פסקי דין על בן עזרא יהודה | פסקי דין על הכונס הרשמי מחוז חיפה

49257-02/17 פשר     29/12/2019




פשר 49257-02/17 בן עזרא יהודה נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה



פש"ר 49257-02-17 בן עזרא נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'





תיק חיצוני: 54598




בפני

כב' השופט איל באומגרט

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"

בעניין:

בן עזרא יהודה
להלן: "החייב"

ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"

ובעניין:
עו"ד אייל גרינר
להלן: "המנהל המיוחד"


החלטה


1.
לפניי בקשת החייב, מכוח סעיף 181 לפקודה, להורות על ביטול

פסק דין
שניתן ביום 27.10.19 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו בוטל צו הכינוס שהוצא על נכסי החייב.


אלו הן העובדות הדרושות לעניין
:

2.
לבקשת החייב ניתן ביום 23.4.17 צו לכינוס נכסיו, ועו"ד גרינר מונה כמנהל מיוחד. לקראת הדיון בבקשת החייב להכריזו כפושט רגל, הגיש המנהל המיוחד, על דעת הכונ"ר, דו"ח מסכם (להלן: "הדו"ח"). בדו"ח המליץ המנהל המיוחד על ביטול ההליכים בעניינו של החייב.


3.
בפסק הדין נקבע כי החייב, ביחד עם אחר, אשר היה שותפו לעסקים, הקים בדצמבר 2007 חברה בשם "י.י.מגל שיווק בע"מ" (להלן: "החברה"). עיקר עיסוקה של החברה היה הפצת פירות יבשים, פיצוחים, בלתי קלויים ועוד. כמו כן, נטען בדו"ח כי מקור החובות הוא, בין היתר, ערבויות אישיות שנתן החייב לחובות החברה.

בית המשפט דן בטענות הצדדים, ובסופו של יום הוציא מלפניו את פסק הדין, מושא בקשה זו. בפסק הדין נקבע כי, החייב לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, להוכיח כי החובות נוצרו בתום לב.
עוד נקבע בפסק הדין, כי החייב לא סתר את אשר עלה מהדו"ח, לפיו הוא, יצר חובות אשר צמחו מדי שנה בטור הנדסי. כך גם נקבע כי החייב יצר מצג, תוך הפצת המחאות מעותדות, כי חובות החברה יפרעו והוא ערב לחובות אלה.

נוסף על כך נקבע בפסק הדין, כי החייב פרע חובות תוך שהוא יוצר מעין פירמידה, והחובות נפרעו מתוך תקבולים שקבלה החברה מלקוחות, עד אשר ההלוואות ורכישת הטובין עלו על המכירות.

בסופו של יום, נקבע כי התנהלות החייב אינה מלמדת על התנהלות עסקית תקינה, וקריסת החברה לא נבעה עקב שינויים בשוק ואי פירעון חובות לחברה. בית המשפט קבע כי החייב יצר מצג, באמצעות החברה, לפיו הוא ערב לחובות החברה והחובות יפרעו. נוסף על כך נקבע, כי החייב "הרדים" את הנושים בכך שפרע תחילה את החובות, בעודו מייצר חובות גדולים יותר, ומתוך ההלוואות החדשות פרע את החיובים הקודמים.

לא זאת אף זאת, בפסק הדין נקבע כי אין לקבל את טענת החייב לפי ניסה במשך שנים, להשיא את רווחי החברה ולהביא לשגשוגה. הלכה למעשה, באופן עקבי, חובות החברה הלכו וטפחו והחייב העצים אותם.

כמו כן, נקבע בפסק הדין כי החייב לא הציג הסבר מניח את הדעת, מעוגן בראיות, מלבד טענות בעלמא,
לאן נעלמו הכספים, אותם לווה מהנושים השונים.

עוד
נקבע בפסק הדין כי בשנת 2016 הזמינה החברה טובין בשווי של מאות אלפי שקלים, הגדילה את מסגרת האשראי, בעוד
היא משלמת בגין הטובין בהמחאות מעותדות לרבעון הראשון של 2017, במהלכו הגיש החייב את הבקשה לפשיטת רגל. כלומר, החייב יצר חובות בידיעה גמורה, לא רק כי אלה לא יפרעו, אלא שעה שפניו מועדות לעבר משרדי הכונ"ר.

כך גם נקבע כי החייב לא ניסה כלל לפרוע את החובות טרם פנייתו להליכי פשיטת רגל, וכי הלכה למעשה תכנן את פנייתו להליכי פשיטת רגל, בעודו יוצר חובות.


4.
בפסק הדין דחה בית המשפט את טענות החייב בגדרן הפנה אצבע מאשימה לנושים המוסדיים אשר הלוו לו כספים. כמו כן, נדחה ניסיון החייב להסתמך על מכתב רואה חשבון, שכן המכתב לא היווה חוות דעת כמשמעות הדיבור בפקודת הראיות.

טענות החייב
:

5.
החייב ממאן להשלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה הנוכחית.

לטענת החייב, הציג המנהל המיוחד תמונה מעוותת ושגויה, שהטעתה את בית המשפט. מוסיף וטוען החייב כי הדו"ח שהגיש המנהל המיוחד היה כה שגוי עד כי המנהל המיוחד הפר את חובת האמון המוטלת עליו.

6.
במסגרת הבקשה תוקף החייב את אופן הצגת המידע בדו"ח, ומפנה לסתירות בנתונים העובדתיים שמציג המנהל המיוחד. עוד מלין החייב על כך שהמנהל המיוחד הציג לפני בית המשפט בדו"ח רק את קרנות ההלוואות במועד נטילתן, מבלי שהציג נתונים מתי חדלה החברה מלעמוד בהתחייבויותיה. בנקודה זו, מציג החייב נתונים מהם הוא מבקש ללמד כי החברה, במשך שנים, פרעה את חובותיה ועל כן החובות שאושרו מצומצמים מסכומי ההלוואות שניטלו.

כמו כן, טוען החייב כי בניגוד לטענת המנהל המיוחד בדו"ח, לפיה החברה הגדילה את התחייבויותיה משנת 2011 ואילך, ההיפך הוא הנכון. בעניין זה טוען החייב כי פרע הלוואות שניטלו לטווח זמן קצר, יתרת העו"ש צומצמה, מספר הלקוחות צומצם וכיוצא בזה.

לא זאת אף זאת, טוען החייב שהמנהל המיוחד התעלם מטענותיו לפיהן הזרים כספים משמעותיים לחברה, ואף לא משך משכורות. לשיטת החייב, החברה חבה לו 282,188 ₪.

7.
באשר לאופן התנהלותו בהליך, טוען החייב כי ככלל התנהגותו הייתה תקינה, למעט שני תשלומים עיתיים אותם שילם באיחור, עקב חסרון כיס.

לעניין כושר השתכרותו, טוען החייב כי גם כאן מציג המנהל המיוחד מציג תמונה שגויה ומעוותת עד כדי הטעיית בית המשפט. לטענת החייב, בניגוד לעמדת המנהל המיוחד, אין לו כל ניסיון ניהולי מרבית חייו עבד כסוכן מכירות.

8.
לסיום, מפנה החייב למטרת הליכי פשיטת הרגל, וטוען כי הדגש מושם על אופן התנהלות החייב בהליך, וכי יש בחלוף הזמן ממועד יצירת החובות ועד לדיון בבקשת צו הכינוס, כדי לרפא מחדלים בהתנהלותו.

בבקשתו מדגיש החייב כי לא עמדו לפני בית המשפט מלוא העובדות והוצגה בפני
בית המשפט תמונה חלקית בלבד. לטענת החייב, לו העובדות הנכונות, לשיטתו, היו מונחות לפני בית המשפט, התוצאה הייתה אחרת.

תשובת המנהל המיוחד
:

9.
לשיטת המנהל המיוחד, דין הבקשה הוא סילוק על הסף, שכן טענות החייב מקומן בערעור על פסק הדין ככל שמבקש להשיג עליו.

עוד טוען המנהל המיוחד כי, מטרת הגשת הבקשה היא הארכת מועד לשם הגשת ערעור על פסק הדין, בדרך של דחיית הבקשה לעיון לבקשה ומניין הימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה. לשיטת המנהל המיוחד, "החידוש" היחיד בבקשה הוא הטחת טענות כלפיו.

10.
בתשובתו חוזר המנהל המיוחד על עיקרי הדו"ח שהגיש ערב הדיון בבקשת החייב להכריזו כפושט רגל, ואף מפנה לתשובת החייב לדו"ח מיום 6.3.19, וכן לתשובת החייב במעמד הדיון שהתקיים ביום 7.3.19.

עוד מבקש המנהל המיוחד להפנות לכך כי, בדיון עתרה באת-כוח דאז של החייב לאורכה של 45 ימים, על מנת שהחייב יוכל להציג נתונים אשר יסתרו את הנטען בדוח. אולם, החייב לא טרח להביא ראיות חדשות, אשר יסתרו את הנטען בדוח, ואף החייב לא הוסיף דבר לטיעוני באת-כוח חרף השהות שניתנה.

נוסף על כך, מדגיש המנהל המיוחד את העובדה שהחייב לא הציע כל הצעה ראויה להסדר, וכי הנושים בחרו שלא לשאת בעלויות נוספות בניהול התיק.

11.
באשר למסגרת הנורמטיבית בגדרה חל סעיף 181 לפקודה, טוען המנהל המיוחד כי זה חל מקום בו נעלמו מהמבקש עובדות אשר לא יכול היה לגלותן בשקידה סבירה ויש בהן כדי לשנות את ההכרעה מיסודה.

בעניין זה מדגיש המנהל המיוחד כי החייב לא הצליח לעגן את הבסיס העובדתי הנדרש לדיון בבקשה לפי סעיף 181 לפקודה. לטענת המנהל המיוחד, פרשנות החייב נובעת כל כולה מראיות שעמדו לפניו ערב הדיון בבקשת המנהל המיוחד לבטל את ההליך. כך לדוגמא, מפנה המנהל המיוחד לעובדה שהמידע הנוגע להיקף האשראי הבנקאי היה בידי החייב מזה שנתיים, וכך גם היה עליו לנתח את הדוחות הכספיים של החברה במועד הנדרש.
המנהל המיוחד אף מדגיש כי החייב התנהל בחוסר תום לב בהליך, שכן במעמד החקירה גילה אדישות כלפי החובות, ואין לו עניין אמיתי לפעול לפירעונם.

12.
על כן, סבור המנהל המיוחד כי הבקשה הנוכחית מהווה מקצה שיפורים לניהול ההליך עד כה, ועל כן יש לדחותה.

תגובת החייב לתשובת המנהל המיוחד
:

13.
בתגובתו, שב החייב על טענותיו לפיהן המסגרת הדיוניונית הראויה היא זו בה נקט ולא אחרת. בגדרי תגובתו מלין החייב על כך שהמנהל המיוחד לא התייחס לטענותיו לפיהן הזרים הון עצמי בסך של כחצי מיליון ₪ לקופת החברה, אשר נותרה חייבת לו כ-282,000 ₪.

עוד מלין החייב על כך שהמנהל המיוחד לא השיב לטענותיו כי הדו"ח הציג באופן שגוי נתונים ועובדות. כך גם טוען החייב כי המנהל המיוחד לא התייחס לשלל טענותיו. על כן, טוען החייב כי המנהל המיוחד לא מילא ואינו ממלא את תפקידו כראוי.

דיון והכרעה
:

14.
סעיף 181 לפקודה קובע:

"בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו."

ברע"א 5878/19 שטרייחר נ' עו"ד קאופמן (פורסם במאגרים 10.11.2019) נקבע:

"
סעיף 181
לפקודה מעניק לבית המשפט של פשיטת רגל את הסמכות לעיין מחדש בהחלטות שניתנו על-ידו, ובתוך כך גם לבחון מחדש החלטה בדבר הפטר מותנה. בית משפט זה קבע לא פעם כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לעשות שימוש בסמכות זו, על מנת שלא לכרסם בעיקרון סופיות הדיון (

רע"א 2381/14
שחורי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (7.7.2014); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)). עם זאת, הוכרו בפסיקה שתי עילות אשר יש בכוחן להצדיק את הפעלתה של סמכות זו: גילוי עובדה חדשה שלא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה או התפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה (ראו:

רע"א 7794/18
שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.1.2019))."

בע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל (פורסם במאגרים 7.10.2018) (להלן: "עניין משקל") נקבע:

"ככלל, סדרי הדין בהליכי פשיטת רגל נוטים לגמישות שתאפשר רגישות לנסיבות ולשינויים (ראו לדוגמה
סעיף 186 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980
(להלן: הפקודה)). זה מכבר הבהיר הנשיא זוסמן כי "צו שיצא מבית-המשפט בעניני פשיטת-רגל לעולם אינו סופי כפסק-דין של בית-המשפט בענין אזרחי רגיל"
"

ובהמשך נקבע בעניין משקל:

"בדומה לכך, גם בפסיקה עדכנית נאמר כי הסמכות לעיין מחדש בהחלטה יכולה לנבוע מגילוי עובדה שלא היתה ידועה בזמן מתן ההחלטה או מהתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה (
רע"א 7794/18
שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, [פורסם בנבו] בפסקה 7 (21.1.2019);

רע"א 320/15
דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (14.4.2015);

רע"א 2381/14
שחורי נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] בפסקה 8
(7.7.2014);
פש"ר (י-ם) 3101/06
שינדלר נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (7.9.2011);

בש"א (מחוזי חיפה) 2505/05
אהרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, [פורסם בנבו] בפסקה 13 (8.11.2005))"

כמו כן, הבהיר בית המשפט בעניין משקל, אמות מידה נוספות לשימוש מושכל בסמכות בית המשפט לעיון חוזר מכוח סעיף 181 לפקודה:

"בהקשר זה מקובלת עליי האבחנה שנעשתה בפסיקה בין החלטות 'מתמשכות' לבין החלטות 'מכריעות'. הליך פשיטת הרגל עשוי להתמשך זמן רב, ובמהלכו ניתנות החלטות מסוגים שונים, חלקן 'מתמשכות' במובן זה שהן תלויות בנסיבות משתנות (כגון צו תשלומים) וחלקן 'מכריעות' במובן זה שהן מכריעות מחלוקת נקודתית או במובן זה שהן מסמנות תפנית משמעותית בהליך (כגון צו כינוס) (ראו:
פש"ר (חיפה) 1099/06
בן נאים נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (23.7.2012);
פש"ר (ת"א) 2086/01
עו"ד חיה אזולאי נאמנת נ' שחמורוב, [פורסם בנבו] בפסקאות 27-26 (7.8.2002); והשוו גם לפש"ר (באר שבע) 9121-03
סימלמיץ נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום [פורסם בנבו] (21.9.2011)). מטבע הדברים, השימוש בסמכות לעיון מחדש מתאים יותר להחלטות 'מתמשכות' שמושפעות מנסיבות משתנות, ועיון מחדש בהחלטות 'מכריעות' טעון הצדקה מספקת שגוברת על השיקול של סופיות הדיון ועל הסתמכות הצדדים.

"אמנם, לפי
סעיף 181
לפקודה, רשאי בית המשפט לחזור ולעיין בכל צו שניתן על ידו, ובמסגרת זו לשנותו או לבטלו; לטעמי, לא התקיימו במקרה זה "הטעמים המיוחדים" הדרושים לשינוי ההחלטה. כידוע, ההלכה הפסוקה מורה שככלל אין מקום להליך של עיון מחדש בהחלטה והדבר נעשה רק במשורה ומחמת שינוי נסיבות, ושעה שבידי בעל הדין היתה מניעה אובייקטיבית להעלות את הטענות נשוא בקשת העיון מחדש בהחלטה".

15.
סיכום ביניים של ההלכות העוסקות בהפעלת סעיף 181 לפקודה, יעלה כי הגם שלבית המשפט של חדלות פירעון הסמכות לעיין מחדש בהחלטותיו, הדבר יעשה במשורה ובמקרים חריגים. על מנת להקים תחולה לסמכות בית המשפט, על המבקש להראות כי באו לפניו עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת ההיא או היתה מניעה אובייקטיבית להעלותן במועד.

16.
בענייננו, אין בכל הטענות שהעלה החייב בבקשתו לעיון חוזר, כל חידוש שלא ניתן היה להעלותו במועד. החייב מבסס את בקשתו על נתונים שהיו לפניו או לכל הפחות היו צריכים להיות לפניו ערב הדיון בבקשתו להכריז עליו כפושט רגל. החייב לא העלה כל נימוק מדוע לא יכול היה או מדוע לא עלו הטענות אותן הוא מעלה בבקשה זו בתשובה לדו"ח המנהל המיוחד.

לא זאת אף זאת, בין מועד הדיון בבקשה להכריז על החייב כפושט רגל ועד למועד פסק הדין חלפו חודשים רבים במהלכם יכול היה החייב להעלות את הטענות אותן הוא מעלה כעת.

17.
כלל סופיות הדיון, גם אם בהליכי פשיטת רגל ניתן לתת לו גמישות נוספת, אינו יכול לאפשר את דרך התנהלות החייב בהליך דנן. הלכה למעשה, החייב אשר כל הנתונים והעובדות אותם הוא מעלה היום היו לפניו בעבר, בחר, מטעמיו, שלא להעלותם ועתה הוא מבקש לפתוח את ההליך מחדש, כאילו כלל סופיות הדיון אין לו תחולה.

פסק הדין מושא הבקשה אינו החלטה מתמשכת בלשון עניין משקל, אלא החלטה מכריעה. כפי שנקבע בעניין משקל עיון מחדש בהכרעה מכריעה טעון הצדקה מספקת הגוברת על שיקול סופיות הדיון ועל הסתמכות הצדדים. אלה אינם בנמצא.

18.
המורם מן המקובץ הוא, כי החייב לא העלה לפני בית המשפט כל עובדה או טענה שלא הייתה לפניו ערב מתן פסק הדין או לא יכול היה להעלותן במועד. הלכה למעשה, מבקש החייב להפוך ערכאה זו לערכאת ערעור על עצמה. כמו כן, משעסקינן בהחלטה מכריעה לא העלה החייב כל טענה אשר תצדיק את ההתגברות על שיקול סופיות הדיון.

על כן, הבקשה נדחית.

החייב ישלם הוצאות המנהל המיוחד בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ).






ניתנה היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.










פשר בית משפט מחוזי 49257-02/17 בן עזרא יהודה נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (פורסם ב-ֽ 29/12/2019)