פסקי דין על משה כחלון שילת כחלון

65297-12/16 חעמ     03/03/2020




חעמ 65297-12/16 מדינת ישראל נ' משה כחלון שילת כחלון








בית משפט לעניינים מקומיים בבאר שבע



חע"מ 65297-12-16 מדינת ישראל
נ' כחלון




בפני

כבוד השופט חיים פס


המאשימה

מדינת ישראל
על ידי עו"ד חן דומר-אסולין

נגד

הנאשמים
1. משה כחלון
2. שילת כחלון



הכרעת-דין


רקע:

1.
כנגד נאשם 1 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 47(א) לחוק עזר לבאר-שבע (איכות הסביבה), התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").


כנגד נאשמת 2 הוגש כתב אישום המייחס אף לה עבירה לפי סעיף 47(א) לחוק.

הנאשמת 2 היא בתו של הנאשם 1 ובזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירות לכאורה התגוררו יחד והחזיקו בשני רכבים בעלי תג חניה לנכה, עקב נכותו של נאשם 1.

הצדדים הסכימו שאדון בשני התיקים גם יחד שכן מדובר באותן עברות שנעברו באותו המקום וטענות הנאשמים דומות בשני התיקים.

2.
כעולה מעובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשם 1, בתאריך 18.5.2016 העמיד הנאשם 1 את רכבו ברחוב שמעון בר גיורא, בבאר שבע בגן ציבורי ללא היתר מראש העיר.

כעולה מעובדות כתב האישום שהוגש נגד נאשמת 2, בתאריך 25.5.2016 הכניסה הנאשמת 2 ברחוב בר גיורא, בבאר שבע את רכבה לגן ציבורי ללא היתר מראש העיר.

3.
ביום 9.7.2018 התקיים דיון בפני
כב' השופט צ.פורר בשני התיקים ובו כפרו הנאשמים במיוחס להם, התיק נקבע להוכחות ליום 6.5.2019.


ביום 6.5.2019 התקיים דיון בפני
י, לדיון זה לא התייצבו הנאשמים.


לבקשת המאשימה ניתן

פסק דין
בהעדר שכן הנאשמים ידעו על מועד הדיון הקבוע. בהמשך ביקשו הנאשמים כי פסק הדין יבוטל שכן לא התייצבו לדיון בשל העובדה כי ביום הדיון אירעו אירועי לוחמה בעיר באר שבע.


ב"כ המאשימה השאירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.


פסק הדין בוטל והדיון נדחה ליום 25.11.19.

בדיון טען הנאשם 1 כי לא החנה את רכבו בפארק וכי הינו נכה, בנוסף ציין הנאשם כי הוא גר במקום זה שנים רבות ומעולם העירייה לא טיפלה וטיפחה את האזור, המקום מוזנח.
עוד הוסיף הנאשם 1, אשר טען גם בשמה של בתו, כי מקומות החנייה הסמוכים לבניין בו הם מתגוררים ספורים ביותר ולאורך השנים עברו סטודנטים להתגורר במקום, דבר שאינו מותיר מקום חנייה לתושבים ורבים מהם חונים במקום בו הוא החנה את רכביו.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בפארק והוסיפה וטענה כי גם אם הנאשם ובתו אוחזים בתווי חנייה לנכה הרי שאין הדבר מתיר להם להחנות את רכבם בכל מקום בו יחפצו ועליהם לנהוג כאמור בחוק חנייה לנכים.

ביום 21.1.2020 התקיים דיון הוכחות. מטעם המאשימה העיד הפקח מר איגור אברמוב (להלן: "הפקח") ומטעם הנאשמים העידו מר גבריאל כהן (להלן: "גבריאל") והנאשם בעצמו.


דיון ההוכחות:

4.
הפקח בעדותו ציין כי נמצא בתפקיד משנת 2006 וכי ניתן לראות מהתמונות כי מדובר בשני רכבים אשר נמצאים בתוך אזור הנחשב כגן ציבורי ובאזור זה ישנה חניה מסודרת מצד ימין של הכביש.



בחקירתו הנגדית, ציין הפקח כי בתמונות אשר מציג לו הנאשם אכן נראית סמוך למקום החנייה פסולת בניין.

5.
עד ההגנה גבריאל
ציין בעדותו כי הוא גר ברחוב מזה כ- 30 שנה, וכי אין במקום זה אף פעם חניה.

"ש:
האם כשאתה כחבר שלי באת לסייע לי בקניות, האם חניתי שם במקום או לא?

ת:
כל הזמן, אין שם חניה אחרת.

ש:
האם לדעתך גם אתמול וגם שלשום חנו שם?

ת:
מלא, גם אתמול בערב כשבאתי וחזרתי חנו מלא מכוניות. גם של הסטודנטים חנו
שם.

ש:
למה נוצר מצב שיחנו שם ולא חונים במקום אחר?
ת:
אין להם מקום אחר. במקום זרוקים ארונות מטבח וארונות קיר, ולפעמים מביאים טרקטור כדי שיאסוף את הפסולות."

6.
הנאשם הציג תמונות של מקום ביצוע העבירה.


בחקירתו הנגדית טען כי בכדי להגיע למקום לא היה צריך לעלות על מדרכה וכי קיימת הנמכה מאזור פחי הזבל ליד חניית הבניין.


"ש:
תאשר לי כדי להגיע למקום בו חנית, היית צריך לעלות על מדרכה?

ת:
לא. אני הגעתי מסיבוב.

ש:
שם אין הנמכה כדי לעלות?

ת:
לא. זה שטוח. מכיוון פחי אשפה אנחנו עולים.

........
ש:
לפי ידיעתך, אתה יודע שמותר לך בהתאם להקלות שניתנות לך לחנות על המדרכה?
ת:
סיפרתי מה קרה לי בירושלים ולא סיפרתי מה מותר לי. חוץ מתחנת מוניות ותחנת אוטובוס, הייתי נותן להולכי רגל לרדת על הכביש ולהיפגע?
ש:
תאשר לי שרואים בתמונה גן משחקים?
ת:
כן, אבל גם בתמונות שהצגתי רואים. כן, אבל במרחק.
ש:
תאשר לי גם שבמקום יש חניה מסודרת לדיירי הבניין?
ת:
יש חניה שהיא משתלבת עם פחי האשפה מאחורי הבניין שלי וכל האזור מוזנח מסביב. יש פיסה קטנה של אספלט. אם החניה הזו מכילה 5-7 רכבים ויש מספר מבנים אז הכל תפוס שם."

סיכומי הצדדים:

7.
ב"כ המאשימה טוענת כי, אכיפה במקום החלה עוד משנת 2015 וכי ישנם אזורי אכיפה בהם נעשית אכיפה מוגברת וכאלה שפחות.

עוד הוסיפה, כי הגדרת סעיף 47 לחוק הינה הגדרה רחבה המכילה גם שטח של חורשה או שדה.


עוד טוענת ב"כ המאשימה כי ניתן לראות מתמונות ביצוע העבירה כי הרכב עומד בקרבה לגן משחקים, בנוסף, בהוראות סעיף 47 אין דרישה להצבת שילוט שכן דרישה זו אינו סבירה וזאת בניגוד לסעיפים אשר קיימים בפרק שמירת הסדר והניקיון בגנים אשר שם מצוין במפורש כי יש להציג הודעה בגן בדבר כללי ההתנהגות במקום.


עוד הוסיפה ב"כ המאשימה, כי באשר לטענת הנאשם על כך כי יש באפשרותו לחנות במקום כי מחזיק בתו חנייה לנכים, הרי שגן מלכתחילה אינו דרך ואינו מיועד כלל לחניית כלי רכב ועל כן אין מקום לקבלת טענה זו ואת זאת ניתן ללמוד מסעיף 2(א) לחוק חניה לנכים אשר מציין מפורשות כי נכה רשאי להעמיד את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו, היינו מקום החניה הוגדר כמותר או אסור.


בנוסף טוענת ב"כ המאשימה, כי הרציונל אשר עומד מאחורי החוק בענייננו הינו מניעת פגיעה במתקני הגן ושימור הסדר והניקיון. אם היה בוחר הנאשם להעמיד את רכבו על גבי המדרכה ולא בשטח הגן אזי היה ניתן לבחון את טענותיו ביחס לחוק חניה לנכים.


לאור כל זאת, ביקשה ב"כ המאשימה כי ארשיע את הנאשמים במיוחס להם.

8.
לטענת הנאשמים, אין המדובר בגן כפי שטוענת ב"כ המאשימה, המקום הינו מקום מוזנח ללא כל טיפול במשך עשרות שנים ופתאום ביום אחד החליטה עיריית באר שבע להגדיר את המקום כפארק. כמו כן לא קיים במקום כל שילוט המעיד כי מדובר בגן ציבורי.


הנאשם 1 טוען כי התגורר במקום שנים רבות, וברבות השנים הגיעו דיירים רבים לרבות סטודנטים למקום וכיום אין כמעט חניה במקום מסודר. לדבריו עשרות שכנים נוהגים לחנות בשטח בו הוא ובתו החנו את רכביהם.


כמו כן חזר הנאשם על טענותיו לעניין חוק חניית נכים.


לאור כל זאת ביקשו הנאשמים כי אזכה אותם מהמיוחס להם בכתבי האישום.

דיון והכרעה:

9.
בפתח דבריי אציין כי לפי סעיף לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתבי האישום.

10.
המחלוקת העיקרית שהובאה לפתחי הינה ביחס לשאלה האם המקום בו החנו הנאשמים את רכביהם נכנס להגדרת "גן ציבורי" אם לאו.

11.
סעיף 1 לחוק קובע כדלקמן:

גן- "גן ציבורי, חורשה או שדרה וכל מקום אחר ברחוב שצמחים צומחים בו, בין שהוא גדור ובין שאינו גדור"

(כל ההדגשות במסמך הן שלי;ח.פ)

רחוב- "דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה, כביש, שדרה.........רחבה, ככר או גן וכן מקום שהציבור ראשי להשתמש בו או לעבור בו או להיכנס אליו בין שהם מפולשים ובין שאינם מפולשים"

עץ- "לרבות שיח וכל חלק מהם"

צמח- "עץ, שתיל, עשב, דשא וכיוצא באלה"


סעיף 47 לחוק קובע כדלקמן:


"לא יכניס אדם, לא ינהג, ולא ישאיר אדם כלי רכב בגן ללא היתר מראש העירייה"

12.
הצדדים הגישו לעיוני תמונות, המאשימה הגישה תמונות מיום ביצוע העבירה והנאשמים הגישו לעיוני תמונות רבות אשר מראות את כלל האזור, מקום ביצוע העבירה כולל אזור המגורים והגן הציבורי הסמוך.


לטעמי, עיון מעמיק בתמונות מעלה כי השטח בו החנו הנאשמים את רכבם אינו עונה על הגדרה של "גן" כמפורט בחוק ואפרט.

מהתמונות עולה כי מדובר בשטח גדול יחסית אשר ניתן לחלקו למעשה לשלושה חלקים.
בחלק הראשון, הקרוב לחניית הבניין, קיימת הזנחה טוטאלית לרבות פסולת מסוגים שונים וכן עקבות של מדורות שהתקיימו במקום. בחלק השני, העוקב אחרי החלק הראשון, ישנו שטח אדמה עם מספר עצים, ללא כל צמחיה מסביב או צינורות השקיה מסודרים ואילו בחלק המרוחק יותר, השלישי והאחרון, מצוי גן משחקים קטן, עם מדשאה.

13.
למעשה מדובר בשטח אחד רציף, רובו משטח עפר, כשבחלקו הראשון פסולת רבה, בחלקו השני מספר עצים ובחלקו האחרון גן משחקים קטן.


הרכבים של הנאשמים חנו בחלק השני, היינו בין החלק הסובל מהזנחה טוטאלית לבין הגן הציבורי הקטן.

אמנם מחד במקום החנייה בו העמידו הנאשמים את רכביהם אין פסולת רבה כפי שקיימת בחלק הראשון של רחבת העפר, אולם, מנגד אין במקום קווי השקיה מסודרים ולמעט מספר עצים אין כל סימנים העלולים להעיד בפני
האזרח הפשוט כי מדובר בשטח שהינו חלק מהגן הציבורי הקטן ולא שטח ששייך דווקא לחלק המוזנח יותר.



עוד ניתן להתרשם מן התמונות, והדבר אף אושר על ידי ב"כ המאשימה,
כי במקום לא מוצבים שלטים המעידים כי מדובר בגן ציבורי.
מחד, צודקת המאשימה כי לא קיימת חובה על שילוט האוסר חנייה במקום אך מנגד לאור המצב המוזנח של חלק מהשטח ולאור כך כי המקום ברובו הינו רחבת עפר, הרי שראוי היה כי המאשימה תבהיר עמדתה ביחס למקום.


כפי העולה מעדותם של הנאשם ומר גבריאל אשר גרו במקום שנים רבות, הרי ששנים רבות חנו התושבים במקום והנה יום אחד החליטה המאשימה לאכוף את החנייה וזאת ללא כל התרעה מוקדמת.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' רובנשטיין ברע"פ 1430/11 עידן פלוטניק נ' מדינת ישראל
(23.3.2011), שם הורה בית המשפט על זיכויו מחמת הספק של נאשם אשר השאיר רכבו בגן ציבורי, בין היתר משום שהעירייה לא דאגה לשילוט והסדרה ברורה לגבי המצב החוקי במקום:

"נראה לי כי מקום שבתי משפט פעם ופעמיים התריעו על הצורך בשילוט כדי להסיר מכשול מפני עיוור – ועיוור, כפי שהבאתי מפי רש"י מעלה, אינו רק העיוור הפיסי, אלא כלשונו "הסומא בדבר", קרי, ש"עיניו קשורות" בנושא הנדון – היה מקום כי לא יימשך הדבר למעלה משנתיים, תוך שדו"חות ממשיכים להירשם."

14.
עיון נוסף בתמונות שהוגשו על ידי הנאשמים מעלה כי בכלל רחבת העפר ועד סמוך לגן הציבורי עצמו חונים רכבים רבים, ככל הנראה לאור חוסר הוודאות השוררת במקום.

לטעמי אך מתבקש הוא כי ככל שהרשות העירונית מבקשת לאכוף חנייה במקום הרי שעליה להציב שילוט ברור וכן לדאוג לניקיון המקום ותחזוקתו באופן שוטף.

ב"כ המאשימה מסרה בעצמה כי רק בשנת 2015 החלה אכיפה במקום, אולם לא נמסר אילו פעולות ביצעה העירייה על מנת ליידע את האזרחים על תחילת אכיפה במקום, מעבר כמובן למתן דו"חות.

15.
לאור כל זאת, אני סבור כי המאשימה לא הצליחה להוכיח כי אכן מדובר בגן ציבורי כהגדרתו בחוק ולכל הפחות קיים ספק לעניין זה.

16.
בטרם אחתום הכרעת הדין ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לטענותיו של הנאשם 1 ביחס לעובדה כי ברשותו תו חנייה לנכה המאפשר לו לחנות במקום. אמנם התייחסות זו אינה נדרשת לצורך הכרעה בתיק שכן זיכויים של הנאשמים נובע מהעובדה כי המאשימה לא הצליחה להוכיח כי אכן מדובר בגן ציבורי כהגדרתו בחוק, אולם התייחסות נדרשת על מנת להעמיד דברים על דיוקם.

17.
לטעמי טענותיו של הנאשם בהקשר זה דינן להידחות. חוק חניית נכים אינו מאפשר חנייה "בכל מקום למעט תחנת מוניות ואוטובוסים", כפי דברי הנאשם 1.

חוק חניית נכים קבע כללים ברורים ביחס למקומות בהם מותר לנכה להעמיד רכבו גם כאשר מדובר במקום חנייה אסור, אולם הגדיר מהם אותם מקומות חנייה אסורים.

צודקת ב"כ המאשימה בטיעוניה ביחס לרציונאליים השונים העומדים בבסיס חוק חניית נכים וחוק העזר המקומי לפיו הואשמו הנאשמים.

בעניינו של חוק העזר המקומי סבר המחוקק כי ראוי כי כל רכב, גם רכב של נכה, ימנע מפגיעה בצומח ובסביבה וראוי כי ערכים אלו יישמרו על ידי כלל הציבור.

18.
נוכח כל האמור לעיל, הנני מורה על זיכוי הנאשמים מביצוע העבירה המיוחסת להם.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.


ניתנה היום, ז' אדר תש"פ, 03 מרץ 2020, בהעדר הצדדים














חעמ בית משפט לעניינים מקומיים 65297-12/16 מדינת ישראל נ' משה כחלון שילת כחלון (פורסם ב-ֽ 03/03/2020)