פסקי דין על מזונית י.ש.ר.ל.בע"מ | פסקי דין על עץ ירוק דלתות | פסקי דין על עמוס לב | פסקי דין על אליעזר הדומי |

52300-02/17 תאמ     04/02/2020




תאמ 52300-02/17 מזונית י.ש.ר.ל.בע"מ נ' עץ ירוק דלתות בע"מ, עמוס לב, אליעזר הדומי








בית משפט השלום בפתח תקווה


04 פברואר 2020
תא"מ 52300-02-17 מזונית י. ש. ר. ל. בע"מ נ' לב ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי


תובעת

מזונית י. ש. ר. ל. בע"מ


נגד


נתבעים

1. עץ ירוק דלתות בע"מ
2.עמוס לב
3.אליעזר הדומי




פסק דין


התובעת סיפקה לנתבעת 1, עץ ירוק דלתות בע"מ
, טובין בתחום מוצרי העץ בתקופה הרלוונטית לענייננו שבין ספטמבר 2016 לנובמבר 2016. חלק מהשיקים שנתנה הנתבעת 1 לתובעת חוללו, באופן שלא נפרע החוב בגין הטובין שסופקו. בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים.
בנסיבות אלה הוגשה התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 שהיו בעלי מניות ומנהלים אצל הנתבעת 1 לפרעון החוב מחמת שבעת ביצוע הזמנת הסחורה ידעו לטענת התובעת שהנתבעת 1 לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
התביעה הוגשה בעילה של הרמת המסך ובעילה של אחריות אישית (סע' 7 לכתב התביעה).
בדיון מיום 17/3/18 צומצמה התביעה לעילה של אחריות אישית (עמ' 1, ש' 16).

מנגד טוען הנתבע 2, מר בר לב כי הנתבעת 1 היא מי שרכשה את הסחורה מהתובעת וכי הוא עצמו לא היה מנהל אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, מאחר שפוטר מהניהול עוד קודם לאותם מועדים. לטענתו הגם שהוא החזיק ב- 25% מהון המניות של הנתבעת 1, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך לבעל מניות. ולפיכך לטענתו אין כל בסיס לתביעה נגדו.

הנתבע 3, מר הדומי החזיק ב- 75% מהון המניות והיה מנהל בחברה במועדים הרלוונטיים. לטענתו, פעל ללא הרף בניסיון לייצב את הנתבעת 1 ללא הצלחה וזו נכנסה להליכי פירוק. לטענתו לא פעל לרכישת טובין תוך הנחה שלא יהיה כיסוי לרכישה ולכן אין לייחס לו אחריות אישית.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות
:
לטענת מר בר לב בתקופה הרלוונטית לא היה מנהל בחברה אלא רק בעל מניות בשיעור של 25%. לעניין זה הציג הודעה לכאורה לרשות המסים המודיעה על פיטוריו ומועד הפיטורין (צורפה כנספח 2 לכתב ההגנה), אלא שאותה הודעה אינה נושאת תאריך ואינה נושאת חותמת 'נתקבל', כך שלא ברור אם היא הוגשה ואם מומשה. לא ניתן אפוא לקבוע ממצא על-פיה.
בצד האמור העיד מר הדומי שמר ברלב לא היה מנהל בתקופה הרלוונטית (עמ' 6, ש' 1), אלא נותר בחברה במעמד של יועץ בעניינים מקצועיים (עמ' 5, ש' 26).
למרות עדותו של מר ליאור בעלים של התובעת כי הכיר רק את מר בר לב (עמ' 3, ש' 27) לא הובאה ראייה כי מר בר לב קיבל בעצמו החלטה שהיא הנוגעת להזמנת הטובין מהתובעת בתקופה הרלוונטית. לא הוכח גם כי החתימה על השיקים היא חתימתו, שעה שלכאורה כבר לא היה מנהל ולא היתה לו זכות חתימה (עדות מר הדומי, בעמ' 5, ש' 25). יושם לב כי סוכן המכירות מטעם התובעת שהיה אמון על הקשר עם הנתבעת 1 לא הובא לעדות.

בנסיבות אלה לא יכולה לקום נגד הנתבע 2 עילה לאחריות אישית במסלול חוזי מכוח חוסר תום לב בביצוע ההזמנה או במסלול נזיקי מכוח סע' 12 לפקודת הנזיקין, השמור למקרים של מעשה או מחדל המיוחסים לאורגן באופן אישי (ראו דעת הרוב בע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי. (ניתן ביום 1/8/10).

באשר למר הדומי, בהתאם לעדותו היה מנהל החברה בתקופה הרלוונטית. ואולם, גם במקרה זה לא מצאתי כי יש הצדקה להטיל עליו אחריות אישית לחוב.

החברה הגישה בקשה לפירוקה בדצמבר 2016 שעה שאת ההתחייבות הכספית כלפי התובעת בגובה של כ- 45,000 ₪ לקחה על עצמה עד לנובמבר 2016. לא נסתרה גירסת הנתבע 3 כי הזרים לחברה אותה עת 1.3 מיליון ₪ ועוד 75,000 ₪ בשבוע האחרון שלפני הפירוק (עמ' 6, ש' 10). יש בכך להעלות המסקנה כי אכן האמין שיוכל לייצב מצבה של החברה, שאם לא כן לא היה מזרים לה סכום משמעותי.

זאת ועוד, מעיון בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה עולה כי נכון לספטמבר 2016 היא תחילת התקופה בגינה הוגשה התביעה, היה לנתבעת חוב שוטף כלפי התובעת של כ- 20,000 ₪ (נכון ליום 4/9/16) שעלה ביום 8/9/16 לכ- 31,333 ₪ וירד ביום 18/10/16 לסך של 22,000 ₪. תוך כך המשיכה הנתבעת 1 בפעילות שוטפת שבה רכשה מוצרים נוספים מאת התובעת. יש אפוא בתנועת החשבונות כדי להעיד לכאורה על פעילות שוטפת תקינה, שבה הנתבעת 1 רוכשת טובין אך גם פורעת באופן שוטף את חיוביה. יושם לב כי בין חשבונית מיום 2/11/16 לחשבונית מיום 24/11/16 ירד החוב ב- 3,000 ₪ נוספים (חשבוניות צורפו לכתב התביעה).

אני ער להגבלה על חשבון הבנק של הנתבעת 1 שהוצאה בינואר 2017, כשמועד סיומה בינואר 2018. ממנה ניתן להסיק שחזרו לפחות 10 שיקים בשנת 2016 והנתבעים או מי מהם לא הביאו ראייה שיש בה לשלול אותה הנחה. ואולם, אין בכך לכשעצמו כדי להביא למסקנה מתחייבת שניסיון להמשיך בתיפעול שוטף של החברה, תוך שהבעלים ממשיכים להזרים הון עצמי, הוא משום סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע חובותיה או חוסר תום לב מצד הבעלים-המנהל בהמשך התקשרויות מול ספקים.
השיק שחזר בסימון 'חשבון מוגבל' (צורף לכתב התביעה) – מועד פרעונו הוא בפברואר 2017 לאחר שנכנסה ההגבלה לתוקף בינואר 2017. בעת הוצאתו – לכל היותר בנובמבר 2016 – לא היה החשבון מוגבל, כך שלא ניתן לייחס לנתבע 3 כוונת מרמה או חוסר תום לב בעת משיכתו.

התובעת חזרה בה מהטענה לחיוב הנתבעים 2-3 מכוח הרמת מסך (ראו עמ' 1, ש' 16 לפרוט' מיום 27/3/18). הטענה אף נעדרה מסיכומיה.
למעלה מן הצורך אעיר, כי לפי סע' 6 לחוק החברות ניתן לייחס חובות של חברה לבעלי מניותיה אם האישיות המשפטית הנפרדת נעשתה כדי להונות או לקפח נושה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. כל זאת במקרים חריגים ואם בית המשפט מוצא כי בנסיבות העניין הדבר "צודק ונכון".

כאמור לעיל, לא הובאו בפני
י נתונים שיש בהם כדי ללמד כי מדובר במצב חריג המצדיק 'הרמת מסך' למי מבעלי המניות באופן שמצדיק שינוי בדיעבד של מערך היריבות המשפטית. לא הוכח כי נלקח סיכון בלתי סביר ביכולת החברה לפרוע חובותיה, זאת בייחוד שעה שמדובר בסכומי התחייבות קטנים יחסית, ממילא ביחס להון העצמי שלטענת הנתבע 3 הזרים לחברה. כך לא הוכח כי מדובר היה בכוונת להונות את נושי החברה.

התוצאה
:
מכל האמור התביעה נדחית.
אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבע 2 והנתבע 3 סך של 3,500 ₪ כל אחד וזאת תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום,
ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 52300-02/17 מזונית י.ש.ר.ל.בע"מ נ' עץ ירוק דלתות בע"מ, עמוס לב, אליעזר הדומי (פורסם ב-ֽ 04/02/2020)