פסקי דין על סאלח טריף |

2642/06 רעפ     24/04/2006




רעפ 2642/06 סאלח טריף נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

רע"פ 2642/06

בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי


המבקש:
סאלח טריף



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 16.2.06, בתיק ע"פ 71700/04, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופטת ד' ברלינר והשופטים:
ז' המר, י' שיצר

בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל


החלטה

1. בשנת 1999 כיהן המבקש, סאלח טריף
, כחבר כנסת וכיושב-ראש ועדת הפנים של הבית. בכתב-אישום שהוגש נגדו לבית-משפט השלום בראשון-לציון נטען, כי במהלך פגישה לילית שקיים עם רפאל כהן, ראש מנהל האוכלוסין דאז, מסר המבקש לבן-שיחו מעטפה ובה 2,000 דולרים, בתמורה לכך שיפעל להסדרת מעמדו בישראל
של אחד, בדראן, פלסטיני תושב השטחים וחברו משכבר הימים של המבקש.

2. בבית-משפט השלום הודה המבקש בקיומם של קשרי ידידות בינו לבין אותו בדראן, בעובדה כי הוא, המבקש, ידע שפניותיו של בדראן לקבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל
נענו בסירוב, בכך שפנה בעניינו של בדראן לגורמים המוסמכים, וכן בפגישתו הלילית עם כהן. עם זאת, טען המבקש כי פעל בעניינו של בדראן כפי שעשה במקרים דומים בעבר, על פי שורת הדין ובלא שביקש לנצל את מעמדו או להעניק לכהן טובת הנאה כלשהי. לפיכך, כפר המבקש בעבירות שיוחסו לו.

3. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות של מתן שוחד ומרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 284 ו-291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בבסיס הרשעתו ניצבו הודאות שמסר כהן בחקירתו במשטרה, שהועדפו – מכוח הוראת סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, על פני עדותו בבית-המשפט. בית-משפט השלום קבע, כי בחומר הראיות נמצאו חיזוקים רבים להודאותיו של כהן, וביניהן, אופיו החריג של מפגש הנערך בשעות הלילה בשולי כביש מהיר, מעורבותו של כהן בסיוע לבקשת בדראן על רקע יחסיו המיוחדים עמו, עדות שמסרה העוזרת הפרלמנטרית של המבקש, הימנעות ההגנה מלהעיד את בדראן והתנהגותו המפלילה של המבקש. כן נקבע כי פעילותו של המבקש לקידום בקשתו של בדראן לאיחוד משפחות, תוך שימוש במעמדו ובקשריו הפוליטיים, ותוך שהוא יודע כי בקשה זו נסמכת על נישואים פיקטיביים, עולה כדי מרמה והפרת אמונים.

4. בגזר-דינו איזן בית-משפט השלום בין חומרתן של העבירות שעקב אופיין פוגעות הן בציבור ובאמונו בשלטון החוק, מחד גיסא, לבין נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן פעילותו הציבורית הענפה ותרומתו לחיזוק הקשר בין יהודים ודרוזים, מאידך גיסא. דינו של המבקש נגזר ל-24 חודשי מאסר, מהם שישה חודשים בפועל לריצוי בעבודות שירות, ויתרתם על-תנאי. כן הוטל עליו קנס בסך 25,000 ש"ח.

5. בערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב טען המבקש, כי בית-משפט השלום שגה בבכרו את הודאתו של כהן במשטרה על פני עדותו במשפט. לגרסתו, הרצון להשתחרר ממעצר הוא שהניע את כהן למסור את גרסתו הכוזבת, לפיה מסר לו המבקש את מעטפת הכסף במטרה לשחדו. המבקש הוסיף וטען, כי כהן היה זה שיזם את הפגישה לשם קידום ענייניו האישיים. עוד הלין המבקש על אמינות עדותה של עוזרתו הפרלמנטרית, ושב וטען כי מעורבותו בעניינו של בדריאן לא עלתה כדי הפרתו של איסור פלילי. באשר לעבירה של מרמה והפרת אמונים, גרסת המבקש היתה כי לא ידע על היותם של הנישואים פיקטיביים, ואף הוסיף כי הם אינם פסולים מניה ובה בגין ייעודם למטרה מסוימת.

בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) דחה את הערעור, לאחר שבחן בקפידה את ממצאיו של בית-משפט השלום והנמקתו באשר להעדפת הודאותיו של כהן על-פני הגרסה שהציג בבית המשפט, ולא ראה מקום להתערב בהם. לבקשת המדינה, הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע, כי עסקינן בעבירות שיש עמן קלון.

6. כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתו, עניינו מעלה שאלה כללית והיא יכולתו של בית-משפט להרשיע אדם על סמך עדות אחר, שהוכשרה מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, ללא חיזוק חיצוני מלבד מזכרים משטרתיים. לטענתו, ראוי כי מזכרים אלו, שנערכו על ידי חוקרים בעלי עניין, לא ישמשו כראיות חיזוק. לגופם של דברים מוסיף המבקש, כי הודאת החוץ שמסר כהן משוללת כל הגיון פנימי וחיצוני, ולפיכך אין לבסס עליה את הרשעה בפלילים.

7. דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בפני
ערכאה שלישית תינתן במקרים חריגים, בהם עולה שאלה כללית החורגת מגדר נסיבותיו הפרטניות של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם; רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2003(2) 3214). בקשה זו, על אף ניסיונו של המבקש להראות אחרת, אינה נמנית עם מקרים אלה באשר אין היא מכוונת אלא לנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ולא לדבר זולתן. יתרה מכך, בסופו של יום עותר המבקש לשנות מהרשעתו אשר התבססה על הכרעות בשאלות של עובדה ומהימנות, וכידוע, הלכה היא שאין זו דרכה של ערכאת ערעור לעשות זאת, ומקל וחומר שעה שמדובר בערכאת ערעור שנייה (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(1) 551; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(1) 2).

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי דרישת ה"דבר לחיזוק" כוונתה לתוספת "מאמתת" שאינה "מסבכת", והיא עשויה להימצא אף בהתנהגותו של העד עצמו, וממילא גם במזכרים משטרתיים, חיצוניים לעדות שנתקבלה מכוח סעיף 10א (השוו ע"פ 1497/92 מדינת ישראל
נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177, 202; ע"פ 4600/94 חביו נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(5) 617, 632).

8. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב המתבקש לקבוע מועד חדש לתחילת ביצוען של עבודות השירות על ידי המבקש.

ניתנה היום, כ"ו בניסן תשס"ו (24.4.2006).

ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06026420_o02.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il










רעפ בית המשפט העליון 2642/06 סאלח טריף נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 24/04/2006)