פסקי דין על יעקב בטיטו | פסקי דין על צפורה בטיטו | פסקי דין על חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש | פסקי דין על החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו''ש בע''מ | פסקי דין על הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו''ש ואח' |

22946-02/16 א     12/03/2020




א 22946-02/16 יעקב בטיטו, צפורה בטיטו נ' חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ, החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו''ש בע''מ, הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו''ש ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים



ת"א 22946-02-16 בטיטו ואח'
נ' חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ
ואח'










בפני

כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ


התובעים

1
.
יעקב בטיטו

2
.
צפורה בטיטו


נגד

הנתבעים

1. חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ
2. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו''ש בע''מ
3. הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו''ש
4. רפאל גלברט
5. נתן ברלנד





החלטה
בבקשה להפקדת ערובה


1.
בפני
בקשה שהגיש נתבע 5 לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). התובעים רכשו מנתבעות 1 ו-2 זכויות במגרש לבניה למגורים. התובעים לא בנו על המגרש בהתאם להתחייבותם. לטענת נתבעות 1 ו-2 נשלחו לתובעים במהלך השנים מכתבי התראה ואף הובהר להם שזכויותיהם במגרש ישללו מהם. בסופו של דבר מכרו נתבעות 1 ו-2 את הזכויות במגרש פעם נוספת, מחצית המגרש לנתבע 4 ומחציתו לנתבע 5. לטענת התובעים המכירה נעשתה שלא כדין והם מבקשים לקבוע כי זכויותיהם שןל הם גוברות על זכויות הרוכשים החדשים ולרשום את המגרש על שמם.
2.
בבקשה להפקדת ערובה נטען כי התביעה בתיק זה הוגשה בשיהוי אדיר של עשרות שנים, ומדובר בתביעת סרק. נתבע 5 הפנה לפסקי דין והחלטות בנושא הפקדת ערובה, וטען כי עולה מהם שהרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא מניעת תביעות סרק והבטחת הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים, כאשר לבית המשפט שיקול דעת רחב אם להיענות לבקשה. במקרה זה, טוען נתבע 5, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מבוטל של עשרות שנים מאז חתימת התובעים על הסכם בשנת 1981. לטענתו ככל שתקופת השיהוי ארוכה יותר, כך יכולתו של התובע לעמוד בנטל הוכחת תביעתו קטן יותר בשל הנזק הראייתי הנגרם. עוד נטען בבקשה כי לתובעים אין נכסים מהם ניתן להיפרע, התובע העיד על עצמו כי הוא לומד כל חייו ב"כולל", בעל משפחה ברוכת ילדים וחי חיי דוחק כלכלי, והתובעים אף נמנעו במשך שנים רבות מלבנות על המגרש בהתאם להתחייבותם בשל העדר יכולת כלכלית לממן את הבניה. לטענת נתבע 5 אין לגרור את הנתבעים להליכי סרק, שכן הליכים כאלה פוגעים הן בנתבעים עצמם והן בכלל הציבור.
3.
נתבע 4 (משיב 6) לבקשה הצטרף לבקשת נתבע 5 ואף ביקש כי הסכום שייקבע יהיה גבוה מהמבוקש, כך שיהיה בו די כדי לשלם את הוצאות כל הנתבעים.

נתבעות 1 ו-2 (משיבות 3, 4) אף הן הצטרפו לבקשה ולעמדת נתבע 4. הן ציינו כי אמנם ספק אם מצבם הכלכלי של התובעים מהווה כשלעצמו עילה לחייבם בערובה, שכן בבעלותם דירה, אך הוסיפו כי התביעה נגועה בשיהוי של עשרות שנים, שאין לה בסיס במישור האכיפה, וכי לנתבעים ייגרמו נזקים והוצאות "בלתי נתפסים" בעוד לתובעים קיימת אלטרנטיבה בדמות סעד של תביעה כספית.
4.
התובעים עצמם (משיבים 1 ו-2 לבקשה) טענו כי הלכה פסוקה ומושרשת היא שחיוב תובע בהפקדת ערובה הוא חריג ואין נענים לו בשגרה, בשל המעמד החוקתי המיוחד שיש לזכות הגישה לערכאות. רק "הליך סרק מובהק" יש בו כדי להצדיק חיוב תובע בהפקדת ערובה. לטענת התובעים אין מדובר בהליך סרק. לעניין השיהוי טענו התובעים כי לא הם שהשתהו בהגשת תביעתם, אלא נתבעות 1 ו-2 השתהו בהודעת ביטול ההסכם עמם. הם הוסיפו כי ביטול העסקה עשרות שנים לאחר רכישת המגרש, לאחר ששולמה מלוא תמורתו ודמי הפיתוח והמיסים בגינו במשך שנים רבות, ולאחר ששווי המקרקעין באזור עלה עשרות ומאות מונים, לוקה בשיהוי ההופך את הביטול לפסול ומשולל תום לב. עוד טענו התובעים כי על פי דיני המקרקעין קיימת עדיפות לעסקת רכישת המגרש על ידם, שכן היא קדמה מזמן, בעוד נתבע 5 פעל תוך עצימת עיניים ולא בדק כלל את המצב התכנוני של המגרש. בנוסף טענו כי עסקת מכירת מחצית המגרש לנתבע 5 אינה אלא מצג של עסקה, שכן נתבע 5 לא שילם את התמורה, העסקה לא דווחה לשלטונות מס שבח והנתבעים הציגו שתי מערכות חוזים שונות לגביה. לפיכך סבורים התובעים כי לתביעה סיכוי טוב להתקבל.

בנוגע לנתבע 4 טענו התובעים כי הוא לא היה רשאי להצטרף לבקשתו של נתבע 5 ו"להגניב" בקשה לחיוב בערובה לתגובה שהגיש לבקשת נתבע 5. גם בנוגע לנתבעות 1 ו-2 טענו התובעים כי הן לא התבקשו להגיב לבקשתו של נתבע 5, ולא הצביעו על נימוק לחייב את התובעים במתן ערובה להבטחת הוצאותיהם.

5.
נתבע 5 הגיש תשובה לתגובת התובעים וטען כי הפקדת הערובה עולה בקנה אחד עם איזון זכות הגישה לערכאות, כאשר מחד גיסא לא נמנע מתובע להגיש את תביעתו, ומאידך גיסא לנתבע קיימת אפשרות להיפרע ככל שהתביעה תידחה. הוא התייחס למצבו הכלכלי הקשה של התובעים, ולעניין סיכויי התביעה ציין בין היתר כי התביעה הוגשה בשיהוי של כ-35 שנים מאז חתימת ההסכם, כי התובעים אינם עומדים בתנאי תום הלב בנדרשים לצורך מתן עדיפות בין עסקאות נוגדות, וכי סכום התמורה ששילם נתבע 5 גדול פי 25 מהתמורה ששילמו התובעים, ולפיכך גם נזקו של נתבע זה גדול יותר. הוא חזר על בקשתו לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.
6.
לאחר ששקלתי את הטענות אני סבורה שיש לדחות את הבקשה. בכל הנוגע לסיכויי התביעה, אין מדובר במקרה קיצוני בו ניתן לקבוע כבר בשלב מוקדם זה כי התביעה היא תביעת סרק אשר כלל אינה מגלה עילה. הטענה שהתביעה הוגשה בשיהוי של עשרות שנים אינה מסייעת לנתבעים, שכן המועד ממנו יש לבחון את השיהוי אינו חתימה על ההתקשרות המקורית בין התובעים לבין נתבעות 1 ו-2 אלא מועד ביטול העסקה ומכירת המגרש לנתבעים 4 ו-5.
7.
באשר ליתר נימוקי הבקשה, אכן, נפסק כי לבית המשפט שיקול דעת להחליט בעניין הפקדת ערובה בכל מקרה לגופו, כאשר מצב כלכלי קשה והימנעות מתשלום הוצאות שנפסקו מהווים שיקולים בקביעת ערובה. עם זאת, בשל מעמדה של זכות הגישה לערכאות אין די בנתונים אלו, וכפי שעולה מן הפסיקה ומהמדיניות הנוהגת, אין מחייבים בעל דין בערובה אך בשל עוניו. בדרך כלל נדרשות נסיבות מיוחדות כגון היותו של התובע תאגיד, היותו תושב חוץ שאינו בעל נכסים בישראל וכיוצ"ב (ראו לדוגמא: רע"א 7221/16 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום (13.9.17;
רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח(5)865, 869 (2004); ת"א (ת"א) 26199-04-19 אילון זרמון נ'

elena malyshev

(5.1.20)).



בענייננו לא נטען לנסיבות מיוחדות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה, ולפיכך אני דוחה את הבקשה.



ניתנה היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 22946-02/16 יעקב בטיטו, צפורה בטיטו נ' חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ, החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו''ש בע''מ, הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו''ש ואח' (פורסם ב-ֽ 12/03/2020)