פסקי דין על ישראלייזר - רעים שותפות רשומה | פסקי דין על גלירון ייצור אריזות וקרטון בע"מ

57140/99 א     08/07/2002




א 57140/99 ישראלייזר - רעים שותפות רשומה נ' גלירון ייצור אריזות וקרטון בע"מ




בתי המשפט
א 057140/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו
08/07/2002
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:
ישראלייזר - רעים שותפות רשומה

בעניין:
התובע/ים
מאיר שריקי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. גלירון ייצור אריזות וקרטון בע"מ

2. דנישבסקי אמנון

הנתבע/ים
מיכל פישרמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת, חב' בע"מ העוסקת בייצור ובשיווק מוצרי ברזל ופלדה סיפקה מוצרים לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אף היא חב' בע"מ העוסקת בייצור ושיווק מוצרי אריזה. לטענת התובעת, נרכשה הסחורה בתנאי האשראי המקובלים אצלה במרץ - אוקטובר 1998, בסכום כולל של 46,981.46 ₪. עוד טוענת התובעת כי היא סיפקה את המוצרים עפ"י 47 חשבוניות מס, וכי לכיסוי חלקי של החוב נתנה הנתבעת 2 שיקים שנמשכו על ידה: שיק מס' 6507 לפירעון ביום 10.10.98 ע"ס 4,441.36 ₪, ושיק מס' 6683 לפירעון ביום 2.11.98 ע"ס 3,961.50 ₪, ובסה"כ 8,402.86 ₪. אין מחלוקת כי שני השיקים חוללו, הראשון בשל היעדר כיסוי מספיק והשני בשל כך שהחשבון בבנק הוגבל.

כן טענה התובעת כי חשבונה של הנתבעת אצלה זוכה בסך של 1,201.71 ₪, ונותרה יתרת חוב בסך 45,779.75 ₪ שלא שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת התביעה בסך 4,069.75.

לפיכך הוגשה התביעה נגד הנתבעת מכח חיוביה החוזיים על סך של 49,849 ₪.

כמו כן הוגשה התביעה נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), כבעל מניות ומנהל פעיל בנתבעת, בטענה כי ניהל את עסקי הנתבעת וקיבל סחורה מהתובעת בחוסר תם לב, בתרמית ובידיעה שלא תהיה לנתבעת יכולת לעמוד בהתחייבויותיה, תוך יצירת מצגי שוא כי היא תוכל לעשות כן. כן נטען כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי מכח חתימתו על השיקים שנמסרו לתובעת ושחוללו.
2. החוב והספקת הסחורה הוכחשו ע"י הנתבעים בכתב ההגנה. לטענתם חשבוניות המס נערכו ע"י התובעת בלבד, ואין עליהם חתימה כלשהי של הנתבעת, ואילו תעודות משלוח, או מסמך אחר חתום בידי הנתבעת - לא הוגשו. הנתבעים הודו כי הנתבעת משכה שני שיקים שחוללו וכי אחד מהם בלבד נחתם, בשם הנתבעת ע"י הנתבע.

לטענת הנתבע אין יריבות בינו לבין התובעת. הוא לא שימש מנהלה של הנתבעת, לא עפ"י הרישום ברשם החברות ולא בכלל, אלא היה עובד של הנתבעת, אחראי על הייצור.

לטענת הנתבעים עסקיה של הנתבעים נוהלו כדין, שלא במרמה ולא בכוונה להתחמק מחובות, והיא נקלעה לקשיים באופן שלא היה צפוי מראש. לגרסתם, פעלה הנתבעת משך כ- 20 שנה ונהנתה ממוניטין. בשנת 1994 שיעבדה הנתבעת בשיעבוד צף את כל נכסיה לבל"ל שהעניק לה אשראי לעסקיה. במהלך חודש אוקטובר 1998, נקלעה הנתבעת לקשיים עקב פיחות חד ובלתי צפוי בשקל שהכביד על הנתבעת אשר נטלה הלוואות דולריות, ומכך ששיקים רבים של לקוחות הנתבעת שהופקדו כביטחון בחשבונה - חוללו. כתוצאה, סירב בל"ל, באוקטובר 1998, לקבל כבעבר שיקים דחויים של לקוחות הנתבעת, כנגד מתן אשראי. באוקטובר 1998 המשיכה הנתבעת להזרים כספים לחשבון על מנת לחזק את מצבה, אך לבסוף, למרות מאמציה, הוגבל חשבונה בבנק. כתוצאה מכך לא עלה בידי הנתבעת לקבל מהבנק אשראי שהיה דרוש לה לצורך רכישת חומרי גלם, מצבה החמיר וכיום אין היא פעילה עוד.

לפיכך טוען הנתבע כי לא ניהל את עסקי החברה ברשלנות או מרמה ולא יצר מצגי שוא כלשהם לגבי מצבה. ההיפך הוא הנכון, קשייה נוצרו כתוצאה מגורמים חיצוניים, למרות כל מאמציה. כן נטען כי כאשר הוגבל חשבונה של הנתבעת, היא חדלה להזמין סחורות מהתובעת, והנתבע הודיע על כך לתובעת.

כן טוען הנתבע כי לא היה מנהל בנתבעת, כי הוא בעל מניות מיעוט בה (5 מניות בלבד), וכי מעולם לא הבטיח כי ישלם באופן אישי את חובות הנתבעת.
הספקת הסחורה וסכום החוב הנטען

3. למרות טענתם המפורשת של הנתבעים כי אין כל הוכחה שהסחורה הנטענת סופקה ע"י התובעת לנתבעת שכן התובעת הגישה רק העתקי חשבוניות מס (ואת שני השיקים), רוב רובו של תצהיר עד התביעה, זוהר בראון, מנהל מחלקת המבלטים אצל התובעת (עת/1) היה חזרה על הנאמר בכתב התביעה בלבד, ולא הוגש מסמך נוסף כלשהו התומך באספקת הסחורה בסכום הנטען.

בתצהירו של עת/1 נאמר באופן כללי כי הנתבעת רכשה סחורה בסכום הנטען, וכי הוצאו חשבוניות כאמור. דבר וחצי דבר לא נאמר בתצהירו של עד התביעה לגבי נסיבות אספקת הסחורה ולא הוגשו כל מסמכים נוספים לתמיכה בטענה זו ובשווי הסחורה שסופקה.

בחקירתו הנגדית של עד התביעה התברר כי יש בידי התובעת, לגרסתו, מסמכים שיש בהם כדי לתמוך באספקת הסחורה הנטענת על ידה שכן הוא העיד כי בידי התובעת תעודות משלוח, אם כי גם לגרסתו הן אינן חתומות. כן העיד כי ההזמנות מהנתבעת הגיעו בפקס בצירוף קובץ שנשלח באמצעות מודם מחשב. למרות זאת לא הגישה התובעת ראיות אלה. מחדל זה יורד לשורשה של התביעה שהגישה התובעת ולמחלוקת בין הצדדים כעולה מכתבי הטענות (ותצהירו של הנתבע).

שנית, טוען ב"כ התובעת כי עד התביעה בחקירתו הנגדית העיד כי הוא עצמו סיפק את הסחורה, ולא היא. העד נשאל מי היה דואג לשלוח את הסחורה שהתובעת ייצרה תחת ניהולו והעיד:
"היו שלוש שיטות: שיטה אחת בעזרת הדואר שיגורי אקספרס. שיטה שניה: שיטה של נהגים של המפעל והשיטה היותר מקובלת היתה שאני אביא את הסחורה ללקוחות עצמם מתוקף התפקיד שלי הייתי בקשר עם הלקוחות ונהגתי לנסוע אליהם להביא את הסחורה ולקבל הזמנות נוספות".

העד לא העיד כי הוא זה שהביא את הסחורה לנתבעת, לא איזה חלק ממנה הוא הביא, לא מסר פרטים מתי הביא ולמי מסר אותה, ולפיכך לא מצאתי בעדותו ראייה מספקת להספקת הסחורה, לא כל שכן לשווי הסחורה שסופקה בפועל.

יתר על כן, הנתבע, שעפ"י עדותו עוסק בייצור, ויש להניח שניתן היה לחקור אותו על הספקת סחורה של התובעת ששימשה את הנתבעת לצרכי הייצור שלה, לא נשאל בעניין זה ולו שאלה אחת.

ב"כ התובעת בסיכומיו טוען כי הנתבעת היא זו שהתחמקה מלתת עדות בעניין זה כאשר הנתבע העיד כי לא עסק בעניינים הכספיים של הנתבעת, אלא אימו, ולמרות זאת לא זימן אותה לעדות. ואולם, בטרם יהיה על הנתבעים להביא ראיות לעניין זה, על התובעת להרים את נטל הראייה המוטל עליה, והיא אינה רשאית להעבירו אל הנתבעים. זאת ועוד התובעת היא זו שבחרה לצרף את הנתבע 2 כנתבע נוסף ולטעון כי הוא המנהל בפועל של החברה, בעוד הוא לטענתו היה אחראי על הייצור ולא עסק כלל בניהול, טענה שלא נסתרה כפי שיפורט בהמשך, וכל זאת כאשר בידיו רק 5% ממניות הנתבעת.

הסכום היחידי לגביו הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את זכותה לתשלום מהנתבעת הוא זה העולה מהשקים שנמסרו על ידה. הנתבעים הודו כי השיקים הללו נמשכו ע"י הנתבעת, כי הם חוללו, ולא נטען כי תמורתם שולמה לתובעת בדרך אחרת.

לפיכך הוכיחה התובעת את התביעה נגד הנתבעת לגבי סכום השיקים בלבד, סה"כ 4,441.36 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.10.98, ו- 3,961.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ביום 2.11.98 ועד למועד התשלום בפועל.

4. טענתה הנוספת של התובעת הייתה כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת. לטענתה ניהל הנתבע את עסקיה של הנתבעת בחוסר תום לב, במרמה, תוך הצגת מצגי שווא בדבר יכולת הפירעון של הנתבעת, כאשר ידע כי היא לא תוכל לפרוע את השיקים. ראשית, מחומר הראיות עולה כי הנתבע חתם רק על אחד השיקים. כמו כן העיד הנתבע, כי אם כי גם לו היו זכויות חתימה, הרי שאימו היא שעסקה בכל הנושאים הכספיים והניהוליים וכי היא זו שבדר"כ חתמה על השיקים. עפ"י עדותו אם חתם על השיק האחד, הרי שעשה זאת עפ"י הוראת אימו והיא לא הייתה במשרד על מנת לחתום על השיק.
אין מחלוקת שמי שמשך את השיק היא הנתבעת ולא הנתבע באופן אישי. לפיכך חיובו בסכום השיק אפשרי רק אם הוכיחה הנתבעת עילה לחיובו האישי כאמור לעיל.
עפ"י תמצית רשם החברות (נ/1) נוסדה הנתבעת ביום 2.6.85. אימו של הנתבע היא בעלת 95 מניות, והוא בעל 5 מניות בלבד. כמו כן עולה מתמצית רשם החברות כי בעת ייסוד החברה, מונה אביו כמנהל בחברה. עפ"י עדותו של הנתבע הוא נכנס לעבוד בחברה בשנת 1993, לאחר שסיים לימודי הנדסה, וכאמור עבד בה בייצור בלבד, ולא עסק כלל בענייניה הכספיים. כן העיד כי את המניות קיבל לאחר פטירתו של אביו מאחר ועפ"י פק' החברות נדרשה החב' ליותר מבעל מניות אחד. כאמור אין מדובר בחברה חדשה, בה עשוי היה לעלות חשד כי אימו של הנתבע היא כסות לעסקיו שלו, אלא בחברה שנוסדה ע"י אביו ז"ל ואימו, לעסק שככל הנראה פעל עוד קודם לכן שלא במסגרת חברה. עוד עפ"י עדותו של הנתבע שלא נסתרה, אימו היא שניהלה את ענייניה הכספיים של הנתבעת עוד בימי חייו של האב ולא פסקה מכך עד שהנתבעת חדלה מפעילותה.
כאמור, הנטל להוכיח כי הנתבע הוא שניהל את ענייניה של הנתבעת וכי עשה כן ברשלנות, חוסר תם לב, או מרמה מוטל על התובעת. מבלי שעמדה בנטל זה, וכאמור חומר הראיות אינו תומך בגרסתה, לא מוטלת חובה כלשהי על הנתבע להביא ראיות בעניין זה. התובעת היא זו שבחרה להגיש את התביעה נגד הנתבע בטענה כי הוא זה שניהל אותה, ומשלא הוכיחה זאת, ממילא לא הוכיחה כי ניהל אותה בדרכי מרמה.
בנוסף, כאמור אין מחלוקת שלא מדובר בחברה חדשה שהוקמה במטרה להתחמק מהתחייבויות תחת הכסות של מסך ההתאגדות. גם כאשר נקלעה הנתבעת לקשיים, נמשכה הפקדת הכספים לחשבונה בבנק, עובדה התומכת לכאורה בכך שהנתבעת לא נוהלה במרמה ועל מנת להתחמק מנושים, או בדרך בלתי הוגנת אחרת שעשויה להוביל לכך שתהיה עילה להרמת מסך ההתאגדות.
5. לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת 1 לתובעת סכומים כדלקמן:
א. סך של 4,441.36 ₪ (עפ"י שיק מס' 6507 לפירעון ביום 10.10.98).
ב. סך של 3,961.50 ₪ (שיק מס' 6683 לפירעון ביום 2.11.98).

הסכומים הללו ישולמו ע"י הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפירעון המיועד של כל שיק כאמור לעיל ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד לתשלום ע"י הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. למרות שישנו חשש ממשי כי התובעת תעמוד מול שוקת שבורה בפסה"ד שניתן נגד הנתבעת, אני סבורה כי בנסיבות העניין, החל מטענותיה הכלליות של התובעת שלא היו מעוגנות בטענות עובדתיות כדבעי בכתב התביעה, וודאי לנוכח היעדר הראיות נגד הנתבע, לא היה מקום להגשת התביעה נגד הנתבע. לפיכך, ומשנדחית התביעה נגדו, תשלם התובעת לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כח' בתמוז תשס"ב, 8 ביולי 2002 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
מותר לפרסום 08/07/2002.
רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 57140/99 ישראלייזר - רעים שותפות רשומה נ' גלירון ייצור אריזות וקרטון בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/07/2002)