פסקי דין על אביב כהן | פסקי דין על שירלי מאייר

10876-03/20 רתק     08/03/2020




רתק 10876-03/20 אביב כהן נ' שירלי מאייר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 10876-03-20 כהן נ' מאייר





לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


ה
מבקש

אביב כהן

ע"י עו"ד רז מנגל


נגד


ה
משיבה

שירלי מאייר




החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 19/2/2020 בת"ק 41229-09-19 ולפיו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקש.

2.
המשיבה הגישה בחודש ספטמבר 2019 תביעה קטנה בסך 28,669 ₪ נגד המבקש (בשמו המסחרי "שיש אל-חי") ממנו הזמינה שיש לפי הצעת מחיר בסך 8,500 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 2/10/19.
נטען, כי הנתבע לא עמד בתנאי הצעת המחיר. איכות המוצר היתה פגומה. איכות העבודה פגומה וכך גם רמת השירות. בכתב התביעה המתוקן פירטה את תלאותיה.


רכיבי התביעה הם כדלקמן:

א)
סך של 13,797 ₪ לכיסוי הוצאות פירוק, פינוי והרכבה ואספקה של השיש התקני.








ב)
סך 5,000 ₪ פיצוי עבור מעשה הונאה והולכת שולל של הנתבע כלפי התובעת.

ג)
סך של 5,000 ₪ עבור שלושה וחצי חודשי סבל של מגורים ללא מטבח, על אובדן שעות עבודה וימי עבודה רבים בשל המתנה לשווא לעובדי הנתבע שלא הגיעו בזמן שנקבע.

ד)
סך של 3,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.

ה)
סך של 1,872 ₪ לכיסוי הוצאות ייעוץ משפטי.

סה"כ: 28,669 ₪.

3.
הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 6/1/2020.
טען כי התובעת הזמינה את השיש אצל המשווק הרשמי של למינם ישראל - דני חפץ שיש בע"מ (להלן: "המשווק הרשמי"). היא זו שבחרה את פלטת השיש בעצמה. הנתבע כלל לא ידע שנדרשה התקנה תחתונה והוא לא אחראי לדבר.
נטען, כי הנתבע בסכסוך עם מר אייל שיימן מחברת המשווק הרשמי וביניהם תלויות ועומדות תביעות הדדיות (ת.א. 45607-07-19 ות.א. 59178-05-19) וכי התובעת חברה למר אייל שיימן ו/או המשווק הרשמי בטענות כלפיו.

התובעת הודיעה לבית משפט ביום 19/1/2020 כי זימנה לדיון מטעמה לעדות את מר אייל שיימן ומר אברהם עמרם (אביה).

4.
עובר למועד הדיון שהתקיים ביום 19/2/2020 לא ביקש הנתבע לדחות את הדיון או לעכב ההליך עד להכרעה בתובענות ההדדיות בינו ובין המשווק הרשמי ו/או מר שיימן.







5.
בדיון שהתקיים ביום 19/2/2020 אכן העידו התובעת, מר שיימן ואבי התובעת. בשם הנתבע נכתב לפרוטוקול לאחר העדויות:
"אני רוצה להוסיף אני מקריא
מטלפון נייד שלי.
לא ידעתי
שיגיע
אייל
להעיד,
יש לי תביעות איתו,
יש הליך
תלוי ועומד, לגבי השאלה
אם זה
סוג
ב
או לא, יש לי הוכחות בכתב שזה לא סוג
ב,
זה לא צודק ולכן אני מבקש להשהות את הדיון כאן
עד להכרעה
בדיון עם אייל. מבקש שהדיון ידחה, ולתת הפסקה
של
שעה
כדי
שאוכל לקבל
את מה שאני צריך ניירת.
אבקש לעכב ביצוע ההחלטה
כי
אני מבקש לערר
עליה
הדבר פוגע בזכויות שלי.
מציג לבית המשפט
וכן לתובעת את הסכם ההפצה
באמצעות הטלפון".
(עמ' 7 שורות 10-15 לפרוטוקול).

6.
בפסק הדין שניתן בתום הדיון, במעמד הצדדים, התקבלה הגרסה העובדתית של התובעת. נקבע, כי הצעת המחיר התקבלה מהנתבע. נרשם במעמד הצעת המחיר על גבי ההצעה כי מדובר בהתקנת כיור תחתונה ונרשם כי הכיור התקבל על ידי אלעד.
נקבע כי נציגי הנתבעת ביצעו התקנה כושלת וכעבור כחודש הגיעו להתקין מחדש את השיש.
מדובר בשיש, שנקבע עובדתית כי הוא פגום. סוג ב' ויש עליו כתמים בולטים והשיש כעור ואינו ראוי לשימוש.
מר שיימן הגיע לבית התובעת כדי לבדוק את השיש והוא מסר לתובעת כי מדובר בשיש סוג ב' במסווה של שיש סוג א'. תעודת האחריות שנתן הנתבע מעלה חשש כבד, כי ניתנה שלא כדין וגם סופקה שלא כדין.
התובעת רכשה שיש סוג א' חדש ולקחה בעל מקצוע שיפרק את השיש הקיים ושילמה על כך 13,797 ₪.
לפיכך חויב הנתבע לשלם לתובעת סכום זה בתוספת 7,500 ₪ עבור עוגמת נפש והוצאות משפט.

בית משפט קמא הבהיר, כי עובר לשמיעת העדויות לא התבקש עיכוב הטיפול בתיק בשל התביעות ההדדיות בין הנתבע ובין צד ג' ואין סיבה שלא ליתן

פסק דין
בתביעה.



7.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי פסק דינו של בית משפט קמא עלול להוביל ל"נזק קטסטרופלי" בשל התביעות ההדדיות בינו ובין צד ג' - המשווק הרשמי, כיוון שבית משפט קמא קבע, כי המבקש מכר למשיבה שיש סוג ב'. כך גם נקבע כי קיים "חשש כבד" ביחס לתעודת האחריות.
נטען כי קביעות בית משפט מנוגדות לחזית התביעה וכי התברר שהטענה העובדתית עליה מבוססת התביעה היתה כוזבת.
נטען כי המשיבה כלל לא שילמה למשווק הרשמי על החלפת השיש, ובתביעת המשווק הרשמי נגד המבקש הוא אכן דורש מהמבקש סך 13,797 ₪ בגין אותו תשלום שנתבע על ידי התובעת - המשיבה.

8.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת
בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

וראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ'
מור (9/8/18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/3/15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

יש לציין את תקנה 13 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976 הקובעת:



"(א)
בית המשפט יקבע את סדר הבאת ראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו ויברר את המחלוקת באופן פעיל."
(הדגש אינו במקור- א.כ) .

עוד יש לאזכר , לאור טענות המבקש בבר"ע,את העובדה לפיה בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור לסדרי הדין הרגילים, וראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט.



ב)
המקרה דנן, אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים קבלת רשות ערעור.
אין לפנינו שאלה משפטית כלל ובוודאי שלא
שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (ראה לעניין זה: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח , 20/5/15).

ערכאת ערעור מתערבת רק במקרים חריגים ,שאינם מתקיימים כאן, בממצאי עובדה שאליהם הגיעה הערכאה הדיונית. ראה לעניין זה: ע"א 7863/16 גבריאל
גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח'
,סעיף 16 ופסקי הדין המאוזכרים שם. (19/7/18), ואין סיבה במקרה דנן להתערב התערבות חריגה בממצאים עובדתיים.

ג)
במקרה דנן, כל כולו של פסק הדין נסמך על קביעות עובדתיות אליהן הגיע בית משפט לאחר ששמע את העדים ועיין במסמכים שהוצגו לו.
המבקש טוען כי אין חולק על כך, שהמשיבה לא שילמה למשווק הרשמי עבור החלפת השיש. המשיבה אכן אישרה כי טרם שילמה לו עבור החלפת השיש אך "זה עומד כחשבון פתוח אני אמורה לשלם את זה לאייל" (עמ' 3 שורות 31-32 לפרוטוקול מיום 19/2/2020).
ברור שאם ישולם הסכום על ידי המבקש למשיבה, יוכל לטעון בתביעה שהוגשה נגדו על ידי צד ג' כי כבר שילם את הסכום ואינו חב בגינו פעמיים.
אין עסקינן במקרה שבו קיימים שני פסקי דין המחייבים את המבקש לשלם פעמיים את אותו סכום.
על כן, אין עסקינן בעיוות דין המצדיק התערבות חריגה ביותר של ערכאת ערעור ב

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות.

ד)
השאלה העיקרית שיש לבחון אותה היא: האם יש מקום להתערב בפסק הדין שניתן בתביעת המשיבה נגד המבקש, על מנת שלא יוכלו הקביעות בפסק הדין לשמש לחובת המבקש בתביעות ההדדיות התלויות ועומדות בינו ובין המשווק הראשי ו/או אייל.

המבקש בבקשת רשות הערעור טוען כמעט לאורך כל בקשתו כנגד קביעות עובדתיות שנקבעו בבית משפט קמא.




קביעות שחלקן סותר את גרסתו העובדתית שהועלתה במסגרת התביעות ההדדיות בינו ובין המשווק הרשמי .
לגבי הנזק העצום והחורג מההליך (כלשונו) הוא דווקא קימץ במילים והטענות לא בוססו (סעיפים 43-46).

לא נטען, וממילא לא בוססה טענה ולפיה פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות יהווה השתק במסגרת התביעות ההדדיות.
ממילא, השאלה האם

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות ישמש השתק בתביעות ההדדיות שבין המבקש וצד ג ' היא שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית והנושא
לא אמור להיות מוכרע במסגרת שלפני, משלא התבקש בית משפט קמא לבחון אותו. (ראה לעניין זה: התביעה הקטנה, חבקין ונמרודי (הוצאת נבו) פרק שמיני ובעיקר בעמ' 434-441).

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב)
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 10876-03/20 אביב כהן נ' שירלי מאייר (פורסם ב-ֽ 08/03/2020)