פסקי דין על דוד קאסוטו | פסקי דין על לשכת המהנדסים | פסקי דין על האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל | פסקי דין על אהוד אולמרט | פסקי דין על ראש עיריית ירושלים ואח' |

1100/95 בג"צ     01/08/1995




בג"צ 1100/95 דוד קאסוטו, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל נ' אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים ואח'




(פד"י מט(3) 691)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ מס' 1100/95
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט א' גולדברג
,
כבוד השופט ח' חשין

העותרים: 1. דוד קאסוטו

עו"ד י' רובין
2. לשכת המהנדסים
, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
עו"ד מ' ז'ולסון
נ ג ד
המשיבים: 1. אהוד אולמרט
, ראש עיריית ירושלים
2. אסא אליאב, עו"ד, היועץ המשפטי לעיריית ירושלים

עו"ד א' אליאב

3. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

עו"ד ע' פוגלמן
, סגן בכיר א וממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי.
פסק דין
השופט ג' בך: עובדות

1. מר דוד קאסוטו
, העותר 1 (להלן - העותר), מכהן מאז הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, בנובמבר 1993, כחבר מועצת עיריית ירושלים (להלן - המועצה). במסגרת תפקידיו במועצה משמש העותר כחבר בוועדת המשנה לתכנון ולבנייה וכחבר הנהלת העירייה, מחזיק בתיק התרבות, ממונה על היחידה לחשיבה אסטרטגית, והינו גם חבר בוועדה למסירת עבודות התכנון ובוועדות נוספות. בנוסף משמש העותר כיושב ראש חברה עירונית.

בעתירה זו מתבקשים המשיבים ליתן טעם מדוע לא יוכל העותר להמשיך לכהן בכל תפקידיו הציבוריים בעיריית ירושלים ובמה שקשור אליה, בד בבד עם עיסוקו ללא הגבלות במשרד האדריכלות אשר לו, ובנוסף לכך מדוע לא תבוטל הודעתו של המשיב 1 שעל פיה נאסר על העותר לעשות כן.

2. להלן עיקרי העובדות הנוספות הצריכות לעניין עתירה זו: לעותר משרד אדריכלות גדול בירושלים, ועל פי הצהרתו עיקר פעילותו של אותו משרד הינו בתחומי העיר ירושלים, ומרבית עיסוקיו הינם בזיקה הדוקה לרשויות התכנון המקומיות והמחוזיות בירושלים. יצוין, כי עיסוקו של אדריכל כולל, בין היתר, הגשת בקשות להיתרי בנייה, הגשת בקשות לשינוי תכנית בניין עיר, ובמידת הצורך גם עבודה מול מחלקת התכנון ומחלקת הרישוי העירוניות. לעניין הבקשות האמורות, גם אם העותר, בתוקף תפקידו כחבר המועצה, לא משתתף הלכה למעשה בדיונים ובהצבעות ביחס אליהן, הרי בכל הקשור לטיפול אחר באותן בקשות, העותר, במסגרת עיסוקו הפרטי, או משרדו, מטבע הדברים, באים בדברים ובמגע שוטף עם מוסדות התכנון של העירייה ועם עובדיהם. כל בקשותיו מהסוג הנ"ל של העותר או של משרדו המתייחסות למקרקעין בירושלים מטופלות על ידי מוסדות התכנון של עיריית ירושלים, הכוללים הן נבחרי ציבור והן עובדי ציבור.

3. עם היכנסו לתפקיד קיבל העותר, כיתר חברי המועצה, את ההנחיות המתאימות, שלפיהן עליו להימנע, בפעילותו ובמילוי תפקידו כחבר מועצת העירייה, מכל ניגוד עניינים.

4. החל בתאריך 13.1.94 התנהלה תכתובת בעניינו של העותר בין משרד המשפטים לבין המשיב 2 - היועץ המשפטי לעיריית ירושלים. בתאריך 22.7.94 הודיעה מרכזת "הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות" (להלן - הוועדה) לגורמים הנוגעים בדבר, לרבות המשיב 2, כי בדיון שקיים היועץ המשפטי לממשלה עם הוועדה נקבע, שאדריכל, שהינו גם חבר מועצת העירייה, אל לו לייצג לקוחות לפני הרשות המקומית ואל לו לבוא במגע בענייניהם עם הרשות. כמו כן נקבע בדיון, כי כלל זה חל גם על משרדו של האדריכל המכהן כחבר המועצה. ההחלטה התבססה על הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (להלן - הכללים), שחוברו על ידי הוועדה, ובמיוחד על כללים 11 ו-17 בהם.

כלל 11 דן בניגוד עניינים אישי, ונקבע בו, כי על חבר המועצה המקומית להימנע מהשתתפות בדיון ובהצבעה בישיבות המועצה אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר המועצה לבין ענייניו האישיים. גם צוין, כי חבר המועצה אף לא יטפל בנושא כאמור מחוץ לישיבות המועצה.

ואילו כלל 17 לכללים, הנוגע למקרה שלפנינו עוד יותר במישרין, דן בניגוד עניינים בייצוג. בכלל 17 (א) נאמר:

"לא ייצג חבר מועצה לפני הרשות המקומית שבה הוא מכהן קרוב שלו או אדם שיש לו אתו, במישרין או בעקיפין, קשרים עסקיים לא יפעל בשמו לפניה".
5. בתאריך 7.8.94 פנה בא כוח העותר למרכזת הוועדה והלין על כך שהוועדה קיבלה את החלטתה בלי שהעניקה לעותר זכות טיעון. כמו כן טען בא כוח העותר, כי האיסור שהוטל על משרדו של העותר אינו מבוסס על הכללים בדבר ניגוד עניינים שהוציאה הוועדה, ואף כפר בסמכותם של הוועדה ושל היועץ המשפטי לממשלה לקבוע כללים כאמור.

בתאריך 30.10.94 השיבה המשיבה 3, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגב' טנה שפניץ, המשמשת גם כיושב ראש הוועדה, לפנייתו של בא כוח העותר למרכזת הוועדה. המשיבה 3 פירטה בתשובתה את מגמת הכלל האמור, קרי הבטחת אמון הציבור ומינהל תקין. אשר לשאלת מעמדה של הוועדה הסבירה המשיבה 3, כי מאחר שהכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות חלים על ציבור רחב, שבחלקו הגדול אינו מצוי בתחום המשפטי, נקבע בכללים עצמם כי תקום ועדה שמתפקידה לתת חוות דעת לפונים אליה. חוות הדעת של הוועדה אמורות לסייע בידי אלה אשר מבקשים להימנע מלהיקלע למצבים שבהם קיים חשש לניגוד עניינים, וכן אמורות לתת מענה לאלה אשר טוענים לקיום חשש לניגוד עניינים אצל נבחרי הציבור. בוועדה חברים אשר מייצגים נקודות מבט שונות: נציג היועץ המשפטי לממשלה, נציג משרד הפנים, ראש רשות מקומית, יועץ משפטי של רשות מקומית ומבקר פנימי של רשות מקומית.

6. ביום 19.1.95 התקיים דיון בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, לבקשת בא כוח העותר. בדיון נכחו היועץ המשפטי לממשלה, נציגים נוספים ממשרד המשפטים, היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, המשיבה 3, בא כוח העותר ומרכזת הוועדה.

בסיכומו של הדיון נקבע על דעת נציגי הרשויות הנ"ל כי יש להחיל על העותר את כלל 17 וכן את כלל 11 לכללים. בהמשך לאותו דיון כתבו המשיב 1 והמשיב 2 מכתבים בנדון לעותר ולבא כוחו, ובהם נדרש העותר לפעול על פי חוות דעתה הנ"ל של המשיבה 3.

7. בתאריך 24.1.95 הודיעה המשיבה 3 לבא כוח העותר עוד פעם, מפורשות, כי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא פעולתו של אדריכל המכהן כחבר מועצה הינה שהוא או משרדו לא יבואו במגע עם הרשות המקומית לגבי כל דבר ועניין הקשורים לייצוג לקוחותיהם הפרטיים, ושעל העותר להימנע, במסגרת תפקידו כחבר מועצה, מלטפל בנושאים שיש לו עניין אישי בהם. ביום 13.2.95 כתב ראש עיריית ירושלים, המשיב 1, לעותר וביקשו לפעול לאור האמור בחוות הדעת של הוועדה.

8. לטענת העותר, אין בסיס לאיסורים ולהגבלות אשר המשיבים מתיימרים להטיל על פעילות משרד האדריכלות שלו, לא בחוק ולא בהלכה הפסוקה. כמו כן טוען העותר, כי המגבלות שהוטלו עליו במסגרת תפקידיו מהוות פגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוק. באולטימטום שהוצג לפניו נפגע חופש העיסוק שלו באופן דו סטרי: מחד גיסא, נפגע חופש עיסוקו כאדריכל, ומאידך גיסא, נפגע חופש העיסוק בכהונתו כחבר מועצה.

העותר מטעים, כי כאשר יש פגיעה באינטרס המוגן לאור חוק יסוד: חופש העיסוק, אזי יש לבחון מהי מידת הפגיעה באינטרס החברתי הראוי, המצדיקה הגבלה על חופש העיסוק. טוען בא כוחו המלומד, כי כאשר ההגבלה בחופש העיסוק באה בשל פגיעה באינטרס הציבור הכללי, אין להסתפק בחשש לגרימת נזק קל לציבור, אלא יש לדרוש הוכחה בדבר סיכון להתרחשותו של נזק כבד או משמעותי לאינטרס הציבורי הכללי.

בא כוח העותר גורס, כי מכל מקום המקרה נושא הדיון כלל אינו מעורר שאלה של ניגוד עניינים חזיתי בין האינטרסים הפרטיים שלו לבין מילוי תפקידו הציבורי, שכן לא הוא בעל התפקיד הציבורי אשר מקבל החלטות ומבצע פעולות בענייני משרדו.

9. לשכת המהנדסים
, האדריכלים והאקדמאים ביקשה להצטרף לעתירה זו כעותרת.

בקשתה זו נתקבלה, ולפיכך העותר 1 הגיש עתירה מתוקנת שבה נוספה לעתירה העותרת 2. המדובר בעמותה שהיא גם איגוד מקצועי ואשר מטרותיה קידומם ופיתוחם של ההנדסה, האדריכלות והמדעים הטכנולוגיים, והיא הוקמה למען הגנה על ענייניהם, מעמדם וזכויותיהם של חברי העמותה.

עיקר טענתה של העותרת 2 מתמצה בכך שככל שהדבר נוגע לאדריכלים וגם למהנדסים אזרחיים, הרי שפעילותם העיקרית חייבת להביא אותם לידי מגע עם רשויות התכנון המקומיות, ומטבע הדברים עיסוקם קשור במיוחד עם הרשויות במקומות היישוב שבהם הם גרים ושבהם מצוי משרדם הפעיל. גישה גורפת ומחמירה בסוגיית ניגוד העניינים מסלקת למעשה את האדריכלים והמהנדסים מכהונות במועצות של רשויות מקומיות ורשויות תכנון וכיוצא באלה, ודבר זה בהכרח יפגע ברמתם המקצועית והעניינית של אותם גופים.

יתר על כן, היעדר התחשבות ספציפית במהנדסים ובאדריכלים מביא למעשה להפלייתם של בעלי מקצועות אלו לעומת בעלי מקצועות אחרים, דוגמת רופאים או עורכי דין, אשר יכולים להימנע בקלות יחסית מייצוג לקוחות לפני הרשות המקומית או המועצה שבהן הם מכהנים.

10. בתשובתם עמדו המשיבים בעיקר על הטענות הבאות:

א) החלטת המשיבים נתקבלה הן על סמך כללי ניגוד העניינים הקיימים מכוח הפסיקה שלבית משפט זה, והן מכוח הכללים שנקבעו בנושא זה על ידי מרכז השלטון המקומי, משרד המשפטים ונציגי הרשויות המקומיות.

ב) ההגבלות שהוטלו על העותר מושתתות על הוראות חוק, והעיקריות ביניהן כלולות בסעיפים 120, 122, 122א ו-123א לפקודת העיריות [נוסח חדש], ובסעיפים 47-48 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. סעיפים אלה, המנוסחים בצורה רחבה וגורפת, באים למנוע כל מצב של ניגוד אינטרסים, כאשר יש או עשויה להיות לחבר מועצה טובת הנאה כלשהי, במישרין או בעקיפין, בחוזה או בעסק שנעשה עם העירייה. כמו כן מוטלות בסעיפים אלה סנקציות בגין כל הפרה של חובות התנהגות אלה.

(ג) ניטרולו של ניגוד העניינים במקרה דנן אינו אפשרי בדרך אחרת זולת הימנעותו של העותר ומשרדו מכל מגע, עקב עיסוקו כאדריכל, עם העירייה וועדותיה, מוסדות התכנון שלה וגופיה.

(ד) ההגבלות אשר הוטלו על העותר אינן פוגעות בחופש העיסוק. לחלופין, אף אם לכאורה ישנה פגיעה כלשהי בחופש העיסוק, הרי שפגיעה זו נעשית במסגרת החוק ואין היא סותרת את חוק יסוד: חופש העיסוק.

(ה) ההגבלות האמורות אינן פוגעות כלל בזכות האדריכל להיבחר למועצה.
11. העיקרון בדבר איסור ניגוד עניינים הפך לחלק ממשפטו המחייב, ותחולתו היא כללית, אפילו באין הוראה סטטוטורית הקובעת זאת מפורשות לגבי נושאי תפקיד מסוימים. כאשר עובד ציבור נמצא במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו השלטוני לבין אינטרס אחר שיש לו, אם כפרט ואם כנושא תפקיד ציבורי אחר, עליו למשוך את ידו מטיפול באותו עניין שלגביו מתקיימת אפשרות כזו (בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקוה ואח'
, פ"ד לד (2) 566; בג"צ 595/89 שמעון ואח'
נ' הממונה על מחוז הדרום שבמשרד הפנים ואח'
, פ"ד מד (1) 409). המטרות שביסוד העיקרון האמור הינן ברורות וגלויות: ראשית, להבטיח מילוי התפקיד הציבורי מתוך שיקולים ענייניים של טובת הציבור בלבד, וללא השפעות חיצוניות ושיקולים זרים; שנית, להבטיח שאמון הציבור ברשות הציבור לא ייפגע כתוצאה מכך שפעולותיה עלולות להיראות מושפעות משיקולים זרים.

בבוחננו סיטואציה אשר בה נטען ניגוד עניינים, אין צורך להשתכנע כי הלכה למעשה נוצר ניגוד עניינים. די בכך שמבחינת הנתונים האובייקטיביים, ועל סמך השיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, קיימת אפשרות סבירה שהנושא בשתי כהונות ציבוריות או המכהן בתפקיד ציבורי ובעיסוק פרטי, עלול להגיע למצב של ניגוד עניינים (בג"צ 531/79 הנ"ל; בג"צ 589/86 שמעון נ' יוסף ונונו, ראש המועצה המקומית קרית מלאכי, פ"ד מא (2) 617, בעמ' 625; בג"צ 4225/91 גודוביץ נגד ממשלת ישראל ואח'
, פ"ד מח (5) 781). המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, מבחנו של האדם הסביר היודע את כל פרטי העניין: האם אדם כזה, המסתכל מבחוץ, היה גורס שהתפקידים שאותם ממלא פלוני עשויים ליצור ניגוד עניינים, עד כי לא יוכל לפעול ללא משוא פנים ודעה קדומה.

12. בנסיבות העניין שלפנינו עסיקנן בניגוד ענייניים אישי, להבדיל מניגוד עניינים מוסדי. ניגוד עניינים אישי מתעורר כאמור כאשר עניינו הציבורי של פלוני עשוי להתנגש עם עניינו הפרטי של אותו פלוני.

השאלה המתעוררת במקרה כזה אינה מה הן אישיותו ותכונותיו של עובד ציבור מסוים שבו המדובר, אלא מהי עוצמתו של הניגוד בין העניין הציבורי לבין עניינו הפרטי של אותו עובד ציבור.

13. כל אימת שבאים אנו לבחון מקרים של ניגוד עניינים, יש למצוא את נקודות המגע העלולות לגרום לעובד הציבור להיות במצב שבעת קבלת ההחלטה יהיה לנגד עיניו יותר מאינטרס אחד. בטרם יקבע בית המשפט את עמדתו בכגון דא, עליו ליתן את הדעת במיוחד לשלושה היבטים אלה:
א. מידת האינטנסיביות של המגע בין התפקיד הציבורי לבין העיסוק הפרטי;

ב. סוג הנושאים שלגביהם קיימים ניגודי עניינים;

ג. כמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד כזה.

ראה דין וחשבון הוועדה בנושא ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות (משרד המשפטים, תשמ"ד).

כך, למשל, כאשר בוחנים ניגוד ענייניים של אדריכל שלו "עניין אישי" בסוג מסוים של החלטות, יש לבחון אם אלו החלטות שמתקבלות לעתים קרובות או רחוקות, האם הן בנושאים החשובים לתפקידו במועצה, ולבסוף, האם ניתן לבודד את הנושאים שבהם קיים הניגוד, או שמא הם שלובים בפעילויות רבות ותדירות של אותו אדריכל, שהינו גם בעל תפקיד מרכזי בעירייה, בשני ההיבטים של תיפקודו.

14. כל אימת שקיים ניגוד עניינים, יש לעשות למניעתו. הפתרון הפשוט, אך הקיצוני, הוא שהאדם הנוגע בדבר יחדל כליל מלעסוק באחד משני העיסוקים, היינו יוותר על התפקיד הציבורי או יפסיק לעסוק במקצועו הפרטי, כדי "לנטרל" את המצב של ניגוד עניינים. אך בנסיבות מתאימות ייתכנו גם פתרונות אחרים, קיצוניים פחות. לדוגמה: הצרת סמכויותיו של נושא התפקיד או הטלת איסור עליו ליטול חלק בעניינים מסוימים אשר כרגיל הם במסגרת תפקידו (ראה ט' שפניץ ו-ו' לוסטהויז, "ניגוד עניינים בשירות הציבורי" ספר אורי ידין (בורסי, כרך ב, בעריכת א' ברק ו-ט' שפניץ, תש"ן) 316, 323-325). אם ניתן למצוא בדרך השנייה פתרון, אשר אין בו משום פגיעה באינטרס הציבורי, הרי יש להעדיפו כדי לא למנוע מבעלי מקצוע מעולים את האפשרות להצטרף לשורות עובדי הציבור.

15. ומן הכלל אל הפרט:

תחום התכנון והבנייה היה מאז ומתמיד תחום רגיש ביותר בשלטון המקומי (ד"נ 6/86 שולמן נ' ראש עיריית הרצליה, פ"ד מ (2) 481, בעמ' 485), וסעיפי החוק שהוזכרו לעיל ושקובעים סנקציות מחמירות בנושא ניגוד העניינים במישור זה מהווים ראיה לכך. עמדה על כך השופטת דורנר, בקובעה בבג"צ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, ואח'
, פ"ד מז (3) 741, בעמ' 748: "לנוכח הרגישות המיוחדת של תחום התכנון והבנייה וההשלכות הכספיות של החלטות ועדות התכנון, ראה המחוקק להגביר את ההגנה על הערך החברתי שבטוהר ההליך המנהלי על ידי קביעת נורמה פלילית בסעיף 47(א) לחוק...". לכן אין לקבל את הטענה, כי בנקיטת עמדה מחמירה לגבי אדריכלים וארכיטקטים יש משום הפליית בעלי מקצוע זה לרעה לעומת בעלי מקצועות אחרים. העותר לא חולק על כך כי חלק הארי של עבודתו בתור אדריכל, וניתן אף לומר כמעט כולה, מתבצע בתחומי עיריית ירושלים, ורוב עיסוקיו הם בזיקה לרשויות התכנון המקומיות והמחוזיות בירושלים. אלמלא היו המשיבים מטילים הגבלות על העותר בביצוע עבודתו, היה נוצר מצב שבו העותר הינו חבר בגוף המפקח על עובדי הרשות המקומית בביצוע עבודתם, וזאת כאשר גם הוא או משרדו נזקקים לשירותם של עובדים אלו, לצורך ביצוע עבודתם הפרטית. כאמור, העותר עצמו מגיש למוסדות התכנון בקשות הכוללות בקשות להיתרים ובקשות לשינוי תכניות בניין עיר. כמו כן פועל העותר מול מחלקת התכנון ומול מחלקת הרישוי.

בנסיבות העניין, קיים חשש סביר, ואף יש אפשרות ממשית, לקיומו של ניגוד עניינים תכוף בין תפקידו של העותר כחבר בגוף המפקח על עובדי העירייה לבין עיסוקו הפרטי. מעבר לכך, קיים חשש להעדפתו של העותר 1 על פני מתחריו - אדריכלים אחרים העוסקים בירושלים. חבר במוסד תכנון מקומי זוכה לנגישות מוגברת למידע רלוואנטי בנושאי תכנון ובנייה בתחומי הרשות המקומית. מידע שכזה פותח פתח לקיומה של תחרות בלתי הוגנות בינו לבין שאר העוסקים באותו מקצוע בעיר.

אין בדעתי, ואין צורך במקרה זה, לקבוע מסמרות ולהחליט כי מן ההכרח ליישם את הפתרון שנבחר לגבי העותר על כל אדם העוסק במקצוע האדריכלות, אפילו עושה הוא בכך בהיקף מצומצם ומוצנע. אולם העותר הינו אדריכל, שאף לטענתו הוא, מחזיק במשרד גדול ומבוסס הפועל זה שנים רבות, ובעניינים רבים, בתחומי ירושלים. בנסיבות אלה יש לעותר עניין אישי, ישיר או עקיף, בתכנית רבות שמובאות לדיון בוועדה המקומית ולהחלטות רבות של ועדת המשנה. תכניות אלו נדונות באופן שוטף בוועדה המקומית. מכאן שהמדובר באינטנסיביות מרובה של מגעים אשר במסגרתם עשוי להיות ניגוד בין העניין הציבורי לבין העניין הפרטי של העותר.

ואשר לסוג הנושאים שלגביהם קיים ניגוד עניינים: הרי התחום הבעייתי בנדון הוא תחום התכנון והבנייה, המהווה חלק עיקרי מתפקידו הציבורי של העותר. מליאת מועצת העיר משמשת על פי החוק גם כוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. תפקיד זה הוא מתפקידיה החשובים של העירייה.

יצוין, כי האינטרס שיש לאדריכל אינו רק בפרויקטים שהוא עצמו מתכנן אלא גם בכאלה שמתכננים מתחריו. כחלק מעיסוקו, העותר ומשרדו מגישים לעתים ערעורים ועררים על החלטות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה וועדות המשנה שלה. בכך למעשה תוקף העותר את החלטותיו של מוסד שהינו חלק ממנו.

עלול להיווצר כאן מצב שבו חבר מועצה מנוע באופן כמעט קבוע מלהשתתף בדיוני הוועדה המקומית, שבה הינו חבר על פי חוק, ואשר הפעילות בה הינה חלק משמעותי מתפקידו כחבר מועצה, היינו מצב שבו לא מתאפשר פתרון של "ניטרול", כמשמעותו בהלכה הפסוקה. יצוין, כי גם אם יימנע העותר מלהשתתף בהצבעות הנוגעות לתכניות המוגשות על ידי משרדו, לא ינוטרל ניגוד העניינים, כיוון שבתוקף היותו חבר מועצה נמצא העותר בגוף המפקח על עובדי העירייה שתפקידם לטפל בתכניות, כך שקיים חשש ממשי כי בהחלטתם יושפעו במישרין או בעקיפין מכך שמשרדו של העותר הוא מגיש הבקשה.

16. העותר גם אינו יכול להיבנות מהסתמכותו על חוק יסוד: חופש העיסוק. אם החלטת המשיבים מגבילה את העותר בתיפקודו כאדריכל, כדי למנוע ניגוד עניינים בין פעילותו זו לבין משרתו הציבורית - וזאת במטרה לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי - הרי החלטה זו מעוגנת בדין הקיים, ותואמת היא אף את לשונו ואת רוחו של חוק יסוד: חופש העיסוק.

ההוראה שנתקבלה, נושא העתירה, והכלל בדבר מניעת ניגוד עניינים, המעוגן בסעיפי החוק שהוזכרו לעיל, בוודאי הולמים "את ערכיה של מדינת ישראל", הם ללא ספק נועדו "לתכלית ראויה", ונחה דעתי כי אין הם גם חורגים "מעבר למידה הראויה". מתקיימים אפוא כל הגורמים הכלולים ב"פיסקת ההגבלה", היינו בסעיף 4 לחוק היסוד: חופש העיסוק.

17. לא ניתן אף לומר כי הגבלתו של העותר שוללת ממנו את הזכות להיבחר. העותר אינו מוגבל מלהיבחר לחבר מועצת עיריית ירושלים, אלא כהונתו מותנית בכך שלא יעסוק כאדריכל במשרדו, אשר כל עיסוקיו או עיקרם הם בתחום עיריית ירושלים וכלפי מוסדותיה.

18. לאור האמור לעיל, נראה כי, בנסיבות העניין, ההגבלה שהטילה הוועדה למניעת ניגוד עניינים, ולפיה על העותר או על משרדו להימנע מלייצג לקוחות במישרין או בעקיפין מול גורמי התכנון המקומיים, כל עוד העותר מכהן כחבר מועצה, בדין יסודה.

הייתי מציע אפוא לדחות את העתירה.

כמו כן הייתי מטיל על העותר 1 לשלם למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, נכון להיום.

השופט ש' לוין: אני מסכים.

השופט י' זמיר: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט בך.

ניתן היום, ה' באב תשנ"ה (1.8.95).









בג"צ בית המשפט העליון 1100/95 דוד קאסוטו, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל נ' אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים ואח', [ פ"ד: מט 3 691 ] (פורסם ב-ֽ 01/08/1995)