פסקי דין על כהן אלי | פסקי דין על כהן גילה | פסקי דין על א.ר. ארזים הנדסה וקבלנות בנין | פסקי דין על ואנונו דוד |

36048/04 א     25/04/2006




א 36048/04 כהן אלי, כהן גילה נ' א.ר. ארזים הנדסה וקבלנות בנין בע"מ, ואנונו דוד




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 036048/04


בפני
:
כב' השופטת ערקובי רחל

תאריך:
25/04/2006



בעניין:
1 . כהן אלי

2 . כהן גילה



ע"י ב"כ עוה"ד
קידר-נוסיר

תובע

נ ג ד


1 . עידן חדש חברה לתכנון ובניה בע"מ – פס"ד
2 . לוי ערן – פס"ד
3 . קוסטריאנו רפי – פס"ד
4 . א.ר. ארזים הנדסה וקבלנות בנין בע"מ

5 . ואנונו דוד



ע"י ב"כ עוה"ד
דקל
– ב"כ נתבעים 4-5
נתבעים

פסק דין
ביחס לנתבעים 4-5
בפני
י תביעה כספית.

תביעה זו הוגשה כנגד חמישה נתבעים. במהלך הדיונים, ניתנו פסקי דין בהעדר התייצבות כנגד שלושת הנתבעים הראשונים, ונותר לדון בתובענה כנגד הנתבעים 4 ו-5.

בדיון שתקיים ביחס לנתבעים אלה, נשמעו שני עדים, מטעם התובעים נשמעה עדותו של התובע מס' 1 ומטעם הנתבעים נשמעה עדותו של הנתבע מס' 5.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר הגשת הסיכומים.


מבוא:

תחילתו של הסכסוך שבפני
י, בהסכם שנחתם בין חברת עידן חדש חברה לתכנון ובנייה בע"מ, (שמה בעבר היה חיים – גלי מומחים לגימור ובניה בע"מ), (להלן: "החברה"), ביום 11.4.01, על פיו התחייבה החברה לבצע בניית תוספת בנייה בדירת התובעים וזאת על פי המפרט הטכני שצורף להסכם, (להלן: "ההסכם").

כמפורט בהסכם, ואין על כך מחלוקת, הייתה החברה אמורה לדאוג להוצאת היתר בנייה, לביצוע תוספת הבנייה.

כמפורט בהסכם, ועל כך אין מחלוקת המחיר המוסכם לביצוע תוספת הבנייה, עמד על סך של 61,500 ₪, לפני תוספות.

במהלך חודש מאי 2002, הגיעו הצדדים הנ"ל, היינו התובעים והחברה להסכמה על ביצוע שינויים ותוספות, שמחירם נקבע בסיכום פגישה, שצורף כנספח ה' לכתב התביעה ובהתאם לסיכום בין הצדדים מסרו התובעים לחברה ארבעה שיקים נוספים, מעבר לתמורה החוזית המוסכמת בהסכם הראשון, בסכום של 5,543 ₪ כל אחד, ובסה"כ 22,172 ₪.

ביום 21.4.02 נתקבל היתר הבנייה.

אין מחלוקת כי החברה לא התחילה בביצוע עבודות תוספת הבנייה. אין מחלוקת כי בשלב זה בידי החברה היו שיקים מעותדים, המשוכים על ידי התובעים, ואשר חלקם נפרע.

בשלב זה, מתחילה המחלוקת בין הצדדים.

טענות התובעים:

התובעים טוענים כי לכתחילה הגיע הנתבע 5 אליהם יחד עם מר צחור, שהיה מהנדס מטעם החברה, והנתבע מס' 5 הוצג בפני
הם כקבלן משנה של החברה, לשם ביצוע עבודות הבנייה בפועל.

התובעים טוענים כי לאחר שהחברה לא התחילה לבצע את עבודות הבנייה, למרות שכבר הוצא היתר והחברה קיבלה כספים על חשבון העבודה, עדכן הנתבע מס' 3 את התובעים כי החברה לא תצליח לבצע את העבודה.

לטענת התובעים בצר להם, התקיימה פגישה ביום 22.5.02 במשרדי הנתבעת מס' 4 בה סוכם כי הנתבעת מס' 4 מקבלת עליה את מלוא התחייבויות החברה על פי ההסכם, ונכנסת בנעליה.

התובעים טוענים כי הוסכם שמאותו שלב ההתקשרות תהיה רק למול הנתבעת מס' 4 , והוסכם כי התובעים ישלמו רק את ההפרש שעדיין הם חייבים לשלם על פי ההסכם המקורי, וזאת בסכום של 35,000 ₪, אשר הועברו לחשבונה של הנתבעת מס' 4.

עוד הוסכם, כי בגין התוספות ימסרו שיקים מקבילים בסכום של 5,543 ₪, לנתבעת מס' 4, וכי השיקים בסכום זהה שנמסרו לחברה יוחזרו אליהם.

לטענת התובעים, למרות הסיכום הנ"ל, ולאחר שבוצעה יציקת בטון של השלד, עזבה הנתבעת מס' 4 את העבודה, ביום 14.7.02 או סמוך לכך, בטענה כי לא משתלם לה לבצע את העבודה משום מחירה.

לטענת התובעים הנתבע מס' 5 ערך חישוב של שווי העבודה שבוצעה עד לאותו שלב, ולאחר חישוב החזיר לתובעים סך של 7,000 ₪.

התובעים טוענים כי הנתבעת מס' 4 עזבה את העבודה והם נאלצו להשלימה.

כאמור לעיל, ניתן פס"ד כנגד הנתבעים למעט הנתבעים 4 ו-5, לכן אתייחס רק לטענות המועלות כלפיהם.

ביחס לנתבעת מס' 4 נטען כי הנתבעת מס' 4 קיבלה על עצמה את מלוא התחייבויותיה של החברה, ומשכך, הפסקת העבודה על ידה מהווה הפרת הסכם ההתקשרות של כדין.

עוד נטען כי הנתבעים 4 ו-5, (להלן: "הנתבעים"), עשו עושר ולא במשפט באשר גבו בגין ביצוע עבודות השלד סכומים העולים לאין שיעור מהסכומים שהיה עליהם לגבות בגין ביצוע עבודה כגון זו.

התובעים טוענים כי הנתבעים גרמו לכישלון תמורה מוחלט בהעמידם בפני
שוקת שבורה, הפסקת העבודה באמצע, כאשר התובעים נאלצים להתגורר בדירה הרוסה.

ביחס לנתבע מס' 5 נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות, הואיל והנתבע מס' 5 הינו בעל המניות והמנהל היחידי של הנתבעת מס' 4, עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, לחילופין יש לחייבו מכוח עילת נזיקין, בשל פעולתו ברשלנות, ותוך הפרת חבות הזהירות כלפיהם.

לפיכך, עותרים התובעים מביהמ"ש להורות כי ביהמ"ש יורה לנתבעים להשיב את מלוא הסכום ששילמו לנתבעים כולם על פי הסכם ההתקשרות, התשלומים ששולמו לחברה ולנתבעת מס' 4, וכן לחייבם בתשלום ההוצאות שהוציאו התובעים לצורך השלמת הבנייה. עוד הם מבקשים כי ביהמ"ש יורה על חיוב הנתבעים בתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם ואיחור בביצוע העבודות.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי מעולם לא התקשרו באופן ישיר עם התובעים, אלא שימשו כקבלן משנה של החברה.

הנתבעים טוענים כי קיבלו מהתובעים רק את הסכום של 35,000 ₪ שהועברו אליהם בהעברה בנקאית לאחר ששיק של החברה חולל.

הנתבעים טוענים כי לאחר ביצוע השלד, הוברר להם כי התובעים אינם מתכוונים לשלם להם בגין ביצוע העבודות, ושלחו אותם להתחשבן עם החברה, דבר לו לא היו מוכנים, ומשלא קיבלו את שכרם , והוברר כי התובעים אינם מוכנים לשלם להם, הפסיקו את העבודה.

הנתבעים טוענים כי התקשרו עם החברה, לשם ביצוע עבודות הבנייה, אצל התובעים, כקבלני משנה, כאשר בהסכם ההתקשרות שלהם למול החברה, הוסכם כי בעבור ביצוע עבודות הבנייה יהיו זכאים לתשלום בסכום של 100,000 ₪ + מע"מ.
הנתבעים טוענים כי לא הסכימו לבצע את העבודה תמורת יתרת הסכום החוזי שנותר לתשלום על פי ההסכם שבין התובעים לחברה, כשהתובעים לא הסכימו לשלם הופסקה העבודה.

הנתבעים טוענים כי לאחר שהתובעים לא הסכימו לשלם להם, נאלצו להפסיק את העבודה ולפנים משורת הדין הסכימו לחשב את השכר המגיע להם בגין ביצוע השלד, ללא כל רווח, הגיעו למחיר מוסכם של 30,000 ₪, והחזירו לתובעים את היתרה ששולמה להם בסכום של 7,000 ₪, כנגד חתימתו של התובע מס' 1 על פיה לאחר החזרת הסכום האמור, לא תהיינה לתובעים כל טענה כלפיהם.

הנתבעים טוענים כי אין כל עילה להרמת מסך כנגד הנתבע מס' 5.

הנתבעים טוענים כי התובעים אשר העסקה שביצעו כשלה, לאור מצבה של החברה, מבקשים בתביעה זו לחייב את הנתבעים בהליך סרק, כאשר בין הנתבעים לתובעים אין כל הסכם התקשרות.

לפיכך, עותרים הנתבעים כי ביהמ"ש יורה על סילוק התביעה.


דיון:

המחלוקת העיקרית שבפני
י הינה האם הנתבעת מס' 4, (להלן: "הנתבעת"), התקשרה עם התובעים באופן ישיר או שמא כטענת הנתבעת ההתקשרות שביצעה הייתה למול החברה.

כאמור לעיל, העידו בפני
י התובע מס' 1 והנתבע מס' 5.

ההסכם המקורי נחתם באפריל 2001. כניסתה של הנתבעת להתקשרות הייתה במאי 2002. במועד זה התובעים מסרו לחברה 23 שיקים בסכום של 2,600 ₪ כל אחד, ועוד שיק בסכום של 1,700 ₪, ובסה"כ מסרו שיקים בסכום כולל של 61,500 ש"ח, הוא הסכום הנקוב בהסכם.

עד ליום 10.6.02 נפרעו השיקים כסדרם.

גם השיקים הנוספים, נפרעו על ידי הבנק שאחז בשיקים, כאוחז כשורה, ואשר תבע את התובעים לתשלום השיקים שמסרו לנתבעת מס' 1 , החברה, והם שילמום.

הנתבעים אישרו כי באפריל 2002, בגין תוספות שונות מסרו ארבעה שיקים נוספים בסכום של 5,543 ₪ כל אחד, ובסה"כ 22,172 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש מאי 2002, כבר היה ברור לצדדים כולם כי הנתבעת מס' 1, החברה, לא תצליח לעמוד בהתחייבויותיה על פי הסכם ההתקשרות.

כאמור לעיל, אין מחלוקת כי ביום 22.5.02 התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת מס' 4, בה סוכם על כניסתה של הנתבעת לעבודה.

המחלוקת הינה ביחס לפרטי הסיכום בין הצדדים.

בעקבות אותה פגישה התובעים טוענים כי סיכמו על תוספות ושינויים, ואילו הנתבעים טוענים כי מעולם לא היה סיכום כזה.

התובעים מבססים את טענותיהם על עדותו של התובע, באשר לסיכום הפגישה, ועל מסמך המכונה "הזמנת עבודה", נספח ז2' לתצהירם, בו נאמר כי הנתבעת מס' 4 מבצעת את העבודה על פי הסכם קיים.

ההסכמה שנטענת על ידי התובעים הינה כי במועד הפגישה, ביום 22.5.02, הוסכם כי הנתבע מס' 3 ידאג להוצאת השיקים שטרם נפרעו, והמצויים במשמרת בבנק, והסבתם לטובת הנתבעת מס' 4.
בדיעבד הנתבע מס' 3 לא קיים התחייבות זו.

לעומת מסמך הזמנת העבודה מציגה הנתבעת מס' 4 הסכם התקשרות בינה לבין החברה, על פיו התקשרה לביצוע העבודה בקבלנות משנה.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי אכן הייתה התקשרות ישירה בין התובעים לנתבעת מס' 4. הנימוק המרכזי הינו השיקים שנמסרו לנתבעת מס' 4, על ידי התובעים, ואופן ביצוע התשלום.

אין מחלוקת כי התובעים העבירו לנתבעת מס' 4 העברה בנקאית בסכום של 35,000 ₪, בנוסף אין מחלוקת כי התובעים מסרו לנתבעת מס' 4 שיקים מקבילים לאילו שנמסרו לנתבעת מס' 1, לחברה, ובמקביל הנתבע מס' 3 מסר שיקים של החברה לתובעים אותו סכום.

אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 4 הוציאה הזמנת עבודה עליה רשום על פי חוזה קיים, כאשר הזמנה זו מופנית לתובע מס' 1 ולא לנתבעת מס' 1.

הנתבע מס' 5 טען בעדותו כי הכיתוב על פי חוזה קיים מציין את חוזה קבלנות המשנה, עליו חתמה הנתבעת מס' 1 למול הנתבעת מס' 4, ואולם הסכם כזה אינו יכול להתיישב עם שאר עדותו כאשר הבהיר כי ברור היה לכל הצדדים שנתבעת מס' 1, החברה, לא תצליח לעמוד בהתחייבויותיה לאור המצב הכלכלי.

כלומר, אני סבורה כי הזמנת העבודה שיצאה ועליה הכיתוב על פי חוזה קיים התייחסה להסכם שבין התובעים לבין הנתבעת מס' 1.


מסקנה זו מובילה לשאלה השנייה: מה הייתה כוונת הצדדים כאשר התקשרו בעסקה על פי חוזה קיים.

התובעים טוענים כי הכוונה הייתה שהנתבעת מס' 4 מקבלת על עצמה את כל התחייבויות החברה, על כך לדעתי אין מחלוקת.
הנתבעת מס' 4 קיבלה על עצמה את ביצוע העבודה במלואה.

התובעים טוענים כי הכוונה הייתה בנוסף לאמור לעיל, כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לקבל מהם רק את יתרת התמורה המגיעה לנתבעת מס' 4.

אינני מקבלת גרסה זו.

ראשית אין הדבר מתיישב עם העובדה כי התובעים מסרו לנתבעת מס' 4 שיקים מקבילים לאילו שנמסרו לנתבעת מס' 4.

בנוסף, אין כל אינדיקציה להסכמה הנטענת על פיה הנתבעת מס' 4 הסכימה שלא לקבל את התמורה המגיעה לה על פי ההסכם.

כלומר, התובעים טוענים כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לעבוד בעבורם ללא שתקבל את מלוא התמורה בגין ביצוע ההסכם משום ששילמו לנתבעת מס' 1, והנתבעת מס' 1 כשלה בביצוע המשימה.
מדוע?

מדוע זה שחברה קבלנית תסכים לבצע עבודה ולא לקבל את מלוא התמורה המגיעה לה? מדוע
שתסכים לראות בתשלומים ששולמו לצד שלישי כתשלומים ששולמו לה, כשהיא נושאת באחריות לביצוע העבודות במלואם. למעשה התובעים טוענים כי הנתבעת מס' 4 התנדבה להשלים את העבודות שמחיר הנמוך לאין שיעור מהמחיר עליו הוסכם בינם לבין הנתבעת מס' 1.

הצדדים מסכימים כי במועד קיום הפגישה, היינו, 22.5.02 החברה לא הייתה מסוגלת לבצע את הבנייה.

התובעים מנסים להסביר לביהמ"ש כי בין הנתבעת מס' 4 לבין הנתבע מס' 3 קיים קשר, כי הנתבע מס' 3 הצהיר בפני
הם כי הוא עובד כאיש שטח של הנתבעת מס' 4, ולכן הנתבעת מס' 4 תצליח להשיג ממנו את הכספים ששולמו לחברה.

אין מחלוקת כי למעט היתר הבנייה החברה לא התחילה בביצוע העבודות, אם כך, כמעט מלוא התמורה על פי ההסכם הייתה אמורה להיות משולמות לנתבעת מס' 4, במצב עניינים זה, הנתבעת מס' 4 אמורה על פי טענת התובעים לבצע עבודות בהיקף של כ- 60,000 ₪, ובנוסף תוספות בשיעור של 35,000 ₪, ובסה"כ סכום של כמעט 100,000 ₪, תמורת תשלום של 35,000 ₪, כאשר את יתרת התמורה המגיעה לה עליה לקבל מהחברה, אשר ברי לכל הצדדים שאינה יכולה לשלם.

יותר מכך, התובעים מודים כי כאשר הנתבע מס' 3 לא הצליח לקיים את התחייבותו, ולהחזיר את השיקים המעותדים שנמסרו לנתבעת מס' 1, והיו , כאמור לעיל, מצויים במשמרת בבנק, שלחו את הנתבעת מס' 4 להתחשבן למול הנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 3.

התובעים המודעים לחוסר ההיגיון בכך, מדוע שחברה קבלנית תיקח על עצמה התחייבויות של חברה אחרת ללא כל תמורה, תבצע עבודה ללא קבלת תשלום, מנסים להסביר את הסכמתה של הנתבעת מס' 4 בקשר בין הנתבעת מס' 4 לנתבע מס' 3.

לא הוכח בפני
י כי הנתבע מס' 3 הינו עובד של הנתבעת מס' 4, או עבד בשורותיה.

עוד לא הובהר, כיצד הייתה אמורה הנתבעת מס' 4 לגבות את התמורה החוזית מהנתבעת מס' 1, החברה.

מסתבר כי התובעים העבירו לנתבעת מס' 4 שיקים מקבילים לאילו שהומצאו לנתבעת מס' 1, החברה, ומנגד קיבלו שיקים של החברה בסכומים זהים.

למעשה התובעים טוענים כי הנתבעת מס' 4 הסכימה כי לבצע עבודה במחיר הנמוך לאין שיעור מהמחיר האמיתי של העסקה, כאשר את יתרת התמורה היא אמורה לקבל מהחברה, היא מקבלת על עצמה על פי הטענה את התחייבויות החברה, בלא שהיא מקבלת כל תמורה לכך, ובלא שהיא מקבלת התמורה בעבור עבודתה.

מדוע זה שהנתבעת מס' 4 "תציל" את התובעים מההתקשרות שנכשלה? מהו היתרון של הנתבעת מס' 4? האינטרס של התובעים ברור, הם ביקשו כי מישהו יקבל על עצמו את המשך העבודה. הם שילמו כספים שונים, העבודה טרם החלה, והנה הם נוכחים לדעת כי כספם מוטל על קרן הצבי, ועבודה אין.

מהו האינטרס הכלכלי של הנתבעת מס' 4? כיצד היא הייתה אמורה לקבל את כספה,בעבור ביצוע העבודה.

מעדותו של התובע מס' 1 עולה כי אכן כטענת הנתבעים התובעים ציפו שנתבעת מס' 4 תקבל את הכספים המגיעים לה בגין ביצוע העבודה מהנתבעת מס' 1, החברה, כאשר ברור לכולם כי החברה אינה מסוגלת לשלם.

הנתבעת מס' 4 הציגה הסכם התקשרות בינה לבין החברה, נספח א' לתצהיר מטעם הנתבעים, בלא לקבוע עמדה ביחס להסכם זה אני סבורה כי לא הייתה כל התקשרות לקבלנות משנה בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4, בשלב זה.

יתכן שלכתחילה ההתקשרות בין שתי החברות הייתה על בסיס קבלנות משנה, כאשר ביום 15,5,02 הגיע נציג הנתבעת מס' 4 לדירת התובעים והוצג כקבלן משנה, (ראה סעיף 33 לכתב התביעה), ואולם בשלב שבו נחזה הסכם קבלנות המשנה להיות חתום 22.5.02 היה ברור לכל הצדדים כי נתבעת מס' 1 אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה.


אני סבורה כי הצדדים התקשרו על בסיס צפייה, כי הנתבע מס' 3 יצליח אכן להחזיר את השיקים שהופקדו בחשבון הבנק של החברה, והיו בבנק במשמרת.

הצדדים לא הגיעו להסכמה מפורשת כי הנתבעת מס' 4 תעבוד בעבור התובעים רק תמורת יתרת הסכום החוזי שעוד נותר להם לשלם, ותוך ניכוי הסכומים ששולמו כבר לנתבעת מס' 1, אלא הצדדים ציפו כי הנתבע מס' 3 יעמוד בהתחייבויותיו, ובאם היה מצליח לעשות כן, והיה משיב לתובעים את השיקים שנמסרו לנתבעת מס' 1, היו התובעים מכבדים את השיקים שנמסרו לנתבעת מס' 4.

כלומר, מסקנתי לאחר בחינת חומר הראיות שהוצג בפני
י ושמיעת הצדדים הינה כי התובעים והנתבעת מס' 4 התקשרו בהסכם ישיר להשלמת העבודות על פי ההסכם המקורי, ואולם לא הייתה כל הסכמה מטעם הנתבעת מס' 4 לקבל על עצמה את מלוא התחייבויות הנתבעת מס' 1 במובן זה שתבצע את העבודות ותקבל רק חלק מהתמורה המוסכמת.

האמור בסעיף 39 לתצהיר התובע מס' 1 נסתר , כאשר התובע אישר ועל כך לא הייתה מחלוקת כי התובעים מסרו שיקים מקבילים לשיקים שנמסרו לנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 3 היה אמור להחזירם.

בעדותו שינה התובע מס' 1 את גרסתו, ובמקום לטעון כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לקבל על עצמה את התחייבויות הנתבעת מס' 1, בתמורה ליתרת הסכום החוזי שנותר לתשלום לנתבעת מס' 1, טען כי מסר לנתבעת מס' 4 סכום של 35,000 ₪, בנוסף מסר שיקים בסכום של 26,000 ₪, ונוסף שיקים בסכום של 22,172 ₪, בסה"כ 83,172 ₪.

כלומר, התובע מס' 1 בעצמו, טוען מצד אחד בתצהירו כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לקבל על עצמה את ביצוע העבודות תמורת יתרת הסכום החוזי שנותר לתשלום לנתבעת מס' 1, ומנגד טוען כי הסכים לשלם לנתבעת מס' 4 95,000 ₪, סכום המהווה כמעט את מלוא התמורה החוזית.

סתירה נוספת אני מוצאת בעדותו עת אישר כי לאחר שביצע את ההעברה הבנקאית סכום של 35,000 ₪, קיבל לידיו את עשרת השיקים בסכום של 2,600 ₪ כל אחד.

עוד הובהר כי ההעברה הבנקאית בוצעה לאחר שחולל השיק הראשון בסדרה של עשרת השיקים בסכום של 2,600 ₪.

מסקנתי היא כי התובע מס' 1 קיבל לידיו את עשרת השיקים שמסר תמורת ההעברה הבנקאית, לאחר שהשיק הראשון חולל.

השיק הראשון חולל לאחר שהובהר לתובע מס' 1 כי הנתבע מס' 3 אינו מסוגל לקיים את התחייבותו להחזיר לתובעים את השיקים שמסרו לנתבעת מס' 1.

כל האמור לעיל, מוביל אותי למסקנה כי התובעים והנתבעת מס' 4 אכן התקשרו באופן ישיר לביצוע העבודות על פי החוזה המקורי בין התובעים לנתבעת מס' 1, אולם הנתבעת מס' 4 לא הסכימה ולא התחייבה לבצע את העבודה תמורת יתרת התמורה החוזית בלבד, ואילו התובעים לא היו מוכנים לשלם לה את מלוא התמורה החוזית.

הפרת ההסכם:

התובעים טוענים כי הנתבעת מס' 4 הפרה עימם את ההסכם כאשר עזבה את העבודות באמצע.

התובע מס' 1 סתר את עצמו כאשר, כמפורט לעיל, מצד אחד טען כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לקבל על עצמה את ביצוע העבודות תמורת יתרת התמורה החוזית בלבד, ומנגד טען כי הסכים לשלם לה את מלוא התמורה החוזית.

מסקנתי היא כי התובעים לא היו מוכנים לשלם לנתבעת מס' 4 את מלוא שכרה, אינני מקבלת את טענת התובעים כי הותירו בידיה של הנתבעת מס' 4 את עשרת השיקים בסכום של 2,600 ₪ כל אחד לאחר ביצוע ההעברה הבנקאית, אני סבורה כי התובעים קיבלו את השיקים הללו בחזרה, ולא הסכימו לשלם לנתבעת מס' 4 את שכרה, והפנו אותה לנתבעת מס' 1.

מסקנה זו מתיישבת עם טענות התובעים כאשר הם טוענים בתצהיר עדותו של התובע מס' 1 כי ההסכמה הייתה שהנתבעת מס' 4 תבצע את העבודה תמורת יתרת הסכום החוזי, בלבד.

התובעים מבססים זאת, גם על מסמך הזמנת העבודה בו מצוין סכום שאינו תואם לא את ההסכם המקורי, לא את יתרת התמורה המגיעה על פי הסכם העבודה, לא את חוזה הקבלנות, למעשה לא ברור על יסוד מה נרשם הסכום כפי שנרשם.

התובעים לא היו מוכנים לשלם לנתבעת מס' 4 את שכרה, והדבר היה ברור לשני הצדדים לאור עמדותיהם, ולאור טענותיהם בפני
י, התובעים טענו כי הנתבעת מס' 4 חייבת להמשיך בביצוע העבודות רק תמורת ליתרת הסכום החוזי שנותר עליהם לשלם לנתבעת מס' 1.

לאחר שקבעתי כי הנתבעת מס' 4 לא הסכימה לכך, ולא הוכח בפני
י כי הייתה הסכמה כזו, הנוגדת את השכל הישר, הרי לאחר שהתובעים הודיעו על כוונתם כי לא ישלמו את שכרה של הנתבעת מס' 4 הרי אין לקבל את טענתם כי הנתבעת מס' 4 היא שהפרה את ההסכם עימם.

התובעים באי תשלום בעבור ביצוע העבודות הם שהפרו את ההסכם עם הנתבעת מס' 4.


טענת הרמת המסך:

טענה נוספת בפי התובעים והינה כי יש להורות על הרמת מסך.
לא הוכח בפני
י כי יש להורות על הרמת מסך.

מעבר למסקנות שפרטתי לעיל, ומעבר לקביעתי כי הנתבעת מס' 4 לא קיבלה על עצמה את ביצוע העבודות בתשלום יתרת המחיר החוזי, וגם אם גרסת התובעים הייתה מתקבלת במלואה עדיין אין מקום להורות על הרמת מסך.

ראשית, המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת עניינית, התובעים אישרו כי סרבו לשלם לנתבעת מס' 4 את מלוא מחיר ביצוע העבודות.

שנית, הנתבעת מס' 4 החזירה לתובע מס' 1 כספים, ששולמו על ידו ביתר במועד הפסקת העבודה.

למרות קיומה של מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה האם הסכום שהוחזר מהווה סיום התחשבנות, האם התובע חתם על השיקים כגמר התחשבנות, או שמא כטענת התובע לא אישר כי המדובר בגמר התחשבנות, עדיין עצם החזרת כספים אינה עולה בקנה אחד עם טענות לעניין הרמת מסך.

כלומר, הנתבעת מס' 4 לאחר שברור היה לצדדים כי התובעים אינם מוכנים לשלם לה את מלוא התמורה, ודורשים כי תבצע את העבודה במלואה למרות שאינה מקבלת את מלוא התמורה, הפסיקה את העבודות, חישבה את התמורה המגיעה לה רק בעבור העבודה שבוצעה על ידה בפועל והשיבה לתובעים את היתרה.

התנהלות זו אינה התנהלות של מי שמנסה לעשות שימוש במסך ההתאגדות לרעה.

יותר מכך, גם בטענת רשלנות אין לחייב את הנתבע מס' 5, הנתבעת מס' 4 סירבה לבצע את המשך העבודות כשהוברר לה כי לא תקבל תמורה, דבר שהינו מוצדק, ואין כל אינדיקציה בפני
י כי הנתבעת מס' 4 לא הייתה מסוגלת לבצע את העבודות באם הייתה משולמת לה מלוא התמורה.

לפיכך, אין כלל מקום להורות על הרמת מסך או לחייב את הנתבע מס' 5 בתשלום כלשהו, גם אם הייתי מקבלת את עמדת התובעים בעניין.

סיכום:

התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת מס' 4 הסכימה לקבל על עצמה לבצע את העבודות נשוא ההסכם בינם לבין הנתבעת מס' 1 בתמורת יתרת המחיר החוזי בלבד.

טענות אלה של התובעים אינן מתיישבות עם תכתיב השכל הישר, ועם העובדה כי מסרו לנתבעת מס' 1 שיקים, וקיבלו שיקים נגדיים מהנתבע מס' 3.

התובעים לא הסכימו לשלם לנתבעת מס' 1 את מלוא המחיר בגין ביצוע עבודותיה, וכפי שהבהרתי עדותו של התובע מס' 1 לא הייתה אמינה כאשר שינה את גרסתו וטען בחקירה הנגדית כי הסכים לשלם לנתבעת מס' 4 סכום של 95,000 ₪, בניגוד לטענותיו בתצהירו.

הנתבעת מס' 4 לא הסכימה לבצע את העבודות ללא קבלת תשלום בגינן, ואין לקבל את עמדת התובעים כי הייתה חייבת לעשות כן.

משלא שילמו התובעים לנתבעת מס' 4 והודיעו כי אין בכוונתם לשלם לה הייתה הנתבעת מס' 4 רשאית להפסיק את ביצוע העבודות.

הנתבעת מס' 4 פעלה בתום לב כאשר החזירה לתובעים את ההפרש שבין שווי העבודות שבוצע עד למועד הפסקת העבודות לבין הסכום ששולם לה.

לא הוכחה בפני
י כל עילה לביצוע הרמת מסך או לחיוב הנתבע מס' 5 ברשלנות או הפרת הסכם או בעילה אחרת.

לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5.

התובעים ישלמו לנתבעים אילו הוצאותיהם בסכום של 7,000 ₪ + מע"מ.



ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

ערקובי רחל
, שופטת









א בית משפט שלום 36048/04 כהן אלי, כהן גילה נ' א.ר. ארזים הנדסה וקבלנות בנין בע"מ, ואנונו דוד (פורסם ב-ֽ 25/04/2006)