פסקי דין על חברת בטוח שירביט | פסקי דין על מני אלי | פסקי דין על נחום דני |

4994/05 א     27/04/2006




א 4994/05 חברת בטוח שירביט נ' מני אלי, נחום דני




6
בתי המשפט

א 004994/05
בית משפט השלום נתניה
27/04/2006
תאריך:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
חברת בטוח שירביט

בעניין:
התובעת
סער

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . מני אלי

2 . נחום דני

3 . אליהו בע"מ - חברה לביטוח - נמחקה

הנתבעים
רגב

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק-דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 24.4.04.
הנהג ברכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: התובע) נסע ברכב מסוג פז'ו 205.
בעדותו בביהמ"ש, שנתיים לאחר התאונה, הוא לא זכר באיזו עיר התרחשה, אלא רק כי היה מדובר בשטח חנייה שליד בנייני עסקים, שם היה צריך להגיע למקום כלשהו, שאותו חיפש בנוסעו בשטח החנייה.
לדברי התובע, בעודו מחפש את המקום שאליו היה צריך להגיע, יצא מחנייה רכב גדול, מסוג סוואנה, נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: הנתבע), בנסיעה לאחור, ופגע בדופן האחורי-שמאלי של רכבו (הנזק נראה בתצלומים ת/ 5).

2. בהודעת המבוטח ת/ 1, שצורפה לכתב התביעה, מופיעה גירסה שונה, ולפיה התובע נסע אחרי רכב הנתבע ואף פנה שמאלה בעקבותיו, ולפתע חזר רכב הנתבע לאחור, פגע ברכב התובע בצידו השמאלי והדף אותו אל עבר רכב חונה, באופן שהרכב התובע נפגע גם בצידו הימני.
התובע העיד כי רשם את שמו ואת כתובתו על גבי טופס הדיווח ת/ 1, אולם כל יתר חלקי הטופס לא מולאו על ידו, והוא אף לא חתם על תוכן הדיווח שמופיע בו.
התובע אינו יודע מי מילא את פרטי התאונה, כפי שנרשמו בטופס זה, והוא שולל את הגירסה שנרשמה בו.
על פי גירסתו, הוא לא נסע אחרי הנתבע ולא פנה שמאלה אחריו, אלא היה במצב "ניצב" ביחס לרכב הנתבע, עת יצא האחרון מחנייתו ופגע בדופן השמאלי של רכבו.
עוד שולל התובע כי רכבו נהדף כתוצאה מהמכה, וממילא - שולל הוא כי נפגע בשל כך גם בצידו הימני. התובע טוען כי כל אלה לא היו ולא נבראו, ולא מפיו הגיעו אל המסמך ת/ 1.
ואמנם, התובעת (חב' הביטוח שירביט) תבעה רק בגין נזק לדופן השמאלי-אחורי של הרכב וכלל לא תבעה בגין נזק לצד הימני.
נשאלת השאלה: מדוע אם כך צרף ב"כ התובעת לתביעה את המסמך ת/ 1, שאינו מתיישב, לפחות בחלקו, עם התביעה.
ב"כ הנתבעים ביקשה שלא ליתן אמון בגירסת התובע, בין היתר, לנוכח הסתירות המהותיות שבין הגירסה שב-ת/ 1 לבין גירסתו בביהמ"ש, אולם התרשמתי מעדותו של התובע כאמינה, ואיני סבורה כי האמון בה נגרע בעטיו של מסמך זה.
נכון כי פרטי התובע והנתבעים אשר נרשמו בו הם נכונים, אולם נסיבות התאונה שונות לחלוטין מאלה שעל פי גירסת התובע, וזאת - על פי עדותו שלו.
המסמך שהוגש הוא תצלום ולא מקור, ולא ברור כיצד נערך ה"שעטנז" בין רישום שמו וכתובתו של התובע, בכתב ידו, לבין יתר חלקי המסמך.
לאחר שהתובע שלל את הגירסה שהובאה במסמך ת/ 1 ומסר את גירסתו שלו; ולאור האמור לעיל לגבי המסמך עצמו, לא התחשבתי בו ושקלתי את חומר הראיות מבלי לתת לו כל משקל, לכאן או לכאן.

3. גירסת הנתבע, כפי שהובאה בכתב ההגנה, מסתמכת על הדיווח שנמסר מטעמו למבטחת שלו, חב' הראל (המסמך ת/ 2).
גירסה זו, בשינויים מסויימים, מסר הנתבע אף בעדותו בביהמ"ש.
על פי אותה גירסה, הנתבע יצא מתוך חנייה, כשהחלק האחורי של רכבו כלפי היציאה. הוא ביקש לנסוע לאחור ולהתיישר בכביש, אך טרם הספיק להתחיל בנסיעה לאחור, נכנס התובע במהירות לאותו מקום חנייה ופגע ברכבו באזור הפגוש הימני-אחורי.
במסמך ת/4, שכתב הנתבע בכתב ידו זמן מה לאחר התאונה, הוא כותב כי כשעמד להתחיל בנסיעה לאחור, הוא ראה את התובע מצד שמאל "מדליק וינקר ומחכה", אך בטרם הספיק הנתבע לנסוע לאחור - התובע "התייאש" והחליט לפנות לנתיב של הנתבע, אשר אין בו מקום לשני כלי רכב, והתנגש ברכב הנתבע.
גירסה זו סותרת את קודמתה:
א. אם הנתבע עצמו ראה את התובע מדליק וינקר וממתין - מדוע וממה "התייאש" התובע?
ב. אם התובע המתין, כשהוא מפעיל איתות - אין הדבר מתיישב עם הגירסה הקודמת, ולפיה נכנס התובע במהירות לתוך מקום החנייה, שהנתבע עדיין עמד בו.
מוצג נוסף הוא ת/ 3, מסמך שכתב אל חברת הביטוח הנתבע 2, שהוא מעסיקו של הנתבע.
במסמך זה נטען, כי רכב הנתבעים יצא מתוך חנייה, והתובע נכנס לתוך מסלולו. צויין כי לרכב הנתבעים לא נגרם נזק, ולכן אינם תובעים.
למסמך זה צורף תרשים, ובו צוייר רכב הנתבעים, כשהוא מצוי כולו מחוץ לתחום ה"חנייה", ורכב התובע עוקף אותו מאחור ומימין, אל מול אותו מקום חנייה.
בביהמ"ש הגיש הנתבע את התרשים נ/ 1, שאותו ערך ימים מספר לפני הדיון.
בתרשים זה זה שירטט הנתבע כביש, מדרכה, ואחריה שער של מפעל, שממנו יצא עם רכבו.
על פי הגירסה שבתרשים זה, עמד רכבו של הנתבע על המדרכה, כשחזיתו אל שער המפעל, והוא מבקש לנסוע לאחור.
התובע הגיע למקום מהכביש הסמוך, שהוא כביש דו סטרי, בעל נתיב אחד לכל כיוון.
התובע משורטט כמי שתכנן להיכנס אל אותו מפעל, שהנתבע יצא ממנו (הנתבע העיד כי משני צידיו של שער המפעל יש גדרות, ואין שם מקום אחר לפנות אליו שמאלה מהכביש).
על הפינה השמאלית של רכב התובע בתרשים זה מצוייר פנס, שמדמה את האיתות שמאלה, אשר התובע הפעיל.
הנתבע חזר והעיד, כי התובע עצר בנתיב הימני בכביש, לפני שער המפעל, המתין ואותת שמאלה, אך בכל זאת חדל לפתע מהמתנתו ופנה שמאלה, אל תוך המפתח שלפני שער המפעל, למרות שרכבו הגדול של הנתבע טרם החל כל עיקר ביציאה מהמקום, ואז ארעה ההתנגשות.

4. בגירסה אחרונה זו, שבתרשים נ/ 1, צצה דמות חדשה: שומר שעמד בשער המפעל.
בתרשים צייר הנתבע אף את עמדתו של השומר.
הנתבע העיד כי היה לבדו ברכבו, והשומר "קצת כיוון אותי" (בעמ' 5 לפר'); וכי אותו שומר נבהל מהמהלך הבלתי צפוי של התובע, ומהתאונה שנגרמה.
הנתבע שילב להילוך אחורי, ואז שמע לפתע חריקת בלמים ו"בום" וראה את התובע בצד הימני-אחורי של רכבו.
לשאלה כיצד זה הופיע שומר המפעל רק בתרשים נ /1, שהנתבע ערך לפני ימים ספורים, כהכנה לעדותו במשפט, ומדוע לא הופיע באף אחת מהגירסות, של הנתבע או מטעמו, שהובאו במסמכים ת/ 2, ת/ 3 ו- ת/4; השיב הנתבע: "זה נראה לי שולי" (בעמ' 8 לפר').
לשאלה מדוע לא זומן השומר להעיד, כדי לתמוך בגירסתו, השיב הנתבע כי אינו יודע.
התובע טען כי מקום התאונה כלל לא נראה כפי ששורטט על ידי הנתבע בתרשים
נ/ 1. לא היה שם כביש ומדרכה, ואף לא מפעל עם שער וגדרות, אלא היה זה שטח חנייה, ליד מקומות עסק.

5. לאחר ששמעתי את שני הנהגים, אני מעדיפה את גירסת התובע.
נכון כי בשנתיים שחלפו מאז התאונה שכח התובע היכן בדיוק התרחשה, אך אני מאמינה לו כי בחיפושיו אחר המקום, שאליו היה צריך להגיע, הוא נסע (או עמד) כשחזיתו היישר קדימה, וכי לא פנה "שמאלה" אל מקום שבו חנה הנתבע.
אני מאמינה לתובע, כי הנתבע יצא ממקום חנייתו, בנסיעה לאחור, וכך פגע ברכב התובע.
הגירסות שמסר הנתבע סותרות זו את זו.
הסתירה בין שתי גירסותיו הראשונות של הנתבע: האחת - 'נכנס לפתע במהירות, ומאחור, למקום חנייתי'; והשניה - 'עצר, אותת שמאלה והמתין בכביש'; היא סתירה מהותית.
לכך נוספה דמותו "הכבושה" של השומר, שצצה לפתע לראשונה בתרשים מאוחר, שהוכן לצורך המשפט, ומבלי שניתן הסבר סביר לכבישתה.
אפילו כך, הרי לשיטתו של הנתבע, היה עליו לדאוג לכך שאותו שומר - אשר לגירסתו הוא עד ראייה לתאונה - יזומן לעדות, על מנת שיתמוך בגירסת הנתבע.
שומר שהוא גם "כבוש" וגם לא זומן לעדות, ללא הסבר - הדבר גורע עוד מאמינות גירסתו (או גירסותיו) של הנתבע.
הרושם הוא שהנתבע חש צורך להציג אדם שכיוון אותו, בנסיעה לאחור ברכב גבוה ועמוס, ועל כן "צץ" השומר, ערב עדותו במשפט.
אף דבריו של הנתבע, כי השומר "קצת" כיוון אותו, מסגירים את הנתבע ותומכים בגירסת התובע, כי הנתבע החל כבר בתנועה לאחור, עובר לתאונה.
6. לאור האמור, מסקנתי היא כי התובעת הוכיחה במידה הדרושה, שהתאונה נגרמה על ידי יציאתו של הנתבע מחנייתו, בנסיעה לאחור, ללא מתן תשומת לב מספקת לרכב התובע שמאחוריו, ועל כן הנתבע אחראי לתאונה.
לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1949 ₪, שישאו הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה: 18.8.05, ועד לתשלום בפועל.
עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע את אגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 792 ₪ (כולל מע"מ).

7. המזכירות תשלח את פסק הדין אל ב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
004994/05א 132 פ.ש.








א בית משפט שלום 4994/05 חברת בטוח שירביט נ' מני אלי, נחום דני (פורסם ב-ֽ 27/04/2006)