללא היתר, לטענתו בשל אילוץ שמקורו במשיב 1. אני מוצא לאמץ עדויות אלה.
5.
לפיהן, במפלס 2- בנה המשיב 1 בעבר, בתוך החלל הנזכר לעיל (להלן "החלל הבנוי"). המשיב 1 עצמו אישר זאת, וטען כי השתמש בחלל הבנוי למגורי מי מבני משפחתו (פ/17 ש' 13). המבקשת 1 מסרה כי לאחר ההליך המשפטי הנזכר לעיל אטם המשיב 1 את החלל הבנוי, לצורך קבלת היתר. דברים אלה מתיישבים עם נוסח הסכם הפשרה כפי שהובא לעיל, בו התחייב המשיב 1 לפעול לקבלת היתר, ומתיישבים פחות עם גרסת המשיב 1 לפיה המשיך להשתמש בחלל הבנוי באופן רצוף.
טענת המבקשת 1, כי לאחרונה פרץ המשיב 1 את האטימה שחסמה את החלל הבנוי על מנת לשוב ולאכלסו, כי סיפר לה על כוונותיו בשיחת טלפון מיום 3.2.20, וכי הוסיף ופתח פתח בחלל במפלס נוסף בו הבחינה ביום 28.1.20, אמינה עלי. הטענות בנוגע לחלל הבנוי במפלס 2- נתמכות בתמונות שהוצגו ואשר מראות את קיר הגבס ששימש לאטימה. הן אף אושרו בידי המשיב 1 בעדותו בה, לצד האמירה כי המשיך להשתמש בחלל הבנוי באופן רצוף לאורך שנים, הוא גם אישר כי ביצע אקט של פתיחת האטימה שבוצעה קודם לכן באמצעות קיר גבס ("
עניתי קודם. נשאלתי על קיר גבס. הזזנו קיר גבס שהיה מונח שם
" (פ/19 ש' 36)). הצורך ב"הזזת קיר" סותר את הטענות לשימוש רצוף ותומך בטענות המבקשים כי החלל הבנוי נאטם, ולאחרונה בוצעו פעולות לפתיחתו.
6.
המשיב 1 ניסה, אמנם, לספק הסבר למהלך זה בטענו שאך הזיז קיר גבס קיים ש"הונח" במקום, אך עדותו הייתה רוויה בסימני שאלה, והותירה רושם שאינו מאפשר לקבלה. עלה ממנה כי החלל הבנוי ריק, כיום, מחפצים, ריהוט וכיוצא בזה אלמנטים שניתן היה לצפות לראותם בחלל המשמש למגורים זה שנים. בניסיון ליישב זאת עם טענתו כי החלל אוכלס באופן רציף (בסיכומיו אף נטען שהחלל שימש כ"
דירת אירוח
" וכי עשה בו "
שימוש להשכרות
") טען המשיב 1 כי אירעו במקום נזקי צנרת שהצריכו פינוי של כל החפצים והריהוט לצורך ביצוע תיקונים. אלא, שעדותו בנוגע לאותם נזקים ותיקונים נמסרה באופן שמקשה לאמצה. כשנשאל מי ביצע את התיקונים, השיב "
פועל
", לא ידע לנקוב בשמו, התקשה להיזכר כמה שילם לו ונע ונד בין סכומים של 7,000 ₪, 10,000 ש"ח ו-15,000 ₪. עוד טען תחילה שיש לו קבלה מאותו פועל, הגם שנמנע מלהציגה, וכשנשאל כיצד מוציא פועל קבלה שינה טעמו וטען שיש לו קבלה משרברב בסך כמה מאות שקלים – כשגם בשמו של השרברב לא ידע לנקוב (פ/18). עוד טען כי התיקונים "הסתיימו מזמן" אך לא הסביר מדוע אפוא נמנע מלשוב ולאכלס את הדירה עד כה.
אופי דומה איפיין את תשובותיו של המשיב 1, כשנשאל האם אטם את החלל הבנוי לאחר הסכם הפשרה. תחילה נשאל האם אטם במסגרת הסכם הפשרה או בעקבותיה והשיב "
לא במסגרת פשרה
", כשנשאל האם אטם בכלל השיב "
היה מונח שם לוח גבס ברמת מונח
", כשנשאל מי הניחו אמר שמדובר בפועלים שלו או של "
מינצברג
", וכשנשאל מדוע יניח לוח גבס בכניסה לחלל הבנוי טען שהלוח שימש כדלת לחלל, והתקשה להציג הסבר הולם מדוע להשתמש דווקא בלוח גבס כדלת ("
זה הסתיר את הלכלוך שלהם
" – פ/18-19). תשובות אלה, והאופן בו נמסרו, הותירו רושם שאינו מאפשר לקבל את גרסת המשיב 1.
7.
כל אלה מציגים, ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליך, סיכוי של ממש למבקשים להוכיח כי המשיבים בנו בעבר ללא היתר בחללים הנדונים, וחידשו כיום את המאמצים להשתמש באותה בניה שנאטמה בעבר ואף להרחיב בניה במפלסים נוספים, בניגוד לרוחו של הסכם הפשרה ותוך ביצוע אקטים חד-צדדיים ללא הסכמת שכניהם. מכאן הסיכוי, כי בסופו של הליך יינתנו סעדים קבועים – ולעניין זה יוזכר, ראשית, שמדובר בבניה המבוצעת לכל הדעות ללא היתר (לא הוצג היתר, והמשיב 1 אף טען בסיכומיו כי ההליך הוא אמצעי לחץ עליו במסגרת יזמת היתר שהוא מקדם), ושנית יוזכרו טענות המבקשים כי מדובר בניסיון לאכלס אנשים נוספים בבניין, בעוד שהם אינם חפצים בהגדלת מספר השכנים. זאת ועוד, מבלי להכריע בשאלת מעמדם המשפטי המדויק של החללים האמורים, הרי שגם המשיב 1 לא שלל כי לשכניו זכויות מסוימות בהם, ובלשונו "
כל אחד שייך חלקו
" (פ/16 ש' 28), דבר המדגיש את הקושי בפעולות הנדונות, ומגביר את סיכויי התביעה. הדבר עונה גם לטענת המשיבים בסיכומיהם בדבר העדר עילת תביעה, משמדובר בפגיעה אפשרית בזכויות המבקשים בחללים האמורים, בין אם כרכוש משותף כטענתם, מכוח ההסכמות החוזיות בין הדיירים שיידונו בהמשך או מכוח הפגיעה שעלולה להיווצר בשווי נכסיהם ובאיכות חייהם עם "הוספת" דיירים – כשכל אלה יבוררו בהליך העיקרי.

מאזן הנוחות
8.
הדברים האחרונים ממחישים את הנזק שעלול להגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני. לו תתקדם ותושלם בניה בחללים הנדונים, ובפרט אם זו תאוכלס, יוצבו הם בפני
קושי של ממש להשיב את המצב לקדמותו תוך פינוי דיירים מהדירות או מהחדרים שייווצרו במקום. לעניין זה אזכיר את טענות המשיבים בסיכומיהם לפיהן החלל שכבר נבנה ללא היתר הוא "דירת אירוח" ואף שימש להשכרה. לכן, גם אם ניתן יהיה לפצות את המבקשים בכסף, הרי שיידרשו בסבירות של ממש להשלים עם פגיעה בזכויותיהם שנדונו לעיל ובכלל זה עם מצב בו עלה מספר הדיירים בבניין ונגזלו חלקיהם ב"חללים" הנדונים.
9.
מנגד, למשיבים אין טענה לגיטימית להגנה על בניה המתבצעת ללא היתר, או על אפשרות השימוש בבניה שבעבר נבנתה ללא היתר. כך בפרט משהתחייבו במסגרת הסכם הפשרה לפעול להכשרת הבניה. כאמור, איני מקבל כי לאורך השנים המשיך המשיב 1 להשתמש בחלל הבנוי, כך שמתן הצו לא יגרום לו נזק של ממש ולא ישנה מצב קיים. נראה שדווקא המשיב 1 הוא שמנסה לשנות את המצב הקיים ולחזור להשתמש בחלל הבנוי, דבר הפועל לקבלת הבקשה.
10.
שילוב אומדן סיכויי התביעה, עם מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים, מחייב להיענות לבקשה. נוכח מסקנתי זו, איני רואה להידרש בפירוט רב למחלוקת שנפלה בין הצדדים אודות הסכמים שנחתמו בידי דיירים בבניין, אלא בהקשרים הבאים:
כנספח 1 לתגובתם הציגו המשיבים הסכם שלטענתם נחתם בין הדיירים בבניין ביולי 2016, ובו תניית בוררות. אלא, שרוב המבקשים כלל אינם חתומים על הסכם זה, והמבקשים שהעידו הכחישו כי חתמו עליו. אני ער לכך שנטען כי אדם ממנו רכשו המבקשים 5-6 את דירתם (להלן "המוכר") חתם על ההסכם, וכן הוצג הסכם בינו לבין המבקשים 5-6. אלא, שאין בכך לחייב את יתר המבקשים, ואת שאלת קיומן של ההסכמות הנוגעות למבקשים 5-6 וטיבן אותיר להליך העיקרי: כך משהמוכר לא הובא לעדות, כך משההסכם שהוצג אינו חתום על ידי כל הצדדים לו, ומשמועדו קודם למועד בו הוצג הסכם הפשרה לבית המשפט (בסוף אוקטובר 2016), בו הודיעו הצדדים כי יפעלו יחד עם יתר דיירי הבניין "
וינסו להגיע להבנות בדבר הסדרת מערכת היחסים בבית המשפט במסגרת הסכם שיתוף במקרקעין
" – מה שעל פני הדברים עשוי לסתור את הטענה כי כבר קודם לכן, בהסכם שהציגו המשיבים מחודש יולי, עוגנה מערכת היחסים בהסכם בין הדיירים. כך גם משבהסכם בין המוכר למבקשים 5-6 (נספח 2 לתגובת המשיבים) עוגנה אפשרות למבקשים שלא לאפשר את הפלישה לחללים (סעיף 4 להסכם). לכן, אין בהסכמים האמורים לסייע למשיבים במישור הסעד הזמני, ולהפך: היסמכותם על ההסכם שהוצג כנספח 1, מחייבת להידרש לקביעות באותו הסכם אודות חלוקת שטחי החללים בין הדיירים השונים (סעיף 3 להסכם). הדבר מדגיש כיצד בניה בחללים עלולה לפגוע בזכויות הדיירים האחרים, ופועל כנגד מתן גושפנקא למשיבים לבצע פעולות בחללים אלה. ההסכם גם התיר לדיירים לפעול לקבלת היתר בניה בחלקיהם (סעיף 8), מה שהמשיבים לא עשו טרם הבניה מושא הבקשה.
11.
עוד אציין שהמבקשים הציגו הסכם אחר, נושא תאריך 30.10.16 (ת/1), שהמשיב 1 חתום עליו ובו עוגנה התחייבות לא לפעול לאכלוס החללים המשותפים, כשלפי האמור שם הסכמת המשיב 1 לכך כפופה למחיקת התביעה בהליך הקודם שנוהל בבית משפט זה, כנזכר לעיל. הבקשה למחיקת התביעה הוגשה לבית המשפט בסמוך. בשלב זה איני מוצא להכריע בטענות בדבר תוקף הסכם זה, שאף הוא חתום בידי חלק מהדיירים, אך ככל שיבוסס בהליך העיקרי תוקפו של הסכם זה, הדבר מעצים את סיכויי התביעה ובכלל זה עשוי לבסס למבקשים עילה הסכמית.
12.
מכאן לטענות נוספות של המשיבים. ראשית, איני סבור שקיומן של חריגות בניה מצד המבקשים עולה בנסיבות העניין כדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק דחיית הבקשה. הסוגיות שהוצגו, כגון סגירת קיר בידי המבקש 5 ושימוש בשטח שנסגר, לאחר שהמשיב עצמו ביצע חריגת בניה בדירתו מעל לדירתו של המבקש 5, הגם שאינן תקינות, אינן מקבילות להיקף הנדון בעניינו של המשיב שכאמור, אף לשיטתו בנה "
דירת אירוח
" ללא היתר ומבקש לשוב ולאכלסה, ועלול לעשות כן גם בחללים במפלסים האחרים.
13.
גם בטענת המשיבים להעדר סמכות עניינית לערכאה זו, היות שהסכסוך נוגע לבניין המצוי בביתר עילית, אין לסייע להם במישור הדיון בסעד הזמני.
ראשית ועיקר, הלכה

היא

ש
"
רשאי

בית

המשפט

לתת

צו

זמני

כנגד

הנתבע

גם

כאשר

שאלת

הסמכות

העניינית

שנויה

במחלוקת (ש' לוין תורת הפרוצדורה

האזרחית
בעמ' 163 (תשנ"ט)),


בש"א (מח' י-ם) 3175/08
סרי נ' מרדכי (10.7.08), ה"פ (מח' י-ם) 21104-05-12 שאוליאן נ' אמפא (27.6.12)). אני סבור שאכן מדובר בשאלה שנויה במחלוקת: המשיבים מפנים לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), תשמ"א-1981 (להלן: "התקנון"). בנספח 8 לתקנון, סעיף 2, נקבע כי "
מוסמכים לפעול לפי דיני בתים משותפים כל מי שמוקנות לו בישראל סמכויות לפי דיני בתים משותפים
", וזאת בכפוף לקביעות סעיף 3 ובהן "
בכל מקום בו מופיעות המילים 'בית משפט שלום' יבוא במקומן 'בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור'
". המונח "
דיני בתים משותפים
" הוגדר שם בהתייחס בין היתר לפרק ו'1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן "חוק המקרקעין"). לפי סעיף 72 לחוק המקרקעין, המצוי בגדרי פרק ו'1 (ראו ההפניה בסעיף 77ב לחוק), את ההכרעה בסכסוכים בין דיירים בבית שאינו רשום כבית משותף אך עונה לתנאים המנויים שם, בנושאים המנויים שם לרבות טענות להסגת גבול ברכוש המשותף "
רשאי המבקש להביא, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפי המפקח
". סעיף 72 אינו נוקב במינוח "בית משפט שלום" כך שלפי הלשון אין מדובר בהכרח בסעיף עליו חלים השינויים שנקבעו בסעיף 3 לתקנון. עוד אזכיר כי המשיבים עצמם חלקו כי החללים מושא המחלוקת הם "רכוש משותף", דבר שעשוי להחליש את טענתם לפיה מדובר בסכסוך שבגדר "דיני בתים משותפים" לפי פרק ו'1 לחוק המקרקעין, אליו מפנה נספח 8 לתקנון.
יש להותיר אפוא סוגיה זו לבירור בהליך העיקרי, ככל שתעלה שם. הדברים יפים גם לטענת המשיבים בדבר תניית בוררות הנוגעת למבקשים 5 ו-6, ולעניין זה ראו הדיון לעיל בהסכמים הנוגעים למבקשים אלה, והחובה החלה על צד לתניית בוררות המבקש עיכוב הליכים להראות שהוא נכון לעשות כל הדרוש קיום הבוררות (סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), מה שלא נעשה עד כה בידי המשיבים.
ממילא, לבית המשפט סמכות למתן סעדים זמניים גם לצרכי בוררות (סעיף 16 לחוק הבוררות).

הכרעה
14.
ניתן בזאת צו זמני, האוסר על המשיב לבצע כל עבודת
בניה ללא היתר בבניין הנדון לרבות בחללים הצמודים לו, לרבות חפירה, פתיחת איטום חללי הבניין, הכשרתם של החללים או שטח כלשהו למגורים או אכלוס החללים או שטח כלשהו. הצו אינו מונע פעולה בהיתר כדין. הצו יעמוד בתוקף עד להכרעה בהליך העיקרי, בכפוף לתנאים הבאים:
15.



עד ליום 26.2.20 יגישו המבקשים תביעה עיקרית. עד לאותו מועד יפקידו בקופת בית המשפט סך 5,000 ₪, או ימציאו ערבות בנקאית באותו סכום, כערובה לנזקי המשיבים כתוצאה ממתן הצו, וכן ימציאו ערבות צד ג' שאינה מוגבלת בסכום.
16.
המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בגין הדיון בסעד הזמני, בסך של 2,000 ₪. הסכום ישולם עד 19.3.20 אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ד שבט תש"פ, 19 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 36494-02/20 בת אל כהן, אור יוחנן כהן, שמחה ישראל סמואלס ואח' נ' יוסף חשין, רבקה חשין (פורסם ב-ֽ 19/02/2020)