פסקי דין על עיריית אריאל | פסקי דין על רון נחמן ראש עיריית אריאל | פסקי דין על מרדכי לנציאנו | פסקי דין על אסף קריקוב | פסקי דין על מפקד כוחות צה"ל באיו"ש |

1204/06 בשא     10/04/2006




בשא 1204/06 עיריית אריאל ,רון נחמן ראש עיריית אריאל נ' מרדכי לנציאנו,אסף קריקוב,מפקד כוחות צה"ל באיו"ש




1

בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט דוד חשין
, סגן נשיא
כב' השופט משה דרורי

כב' השופטת חנה בן עמי

בש"א 1204/06

ע"א 9061/06


בעניין:
1. עיריית אריאל

2. רון נחמן ראש עיריית אריאל



ע"י ב"כ עו"ד
ג' רוגל

המערערים


- נ ג ד -



1. מרדכי לנציאנו

2. אסף קריקוב

- שניהם ע"י ב"כ עו"ד י' זאגא

3. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש



ע"י ב"כ עו"ד
לשכת היועץ המשפטי בית אל
המשיבים

החלטה

השופט משה דרורי
:

1. המערערים הגישו לבית משפט המחוזי בירושלים הודעת ערעור ונימוקי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (כבוד השופט דוד גדול) שניתן ביום כד בטבת, תשס"ו (24.1.06) בתיק עת"מ 1/02.

2. בפסק הדין הנ"ל קיבל בית המשפט קמא את עתירת המשיבים שבפני
נו והורה למערערים שבפני
נו להעניק למשיבים רישיון לפי חוק רישוי עסקים להפעיל ברחוב העבודה 10 באריאל מתקן לאחסנה של סולר. כן חוייבו המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

3. המערערים הגישו כתב ערעור מפורט המתייחס לכל השגיאות, לשיטת המערערים שהיו בנימוקי בית משפט קמא. בסיום כתב הערעור מבקשים המערערים לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולחייב את המשיבים בהוצאות המערערים.
4. המערערים גם הגישו עיקרי טיעון, וזאת לאחר החלטת אב בית הדין, סגן הנשיא השופט דוד חשין
מיום טז אדר תשס"ו (16.3.06).

5. במקביל, הגישו המשיבים בקשה לדחייה/למחיקה של הערעור על הסף (בש"א 1204/06). טענת המשיבים היא כי החקיקה הישראלית אינה חלה על האיזור ולכן אין סמכות לבית משפט מחוזי בירושלים לדון בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, אשר פועל מכוח החקיקה, דהיינו: הצו והתקנות שהוצאו על ידי מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. לטענת ב"כ המשיבים, עו"ד י' זאגא
, "תקיפת

פסק דין
שניתן בעתירה מינהלית באזור אפשרי רק בדרך של עתירה לבג"צ; כששאלת היקף הביקורת של הבג"צ טרם הוכרעה" (סעיף 10 לבקשה).

6. המערערים עונים כי ההליך בפני
בית משפט קמא לא היה עתירה מינהלית, שכן חוק בית המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 אינו חל באזור יהודה ושומרון. המערערים סבורים כי בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל פעל על פי סעיף 126(ב) בתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), ועל פי סעיף 135(א) לאותו תקנון

פסק דין
של בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה ניתן לערעור בפני
בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי טענה זו ממלא את הפונקציה של ערכאת הערעור ולכן, לטענת ב"כ המערערים, עו"ד גלעד רוגל, מוסמך בית המשפט המחוזי בירושלים לדון בערעור שבפני
נו.

7. על פי רשות שניתנה לו על ידי כבוד אב בית הדין, בהחלטתו מיום 29.3.06, הגיש ב"כ המשיבים תגובה מפורטת. לטענת עו"ד זאגא, תקנון המועצות המקומיות אינו עוסק ואינו מזכיר עתירה מינהלית. לדעתו, בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל מוסמך לדון רק בעניינים אזרחיים או פליליים המופיעים בתוספת אך אין לו סמכות לדון בעתירות מינהליות, בכלל, ונגד המינהל האזרחי, בפרט. מקור סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים, לגירסת עו"ד זאגא, נבע מהעברת התיק שהוגש, לכתחילה, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם הוגש ההליך כעתירה מינהלית. בהמשך, מסכים הוא שאין לבית משפט מחוזי בתל-אביב סמכות להעביר הליך לבית משפט באריאל, שכן סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אינו חל על בית המשפט באריאל. מכאן עולה, לשיטה זו, כי מקור הסמכות הוא הסכמת הצדדים. לאחר שמציג עו"ד זאגא גישות שונות שמופיעות בפסיקה, עמדתו היא כי בית משפט מחוזי בישראל אינו מוסמך לדון בערעור, שכן תקנון המועצות המקומיות חל רק ביהודה ושומרון, ותחולתו מוגבלת לאזור יהודה ושומרון בלבד. מסקנתו הסופית, כמו שאמר בבקשתו המקורית היא, כי "החקיקה הישראלית והתקנות בשטחים אינם קובעים כיצד ניתן לה בערעור על

פסק דין
שניתן בעתירה מינהלית בשטחים ולפיכך הדרך היחידה לתקוף

פסק דין
כזה הינו על ידי פנייה לבג"צ מכוח סמכותו וכמפורט בבקשת המחיקה" (סעיף 24 לתגובת המשיבים).

6. לאחר עיון בטענות הצדדים, סבור אני כי דין בקשת מחיקת הערעור - להידחות.

7. אם נציב כשאלה ראשונית את הבעיה למי מוקנית סמכות לדון בעתירה מינהלית כנגד מועצה מקומית, מועצה אזורית או ועדת תכנון ובנייה ביהודה ושומרון, ייתכנו מספר תשובות לשאלה זו:
א. פנייה ישירה לבג"צ, וזאת מכוח סמכותו הכללית לדון בכל נושא מינהלי כנגד רשות מינהלית הפועל הן בישראל והן בשטחים המוחזקים.
ב. בית המשפט לעניינים מינהלים , הפועל מכוח חוק בתי המשפט לעניינים מינהלים, התש"ס-2000. במקרה זה מתקיימים התנאים הבסיסיים באותו חוק , שכן הגופים הפועלים ביהודה ושומרון מכוח המשפט הציבורי (מועצה מקומית, מועצה אזורית וכד'), הם בגדר "רשות", כמשמעות מונח זה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהלים. סעיף 5 לאותו חוק קובע את הסמכות על פי האמור בתוספת הראשונה. לכן יש לבדוק אם הנושא נמצא בסמכות בית המשפט לעניינים מינהלים. כך, למשל, עתירת צד שלא זכה במכרז של עיריית אריאל
, מקומה בבית המשפט לעניינים מינהלים מכוח סעיף 5 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהלים. הוא הדין לעניין רישוי עסקים. בעניין אחרון זה יש צורך "באימוץ" האמור בתוספת למצב ביהודה ושומרון. בסעיף 7 לתוספת מוזכר חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, בעוד שביהודה ושומרון חל חוק אחר בעניין זה והוא אותו נספח בצו המועצות המקומיות שהוא העתקה, כמעט מילה במילה של חוק רישוי עסקים הישראלי. נראה לי כי פרשנות תכליתית יכולה ליישם אימוץ זה, אף שמבחינה מילולית אין הדבר כתוב בתוספת של חוק בתי משפט לעניינים מינהלים. אומנם לפני כעשור שנים החליט בית משפט מחוזי זה, אחרת, אך היה זה לפני הקמת בית המשפט לעניינים מינהלים, וסמכות בית המשפט המחוזי היתה מוגבלת לעתירות מינהליות בתחום התכנון והבנייה (ראה פסק דינו של השופט, כתוארו אז, ע' קמא, המ' (ירושלים) 528/96 ועד מקומי חשמונאים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה בנימין תק-מח 96(3), 1510). לעניות דעתי, אם היום היתה השאלה עולה לדיון התוצאה היתה כי יש לבית משפט מחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים , סמכות לדון בעתירות כנגד הגופים המוניציפאליים באזור יהודה ושומרון.
[פועל יוצא ממסקנה זו היא כי לבג"צ אין יותר סמכות לדון בעתירה המינהלית, אלא אם כן יחליט בית משפט לעניינים מינהלים להעביר לו את הדיון בעתירה מינהלית ספציפית, כאמור בסעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מינהלים].
ג. בית משפט לעניינים מקומיים באריאל או בקרית ארבע, הוסמך לפעול מכוח צו של מפקד כוחות צה"ל באזור. הסמכות המקורית שלו היתה לדון בעניינים מוניציפאליים גרידא, קרי: עבירות על חוקי עזר, או הליכים משפטיים לגביית ארנונה. בהדרגה הורחבה סמכותו של בית המשפט לעסוק גם בנושאים אזרחיים נוספים (על המצב לפני הקמת בית המשפט לעניינים מקומיים, ראה: משה דרורי
, "ההתיישבות הישראלית באזור יהודה והשומרון והמבנה הארגוני והמוניציפאלי שלה: היבטים משפטיים", עיר ואזור, כרך 4 חוברת 3 (סיון תשמ"א), עמ' 45-28; מצוטט בפסק הדין בבג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 2595, בפיסקה 13). ככל ערכאה, גם ביחס לערכאה זו יש לבדוק מהו היקף סמכותה והאם החיקוק אשר כונן אותה הסמיך אותה לדון בנושא פלוני או אלמוני. לכך חשיבות רבה מבחינה חוקתית. רק בימים אלה קבע בג"צ בנושא עקרוני כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון, כבורר, במחלוקות אזרחיות וכספיות בין שני אזרחים, אף שהם הסכימו לכך, שכן עקרונות היסוד של דיני השיפוט מחייבים כי כל ערכאה שיפוטית תפעל אך ורק על פי הסמכה מפורשת של המחוקק (ראה פסק דינה של השופטת אילה פרוקצ'יה בבג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול; ניתן ביום ח' ניסן תשס"ו (6.4.06)). בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל מוסמך לדון בתובענות בין תושבי הישוב לבין הרשות המקומית. לעניין זה מקובלת פרשנותו של ב"כ העירייה, עו"ד גלעד רוגל כי תביעת המשיבים בנוגע לסרוב הרשות לתת להם רישיון עסק היא בגדר תובענה העוסקת "בכל עניין שבתקנון", כאמור בסעיף 126(ב) לתקנון המועצות המקומיות יהודה ושומרון. נכון שניתן לראות בהליך שנקטו המשיבים גם עתירה מינהלית, מבחינה פונקציונאלית , אך עדין היא בגדר תובענה לעניין סעיף 126(ב) הנ"ל.

8. מי היא ערכאת הערעור שבה ידון ערעור על אותה ערכאה שמוסמכת לדון בעתירה מינהלית נגד רשות מקומית ביהודה ושומרון. התשובה לכך, תלויה בתשובות שניתנו בפיסקה הקודמת, ואף אותן נחלק, על פי האמור בפיסקה הקודמת:
א. אם הסמכות המקורית נתונה לבג"צ, פשיטא שאין ערכאת ערעור.
ב. אם הסמכות המקורית נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים, סמכות הערעור נתונה לבית המשפט העליון, מכוח סעיף 11 לחוק בתי משפט לעניינים מינהלים.
ג. אם הסמכות המקורית נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, כי אז סמכות הערעור נתונה, על פי סעיף 135(א) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), לגוף שיפוטי המכונה באותו תקנון "בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור".
תקנון המועצות המקומיות לא מינה שופטים, באופן מיוחד, לאותן ערכאות שהוקמו מכוח התקנון, קרי: בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה; בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור. הטכניקה החקיקתית היתה זו: מי שמכהן כשופט שלום בישראל, הוא בעל הסמכות השיפוטית בבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה; מי שמכהן כשופט בית משפט מחוזי , הוא בעל הסמכות השיפוטית בבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור. ודוק: המחוקק הישראלי לא הפעיל את סמכותו באריאל וקבע כי מכוח חוק בתי המשפט מוסמך שופט שלום או שופט מחוזי לכהן ביהודה ושומרון. הטכניקה החקיקתית היתה הפוכה: המחוקק ביהודה ושומרון, קרי: מפקד האזור, הוא זה שקבע בצו או בתקנון, התקפים באזור יהודה ושומרון, כי מי שמונה כדין על פי המשפט הישראלי לכהן כשופט בית משפט שלום או בית משפט מחוזי, הוא זה שיכהן כשופט בבית משפט לעניינים מקומיים, בערכאה ראשונה או בערכאת הערעור, לפי העניין.
טכניקה זו אינה זרה למחוקק שבאזור יהודה ושומרון, קרי: מפקד האזור. כך הוא נהג לגבי בתי דין רבניים וקבע בצו כי מי שמכהן כדיין בבית דין רבני בישראל, הוא בעל סמכות לדון בבתי דין רבניים שהוקמו מכוח צו מפקד אזור יהודה ושומרון.

9. המורם מכל האמור לעיל הוא כי פסק דינו של כבוד השופט דוד גדול, שהוא שופט בית משפט שלום בישראל, ניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, מכוח צו המועצות המקומיות (יהודה ושומרון).

פסק דין
זה, נשוא הערעור שבפני
נו, ניתן לערעור לפני "בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור", שהוא בית המשפט המחוזי בירושלים. מכאן, שאנו מוסמכים לדון בערעור על פסק הדין, נשוא הערעור.

10. לאור האמור לעיל, אני מציע לחבריי כי נדחה את הבקשה.

11. מאחר ומדובר בנושא משפטי, שאין לגביו פסיקה של בית המשפט העליון, סבור אני כי אין מקום לחייב את המשיבים בהוצאות. בכל מקרה, יובא נושא זה בחשבון במסגרת פסק הדין הכולל.


משה דרורי
, שופט


סגן הנשיא, השופט דוד חשין
:

השופטת חנה בן עמי
:










בשא בית משפט מחוזי 1204/06 עיריית אריאל ,רון נחמן ראש עיריית אריאל נ' מרדכי לנציאנו,אסף קריקוב,מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (פורסם ב-ֽ 10/04/2006)