פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על מיכאל קושניר | פסקי דין על שומרה חב' לביטוח | פסקי דין על משה פרץ ואח' |

68505-06/18 תאמ     25/02/2020




תאמ 68505-06/18 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכאל קושניר, שומרה חב' לביטוח בע"מ, משה פרץ ואח'








בית משפט השלום בכפר סבא


25 פברואר 2020
תא"מ 68505-06-18 מגדל חברה לביטוח בע"מ
נ' קושניר ואח'




לפני
כב' השופטת הבכירה, רחל קרלינסקי



תובעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ


נגד



נתבעים

1. מיכאל קושניר
2. שומרה חב' לביטוח בע"מ
3. משה פרץ
4. ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ









פסק דין

1.
בפני
תביעה בסדר דין מהיר לשיבוב פיצוי ששולם ע"
י
התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג יונדאי שהיה מעורב בתאונת דרכים בכביש החוף.

נסיבות התאונה

2.
עובר לבוקר ה- 29.1.17 נסעו בכביש מס 2 העמוס, שלשה כלי רכב מכיוון נתניה להרצליה בסמוך לצומת מחלף הסירה בואכה למנהרה . רכב התובעת (להלן: "היונדאי") רכב הנתבע 1 אופנוע כבד מסוג
קאווסקי עם מגיני צד בולטים
(להלן: "אופנוע") ורכב הנתבעים 3-4 (להלן: "הפולקסוואגן").

3.
ממסכת העדויות שהוצגה לפני, חקירות העדים ותמונות המקום והנזק התבררו העובדות כדלקמן:
אין חולק שכלי הרכב נסעו לאיטם בכביש העמוס לעייפה. נהגת היונדאי נסעה בנתיב האמצעי, רכב
הפולקסוואגן נסע בנתיב הימני
ואילו האופנוע נסע גם הוא בנתיב הימני בין המכוניות. בעוד שנהגת היונדאי ונהג האופנוע העידו כי לא ראו את התאונה אלא חשו במכה, העיד הנתבע 3 כי בעודו מתקדם בפקק שנוצר עקב תאונת דרכים שארעה בכביש קודם להגעתם, ראה במראה את התרחשות התאונה מושא התביעה מרחוק.

נהגת היונדאי תארה את התאונה כך (עמ' 2 לפר'):
"נסעתי בנתיב שלי, לפתע הרגשתי בום מהחלק האחורי ימני של הרכב, הסתכלתי במראה וראיתי שיש נהג אופנוע עומד בצד הרכב שלי. יצאתי, נהג האופנוע, החלפנו דברים בינינו, הוא התנצל, הוא טען שנהג האופנוע
(צריך להיות נהג הפולקסוואגן) חתך אותו, לא ראיתי את רגע הפעולה הסתכלתי לכיוון הפקק."

נהג האופנוע העיד כי בעודו נוסע ישר רכב
פולקסוואגן

אשר נסע מימינו, סטה בפתאומיות שמאלה, פגע באופנוע והדף אותו אל עבר רכב היונדאי.
לדבריו (עמ' 6 לפר'):
"נסעתי בנתיב הימני בין המכוניות, היתה מכונית בצד ימין צמודה לקיר המנהרה, באיזשהו שלב חטפתי מכה בארגז של האופנוע, האופנוע זז שמאלה, פגע ברכב שלידי, במגן של המנוע."

הנתבע 3 העיד כי ראה את התרחשות התאונה (עמ' 10 לפר'):
"עמדתי בפקק קרוב ל-40 דקות, לקראת סוף הפקק היה רכב הפוך, הוא חסם נתיב או נתיב וחצי מהשמאלי שלי.. .....השוטרים אמרו לנו לקחת את הנתיב השמאלי, אני הייתי בהכי ימני,......אני מסתכל במראה השמאלית, זה קורה במהלך שניות, מגיע אופנוע עם שתי מזוודות, לפניי עמד רכב אני לא זוכר, הוא נכנס ביני לבינה, הוא נוגע לה בפגוש או משהו בסגנון. "

4.
אין חולק שהנתבע 3 לא עצר את רכבו לאחר התאונה והמשיך בנסיעה. על פי עדות הנתבע 1 עצר את האופנוע לאחר המכה, ירד ממנו וביקש להחליף פרטים עם הנתבע 3 אולם האחרון נסע קדימה. הנתבע 1 החל לרוץ אחריו ומשהגיע לשוטר שהיה בכביש בנוגע לתאונה האחרת ביקש את סיועו. משהאחרון לא הסכים להתערב חזר אל הנתבע 3 החליף עמו פרטים וצילם את הרכב. גם נהגת היונדאי העידה שראתה את רכב פולקסוואגן מסרב לעצור וממשיך בנסיעה לעבר הפקק שנוצר מקדימה ולכן טרחה לצלמו ולהעביר את פרטיו לנתבע 1.
הנתבע 3 הסביר את התנהלותו כך (עמ' 10 לפר'):
"אני המשכתי רגיל. מאיזו סיבה? לא לתקוע את הכביש. אם הייתי עומד או מתווכח איתו לצורך העניין, המשכתי את התנועה שלי כרגיל. נהג האופנוע נותן לי שתי מכות בחלון ומבקש ממני פרטים, אמרתי לו שהוא נכנס ברכב אחר, .....אני עצרתי בהמשך במקום התאונה איפה שהרכב ההפוך,....אמרתי לשוטר שיש אופנוען שעשה נזק כנראה לאוטו שלידי והוא מאשים אותי בתאונה. לא עצרתי כדי לא לעכב את התנועה, אבל אני הרגשתי מאוים, אדם גדול עם לבוש שכולו מגנים, זה היה מאיים, נתן לי שתי מכות בחלון, אמרתי לו שזה לא קשור לתאונה שלו. באותו יום הגשתי תלונה במשטרה על כל ההתנהגות שלו בכביש."
האחריות

5.
מן הראיות הוכח שהאופנוע פגע ברכב היונדאי.
מידת מעורבותו של רכב פולקסוואגן שנויה במחלוקת והנתבע 1 מבקש לגלגל על נהגו את האחריות לתאונה בהיותו מי שהדפו אל עבר רכב היונדאי.
לטענת הנתבעים 3-4 נהג האופנוע אחראי בלבדית לקרות תאונה היות
שביצע עקיפה בין שני נתיבים וגרם להתנגשותו ברכב היונדאי.



אין צורך להכביר מילים על משמעותה של נהיגת אופנוע בין שני נתיבי הכביש ובין מכוניות. גם אם התמונה אינה שכיחה אין בה כדי להעיד על נהיגה נטולת סיכון. יוטעם כי הנתבע 1 הודה כי נסע כך למשך זמן, לאורך כל הפקק ובמצב זה אין זה מחזה נפרץ שיפגע בכלי רכב שלצדו או יפגע מהם. על כן יש להטיל על הנתבע 1 אחריות מרבית לקרות התאונה.

באשר לטענת הדיפת האופנוע על רכב התובעת ע"י הפולקסוואגן לא מצאתי לה יסוד.

אמת, די בפגיעה קלה על מנת לערער את יציבותו של אופנוע, אולם לשיטת הנתבע 1 נהדף ע"י פולקסוואגן לעבר היונדאי. ברם, עדות זו אינה מתיישבת עם עצמת הנזק הפעוט ברכב הפולקסוואגן ובהודאת הנתבע 1 ש (עמ' 9 פר'):
"אין לי נזק. האופנוע בלי נזק. נקי לגמרי."


מכאן שסבירה יותר המסקנה שהיה זה הנתבע 1 שפגע בשני כלי הרכב, הגם שהנתבע 3 הודה שלא הייתה פגיעה ברכבו אלא נותר סימן, שחור משהו, ברכב הפולקסוואגן, ולמצער פגע הנתבע 1 נמרצות ברכב היונדאי. משכך המסקנה היא כי
האשם לקרות התאונה, רובץ לפתחו של רוכב האופנוע, הנתבע 1.

הנזק

6.
על פי עדות נהגת היונדאי נגרם נזק בחלק ימני אחורי ובצד של הדלת שלצד הנהג. עדות זו נתמכת בחוות דעת שמאי התביעה שלא נסתרה ועל כן יש לקבע כי היקף הנזק הוכח במלואו.

סוגיית הכיסוי הביטוחי:

7.
הנתבעת 2 מבטחת האופנוע, הכחישה כיסוי ביטוחי ולטענתה דין התביעה נגדה להידחות.
לגישתה הנתבע 1 לא טרח לפרט בכתב ההגנה מנין הכיסוי הביטוחי ואף לא טרח לצרף מסמך מהותי המעיד על כך ושתיקתו להכחשתה –כהודיה.
לטענת הנתבעת 2 הנתבע 1 אינו מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה לפיהם נדרש וותק נהיגה של 24 חודשים לסוג הרכב המבוטח ואילו בפועל ותק הנהיגה היה נמוך מזה .
מעבר לכך טענה הנתבעת 2 כי יש לשלול את הכיסוי הביטוחי גם מכוח סעיפים 6-7 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א -1981
מכיוון שלטענתה הנתבע 1 נתן הצהרה שקרית בעת הקבלה לביטוח ,כשהצהיר כי הוא בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב המבוטח משנת 1985.

8.
לטענת הנתבע 1, מסר תשובה לא מדויקת לעניין וותק נהיגתו על אופנוע מהסוג המבוטח בשגגה ובתום לב בשל היסח הדעת ואי הבנת הנקרא, הואיל והיה נתון בשנת אבל על בנו היחיד שנהרג במבצע "צוק איתן" ולא קרא את מלוא תוכנם של המסמכים הרבים עליהם חתם. בהצעת הביטוח שנערכה בתאריך 30.3.16 ציין כי הוא בעל רישיון נהיגה משנת 1985 מאחר וברובריקת הצעת ביטוח רשום "וותק נהיגה רישיון למונית"
. לכן סבר
כי מבוקש וותק רישיון נהיגתו לרכב שכן בשנת 1985 הוציא רישיון נהיגה לרכב.

לגרסתו לא רק שלא היה לו מניע למסור תשובות לא נכונות לנתבעת 2 ובטח שלא בכוונת מרמה
, אלא שהייתה זו הנתבעת 2 שפיצתה אותו בגין תאונה קודמת בה
היה מעורב בתאריך על בסיס אותה פוליסה בעוד שהיה ידוע לנתבעת כי אין לו את וותק הנהיגה הנדרש לאופנוע מהסוג המבוטח. גם לאחר התאונה המשיכה הנתבעת 2 לבטחו באותם תנאים ולגבות דמי ביטוח עבור אותה הפוליסה על בסיס אותה ההצהרה ולא הודיעה לו כי אינה מסכימה להמשיך לבטחו (כנהג יחיד). מעבר לכך, בהמשך הפיקה פוליסה חדשה עבורו והמשיכה לגבות ממנו את אותם דמי ביטוח מידי חודש בהמשך ישיר לפוליסה הקודמת עם אותה הצהרה ועם אותה הצעת ביטוח.

דיון

9.
לאחר שעיינתי במלוא מסמכי התיק על נספחיהם ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2.
האחרונה
מבססת את טענותיה כאמור על סעיפים 6-7 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א -1981 ולטענתה לאור המידע השקרי שמסר הנתבע 1 אין הוא זכאי לתגמולי הביטוח גם לא היחסיים.

10.
במסגרת ראיות הצדדים הוכח כי הנתבע 1 חתם ביום 30.3.16 על 2 מסמכי התקשרות מול הנתבעת 2. האחד, הצעת הביטוח והשני נושא כותרת "הצהרה בגין ניסיון תביעות בביטוח אופנוע" (להלן: "מסמך ההצהרה").
במסמך הראשון עליו סומך הנתבע טענתו לתום לב נשאל הנתבע:
ותק בנהיגה
– סומן ב* מעל שנתיים
רשיון נהיגה – 1985.
במסמך השני – מסמך ההצהרה נאמר:
"הנני מצהיר כי אני בעל רישיון נהיגה של שנתיים לפחות לסוג האופנוע המוצע לביטוח".
וכן:
"ידוע לי כי המידע הנמסר בתצהיר זה הינו "ענין מהותי" כמפורט בחוק חוזה הביטוח. .....ידוע לי כי תשובה שאינה מלאה וכנה עלולה לגרום לתשלום תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי. ....ידוע לי כי מתן תשובה שאינה מלאה וכנה עלולה לגרום לדחיית תביעה לתשלום תגמולי הביטוח בנסיבות הבאות " התשובה ניתנה בכוונת מרמה ו/או מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו."
לגבי המסמך האחרון פטר עצמו הנתבע בטענה שלא קרא את המסמך וסמך על סוכן הביטוח או על הנתבעת2 שתדחה את בקשתו ככל שלא עמד בתנאים.

11.
בסוגיה שבמחלוקת יש חשיבות ללשון סעיפי החוק ולכן יובאו כאן במלואם :

"6.
(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה.

(ב) ........

(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה.
7.
(א)
ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה.
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.
8.
המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;"

שני הצדדים צטטו את רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (4.6.19) כל אחד מטעמיו.
ב"כ הנתבעת 2 מפנה וטוען כי על פי האמור בפסק הדין בהקשר הנ"ל, עולה כי לא רק שאין להטיל על הנתבעת תשלום יחסי ,אלא שהיא פטורה
מתשלום בנסיבות.

למעשה הלכת פסק הדין הנ"ל (המוסכמת על כל השופטים) היא:

"תכנון מראש של מבוטח, המוסר מידע שגוי לגבי גילו של נהג מסוים במטרה להינות מפרמיה מוזלת (כנגד קבלת כיסוי ביטוחי חלקי), עולה כדי כוונת מרמה."

כאן יאמר ששופטי פרשת פיקאלי נחלקו בדעותיהם בהגדרתה של כוונת מרמה ,ועל פי דעת

הרב (מפי השופטים ברק ארז והשופט יצחק עמית) המתייחסת אמנם לסעיף 17 לחוק, הנכונים גם לכאן, נדרשת מודעות לנהיגה תוך חריגה מתנאי הפוליסה. כב' השופטת ברק ארז מוסיפה כי נדרש מעבר לידיעה, דבר מה נוסף ,קרי :
"הסכמה נמשכת שלו שכך יעשה- בין מלכתחילה כתכנית שהייתה כבר בעת רכישת הפוליסה, ובין בהמשך במהלך חיי הפוליסה."

במאמר מוסגר יצוין שכב' השופט עמית הצביע על כך שספק אם סייג זה הוא פתרון נכון למקרים כגון אלו שבהם מדובר במגבלת גיל, שכן דר"כ עומד קושי ראייתי בפני
המבטח להוכיח מרמה מצדו של המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח ולכן הלכה למעשה יחול כמעט אוטומטית ההסדר המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים. כב' השופטת ברק ארז סבורה כי המבטח יכול לצמצם את הסיכון להתנהלות מרמתית של המבוטחים ע"י ניסוח הצהרה נפרדת כמעין אמצעי מרתיע ומזהיר, ונראה שדברים אלו יפים לכאן.
דעת המיעוט מפי כב' השופט גרוסקופף אמצה מבחן מחמיר יותר לפיו אין די בידיעה אלא יש להוכיח כי הנתבע פעל מתוך מניע פסול המתבטא ברצון להטעות את המבטח על מנת לקבל ממנו דבר שלא ניתן היה לקבל ממנו בלעדי ההסתרה.

12.
השאלה אם כן היא האם עלה בידי הנתבעת 2 להוכיח כי הנתבע 1 התנהל בכוונת מרמה.
אין חולק שהנתבעת לא ביטלה את הפוליסה בשום שלב שהוא ואילו התאונה קרתה במהלך תקפותה של הפוליסה. כמו כן הנתבעת לא העלתה טענה להחמרת הסיכון ושללה כל טענה להחלת פיצוי יחסי, אלא עמדה על הטענה בדבר כוונת מרמה.

ראינו שכוונת מרמה נבחנת בשני קטעי זמן; האחד, של טרום ההתקשרות והשני במהלכה.
שני הצדדים עשו מאמץ ראייתי דל לתמיכה בטענותיהם ,אם כי דרכה של הנתבעת 2 הייתה קלה יותר משהסתמכה על מסמך ההצהרה. מסמך זה מקים כנגד הנתבע 2 לפחות חזקה שמדובר בכוונת מרמה עת הותרע בדבר החובה למסור תשובה נכונה .
הנתבע 1 מנגד טען שלא ידע כי הוא חרג מתנאי הפוליסה עד לקרות תאונה ראשונה הקודמת לזו מושא תיק זה ,ושארעה גם כן לאחר רכישת הפוליסה.
ברם לא טרח להעיד את סוכן הביטוח שלדבריו לא שאל ולא אמר לו דבר בעניין ותק הנהיגה ומהותיות התשובה ומסר לו מסמך שאותו לא קרא.

לו הייתה עומדת למבחן
הצעת הביטוח עליה השיב הנתבע 1לבדה ,יתכן שניתן היה לקבל את טענתו כי לא הוכחה לגביו טענת מרמה. דא עקא שהנתבע נדרש כאמור גם לחתימה על מסמך ההצהרה מאותו היום ובמסגרתו הובהר מפורשות משמעותם של תוכן ההצהרה, נפקותו ותוצאות הצהרה שאינה מלאה וכנה או שאינה נכונה. מכאן מתחזקת המסקנה שהנתבע לא מסר תשובה נכונה למצער ואין הוא יכול להיבנות מהתירוץ אותו העלה בדבר אי קריאת המסמך.
יתר על כן ,גם אם לא הוכחה כוונת המרמה טרום רכישת הפוליסה נראה כי התנהלות הנתבע 1 במהלך חיי הפוליסה, עת המשיך לנהוג ברכב כשהוא יודע שהוא חורג מתנאי הפוליסה, מכריעה את התוצאה לרעתו.

הנתבע העיד כי
לאחר קרות התאונה הראשונה ,כשכבר זכה לדבריו לפיצוי חלקי ,נודע לו על החריגה הנטענת מתנאי הפוליסה. לשיטת הנתבעת די בכך לאמץ דברי ביהמ"ש בפרשת פיקאלי בדבר הסכמה נמשכת לנהיגה בחריגה מתנאי הפוליסה ובכך יש להעיד על כוונת מרמה.
דומה שהמקרה שלפני מצביע עד כמה הפער בין עמדות הרב והמיעוט בפרשת פיקאלי בנוגע להגדרת כוונת מרמה משפיע על תוצאת התנהגותו של המבוטח. אלא שכאן נראה כי הנתבע1
היה נופל גם במבחן המחמיר של דעת המיעוט , היות שבמסמך ההצהרה עליו חתם, נוספה הצהרה על פיה הצהיר הנתבע כי כל תשובותיו מלאות, כנות ונכונות ואין בהן העלמה של עובדות או פרטים מהותיים העלולים להטעות את המבטחת.

זאת ועוד ,הנתבע העלה רק בחקירתו, טענת הגנה
חדשה בדבר ידיעה שיש לייחס לנתבעת 2 על אודות וותק הנהיגה שלו באשר פיצתה אותו בגין אותו מקרה ביטוח קודם, שארע תוך כדי תקופת חיי הפוליסה ואף הגדילה לעשות והנפיקה פוליסה נוספת וגבתה אותה פרמיה.
יוטעם כי בעוד שהנתבע 1
העלה את הטענה באופן כללי וללא כל ראיה, בחר בא כוחו להרחיב בסיכומיו ולמלאה בתוכן עובדתי רב.
ב"כ הנתבעת התנגד לעצם העלאת הטענה אמנם באיחור, ולא במעמד הצגתה ע"י הנתבע בעדותו, משום הרחבת חזית היות שהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה של הנתבע, אולם בהעדר הנחת תשתית ראייתית מלאה ומבוססת ע"י הנתבע 1 ואין כתב הסיכומים יכול לבא חלף זאת, לא ניתן לקבע כי עלה בידיו לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת 2ידעה את המצב בנוגע לוותק הנהיגה
לאמיתו של דבר.
ראינו איפוא שבהעדר סתירת כוונה המרמה המוכחת על פניה ע"י הנתבע 1יש להעדיף את טענת הנתבעת 2.
יתר על כן גם אם הנתבע היה מוכיח, כפי שניסה לטעון
שהנתבעת עצמה המשיכה את ההתקשרות החוזית עמו ביודעה את המצב לאמיתו ומבלי לבטלה, היתה הנתבעת פטורה בנסיבות מתשלום יחסי ועל פי סעיף 7(ג) (2) לחוק ,והוא היה זוכה לכל היותר בהשבת דמי הביטוח ששילם, שלא נתבעו. ודוק, הנתבע לא טרח כלל להגיש הודעה לצד ג ' כנגד הנתבעת.

לאור המסקנה דלעיל, אין לטעמי בסיס עובדתי ומשפטי לחיוב הנתבעת 2 בתשלום לתובעת.
לסיכום

13.
לאור כל האמור אני קובעת כדלקמן:
א.
התביעה מתקבלת במלואה כנגד הנתבע 1 בלבד ואני מחייבת אותו לשלם לתובעת סך של 7839 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 1800 ₪.
ב.
התביעה כנגד הנתבעים 2-4
נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, ל' שבט תש"פ, 25 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 68505-06/18 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכאל קושניר, שומרה חב' לביטוח בע"מ, משה פרץ ואח' (פורסם ב-ֽ 25/02/2020)