פסקי דין על שלום אליהו | פסקי דין על דוד אסולין | פסקי דין על יואל לביא - ראש עיריית רמלה | פסקי דין על עיריית רמלה | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

1574/04 עע     04/05/2006




עע 1574/04 שלום אליהו , דוד אסולין נ' יואל לביא - ראש עיריית רמלה , עיריית רמלה , היועץ המשפטי לממשלה





בית הדין הארצי לעבודה

עע 001574/04
שלום אליהו

דוד אסולין
המערערים

יואל לביא - ראש עיריית רמלה
עיריית רמלה

עו"ד דורון דבורי

היועץ המשפטי לממשלה
המשיבים


בפני
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
, השופטת נילי ארד
, השופטת ורדה וירט-לבנה

נציג ציבור מר יוחנן שטסמן, נציג ציבור מר עמירם זמני

בשם המערערים: עו"ד מור שטבלר

בשם המשיבים: עו"ד דורון דבורי
פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין



עילת תביעתם של המערערים שלום אליהו
ודוד אסולין
היא הטענה כי מעסיקתם, העירייה, באמצעות ראש העיר מגישה תובענות משמעתיות נגדם רק בשל פעילותם בוועד העובדים. טענתם היא כי מעסיקתם מבקשת לפגוע בחופש ההתאגדות. הם עתרו לסעד זמני וקבוע על מנת שתוקפאנה כל התובענות המשמעתיות. בית הדין האזורי לעבודה, השופט אילן איטח (עב 4436/04, בש"א 3507/04), מחק מחוסר סמכות את תביעת המערערים לסעד הצהרתי לפיו "התובענות המשמעתיות הוגשו נגד המבקשים בשל פעילותם בוועד ובמטרה לפגוע בחופש ההתאגדות". כן עתרו המערערים לסעד של הקפאה וביטול התובענות המשמעתיות שהוגשו בעניינם. משקבע בית הדין האזורי כי אין לו סמכות עניינית, חייב בית הדין האזורי את המערערים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

העובדות
נביא את עיקרן של העובדות שעל יסודן ביסס בית הדין האזורי את קביעתו לפיה הוא סבור כי הוא מחוסר סמכות עניינית.
המערערים הינם עובדים קבועים ותיקים בעירייה. מר שלום אליהו
מכהן כחבר ועד העובדים משנת 1993 וכיושב ראש הועד משנת 1994. מר דוד אסולין
מכהן כחבר ועד משנת 1998. בשנת 1993 נבחר מר יואל לביא לכהן כראש העיריה ומאז הוא נבחר מספר קדנציות לכהן בתפקידו. לטענת המערערים מאז שמר יואל לביא נבחר לראשות העירייה התפתח דפוס פעולה לפיו כל אימת שמתעורר עניין הקשור ליחסי עבודה וועד העובדים עומד על משמר זכויות העובדים ואינו "מתיישר" עם דרישות ראש העירייה, פוגע ראש העירייה בנציגי הועד. אחד מדרכי הפגיעה הוא דרך של הגשת קובלנות כנגד המערערים וחברי ועד נוספים. הקובלנות מוגשות לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות.ובשלהי בבב

המערערים טוענים כי לקראת סוף שנת 2000 היה על הצדדים לנהל מו"מ לקראת כריתתו של הסכם עבודה חדש. הועד דרש כי הזכויות עליהן ויתרו העובדים במסגרת תכנית ההבראה תוחזרנה להם. לטענת מר שלום אליהו
החלו, לאחר דרישות אלו, להיערם "באורח פלא" תלונות נגדו. בשלב מסוים נודע לו בדיעבד ובדרך מקרה, כי ביום 15.4.01 הוגשה נגדו תובענה משמעתית בגין תשע עבירות משמעת.
במחצית השנייה של שנת 2002 התגלע סכסוך בין מר אסולין לעירייה. מר אסולין הושעה בגין הסכסוך. ביום 3.12.02 הוגשה נגדו תובענה משמעתית. בעקבות ההשעיה התנהלו הליכים בבית הדין לעבודה. ביום 6.12.02 הגיעו הצדדים בבית הדין להסדר שכונה בפיהם "פתיחת דף חדש". לפי הסדר זה יושבו חילוקי הדיעות ובוטלה ההשעיה. העירייה התבקשה להודיע תוך 90 יום אם היא עומדת על קיום ההליכים המשמעתיים. העירייה אכן ויתרה עליהם אותה עת. בשנת 2003 הודיע מנכ"ל העירייה כי במידה והועד יגיע להסכמה על כל הנושאים העומדים על הפרק יפסקו ההליכים המשמעתיים נגד מר אסולין. הצעה כזו, לדברי המערערים, ניתנה מאוחר יותר גם על ידי ראש העירייה עצמו. כן הוצעה הצעה ל"הסדיר את בעיותיו" של מר שלום אליהו
.
ביום 25.12.03 שיגר מר שלום מכתב בו הוא שטח את עמדת הועד בקשר לסוגיות שהיו במחלוקת. כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 20.1.04, קיבל מר אסולין מבית הדין למשמעת הזמנה הנושאת תאריך של 1.1.04 לפיה עליו להתייצב לדיון ביום 28.1.04. במעמד הדיון ביקש מר אסולין לדחות את מועד ההקראה בשל "סמיכות הזמנים" אך בקשתו נדחתה. ביום 9.2.04 הגיש ועד העובדים תובענה כספית נגד העירייה. עילתה - כספים שלטענת הועד העירייה חבה. לטענת מר שלום צצה שוב, כבמטה קסמים, תלונה לבית הדין למשמעת. הוא הוזמן ביום 4.3.2004 לדיון בבית הדין למשמעת בעניינו.

המחלוקת
בית הדין ראה לדון בשאלה מקדמית לפיה יש לברר האם בית הדין לעבודה הוא ערכאה נוספת (בנוסף לבג"צ) המוסמכת להורות במסגרת תקיפה ישירה על ביטול החלטה של תובע להעמיד עובד של רשות מקומית לדין משמעתי. היועץ המשפטי לממשלה
החליט שלא להתייצב לדיון עד שתוכרע שאלת הסמכות העניינית.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קבע כי המערערים לא הבחינו בין טענות כלפי המשיבים לבין טענות כלפי בית הדין למשמעת. בית הדין האזורי עמד על כך כי מנקודת המבט של מבחן העילה אין חולק כי ענייני משמעת הם חלק בלתי נפרד מיחסי עובד-מעביד. הפעלת סמכות משמעתית שלא כדין היא טענה ביחסי עבודה. כך למשל טענה כנגד השעיית עובד מתבררת בבית הדין לעבודה. עם זאת קבע בית הדין כי הדין המשמעתי עצמו הוא בבחינת עילה נפרדת. מכאן גם הטענה שסמכויות על פיו הופעלו מתוך שיקולים זרים היא עילה מיוחדת שעניינה הפעלת סמכויות סטטוטוריות. אשר למבחן הסעד המתאים הרי מי שמוסמך להחליט על העמדה לדין משמעתי הוא התובע ולא המעביד. בית הדין עמד על כך שלתובע יש שיקול דעת עצמאי. הדבר מעורר בעיות.
בית הדין קבע שמרגע שהוגשה התובענה קונה הערכאה הדיונית, היא בית הדין למשמעת, סמכות עניינית. לכן קיימות שתי ערכאות להן סמכות שיפוט. זהו מעין מירוץ סמכויות. מתוך עקרון כיבוד הערכאות, יעילות הדיון, והקצאת משאבים ציבוריים לבירור טענות, ראוי הוא שבית הדין למשמעת, בפני
ו הובא העניין לראשונה, ידון בו.
מסקנתו של השופט אילן איטח היא כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית. על המערערים לפנות אם רצונם בכך, לבית הדין למשמעת ולבקש להעלות את טיעוניהם.

טענות המערערים בשתי הערכאות בקליפת האגוז
המערערים טענו בבית הדין האזורי כי כל אימת שמתעורר עניין כלשהו על סדר היום של יחסי העבודה וועד העובדים עומד על משמר זכויות העובדים ואינו "מתיישר" עם דרישות ראש העירייה, פוגע ראש העירייה בנציגי הועד. בין יתר הפגיעות הוא נוהג להגיש קובלנות לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות נגד המערערים וחברי ועד נוספים. המערערים מצביעים על השתלשלות האירועים מאז שנת 2000, כאשר היה על הצדדים לנהל משא ומתן לקראת הסכם קיבוצי חדש. הם מצביעים על כל שרשרת המשאים ומתנים והגשות קובלנות משמעתיות, שלטענתם באו בכל פעם לאחר שהועד עמד על זכויות העובדים. פירטנו לעיל את השתלשלות המשאים ומתנים והגשת הקובלנות, כפי שאלו תוארו על ידי המערערים ובית הדין.
המערערים טוענים כי במסגרת הליכי הבראה מחוייבת עירית רמלה לנהל עימם משא ומתן בעניין תוכנית ההבראה. לטענתם המשיבים נוקטים נגדם בהליכי משמעת במטרה לפגוע בם ובתפקודם כחברי ועד העובדים על רקע פעילותם כנציגי העובדים, פעילות הבאה להבטיח את זכויות העובדים ותנאי עבודתם. התנהגות זו של המשיבים הינה התנהגות חסרת תום לב. המערערים טוענים כי עיריית רמלה
נוקטת בשיטה של הליכים משמעתיים כדי לכפות עליהם ויתורים מרחיקי לכת בתנאי עבודתם של העובדים, אותם הם מבקשים לייצג. המערערים טוענים כי בעקבות משא ומתן שלא נשא פרי על שיפור תנאי עבודתם של עובדי העירייה, ומשנראה היה כי המשא ומתן הגיע למבוי סתום, הודיע מר אליהו שלום כי במידה ולא יתקבלו דרישות העובדים הם עלולים לנקוט בצעדים משפטיים. לאחר קבלת מכתב זה הוגשו נגד המערערים הליכים משמעתיים. תביעות המשמעת אשר הוגשו בזמנו בוטלו על ידי המשיבים לאחר שהצדדים פנו לבורר אשר הסדיר את המחלוקות ביניהם באשר לתנאי העבודה במשיבה. ברם לאחר מכן, בחודש ינואר 2004, בעיצומו של משא ומתן, נמסרו לידיהם תביעות. הן נשאו תאריכים של שלוש שנים קודם והתייחסו לאירועים שאירעו חמש שנים קודם לכן. טענתם של המערערים היא כי שמירת התובענות בידי העירייה במשך שלוש שנים והצגת מצג שווא לפיו התביעות בוטלו מהווה חוסר תום לב.
לטענתם של המערערים הגשת תובענות משמעתיות ודיון בן הנעשית במסגרת סכסוכי העבודה מהווה פגיעה בזכות ההתארגנות של המערערים וכלל העובדים. העירייה מנהלת מאבק נגד ועד העובדים וחבריו בדרך של נקיטת הליכים משמעתיים כלפיהם. הדבר נוגד את הדין בישראל ואמנות בינלאומיות.


מדובר בהחלטות מנהליות שהן בתחום יחסי העבודה. ההחלטה להגיש תובענה משמעתית וכן ההחלטה להימנע ממשיכתה של תובענה משמעתית הינה החלטה מנהלית הנתונה בידי המעביד וכפופה לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה. לבית הדין לעבודה סמכות להעביר תחת שבט ביקורתו את ההחלטה לנקוט בהליכים משמעתיים כלפי המערערים.
המערערים טענו בפני
נו כי חוק הרשויות המקומיות לא הוציא מסמכות בית הדין לעבודה את הפיקוח של הפעלת סמכויות משמעת על המעביד. התובע בהליך המשמעתי הוא זרועו הארוכה של ראש העירייה ושל העירייה. הוא כפוף לראש העירייה ולרשות המקומית. ראש העירייה הינו הן הקובל, מגיש הקובלנה, והן מי שממנה את התובע. ניהול הקובלנה, החקירה והתביעה הם בידי המעביד הישיר, העירייה, ולא באמצעות נציבות שירות המדינה כפי שקובע חוק שירות המדינה (משמעת) ה'תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק שירות המדינה"). אף באשר לתקיפת החלטות של בית הדין למשמעת נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, לפי הטענה. לטענת המערערים הפרו המשיבים את חוק הסכמים קיבוציים ה'תשי"ז - 1957.
הטענה היא כי בית הדין האזורי טעה בכך שערבב ולא אבחן בין טענות המערערים נגד המשיבים בעניין ייזום ההליכים המשמעתיים וניהול ההליך בבית הדין המשמעתי בניגוד לחוק הסכמים קיבוציים, לבין טענה כנגד ההליך המשמעתי בבית הדין המשמעתי לגופו. טענה אחרונה זו לא נטענה על ידם. אין הם טוענים כנגד בית הדין המשמעתי וההליכים שהתנהלו בפני
ו. טענתם מופנית כלפי פעולות המשיבים בנקיטת הליכים משמעתיים שלדעתם אינם כדין. המערערים טוענים כי לבית הדין שיקול דעת לבטל כתב אישום אם ראה שלא יתנהל משפט הוגן או שיש בניהול המשפט פגיעה בחוש הצדק וההגינות.

טענות המשיבים בשתי הערכאות בקליפת האגוז
המשיבים טוענים כי הסעד שביקשו המערערים הינו במהותו סעד של הגנה מן הצדק בגינו יש בסמכותה של הערכאה המשפטית לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות צדק והגינות משפטית. אמנם טענה זו לא הוזכרה בכתבי טענותיהם של המערערים. לדעת המשיבים טענה בגין סעד זה מקומה להישמע בבית הדין למשמעת. אין לפי הטענה לבית הדין סמכות עניינית לדון בבקשת המערערים למשוך או להקפיא את תובענות המשמעת שהוגשו נגדם. אמנם מדובר ביחסי עובד-מעביד אולם העילה בבסיס ההליך אין מקומה להתברר בבית הדין לעבודה. משיכת או הקפאת התובענות בבית הדין למשמעת אינה בסמכות בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית הדין למשמעת עם זכות ערעור לבית המשפט העליון.
עוד טוענים המשיבים כי טעה בית הדין האזורי בפסק דינו בקביעה לפיה יש לבית הדין לעבודה סמכות מקבילה לסמכות בית הדין המשמעתי וקיים מירוץ סמכויות בין הערכאות. את סמכותו של בית הדין לעבודה יש לפרש באופן דווקני.
המשיבים מכחישים כל קשר בין ההליכים המשמעתיים שננקטו בעניינם של המערערים לחברותם בוועד העובדים. עוד טוענים המשיבים כי העירייה משתדלת להימנע מביצוע הליכים משמעתיים נגד חברי הועד בגלל מעמדם כחברי ועד. עם זאת מדגישים המשיבים כי חברות בוועד אינה מהווה חסינות מפני העמדה לדין משמעתי. המשיבים טוענים כי כל אימת שמועלית נגד המערערים טענה של עבירה משמעתית הם מתכסים באיצטלת חברותם בוועד למרות שאין קשר בין חברותם בוועד להפרות המשמעת שביצעו.
עם פתיחת הדיון בפני
נו הודיע עו"ד דורון דבורי
כי הדיון הפך לדעתו לתיאורטי באשר העירייה ביטלה את ההליכים המשמעתיים ביום 18.1.2005. זאת מתוך מחווה של רצון טוב. הדבר נעשה בעקבות בקשתו של יו"ר נציגות המחוז בהסתדרות העובדים, מר דני אוחיון, מראש העירייה על מנת שיתקיים משא ומתן לקראת תוכנית הבראה ברוח טובה מבלי שהתובענות יעיבו על המשא ומתן.
המערערים טענו בתגובה כי לא היה מקום מראש להגיש נגדם קובלנות. לדעתם המטרה היתה ללחוץ עליהם לחץ בלתי הוגן כחברי ועד עובדים בערב המשא ומתן על תוכנית ההבראה. בביטול ההליכים המשמעתיים אכן התקבל הסעד המרכזי שביקשו בבית הדין האזורי. עם זאת בביטול התובענות רמזו המשיבים כי המערערים אשמים באישומים המיוחסים להם וכי הוויתור נעשה במסגרת משא ומתן על תוכנית הבראה. המערערים לא מוכנים כי ייוחסו להם אישומים כלשהם או כי יהיה קשר כלשהו בין ביטול ההליכים נגדם לויתורים של נציגות העובדים על זכויות העובדים במשא ומתן. מכיוון שהצדדים לא הגיעו לנוסח מוסכם על סיום ההליכים בבית דין זה עומדים המערערים על ערעורם.

הסכמות העניינית
נשוב אל עילת התביעה ואל הסעדים שנתבעו. על שני אלה כפי שהם מופיעים בכתב התביעה ליצור את מסגרת הסמכות העניינית. העילה כפי שזו נתבעה הן בבקשה לסעד זמני והן בתביעה העיקרית היא כי העירייה, מעסיקתם, באמצעות ראש העיר, מגישה תובענות משמעתיות נגד המערערים רק בשל פעילותם בוועד העובדים. טענתם היא כי מעסיקתם מבקשת לפגוע בחופש ההתאגדות. הם טוענים כי בכל פעם שהם נושאים ונותנים על זכויות העובדים ונאבקים על זכויותיהם מוגשות נגדם כחברי ועד העובדים קובלנות משמעתיות. הסעדים להם עתרו המערערים הם שתוקפאנה כל התובענות המשמעתיות.


העילה אם כן נובעת מהטענה שהמעסיקה, העירייה, מתעמרת למערערים רק משום שהם נאבקים, במסגרת תפקידם הארגוני היצוגי, למען העובדים. יש לאבחן בין ייזום ההליכים המשמעתיים ובחינה האם זה נעשה בתום לב או מתוך נימוקים פסולים, לבין ההליך המשמעתי עצמו. אין המערערים טוענים כנגד ההליך המשמעתי אלא כנגד פועלות העירייה המעסיקה נגדם. עילה זו אינה מצוייה בסמכות בית הדין למשמעת. בית הדין למשמעת בוחן האם יש בסיס להאשמות או, כטענת המערערים, מדובר בקובלנות ללא בסיס. ברם העילה היא עילה שביחסי עבודה. המערערים טוענים כי מונעים מהם פעילות כחברי ועד בדרך של התעמרות. זאת עליהם להוכיח בבית הדין לעבודה. אשר לסעדים, אף אלו בסמכות בית הדין. מדובר בעתירה לסעד של הפסקת ההתעמרות לכאורה על ידי הפסקת הגשת קובלנות.
לא מדובר בתביעה תיאורטית. אין נפקות מבחינת התביעה הנוכחית לכך שהקובלנה האחרונה בוטלה. מדובר ביחסי עבודה שיש לבחון אותם לגופם. האם אכן יש בסיס לטענות המערערים חברי הועד. זוהי סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. יתכן שאם הקובלנות תתבררנה בבית הדין למשמעת יצטרך הוא לבחון אינצידנטלית האם הקובלנות אמיתיות או שהן באות להציק.
התביעה היא בסמכותו של בית הדין לעבודה. יהיה על בית הדין לעבודה לאזן בין הצורך במילוי ראוי של תפקיד חברי הועד לעומת התנהגות שיתכן שאינה הולמת.

הערעור מתקבל. העירייה המעסיקה תשלם לשני המערערים ביחד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.7,000 ₪ תוך 30 יום.
ניתן היום, ו' באייר תשס"ו (4 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
השופט ורדה וירט-ליבנה

השופטת נילי ארד
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
נציג מעבידים מר עמירם זמני

נציג עובדים מר יוחנן שטסמן









עע בית הדין הארצי לעבודה 1574/04 שלום אליהו , דוד אסולין נ' יואל לביא - ראש עיריית רמלה , עיריית רמלה , היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 04/05/2006)