פסקי דין על אלי דמרי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
72704-02/19 בל 22/01/2020
בל 72704-02/19 אלי דמרי נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2020-01-21t15:46:00z
2020-02-26t09:22:00z
2020-02-26t09:22:00z
2
1475
7378
microsoft corporation
61
17
8836
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית דין
אזורי לעבודה בבאר שבע
ב"ל 72704-02-19
22
ינואר 2020
לפני כב'
השופטת יעל אנגלברג שהם
המערער:
אלי דמרי
-
המשיב:
המוסד
לביטוח לאומי
ע"י
ב"כ עו"ד איהאב סעדי
פסק דין
ערעור זה עניינו החלטת הוועדה
הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.12.18,
אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5% החל
מיום 30.07.14.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.
הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהרכב חדש
בהתאם להוראות פסק הדין שניתן על ידי כב' הרשמת בזיני בתיק ב"ל 13433-02-18
מיום 28.05.18, ובו נקבע כדלקמן:
"בהמשך לדיון שהתקיים בפני
י
ביום 14.3.18 ולהודעת ב"כ המשיב מיום 15.5.18 אני נותנת תוקף של
פסק דין
להסכמת הצדדים להחזיר את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר,
אשר תפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 27.6.17 ב"ל 28966-03-17. בפני
הוועדה
לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של הועדה הרפואית לעררים".
להשלמת
התמונה יצויין כי בפסק הדין מיום 27.06.17 בתיק ב"ל
28966-03-17 נקבע כדהלן:
"יש ביננו הסכמה לפיה עניינו
של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשוב ותבחן את
עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של פרופ' עטר ולממצאיו.
הוועדה תתייחס באופן מפורט לממצאיו של פרופ' עטר ולממצאיה ותפרט ותנמק החלטתה ביחס
לממצאים אלה. הוועדה תבדוק את המערער וככל שהוועדה תסבור שממצאיה שונים מממצאיו של
פרופ' עטר, הוועדה תשקול אם יש מקום לקבוע נכות זמנית עד למועד בדיקת הוועדה.
המערער יוזמן לטעון טענותיו בפני
הוועדה בעניינים הנ"ל.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת
ומנומקת".
2.
לטענת המערער, שגתה הוועדה
עת לא פעלה לפסול עצמה מלדון בעניינו בהרכב הנוכחי. המערער טען, כי זומן להופיע
בפני
ועדה רפואית לעררים בבאר שבע, אך במועד ישיבת הוועדה ביקשו פרופ' ביקלס
וד"ר טרברס לפסול עצמם מלדון בעניינו לאור היכרותם איתו כעו"ד המופיע
לפניהם עם לקוחותיו ובהתאם לכך, נדחתה ישיבת הוועדה והמערער זומן לוועדה אחרת
שהתקיימה ברמלה. לטענתו, בוועדה שהתכנסה ברמלה ישבה בהרכב הוועדה גם ד"ר
טרברס, אך בפעם הזאת לא ביקשה לפסול את עצמה מלדון בעניינו של המערער. לטענת
המערער, לא יתכן מצב שבו רופא יפסול את עצמו בסניף באר שבע ולא יפסול עצמו בסניף
אחר לגבי אותו מובטח.
לגופו
של ערעור
, טען
המערער כי הוועדה טעתה עת לא התייחסה כדבעי לחוות הדעת מאת פרופ' עטר ולא נימקה
קביעתה ביחס לממצאי חוות הדעת מדוע על אף ממצאיה שלה, הזהים לממצאיו של פרופ' עטר,
לא העניקה למערער נכות כפי שהמליץ פרופ' עטר לגבי אותם ממצאים בתיק. לטענת המערער,
הממצאים שמצאה הוועדה אינם שונים ממצאיו של פרופ' עטר ואף אם הם שונים על הוועדה
לפרט במה הם שונים, וזאת לא עשתה.
המערער
מוסיף ומציין, כי הוועדה לא התייחסה לשאלת הנכויות הזמניות כפי שנדרש ממנה בפסק
הדין ולמעשה התעלמה ממסמכים רפואיים אובייקטיבים הקיימים בתיק וכן מטענותיו של
המערער בעניין זה. עוד לדבריו שגתה הוועדה עת קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה
בצוואר לתאונה הנידונה.
3.
לטענת המשיב,
הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה. לטענתו, באשר להרכב
הוועדה, לא נפל כל פגם משפטי בהרכב הוועדה. פרופ' ביקלס שהוא מומחה בתחום
האורתופדי והיה אמור לבדוק את המערער פסל את עצמו הואיל והמערער מופיע בפני
ו באופן
קבוע כמייצג. ד"ר טרברס אינה מומחית בתחום האורתופדי ומשכך לא היא ערכה
למערער בדיקה קלינית מה גם שהמערער לא ביקש לפסול את הרכב הוועדה אף
שידע הוא כי ד"ר טרברס נמנית על חברי הרכב
הוועדה.
לגופו של ערעור
,
טען המשיב, כי הוועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות הדעת מאת פרופ' עטר
בעניין הכתף וקבעה כי אינה מקבלת את מסקנותיו לאור שוני בממצאי הבדיקה אל מול
ממצאי חוות הדעת. לעמדת המשיב, הוועדה לא שללה קשר סיבתי בין הפגיעה בצוואר לתאונה
אלא ציינה כי המשיב הכיר במתיחת שרירי הצוואר ולא בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כטענת
המערער.
המשיב טוען, כי הוועדה התייחסה כדבעי לעניין
הנכויות הזמניות. בעניין זה הוועדה ציינה כי למערער הוענקה נכות זמנית לתקופה
ארוכה נוכח הציפייה לניתוח שלא בוצע בסופו של יום. במצב דברים זה, הנכות הזמנית
הופסקה עת נקבעה נכות צמיתה בדיון הוועדה ביום 28.08.14. לעמדתו, מדובר
בקביעה רפואית שאין מקום להתערב בה.
הכרעה
4.
החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת
לערעור בפני
בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף
123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת
דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.
5.
בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה
משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה
על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד -
המוסד, פד"ע לד'
213). היינו,
בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.
6.
משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית
הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית
הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע
נא/0-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).
7.
מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את
המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן:
"ללא רושם של דלדול שרירים
בחגורת הכתפיים ימין בהשוואה לשמאל. ללא דפורמציה מבנה כתף ימין
( לרבות
act
).
היקף אמות אשר נמדד 7 ס"מ
דיסטלית לאולקרננון במנח זהה 31 ס"מ מימין 30.5 ס"מ משמאל
(נבדק פעמיים).
טווחי תנועה ע"ש צווארי
רוטציה לשמאל
82
°
, לימין
85
°
. אקסטנסיה 70
°
לקסיה 65
°
, והטעיות לצדדים
45
°
לכל צד.
כתף ימין- כיפוף קדמי לאבדוקציה
125
°
לכל צד. סיבוב חיצוני 75
°
סיבוב פנימי עם מרפק ישר ללא כל מגבלה. כאשר המרפק מכופף
ב-90
°
מגיע עם אגודל לגובה 1
l
לערך ומעבר לכך עם תלונת כאבים עזים
(הוצע
לנפגע להפסיק את הבדיקה אך ביקש
להמשיכה). הוועדה עיינה בתיעוד רישומים קודם ולא מצאה רישומים רלוונטים לתאונה
הוועדה עיינה בתשובת
ct
ע"ש
צווארי המתאר בלטי דיסק
c5-c3
(מרכזים)". עם לחץ קל על השק
הטקלי.
תשובת
mri
כתף ימין 23.8.12 המתארת חוסר סדירות
בלב.. עליון עם מבנה ציסטי 1.3 כפול 3.3 בסמוך (לציין כי בדיקה זו נערכה כשבועיים
לאחר התאונה).
בדיקה נוירולוגית – אין אטרופיה
של שרירי כתפיים או גפיים עליונות אין פסיקולציה כוח גס בגפיים עליונות שמור
פרוקסיביל ודיסטל. החזרים גידיים הופקו שווים תפקוד מוחין תקינים וגם יתר הבדיקה
הנוירולוגית".
8.
בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה
כהאי לישנא:
"הוועדה עיינה בפס"ד
מיום 28.05.18 ו-27.06.17 והקשיבה לנפגע. מבחינה נוירולוגית-אין נכות, אין סימנים
המצביעים על רדיקולופטיה צווארית. הממצאים ב-
emg
ללא קורלציה קלינית. הממצאים ב
emg
בפני
עצמם אינם מקנים נכות. מבחינה אורטופדית: הוועדה דוחה את
הערר. לגבי ע"ש צווארי הוועדה אינה רואה קשר בין בעיות בע"ש צווארי
לתאונה הנדונה.
מדובר בהרמת משא אשר אינה אמורה
לגרום לפתולוגיה בצוואר. הממצאים הרדולוגיים משקפים שינויים ניוונים קלים שלכשעצמם
אינם מקנים נכות. לציין כי ההכרה כפי שתוארה מתיחת שרירי צוואר ולא פגיעה
בע"ש צווארי. לגבי כתף ימין-טווחי תנועות שנמצאו אינם מקנים נכות לציין כי
סיבוב פנימי עם מרפק
ישר אינו מוגבל ואין
סימני דלדול שרירים לא בהערכת מסת
השרירים
בכתף ולא במדידת שרירי האמה. אין ספק כי בדיקת ה
mri
אינה תקינה אך לציין כי מדובר בממצא ניווני באופיו אשר הודגם בבדיקה
שנערכה שבועיים לאחר התאונה. הוועדה סבורה כי הנכות שנקבעה בסך 5% משקפת לכל היותר
הפיכת מצב אסימפטומטי לסימפטומטי המשקפת את מצבו. הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ'
עטר מ31.10.14-ואינה מקבלת אותה. ממצאי בדיקת הוועדה שונים ממצאיו. הוועדה מודעת
למרווח הזמן ממועד כתיבת חוות דעת זו למועד בדיקת הוועדה הוועדה עיינה בפרוטוקולי
הוועדות דרג 1 מתאריכים 24.01.13(30% זמנית), 8.8.13 (30% זמנית) 30.01.14 (25%
זמנית עד 29.07.14). 28.08.14 בה נקבעו 5% נכות צמיתה. הוועדה סבורה כי הנכויות
הזמניות נקבעו לתקופה ארוכה ביותר לכן מניחה כי הסיבה לתקופה ארוכה זו הייתה
האפשרות של ניתוח בכתף ימין. ניתוח שבסופו של דבר בחר שלא לעבור.
הוועדה אינה סבורה כי יש מקום
לקבוע נכויות זמניות ארוכות יותר ומסתפקת בדחיית הערעור.
נכותו כמפורט דרג 1 5% לפי סעיף
42(1)(ד)(1) במחצית. 0% לפי סעיף 29(6)(1)".
9.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים
ובפרוטוקול הוועדה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי
בהחלטת הוועדה, ואפרט.
מהפרוטוקול
עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מעמיקה,
וקבעה כי הממצאים של הבדיקה הקלינית אינם מקנים נכות. הוועדה
התייחסה לחוות הדעת מאת פרופ' עטר וכן התייחסה לבדיקות ההדמייה שעמדו בפני
ה וקבעה
כי ממצאיה שונים מממצאיו של פרופ' עטר. טענת המערער כי ממצאי הבדיקה הקלינית
אמורים להקנות נכות היא טענה רפואית המופנית לתחום שיקול הדעת המקצועי רפואי של
הוועדה ואין מקום להתערב בה. טענת ב"כ המשיב שלפיה הוועדה לא שללה קשר סיבתי
שהוכר על ידי פקיד התביעות ביחס להכרה של מתיחה בשריר הצוואר, אף היא מקובלת עלי ומכאן
שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כטענת המערער.
אשר
לנכויות הזמניות
החלטת הוועדה מנומקת דיה. הוועדה הסבירה כי הוענקה למערער נכות זמנית לתקופה ארוכה
ביותר מאחר והועלתה אפשרות של ניתוח בכתף ימין, דבר שלא בוצע בסופו של יום. במצב
דברים זה ובנסיבות העניין, הוועדה לא מצאה כי יש להעניק למערער נכות זמנית מעבר
לנכות הזמנית שהוענקה. מדובר בקביעה רפואית שאין מקום להתערב בה.
אשר להרכב הוועדה - המערער לא
הלין בזמן אמת בנוגע להרכב הוועדה שכלל את ד"ר טרברס, אשר פסלה את עצמה בדיון
אחר בעניינו. בנסיבות אלה, יש לראותו כמי שוויתר על הטענה בזמן אמת ומשהטענה
בעניין פסילת המומחית הועלתה רק בשלב הערעור, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
מה גם שד"ר טרברס לא ערכה למערער את הבדיקה הקלינית.
10.
לאור האמור לעיל, ומשלא נפל פגם משפטי
בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.
11.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום
לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.
ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ,
(
22 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח
אליהם.
בל בית דין אזורי לעבודה 72704-02/19 אלי דמרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/01/2020)