פסקי דין על אלי מויאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
30443-09/19 בל 09/02/2020
בל 30443-09/19 אלי מויאל נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2020-02-25t10:47:00z
2020-02-25t10:47:00z
2
1097
5485
microsoft corporation
45
13
6569
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית
הדין האזורי לעבודה חיפה
ב"ל 30443-09-19
09
פברואר 2020
לפני: כב'
הרשמת מירי שי
המערער
:
אלי
מויאל
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק אורינג
-
המשיב
:
המוסד
לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל
החלטה
1.
עניינה של החלטה
זו בקשת המשיב לסלק את הערעור על הסף מחמת התיישנות.
2.
הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה התכנסה בעניינו של
המערער ביום 22.5.19 לדיון מכוח
פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים. בהחלטתה הוועדה קבעה
למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 3.2.2011.
3.
לכתב הערעור צורף מכתב
המשיב מ
יום 24.5.19
, אשר
נשלח למערער עם העתק לבא כוחו, ובו הודעה על החלטת הוועדה (להלן: הודעת המשיב).
4.
לפי
האמור בהודעת המשיב, ובהתאם לתקנה 2 ל
תקנות
הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977, המועד
להגשת
ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא בתוך 60 ימים מיום
קבלת ההודעה.
5.
הערעור הוגש לבית הדין ביום 12.9.19,
הינו בחלוף למעלה משלושה חודשים.
דיון והכרעה
6.
המערער טען שההודעה על החלטת הוועדה לא נשלחה אליו בדואר רשום.
לטענה זו
אין מקום וכבר נפסק שאין
כל הוראה שבדין המחייבת את
המשיב לשלוח למבוטחים את מכתב ההודעה בדבר החלטת הוועדה בדואר רשום דווקא.
7.
אף נדחית הטענה שהודעות מעין אלו "מגיעות מאוחר מאוד, אם
בכלל לפעמים". קיימת חזקה עובדתית, המשקפת את ההיגיון וניסיון החיים, לפיה
ככלל דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר
(עב"ל 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.5.2015). הנטל
על המערער לסתור את החזקה העובדתית האמורה. הואיל והודעת המשיב צורפה לכתב הערעור
מטעם המערער, הרי שבנסיבות המקרה דנן כלל אין ספק שההודעה התקבלה אצל המערער ובא
כוחו.
8.
ב"כ המערער הוסיף וטען, כי קיבל את פרוטוקול הוועדה רק
לאחר פנייה יזומה למשיב.
בהקשר זה טען עוד, כי הפרוטוקול התקבל אצלו ביום
24.9.19. יצוין כבר עתה, כי מועד זה מאוחר למועד הגשת הערעור לבית הדין, כך שממילא
אינו רלוונטי. עוד יובהר, כי הלכה היא, כי יש להבחין בין החלטת הוועדה הקובעת דרגת
נכות לבין "הממצאים והנימוקים" המצורפים להחלטה. מניין הימים להגשת
ערעור מחושב ממועד קבלת הודעת המשיב, ולא ממועד המצאת פרוטוקול הוועדה (דב"ע
נג/ 01- 4 המוסד לביטוח לאומי – יוסף גרינברג פד"ע כו 163).
לפיכך, גם טיעון זה אין בו כדי לסייע למערער בעניין המועד להגשת הערעור לבית הדין.
9.
נדחית הטענה
הנוספת שהעלה המערער
שלפיה פגרת הקיץ אינה באה במניין הימים להגשת הערעור.
תקנה 126 לתקנות בית
הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ("תקנות סדרי הדין"), קובעת,
כי "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או
שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת".
הוראה זו, הקובעת
שתקופת פגרה אינה באה במניין, נוגעת לפרקי זמן הקבועים בתקנות סדרי הדין בלבד,
ולכן, אינה רלוונטית למועד הקובע להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. ההוראה
הנורמטיבית המסדירה את המועד להגשת ערעור שכזה אינה קבועה בתקנות סדרי הדין, אלא
קבועה, כאמור, בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות),
התשל"ז-1977. על כן, אין מקום להחיל את הוראת תקנה 126 לתקנות סדרי הדין על
מועדים שנקבעו בתקנות אחרות.
10.
ההלכה הפסוקה קובעת שלבית הדין לעבודה
נתונה,
מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991,
הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים
"טעם מיוחד" להארכת המועד (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד
דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.2017).
בכל
הנוגע להמצאת הודעת המשיב על החלטת הוועדה, המערער לא הרים את הנטל ולא שוכנעתי
שיש צידוק להגשת הערעור באיחור. יחד עם זה,
כדי להכריע בשאלה האם
יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור יש לבחון גם את סיכוייו של ההליך, שכן סיכויי
הערעור עשויים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד.
11.
לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל
החומר המונח לפני, לא שוכנעתי שיש בערעור לגופו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת
הערעור. כפי שיובהר להלן, סיכויי הערעור נמוכים, ולכן גם לגופו של ערעור, דינו
להידחות.
12.
להלן הרקע להחלטת הוועדה:
המערער יליד 1955, מהנדס בניין במקצועו אשר עבד
בחשיפה לשמש באתרי בנייה. המשיב הכיר ב"סולר קרטוזיס" כמחלת מקצוע
כמשמעה בחוק הביטוח
הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995.
הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.5.18
קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין נזקי שמש, לפי פריט ליקוי 84, המפנה
לפריט ליקוי 81(2), וזאת בתחולה מיום 3.2.2011. בהחלטתה אימצה הוועדה את חוות דעת
היועץ המומחה לעור, מיום 17.5.18, אשר קבע שלמערער "שינויים בעור ונזקי
שמש בדרגה בינונית".
על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין
(ב"ל 64160-07-18), וביום 13.3.19 ניתן תוקף של
פסק דין
להסכמת הצדדים,
שעניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה הקודם "על
מנת שתנמק את
החלטתה בדבר מועד התחולה וזאת בשים לב כי במכתב ההכרה מועד הפגיעה שנקבע על ידי
פקיד התביעות הוא 29.1.17 ואולם בפרוטוקול הוועדה נרשם מועד פגיעה 2.2.11, והאם יש
בסתירה זו כדי לשנות מקביעתה"
.
13.
הוועדה התכנסה ביום 22.5.19, וקבעה שהתאריך הקובע לתחולת הנכות
הוא "בהתבסס על קביעת דרג 1 אשר התייחס למסמך רפואי שבה התגבשה האבחנה ב
2011".
14.
פסק הדין הורה לוועדה לשוב ולשקול את מועד התחולה. כעולה מן הפרוטוקול,
הוועדה שבה ועיינה בתיק הרפואי, והפנתה בהחלטתה לקביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון,
מיום 13.8.2017, אשר התייחסה למסמך רפואי מיום 3.2.2011, מאת רופא העור ד"ר
ארקדי שיינקמן. בסיכום ביקור זה צוינה תלונה של "נגעים באזורים
החשופים", וכן תועדה אבחנה של סולר קרטוזיס. על יסוד האמור הגיעה הוועדה
למסקנה כי תחולת הנכות בגין מחלת העור היא מיום 3.2.2011. מסקנת הוועדה שלפיה יש
לקבוע את מועד התחולה ממועד זה היא קביעה המסורה לשיקול דעתה הרפואי-מקצועי, ואין
מקום שבית הדין יחליף את שיקול דעתו ויתערב בקביעה מנומקת וסבירה זו.
15.
טענת
הערעור היא שאין משמעות למועד האבחנה של המחלה סולר קרטוזיס, ותחולת הנכות נקבעת
לפי מועד הבדיקה, היינו יום קביעת דרגת הנכות.
אין לקבל את נקודת
המוצא לטיעונו של המערער
(ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 64734-09-17 עופר
מנשה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.3.2019). כאשר הפגיעה בעבודה היא מסוג
מיקרוטראומה או מחלת מקצוע –
מועד הפגיעה הוא מועד התגבשות הנזק הממשי, דהיינו
מועד תחילת הנכות. בשני סוגי פגיעות אלה אין מדובר בפגיעה שנגרמת כתוצאה
מאירוע חד פעמי אלא בפגיעה שנוצרת לאורך זמן. לכן, נקודת המוצא לדיון היא שמועד
הפגיעה הוא מועד התגבשות הנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.
בעניינו של המערער, מאחר שלא מדובר בתאונת עבודה, מועד תחילת
ה"פגיעה", היינו התגלות המחלה, נקבע על ידי ועדה רפואית מאז תחילת דרגת
הנכות, בהעדר תקופת אי כושר המזכה בדמי פגיעה (עב"ל 297/97 מיכאל הרלב –
המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 61, 66). לפיכך, תחילת הנכות בתביעה להכרה
במחלת מקצוע כפגיעה בעבודה היא קביעה רפואית המסורה לסמכות הוועדה הרפואית.
16.
לנוכח קביעתה הברורה והמנומקת של הוועדה, שתחילת הנכות במועד
האבחנה הראשונה של רופא העור, במסמך מיום 3.2.2011, הרי שהוועדה מילאה אחר הוראות
פסק הדין, ואין בטענות המערער כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטתה. לכן, גם לא
מתקיים בענייננו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.
17.
על יסוד כל האמור, מתקבלת טענת הסף שהעלה המשיב והערעור מסולק
מחמת התיישנות.
ניתנה היום, י"ד
שבט תש"פ,
(
09 פברואר 2020), בהעדר
הצדדים ותישלח אליהם.
בל בית דין אזורי לעבודה 30443-09/19 אלי מויאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 09/02/2020)