פסקי דין על אליהו ששון | פסקי דין על נגה חברה לביטוח בע"מ

9522/01 א     11/04/2006




א 9522/01 אליהו ששון נ' נגה חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 9522/01
בית משפט השלום בירושלים

בפני
כב' השופט רפאל יעקובי
אליהו ששון

בעניין:
התובע

ע"י ב"כ עו"ד ח. גרינבוים
נ ג ד
נגה חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד ע. שטובר

פסק דין

1. עניין לנו בתביעה מכח חוק פלת"ד.

2. התובע, יליד שנת 1959, עובד עצמאי בשווק ומכירה של מכשירים אלקטרוניים, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.12.98. במועד התאונה היה כבן 39 שנים.

3. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה. הצדדים נפלגים בעניינים הקשורים לשעור הפיצויים.

4. לבדיקת התובע ולמתן חוות דעת על אודותיו מונה ד"ר מ.יצחקי, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.
בחוות דעתו, בפרק "סיכום ומסקנות", כותב המומחה כהאי לישנא:
"ששון אליהו, בן 53 יבואן סוללות, נפגע בתאונת דרכים ב-5.12.1998. הפגיעה היתה במנגנון אחורי כאשר עצר לפני מעבר חציה ורכב פגע בו מאחור.
מוסר על כאבי גב תחתון, צוואר וכאבים במרכז הגב.
בבדיקה לא מצאתי הגבלות תנועה או חסר נוירולוגי לא בצוואר ולא בגב התחתון.
לדבריו לא היו בעיות גב וצוואר לפני כן, אולם מעיון במסמכיו מסתבר שהיו לו תאונות קודמות.
לפחות לגבי התאונה משנת 1996 יש תלונות מתמשכות על כאבי גב וצוואר. היה דיון במוסד לבטוח לאומי בשנת 1998 (אותה שנה בה ארעה התאונה הנדונה). בדו"ח הועדה הרפואית שם מצוינות למעשה אותם תלונות עליהם מתלונן כיום, כולל ההפרעה בתחושה ברגל השמאלית. גם בדוחות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מלפני התאונה הנדונה, 5.12.1998, מצוין שעובד חצי משרה. כך שבסיכומו של דבר התאונה הנוכחית לא הותירה אחריה כל נכות לצמיתות.
את התלונות דהיום יש לייחס לתאונה משנת 1996 כפי שמוכח בכתובים.
לגבי הנכות הזמנית, ניתן לקבל נכות זמנית של חודשיים על פי מכתביו של ד"ר דצינגר, דהיינו מ-5.12.1998 עד 4.2.1999. לאחר מכן לא נותרה כל נכות לצמיתות בגין התאונה מ-15.12.1998".

המומחה נשאל שאלות הבהרה ע"י ב"כ התובע, ובמסגרת תשובותיו לא שינה דעתו, ואף הוסיף הסברים למסקנותיו הנ"ל.

5. מאמצים מרובים להשגת פשרה לא הניבו את התוצאות המיוחלות. בסופו של דבר הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, ונחקר עליו בישיבה שהתקיימה ב-22.1.06. באותה ישיבה גם נשמעו סיכומים בעל פה.
לאחר כל אלה, עמדה על הפרק הצעת פשרה, אלא שביום 13.3.06 הוגשה הודעה, לפיה מתבקש

פסק דין
. יהי כן.

6. ראשי הנזק העומדים על הפרק הם: נזק לא ממוני, הפסדי שכר בעבר, הוצאות בעבר ועזרת הזולת בעבר.

7. לעניין הנזק הלא ממוני - הוסכם, כי הפיצוי יעמוד על 75% מהסכום המירבי שניתן לפסוק מכח תקנה 2(ב) לתקנות פלת"ד (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 (פרוטוקול, ע' 8, ש' 14-16; ע' 9, ש' 22-24). סכום זה מסתכם ב-13,294 ₪ למועד

פסק דין
זה (כולל ריבית מיום התאונה).

8. לעניין הפסדי הכנסה בעבר - מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת, כי לגבי אותם חודשיים של אי כושר שקבע המומחה, התובע לא שכנע, כי היו הפסדים בשיעורים הנטענים על ידיו, שאותם יש לייחס לתאונה. בהמשך לכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת, ש"אם מוצדק להכיר באובדן הרי שהוא יכול להגיע לכל היותר לכמה אלפי שקלים בודדים" (פרוטוקול, ע' 9, ש' 20-21). לגבי הפסד בשעור כזה אני מוכן לקבל את טענות התובע, לפיהן למגבלות שהיו לו בסמוך לתאונה עלולה להיות השפעה קטנה מסויימת, שאינה ניכרת בהכרח ברגע נתון, אלא משליכה במידה לא גדולה בהיבט הרחב יותר של התנהלות העסק העצמאי של התובע ושל ההכנסות שבעקבותיו.
בסופו של יום, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סכום כולל של 5,000 ₪, למועד

פסק דין
זה, הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד

פסק דין
זה.

9. לעניין הוצאות בעבר - התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בהתאם לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו, שם הוא עותר לפסיקת 4,943 ₪, עבור טיפולים בחמי יואב, ועוד 3,000 ₪, עבור הוצאות נסיעה מירושלים לחמי יואב, לצורך אותם טיפולים. זאת למרות שבתצהיר ציין התובע, שהיו לו הוצאות נוספות (פרוטוקול, ע' 8, ש' 11-13). ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי התובע קיבל את כל הטיפולים בחמי יואב בתקופה שבה כבר לא היתה לו נכות עקב התאונה, ועל כן, אין מקום לפיצוי בקשר לכך. מתוך הקבלות שהגיש התובע, מוכנה הנתבעת לפצות עבור "ביקור אחד פרטי אצל ד"ר הנדל, למרות שמדובר בביקור פרטי" (ע' 10, ש' 9-10). הא ותו לא.
לגבי הטיפולים בחמי יואב, מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת. אכן, לנוכח המועד שבו ניתנו הטיפולים, וקביעות המומחה הרפואי, אין לקשור בין אותם טיפולים לבין התאונה.
בסיכומם של דברים, מתוך בחינת מכלול הקבלות שהוגשו, בהמשך למה שנאמר לעיל, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סכום כולל של 1,500 ₪ למועד

פסק דין
זה, הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.

10. לעניין עזרת הזולת - התובע מזכיר בתצהירו (בסעיף 11) סכום של 5,000 ₪, "עבור טיפול לילדי בתקופה הקשה בהתאם לקבלה המצורפת לנספח ההוצאות". דא עקא, שלא צורפה כל קבלה כזו, ושאין כל ביסוס ממשי לצורך בהוצאה כזו, ולהוצאתה בפועל. במצב עניינים זה, התביעה בקשר לראש נזק זה נדחית.

11. בסיכומם של דברים, על הנתבעת לפצות את התובע בסכום כולל של 19,794 ₪, המצטבר מן הסכומים שנפסקו לעיל, בסעיפים 7-9 של

פסק דין
זה.
על הסכום הכולל הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד, בשעור 13% ממנו, בצירוף מע"מ, וכן תשלם הנתבעת לתובע את האגרה ששילם עם הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד. הנתבעת גם תשא בתשלום יתרת האגרה.
ניתן בהעדר הצדדים היום, י"ג בניסן תשס"ו (11 באפריל 2006).
המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.

רפאל יעקובי
, שופט









א בית משפט שלום 9522/01 אליהו ששון נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/04/2006)