פסקי דין על סלבין בוליסלב | פסקי דין על ש.ג.ב. תעשיות שיש וגרניט | פסקי דין על בן משה כרמל | פסקי דין על בן שמואל שאול |

33980/01 א     30/03/2006




א 33980/01 סלבין בוליסלב נ' ש.ג.ב. תעשיות שיש וגרניט בע"מ, בן משה כרמל, בן שמואל שאול




1
בתי המשפט
א 033980/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/03/2006
תאריך:
כב' השופטת בלהה טולקובסקי

בפני
:

סלבין בוליסלב

בעניין:
התובע
י. שוויצר ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1 . ש.ג.ב. תעשיות שיש וגרניט בע"מ

2 . בן משה כרמל

3 . בן שמואל שאול
הנתבעים
מ. אפלמן ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

מבוא
1. 1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובע, סלבין בוליסלב
(להלן: "התובע"), יליד 24.5.98, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום 4.5.00, במהלך עבודתו אצל הנתבעים (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

מטעם התובע, העידו הוא עצמו ואשתו, הגב' מרינה סלבין.
מטעם הנתבעים, העיד, מר חנניה דהן (להלן :"חנניה") אשר שימש כמנהל עבודה אצל הנתבעים ועבד עם התובע, בעת ארוע התאונה.

נסיבות אירוע התאונה ושאלת האחריות
2. 2. את נסיבות ארוע התאונה,פרט התובע בתצהירו, כדלקמן: "ביום 4.5.00 הגעתי יחד עם עובד נוסף להחליף שיש ישן בחדש בבית לקוח של הנתבעים הנמצא ברח' ביאליק 2/7 באשדוד. היה עליי לחתוך את השיש הישן בעזרת מסור דיסק ידני מסוג יהלום. מסורים מסוג זה אינם מיועדים לחיתוך השיש אלא לעבודות חיתוך מתכת דקה בלבד. על מנת שניתן יהיה להשתמש במסורים האלה לחיתוך שיש, הסירו הנתבעים את מכסה הברזל ששימש כמגן ושהפריע לחיתוך מכל המסורים. המכסים היו מסולקים באופן אוטומטי, בשלב של הרכבת מסור חדש בהגיעו למפעל. אני קיבלתי את המסור לשימושי ללא מכסה ברזל...
.....חתכתי מלמטה למעלה כאשר לפתע נמשך המסור במהירות ובפתאומיות. המסור קפץ ולהב המסור החשוף פגע בידי הימנית הדומיננטית.." (סעיפים 4-3לתצהיר התובע, ת/1).
בחקירתו הנגדית, הוסיף התובע והעיד: "ביום התאונה היה צריך לפרק שיש. הוא לא יצא והיה צריך לחתוך את השיש בכיור. אני לקחתי מסור ועשיתי חיתוך. המסור מסתובב עם הדיסק והיד קיבלה מכה" (עמוד 18 לפרוטוקול).

3. 3. חנניה, אשר שימש כמנהל העבודה, העיד בחקירה ראשית: "יצאנו להחליף מטבח בדירה באשדוד, הכוונה לפרק את השיש ולהחליף לשיש חדש. היינו צריכים להיזהר לא לפגוע בקרמיקה. חתכתי את החלק הראשון, התובע עזר לי בהוצאת השיש.... אמרתי לתובע לא לגעת במשור, שאני אוציא אותו, כי כשאני מנהל עבודה אני רוצה לקחת אחריות ולא רציתי (צ"ל: לפגוע - ב.ט.) בקרמיקה. הוצאתי את חתיכת השיש החוצה ושמעתי אותו צועק....כל אותו זמן אני עבדתי עם המשור. גם התובע מורשה לעבוד עם המשור, אך אמרתי שאני רוצה לעבוד עם המשור כי אני רוצה לקחת אחריות ולא לגרום נזקים לקרמיקה. אמרתי לתובע שאני רוצה לחתוך את השיש שנותר. החתיכה שנותרה לחתוך היתה באזור הכיור" (עמ 28-27 לפרוטוקול).

4. 4. ראשית אציין כי אין בידי לקבל טענות התובע, כנגד עדותו של חנניה, מהטעם שלא הוגש תצהיר עדות ראשית של עד זה. אכן ראוי היה לפנות אל העד ולבקשו לערוך תצהיר אך יצויין כי ב"כ התובע, לא הופתע מזימונו של העד שכן בישיבת קדם המשפט, מיום 12.4.05, הודיעה ב"כ הנתבעים כי נתבקש זימונו של העד, חנניה דהן, אשר אינו עובד יותר אצל הנתבעים, כך שהתובע היה מודע לעדותו הצפויה של עד זה. כן לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בעדות כבושה שניתנה בהתאם לעדות התובע שכן עדותו של חנניה, נשמעה מיד לאחר חקירתו הנגדית של התובע, אשר העד, לא היה נוכח במהלכה. זאת ועוד, מעבר לזאת שלחנניה, אין כל אינטרס בתוצאות ההתדיינות, הרי עדותו נמצאה אמינה, ישירה ושוטפת ואף נמצאו לה תימוכין, בחקירתו הנגדית של התובע.

5. 5. גירסתו של התובע, בדבר העדר מיגון של המשור, נתאשרה בעדותו של חנניה, אשר העיד כי המשור, היה ללא מגן וכי :"מגנים יש בכל מפעל, בכל מקום, השאלה מה הנוחות של החיתוך. אם נוח או לא לחתוך עם מגן. במשורים האלה בד"כ לא מתקינים מגן. היו מגנים במפעל. מי שרצה יכול היה לקחת." (עמ' 29 לפרוטוקול).

6. 6. הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה, הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד, בכל הנוגע לשיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה, תוך ישום הוראות הבטיחות, ראה לעניין זה: ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז
(3) 225, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 וע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) .

7. 7. הנתבעים אינם יכולים להשמע בטענה כי היו מגנים במפעל וכי התובע, שהיה אמנם בעל מקצוע ותיק ומנוסה, המודע לסיכון הכרוך בעבודה, יכול היה לקחת מגן ולהרכיבו על המשור. הנתבעים הנהיגו שיטת עבודה על פיה המגן הוסר מהמשור (עמ' 20 לפרוטוקול) ועבודת חיתוך השיש, בוצעה עם משור שאינו ממוגן, כפי שהעיד מנהל העבודה, חנניה: "אני עובד בלי מגן" (עמ' 30 לפרוטוקול). שיטת עבודה זו, כרוכה בסיכון וברי כי המעביד, אינו יכול להשתחרר מחובתו להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולספק אמצעי זהירות, בעצם העובדה שאמצעי המיגון, קיימים במפעל וניתן להשתמש בהם אך לא זו בלבד שהעובדים, לא הונחו לעשות בהם שימוש אלא שמנהל העבודה עצמו, אישר כי אינו נוהג לעבוד עם משור ממוגן לבטח.
בנסיבות אלה, הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליהם כמעביד, לספק אמצעי בטיחות מתאימים, לרבות משור ממוגן לבטח ולפקח על השימוש בהם, והתרשלותם זו, גרמה לארוע התאונה.

רשלנות תורמת
8. 8. נטייתו של בית המשפט הינה שלא להחמיר ולהקפיד עם עובד שתוך ביצוע עבודתו, נכשל, בחוסר תשומת לב או בטעות שלעיתים הינה, בגדר "מאמץ יתר" בביצוע העבודה, כפי שנאמר ב"פרשת מרציאנו" הנ"ל: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע העובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עלייה, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (שם, עמ' 604-603). מאידך, מקום בו הוכח שהעובד תרם ברשלנותו לאירוע התאונה, יוחס לו, אשם תורם וזאת גם במקרים בהם הוכח כי התאונה ארעה בשל הפרת החובה לגדר לבטח מכונה מסוכנת, ראה לעניין זה: ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח (4) 70 וע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל בע"מ, פ"ד מג (3) 507.

9. 9. בענייננו, איני רואה לייחס לתובע אשם תורם, בגין השימוש במשור שאינו ממוגן שכן לא זו בלבד שהנתבעים לא הורו לתובע ולא הדריכו אותו, לעשות שימוש במשור ממוגן אלא שהמגינים הוסרו מהמשור והוחזקו במפעל.
יחד עם זאת, ראיתי לקבל את עדותו של חנניה כי עובר לארוע התאונה, היה הוא זה שהחזיק במשור וביצע את עבודת חיתוך השיש וכי אמר לתובע שהוא רוצה לחתוך את השיש שנותר בסמוך לכיור.
יצויין כי בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי מרבית הזמן, כ- 70%, על פי הערכתו, עבד בתוך המפעל, אם כי לעיתים, היה יוצא לעבודות התקנה וכי חנניה, שהיה מנהל העבודה, עסק בעיקר בהתקנה בבתי הלקוחות (עמ' 18 לפרוטוקול). התובע אישר כי התאונה ארעה בעת חיתוך השיש שנותר בסמוך לכיור וכשעומת עם גירסתו של חנניה כי אמר לו לא לגעת במשור שכן הוא רוצה להשלים את חיתוך השיש ליד הכיור, השיב כי אינו זוכר ולמרות ניסיונו לטעון כי אין לכך כל חשיבות, הרי שלא הכחיש את הנטען כאמור, בעמ' 19 לפרוטוקול:
" ש. אתה לא היית צריך לחתוך אלא הוא היה צריך לחתוך....
ת. זה לא חשוב. אני בא לעבודה ועושה כל מה שצריך.
ש.חנניה אומר שהוא ביקש ממך מפורשות לא לחתוך.
ת.לא זוכר."
ראיתי להעדיף, בעניין זה, את עדותו של חנניה אשר כאמור, לא נסתרה ולקבוע כי התובע ביצע את חיתוך השיש, ליד הכיור, למרות שחנניה אמר לו כי ברצונו להשלים בעצמו את עבודת החיתוך. משכך נמצא כי התובע, תרם ברשלנותו לארוע התאונה בכך שפעל בניגוד להוראתו של חנניה, אשר לא רק שהיה הממונה עליו אלא שגם היה המנוסה מבין השניים, בעבודות התקנה.
עם זאת, יש להתחשב בכך שחנניה, הודה בעדותו כי "גם התובע היה מורשה לעבוד עם המשור" (עמ' 28 לפרוטוקול) וכי הסיבה בשלה ביקש חנניה, להשלים את חיתוך השיש בעצמו, היתה שלא לגרום נזק לקרמיקה אך לא נטען ולא הוכח כי חנניה, הזהיר את התובע טרם ארוע התאונה, מפני הסיכון הטמון בחיתוך שיש, בסמוך לכיור, כפי שהעיד, חנניה: "שאלתי אותו למה הוא עשה את זה כי אני יודע שיש שם כיור חרס שהוא יותר חזק מהחומר שהוא אמור לחתוך, כלומר מהשיש והוא מושך. שאלתי אותו למה הוא נגע והוא אמר שרצה למהר, שההרכבה תגמר מהר." (עמוד 27 לפרוטוקול).
בהתחשב בכך שהתובע היה מורשה לעבוד עם המשור ולא הוזהר מפני הסיכון הטמון בחיתוך שיש ליד הכיור וכי עשה את שעשה, על מנת לסייע בהשלמת העבודה מחד ומאידך, בהתחשב בכך שפעל בניגוד להוראה שניתנה לו, ראיתי להעריך את תרומת רשלנותו של התובע, בשיעור של 15%.

מהות הפגיעה והנכות
10. 10. ממקום אירוע התאונה, פונה התובע, לבית החולים "ברזילי", שם אובחן קרע של הגידים המיישרים של אצבעות 2,3,4,5, בכף יד ימין, היא היד הדומיננטית.

11. 11. מטעם התובע, הוגשה חוות דעתו של ד"ר יהודה דוד. בחוות דעתו, ציין ד"ר דוד כי בהערכה תפקודית ממוחשבת שנערכה לתובע, בבית החולים תל השומר, ביום 30.11.00, נמצאה פגיעה בשרירים המיישרים בגב כף היד, קיצור קל, הבא לידי ביטוי בכיפוף מלא של האצבעות והפחתה ניכרת, בכוח היד הימנית, בהשוואה ליד שמאל. ד"ר דוד ציין כי מדובר בקשיון נוח של האצבעות וכי נכותו של התובע הינה בשיעור של 7% בגין הפגיעה באצבע 2 ובשיעור של 5%, בגין כל אחת מהאצבעות 5-3, ובסה"כ, נכות רפואית משוקללת, בשיעןר של 22%.

12. 12. מטעם הנתבעים, הוגשה חוות דעתו של ד"ר ולנטין ז'טלני, אשר העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, בגין השפעה קלה ביותר על כושר הפעולה בשל הגבלה מזערית, בכיפוף הפרקים הבין גליליים המרוחקים של אצבעות 5-2 ביד ימין.

13. 13. בשל הפערים בין חוות דעת המומחים, מטעם הצדדים, מונתה ד"ר בתיה יפה, כמומחית רפואית, מטעם בית המשפט.
ד"ר יפה, ציינה כי קיים קיצור קל של הגידים המיישרים, אשר גורם להגבלה קלה, בטווחי התנועות לכיוון הכיפוף בעיקר של מפרקי dip של האצבעות הפגועות ושל שורש כף היד, וכי נותרה חולשה מסוימת של היד וצלקת רגישה בחלקה, הגורמת לפראסטזיות, בגב כף היד.
ד"ר יפה, העריכה את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, לפי סעיף 42 (2) ד'1 ל לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), באופן מותאם, בשל פגיעה קלה בגידים המיישרים של היד הדומיננטית ו - 5% נכות, בשל הצלקת הרגישה, בגב כף היד, לפי סעיף 75 (1) בין א' ל-ב' לתקנות, ובסה"כ, נכות משוקללת, בשיעור של 9.5%.

14. 14. ד"ר יפה, נחקרה על חוות דעתה ובשלב מאוחר יותר, הסכימו ב"כ הצדדים כי חוות דעת המומחים, מטעם הצדדים, תוגשנה ללא חקירה וכל צד יוכל לטעון בעניין זה, בסיכומים (עמ' 34 לפרוטוקול).

15. 15. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, בחוות דעתה ועדותה של ד"ר יפה, ובטענות הצדדים, ראיתי לאמץ את חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית.
ד"ר יפה, הסבירה הסבר היטב בעדותה כי תפירת הגידים, גורמת לעיתים קרובות לקיצור מסויים והצטלקות, דבר שיכול לגרום, להפרעה בטווחי התנועה האקטיבית. יחד עם זאת, ציינה ד"ר יפה כי אין מדובר בקשיון נוח של האצבעות אלא בפגיעה בגידים וכי אין מקום, להסתמך על תוצאות ההערכה התפקודית שנעשתה בשנת הפגיעה ועל כן אינה משקפת את המצב הסופי (עמ' 7-6 לפרוטוקול).
אשר על כן, ראיתי כאמור, לקבל את חוות דעתה של ד"ר יפה, על פיה נכותו הרפואית של התובע, הינה בשיעור של 9.5%.

הנכות התפקודית
16. 16. התובע טוען כי הינו מתקשה מאוד, בעבודות פיזיות ועבודות כפיים הכרוכות בהפעלת יד ימין וכי נכותו התפקודית, גבוהה לעין שיעור, מנכותו הרפואית ויש להעריכה, בשיעור של 40%.
מנגד, טוענים הנתבעים, כי לנכות הרפואית, אין כל השלכה תפקודית.

17. 17. ד"ר יפה, התבקשה, במסגרת עדותה, להתייחס להשפעת הפגיעה על כושר עבודתו של התובע ואישרה כי ההגבלה בתנועות, אינה דרמטית וכי: "זה יכול להסתדר עם חזרה לעבודה....הנכות שנקבעה לא מונעת ממנו לחזור לעבודתו כאיש שיש" (עמ' 7 לפרוטוקול) ובהמשך: "להערכתי, הוא יכול לחזור לעבודה, אולי לא לעבודה מדויקת...יכולה להיות בעיה מסוימת בביצוע עבודות מדויקות או מכניקה עדינה. אבל בעבודות שיש בוודאי שלא תהיה לו בעיה גם ברמת הדיוק", (עמוד 8 לפרוטוקול). מאידך, אישרה ד"ר יפה כי "הצלקת הרגישה כאובה ויכולה להיות כאובה ורגישה במגע באותו אזור יכול להפריע לו אם הוא נזקק לעבודה עם כפפות. המגע של הכפפה יכול לגרום לכאב והגבלה" (עמוד 9 לפרוטוקול).

18. 18. בהתחשב בכך שהתובע חזר בפועל, לעבודה בתחום השיש ואף השביח את שכרו, כפי שיפורט בהמשך, מחד ומאידך, בהתחשב בעבודתו של התובע שהינה עבודת כפיים ובכך שמדובר בפגיעה ביד ימין שהינה היד הדומיננטית, ראיתי לקבוע כי מדובר בנכות תפקודית, אשר שיעורה כשיעור הנכות הרפואית, ובמעוגל - 10%. יחד עם זאת, נראה כי השפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע, נופלת משיעור הנכות התפקודית ולעניין ההבחנה בין המושגים "נכות רפואית" "נכות תפקודית" ו- "גריעה מכושר ההשתכרות", ראה, ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792.

פיצויים בגין הפסדי השתכרות
19. 19. התובע, עלה ארצה בשנת 1990 והחל לעבוד אצל הנתבעים, באוגוסט 1991 (עמוד 13 לפרוטוקול). שכרו הממוצע של התובע, עובר לתאונה, הסתכם בסך של 5,020 ₪, ובשערוך להיום, סך מעוגל של 5,500 ₪, לחודש.

לאחר התאונה, אושרה לתובע תקופת אי - כושר של כחודשיים וחצי. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעים, ביום 15.6.00, דהיינו, במהלך תקופת אי הכושר.

התובע פרט בתצהירו כי לאחר סיום תקופת אי הכושר, התחיל לעבוד במפעל "בוארון מפעלי מתכת בע"מ", אך עזב עבודה זו, לאחר שלושה ימים. בסוף יולי 2000, התחיל התובע לעבוד כמלגזן, ב"יונברס קלאב" ולאחר כשלושה חודשים, פוטר. התובע התקשה להשתלב בעבודה ועבד תקופות קצרות יחסית, של מספר ימים עד מספר חודשים, בכל מקום עבודה כשבין תקופות העבודה, היו גם תקופות אבטלה, כמפורט בסעיפים 17-14 לתצהיר.
בספטמבר 2003, חזר התובע לעבוד אצל הנתבעים, וכדבריו: "אני חזרתי לעבוד באותו מקום. היום אני עובד בשיש ש.ג.ב. אני היום עושה קאנטים.סוקלים. כל הדברים הקטנים של שיש..." (עמוד 16 לפרוטוקול). כן אישר התובע כי הינו עובד בהיקף מלא וכדבריו: "אם יש עבודה עובדים 9-10 שעות ואם אין עבודה עובדים 8 וחצי שעות..." (עמוד 22 לפרוטוקול).
מתלושי השכר העדכניים עולה כי שכרו הממוצע של התובע, בשנת 2004, הסתכם בסך של 6,741 ₪ לחודש, והשכר בחודשים ינואר - אפריל 2005, הסתכם בסך ממוצע של כ- 7,000 ₪ לחודש.

20. 20. בהקשר זה יצויין כי שלא כטענת הנתבעים, התובע לא הסתיר בתצהירו כי חזר לעבוד אצל הנתבעים (הפועלים במסגרת שונה ותחת שם שונה), שכן תצהירו של התובע, נערך טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעים. בפתח עדותו, הגיש התובע את תלושי השכר העדכניים,
ת/2, כך שלא ניתן לאמר כי התובע הסתיר את עובדת חזרתו לעבודה ואת גובה השתכרותו ולא ניתן לזקוף לחובת התובע שאינו אמון על ניהול ההליך המשפטי את העובדה שמעבר להגשת תלושי השכר, לא ביקש להגיש תצהיר משלים או להשלים את עדותו, בחקירה ראשית.
לא זו אף זו, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי משחזר התובע לעבודתו ואף השביח את שכרו, הרי שלא נגרמו הפסדים בעבר ולא צפויים הפסדים בעתיד שכן טענה זו לוקה בהתעלמות מעובדת פיטוריו של התובע במהלך תקופת אי הכושר וחזרתו לעבודה, רק לאחר כשלוש שנים, במהלכן לא השתלב בעבודה קבועה וכן מתעלמת היא מעצם העובדה שעבודתו של התובע אצל הנתבעים, אינה עבודה קבועה המובטחת לתובע לאורך זמן וכפי שעולה מההודעה מטעם התובע מיום 30.8.05, התובע פוטר מעבודתו זו, בסוף חודש מאי 2005, ולמרות שהודעת התובע הועברה לתגובת הנתבעים, לא הובא איש מטעמם לעדות בעניין עבודתו של התובע ולא הוגשו מטעמם, תלושי שכר לתקופה שלאחר
מאי 2005.

21. 21. בנסיבות אלה ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות, כדלקמן:
בתקופת אי הכושר לעבודה - לתובע אושרה תקופת אי כושר לעבודה למשך חודשיים וחצי. לאור המפורט בתצהירו של התובע כי החל לעבוד בתום תקופת אי הכושר כרתך ב"בוארון מפעלי מתכת" אך עזב את העבודה, לאחר שלושה ימים ורק בסוף יולי החל לעבוד ב"יוניברס קלאב", ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד מלא, למשך שלושה חודשים, המסתכם על בסיס שכרו המשוערך של התובע, בסך של 5,500 ₪ לחודש, בסך של 16,500 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (15.6.00), סך של 20,960 ₪ .

הפסדי השתכרות בעבר - אשר לתקופה שמיום 1.8.00 ועד 1.12.03, משך 40 חודשים, יחושב הפיצוי על בסיס הפסד בשיעור של 10% מהשכר. אמנם התובע השתכר בחלק ממקומות העבודה שכר נמוך באופן משמעותי מהשכר שעובר לתאונה ואף סבל תקופות אבטלה, אך לא נראה כי יש לכך קשר סיבתי ישיר לפגיעה תולדת התאונה שהרי מקום עבודתו של התובע לא היה מובטח ויתכן כי גם אלמלא התאונה, היה מתקשה למצוא מקום עבודה. כן יש לציין כי כנגד תקופות בהן השתכר שכר נמוך הרי בעבודתו ביוניברס קלאב בחודשים פברואר - אוגוסט 2002 השתכר כשיעור השתכרותו עובר לתאונה.
הפיצוי בגין תקופה, זו מסתכם בסך של 22,000 ₪ (5,500*0.1*40) ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (1.3.02), סך של 26,133.

התובע חזר כאמור לעבוד בעבודות שיש אצל הנתבעים ועל פי תלושי השכר לחודשים דצמבר 2003 עד אפריל 2005, שהוגשו וסומנו, ת/2, השתכר בתקופה זו, שכר גבוה משכרו עובר לתאונה, לפיכך לא הוכח הפסד כלשהו, בתקופה זו.

הפסדי השתכרות מ- 1.5.05 ולעתיד - בהתחשב בכך שהתובע שב לעבודה בתחום עבודות השיש, בהיקף מלא ואף השביח את שכרו, מה שמצביע על כושר עבודתו והשתכרותו מחד ומאידך בהתחשב בכך שעבודתו אצל הנתבעים, אינה עבודה קבועה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לתקופה שהחל מחודש מאי 2005 ואילך, עד הגיע התובע לגיל 67, על דרך הערכה גלובלית. בשוקלי את מהות הפגיעה והנכות התפקודית וכן את השבחת השכר המעידה, בין היתר, על כושר השתכרותו של התובע, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, לרבות הפסד הפרשות סוציאליות, בסך של 90,000 ₪.

הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, מסתכם על כן, בסך של 137,093 ₪.

כאב וסבל
22. 22. בהתחשב במהות הפגיעה ובנכותו הצמיתה של התובע, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 50,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.

עזרת הזולת
23. 23. התובע, עותר לפסיקת פיצוי בגין עזרת בני משפחה וצד ג', בעבר ובגין עזרת צד ג' בעתיד.
סביר בעיני כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, התובע נזקק לעזרה מוגברת מעבר לסביר והמקובל בין בני משפחה וכי עזרה זו, הוענקה לו, על ידי אשתו. מאידך, הטענה כי גם כיום נזקק התובע, לעזרה בביצוע פעולות, אותן ביצע לפני התאונה לבדו, אינה סבירה בהתחשב בנכות שנקבעה ונוכח העובדה שהתובע חזר בפועל לעבודתו שהינה עבודה פיזית - מנואלית.
אשר על כן, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 2,000 ₪, בגין עזרת בני משפחה, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה. מעבר לכך, איני סבורה כי בנכות שנקבעה, יש כדי להצדיק פסיקת פיצוי, בגין עזרת הזולת.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
24. 24. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה, לפיכך, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול לנפגעי עבודה) תשכ"ח - 1968, על המל"ל, לשאת בהוצאות הרפואיות, לרבות בהוצאות הנסיעה לטיפול רפואי.
בענייננו, לא הוכח כי התובע נזקק בעבר או יזדקק בעתיד להוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי המל"ל. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שסביר כי התובע נדרש או עלול להדרש, להוצאות בגין תשלום דמי השתתפות עצמית, לצורך קבלת טיפול רפואי, מעבר לאלה המוכרות על ידי המל"ל, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 1,000 ₪, בגין ראש נזק זה.

ניכויים
25. 25. מסכום הפיצויים, כפי שנפסק, ולאחר ניכוי תרומת רשלנותו של התובע, יש לנכות את הסכומים שהתובע קיבל מהמל"ל כדמי פגיעה ומענק נכות.
על פי אישור על תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, נ/1 ( ובעניין זה, לא ברורה טענת ב"כ התובע כי לא הוגשו מוצגים מטעם הנתבעים, ראה עמ' 33 לפרוטוקול), שולמו דמי פגיעה ומענק נכות, כדלקמן:
דמי פגיעה בסך של 8,294 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.00, סך של 11,571.80 ₪.
מענק נכות, בסך של 19,880 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.01, בסך של 26,644 ₪.
תגמולי המל"ל, מסתכמים, על כן, בסך של 38,216 ₪.

סיכום
26. 26. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 190,093 ₪, ולאחר הפחתת תרומת רשלנותו של התובע, סך של 161,579 ₪.
לאחר הפחתת תגמולי המל"ל, בסך של 38,216 ₪, מסתכם סכום פסק הדין, בסך של 123,363 ₪.

על סכום פסק הדין, יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט (החזר אגרה ושכ"ט המומחים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין).

הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר

פסק דין
זה לב"כ הצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום א' בניסן, תשס"ו (30 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

טולקובסקי בלהה, שופטת









א בית משפט שלום 33980/01 סלבין בוליסלב נ' ש.ג.ב. תעשיות שיש וגרניט בע"מ, בן משה כרמל, בן שמואל שאול (פורסם ב-ֽ 30/03/2006)