פסקי דין על בתיה רוזנפלד | פסקי דין על אברהם רוזנפלד | פסקי דין על מרדכי ורדי | פסקי דין על פזית ורדי |

53187-12/19 הפב     16/03/2020




הפב 53187-12/19 בתיה רוזנפלד, אברהם רוזנפלד נ' מרדכי ורדי, פזית ורדי








בית משפט השלום בירושלים



הפ"ב 53187-12-19 רויזנפלד ואח' נ' ורדי ואח'

הפ"ב 14563-10-19 ורדי ואח' נ' אברהם ואח'




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופט אוהד גורדון


המבקשים

1
.
בתיה רוזנפלד

2
.
אברהם רוזנפלד
ע"י ב"כ עו"ד ה' טיקטין


נגד

משיבים

1. מרדכי ורדי
2. פזית ורדי
ע"י ב"כ עו"ד ע' מקובסקי







פסק דין

לפני בקשה לביטול פסק בוררות.

רקע
1.
הצדדים מתגוררים בקיבוץ ראש צורים (להלן: "הקיבוץ"). הסכסוך ביניהם עוסק בזכויות במרפסת (להלן "המרפסת").
2.
פסק הבוררות מושא הבקשה (נספח ו' לבקשה, להלן "פסק הבוררות") ניתן ביום 14.11.18 בידי הבוררים עו"ד א' קולה, עו"ד ב' ארביב ומר ל' ליפשיץ. נקבע בו, כי הגם שבעבר הייתה המרפסת בשימוש המבקשים, הרי ש"
בהליך שיוך והקצאה שנעשה בקיבוץ לגבי כל החברים והדירות – שוייכה המרפסת למגרש התובעים. וזאת בהסכם מפורט ברור ונהיר עליו חתומים הנתבעים
" (פיסקה 38). הבוררים דחו את טענות המבקשים כי לא חתמו או ידעו על השיוך, קבעו שהמרפסת בבעלות המשיבים והורו למבקשים לסלק ממנה ידם בתוך 30 יום. ניתנו הוראות נוספות (פיסקה 45).
3.
הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בחלוף למעלה משנה ממתן הפסק, ביום 22.12.19. הוצגו בה טענות להתקיימותן של שתי עילות לביטול הפסק בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן "חוק הבוררות"): עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, ועילה לפי סעיף 24(1) לחוק.
4.
בהחלטה מיום 16.2.20 דחיתי את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, מהנימוקים שפורטו שם. הוצע לצדדים כי ההכרעה בנוגע לעילה הנותרת תינתן על יסוד הטיעונים שבכתבי הטענות ולאחר הזדמנות להשלימם. הצדדים הסכימו לכך, ונקבע לוח זמנים המאפשר השלמה, אותו ניצלו רק המשיבים.
5.

פסק דין
זה יעסוק, אפוא, בטענת המבקשים להתקיימות העילה לביטול פסק הבוררות הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, איני יכול לקבל את הטענה:

דיון
6.
סעיף 24(1) לחוק הבוררות דן במקרים בהם "
לא היה הסכם בוררות בר-תוקף
". טיעונם של המבקשים בהקשר זה, כפי שהוצג בבקשה לביטול פסק הדין הוא כדלקמן:
7.
המבקשים הפנו לכך שסעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות מתיר לאגודה שיתופית לקבוע בתקנונה "
הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה
" בין על ידי רשם האגודות השיתופיות או באופן אחר. נטען, שמכוח סעיף זה התקין הקיבוץ בתקנונו (בסעיף 97) הוראה הקובעת חובת בוררות במקרה של סכסוכים הנובעים "
מעסקי האגודה
".
על רקע זה טענו המבקשים, כי הסכסוך בינם לבין המשיבים הוא סכסוך פרטי ולא סכסוך הקשור לקיבוץ, ולכן סעיף 97 לתקנון הקיבוץ לא חל עליו ובהעדר הסכם אחר, הרי שאין הסכם בוררות בר-תוקף. כך במקור:

"הסכסוך שנתגלע בין הצדדים כלל אינו קשור 'לעסקי האגודה'... המונח 'עסקי האגודה' מכיל בקרבו רק אותם עניינים שבהם קיים לאגודה (הקיבוץ במקרה דנא) אינטרס או עניין, בעוד שאין להגדיר כ'עסקי האגודה'
סכסוך פרטי בין שני חברי אגודה שעניינו בזכויות קניין לאחר השלמת הליך שיוך הדירות. סכסוך מעין זה כלל אינו קשור ליחסים שבין האגודה לבין חבריה, ולאגודה כלל אין אינטרס ספציפי באשר לכל הכרעה שתתקבל בסכסוך האמור".
8.
העיון מעלה, כי טיעון זה לא הועלה בזמן אמת בפני
הבוררים. אפרט:
9.
המבקשים טענו כי כבר בכתב ההגנה שהוגש בהליך הבוררות העלו טיעון זה. אלא, שעיון בכתב ההגנה (נספח ה' לבקשה) מעלה שהטיעון שהוצג שם כנגד סמכות הבוררים לדון בסכסוך היה שונה בתכלית.
המבקשים טענו שם ל"
חוסר סמכות עניינית
" של הבוררים, בטענה לפיה הסמכות העניינית נתונה "
לבית המשפט המחוזי בירושלים מכוח סמכותו השיורית לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט... ומכוח סעיף 40 לחוק, ואין במותב זה ו/או בתקנון האגודה השיתופית, כדי להתנות על סמכות זאת מהנימוקים הבאים:"
(פיסקה 6 לכתב ההגנה, שהסתיימה בבקשה להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי. ההדגשה במקור)
.
כהנמקה להעדרה של סמכות עניינית נטען שם כדלקמן: כי יש לבחון את הסמכות העניינית לפי מבחן הסעד והיות שהסעד שנתבע בבוררות הוא הצהרתי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי (פיסקה 6.1); כי זכות הקניין חלה כלפי כולי עלמא "
ולא רק עניין שבין הצדדים
" ולכן הסכסוך הוא עניין חוקתי "
שאינו כשיר להתברר בבוררות
" (פיסקה 6.2); כי יש אינטרס ציבורי לדון בתביעה בבית המשפט שכן היא מעוררת שאלות ה"
חורגות מעניינים הפרטי של הצדדים דנא ויש בפתרונן השפעה על זכויות ציבור רחב של אנשים
..." (פיסקה 6.3); כי הפסיקה הבחינה "
בין סכסוכים פנימיים באגודה – שהם סכסוכים הנובעים מהפעילות העסקית היומיומית של האגודה, היכולים להימסר לבוררות, לבין סכסוכים חוקתיים, קרי סכסוכים הנוגעים לשאלות חוקיות פעולות האגודה... סוגיית שיוך דירות מגורים חברי קיבוץ איננה עניין רגיל של עסקיו השוטפים והיום-יומיים של הקיבוץ. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט סולברג... 'זהו מהלך חריג, ייחודי, ניתן לומר אף היסטורי – בקנה המידה של חיי המושב – שבו משתנה מערך הזכויות בנכסים שבשטח המושב, והחברים זוכים להפוך לבעלי הזכויות של הנכסים שבהם הם מתגוררים'
" (פיסקאות 6.4-6.5. ההדגשה במקור); וכי המשיבים ביקשו בכתב התביעה לא רק להצהיר שהם בעלי המרפסת אלא גם "
שהקיבוץ היה מוסמך ורשאי לעשות כן – חוקיות הליך של אגודה שיתופית בוודאי שאינו עניין להכרעה בבוררות
" (פיסקה 6.7).
10.
טיעונים אלה, שנדונו בידי הבוררים בפתח פסק הדין ונדחו, שונים באופן מהותי מן הטיעון שהוצג בבקשה לביטול הפסק. האחרון עוסק בשאלת קיומה של הסכמה לפנות לבוררות, ומבוסס על טענה לפיה הסכסוך הוא פרטי ואינו קשור לקיבוץ ועל כן אינו בגדרי "עסקי האגודה" כך שהסעיפים הנזכרים לעיל מתקנון הקיבוץ ומפקודת האגודות השיתופיות אינם חלים, ואין בנמצא הסכם בוררות בר תוקף.
בפני
הבוררים כלל לא נטען שאין הסכם בוררות, אלא דבר שונה: כי אין לבוררים סמכות עניינית נוכח אופיו ההצהרתי של הסעד. במסגרת זו טענו המבקשים טענה הפוכה מזו שהם טוענים כיום: כי הסכסוך חורג מגדר עניינם הפרטי של הצדדים והוא בעל מאפיינים חוקתיים ונוגע בעניינו של הקיבוץ. טענותיהם לאופיו החוקתי של הסכסוך עסקו בחוקיות פעולות הקיבוץ במהלך של שיוך דירות המגורים. ודוק: האזכור בפיסקאות 6.4-6.5 לכתב ההגנה, של פסיקה שהבחינה בין סכסוכים "פנימיים" לבין "חוקתיים", נעשה בהקשר זה, של המחשת אופיה "החוקתי" של התובענה (ואף תוך הדגשה של המינוח "סכסוכים חוקתיים"), ולא בהקשרה של טענה מהסוג שנטען
בהמשך, בבקשה לביטול פסק הבוררות.
11.
מסקנה זו מחייבת, בנסיבות הליך זה, לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בפסיקה נקבע לעניין זה כי בעל דין אינו רשאי לכבוש בלבו טיעון כנגד תוקפו של הסכם בוררות או בדבר סמכותו של בורר, להימנע מלהעלותו בזמן אמת ולעשות זאת לראשונה לאחר שניתן הפסק. מהלכים ממין זה, כך נפסק, "
יהיו

בדרך
-
כלל

בעוכריו

ויכשילו

את

ניסיונו

לבטל

את

הפסק" .
הדבר נגזר מחובת תום הלב (החלה גם על צד לבוררות) ומן הסמכות שהוקנתה לבית המשפט בסעיף 26(א) לחוק הבוררות, לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק, אם סבר שלא נגרם עיוות דין (
רע"א 4710/00

גושן

נ'


סמינריון

גבעת

חביבה
(15.1.01))
. עוד נגזרת הקביעה האמורה מהרצון
"למנוע

אופורטוניזם

ושימוש

לרעה

בהליכי

משפט, שיפגעו

במוסד

הבוררות, אשר

הגנה

עליו

אף

היא

אינטרס

ציבורי

בעל

משקל"

(בג"ץ 2852/16


קרית

הילד


נ' בית הדין הארצי לעבודה
פיסקה 13 (11.5.16)).

12.
בחינת העניין שלפני מחייבת לקבוע, כי המבקשים לא יישמעו בטענה להעדרו של הסכם בוררות כבסיס לביטול הפסק. לא הוצג כל הסבר מדוע נמנעו מלהעלות את הטענה בפני
הבוררים, בזמן אמת. כאמור, יש קושי של ממש בבחירה להעלותה לראשונה לאחר שניתן הפסק, ובעניינו הקושי מקבל משנה משקל נוכח הזמן הרב שחלף מאז שניתן הפסק, ועד שהגישו המבקשים את בקשתם לביטולו על יסוד הטענה האמורה.
13.
עוד בולטת העובדה כי בהליך הבוררות טענו המבקשים היפוכו של דבר: הדגישו את ההיבטים "החוקתיים" של הסכסוך ואלה הקשורים בפעולותיו של הקיבוץ בעוד שכיום, בניסיון להחריגו מגדרי המונח "עסקי האגודה", הם טוענים דווקא שמדובר בסכסוך פרטי שאינו קשור בקיבוץ. נוכח הקביעות שהובאו לעיל מעניין קרית הילד, לא ניתן לאפשר מהלכים מעין אלה.
14.
עוד איני סבור כי הותרת הפסק על כנו תגרום למבקשים עיוות דין. המבקשים כלל לא נימקו, בבקשתם לביטול הפסק, מדוע נגרם חוסר צדק, ולא התמודדו עם קביעות הבוררים בפסק מושא הבקשה. מן הפסק עצמו עולה כי ניתן לאחר לימוד ושקילה של טענות הצדדים לרבות המבקשים, ואף סיור בשטח.
הפסק מפורט ומנומק, ובואר בו כי הגם שטרם הליך שיוך הדירות שבוצע בקיבוץ השתמשו המבקשים במרפסת, הרי שבהליך עצמו שונו הקצאות השטחים כך שהמרפסת הוקצתה למשיבים. כל חברי הקיבוץ חתמו על תשריט ההקצאות ואישרו בכך שהם מקבלים על עצמם את החלוקה החדשה. המבקשים, הגם שלא הצטרפו מלכתחילה להליך השיוך, הגיעו לאחר זמן מה להסדר עם הקיבוץ וחתמו על התשריט "
שבו מצויין, באופן ברור ביותר שהמרפסת לפי התשריט שייכת לתובעים ובבעלותם
".
טענות המבקשים בפני
הבוררים כי לא ידעו או הבינו את משמעות ההקצאה, וכי לא קיבלו את הנספח בו מצוי התשריט ולא ידעו שהמרפסת שייכת למשיבים, נדחו. הבוררים דחו את מהימנות הטענות, ובכלל זה קבעו שבדיון הבוררות הוצג למבקשים הנספח האמור כשהוא חתום על ידם, שאז שינו טעמם ואישרו שחתמו עליו אך טענו שדובר בטעות. הבוררים לא קיבלו את הטענה לחוסר הבנה של המבקשים, וציינו כי להתרשמותם מדובר באנשים "
מביני עניין
", כי המבקשים חתמו על המסמכים לאחר שנים רבות של משא-ומתן עם הקיבוץ ולא כלאחר יד, וכי המבקשים הוסיפו ואישרו את הליך השיוך, ההקצאה והתשריט במסגרת בוררות שהתנהלה בינם לבין הקיבוץ. להנמקה נוספת ראו שם.
למבקשים ניתן אפוא יומם במסגרת הליך הבוררות, והגם שעמדתם נדחתה לא ייגרם להם עיוות דין בהותרת הפסק על כנו. על רקע זה ומן הנימוקים שצוינו לעיל, יש לדחות את ניסיונם לאיין את תוצאות הבוררות באמצעות העלאה-בדיעבד של טיעון להעדרו של הסכם בוררות.
15.
נוכח מסקנתי זו, מתייתר הצורך לדון בטענת המבקשים אודות תחולת המינוח "עסקי האגודה" על הסכסוך בינם לבין המשיבים.
16.
הבקשה נדחית, ולפי הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות אני מורה על אישור פסק הבוררות.
17.
בשקילת הוצאות ההליך שקלתי את טיבו והיקפו, את השאיפה כי המשיבים (שעמדתם התקבלה) לא יצאו חסרים, את ההיקף המשוער של משאבים לו נדרשו לניהול ההליך, ואת הסכמת הצדדים שאפשרה הכרעה על יסוד טיעונים בכתב וכך ייעלה את ההליך.
במכלול השיקולים אני קובע, כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי דינם כולל מע"מ בסכום כולל של 7,000 ₪. הסכום ישולם עד 1.5.20 אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
18.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










הפב בית משפט שלום 53187-12/19 בתיה רוזנפלד, אברהם רוזנפלד נ' מרדכי ורדי, פזית ורדי (פורסם ב-ֽ 16/03/2020)