פסקי דין על קבוצת גבע אגודה שיתופית | פסקי דין על יאיר קארו | פסקי דין על אבי ענבר | פסקי דין על פיטה עינבר |

43866-01/20 רעא     16/03/2020




רעא 43866-01/20 קבוצת גבע אגודה שיתופית בע"מ, יאיר קארו נ' אבי ענבר, פיטה עינבר








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 43866-01-20 קבוצת גבע אגודה שיתופית בע"מ
נ' ענבר ואח'




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופט ערפאת טאהא


המבקשים

קבוצת גבע אגודה שיתופית בע"מ
יאיר קארו



נגד


המשיבים
1. אבי ענבר
2. פיטה עינבר




פסק דין


לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופט יעקב סולומון) מיום 12.1.2020 בתיק ת"א 60839-10-18, במסגרתה הורה למבקשים להמציא למשיבים דו"ח שערכה חברת סטפוינט ביחס ל"חברים שלא מעבירים הכנסות מעבודה".

רקע

1.
בין הצדדים מתנהלת תביעה כספית בבית משפט קמא, אשר נמצאת בשלב מקדמי. ביום 17.6.2019 שלחו המשיבים למבקשים דרישה לגילוי מסמכים שבגדרה התבקשו המבקשים להמציא, בין היתר, "העתק רשימות/ מסמכים שהנפיקה חברת סט פוינט ביחס לעובדי חוץ שלא העבירו הכנסות מעבודה" (סעיף 1.32 לדרישה). בדיון שקיים בית המשפט קמא ביום 28.11.2019 התנגד ב"כ המבקשים להמצאת המסמך בטענה של העדר רלבנטיות. ברם, לאחר ששמע את הערות בית המשפט הסכים ב"כ המבקשים להעברת המסמך לידי המשיבים. בהתאם לכך הורה בית המשפט קמא למבקשים להמציא למשיבים את המסמך בתוך 14 ימים ממועד מתן ההחלטה.

2.
ביום 12.12.2019 הודיעו המבקשים למשיבים כי המסמכים שנדרשו על ידם ושלגביהם ניתנה החלטה כאמור לעיל לעניין המצאת רשימות/מסמכים שנערכו על ידי חברת סט פוינט ביחס לעובדי חוץ שלא העבירו הכנסות מעבודה לא אותרו. למכתב זה צורף תצהיר של מר יאיר קארו
, אשר הצהיר בסעיף 3.4 כי לא אותרו מסמכים אשר הפיקה חברת סט פוינט ביחס לעובדי חוץ שלא העבירו הכנסות מעבודה.

3.
עם קבלת תשובת המבקשים כאמור לעיל הגישו המשיבים לבית המשפט קמא בקשה למחיקת כתבי טענות המבקשים עקב הפרת צו בית משפט. לטענתם, הצהרת המבקשים כי לא אותר דו"ח מטעם חברת סט פוינט ניתנה בניגוד להצהרות קודמות של המבקשים. בתגובה לבקשה זו חזרו המבקשים על טענתם, כי אין ברשותם רשימות/מסמכים שערכה חברת סט פוינט ועל כן, אין הם יכולים להמציא מסמך שאיננו קיים.

4.
בהחלטה מיום 12.1.2020 דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשים לפיה המסמך הנדרש איננו קיים בנימוק כי המבקשים לא הסבירו מדוע הטענה שהמסמך איננו קיים לא הועלתה קודם לכן במסגרת הדיון בבקשה לגילוי המסמך. בית המשפט קמא קבע עוד, כי המבקשים אף לא נתנו הסבר מניח את הדעת מדוע בתצהיר גילוי המסמכים הספציפיים לא טענו המבקשים כי המסמך איננו ברשותם והסתפקו בטענה, כי "מדובר בבקשה כללית ומכבידה". יחד עם זאת דחה בית המשפט קמא את בקשת המשיבים למחיקת כתבי טענותיהם של המבקשים, האריך להם את המועד
לקיום הצו להמצאת המסמכים ב- 14 ימים, וחייב אותם בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

5.
על ההחלטה מיום 12.1.2020 הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

6.
לטענת המבקשים טעה בית משפט קמא עת הורה להם להמציא למשיבים מסמך שאינו ברשותם. לשיטתם, במסגרת ההליכים המקדמיים על בעל דין לגלות את המסמכים שבחזקתו ואשר אותרו על ידו בשקידה סבירה ולא לייצר מסמכים יש מאין. נטען כי בתצהיר גילוי המסמכים הספציפיים הראשון כל מה שנטען הוא כי הדרישה לגילוי המסמכים בנוסחה הראשון הייתה כללית ומכבידה ובשל כך נדרשו המשיבים למקד את דרישתם כך שיוכלו המבקשים לאתר מסמכים ספציפיים בהם חפצים המשיבים. המבקשים המשיכו וטענו כי במעמד הדיון, הם טרם חיפשו באופן מעמיק אחר המסמכים שגילויים מבוקש על ידי המשיבים ומשם נבעה הטעות, כך שב"כ המבקשים מסר כי המסמך יומצא לידי המשיבים בטרם נעשה על ידו בירור אם הוא נמצא בחזקת המבקשים בפועל. המבקשים הוסיפו וטענו, כי מיד לאחר החלטת בית משפט קמא המורה למבקשים להמציא דו"ח שהפיקה חברת סט פוינט הם פעלו לאתר את הדו"ח האמור, ובירור זה העלה כי לא קיים דו"ח או מסמך כלשהו שנערך ביחס לעובדי חוץ שלא העבירו הכנסות מעבודה. על כן, כך נטען, לא היה כל שוני או הבדל בין תשובות המבקשים בתצהיר גילוי המסמכים ובין תשובתם המאוחרת.
המבקשים טענו עוד, כי הם הפעילו את כל המשאבים שברשותם על מנת לאתר את המסמך הנדרש, לרבות בירור ישיר מול חברת סט פוינט, סריקת כלל הדוחות שנערכו על ידי סט פוינט ומצויים ברשותם ואף על פי כן, מסמך כנדרש לא אותר. בנסיבות אלה, כך נטען, אין בידי המבקשים כל אפשרות לקיים את החלטת בית משפט קמא.

7.
המשיבים טענו מנגד, כי עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה הקוצבת מועד להעברת מסמך שלא תינתן בה רשות ערעור בהתאם להוראות סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. לשיטתם, טענת המבקשים כי המסמך אינו ברשותם לכאורה נוגעת להחלטתו הראשונית של בית משפט קמא מיום 28.11.2019 שבה הורה על מתן הצו, החלטה שהפכה לחלוטה ולא ניתן לערער עליה. עוד נטען כי בית משפט לערעור ייטה לא להתערב בהחלטת ביניים הנוגעת לניהול המשפט ודרכי הדיון, כך שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא
שעה שעסקינן בהחלטה דיונית אשר התקבלה על בסיס התרשמות בלתי אמצעית מהצדדים במהלך שני דיונים מקדמיים, ועל סמך העובדה כי המבקשים בעצמם טענו לקיומו של מאגר ממוחשב שמטרתו ריכוז נתונים ביחס לעובדי חוץ שלא העבירו מלוא הכנסות מעבודה. נטען כי משהתנגדו המבקשים במעמד הדיון להעברת הדו"ח בטענת הכבדה ובטענה של העדר רלוונטיות בלבד, ולא טענו כי המסמך איננו ברשותם, יש לראות בכך הודאה מכללא מצדם בקיומו של המסמך. נטען עוד, כי גם משיכת התנגדותם במהלך הדיון והצהרתם שהם ימציאו את המסמך מהווה הודאה מפורשת בקיומו. המשיבים המשיכו וטענו, כי טענת המשיבים שהמסמך איננו ברשותם אינה מתיישבת אף עם מסמכים שהם עצמם הגישו המשפט קמא, דוגמת נספח 18 לכתב התשובה בו צוין כי "על פי דו"ח יועץ חיצוני רשומה על זכותך קרן השתלמות..".

דיון והכרעה

8.
דין בקשת רשות הערעור להתקבל.


ראשית אתייחס לטענת המשיבים כי על החלטת בית המשפט קמא חל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 מאחר שעסקינן בהחלטה שעניינה הארכת מועד לגילוי מסמך ספציפי. מדובר בטענה חסרת בסיס. עניינה של החלטת בית המשפט קמא במתן הוראה למבקשים להמציא למשיבים מסמך ספציפי
אף שהצהירו בתצהיר כי המסמך איננו קיים ולא נמצא ברשותם. אין בין החלטה זו ובין הארכת מועדים ולא כלום. בהתאם לצו בתי המשפט ולהלכה הפסוקה, החלטה הנוגעת לגילוי ועיון במסמך ספציפי אינה מסוג ההחלטות שחל עליהן הצו ושלא תינתן בהן רשות ערעור (ראו: רע"א 8834/13 בן ציון גרון נ' איתמר זלץ (13.3.2014)). על כן טענת המשיבים כי יש לסלק את בקשת רשות הערעור על הסף נוכח הוראות הצו דינה להידחות.

9.
גם לגוף העניין הדין עם המבקשים.

"כידוע, בית
-
משפט זה ממעט להתערב בשיקול
-
דעתו של שופט הערכאה הראשונה בעניין גילוי מסמכים, והוא ייטה לעשות כן רק אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות
" (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נו(5) 193 (2002)).
המקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה. הכלל הוא שאין לחייב בעל דין לגלות ולהמציא מסמך שאיננו ברשותו (תקנות 112 ו-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ פ"ד נג(1) 621 (1999)). במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו ואשר רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים, הא ותו לא. כאשר מדובר בדרישה לגילוי מסמך ספציפי שבית המשפט מצא אותה כמוצדקת, נדרש בעל הדין שכלפיו ניתן הצו לפעול בשקידה סבירה על מנת לברר אם המסמך הספציפי קיים ברשותו ואם כן – להעבירו לצד שכנגד. ככל שהמסמך לא היה ברשותו של בעל הדין או שהמסמך איננו קיים, או שהיה ברשותו אך איננו עוד, יהא על בעל הדין לפרט בתצהיר עובדות אלה תוך התייחסות למועד ולנסיבות שבהם יצא המסמך מרשותו של אותו בעל הדין. הסדר זה עולה במפורש מנוסח תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הקובעת, כי בית המשפט מוסמך לתת צו לבקשת בעל דין "המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי ימצא ממנה ומה היה עליו". כך גם נקבע בפסק הדין שניתן בעניין בן ציון גורן שהובא לעיל, שם קבע בית המשפט העליון, כי "בהליך של גילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113, מתבקש בעל דין לגלות האם מסמכים מסוימים, שצוינו בבקשת בעל דין אחר, מצויים ברשותו; ואם היו מצויים ואינם עוד, מתי יצאו מרשותו ומה היה עליהם" (סעיף 13 לפסק הדין).

עולה, אם כן, כי בשלב הדיון בדרישה לגילוי מסמך ספציפי לא נבחנת השאלה אם המסמך שבעל הדין שכנגד מבקש לגלותו מצוי ברשות בעל הדין האחר, אלא נבחנות שאלות אחרות, כגון מידת ההכבדה במתן הצו המבוקש, האם המסמך הספציפי שמבוקש לגלותו רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, האם גילוי המסמך פוגע בפרטיות במידה המצדיקה דחיית הבקשה, אם הגילוי פוגע בזכויותיו או בפרטיותו של צד שלישי שאיננו בעל דין ועוד. ככל שבית המשפט דוחה את ההתנגדות ונותן צו לגילוי מסמך ספציפי, אז ורק אז מוטלת על בעל הדין שנגדו ניתן הצו החובה לבדוק ולברר אם המסמך נמצא ברשותו ועודנו ברשותו, אם היה ברשותו ויצא ממנה, מתי יצא ומה היה עליו. על כן, שגה בית המשפט קמא עת קבע, כי העובדה שהמשיבים לא טענו כי המסמך לא נמצא ברשותם בשלב הדיון בבקשה למתן צו גילוי מסמך ספציפי והעלו טענות לעניין מידת הרלבנטיות שלו ולעניין ההכבדה בדרישה נוכח הכלליות שלה בלבד סותרת את האמור בתצהיר גילוי המסמכים. משהתייחסו המבקשים למסמך הספציפי שנדרשו לגלות בהתאם להחלטת בית המשפט קמא והצהירו כי לאחר מאמצים ושקידה סבירה הם לא אתרו את המסמך, בכך הם קיימו את הצו לגילוי ועיון במסמך, ולא היה מקום לנקוט נגדם בסנקציה כזו או אחרת.

10.
זאת ועוד, השלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות (
רע"א 4234/05
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ
(14.8.2005)). הגם שלעתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך כלשהו עשויה לעורר סימן שאלה, כבר נקבע בפסיקה כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך כלל, בשאלה בדבר עצם קיומו של המסמך. רק במקרה קיצון כאשר מוכח מעל לכל ספק סביר כי המסמך נמצא ברשותו של בעל הדין והוא מסרב לגלותו
ייתכן שבמקרה כזה יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה של מחיקת כתב טענותיו כקבוע בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי (פרשת בנק מזרחי נ' רונית פלץ שהובא לעיל). לענייננו, לא הובאו בפני
בית המשפט קמא ראיות כלשהן המלמדות כי האמור בתצהיר המבקשים איננו אמת ובוודאי שלא הובאו ראיות המלמדות מעל לכל ספק סביר כי המסמך אכן נמצא ברשותם אך הם מסרבים שלא כדין לגלותו. לכל היותר התנהלות המבקשים מעוררת סימני שאלה (קביעה שאינני שותף לה),
אך אין בכך כדי להצדיק נקיטת סנקציה נגדם או קביעה כי הם לא קיימו את החלטת בית המשפט ביחס לגילוי ועיון במסמך.
11.
סוף דבר, בקשת רשות הערעור מתקבלת. החלטת בית המשפט קמא ככל שהיא נוגעת לגילוי דוחות סט פוינט מבוטלת וכך גם מבוטלות ההוצאות בהן חויבו המבקשים. המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪.
העירבון יוחזר למבקשים, אפשר באמצעות בא כוחם
.

ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 43866-01/20 קבוצת גבע אגודה שיתופית בע"מ, יאיר קארו נ' אבי ענבר, פיטה עינבר (פורסם ב-ֽ 16/03/2020)