פסקי דין על יצחק גולן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי סניף פתח תקווה
60940-05/19 עא 23/02/2020
עא 60940-05/19 יצחק גולן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף פתח תקווה
administrator
administrator
1
0
2020-03-03t12:07:00z
2020-03-03t12:07:00z
2
2920
14604
microsoft corporation
121
34
17490
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע"א 60940-05-19 גולן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף פתח תקווה
תיק
חיצוני:
בפני
כבוד השופטת
הלית סילש
מערער
יצחק גולן
על ידי ב"כ עו"ד
ע. שילוני
נגד
משיב
המוסד לביטוח לאומי סניף פתח
תקווה
על ידי
ב"כ עו"ד ע.עזר אשכנזי
פסק דין
ערעור על פסק דינה של כב' השופטת
אושרית רוטקופף מיום 10.4.2019
בת.א.
20755-01-19 מבית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרתו נדחתה תביעתו הנזיקית של המערער
על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
כתב התביעה
1.
המערער הגיש לבית משפט קמא תביעה במסגרתה עתר לסעד הצהרתי
על פיו הוא זכאי לתשלום קצבה בגובה הנכות הכללית וכן לחיוב המשיב בתשלום בגין
נזקיו בשיעור ההפרש שבין קצבת האזרח הוותיק לקצבת הנכות הכללית, והכל החל מיום
1.6.2017.
בגוף כתב התביעה נטען כי
המערער נפגע בתאונת עבודה בשנת 1982, ונקבעו לו 30% נכות, בגינם קיבל במשך שנים קצבת
נפגע עבודה.
בשנת
2017 נוהל על ידו הליך לקבלת קצבת נכות כללית אשר הועמדה בחודש יוני 2017 על 100%
נכות, ובגינה היה המערער זכאי לקבל קצבת נכות כללית.
המשיב
הודיע למערער כי לא ניתן לקבל, במקביל, יותר מאשר קצבה אחת , והמערער בחר להמשיך
ולקבל את קצבת הנכות מעבודה, וזאת עד גיל פרישה.
לשיטת המערער, בסמוך למועד פרישתו,
פנה בא כוחו למשיב בהודעה על כוונה לבקש היוון של קצבת הנכות מעבודה, ולהמשיך
ולקבל את קצבת הנכות הכללית. לדבריו, הובטח לו, והוצגו בפני
ו מצגים על פיהם הוא לא
יפסיד את זכאותו לקבלת קצבת הנכות הכללית לאחר הגיעו לגיל הפרישה (חלף קצבת האזרח הוותיק).
ואולם,
בניגוד למצגי והצהרות המשיב, עת פנה המערער למשיב לאחר פרישתו, הודע לו להפתעתו כי
רק מי ששולמה לו קצבת נכות כללית, קודם למועד הפרישה, זכאי להמשיך ולקבל
אותה לאחר גיל הפרישה.
לשיטת המערער נוכח המצגים שהוצגו
בפני
ו קודם לאותו מועד, ועת פעל בהתאם להנחיית נציגי המשיב, יש להורות כי הוא זכאי
לסעדים אשר נתבעו על ידו.
ההליך בבית הדין האזורי לעבודה
2.
קודם
לניהולו של ההליך בבית המשפט קמא, פנה המערער בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה
(ב"ל 49302-03-18) במסגרתה עתר לקבלת אותו סעד הצהרתי על פיו הוא זכאי לתשלום
קצבה בגובה הנכות הכללית, החל ממועד פרישתו, כמו גם לסעד הצהרתי על פיו המשיב פעל
ברשלנות והטעה
את המערער ובא כוחו באשר
לדרך מימוש זכויותיו (להלן: "ההליך בבית הדין לעבודה").
ביום
18.11.2018 התקיים דיון בבית הדין האזורי לעבודה במסגרתו ניתנה החלטה על פיה היה על
המערער להודיע בתוך שבעה ימים האם הוא עומד על תביעתו, וככל שלא יודיע דבר, תידחה
התביעה ללא צו להוצאות.
המערער לא הודיע דבר, והתביעה
בבית הדין האזורי לעבודה נדחתה.
לא הוגש ערעור.
הבקשה
לסילוק על הסף
3.
המשיב פנה בבקשה לסילוק התביעה על הסף במסגרתה טען כי בית
המשפט קמא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן הסעד לו עותר המשיב נוגע לזכאותו
לתשלום קצבה בגובה הנכות הכללית, וכי סוגיה זו מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין
האזורי לעבודה מכוח הוראות סעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט 1969
(להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), וכן מכוח סעיף 391 לחוק הביטוח
הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
המשיב הוסיף וטען כי יש מקום
להורות על דחיית התביעה גם מחמת קיומו של מעשה בית דין בשל ההליך בבית הדין
לעבודה, כמו גם התיישנות נוכח מועד פתיחת ההליך.
תשובת המערער
4.
המערער ביקש לדחות את טענות המשיב בסוגית הסמכות העניינית
וזאת מקום בו בית הדין האזורי לעבודה הבהיר לצדדים כי מדובר בעילה נזיקית אשר יש
לבררה במסגרת
הליך על פי פקודת הנזיקין,
בבית משפט אזרחי. לטענתו, מקום בו נדחתה תביעתו מחוסר סמכות לא ניתן לראות בדחיית
התביעה משום מעשה בית דין.
לבסוף,
ביקש המערער לטעון לקיומו של השתק מצד המשיב להעלות טענותיו אלו, וזאת מקום בו
נטען במסגרת כתב ההגנה בהליך בבית הדין לעבודה, כי הסמכות נתונה לבית המשפט
האזרחי.
5.
במסגרת פסק דינו של כב' בית המשפט קמא נקבע כי דין טענת
חוסר הסמכות העניינית להתקבל ודין התביעה להידחות על הסף.
בהינתן תוצאות ההליך הקודם בו
נקט המשיב בבית הדין לעבודה, לא מצא בית משפט קמא לנכון לעשות שימוש בסמכותו, בהתאם
להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, ולהורות על העברת
ההליך לבית הדין האזורי לעבודה.
נימוקי הערעור
6.
במסגרת הודעת הערעור טען המערער כי המשיב פעל שלא כדין עת
בחר להעלות טענות סותרות בפני
הערכאות השונות אשר דנו בהליך, והיה מקום לדחות את
בקשתו לסילוק על הסף, מטעם זה בלבד.
לטענתו,
בעוד שבמסגרת ההליך בבית הדין האזורי לעבודה טען המשיב כי מדובר בתביעה נזיקית שיש
להורות על מחיקתה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, בפני
בית משפט השלום הוא טען כי
הסמכות העניינית נתונה באופן בלעדי, לבית הדין האזורי לעבודה.
לשיטתו,
עת פעל המערער בהתאם להנחיות בית הדין האזורי לעבודה, תוך הדגשת הרכיב הנזיקי, היה
מקום להותיר את ההליך בבית משפט השלום.
הוסיף
המערער וטען כי שגה בית משפט קמא עת ראה חזות הכול בקביעת המחלוקות בהתאם לסעד
שהתבקש, וכי במקרים דומים הוכרה זכאותו של בעל דין לקבל פיצוי נזיקי מכוחה של
עוולה, עקב אי קיום חובה הנקובה בהוראות הדין, יהיו נסיבות החוק אשר יהיו.
לשיטת
המערער, בעובדה כי המשיב הינו המוסד לביטוח לאומי והחוק אותו הפר הוא חוק המוסד
לביטוח לאומי, אין כדי לאיין את הצורך בבירור הסוגיות בהתאם לדיני הנזיקין בפני
בית המשפט האזרחי.
למעשה,
לשיטת המערער, כל שנותר הוא לבחון האם ביצע המשיב עוולה כלפי המערער, ותו-לא.
לבסוף
נטען כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא אינה סבירה וזאת מקום בו נגרם נזק לאזרח,
אשר פנה לבית הדין האזורי לעבודה, הופנה לבית המשפט האזרחי, וזה דחה תביעתו מחמת
חוסר סמכות.
טענות
המשיב
7.
בעיקרי הטיעון של המשיב נטען כי דחיית התביעה בבית הדין
האזורי לעבודה נעשתה מקום בו המערער לא הודיע עמדתו לעניין המשך ניהול ההליכים
בתיק ובחר מטעמיו שלו, שלא להגיש ערעור על פסק הדין
אשר הפך חלוט.
בניגוד לנטען בהודעת הערעור,
תביעתו של המערער לבית המשפט קמא זהה בתוכנה לזו אשר הוגשה לבית הדין האזורי
לעבודה, ומקום בו נדחתה, אין עוד להידרש אליה.
לשיטת
המשיב, בדין נדחתה תביעתו של המערער וזאת מקום בו ניתנה לבית הדין האזורי לעבודה
הסמכות העניינית הייחודית לדון בעניינים מוגדרים, תוך מטרה לרכז את כל ענייני
העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה.
בין
היתר, הוענקה סמכות ייחודית לדון בכל עניין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות לדון
בו על פי התיקונים של חוק הביטוח הלאומי.
מקום
בו המשיב פועל מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי הסמכות
לדון בתובענה כגון זו אשר הוגשה על ידי המשיב נתונה באופן ייחודי לבית הדין האזורי
לעבודה, לא היה מנוס מדחיית תביעתו של המערער.
הוסיף
המשיב וטען כי צדק בית המשפט קמא עת קבע כי גם מקום בו בחר המערער להגדיר חלק
מטענותיו כאלו אשר הינן בעלות אופי נזיקי, אין בכך כדי לאיין את העובדה על פיה
המערער עותר לבית המשפט כי יבחן את תקינות שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי, כאשר
סוגיה זו נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי לעבודה.
לבסוף, טען המשיב כי ממילא, והגם כי
בית המשפט קמא בחר שלא לדון ביתר טענות המשיב, היה מקום להורות על דחיית התביעה אף
מחמת מעשה בית דין או דיני ההשתק.
8.
ביום 11.12.2019 התקיים דיון במסגרתו שבו הצדדים על
טענותיהם.
המערער
הוסיף והבהיר כי הגם שסבר בתחילה כי קיימת סמכות מקבילה לבית הדין האזורי לעבודה
ולבית המשפט האזרחי, בחר לקבל את עמדתו של בית הדין לעבודה באשר לסמכות ובדבר
היותה של תביעה זו, תביעה נזיקית במהותה.
לדברי
המערער, בית הדין "ניקה" את הסוגיה והבהיר כי אין בה שום היבט שצריך
להכריע בו בפרספקטיבה של חוק המוסד לביטוח לאומי.
באשר
לאופן הגשת ההליך, נטען כי הובהר לבית המשפט קמא כי סוגיית הסעד ההצהרתי מהווה
למעשה את הדרך לקביעת הסכומים המתבקשים כפיצוי במסגרת התביעה הנזיקית.
מטיעוני
המערער עלה כי לכאורה עיקר הכשל בדרך התנהלות המשיב עניינה אי מתן הבהרות או מידע
באשר להשלכות של החלטה זו או אחרת של המערער, או פנייה/בקשה שהוגשה על ידו.
מן
העבר השני שב המשיב טען כי המקום והטריבונל לדון בכלל טענותיו של המערער היה בית
הדין האזורי לעבודה.
9.
אני מוצאת לציין כי הובאו בפני
הצדדים הצעות להסדר אשר
ייתרו את הצורך בהכרעה בערעור לגופו, לרבות מתווה דיוני. מקום בו לא הגיעו הצדדים
לכלל הסכמות, יש להידרש לערעור לגופו.
המערער
עתר לאפשר לו להשלים את עיקרי הטיעון מטעמו, ומצאתי להיעתר לבקשתו זו.
10.
לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים לרבות עיקרי הטיעון
, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן;
11.
הגם שאני ערה לכך שבקשתו של המשיב לסילוק על הסף כללה מספר
טעמים, אין אני נדרשת אלא לבחינתו של פסק הדין של בית המשפט קמא וטעמיו.
משכך, השאלה
המהותית אליה נדרשתי הינה שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט קמא, כבית משפט
אזרחי, לדון בתביעתו של המערער.
לצורך
ההכרעה בסוגיה זו צדק בית המשפט קמא עת פנה לבחינתן של הוראות החוק הרלוונטיות,
פסיקתו של כב' בית המשפט העליון, וסעיפי כתב תביעתו של המערער.
12.
במסגרת פסק דינו, הסיק בית המשפט קמא כי שילובם של סעיפים
24 לחוק בית הדין לעבודה ו- 391 לחוק הביטוח הלאומי , מלמד כי כל טענה אשר יש
למקבל קצבה ועניינה אופן הפעלת שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי בקשר עם קצבה
המוענקת לו ו/או סבירות החלטותיו של המוסד לביטוח לאומי בסוגיה זו, צריך שיידונו
בבית הדין האזורי לעבודה, אשר לו הסמכות העניינית לדון בהם.
עוד
מצא בית המשפט קמא כי טענותיו של המערער במסגרת כתב התביעה, הגם ניסיונו להגדירן
כבעלות אופי נזיקי, מתייחסות כולן לאי תקינות שיקול הדעת של המשיב, ומשכך מדובר בסוגיה
המצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין האזורי לעבודה.
13.
עיון בכתב תביעתו של המערער, מלמד כי נכללו במסגרתו ערב רב
של טענות. כתב התביעה עמוס טענות כלליות מאוד, חלופיות, ונמצא קושי ממשי בממשק שבין
הטיעון העובדתי, הטיעון המשפטי והסעדים אשר התבקשו על ידי המערער, כמו גם בהעדרה
של הבחנה בין החלטת הדחייה לתשלום קצבת הנכות הכללית לבין האירועים שקדמו לה.
14.
בהינתן אותו חוסר בהירות אקדים ואבהיר כי ככל והמערער מבקש,
במסגרת כתב תביעתו והודעת הערעור, להשיג על החלטת המשיב או אופן הפעלת שיקול דעתו
בכל הנוגע להחלטת הסירוב לשלם לידיו את קצבת הנכות הכללית, שעה שזו לא שולמה לידיו
קודם למועד הפרישה, אין מקום לדון באלו במסגרת בית המשפט האזרחי, ובדין נדחתה
תביעתו על ידי בית המשפט קמא מחמת חוסר סמכות.
עסקינן
בהחלטה שהיא בשורש שיקול הדעת המקצועי של המשיב, ובהתאם להוראות הדין אין לבחון
אותה במסגרת ההליך האזרחי.
בבחינת
למעלה מהנדרש אף אציין כי גם לא נמצאה בהודעת הערעור תשובה או התייחסות מהותית
לטענת המשיב על פיה אותה החלטה, תואמת את הוראות הדין, בכל הנוגע להעדרה של זכאות
לקבלת קצבת נכות כללית, שעה שזו לא השתלמה לידי המערער קודם למועד הפרישה.
15.
ככל שהמערער אינו מבקש להשיג על החלטתו הסופית של המשיב על
פיה המערער אינו זכאי לקצבת נכות כללית שעה שזו לא שולמה לידיו קודם למועד פרישתו,
אלא מבקש לטעון לקיומו של נזק אשר מקורו במידע או אי מתן מידע על ידי המשיב המתייחס
למשמעות הבחירה בקצבת הנכות מעבודה קודם למועד הפרישה, כמו גם המידע שניתן לו באשר
למועד היוון הזכויות,
שאז יש להוסיף
ולבחון האם יש לראות גם טענות אלו, כטענות החוסות תחת הוראות סעיף 391 לחוק המוסד
לביטוח לאומי, או שמא דינן להיבחן על בסיס דיני הנזיקין.
לעניין
זה יש לזכור כי המערער טען במסגרת כתב התביעה כי המידע שניתן לו על ידי המשיב כמו
גם אי מתן ההבהרה או הסבר באשר למשמעות והשלכות בחירותיו השונות - קדמו למועד
פרישתו, והם-הם, אשר הובילו אותו, לקבלת ההחלטה באשר לקצבה אותה הוא מבקש להמשיך
ולקבל (נכות מעבודה או נכות כללית), נכון לאותו מועד.
רק
לאחר שהמערער קיבל את ההחלטה בדבר המשך קבלת קצבת
הנכות מעבודה והיוונה במועד הפרישה, התקבלה גם החלטת המשיב לעניין העדר הזכאות להוסיף
ולקבל את קצבת הנכות הכללית.
ויודגש,
אין בהחלטתי זו כדי התייחסות לגופן של הסוגיות העובדתיות הנטענות במסגרת כתב
התביעה, או לשאלת קיומה של חובה של המוסד לביטוח לאומי להסביר לאזרח את המשמעות
הנובעת מבחירה זו או אחרת שלו (וודאי שעה שאותו אדם מיוצג על ידי עורך דין מטעמו).
אלא כי לצורך הדיון בהודעת הערעור, כל שנבחן על ידי הוא ה"אכסנייה"
המתאימה לבירור אותן טענות, וזאת בלבד.
16.
בהתאם להוראות סעיף 24(5) לחוק בית הדין לעבודה, נתונה
לבית הדין לעבודה הסמכות הבלעדית לדון "בכל עניין שמוענקת לבית
הדין האזורי סמכות לדון בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]
התשכ"ח 1968, ולחוקים אחרים כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר".
17.
בהתאם להוראות סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי, לבית הדין
האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה על פי חוק הביטוח הלאומי
(למעט פרק ח' שעניינו בזכויות עובדים בפירוק ובפשיטת רגל) ובכלל זה של: - "הזכאי
לגמלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה הטוענים שקופחו בזכותם...".
18.
בהינתן הוראות חוק אלו, השאלה הנשאלת אינה אך האם התנהלות
זו או אחרת גרמה לנזק, או האם ראה המערער את אותם אירועים ואף תיאר אותם כאלו אשר
במסגרתם עוול המשיב כלפיו, אלא כיצד ביקש המחוקק לראותה, ומהו אותו קו רעיוני אותו
"צייר" המחוקק, המפריד בין אירועים אשר משמעותם או תוצאתם תבחן בבית
הדין לעבודה ואלו ייבחנו בבית המשפט האזרחי.
19.
עיון בפסקי הדין של כב' בית המשפט העליון בעניין זה, ואלו
של בתי המשפט המחוזיים ובית הדין לעבודה, מלמד כי לכאורה המבחן המהותי לצורך סיווג
ההליך לעניין הסמכות העניינית, טמון בתשובה לשאלה האם נדרש המשיב, באותו מקרה
פרטני, להפעלת שיקול הדעת הנוגע למתן או שלילת הזכאות לקבלת גמלה.
ככל
ומדובר במעשה או מחדל, אשר מקורם או עיקרם נוגע להתנהלות אשר עניינה הפעלת שיקול
דעתו של המשיב, לרבות הימנעות מהפעלת שיקול הדעת – נתונה הסמכות הבלעדית לבית הדין
לעבודה.
מאידך,
ככל ואין קשר בין המעשה או המחדל הנטענים, לבין הפעלת שיקול הדעת של המשיב מכוח תפקידו
לצורך קביעת הזכאות או העדר הזכאות לגמלה, נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי.
כך
לדוגמא נהיר כי מקום בו החליק המערער על משטח שומני במשרדי המשיב, הסמכות העניינית
לדון בטענותיו לנזק שנגרם לו, נתונה לבית המשפט האזרחי, גם מקום בו הנתבע הינו
המוסד לביטוח לאומי וגם עת שהאירוע התרחש שעה שהמערער ביקש להגיש מסמכים לצורך
קבלת גמלה.
מן העבר השני, מקום בו הטענות ביחס לנזק שואבות
מקורן מהחלטה של המשיב למתן או דחיית בקשה לקבלת קצבאות, נתונה הסמכות הבלעדית
לבית הדין לעבודה.
20.
דומה כי סיווג הסמכות במקרה של אירועים מעין אלו הנקובים
לעיל, ברור ופשוט. השאלה הינה מה ייעשה במקרי הביניים, דהיינו באותם מקרים בהם
המעשים או המחדלים הנטענים אינם נוגעים במישרין לשיקול הדעת שהופעל לצורך ההחלטה
בשאלת הזכאות לגמלה, אך יכול ומשליכים על אותה החלטה.
כל זאת
תוך מתן הדעת לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון על פיה את הוראת סעיף 391 לחוק
הביטוח הלאומי, יש לפרש במבט רחב. (לעניין זה ראה רע"א 9123/09 המוסד
לביטוח לאומי נ' צימבלר (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.3.2010)).
21.
אני מוצאת כי שאלת הסמכות העניינית באותם מקרי ביניים,
תוכרע על בסיס שאלת הקרבה או ההשפעה של המעשה או המחדל הנטענים,
על עצם ואופן הפעלת שיקול הדעת של המשיב בעת
שהוא נדרש להכריע בשאלת הזכאות לגמלה.
22.
כך לדוגמא במסגרת ת"א 14304-08-13 איזנשטיין נ'
המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים, 7.2.2016), טענות הצדדים התמקדו בעתירתו
של המערער להורות למוסד לביטוח לאומי לאפשר היוון של קצבת הנכות שנקבעה לו לצורך
פתיחת/ניהול עסק.
גם
במסגרת אותו הליך ביקש המערער להגדיר את תביעתו כתביעה נזיקית, וטען לביצוען של
עוולות נזיקיות בעת בחינת בקשותיו על ידי המוסד לביטוח לאומי, לרבות רשלנות,
סיכול, עשיית עושר, גרם נזק במזיד וכיוצא באלו.
אלא כי
באותו הליך פסק בית המשפט כי הגדרת התביעה כ-"נזיקית" אין בה כשלעצמה
כדי להכניסו למסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי, אלא כי יש להוסיף ולבחון,
האם, מהותית, מבקש המערער כי בית המשפט יבחן את שיקול דעתו של המוסד
לביטוח לאומי, וסבירות החלטותיו באותו מקרה.
בחינה
זו, באותו הליך, הביאה את בית המשפט למסקנה על פיה אכן מדובר בהשגה על אופן הפעלת
שיקול הדעת של המוסד לביטוח לאומי לרבות תקיפת החלטותיו בבקשות המערער, ומשכך כי
הסמכות העניינית, הבלעדית, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.
23.
בהינתן הנקוב לעיל, שבתי ונתתי דעתי לסוגיית הסמכות
העניינית, תוך שמובהר, בשנית, כי הסמכות העניינית לדון בהחלטה לגופה,
באשר לעצם הזכאות לקצבת נכות כללית, הייתה
ונותרה לבית הדין לעבודה באופן בלעדי.
בכל
הנוגע לכך, ועד כמה שלכך מתייחסת תביעתו של המערער, דין הערעור להידחות.
24.
מן העבר השני ובכל הנוגע לטענות הנקובות בכתב התביעה אשר
עניינן מתן הנחיות או הסברים מטעים ורשלניים על ידי מי מנציגי המוסד לביטוח לאומי,
כדוגמת אלו המפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה, לרבות ההסבר הנטען על ידי הפקידה שעם
הפרישה לא יפסיד המערער את קצבת הנכות הכללית, מצויים אלו במישור הנזיקי, ואין
לראותן כחלק מתהליך הפעלת שיקול הדעת של המשיב לצורך דחיית בקשתו של המערער לקבלת
קצבת נכות כללית.
משכך,
ומקום בו מדובר בהחלטות אשר קדמו לבקשה לקבלת קצבת נכות כללית לאחר הפרישה, נתונה
הסמכות להידרש להליך, לבית המשפט האזרחי.
לעניין
זה יופנו הצדדים ל-בל (ת"א) 52282-11-15 סימון ינץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם
במאגרים, 8.12.2016) , במסגרתו נפסק כי התרשלותו של המוסד לביטוח לאומי במילוי
חובת יידוע מבוטחים באשר לזכויותיהם, היא טענה נזיקית, אשר אינה מצויה בתחום
סמכותו של בית הדין לעבודה, ומשכך הועבר הדיון בה לבית המשפט האזרחי.
25.
מקום בו נמצא כי חלק מהמעשים או המחדלים הנטענים יכול
וייבחנו תחת "מסננת" דיני הנזיקין, יש להוסיף ולהידרש לסוגיית הסעדים
להם עתר המערער.
26.
לעניין זה, מצאתי חוסר בהירות מובהק בכתב תביעתו של המערער
לעניין הסעדים המבוקשים, אשר השליך, בין היתר, על שאלת זהות בית המשפט לו נתונה
הסמכות העניינית לדון בתביעה.
כפי
שציין בית המשפט קמא בפסק דינו, שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי נבחנת
בהתאם לסעד המבוקש בכתב התביעה.
מאידך,
סמכותו של בית הדין לעבודה, נקנית על בסיס עילות התביעה בחלק מהמקרים ועל בסיס
העילה וזהות צדדים גם יחד, בחלק אחר של המקרים. (לעניין זה ראה ע"א 2618/03 פי.או.אס
(ריסטורנט סולושנס) בע"מ ואח' נ' ליפקונסקי ואח' (פורסם במאגרים משפטיים,
29.11.2004)).
27.
עיון בכתב התביעה מלמד כי הסעד אשר התבקש בכתב התביעה הוא
סעד הצהרתי אלא כי ברישא של כתב התביעה עתר המערער לסעד הצהרתי לעניין זכאותו לתשלום
קצבה בגובה הנכות הכללית.
מן
העבר השני, בסיפא של כתב התביעה , ובניגוד לנקוב ברישא, התבקש סעד הצהרתי בדבר
קיומה של זכאות לתשלום נזקים בשיעור ההפרש שבין הקצבה בגין נכות כללית לבין קצבת
האזרח הוותיק, כמו גם בגובה שווי אובדן הנחת הארנונה.
אין
תאימות בין הרישא לבין הסיפא של כתב התביעה, ואין התייחסות מהותית לסוגיה זו
במסגרת הודעת הערעור.
אדגיש
כי סעד בדמות זכאות או העדר זכאות לקבלת קצבה, אינו נתון לסמכותו של בית המשפט
האזרחי, ובית משפט זה לא יוכל להורות כי המערער זכאי לקבלת קצבה חודשית.
אלא כי
ככל ומדובר בבית המשפט האזרחי, יכול ויקבע כי המערער זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם
לו עקב מעשי ומחדלי המשיב, ואשר בשלם, לשיטתו, הוא אינו מקבל את הקצבה.
כל זאת
אף מבלי להידרש לעת הזו, לשאלת ההצדקה, בהינתן נתוניו של תיק זה והוראות הדין,
למתן סעד הצהרתי.
28.
לפנים משורת הדין, ועל אף הקושי הנובע מאופן ניסוח כתב
התביעה, אני מוצאת לבחון את הודעת הערעור על פי הסעד לו עתר המערער בסיפא של כתב
התביעה, וזאת בלבד.
29.
בהינתן כל אלו, אני מוצאת לקבל את ערעורו של המערער, ככל
ועניינו סוגיית הסמכות העניינית לדון באותן טענות הנוגעות למידע או אי מתן מידע
מקדים לידי המערער או בא כוחו, כמו גם המצגים שהוצגו (ככל והוצגו), כמפורט בכתב
התביעה, וככל שזה אינו מתייחס להחלטה בדבר העדר הזכאות לקצבה.
יתר טענותיו של המערער בהודעת
הערעור, ככל ועניינן שיקול הדעת שהופעל על ידי המשיב בעת קבלת ההחלטה בדבר העדר
הזכאות לקבלת קצבת נכות, נדחות.
30.
ההליך יושב לבית המשפט קמא לדיון, בסייגים הנקובים לעיל.
בנסיבותיו
של הליך זה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
העירבון , ככל שהופקד על ידי
המערער, יושב לידיו.
המזכירות תתבקש להמציא העתק פסק
הדין לצדדים
ניתן היום,
כ"ח שבט תש"פ, 23 פברואר 2020, בהעדר
הצדדים.
עא בית משפט מחוזי 60940-05/19 יצחק גולן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף פתח תקווה (פורסם ב-ֽ 23/02/2020)