פסקי דין על בתיה כהן | פסקי דין על חגית סאקס | פסקי דין על אבישי כהן ואח' | פסקי דין על מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ

21717-01/20 רעא     18/02/2020




רעא 21717-01/20 בתיה כהן, חגית סאקס, אבישי כהן ואח' נ' מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 21717-01-20 כהן ואח'
נ' מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופטת חיה זנדברג


מבקשים

1
.
בתיה כהן

2
.
חגית סאקס

3
.
אבישי כהן

4
.
עדית ממן

5
.
שלומית יושעי

6
.
תהילה כהן


נגד

משיבה
מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ


פסק-דין


בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד) מיום 3.1.2020 ומיום 6.1.2020 בהפ"ב 55729-05-19.

פסק הבורר
1.
המבקשים הם יורשיו של המנוח מר בנימין כהן ז"ל שנפטר ביום 16.8.2018 (להלן – המנוח). המשיבה היא חברת הניהול של "מרכז הפעמון", מרכז מסחרי המצוי במרכז העיר ירושלים. המנוח היה בעל הזכויות בשתי חנויות ב"מרכז הפעמון", אותן השכיר לחתנו, רו"ח מ. ממן.

2.
בין המשיבה לבין המנוח התנהלו הליכי בוררות בנוגע לתשלום דמי הניהול למשיבה, כאשר לטענת המשיבה לא שולמו לה דמי הניהול כמתחייב מההסכם בין הצדדים, ומנגד נטען כי שירותי הניהול שניתנו לא הצדיקו את דמי הניהול הנתבעים.

3.
לפני שהסתיימו הליכי הבוררות, לאחר שהמנוח הגיש תצהיר בפני
הבורר ונחקר אודותיו, ובטרם הגשת הסיכומים, נפטר המנוח. לפי החלטת הבורר, הליכי הבוררות נמשכו לאחר מותו של המנוח בהתבסס על סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (סעיף 4 קובע כי הסכם בוררות כוחו יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם). הבורר קבע שיש לראות את חתנו של המנוח, רו"ח ממן, ואת בתו של המנוח, גב' עידית ממן (או החברות שבשליטתם: חברת מ. ממן ייעוץ פיננסי והשקעות בע"מ וחברת עידית מ. ניהול נכסים בע"מ) כחליפים של המנוח.

4.
בעקבות זאת, ניתן ביום 17.3.2019 פסק בורר, וביום 20.5.2019 ניתן פסק בורר משלים, לפיהם התקבלה תביעת המשיבה באופן חלקי, ונקבע כי המשיבה זכאית לתשלום בסך של 423,198 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.



הבקשה לאישור פסק-הבורר
5.
המשיבה הגישה לבית-המשפט קמא ביום 23.5.2019 בקשה לאישור פסק-בורר (הפ"ב 55729-05-19). כמשיבים לבקשה צוינו: "1. בנימין כהן ז"ל. 2. עיזבון המנוח בנימין כהן ז"ל". יורשיו של המנוח לא צורפו כמשיבים לבקשה לאישור פסק הבורר, ואף לא חליפיו של המנוח (כהגדרתם בפסק הבורר).

6.
ביום 13.8.2019 הודיעה המשיבה לבית-המשפט קמא כי הבקשה לאישור פסק הבורר הומצאה לעורך-הדין שייצג את המנוח בהליך הבוררות אך זה הודיע כי אינו מייצג את המנוח. המשיבה טענה כי הבקשה הומצאה אפוא (בהדבקה) לרו"ח ממן, חליפו של המנוח לפי פסק הבוררות. בית-המשפט קמא הורה כי לא ניתן להסתפק בהדבקה, ויש לבצע המצאה אישית לרו"ח ממן. ביום 10.10.2019 הודיעה המשיבה לבית-המשפט קמא כי ביצעה המצאה אישית לרו"ח ממן (באמצעות מסירת הבקשה לבנו, המתגורר עמו). בית-המשפט קמא הורה למשיבה להבהיר הכיצד נלמדה העובדה שבנו של מר ממן מתגורר עמו, וביום 28.10.2019 הבהירה המשיבה את הדברים בתצהיר.

אישור פסק הבורר
7.
ביום 5.11.2019 אישר בית-המשפט קמא, לבקשת המשיבה, את פסק הבורר, בציינו כי לא הוגשה בקשה לביטול פסק-הבורר (במועד הקבוע בדין).

הבקשה לביטול האישור
8.
ביום 26.12.2019 הגישו המבקשים לבית-המשפט קמא בקשה לביטול ההחלטה המאשרת את פסק הבורר. המבקשים טענו כי הבקשה לאישור פסק הבורר לא הומצאה להם ונודע להם עליה בעקבות תביעה שהגישה נגדם המשיבה לתשלום דמי הניהול ביחס לתקופה שמאפריל 2019 עד נובמבר 2019 (תא"ק 44006-11-19). עוד טענו המבקשים כי אישור פסק הבורר נעשה במחטף מן הטעם שהמנוח ועיזבונו הם שצוינו כמשיבים להליך, כאשר המנוח ועיזבונו אינם אישיות משפטית, ולכן לא ניתן היה לנהל נגדם הליך משפטי.

הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל
9.
ביום 31.12.2019 הגישו המבקשים לבית-המשפט קמא בקשה לעיכובם של הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם על-ידי המשיבה לביצועו של פסק הבורר (תיק הוצאה לפועל 508049-12-19). בבקשה צוין כי מסמכי תיק ההוצאה לפועל לא הומצאו עד כה למבקשים, וכי נודע למבקשים אודות הליכי ההוצאה לפועל בעקבות התביעה הנ"ל שהגישה נגדם המשיבה.

10.
המשיבה התנגדה לבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. המשיבה טענה כי רו"ח ממן ומבקשת 4, גב' ממן, הם חליפיו של המנוח לפי פסק הבורר; כי המבקשים ידעו אודות הליכי הבוררות; וכי מותו של אדם אינו מביא להפסקת ההליכים המשפטיים בעניינו. המשיבה הוסיפה וטענה כי הבקשה היא ניסיון להביא להתמשכות ההליכים (ראו תגובת המשיבה מיום 3.1.2020).

ההחלטה מיום 3.1.2020
11.
ביום 3.1.2020 ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה –

"...ומאחר מעיון בפסק הבורר עולה שחליפיו של המנוח הם רו"ח ממן וחב' עידית מ. ניהול לנכסים בע"מ בלבד... לא ברור מעמדם של המבקשים בהליך זה שכן לכאורה לא חויבו במסגרת פסק הבורר בדבר. בידי המבקשים להגיש הבהרה בתוך 5 ימים אחרת תידחה הבקשה".

12.
ביום 6.1.2020 הגישו המבקשים הבהרה לפיה אמנם לא חויבו על-פי פסק הבורר, אך המשיבה נקטה כלפיהם מכוחו של פסק הבורר בהליכי הוצאה לפועל ואף הגישה נגדם תביעה בעניין, כיורשיו של המנוח.

ההחלטה מיום 6.1.2020
13.
ביום 6.1.2020 ניתנה החלטתו של בית-המשפט קמא בבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל כדלקמן:

"אין באמור בהבהרה זו כדי לשנות מהחלטתי.
לשון פסק הבורר ברורה ולא ניתן ללמוד מפסק הבורר את שנטען.
כמדומני שהמקום הנכון לטעון את הטענות הוא במסגרת הליך של ביטול פסק בורר.
הבקשה לעיכוב הליכים בתיק זה נדחית
".

14.
על החלטה זו, כמו גם על ההחלטה שקדמה לה מיום 3.1.2020, הוגשה בקשת רשות הערעור הנוכחית.

15.
למען שלמות התמונה יצוין כי בקשת המבקשים לביטול ההחלטה בה אושר פסק הבורר עודה תלויה ועומדת בבית המשפט קמא. בנוסף, המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הבורר, ואף בקשה זו תלויה ועומדת בבית המשפט קמא (הפ"ב 65500-12-19).

בקשת רשות הערעור
16.
בבקשת רשות הערעור טענו המבקשים כי הבקשה לאישור פסק בורר הוגשה נגד מי שאין להם אישיות משפטית, ולכן לא ניתן היה לאשר את פסק הבורר. עוד טענו המבקשים כי כיורשיו של המנוח הם בעלי מעמד לבקש את ביטולה של ההחלטה המאשרת את פסק הבורר, וכי לחלופין נכון היה לצרף כצד לבקשה לאישור פסק בורר לפחות את חליפיו של המנוח (לפי פסק הבורר). לבסוף, טענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם בשל משמעות הנקיטה בהליכי ההוצאה לפועל נגדם.

17.
המשיבה התנגדה לבקשת רשות הערעור. המשיבה טענה כי בקשת רשות הערעור הנוכחית היא ניסיון נוסף בשרשרת של הליכים שננקטו על מנת להביא להתמשכות ההליכים, והדגישה כי החוב המדובר הוא, למעשה, חובם של מר ממן ושל המבקשת 4; כי מר ממן והמבקשת 4 נטלו בפועל חלק בהליכי הבוררות; וכי המבקשים ידעו אודות הליכי הבוררות. עוד טענה המשיבה כי סיכויי ההליך נמוכים בשל כך שמותו של בעל דין אינו מביא לסיום ההליכים המשפטיים בהם נטל חלק, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשל כך שהמבקשים יוכלו לזכות לשיפוי מרו"ח ממן (לטענת המשיבה, למנוח היה כתב שיפוי ממר ממן).

דיון והכרעה
18.
מתוקף הסמכות הקבועה בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה (המבקשים הסכימו לעשיית שימוש בסמכות האמורה. ראו הודעתם מיום 2.2.2020. המשיבה השאירה העניין לשיקול דעת בית-המשפט. ראו תגובת המשיבה מיום 16.2.2020).

19.
דין הערעור להתקבל.

20.
בית-המשפט העליון עמד בפסיקה ענפה על הכללים הנוגעים לסעדים זמניים, לאמור:

"כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים... הגעתי למסקנה כי לפנינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם נדרשת התערבות.
שלושה שיקולים עומדים לנגד עיני בית המשפט בבואו לבחון בקשה למתן סעד זמני: שני השיקולים המרכזיים הם סיכויי התביעה, ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בנוסף ישקול בית המשפט שיקולי יושר וצדק. בין שני השיקולים הראשונים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך
" (דברי כב' השופט גרוסקופף ברע"א 7476/19 שחאדה נ' רשות הפיתוח (2020), בפסקאות 10-9 להחלטה).

21.
בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, סברתי כי המקרה הנוכחי נמנה על המקרים החריגים בהם קיימת עילה להתערבותה של ערכאת הערעור; "מקבילית הכוחות" בין סיכויי ההליך למאזן הנוחות היא שמובילה למסקנה האמורה.

22.
אשר לסיכויי ההליך: במלוא הזהירות ומבלי לקבוע מסמרות אומר כי סיכויי ההליך הם כאלו שיש ליתן להם משקל ראוי בבקשה לסעד זמני. כנזכר, הבקשה לאישור פסק הבורר הוגשה נגד המנוח ונגד עיזבונו בלבד, כאשר סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע ש"כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" (ההדגשה הוספה). כן ראו רע"א 6590/10 עיזבון אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל (2012), שם נקבע כי "אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה" (פסקה 5 לפסק-הדין). לפיכך, יש, כאמור, ליתן משקל ראוי לטיעוני המבקשים בעניין זה.

23.
אמנם, בית-המשפט קמא סבר כי יש לדחות את בקשת המבקשים לסעד זמני מן הטעם שבפסק הבורר לא נפסק סעד נגד המבקשים, אך קיים קושי בנימוק זה כנימוק לדחיית הבקשה לסעד זמני שכן המשיבה לא חלקה על כך שמכוחו של פסק הבורר היא נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים (כיורשיו של המנוח), הם אותם הליכי ההוצאה לפועל שעיכובם מתבקש על ידי המבקשים עתה.

24.
אשר למאזן הנוחות: נוכח אופיים ומהותם של הליכי ההוצאה לפועל, יש לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. והשוו ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ, פ''ד ל(1) 77 (1975); רע"א 1415/10 לוי נ' לוי (2010). לכך יש להוסיף את העובדה כי בבית-המשפט קמא תלויה ועומדת בקשת המבקשים לביטול פסק הבורר, וגם לכך משקל מסוים במכלול השיקולים הצריכים לעניין.

25.
ולבסוף, לסוגיית תום הלב ושיקולי הצדק: נושא תום לבם של המבקשים שנוי במחלוקת בין הצדדים, ולא סברתי שיש בו כדי להכריע את הכף לחובת המבקשים. והשוו רע"א 7476/19 הנ"ל, בפסקה 14 להחלטה.

26.
לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שהחלטות בית-המשפט קמא מיום 3.1.2020 ומיום 6.1.2020 מבוטלות והליכי ההוצאה לפועל בתיק 508049-12-19 מעוכבים עד למתן הכרעה בבקשה לביטול אישורו של פסק הבורר. אולם, זאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית-המשפט קמא עד ליום 23.2.2020 התחייבות עצמית כקבוע בתקנות, וכן ערבות צד ג' וערבות בנקאית (או במזומן) בסך של 10,000 ₪ כל אחת.

27.
בנסיבות המקרה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.


אשר על כן, הערעור מתקבל במובן האמור לעיל.

ניתן היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 21717-01/20 בתיה כהן, חגית סאקס, אבישי כהן ואח' נ' מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2020)