פסקי דין על דן שגב | פסקי דין על הראל רפאלי

60103-02/16 א     20/03/2020




א 60103-02/16 דן שגב נ' הראל רפאלי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 60103-02-16 שגב ואח' נ' רפאלי ואח'



לפני
כבוד השופט אביים ברקאי


התובע והנתבע שכנגד:

דן שגב


נגד


הנתבע והתובע שכנגד
:

הראל רפאלי

ב"כ התובע והנתבע שכנגד:
עו"ד עדי קורנפלד
ב"כ הנתבע והתובע שכנגד
עו"ד רונן כהן ועו"ד איל ויטנברג



פסק דין


חלק ראשון –
פתח דבר – הכרת התביעה והתביעה שכנגד והסוגיות שיידונו בהליך
1.
על פסק הדין
עניינו של פסק הדין הוא תביעה ותביעה שכנגד של בעל מקצוע כנגד מזמין עבודה בשל אי תשלום מלוא התמורה. מנגד הוגשה התביעה שכנגד על ידי מזמין העבודה בגין ליקויים ונזקים בביצוע העבודה וכן הפסדים שנגרמו לו לטענתו בשל כך. העבודות בעבורן נשכר בעל המקצוע הם עבודות גמר, כנטען, בבית אותו הקים הנתבע בהרצליה פיתוח במטרה להשכירו, אך בסופו של יום עבר לגור בו. להשלמת התמונה ייאמר שאת בניית הבית לא ביצע הנתבע. עוד ייאמר שהנתבע החליף קבלן קודם שהפסיק עבודתו באתר הבניה. לטענת הנתבע, הקבלן הקודם הפסיק עבודתו לדרישת התובע לאחר שזה לא היה שבע רצון מרמת העבודה.

2.
התביעה העיקרית – תביעה על סך של 118,209 ₪
2.1.
התביעה העיקרית היא תביעת בעל המקצוע שנשכר לביצוע עבודות גמר בבית אותו בנה הנתבע. היקפן של עבודות הגמר שנוי במחלוקת. התמורה בגינן אף היא הפכה לשנויה במחלוקת ומכאן התביעה. אפילו זהותו של בעל המקצוע שנויה במידה מסוימת במחלוקת. במהלך הדיון, ולמעשה כבר מכתבי הטענות, התברר שבעל המקצוע המשמעותי יותר, נקרא לזאת כך, הוא למעשה אביו של התובע. אותו אב, מר ליאור שגב,
הוא זה שבא בדברים עם הנתבע. יתרה מכך – הנתבע מלכתחילה חשב שהוא מתקשר בהסכם עם ליאור שגב, האב.

2.2.
בהתאם למוסכם בין הצדדים התחייב הנתבע לשלם בעבור עבודות התובע סך של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ. בפועל שילם הנתבע לתובע סך של 322,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. מכאן, נותר לטענת התובע חוב בסך של 38,000 ₪ בצירוף מע"מ.
בנוסף טוען התובע לחוב בסך של 58,700 ₪ בצירוף מע"מ בגין עבודות נוספות שביצע, מעבר למוסכם.

2.3.
רכיבי התביעה העיקרית הם אפוא כדלקמן:
-
בגין השלמת תשלום יתרת ההסכמות בין הצדדים

38,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ -

44,460 ₪

-
בגין עבודות נוספות שביצע התובע, סך של

58,700 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ -
68,679 ₪

=======

ובסך הכל
113,139 ₪

ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה -
118,209 ₪

3.
התביעה שכנגד – תביעה על סך של 597,855 ₪
3.1.
הנתבע טוען שהקשר המקורי היה עם מר ליאור שגב, אביו של התובע. מר ליאור שגב עבד בחברת דניה סיבוס במגרש שכן למגרשו של הנתבע ופקד את בית הנתבע מידי יום. אותו ליאור שגב הכיר את הבית והכיר את בנייתו על ידי קבלן קודם, וכלשון כתב התביעה שכנגד "ליאור ידע בדיוק מה נעשה בבית וכיצד ומה לא נעשה ועוד לפני ההתקשרות פקד את הבית פעמים רבות, הצביע על פתרונות ורעיונות והעלה הצעות. ליאור הכיר את הבית לפחות כמו שהכירו התובע שכנגד".

3.2.
לטענת הנתבע, ליאור שגב מסר לו שהוא עוזב את עבודתו בדניה סיבוס. עם זאת לאחר שהוסכם בעל פה על מסירת העבודה לליאור שגב, הודיע זה שפרישתו מחברת דניה סיבוס מתעכבת ובשל כך ההתקשרות תהיה עם בנו, קרי עם התובע. לטענת הנתבע, ליאור שגב הבטיח לו שבפועל העבודה תבוצע על ידו. כאן המקום לציין שהראיות שהובאו ואפילו ההתנהלות בהליך המשפטי חיזקו בבירור הגרסה לפיה ליאור שגב הוא אכן המוציא והמביא ביחס לעבודות הגמר.

3.3.
ההסכמה בין הצדדים הייתה שהעבודות יושלמו תוך שלושה חודשים. בפועל אלא לא הושלמו, לטענת הנתבע. יתרה מכך, הנתבע נאלץ לשכור בעלי מקצוע נוספים הן על מנת להשלים את עבודות הגמר והן על מנת לתקן ליקויים ונזקים בעבודות שבוצעו.

(א)
רכיבי התביעה שכנגד הם כדלקמן:
-
עלות השלמת העבודות וכן תיקון ליקויים -
146,615 ₪
-
בניכוי סך לו זכאי התובע -
(44,460 ₪)
-
בניכוי עבודות נוספות מאושרות -
(4,300 ₪)
-
הפסד דמי שכירות בסך חודשי של 500,000 ₪
למשך עשרה חודשים, עיכוב בשל מחדלי התובע -
500,000 ₪

======
ובסך הכל
597,855 ₪


4.
הראיות בהליך
במסגרת ההליך הוגשו שלוש חוות דעת וכן נחקרו שבעה עדים, כדלקמן:
(א)
מטעם התובע והנתבע שכנגד העידו שישה:
התובע עצמו; אביו מר ליאור שגב; מר אופיר אלמגור – איש שיפוצים שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר ליאור לביאון - איש שיפוצים שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר יעקב שיינהולץ – יועץ איטום שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר נמרוד בזורי – מנהל פרויקטים ביחס למעלית בנכס, שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע.
(ב)
מטעם הנתבע והתובע שכנגד העיד אחד:
הנתבע בעצמו.
(ג)
בנוסף הוגשו שלוש
חוות דעת
: מטעם התובע והנתבע שכנגד – חוו"ד של אינג' מאיר הרשקוביץ; מטעם הנתבע והתובע שכנגד – חוו"ד של המהנדס מרדכי בס ושל שמאי המקרקעין מר שגיא שער. שני המומחים הראשונים אף נחקרו. ביחס לשמאי המקרקעין – זה לא נחקר לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה דמי השכירות החודשיים הנטענים יועמדו על 35,000 ₪ ולא 50,000 ₪ (ע"מ 250 לפרוטוקול).

5.
הסוגיות שיידונו בהליך
5.1.
על מנת להכריע במחלוקות בין הצדדים יש להתייחס להסכם שנקשר שביניהם. התייחסות לאותו הסכם תובא בחלק השני לפסק הדין, בסעיפים 6 - 9.
5.2.
כיצד יש לנהוג בהסכם בין הצדדים, שהתמצה בפועל ב"פתק" ובשורה של פרשנות לגביו, לרבות מחלוקת האם אותו "פתק" הוא הסכם או שמא אישור קבלת תשלום – על כך בחלק השני לפסק הדין, בסעיף 10.
5.3.
הכרעה בתביעה העיקרית לרבות דיון בשאלה כיצד יש ליישם הוראות ההסכם בין הצדדים ביחס לתביעה העיקרית – יובאו בחלק השלישי לפסק הדין בסעיף 11.
5.4.
הכרעה בתביעה שכנגד לרבות דיון בשאלה כיצד יש ליישם הוראות ההסכם בין הצדדים ביחס לתביעה העיקרית – יובאו בחלק הרביעי לפסק הדין בסעיפים.

חלק שני –
ההסכם בין הצדדים
6.
כללי
כאשר מבקשים לקבוע טענות כספיות של צדדים להסכם, הרי ברגיל פונים להוראות ההסכם; לאחר מכן בודקים איזה פעולות מאלה שהוסכם עליהן בוצעו ואילו לא בוצעו; ולבסוף וקובעים המשמעות הכספית של הפער בין הסכמות הצדדים לבין אשר בוצע בפועל. כאן נתקלו הצדדים כבר מלכתחילה במכשול וזאת מכיוון שלא היה הסכם מוסדר בין ביניהם. מדובר בשני צדדים מנוסים, הנתבע מחד ואביו של התובע מנגד. בנסיבות אלה לא מן הנמנע שהעמימות המובנית בהסכם ביניהם נעשתה במכוון, אך גם לא הייתה כוונה לכך – עמימות זו שירתה את שני הצדדים וגורעת מטענות שני הצדדים כאחד – על כך בפסקאות הבאות.

7.
אביו של התובע, בעל הנסיון והידע הוא המוציא ומביא
7.1.
מהראיות שהובאו עולה בבירור שהמוציא ומביא מטעם התובע הוא למעשה אביו, מר ליאור שגב. כבר בתצהירו תיאר התובע כיצד אביו הוא זה שפנה אליו ובדק אם יוכל "לקחת על עצמו" עבודה בנכס של הנתבע. עוד הוצג כיצד
התובע ואביו קבעו שהאב יברר פרטים ביחס לעבודות הנדרשות, יסייר באתר ויעדכן את התובע. כל הקשר בין הנתבע לתובע היה באמצעות אביו וגם כאשר התובע סייר באתר היה זה יחד עם אביו כאשר כלל לא מוזכר שהנתבע נכח בסיור זה (סעיפים 2 עד 8 לתצהיר התובע).

7.2.
לאחר הסיור בהשתתפות התובע ואביו ישבו השניים, התובע ואביו, יחדיו
הכינו הצעת מחיר ובהמשך האב בלבד הוא זה שנפגש עם הנתבע. האב בלבד הוא זה שסיכם עם הנתבע על התמורה של 360,000 ₪.

7.3.
האב, ליאור שגב, הגדיר עצמו כמי שנחשב "מהמובילים בשוק" בתחום הבניה. וכך העיד על עצמו האב (סעיף 2 לתצהירו) – "אני עוסק בתחום הבניה מעל 30 שנה, בתפקיד מנהל אתר וביצעתי פרוייקטים למגורים (בהיקף של שכונות שלמות, אלפי יחידות דיור), תשתיות, מבנים ציבוריים, קניונים, פרוייקטים גדולים בהיקף של מאות מיליוני שקלים לחברות המובילות במשק (כגון דניה סיבוס, אשטרום, סולל בונה ועוד) ואני נחשב מהמובילים בשוק בתחום". כלומר – אין מדובר בטירון מקצועי ובאדם הזר לתחום הבניה. ובכל זאת לא נחתם כל הסכם מסודר, לא הוכן מפרט עבודות, לא נחתמו תכניות עבודה לביצוע. דבר לא נעשה. על כך עוד יורחב בהמשך.

8.
הנתבע והתובע שכנגד
8.1.
הנתבע והתובע שכנגד, גם הוא לא הגיע לשלב ההתקשרות עם התובע חף מנסיון קודם. הנתבע ציין
כי רוב חייו המקצועיים עסק בתחום של תרנים ומגדלי תקשורת עד אשר מכר את החברה בבעלותו וסיים לעבוד עבורה – ארבע שנים לאחר המכירה. עוד הדגיש הנתבע, כבר בסעיף 3 לתצהירו כך – "אציין כי במסגרת עבודתי עסקתי גם בנושאי בניה של אותם מתקני אנטנות כך שנושא הבניה היה מוכר לי אם כי אינני מומחה בתחום".

8.2.
לנתבע אף היה נסיון רב וספציפי לבניית בית המגורים. הנתבע החל את הבניה בליווי מפקח והשלים את ניהול הבניה ללא מפקח אלא באופן עצמאי. עוד לפני ההתקשרות עם התובע – נקשר הנתבע בהסכם עם קבלן בשם ג'מאל אסעד ג'בארין ("ג'בארין"). ההסכם עם הקבלן ג'בארין הוגדר על ידי הנתבע כ"הסכם עד מפתח". ההסכם עם אותו קבלן – ג'בארין, כלל "הריסה של הבית הישן ובניה של הבית החדש עד תום". ואכן הקבלן ג'בארין הרס את הבית הישן, בנה, פעל והביא את הבית עד "שלב מתקדם של הבניה קרוב לסיום" (סעיף 11 לתצהיר הנתבע).

כשהגיע הקבלן ג'מאל ג'בארין לשלב הסופי – "קרוב לסיום", החליט הנתבע לדבריו לסיים את ההתקשרות עמו. הנתבע מציין שאביו של התובע, ביקר באתר הבניה "על בסיס יומיומי", ישב עימו שעות באתר הבניה וכן מציין כך – "ליאור היה איש מרצוע בעיני עצמו והייתה לו ביקורת רבה על עבודת ג'מאל. הביקורת הרבה שלו על עבודת ג'מאל בהחלט השפיעה עלי והיוותה חלק משמעותי בחוסר שביעות הרצון שלי מג'מאל".

כך או כך, הנתבע סיים ההתקשרות עם הקבלן ג'מאל ג'בארין כשלדבריו "ככל שהעבודה התקדמה לקראת גמר לא הייתי מרוצה מרמת הגימור של העבודה, מדובר היה בבית שתוכנן ברמה הגבוהה ביותר וג'מאל לא הצליח לטעמי להגיע לרמת הגימור הדרושה".

עם סיום ההתקשרות נפתחה הדרך להתקשרות עם ליאור שגב, אביו של התובע. על כך בפסקה הבאה.

8.3.
הנתבע תיאר כיצד לאחר סיום ההתקשרות עם הקבלן ג'מאל ג'בארין, ניסה לאתר קבלן מחליף. הנתבע אף קיבל באמצעות מפקח בניה, שלא הובא לעדות, שתי הצעות מחיר להשלמת העבודה. הצעות העבודה לא הוצגו ולדברי הנתבע אלה נמסרו בעל פה.
במקביל החל דין ודברים בין הנתבע לבין ליאור שגב, כאשר האחרון מבקש מהנתבע "לקבל את העבודה". לדברי הנתבע מסר לו ליאור שגב שהוא מתכנן לעזוב את עבודתו בדניה סיבוס ולחץ עליו שהעבודה באתר תימסר לו.

8.4.
בסופו של יום הוסכם שליאור שגב, האב, יקבל את ביצוע העבודות בתמורה לסך של 360,000 ש"ח. ההסכמה הייתה בעל פה. ומה היקף העבודות? גם זאת סוכם בעל פה כדברי הנתבע – "כל מה שלא בוצע על ידי הקבלן ג'מאל או שבוצע שלא כהלכה".

8.5.
בפועל ולאחר הסיכום בעל פה, הודיע ליאור שגב לנתבע ש"מי שיתקשר חוזית" יהיה בנו – התובע דן שגב
. הנתבע מציין שכלל לא הכיר את התובע אך לדבריו "ליאור הבטיח כי בפועל הוא, ליאור, יהיה זה שיבצע את העבודה".

9.
ה"הסכם" בין הצדדים
9.1.
מצב הדברים טרם ה"הסכם"
כפי שהובא לעיל – שני הצדדים להתקשרות היו צדדים מיומנים. אביו של התובע הוא "מהמובילים בשוק בתחום". הנתבע מצדו הוא בעל חברה לשעבר, מבין בתחום הבניה, אשר כבר הגיע עם קבלן קודם לשלב הסיום.
ועוד שתי הערות יובאו ביחס לנתבע – הנתבע כבר נכווה פעמיים ביחס להתקשרות בהסכם בניה. פעם אחת ועיקרית – נכווה הנתבע כאשר הקבלן ג'מאל ג'בארין לא הגיע לרמת הגמר לה הוא ציפה; פעם שניה נכווה הנתבע -
כאשר סיכם, בעל פה כדרכו, עם ליאור שגב שהוא זה שיבצע את עבודות הגמר ולפתע נמסר לו שההתקשרות תהיה עם בנו של ליאור שגב אבל "אין לו ממה לחשוש".

ניתן היה לצפות שלאחר שהנתבע נכווה כבר פעמיים, ולאחר שהן אביו של התובע והן הנתבע הם בעלי מקצוע – ניתן היה לצפות שלאחר כל אלה ייחתם הסכם מסודר ומונה. הסכם הכולל תכניות עבודה, מפרט, הגדרת התחייבויות ועוד. כך לא נעשה.

9.2.
ההסכם – פתק זמני מיום 24/11/14 בכתב ידו של הנתבע שנוסח כמכתב של התובע - כשהתובע כלל לא הבין שהוא בגדר הסכם
ביום 24/11/2014, כאשר התובע
הגיע אל הנתבע על מנת לקבל התשלום הראשון על סך של 120,000 ₪, רשם לו הנתבע מסמך בכתב ידו (של הנתבע) וביקש שיחתום עליו. המדובר בפתק "עד חתימת חוזה" כשבכותרתו נרשם בשלב כלשהו "אישור והסכם". תוכן הפתק הוא כדלקמן (ההדגשות לא במקור):

"לכב'

הראל רפאלי
סוכם בין הקבלן דן שגב
על סיום גמר. על פי הפירוט. (קבלן מפתח)

סך של 360,000 ₪ שלוש מאות ושישים אלף ₪. תנאי תשלום ע"ח שלב א 120,000 ₪ שולם בשלושה צ'קים. רצ"ב צילום הצ'קים. עד לחתימת חוזה.


בתודה

מאשר קבלת הצ'קים"

ובתחתית הפתק שמו של התובע, מספר תעודת הזהות שלו וחתימתו.

היכן "הפירוט" שנזכר בפתק? אין פירוט; היכן מפרט העבודות? אין מפרט; היכן תכניות העבודה? אין תכניות עבודה; היכן לוח הזמנים לביצוע העבודה? אין לוח זמנים. באותו פתק אף נרשם – "עד לחתימת חוזה" – אך בפועל לא נחתם חוזה.

9.3.
הנתבע בנה את הגנתו וביסס את התביעה שכנגד על פתק זה ועל המילים בסוגריים – "(קבלן מפתח)".

על נסיבות אותו פתק, ניסוחו והחתמתו אין מחלוקת עובדתית, המחלוקת עולה ביחס למשמעות שייחס כל צד לפתק. התובע מתאר כיצד הגיע בשעות הערב לביתו של הנתבע על מנת לאסוף שיקים לתשלום וכיצד "הראל הכין לי על המקום מסמך שמאשר את קבלת השיקים...". התובע לא ייחס לפתק משמעות הסכמית ולדבריו קיבל צילום של שלושת השיקים הראשונים וחתם – "מאשר את קבלת השיקים". עוד הפנה התובע לכך שבפתק נרשם – "עד לחתימת חוזה".
הנתבע מצדו מתאר אף הוא כיצד התובע הגיע לביתו "בשעות הערב המאוחרות" וכיצד הוא (הנתבע) כתב "בקצרה בכתב ידי את ההסכם אליו הגעתי לליאור".

בתצהירו ובעדותו הסביר הנתבע ארוכות מה משמעות הפתק, מה משמעות "קבלן מפתח" והגדיל לעשות ואף ציין שלבי תשלום שונים וכהגדרתו (סעיף 34 לתצהיר) "תנאי התשלום המלאים שסיכמנו עליהם והיו צריכים להיות מפורטים בחוזה מפורט היו:...". כאן שוב יוזכר אותו פתק לא הבשיל ל"חתימת חוזה" והצדדים המשיכו להתנהל כך, באופן שבהחלט אפשר והואיל בנסיבות העניין לכל צד בדרכו. על כך עוד יורחב בהמשך.

9.4.
מפרט טכני שהוצא חודש מאוחר יותר ולא נחתם, אלא על ידי הנתבע
הנתבע הציג מפרט טכני מיום 24/12/14, חודש לאחר אותו פתק שניסח. המפרט לא נחתם אלא על ידי הנתבע עצמו. אין כל חתימה של התובע. הנתבע תיאר לאחר אותו פתק ביקש בכל פעם מאביו של התובע שיחתום על המפרט. כך טען, אך בפועל השיקים הועברו, התשלומים שולמו ולא נחתם כל מפרט מסודר.

9.5.
תכניות עבודה והעדר פירוט העבודות לביצוע
(א)
כשנכנס התובע לאתר הבניה - העבודה באתר הגיעה לשלב הסיום. לא הוכנה רשימה מוסכמת של כל העבודות אותן צריך לבצע התובע. התובע מצדו הציג טבלת עבודה שהכין ולכך עוד אתייחס. הנתבע מצדו מסביר פעם אחר פעם שמדובר ב"קבלן מפתח" כך שלא הייתה כל הסכמה על עבודות מסוימות או פירוט. וכלשונו (סעיף 57 לתצהירו, ההדגשות לא במקור) – "לא רק שלא היה כל הסכם על עבודות מסוימות ביננו, ברור שלא הייתי מתקשר בהסכם מסוג כזה. ככלל, אני הייתי מעונין בקבלן "עד מפתח" מאחר וזה מתאים לאופי שלי כמי שמבקש למנות אדם אחראי לכלל העבודות עד גמר; לעובדה כי איני מומחה בתחום ואיני יכול לנהל פרוייקט מקצועי שכזה מול קבלנים שונים; ובעיקר מאחר ובמצב בו היינו מצויים בו צריך לתקן ולהשלים עבודות של אחר הקרובות לסיום אין כל הגיון להתקשרות בהסכם חלקי אשר אחריו יהיה לי צורך בקבלנים נוספים או בתשלומים נוספים בלתי ידועים".


(ב)
הנתבע טען שליאור שגב, אביו של התובע, הכיר היטב את התכניות שכן היה באתר עוד בימי הקבלן ג'מאל ג'בארין. וביחס לרשימת העבודות לביצוע – הנתבע מדגיש לא מסר רשימת עבודות לביצוע, ושב לכך שמדובר ב"קבלן מפתח". וכיצד הדבר מתיישב עם האמור בפתק – "בהתאם לפירוט"? וכיצד הדבר מתיישב עם המפרט שנחתם רק על ידי הנתבע כחודש לאחר אותו פתק? במלוא הכבוד – הדבר אינו מתיישב. הנתבע וכן גם התובע, לא הגדירו באופן חש משמעי מה העבודות לביצוע והסתפקו בכך שיש לערוך עבודות גמר. וכלשון הנתבע (סעיף 56 לתצהירו) – "רציתי בקביעת מחיר כללי לביצוע עבודות גמר כלליות וגלובליות מאחר ודובר במחיר כולל ויש בהחלט משמעות לענין".

(ג)
באשר לרשימת העבודות - התובע מצדו הציג טבלת עבודות שערך ואשר על בסיסה הוכנה הצעת מחיר. אותה טבלה לא נחתמה על ידי הצדדים והנתבע מתכחש אליה. הנתבע טוען שליאור כלל לא ערכך רשימות על פי הנחייתו וכלשונו (סעיף 50 לתצהיר) "ליאור לא ערך מולי רשימה שאני הגדרתי לו (לא ראיתי אותו רושם רשימות בכתב יד אם כי אני מניח שרשם לעצמו רשימות)". ביחס לאותה הצעת מחיר – מכחיש הנתבע שבכלל קיבל אותה לידיו ולדבריו (סעיף 52 לתצהירו) – "הרשימה הזו אותה מציג התובע (נספח ב') ואותה הוא מכנה בתואר של הצעת מחיר היא מסמך שהוא ערך במועד שאינו ידוע לי ולא ראיתי אותה בזמן אמת". כך אמר.

בהמשך תצהירו מפנה הנתבע לטבלה שקיבל מליאור שגב, ולפתע רואים שהוחלפו מסמכים כלשהם בין הצדדים, אך הנתבע מתייחס לכך כאל "חישובים והערכות" וכלשונו (סעיף 55 לתצהירו) – "מצאתי בניירת שלי טבלה שקיבלתי מליאור (...) איני זוכר מתי בדיוק קיבלתי אותה מליאור ברם היא משקפת כל מיני חישובים והערכות שעשה ליאור לעצמו. אני רואה שכתבתי אז על הרשימה בכתב ידי את הסיכום שלי עם ליאור: "1. סוכם 360,000 ₪ לא כולל מע"מ גמר עד מפתח. 2. כל החומר הלבן יסופק ע"י הראל רפאלי
" וזה אכן היה הסיכום".

הכל היה "כמעט". הכל היה "בערך". נרשם פתק. נוהלו שיחות. התובע ערך לעצמו רשימות. הנתבע החליט שמדובר ב"קבלן מפתח" והחליט שידוע מה היה על התובע לעשות, שהרי אביו נפגש עמו מידי יום בעבר.



10.
חוסר המסוימות והעמימות בהסכם
10.1.
כפי שהודגש מספר פעמים – הן אביו של התובע והן הנתבע לא היו זרים לעריכת הסכמים ולעבודות הבניה. אביו של התובע, שהוא האדם האמיתי שמאחורי ההתקשרות התפאר בכך שניהל פרויקטים מורכבים ושהוא בעל שם בתחומו. הנתבע ציין אף הוא את הבנתו ובעיקר בלטה העובדה שהחליף כבר לפחות קבלן אחד, כך שאין מדובר בהתנסות ראשונית של התקשרות עם קבלן.

10.2.
העדרו של הסכם מפורט חרב פיפיות הוא. מחד העדר הסכם מפורט וברור סייע אולי בתחילה לצדדים להיקשר ביניהם. אך מנגד – שני הצדדים הותירו את מסגרת ההתחייבות עמומה ולא ברורה. העובדה שנרשם שהעבודה תהיה "בהתאם לפירוט" ולא היה פירוט כמו גם העובדה שהתובע, כדבריו ערך רשימה מפורטת, אך לא החתים את הנתבע – שתי עובדות אלה סייעו לצדדים בתחילת ההתקשרות ביניהם. אולי הדבר אף נעשה במכוון, או בעצימת עיניים. כך – התובע יכול היה לקבל תמורה מבלי שהוגדר ברחל בתך הקטנה מה מפרט העבודות המדויק שעליו לבצע. כך גם הנתבע יכול היה להעלות דרישות לעבודות כאלה ואחרות – תוך טענה שאלה נכללות בהסכמה בין הצדדים.
ואכן בפועל -
התובע טוען להשלמת שכר וכן לתמורה בגין עבודה מעבר למוסכם, בעוד הנתבע טוען שכל אשר ביצע התובע היה בגדר ההסכמה, למעט עבודה שולית, וכן טוען לכך שהתובע הוא זה שחב לו כספים.

במקרים בהם שני צדדים נהגו, בין במכוון ובין אם לאו, באופן שגרם ל"מבוך" משפטי ביחס להתחייבויותיהם – הרי בהחלט ניתן להחיל את דוקטרינת האשם התורם. ור' למשל ע"א 1691/11, ,

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (כב' הש' ח' מלצר מיום 15/12/15)
שם נקבע כך:


"בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני החוזים".
עוד ר' ע"א 11120/07,
דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ
(28/12/2009, כב' הש' א' רובינשטיין) שם נקבע כי "
יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה... במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך כתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבין הכרעת בית המשפט לבין הפיכתה..."
(ההדגשות לא במקור).
התנהלות מוקדמת של הגדרת ההסכם בין הצדדים הייתה מונעת ההליך הארוך שבו כל צד ניסה לצקת תוכן למכלול העבודות עליהם הוסכם. לעניין זה ר' למשל ע"א 7194/13, טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר מהנדסים בע"מ (מיום 22/7/15, כב' הש' י. עמית) שם נקבע - "
במקרה דנן, דומה כי התוצאה העגומה שהתקבלה בסופו של דבר לא הייתה מחוייבת המציאות, וקשה להתנער מן התחושה שניתן היה למנוע אותה עם קצת שכל ישר ורצון טוב. לטעמי, הדוקטרינה של אשם תורם עשויה להתאים למצבים מעין אלה."

להרחבה ניתן להפנות אל
תא (ת"א) 1044-08 , ארגון סוכני הדואר ו-44 סוכני דואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ (מיום 25/1/2016) ולפסקי הדין הנזכרים בסעיף 12.5 לו, וכן כמובן אל ע"א 3912/90
eximin s. a
, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ
(1993).


הערת מעבר – מצוידים בתיאור העובדתי הרלוונטי ובקביעה המשפטית ביחס לעמימות ההסכמית ודוקטרינת האשם התורם – נפנה להכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד.



חלק שלישי –
הכרעה בתביעה העיקרית

11.
דיון בשני רכיבי התביעה העיקרית
11.1.
כללי
בתביעה העיקרית שני רכיבים. הרכיב הראשון - תביעה בגין הפרש תמורה שלא שולם, בסך של 38,000 ₪ בצירוף מע"מ, קרי כ – 10% מסכום התמורה הכולל; הרכיב השני – תביעה בסך של
58,700 ₪ בצירוף מע"מ – בגין עבודות שביצע התובע ואשר לא היו כלולות לטעמו בהסכם בין הצדדים.

11.2.
הרכיב הראשון בתביעה העיקרית – תביעה בגין הפרש תמורה שלא שולם, יש לדחות התביעה ברכיב זה
(א)
אין חולק על כך שהנתבע שילם לתובע כמעט מלוא התמורה. מתוך הסכם שהיקפו הוא 360,000 ₪ שולם סך של 322,000 ₪ בצירוף מע"מ.

(ב)
על סיום העבודה, לטעמו של התובע, הצהיר הוא כך – "ביום 12.6.15 הסתיימו כל העבודות שהתחייבתי לבצע בהתאם להסכם וכן גם העבודות הנוספות שלא נכללו בסיכום בין הצדדים". אך בנוסף ניתן לראות שבעוד התובע סבר שסיים העבודות, בא אביו בדין ודברים עם הנתבע ביחס לליקויים נטענים, וכלשון התובע – "בד בבד כנוהל שבשגרה ובהמשך לפנייתו של הנתבע ערך אבי ביחד עם הנתבע בדיקה של כל הבית ורשימת ליקויים שנמצאו באתר – חלקם כאלה שתיקונם באחריותי ומשוייכות לעבודות נשוא ההתקשרות וחלקם ליקויים פגמים ונזקים אחרים שהיו באחריות קבלני משנה שהועסקו על ידי הנתבע והעבודות שבוצעו על ידם".

(ג)
יוצא אפוא שבמועד סיום העבודה, לגרסת התובע, עדיין היו דרישות שונות של הנתבע. התובע מתאר כיצד החלו בתיקון הליקויים. בשלב זה שלח הנתבע "מכתב" מאת רונית גואל, אשר בדקה את הבית והעבירה הערותיה. אותן הערות רוכזו בעשרה סעיפים ובתוכן התייחסה גב' גואל בין היתר אל -
השלמת פנלים, ליטוש הרצפה, תיקוני צבע, יישור קופסאות חשמל עקומות, איטום בהיקף מקלחונים, ניקיון ועוד. בסיומו של ה\מכתב נרשם – "שוב מציינת שזו רשימה חלקית וממש לא רשימה למסירה".

(ד)
התובע מצידו ציין שסיים את העבודות בבית וביום 12/7/15 פינה את הציוד ומסר את מפתחות הבית לבקשת הנתבע וכאמור בתצהירו של התובע (סעיף 63) – "הבהרתי לנתבע שאין לתובע מה לעשות יותר באתר – בהיעדר עבודות לביצוע, וביום 12.7.15 פינינו את הציוד מהבית ואף מסרנו לבקשת הנתבע את מפתחות הבית. הבית נמסר לנתבע נקי, ללא פסולת בנין ובמצב תקין וטוב".

(ה)
לאחר פינוי הבית ומסירת המפתח העביר הנתבע דו"ח נוסף של רונית גואל, והתובע היה מוכן, לדבריו, לבחון אותו ואת התיקונים ואולם הנתבע סירב לאפשר לו להיכנס. כך טען. לגופו של ענין, ביום 28/7/15 הודיע הנתבע שבכוונתו "להכניס קבלן שיפוצים" לנכס. בתשובה מסר התובע, באמצעות ב"כ שהוא עומד על דרישותיו אך הוסיף שהוא מבקש עיכוב ביצוע כל תיקון למשך שבעה ימים על מנת שיוכל בימים אלה לבדוק הליקויים הנטענים ולתקן ליקויים שבאחריותו.

(ו)
מאוחר יותר העביר הנתבע דו"ח של המהנדס מרדכי בס. הדו"ח כולל עשרות ראשי נזק וליקויים. התובע מצידו השיב בתצהירו לאותם עשרות ראשי נזק וליקויים נטענים. חלק ניכר מהתשובות התייחסו לכך שהליקוי הנטען בוצע על ידי קבלן קודם, כגון הריצוף; או שהליקויים הם באחריות חשמלאי שביצע העבודה; או שהליקויים באחריות קבלן השלד, כגון גרונג פנלים; או ליקויים באחריות שרברב שביצע העבודה וכך עוד ועוד.
וכאן בולטת בחסרונה תמונת המצב כפי שהיה עם כניסתו של התובע לאתר, ובעיקר בולט בחסרונו הסכם אשר יבהיר מה תחומי אחריותו של הקבלן.

(ז)
הנתבע
טוען שהתובע הוא "קבלן מפתח". כראיה לכך הוא מפנה לפתק שכתב בעצמו בכתב יד ובו שורבט, בסוגריים – "(קבלן מפתח)" וגם זאת עד לחתימת חוזה. שלא נחתם.
התובע
טוען שעבד בהתאם למה שהציגו לו, ובהתאם לרשימה שערך לעצמו ובעצם – גם לנתבע אין כל מסמך מסכם ובעיקר מוסכם באשר לעבודות אותן היה עליו לבצע. גם אם נתייחס לגרסת התובע בלבד – הרי ברור שהנתבע סבור שהעבודה לא הושלמה ואילו התובע מצידו סבור שהעבודה הושלמה. אך מה העבודה? מה הוזמן ומה הליקויים? זאת קשה לקבוע לאור אופן ההתקשרות בין הצדדים שהורחב לגביה בסעיפים 9 ו-10 לעיל.

(ח)
במצב דברים כזה בהחלט ניתן לומר שלתובע, לכל הפחות, אשם תורם באופן הגדרת ההתקשרות. התובע לא הקפיד, כמו גם הנתבע, להגדיר ברחל בתך הקטנה מה העבודות שעליו לבצע. מה העבודות שבוצעו טרם הגיע והוא אינו אחראי להם. ומה השלב בו ניתן יהיה לקבוע שסיים את עבודתו. על אי הבהירות יעידו עשרות הסעיפים אשר הנתבע דורש השלמות ביחס אליהן ואילו התובע טוען שאינו חב בכך.

התביעה לתשלום סך של 38,000 ₪ בצירוף מע"מ מתוך 360,000 ₪ בצירוף מע"מ – נבלעת בתוך אשמו התורם של התובע. הסכום לו עותר התובע הוא כ-10% בלבד מסכום התמורה הכולל. אותה עשירית מסכום התמורה הכולל תואמת בהחלט לעמדתו של כב' הש' א' רובינשטיין ע"א 11120/07,
דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ
, הנזכר בסעיף 10.2 לעיל לפיה
"עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך כתוצאה צודקת
"; הדבר אף תואם לגישתם של כב' הש' ח' מלצר בע"א 1691/11, ,
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי וכב' הש'
י' עמית
ב
ע"א 7194/13, טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר מהנדסים בע"מ
– הנזכרים בסעיף 10.2 לעיל.

(ט)
סוף דבר ביחס לרכיב הראשון בתביעה העיקרית
- יש לדחות התביעה בכל הקשור לרכיב הראשון, תביעה בסך של 38,000 ₪ בצירוף מע"מ.



11.3.
הרכיב השני בתביעה העיקרית – תביעה בסך של 58,700 ₪ בצירוף מע"מ בגין עבודות נוספות – יש לקבל רכיב זה באופן חלקי ביותר – ובסך של 4,300 ₪ בלבד
(א)
התובע עותר לחיוב הנתבע בסך של 58,700 ₪ בגין עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם המקורי. אין מדובר בעבודה ממוקדת אחת או שתיים, אלא ב – 23 סעיפים עיקריים, שחלקם מורכב אף הוא מעבודות משנה.

(ב)
וכך, בעוד מלכתחילה לא ידוע מה היקף העבודות לו התחייב התובע, נוספה רשימה ארוכה כגון – העברת קו הזנה לאינטרקום, עבודות בחזית חוץ מבנה, חזית דרומית, מדרגות פנים, פירוק ותיקון אבן קופינג בריכה, תיקוני בטון וטיח, טיח חוץ בגרם מדרגות נסתר, ועוד ועוד.

(ג)
התובע טוען שמדובר בעבודת שלא נכללו בהצעת המחיר ו"לא היו חלק מהסיכום בין הצדדים", ואולם כשל מלהוכיח מה הסיכום בין הצדדים.

(ד)
זאת ועוד, התובע לא הראיה כל פניה לנתבע מזמן אמת בה הוא דורש תוספת תשלום עבור העבודות. התובע מלין בתצהירו ומציין כך – "לא יעלה על הדעת שהתובע יסכים לעשות עבודות נוספות ללא תשלום שעלותן כמעט 20% מההצעה המקורית שסוכמה".

אותה טענת "לא יעלה על הדעת", שהעלה התובע כנגד גרסת הנתבע קמה גם כנגד גרסת התובע עצמו. כשם שלא יעלה על הדעת שהנתבע ייהנה ללא תשלום מעבודות בשיעור של 20% מהתמורה, הרי גם לא עולה על הדעת שהתובע ביצע את העבודות מבלי לקבל תשלום מראש ולכל הפחות
- להעלות על הכתב או לתעד הסכמה עם הנתבע.

(ה)
הפעם הראשונה שקיים תיעוד לפניה של התובע לנתבע, היא ביום 16/6/2015. במועד זה כבר ידע התובע היטב שהוא ניצב על מסלול התנגשות משפטית עם הנתבע ולכל הפחות, שהעבודות לא הסתיימו לשביעות רצון שני הצדדים. התובע מציין בתצהירו שהפניה הראשונה בכתב נעשתה רק "לאחר שהבנו שהנתבע לא מתכוון לקיים את התחייבויותיו לעבודות הנוספות" (סעיף 48 לתצהיר התובע). זה השלב הראשון בו בחר התובע להעלות דרישתו על הכתב כאשר לא היה כל כימות וכל דרישה קצובה ומוסדרת לפני כן.

(ו)
פעם נוספת ייאמר – ענין לנו בהסכמה בין שני צדדים אשר הותירו את השלמת ה"מסויימות" שבהסכם מבלי שנסגרו כל קצוות ההסכמה. נכנה זאת כך. על מנת שהתובע ישכנע שאכן הוא זכאי לתשלום כלשהו, הרי אין די בכך שיוכיח שביצע עבודה כזו או אחרת. ראשית ועיקר על התובע להוכיח שהעבודה אותה ביצע היא בעודף ומעבר לאשר הוסכם. התובע לא הצליח להוכיח זאת.

(ז)
ובכל זאת יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 4,300 ₪. הסיבה היחידה לחיוב היא הודאתו של הנתבע בכך שהוא חייב לתובע סכום זה. מתברר שגם במסגרת כל אחת מהגרסאות שיצר כל אחד מהצדדים לעצמו ביחס להיקף העבודות קיים מתחם של השקה. ומתחם זה עומד על הסך של 4,300 ₪ כפי שהודה הנתבע. נכון שהודאתו של הנתבע בסך של 4,300 ₪ כרוכה בטענות נגדיות לחוב של התובע אליו. הטענות הנגדיות יידונו בחלק הרביעי של פסק הדין, במסגרת הדיון בתביעה שכנגד. הסך של 4,300 ₪ נדון ומחויב כעת, במסגרת הדיון בתביעה העיקרית.

(ח)
סוף דבר ביחס לרכיב השני בתביעה העיקרית
- יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 4,300 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/2/2016 ועד למועד התשלום בפועל.


חלק רביעי –
הכרעה בתביעה שכנגד

12.
דיון בשני רכיבי התביעה שכנגד
12.1.
כללי
בתביעה שכנגד שני רכיבי חיוב. הרכיב הראשון - תביעה בסך של 146,615 ₪ בגין ליקויים והשלמות לעבודתו של התובע; הרכיב השני

- תביעה בסך של 500,000 ₪ בגין הפסד דמי שכירות בעשרה חודשי איחור בהשלמת הבניה.

לדברי הנתבע

והתובע שכנגד, התובע עזב את האתר ב – 12/7/205, ובפועל הושלם הבית רק בתחילת חודש מאי 2016, עשרה חודשים מאוחר יותר. התובע דורש את הפסד דמי השכירות בגין עשרה חודשים, בסך של 50,000 ₪ לכל חודש איחור.






12.2.
הרכיב הראשון בתביעה שכנגד – תשלום הסך של 146,615 ₪ בגין ליקויים והשלמות
(א)
הנתבע טוען שעל מנת לסיים את הבניה באתר הוציא, לאחר שהתובע עזב את האתר, סך של 107,459 ₪ (סעיף 85 לתצהיר). למרות זאת עותר התובע לפיצוי גבוה בהרבה,
בסך של 146,615 ₪. ההפרש בין הסכום שהוציא התובע, לטענתו, לבין הסכום הנדרש נובע מחוות דעת המומחה, המהנדס מיכאל בס מטעם הנתבע.

(ב)
כפי שיובהר להלן – אין מקום לחייב את התובע והנתבע שכנגד בתשלום כלשהו. אך יש להבהיר שאם היה מקום לחייב את התובע והנתבע שכנגד, הרי החיוב היה על בסיס ההוצאות בפועל ולא על בסיס חוות דעת. תפקידו של מומחה, הוא להעריך שווי השוק והעלויות שלביצוע עבודות. אך כאשר קיימים נתוני אמת ביחס לשווי השוק וביחס לעלות עבודת – הרי ממילא אין צורך בהערכת מומחה. ובמילים פשוטות, אם הנתבע והתובע שכנגד טוען שהוציא סך של 107,459 ₪ לתיקון ליקויים והשלמות, הרי במלוא הכבוד אין שום רלוונטיות לחוות דעת מומחה המעריכה את התיקונים וההשלמות בסכום גבוה יותר.

(ג)
היתרון שבחוות דעת המומחה הוא בריכוז העבודות להן טוען הנתבע והתובע שכנגד. כלומר – ניתן להתייחס לראשי החיוב השונים בהתאם לחוות הדעת, אך אין מקום להתייחס לסכומים. התייחסות לחוות הדעת תובא בפסקה הבאה.

12.3.
התייחסות לחוות הדעת של מומחה הנתבע והתובע שכנגד. במלוא הכבוד אין לחייב את התובע והנתבע שכנגד בגין האמור בה
אין מקום לחייב את התובע בעלות התיקונים וההשלמות המופיעים בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבע. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:

(א)
חוות דעת מומחה יכולה להתייחס למצב קיים אל מול מצב מוסכם. אך כאשר המצב המוסכם אינו ברור, ממילא לא ניתן להתייחס לליקויים ובוודאי לא לחוסרים הנטענים. הנתבע עמד על דעתו שהכוונה הייתה לכך שהתובע יתקן וישלים הכל, ומה זה "הכל"? לא ידוע.
-
הנתבע לא מכחיש שלא החתים את התובע על פירוט כלשהו, וכך השיב בחקירה הנגדית (ע"מ 258, ההדגשות לא במקור) – "
אני מסביר, הוא ידע בדיוק כמה זה כל דבר ודבר, ידע כמה מטר יש גבס, ידע בדיוק איפה כל, מה לתקן מסביב לקופינג, ידע צבע, גוון, ידע שהוא צריך לעשות פינישים אחרי גמר דלתות, ידע שצריך לעשות פינישים אחרי גמר מעלית, ידע את הבריכה, הכיר אותה על בוריה, ידע אותה מראש, שליכטה צבעונית חוץ מגוון הוא לא היה צריך לדעת שום דבר, אלה דברים שהוא ידע
".
-
וכך אנו שבים פעם אחר פעם לנקודת המוצא בה לא ידוע עד תום מה היו העבודות שהוסכמו. ומכאן יש לקבוע – לא היה מכלול אחד של עבודות שהוסכמו, אלא הסכמה כללית, אולי במכוון, כאשר מלכתחילה נסללה הדרך למחלוקת בין הצדדים.
-
במהלך הדיון התייחס הנתבע הצדדים לשאלת הגדרתו של "קבלן מפתח". פעם נוספת ובמלוא הכבוד ייאמר שאין שום בסיס לטענת הנתבע לפיה ההתקשרות בין הצדדים הייתה התקשרות "קבלן מפתח". אילו הדבר היה כה חשוב לנתבע, הרי לא היה מבסס את טענתו על פתק בכתב יד, שבו נרשם בסוגריים – "(קבלן מפתח)". כך נאמר גם לעיל.
-
אילו רצה הנתבע ב"קבלן מפתח", היה דואג להסכם מובנה ומסודר, כפי שאף רשם בפתק שייחתם חוזה.
זאת ועוד – גם "קבלן מפתח" מתייחס למסגרת עבודה מוגדרת.

(ב)
ההוכחה הטובה ביותר לכשל שבטענה הכללית להסכם "קבלן מפתח" ניתנה על ידי מומחה הנתבע עצמו. אותו מומחה אשר בהגדרה הובא על מנת לתמוך בנתבע, ציין דווקא כך:

"אני הבנתי, גם שאלתי את המזמין
[הנתבע – א.ב], צורת ההתקשרות הזאת, די יוצרת בעיות בצורת הכתיבה, ההתקשרות הזאת. שאלתי את המזמין, מה נסגר ומה סוכם ועל פי מה שהוא הסביר לי, על פי זה, ערכתי את חוות הדעת. והכוונה, מה זה 'על פי פירוט'? הבנתי שחומרים מסוימים, חומרי גמר מסוימים, סיפק המזמין. הבנתי שלדוגמה, כפי שזכור לי, זה היה דלתות או זה היה ברזים, כלים סניטריים, ארונות מטבח וכן הלאה. אז הבנתי שזה הכוונה כנראה, כפי הנראה, לנושא הזה של על פי פירוט".

כלומר – חוות דעתו של מומחה הנתבע אינה חוות דעת אובייקטיבית המשווה בין מצב בפועל לבין מסמכים או תכניות. חוות הדעת ניתנה לבקשת הנתבע כשהיא משווה בין המצב בפועל לבין המצב שהנתבע סבור שצריך היה להיות.
הנתבע מסר למומחה הנחות כאלה ואחרות, ומכאן גם חוות הדעת, על בסיס אותן הנחות.
למען הסר ספק אין בכך כדי לפגוע במקצועיותו של המומחה. יש בכך אך ורק כדי להבהיר שההשוואה נעשתה בין נתון אובייקטיבי של מצב בשטח, לבין הנחות סובייקטיביות של הנתבע.

(ג)
חוות הדעה של המומחה בס
התעלמה מחות דעת קודמת שהוצאה על ידי גואל, חוות הדעת התעלמה מקיומו של בעל מקצוע במקום, ועל כך בפסקה הבאה וכן ובעיקר התעלמה מההסכמות בין הצדדים, שכן אימצה את גרסת הנתבע שאף היא לא ברורה. גרסה לפיה התובע "ידע בדיוק כמה זה כל דבר ודבר".

(ד)
גם ביחס לעיתוי חוות הדעת קם כשל מסוים. חוות דעתו של מומחה הנתבע נעשתה על סמך בדיקה ביום 12/8/15. לאחר שעל פניו כבר פעל במקום קבלן שיפוצים נוסף. כך בחקירה הנגדית הודה הנתבע שמיד לאחר עזיבת התובע התחיל לעבוד קבלן שיפוצים אחר. כלומר – לא נעשתה הפרדה ומגדרת בבדיקה, בין עבודת התובע וכן קבלנים ואנשי מקצוע קודמים לבין עבודות ואולי אף ליקויים שנגרמו לאחר מכן.

(ה)
אפילו הטענות בדבר רטיבות אינן כאלה שניתן להתייחס אליהן כאשר לא מוכח באופן חד משמעי שאת נשקי הרטיבות גרם התובע ולא בעלי מקצוע שהגיעו לאחריו. עוד לא הוכח באופן חד משמעי מי היה אחראי להתקנות אינסטלציה ואחרות – כאשר התובע טוען שהדבר לא היה בתחום אחריותו. ההיפך הוא הנכון – התובע זימן את מפקח האיטום שליווה את הבניה וממנו ומדו"ח שהוציא למדים על הערות ביחס לאיטום, כפי שבוצע עוד טרם כניסתו של התובע לאתר.

(ו)
נתתי דעתי לחשבוניות שהציג הנתבע בדבר עבודות כאלה ואחרות. חלק מהעבודות, ספק אם הן קשורות לתובע – כגון ניקוי פסולת, עבודות נקיון שונות ועוד.
בולטת במיוחד חשבונית בעל המקצוע שהגיע מיד לאחר התובע – מר אופיר אלמגור.
בפירוט העבודות בחשבונית ניתן לזהות בבירור כיצד הוכתב לו שמו של התובע והעובדה שהוא מתקן ליקויים של התובע. כך ממש. והנה בחשבונית מיום 19/8/15, על סך של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ, נרשם כך (הטעות בשמו של התובע במקור) : עבור גמר תיקון לאחר עבודות גמר של קבלן הביצוע (דן סגב) ביצוע חלקי על מנת להשלים תיקונים (ליקויים) תשלום במזומן".
אין ספק
שפירוט העבודה הוכתב לאותו איש שיפוצים, על ידי הנתבע או מי מטעמו. לא סביר שבעל מקצוע ירשום בפירוט העבודה – תיקון עבודות של קבלן קודם, תוך שהוא רושם אפילו את שמו של אותו קבלן קודם.

12.4.
סוף דבר ביחס לרכיב הראשון בתביעה שכנגד
– אין מקום לקבל את טענות הנתבע ולחייב את התובע בתשלום בגין השלמות ותיקון ליקויים. אין כל בסיס אל מולו ניתן להשוות ולקבוע מה העבודות שעל התובע לבצע.

12.5.
הרכיב השני
בתביעה שכנגד – תשלום עשרה חודשי שכירות בסך של 500,000 ₪
הנתבע טוען שהבית היה מוכן אך ורק בחודש מאי 2016. התובע עזב את אתר הבניה, לאחר שלדבריו סיים העבודות, בחודש יולי 2015. הנתבע טוען שהוא זכאי לפיצוי בגין עשרה חודשי איחור, בסך חודשי של 50,000 ₪ וסך הכל 500,000 ₪ לעשרת החודשים.
אין לקבל טענה זו ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א)
ראשית – הצדדים הסכימו לכך שדמי השכירות החודשיים לצורך הדיון ייחשבו כ – 35,000 ₪. מכאן, אפילו הייתה מתקבלת התביעה שכנגד ברכיב זה, הרי הייתה עומדת על הסך של 350,000 ₪.

(ב)
שנית – פעם נוספת ייאמר שלא ברור וידוע מה מלוא התחייבויות התובע, ומכאן לא ניתן להטיל עליו אחריות לאיחור. יודגש שבאותו פתק שנדון בסעיף 9.2 לעיל – כלל לא נרשמה תקופת השלמת העבודות.

(ג)
שלישית ועיקר – הנתבע לא הוכיח ובמלוא הכבוד אף לא ניסה להוכיח, שהאיחור בהשלמת הבית רובץ לפתחו של התובע. על מנת להוכיח איחור, אין די בטענה לפיה אחד מבעלי המקצוע התעכב. אין גם די בטענה לפיה התובע התעכב. יש להוכיח שאלמלא פעולות התובע, היה הבית מושלם. כך לא נעשה. ההיפך הוא הנכון, ולעניין זה יובאו הפסקאות הבאות.

(ד)
עשרה חודשים אינם שלושה חודשים
- הנתבע מציין שעבודות התובע נקצבו לשלושה חודשים. התובע סיים ועזב אצת האתר בחודש יולי 2015. אפילו נניח שהתובע לא עשה דבר, הרי הה ניתן לצפות ששלושה חודשים לאחר עזיבתו תושלם הבניה. ויובהר – אם עבודות הגמר נועדו לארוך שלושה חודשים, והתובע עזב בחודש יולי 2015, הרי כל קבלן אחר היה מסיים העבודה תוך שלושה חודשים, לכל היותר, קרי עד לחודש אוקטובר 2015.
העובדה שהעבודות לא הסתיימו עד לחודש אוקטובר 2015, אלא רק עשרה חודשים לאחר שהתובע עזב את אתר הבניה מוכיחה שהעיכוב לא נובע דווקא מעבודות התובע, אלא מסיבות אחרות.

(ה)
עשרה חודשים אינם חודש אחד
– המומחה מטעם הנתבע, שחזקה עליו שתמך בגרסת הנתבע, ציין שכל עבודות ההשלמה והתיקון יארכו 30 ימים. כלומר, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבע, ניתן היה לסיים ולהשלים כל התיקונים תוך 30 ימים ולא עשרה חודשים. גם כאן ייאמר שהעובדה שהעבודות לא הסתיימו תוך שלושים ימים ממועד עזיבת התובע את אתר הבניה אלא רק עשרה חודשים לאחר מכן מוכיחה שהעיכוב לא נובע דווקא מעבודות התובע, אלא מסיבות אחרות.

(ו)
סוף דבר ביחס לרכיב השני בתביעה שכנגד – אין בסיס לטענה לפיה התובע אחראי לעיכוב של עשרה חודשים ושיש לחייבו בסך של 500,000 ₪. גם בהתעלם מהכשלים ההסכמיים בין הצדדים, הרי הנתבע לא הוכיח קשר ישיר המלמד שהאיחור נובע דווקא מפעולות או מחדלי התובע.



חלק חמישי – סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי ואני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 4,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/2/16 ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. תוך התחשבות בפער שבין סכום התביעה העיקרית לבין הסכום שהתקבל וכן התייחסות לתביעה שכנגד אני מחייב את הנתבע והתובע שכנגד בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
כ"ד אדר תש"פ, 20 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 60103-02/16 דן שגב נ' הראל רפאלי (פורסם ב-ֽ 20/03/2020)