פסקי דין על מרטה ברייר | פסקי דין על רפאל ברייר | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה | פסקי דין על זאב בילסקי ראש מטה הדיור הלאומי ו/או מר איתמר בן דוד יו"ר הועדה המחוזי | פסקי דין על עיריית נשר ואח' |
28868-02/19 עתמ 30/12/2019
עתמ 28868-02/19 מרטה ברייר, רפאל ברייר נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה, זאב בילסקי ראש מטה הדיור הלאומי ו/או מר איתמר בן דוד יו"ר הועדה המחוזי, עיריית נשר ואח'
administrator
administrator
1
0
2020-03-18t13:18:00z
2020-03-18t13:18:00z
2
1675
8377
microsoft corporation
69
20
10032
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי
בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 28868-02-19 ברייר ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון
חיפה ואח'
תיק
חיצוני:
בפני
כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא
עותרים
1.מרטה ברייר
2.רפאל ברייר
2.אורי ברייר
ע"י ב"כ עו"ד ציון רווה
נגד
משיבים
1.הועדה המחוזית לתכנון ובנייה
- צפון חיפה
2.זאב בילסקי ראש מטה הדיור הלאומי ו/או מר איתמר בן
דוד יו"ר הועדה המחוזי
שניהם על ידי פרקליטות מחוז חיפה אזרחי
3.עיריית נשר
ע"י ב"כ עו"ד דביר ליבוביץ
4.ועדה מרחבית מורדות הכרמל
ע"י ב"כ עו"ד ליאורה אפרתי
5.כלל תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פישר בכר חל וול אוריון ושות'
6.המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
פסק דין
מבוא
1.
העותרים
מחזיקים במבנה ברחוב הקישון 22 בנשר הידוע כחלק מחלקה 1 בגוש 11168, מבנה המכונה
מבנה 11 (להלן-המבנה) והוא מיועד לשימור, עותרים 1 ו-2 מתגוררים במבנה.
המשיבה 5
(להלן-היזם) היא הבעלים של המקרקעין עליהם נמצא המבנה ושל חלקות נוספות והיא יזמה
תכנית להקמת רובע מגורים חדש ובו כ-5,000 יחידות דיור עם שטחי תעסוקה ומסחר, תכנית
355-0359364 מכ/886 מתחם 'כלל'-מגורים נשר (להלן-התכנית).
התכנית היא
תכנית מתאר מקומית עם הוראות מפורטות והיא חלה גם על השטח בו נמצא המבנה, העותרים
הגישו התנגדות לתכנית מאחר והם מבקשים להמשיך ולהחזיק במבנה ולגור בו.
2.
משיבה 1,
הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (להלן- הועדה המחוזית או הוועדה) אישרה ביום
4.7.2018 את התכנית תוך קביעת תנאים (להלן-ההחלטה). בהתאם להחלטה, "המבנה
אינו מאפשר המשך שימוש בו כמבנה מגורים" המבנה יהיה חלק משטחי מוסד חינוכי.
עוד החליטה
הוועדה המחוזית לקבל באופן חלקי את התנגדות העותרים וקבעה כי "תתווסף לתכנית
הוראה המאפשרת המשך שימוש במבנה הקיים למגורים כשימוש חורג", על פי אותה
הוראה שהתווספה כסעיף 1.17 לתכנית, השימוש החורג יינתן לבעל הקרקע והוא "יהיה
תקף עד מימוש הקרקע ביעוד החדש" (ההחלטה צורפה כנספח עת/1 לעתירה).
3.
העותרים שלא
השלימו עם ההחלטה, גם משום שהם אינם הבעלים של המקרקעין וגם משום שהם מבקשים
להמשיך להתגורר במבנה
לתקופה בלתי מוגבלת,
פנו למשיב 2, ראש מטה הדיור הלאומי בבקשה לקבלת רשות לערור למועצה הארצית לתכנון
ובניה ובקשתם נדחתה בהחלטה מיום 5.12.2018 (ההחלטה צורפה כנספח עת/2 לעתירה).
העותרים
הגישו את עתירתם ביום 12.2.2019 וביקשו לבטל את החלטת הועדה המחוזית ולקבוע כי יש
להוסיף להוראות התכנית תנאי המאפשר שימוש למגורים במבנה, לחלופין ביקשו כי יותר
המשך שימוש מגורים במבנה עד לנקיטת כל ההליכים הדרושים לפי פרק ז
לחוק התכנון והבניה,
התשכ"ט -1959 (
להלן-החוק) ובכפוף לסעיף 187 לחוק. בנוסף ביקשו
לאשר להם להגיש ערר למועצה הארצית.
4.
ביום
23.6.2019 קוים דיון לגופו של עניין,
לדיון לא התייצבו משיבות 3
ו-6,
עיריית נשר והמועצה לשימור אתרי מורשת ישראל.
לאחר הדיון
היו מספר פניות לבית משפט זה מטעם העותרים ועיריית נשר על מנת לאפשר להם להידבר
בטרם יינתן
פסק דין
ונעניתי בחיוב לאותן בקשות.
ביום
25.9.2019 הודיעה עיריית נשר כי לא ניתן להגיע להסכמה עם העותרים ולטעמה דין
העתירה להידחות.
ביום 25.12.2019 הודיעו
העותרים כי ניסיון ההידברות עם משיבים 1-3 כשל והם מבקשים כי יינתן
פסק דין
.
דיון
המחלוקת העיקרית- שאלת דרך שימור המבנה
5.
התכנית כוללת שטח שבעבר
שימש את מפעל נשר לחציבת חרסית, המבנה היה חלק מהמבנים ששימשו למגורים של פועלי
המפעל.
על פי המצב התכנוני הקיים, חלה על
המבנה תכנית ג/580 והמבנה נמצא בייעוד למגורים (אזור ג), בהתאם לתכנית הוגדר המבנה
כמבנה לשימור והשתנה ייעוד השטח בו נמצא המבנה ליעוד שטחים פתוחים, מבנים ומוסדות
ציבור. מסמכי התכנית כללו סקר תיעוד ושימור נרחב ובהתאם לאמור בסעיף 16 לתשובת
היזם המסמכים
נערכו בתיאום עם הוועדה
המחוזית ועם יועצת השימור של הוועדה.
הוועדה בחנה
באריכות את טענות הצדדים וכך נקבע בסעיף ה' להחלטת הוועדה המחוזית בנושא זה:
"שימור- היבטי השימור של המפעל והמבנים ההיסטוריים קיבל משקל מרכזי בעת הכנת
התכנית, כפי שהוצגה בפני
הוועדה. התכנית לוותה ע"י יועצת השימור של הוועדה
המחוזית, אשר ביקרה בשטח ונתנה התייחסויות לוועדה לנושא השימור".
בהתאם לכך
אומצה המלצת יועצת השימור והמבנה נקבע כמבנה לשימור ועל כך לא חולקים העותרים,
המחלוקת היא אשר לדרכי השימור, העותרים מבקשים להמשיך ולהתגורר במבנה והוועדה
המחוזית החליטה כי המבנה יהיה חלק ממוסד חינוכי, בהתאם לייעוד שנקבע בתכנית שאושרה
כאמור.
ההחלטה מנומקת כדבעי ואין כל בסיס לטענות
העותרים בדבר העדר הנמקה (סעיף 13 ואילך לעיקרי הטיעון מטעם העותרים).
אופן ביצוע
השימור היא שאלה תכנונית מובהקת אשר התקבלה בהליך מקצועי במהלכו נשמעו כל הגורמים
הרלבנטיים לרבות אנשי מקצוע ומכאן שאין כל עילת התערבות בהחלטת הוועדה המחוזית
ואפנה בעניין זה לבג"ץ 6942/15 שנדון במאוחד עם עע"מ
1182/16
בן משה נגד הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות
(20.11.2016) בו נקבע כך:
"בית משפט זה חזר
ושנה פעמים-אין-ספור, מימיה הראשונים של המדינה, כי לא יתערב בהחלטות רשויות
התכנון המבוססות של שיקולים תכנוניים מובהקים, כל עוד לא נפל בהן פגם חוקי. הרכבם
ההטרוגני והמקצועי של מוסדות התכנון וההליכים הדיוניים לפיהם הם פועלים מבטיחים
בירור מקצועי מקיף וראיה רחבה של ההיבטים והשיקולים התכנוניים השונים".
הוועדה המחוזית כמוסד תכנון בכיר שפעלה בליווי יועצי שימור סברה כי
אופן השימור לא יהיה בדרך של מגורים במבנה ואין כל הצדקה להתערב בשיקולים תכנוניים
אלו. לגורמים התכנוניים האחרים שצורפו לעתירה, הוועדה המרחבית לתו"ב מורדות
הכרמל (משיבה 4) והמועצה לשימור אתרי מורשת (משיבה 6) לא הייתה עמדה אחרת בשאלה
ספציפית זו.
משלא נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בקביעה כי
השימור ייעשה בדרך של הפעלת המבנה כחלק ממוסד חינוכי, דין בקשת העותרים לשנות
קביעה זו להידחות.
ניסיון העותרים לבקש באמצעות הוראות התכנית
לכפות
את מגוריהם במבנה, הוא ניסיון
להקנות להם זכויות קנייניות ב'דלת האחורית'. התעקשות העותרים להקנות זכויות
מגורים
לעותרים עצמם ולא למשל לכל גורם
אחר שירצה לגור במקום, אינה מתיישבת עם מהות הדיון שעומד על הפרק- שאלה תכנונית
מובהקת שצריכה להיקבע על ידי מוסדות התכנון.
העותרים הודיעו בפתח הדיון בפני
י כי הם לא
מבקשים במסגרת הדיון בעתירה לדון בזכויותיהם הקנייניות או החוזיות, זו גם
הייתה עמדת הוועדה המחוזית שציינה בפתח ההחלטה
"יש לציין כי המתנגד אינו הבעלים של הקרקע ועל כן אינו בעל זכויות בנכס
והועדה אינה עוסקת במעמדו הקנייני".
החלטת
הוועדה
המחוזית כי שימור המבנה יהיה בדרך
של היותו חלק ממוסד חינוכי ולא בית מגורים, תואמת את הייעוד לפי התכנית והיא נמצאת
במתחם הסבירות.
בהתעלם מזכויות העותרים
בהתאם לבקשתם ובהתייחס לשאלת השימור בלבד אין כל עדיפות לשימור בדרך של מגורים
במקום ומשיבים 2-1 בסעיף 25 לתשובתם הפנו למקרים בהם השימור נעשה שלא בדרך של
מגורים כגון: בית ביאליק, בית בן גוריון בתל אביב וצריף בן גוריון בשדות בוקר, כך
שחלופה זו יכול להחשב כסבירה.
לכך אוסיף כי החלטת הוועדה המחוזית
סבירה, מידתית ומאוזנת,
הוועדה הוסיפה
לתכנית תנאי המחייב מתן שימוש חורג במבנה
כדי לאפשר "המשך שימוש למגורים קיימים כשימוש חורג שהותר על פי סעיף
178 לחוק" וכל זאת "עד מימוש הקרקע ביעוד החדש המתאפשר בתכנית".
מיותר לציין כי הועדה המחוזית מוסמכת להתיר שימוש חורג בהתאם לסעיף 178 לחוק.
עוד אבהיר כי האיזון המידתי והראוי
שעשתה הועדה המחוזית נובע מהעובדה כי התכנית מיועדת להתממש בשני שלבים, שלב ראשון
שאינו קשור במבנה ולפיו עתידה לקום שכונת מגורים בת 2,000 יחידות דיור. השלב השני
מתייחס לשטח מפעל נשר ושטח המחצבה הנטושה בו נמצא המבנה, כך שניתן להמתין בדרך של
מתן שימוש חורג עד למימוש שלב זה של התכנית.
משלא הציגו העותרים בפני
הועדה
המחוזית כי יש להם זכויות בנכס, קבעה הוועדה כי "השימוש יינתן לבעל
הקרקע" וזו החלטה ראויה ונכונה, על העותרים להסדיר מעמדם ישירות מול בעל
הקרקע ולכן גם המתנתי לאחר הדיון לאפשר להם לעשות כן, בטרם יינתן פסק הדין.
מיותר לציין כי אין ב
פסק דין
זה כדי
להביע עמדה לגבי טיב זכויותיהם של העותרים או מי מהם ובדבר זכותם לפיצוי במידה
וימצאו לנכון לדרוש פיצויים.
איני סבור כי היה מקום במסגרת הדיון
בפני
הוועדה לקבוע קביעות באשר לזכויותיהם ולקבוע למשל כי השימוש למגורים יותר עד
לנקיטת כל ההליכים לפי פרק ז בחוק ובכפוף לאמור בסעיף 187 לחוק, תחולתם של חוקים
אינה מותנית באימוצם בתכנית זו או אחרת.
קביעות בדבר חיוב תשלום פיצויים או מתן "שיכון חלוף" כאמור בסעיף
187, מקומן להתברר בהליך אחר.
לאחר שיינתן אישור לשימוש חורג,
בהתאם לקביעת הוועדה, העותרים שימשיכו לגור במקום לא ייחשבו כעוברים על החוק
כטענתם בדיון.
העותרים הפנו בעניין זה
לבג"ץ 416/76
עמיצור נגד פיינברג
(12.1.1977)
שדן במקרה שנסיבותיו שונות וגם על פי האמור בו
לא נפל פגם בדרך בה איזנה הוועדה את זכויות המשתמשים במבנה עד למימוש התוכנית.
[העותרים
צרפו לעתירה מכתב מיום 22.7.2018 (עת/7), המכונה חוות דעת של מומחה השימור אדריכל
סולר, אלא שמכתב זה נכתב לאחר החלטת הוועדה ומכאן שגם לא הוצג בפני
ה ודי בכך כדי
להתעלם ממנו. עתירה מנהלית אינה מקום לברר לראשונה חוות דעת של מומחים.
ותמוה כי העותרים מלינים נגד הוועדה כי התעלמה
ממנו (סעיף 13 ואילך לעיקרי הטיעון מטעמם), אכן הוועדה התעלמה ממסמך שנוצר לאחר
החלטתה, ואם נעיין בסעיף 3 לאותו מסמך נראה כי אותו מומחה לא תומך כלל בטענות
העותרים, הוא סבור כי יש שתי דרכי שימור, הדרך של מגורים
במבנה והדרך שאושרה על ידי הוועדה ולדעתו
"לא ניתן לומר למי יש עדיפות" ואני אחזור ואזכיר כי בשאלות תכנוניות
מובהקות כמו סוגיה זו, העדיפות נקבעת על ידי מוסד התכנון המקצועי וקביעת הוועדה
סבירה בעיניי].
אי מתן רשות ערר
למועצה הארצית
6.
סעיף 110
לחוק פורש בפסיקה כי יש להתיר הגשת ערר למועצה הארצית במקרה ש"מעורר השלכות
רוחב, נושא אופי עקרוני, מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת או טומן בחובו טעמים
אחרים", עע"ם 5937/14
אניאט נגד יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה
חיפה
(19.7.2015).
7.
המחלוקת שבבסיס העתירה
אינה
בעלת חשיבת עקרונית כלל אזורית או
כלל ארצית, לכל היותר מדובר במחלוקת נקודתית לגבי זכויות מגורי העותרים או מי מהם
במבנה, נושא שצריך להתברר בהליך נפרד ובלי קשר לתכנית אותה יש לקדם בהתאם להחלטת
הוועדה המחוזית ולפי התנאים שקבעה.
לכן
לא הייתה הצדקה לערב את המועצה הארצית במחלוקת
נקודתית בקשר למבנה מסוים שהתעוררה בעת אישור תכנית מתאר מקומית, ואזכיר כי המבנה
מיועד לשימור ושאלה חשובה זו אינה במחלוקת, נותר לבירור ענין פרטי של העותרים
שמבקשים לגור בו וכן אין כל הצדקה להגיש ערר על החלטת הוועדה ולכן לא נפל פגם
במשמעות ההחלטה (נספח עת/2 לעתירה).
בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בדבר סמכות דוחה
בקשת רשות ערר (ההחלטה נספח עת/2 לעתירה) או אישור ההחלטה בדיעבד (נספח ו לתשובת
משיבים 2-1). וחשוב לזכור בסופו של יום המחלוקת היא זכות מגורים במבנה אחד שיועד
לשימור מול תכנית החלה על 2,500 דונם וכוללת 5,000 יחידות דיור ומאות אלפי
מ"ר המיועדים לתעסוקה ולמסחר, סוגיה מקומית נקודתית.
סיכום
8.
לאור האמור
לעיל אני דוחה את העתירה ואני מחייב את העותרים ביחד ולחוד לשלם הוצאות משפט בסכום
כולל של 20,000 ש"ח כדלקמן:
·
למשיבים 2-1
יחדיו בשיעור של 10,000 ש"ח
·
למשיבה
5
בשיעור של 10,000 ש"ח.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה
וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
לא מצאתי
לנכון לחייב העותרים בתשלום הוצאות למשיבות 3 ו-6 שלא טרחו כלל להגיע לדיון, ולא
מצאתי לנכון לחייב העותרים בתשלום הוצאות למשיבה 4, שלא התבקש כל סעד נגדה ומכאן
גם חלקה בדיון היה מזערי.
ניתן היום,
ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר
הצדדים.
עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 28868-02/19 מרטה ברייר, רפאל ברייר נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה, זאב בילסקי ראש מטה הדיור הלאומי ו/או מר איתמר בן דוד יו"ר הועדה המחוזי, עיריית נשר ואח' (פורסם ב-ֽ 30/12/2019)