פסקי דין על כהן זאב | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בצפת | פסקי דין על לוין אורנה | פסקי דין על כהן שלום | פסקי דין על כהן עליזה | פסקי דין על כהן נסים |

126794/01 א     08/05/2006




א 126794/01 כהן זאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בצפת, לוין אורנה, כהן שלום, כהן עליזה, כהן נסים




1
בתי המשפט
א 126794/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
08/05/2006
תאריך:
כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני
:

כהן
זאב
בעניין:
התובע
מכנס
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בצפת
כהן

ע"י ב"כ עו"ד
2 . לוין אורנה

3 . כהן
שלום

4 . כהן
עליזה

5 . כהן
נסים

6 . פיילר משה
7 . כהן
אילן
8 . זריהן כהן
עפרה

הנתבעים
ברנט
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

א. עיקר העובדות וטענות הצדדים
1. מונחת בפני
תביעתו של התובע שמאי מקרקעין מהנדס ומודד מוסמך - לחייב את הנתבעים בתשלום שכר טרחתו כשמאי מכריע, בסכום של 113,063 ש"ח.
השכר נתבע כשכר מוסכם ולחילופין כשכר ראוי.
2. טענות התובע בקליפת אגוז הינן כדלקמן:
2.1 הנתבעת מס' 1 (להלן: "הועדה המקומית") מזה והנתבעים 8-2 אותם הגדיר התובע כבעלי המקרקעין (להלן: "הנתבעים") הגיעו לכלל הסכם בדבר מינויו של התובע כשמאי מכריע לקביעת היטל השבחה שהטילה הועדה המקומית בגין חלקות 29,30 בגוש 13052 בתחום העיר צפת (להלן: "המקרקעין").
אין חולק כי המקרקעין הינם בבעלותם של כ-17 אנשים בעוד שהתביעה שבפני
כוונה כנגד הנתבעים שבעה במספר.
2.2 על פי אותו הסכם נקבע כי שכר טרחתו של התובע יקבע בהתאם לתעריף איגוד השמאים ויחולק שווה בשווה בין הועדה המקומית מזה ובעלי המקרקעין מזה.
2.3 התובע ערך שומה מכרעת והודיע על הכנתה לועדה המקומית ולנתבעים; במסגרת שומתו ועל פי סמכותו הקבועה בחוק קבע כי שכרו בניכוי הנחה יזומה, יעמוד על סך 10,010 דולר בתוספת מע"מ.
התובע אף קבע כי הנתבעים ישלמו את מלוא שכר טרחתו וכי יקבלו החזר דמן הועדה המקומית בגין חלקה בשכר.
2.4 התובע טוען כי על פי בקשת נציגי הנתבעים שיגר הודעה על שכרו לחברת יונת יהודה בע"מ (להלן: "חברת יהודה") וזאת ביום 23.6.97.
2.5 לטענת התובע פניותיו החוזרות ונשנות לועדה המקומית ולנתבעים לתשלום שכרו לא נשאו פרי.
התובע טוען כי אינו כבול להסכם שבין הועדה המקומית לנתבעים בדבר חלוקת השכר וכי שניהם יחדיו חייבים כלפיו במלוא תשלום שכרו.
2.6 התובע מוסיף וטוען כי הוא זכאי לקבלת שכרו על בסיס שעתי בשיעורים הנגזרים מתעריף לשכת שמאי המקרקעין בישראל (להלן: "התעריף") וכי הקדיש לעריכת השומה 144 ש"ע לפי 100 דולר לשעה וכי משעה שהנתבעים והועדה המקומית נמנעו מלשלם את שכרו משך למעלה מ-4 שנים ביטל את ההנחה הגלומה בתעריף והוא עומד על תשלום מלוא שכרו בסכום של 14,400 דולר בתוספת מע"מ.
2.7 לחילופין טען התובע כי הוא זכאי לשכר האמור בבחינת שכר ראוי עבור פעולותיו ובנוסף ולחילופין מכוח עקרונות עשיית עושר ולא במשפט.
2.8 לחילופין טען התובע כי הוא זכאי למחצית מסכום השכר מן הועדה המקומית בעוד שעל הנתבעים לשלם לו את המחצית השניה והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
3. מנגד הועדה המקומית כמוה כנתבעים הכחישו את טענות התובע וכפרו בזכותו לגבות מהם סכום כלשהוא.
הועדה המקומית טענה בכתב הגנתה לחוסר יריבות באשר גם לפי גרסת התובע, על הנתבעים לשלם את שכר הטרחה ולקבל החזר בגין חלקה של הועדה המקומית, תוך קיזוז מסכום ההיטל בו חוייבו (במאמר מוסגר אטעים כי אין חולק שסכום היטל ההשבחה לא שולם).
4. הועדה המקומית הודתה כי התובע מונה כשמאי מכריע אשר שכרו יקבע בהתאם לתעריף אך הוסיפה וטענה כי לא קיבלה את שומת התובע וכי מכל מקום הסכום הנתבע על ידו הינו גבוה בצורה משמעותית מן המקובל בשוק ומוגזם.
5. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי אין הם כל בעלי המקרקעין וכי קיימים בעלים נוספים (להלן: "הבעלים הנוספים") אשר על התובע היה לצרפם כנתבעים נוספים וכי אין לחייב בתשלום השכר נתבע כלשהוא, מעבר לחלקו במקרקעין.
הנתבעים כפרו בטענה כי מינו את התובע כשמאי מכריע ו/או כי סיכמו עימו דבר בענין שכרו.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע שיגר את החשבון לחברת יהודה וכי בדין עשה זאת באשר זו הייתה אמורה לשאת בתשלום אלא שלחברה מונה כונס נכסים ובעליה ברחו מן הארץ.
עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.
ב. המחלוקת
1. האם מונה התובע כשמאי מכריע על דעת הועדה המקומית והנתבעים.
2. האם חייבים הנתבעים ו/או הודעה המקומית בתשלום שכרו.
3. שיעור השכר ודרכי חישובו.
ג. דיון וממצאים
1. מינוי התובע כשמאי מכריע
1.1 בסעיף 8 לתצהיר עדותו טען התובע כי מונה כשמאי מכריע, בתוקף הסכם שהושג בין הועדה המקומית מזה והנתבעים מזה - והיפנה למכתבו של אינג' יחזקאל רובין, מהנדס העיר צפת מיום 17.12.96 (נספח א' לתצהיר).
1.2 במכתב האמור נרשם בין היתר: "בהתאם לסיכום דברים בין... שמאי הועדה המקומית ומר פרידמן, שמאי נגדי בשומה הנ"ל... על כן אני ממנה אותך כשמאי מכריע" (להלן: "מכתב המינוי").
1.3 בסעיף 11.3 לתצהירו טען התובע: "השמאי אהרון פרידמן נציג בעלי המקרקעין והשמאי אבנר סזיר נציג הועדה המקומית פנו אלי וביקשו הסכמתי לשמש כבורר מכריע בפרשה זו".
1.4 בתצהיר עדותו ציין רובין:
"ביום 17.2.96 פניתי לתובע על מנת שישמש כשמאי מכריע לצורך עריכת שומה מכרעת...".
1.5 בעדותו בפני
אישר רובין כי מכתב המינוי שנשלח לתובע נכתב בעקבות פגישה במשרדו שבו נטלו חלק השמאי מטעם הועדה המקומית והשמאי אהרון פרידמן מטעם בעלי הקרקע (עדותו בעמ' 31 לפרוטוקול).
רובין אף הטעים:
"לא התעוררה בעיה באותה ישיבה שהשמאי שמייצג את הבעלים ייצג חלק מהבעלים אלא את כל בעלי הקרקע" (שם בעמ' 31).
1.6 הנתבעים שהביאו את גרסתם בתצהיר עדותו הראשית של שמואל לוין, טענו כי מינויו של התובע כשמאי מכריע הינה פרי יוזמה של הועדה המקומית בלבד וכי הנתבעים לא היו צד למכתב המינוי ומכאן שהנתבעים לא מינו את התובע ולא סיכמו דבר בענין שכרו (סעיף 5 לתצהיר לוין).
1.7 גרסה זו עורערה קמעה במהלך חקירתו של לוין אשר העיד:
"אני ידעתי את השם (של התובע - מ.ב.ח) ולא ידעתי מיהו ומהם כישוריו אבל ידעתי שהתמנה זאב כהן
כשמאי מכריע" (עמ' 38 לפרוטוקול).
ולמטה מזה:
"אמרתי לאהרון (פרידמן - מ.ב.ח) תשמע, זאב כהן
הוא שמאי שצריך לתת את השומה המכרעת" (שם בעמ' 38).
לוין מוסיף ומעיד:
"לאחר שמונה השמאי המכריע כהן
אני ולא אף אחד מבעלי הקרקע שמעו מכהן
שהוא מונה אלא מפרידמן שהוא אמר שהוא פנה למר כהן
" (שם בעמ' 40).
1.8 ככל שהיה קיים ספק כלשהוא בדבר מודעותו של לוין למינויו של התובע - ניטל ספק זה לאור מכתבו של לוין לפרידמן מיום 25.6.97 (נספח ג' לתצהיר התובע) בו נאמר בין היתר כהאי לישנא:
"לאחר פגישתנו האחרונה... עשיתי כדבריך ושוחחתי עם השמאי הבורר זאב כהן
... הבטיח לי שתוך שבוע וחצי יסיים את חוו"ד...".
1.9 בעדותו בפני
ביקש לוין לשוות למעורבותו בסוגיית השומה המכרעת - אופי שולי גרידא. גרסה זו אינה מקובלת עלי כאמינה. טענת לוין כי בסה"כ התנדב לעזור לנתבעים בשל השתייכות משפחתית (שם בעמ' 38) מגלה טפח ומכסה טפחיים; כמושכל ראשון אטעים כי לוין אישר בעדותו כי עו"ד ברנט (ב"כ הנתבעים), ידע כי לוין פועל בשמם של הנתבעים (עמ' 45 לפרוטוקול) על כך אוסיף כי לוין פנה יחד עם שלומי כהן
לפרידמן לצורך עריכת השומה הנגדית (שם בעמ' 39). בהמשך חקירתו העיד לוין כי לאחר שלמד על הפער בין השומות, ותודרך על ידי פרידמן כי יש צורך בשמאי מכריע:
"שאלתי אותו לגבי בעל מקצוע שהוא יכול להמליץ עליו שידבר איתו..." (שם בעמ' 39).
לא זו אף זו, במכתבו לפרידמן מיום 25.6.97 (נספח ג' לתצהיר התובע) מאשר לוין כי פעל על פי הנחיית פרידמן ושוחח עם השמאי הבורר.
אין חולק כי התובע הוא "השמאי הבורר" ועצם מינויו נגזר בנסיבות של העדר הסכמה בין הועדה המקומית מזה ובין בעלי המקרקעין (אשר הנתבעים נמנים עליהם) מזה (ראו סעיף 14(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה--1965 (להלן: "התוספת").
1.9 אני פוסק איפוא כי התובע מונה כשמאי מכריע על דעת הועדה המקומית והנתבעים גם יחד.
2. ניסיון הנתבעים לייחס לחברת יונה אחריות לתשלום שכרו של התובע
2.1 בסעיף 11.10 לתצהירו טען התובע כי פרידמן ולוין הנחו אותו לשלוח את חשבון שכר טרחתו המכוון לנתבעים - לחברת יהודה (כפי שעולה מנספח א/2 לתצהיר לוין) בעדותו הטעים התובע כי אינו מכיר את חברת יונה או את בעליה (שם בעמ' 16,15).
2.2 בחקירתו העיד התובע כי שלח את חשבונו לחברת יהודה בבחינת "טובה" וכדי להקל על בעלי הקרקע (שם בעמ' 24). לוין לעומת זאת טען בתצהיר עדותו כמו גם בחקירתו כי על חברת יונה היה לשלם את חלקם של הנתבעים בשכ"ט של התובע (עמ' 40). גרסה זו הוסברה על ידי לוין בהעידו:
"היה לנו גם הסכם שבעל פה, על חברת יונה הוטל לשלם את שכר טרחתו של כהן
" (שם בעמ' 42).
2.3 גרסה זו לא גובתה בראיות נוספות ולכאורה אינה מתיישבת עם מסמך בכתב דהיינו חוזה המכר שבין בעלי המקרקעין מזה וחברת יהודה מזה שם נקבע בסעיף 7.2 כי חבות היטל ההשבחה חלה עם המוכרים (בעלי הקרקע) שהינם בעלי הענין הטבעיים בהקטנת חיוב ההיטל.
בהמשך עדותו טען לוין:
"יונה יהודה ידע כי הוא צריך לשלם יונה התקשר עם כהן
(התובע - מ.ב.ח) כי הוא ביקש את ההנחה על כך אני שמעתי היום" (שם בעמ' 43).
2.4 אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה הונחה על ידי פרידמן ולוין לשלוח את החשבון לחברת יהודה.
לעומת זאת, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים (בסעיף 20 לסיכום טענותיהם) לפיה פנייתו של התובע לחברת יהודה ואפילו תחושתו כי יקבל ממנה את התשלום - מפקיעה מניה וביה את חובתם של הנתבעים לתשלום שכרו.
מעיון בהוראות סעיף 14(ב) לתוספת עולה כי החייבים בתשלום שכרו של התובע כשמאי מכריע הינם הועדה המקומית ובעלי הקרקע אשר בחרו בשמאי המכריע. בהעדר ראיה של ממש לפיה הושג הסכם בין התובע לחברת יהודה לפיו הומחתה חבותם של הנתבעים לתשלום חלקם בשכרו של התובע, לחברת יהודה - נשלל גם הבסיס החוקי לטענת הנתבעים (ראו לענין זה סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969).
3. חלקם של הנתבעים 8-2 בתשלום שכרו של התובע
3.1 אין חולק בפני
כי המקרקעין מושא השומה הינו בבעלותם של אנשים נוספים מלבד הנתבעים עובדה המוכחת מנסח הרישום שצורף כנספח ה' לתצהיר לוין. פרוט בעלי הקרקע היה בידיעתו של התובע כפי שעולה מן השומה שערך (נספח מ"א לתצהירו) וכן מעדותו (עמ' 16 לפרוטוקול).
בעדותו אישר התובע:
"חלוקת היטל ההשבחה על ידי הועדה המקומית צריכה להיות על פי חלקו של כ"א במידת המימוש של כל אחד." (שם בעמ' 15).
עמדה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 11 לתוספת.
3.2 בעדותו בפני
טען התובע: "העבודה נעשתה עבור עיריית צפת והבעלים, עבור כל הבעלים של החלקה" (שם בעמ' 16) בהמשך עדותו (בעמ' 17 לפרוטוקול) טען התובע כי לא הבין ששאר בעלי המקרקעין מעבר לאלו שיוצגו על ידי עו"ד ברנט הם לא צד לענין ובנשימה אחת הוא מוסיף:
"העבודה הוזמנה עבור כל בעלי החלקות".
גילוי דעת זה אינו מגובה מצד הראיות, והתובע לא השכיל להסביר מדוע לא תבע את כל הבעלים (שם בעמ' 16).
3.3 בתשובה לשאלת בית המשפט השיב התובע כי עד לקבלת מכתבו של עו"ד ברנט מיום 20.3.97 (נספח לד' לתצהיר התובע) "ידע שהוא עושה את השומות לכל הבעלים וזאת על סמך ההזמנה" (עדותו בעמ' 18).
3.4 גם אם אקבל גרסה זו הרי שנובע ממנה כי שעה שערך את השומה המכרעת (ביום 23.6.97) ידע התובע ולמיצער חייב היה לדעת כי אין הוא פועל בעריכת השומה עבור כל הבעלים, אלא עבור מרביתם בלבד, ושמותיהם של אלו פורטו במכתבו של עו"ד ברנט (נספח כא' לתצהיר התובע).
בהמשך הילוך עדותו הבהיר התובע כי פרקליטו (עו"ד מכנס) "אמר לו שאת התביעה ניתן להגיש נגד אותם האנשים שעו"ד ברנט מייצג אותם והוא עו"ד מכנס החליט שהתביעה תהיה נגד אותם אנשים" (שם בעמ' 21).
3.5 ב"כ התובע טען בפני
בהתבסס על סעיפים 54,55 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן "חוק החוזים") כי את מחצית השכר החל על בעלי המקרקעין רשאי מרשתו לתבוע מן הנתבעים הגם ששיעור חלקם של אלו במקרקעין מגיע לכלל 3/8 בלבד.
3.6 הגעתי לכלל מסקנה כי אין התובע רשאי לתבוע את הנתבעים בחזקת כלל בעלי המקרקעין ולדרוש מהם תשלום עבור מלוא חלקם של הבעלים, מסקנה זו נובעת הן מן העובדה כי לא ניתן לחייב מכוח סעיפים 54,55 לחוק החוזים את יתר בעלי המקרקעין אשר גם לפי גרסתו של התובע - לא פנו אליו ואף לא התחייבו כלפיו בתשלום והן מן האנלוגיה להוראת סעיף 11 לתוספת בו מובנה עקרון היחסיות ולפיו:
"שותפים במקרקעין או בחכירה לדורות ישלמו היטל כ"א מהם באופן יחסי לחלקו במקרקעין המשותפים".
הנה כי כן מודה התובע בשפה רפה בעיקרון זה שעה שהעיד:
"לי זה היה ברור שבעבור עבודתי ישולם לי שכר טרחה שמחולק חצי חצי בין מי שהזמין את העבודה מטעם הבעלים וחצי על העירייה" (שם בעמ' 20).
3.7 בנתון לכך ועל יסוד העובדה לפיה התובע בחר לתבוע 7 מתוך 17 בעלי המקרקעין דהיינו את הנתבעים ששיעור בעלותם במקרקעין מסתכם ל-3/8 מכלל השטח אין הוא זכאי לגבות מן הנתבעים האמורים שיעור העולה על חלקם במקרקעין.
4. קביעת השכר על ידי התובע
4.1 בתצהיר עדותו מטעם הועדה המקומית הודה יחזקאל רובין כי יידע את התובע ששכרו יהיה בהתאם לתעריף אגודת השמאים והוא יתחלק שווה בשווה בין העירייה לבין הנישום" (סעיף 4 לתצהיר).
על עמדה עקרונית זו חזר רובין גם בעדותו:
"אני לא מכחיש שעלי לשלם 50%..." (שם בעמ' 29,31).
4.2 חרף זאת טען רובין בתצהירו כי לאור מכתבו של התובע מיום 30.6.98 לא רשאי התובע לדרוש את חלקה של הועדה המקומית בתשלום שכרו טרם שילמו הבעלים את מלוא השכר (סעיפים 6,7 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 29 לפרוטוקול).
רובין הוסיף וטען בתצהירו כי לפנים משורת הדין הייתה הועדה המקומית נכונה לשלם לתובע את מחצית שכר טרחתו בהתאם לתעריף אגודת השמאי אך התנתה זאת בקבלת חוות הדעת (השומה המכרעת).
4.3 התובע טען בתצהירו כי פנה במכתב דרישה לתשלום שכרו הן ביום 26.4.98 (נספח יב' לתצהירו) והן ביום 5.7.00 (נספח יז' לתצהירו).
בעדותו אישר התובע את גרסת רובין לפיה סוכם שתשלום שכרו ישולם במלואו על ידי בעלי הקרקע והם מצידם יקזזו סכום זה מסכום היטל ההשבחה בו יחוייבו על פי השומה המכרעת (עדותו בעמ' 23,16).
4.4 אין חולק בפני
על העובדה כי השומה המכרעת לא נמסרה לועדה המקומית כמו גם לנתבעים 8-2; הנה כי כן העיד התובע:
"אני את חוו"ד לא מוסר עד שלא משלמים לי. אם צד אחד היה משלם לא הייתי משחרר את חוו"ד" (עדותו בעמ' 23).
בעדותו טען רובין כי הועדה המקומית לא גבתה את היטל ההשבחה (עמ' 33) וכי אין הוא מודע להסדר לפיו שמאי מכריע לא שולח שומה לפני שמקבל כסף (שם בעמ' 34).
4.5 הנתבעים כפרו כאמור בעצם חבותם כלפי התובע. בצד כפירה מוחלטת זו טענו הנתבעים בסיכום טענותיהם כי מהוראות סעיף 14(ג) לתוספת, כפי שפורשה בפסיקה (ה.פ. 482/93 שאולי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים - לא פורסם) עולה כי יש לראות את החלטת השמאי המכריע בדבר הוצאות שומתו כחלק בלתי נפרד מהכרעתו בנושא השומה וכי זו גם זו נתונים לערעור בזכות בפני
בית משפט השלום.
הנתבעים טוענים איפוא כי משנמנע התובע לשלוח להם את השומה המכרעת, קופחה זכותם לערער על הקביעה בדבר שכרו וכי אין להסתפק בנסיבות הענין בקבלת פסיקתו של התובע באשר לקביעת שכרו במנותק מפסיקתו בנושא השומה (פיסקה 8 לסיכומי הנתבעים).
בבחינת טענה זו, אין להתעלם מן העובדה שבעדותו (עמ' 40,44 לפרוטוקול) הודה לוין בקבלת מכתבי התובע לענין דרישת שכרו שהופנו אליו (סעיפים 11.12-11.15 לתצהיר התובע ונספחים ו-ז).
הנובע מכאן שבסיס טענתם של הנתבעים לפיה נבצר מהם להשיג על הוצאות השומה תלויה לכאורה על בלימה. לא זו אף זו בעדותו טען לוין כי לאחר שקיבל את מכתב הדרישה לתשלום השכר שוחח עם התובע ואמר לו "כי החשבון נראה לי מופרז מאוד" (שם בעמ' 41).
4.6 לוין לא טען כי דרש את השומה מן התובע לצורך הגשת ערעור והבהיר כי לא ניהל עימו מו"מ כלשהוא למעשה, וכפי שעולה ממכתבו לתובע מיום 17.1.98 (נספח ה' לתצהיר התובע) לא גילה לוין כל ענין בקבלת השומה המכרעת, הגם שהיה מודע לעובדה כי השומה מוכנה וניתן לקבלה כנגד התשלום (כאמור במכתב התובע נספח ו' לתצהירו).
4.7 חרף עדותו החמקנית והבלתי אמינה של לוין כי לא קיבל את חשבון התובע רווח והצלה עומדים לנתבעים ממקום אחר שכן אין חולק על העובדה לפיה בחשבונות ששלח לא נקב התובע בשמם של הנתבעים כמי שנושאים בחובת התשלום ומכאן ספק הוא בעיני כיצד יכלו הנתבעים להשיג על חשבונו של התובע אשר לא מופנה אליהם כלל ועיקר ומכל מקום לא הגדיר אותם ככאלו שחייבים בתשלומו.
4.8 ניכר לעין כי התובע פעל בדרך לא מחושבת: את חובתה של הועדה המקומית לפירעון חלקה בשכר טרחתו סיכל שעה שציין בחשבון מיום 30.6.97 שנשלח לוועדה המקומית (נספח א' לתצהיר רובין) כי חלקה של זו ישולם על ידי הבעלים תוך קיזוז מן ההיטל המחויב (נספח יב' לתצהירו של התובע ועדותו בעמ' 23) את חובתם של הנתבעים לשלם את החשבון כמו גם את זכותם להשיג עליו בפני
בית המשפט סיכל שעה שנמנע מלייחס להם את חובת התשלום.
4.9 התובע טען בפני
כי לנוכח הוראות סעיף 14(ב) לתוספת וכן תקנות התכנון והבנייה (סדרי הדין בערעור על שומת השבחה) התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות סדרי הדין") אין בית משפט זה מוסמך לדון בקביעת התובע בדבר שכרו. אישוש לטענה זו מצוי גם בפרשת שאולי שאוזכרה לעיל ובגדרה נקבע כי קביעת המסגרת הערעורית לגבי הכרעת השמאי (ובכלל זה הכרעתו לגבי תשלום הוצאותיו) שוללת קיומה של מסגרת בקרה שיפוטית אחרת.
עמדה זו מקובלת עלי בעיקרה ככל שהיא נוגעת לטענתו הראשונית של התובע לפיה על הועדה המקומית והנתבעת לשלם את שכרו כפי שנקבע על ידו.
4.10 עם זאת הסכים ב"כ התובע כי לא היה זה בסמכותו של התובע לקבוע כי הנתבעים ישלמו את מלוא שכרו ויקזזו את חלקם בתשלום מסכום ההיטל (פיסקה 10.7 לסיכומיו) ואף הסכים כי בית משפט זה רשאי לדון בעילת השכר הראוי (פיסקאות 14.7; 15.5 לסיכום טענותיו).
4.11 לשיטתי קריאת סעיף 14(ב) לתוספת מפרנסת ממצא ברור לפיו שומת השמאי המכריע הינה בבחינת העיקר בעוד שפסיקתו בדבר השתתפות בהוצאות שומתו הינה הטפל ובפרשת שאולי הנ"ל נקבע בין היתר:
"ראוי עוד להבהיר כי יש לראות את החלטות השמאי המכריע בדבר הוצאות שומתו כחלק בלתי נפרד מהכרעתו בנושא השומה והדבר עולה במפורש מלשון סעיף 14(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה המגדיר את מטלותיו".
הנה כי כן נחה דעתי כי כל עוד לא הומצאה שומה, אין לראות בתובע כמי שהחליט לגבי הוצאותיו וממילא עילת התביעה היחידה הפתוחה בפני
התובע הינה עילת השכר הראוי, המתבססת כאמור בכתב התביעה על עקרונות עשיית עושר ולא במשפט.
5. דיון בסוגיית השכר הראוי ודרך חישובו
5.1 כזכור טען התובע כי הנתבעים מזה והועדה המקומית הסכימו הן על מינויו כשמאי מכריע והן על כך ששכר טרחתו יקבע בהתאם לתעריף איגוד השמאים.
התובע טוען כי על פי התעריף האמור הוא זכאי לתשלום שכר טרחה בסכום של 14,400 דולר בין כשכר מוסכם ובין כשכר ראוי.
5.2 בעלי הדין הודיעו לבית המשפט על הסכמתם למינויו של מר דן ברלינר מהנדס ושמאי מקרקעין על פי הכשרתו, כמומחה מכריע מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") אשר יקבע את שיעור שכר הטרחה הראוי המגיע לתובע.
המומחה ערך ביקור במקרקעין נשוא השומה המכרעת, עיין בשומות וביום10.11.03 הוציא תחת ידו חוו"ד לפיה קבע כי השכר הראוי המגיע לתובע מסתכם לסך של 4,172 דולר בתוספת מע"מ (להלן: "חוו"ד הראשונה").
5.3 בעקבות הסתייגויות שהעלה ב"כ התובע באשר לדרך עריכת חוו"ד הראשונה ועתירתו לבטלה החליט בית המשפט ביום 23.2.04 כי חוו"ד הראשונה לא תבוטל אלא תינתן חוו"ד משלימה המעריכה את שווי עבודת התובע שלא על פי פרשנות תעריף השמאים.
בעקבות החלטה זו ערך המומחה חוו"ד נוספת מיום 18.5.04 שהתבססה כאמור בה, על מחירון להערכת נכסים עבור בנקים מסחריים (להלן: "חוו"ד השניה") ובחנה נתונים השוואתיים ובכלל אלו של שכר ששולם לתובע בגין שומות שערך עבור נכסים אחרים.
על יסוד ניתוח נתוני ההשוואה והמחירון קבע המומחה כי השכר הראוי לעבודתו של התובע הוא בסך 4500 דולר בתוספת מע"מ.
5.4 ב"כ התובע הודיע בישיבת יום 24.5.04 כי אינו מסכים גם לחוו"ד השניה ובדעתו לחקור את המומחה. חרף הצהרה זו לא זומן המומחה להעיד בפני
בית המשפט. בהחלטת ביניים מיום 21.4.05 פסקתי כי אתעלם מהשגותיו של התובע לגבי חוו"ד המומחה כפי שפורטו בסעיפים 18-16 לתצהיר עדותו, אך עם זאת אתייחס לתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו.
5.5 בהעדר חקירה של המומחה על חוו"ד, ניטל מבית המשפט אמצעי רב ערך לקבוע ממצאים באשר לאיתנותם של הנחות היסוד שהנחו אותו בקביעת ממצאיו לעומת זאת נפסק כי בית המשפט לא יתערב במסקנותיו של מומחה שמינה אלא אם כן מצא כי דעתו הינה מופרכת (השוו: ע.א. 1937/90 הועדה המקומית לתכנון ובניה נ. רוחאללה ד"ע ל"ז 442).
5.6 עיינתי בחוו"ד המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה אך לא מצאתי בטענות התובע לגבי שיטת "החילוץ" לפיה ערך את שומתו - בסיס לטענה לפיה זכאי התובע לסכום גבוה יותר מזה שהוערך על ידי המומחה.
5.7 עם זאת לא אוכל להתעלם מטענת התובע בדבר קושי מיוחד בו נתקל מחמת אי המצאת מסמכים וכן מורכבות השומה ממצאים אלו מוכחים מהיקף השומה המחזיקה 13 עמודים. כמו כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי משרדו של התובע נמצא בת"א בעוד שהנכס נמצא בצפת נסיבות אלו במצורף מחייבות עדכון כלפי מעלה בהערכת היקף שעות העבודה.
מעבר לכך, סבורני כי בהערכת השכר הראוי לתובע מן הדין היה להתחשב במעמדו ובמוניטין המקצועי המיוחס לו. נתונים באשר לותק המקצועי של התובע, אבני הדרך של פעילותו המקצועית ארוכת השנים והמוניטין לו זכה כמתבקש מן התפקידים הציבוריים אותם מילא ומעורבותו בעסקאות המובילות בתחום זה בישראל, פורטו בהרחבה הן בסעיף 2 לתצהירו והן בעדותו בעמ' 14 לפרוטוקול.
נתונים אלו בדבר ניסיונו המקצועי והמוניטין של בעל מקצוע חופשי נלקחים בחשבון בהערכת גובה השכר הראוי המשתלם לו (השוו: ע.א. 136/92 בייניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס פד"י מז(5) 114 (פסקה 14)).
5.8 על יסוד מצרף נתונים אלו אני פוסק כי שכרו הראוי של התובע מסתכם לסך של 7000 דולר כערכו בשקלים ליום עריכת השומה דהיינו סך של 25,060 ₪, בתוספת מע"מ כדין.
6. סוף דבר
אני מחייב את הועדה המקומית מזה ואת הנתבעים 8-2 מזה לשלם לתובע את שכרו הראוי כדלקמן:
6.1 הועדה המקומית (נתבעת מס' 1) תשלם לתובע שיעור של 50% מן הסכום דהיינו סך 12,530 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין.
הנתבעים יחד ולחוד אשר שיעור בעלותם במקרקעין היא 3/8 ישלמו לתובע שיעור של 3/16 מן הסכום שנקבע דהיינו סך 4,699 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין.
הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
לבל ימצא הנייר חסר, אטעים כי ראיתי לדחות את טענת הועדה המקומית לפיה התובע אינו בעל הדין הראוי בתובענה זו שכן חברה בבעלותו (ז.כ. למדידות והנדסה בע"מ) אשר התובע עובד כשכיר בה היא ששלחה את החשבון.
טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, ולא ראיתי להיזקק לה.
6.4 לאור התוצאה אליה הגעתי ואשר משמעותה כי התביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד אני מחייב את הנתבעים 8-2 יחד ולחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ש"ח בעוד שהנתבעת 1 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪, מעבר לכך ישא כל צד בהוצאותיו.

הודעה זכות הערעור.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י' באייר, תשס"ו (8 במאי 2006) , בהעדר הצדדים.
בן חיים מרדכי, שופט
קלדנית: טובה








א בית משפט שלום 126794/01 כהן זאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בצפת, לוין אורנה, כהן שלום, כהן עליזה, כהן נסים (פורסם ב-ֽ 08/05/2006)