פסקי דין על המערער: אליהו אלבז ע"י ב"כ עו"ד מ' אסוליןנ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד מ' קריצמן ערעור על פסק די... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד מ' קריצמן ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי י' נויגבורן - אב בית הדין; מר והב - נציג ציבור; תב"ע נג/383-0). פסק - דין...

16/62     17/11/1994




דבע 0-186/נד אליהו אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי




(פד"ע כז 520)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נד/186-0
השופטים: כבוד סגן נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת פורת

נציג עובדים : ניוביץ
נציג מעבידים : סטויצקי
המערער: אליהו אלבז


ע"י ב"כ עו"ד מ' אסולין
נ ג ד
המשיב: המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד מ' קריצמן

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי י' נויגבורן - אב בית הדין; מר והב - נציג ציבור; תב"ע נג/383-0).
פסק - דין

השופט י' אליאסוף
:

1. לפנינו ערעור על פסקי דינו של בית הדין האזורי, בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע בלבו ביום 16.2.1992, כתאונת עבודה.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. העובדות הנוגעות לעניין נקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו, כדלקמן:
"א. התובע עובד בחברת "אגד" בביקורת קופות בכל הארץ.
ב. ביום 20.8.91 פקד את התובע אוטם שריר הלב, אשר בגינו התאשפז. אותו אוטם לא הוכר כתאונת עבודה, והתובע, על אף שבמסגרת תביעה זו בקש לקבוע את אותו אוטם כתאונת עבודה, חזר בו מכך, והשאלה לא נרשמה כפלוגתא.
ג. לאחר הופעת האוטם עבר התובע צינתור, וכן ניתוח מעקפים, ושוחרר מהאשפוז במחצית דצמבר 1991, עם המלצה למנוחה של 6 שבועות.
ד. בתחילת חודש פברואר 1992, עם תום תקופת המנוחה שצויינה בסיכום המחלה, המציא התובע למעבידה אישור מחלה לתקופה של 21 יום, החל מיום 1.2.92 ועד ליום 21.2.92.
ה. המעבידה כנראה חלקה על תקופת המחלה (לא מדובר באי כושר עקב פגיעה בעבודה מאחר והאוטם הראשון לא הוכר כתאונת עבודה), ודרשה מהתובע לעמוד בפני
"ועדה" בראשות רופא, ד"ר בז'ה.
ו. הרופא האמור בדק את התובע בדיקה שיטחית, ורשם על גב תעודת המחלה כי הוא מאשר את המחלה עד יום 6.2.92 בלבד, ואם התובע לא יחזור לעבודה לאחר מכן, לא תשולם לו משכורת.
ז. התובע, בלית ברירה, חזר לעבודתו החל מיום 9.2.92 (יום א' בשבוע), הוא המשיך לעבוד עד ליום 16.2.92.
ח. ביום 16.2.92, כאשר עלה במדרגות במקום ביצוע העבודה במשרדי "אגד" בתל אביב, החל להרגיש כאבים חזקים בחזה, ואושפז".

3. תביעת המערער מהמוסד לביטוח לאומי
לגבי האירוע ביום 16.2.1992 נדחתה במכתב המוסד מיום 19.7.1992. במכתב היתה התייחסות לאירוע כאל "אוטם שריר הלב שאירע ביום 16.2.92", והתביעה נדחתה, בין השאר, מן הטעם "שלא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום 16.2.92".

4. על פי המסמכים הרפואיים של המערער, האירוע הקודם אשר אירע לו ביום 20.8.1991, הוא אוטם תת אנדוקרדיאלי חריף (סיכום מחלה של בית החולים ביקור חולים בירושלים מיום 11.10.1991). לגבי האירוע ביום 16.2.1992 (הוא האירוע הנדון לפנינו), נאמר בסיכום המחלה של בית החולים איכילוב בתל אביב מיום 26.2.1992, כדלקמן:

"מהלך ודיון - מדובר בחולה שהתקבל לאשפוז במחלקה אסימפטומטי אך עקב עברו הקרדיאלי חודש הטיפול במונוניט, אדלט ונורמיטן. החולה היה ללא תלונות לבביות לאורך כל האשפוז. במהלך האשפוז הופיעו כאבים בכתף שמאלית והיו עליות קלות בחום עד 38. צ. כתף - ב.מ.פ. ובבדיקתו לא נמצאו סימני דלקת מקומית. החולה טופל סימטומטית בנרות אינדומד עם ירידה בחום ושפור בכאבים בכתף. לשם ברור החום נלקחו תרביות דם ולסרולוגיה לוירוסים - טרם נתקבלו תשובות". 60221

5. בחוות דעתו של פרופ' עזרה זהר מיום 7.4.1993 אשר הוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי
בשלב הסיכומים, נאמר לגבי האירוע מיום 16.2.1992, בין השאר, כדלקמן:

"בסיכום המחלה מבית החולים איכילוב נרשם כאבחנה iho, כלומר מחלת לב איסכמית - לא נרשם קיום אוטם, מלא או תת אנדוקרדיאלי...
המחלקה בה אושפז מר אלבז בבי"ח איכילוב נהגה איפוא על פי כללי הידע הרפואי כאשר לא קבעה אבחנה של אוטם.
לאור הממצאים באשפוז בבי"ח איכילוב יש לקבוע אבחנה של אי ספיקה כלילית (coronary insufficiency) שהיא תופעה חולפת שאינה משאירה נזק או נכות של קבע. יש לראות בה את אחד האירועים של המחלה הארטריו-סקלרוטית בעורקים הכלילים, שסימניה הקליניים התחדשו זמן קצר אחר ניתוח המעקפים... היות וכך, הרי גם השאלה האם העליה במדרגות היא שגרמה לאירוע הקרדיאלי החולף מיום 16 בפברואר 1992 אינה רלוונטית. עם זאת, אין מקום לקבוע שעליה של 30 מדרגות הייתה צריכה לגרום לארוע, מה עוד שמר אלבז בודאי עלה גרמי מדרגות אחרי שחרורו מבית החולים ולמד לעלות במתינות".

6. בחוות דעתו של פרופ' שלמה שטרן מיום 24.5.1992 אשר הוגשה על ידי המערער, נאמר לגבי האירוע מיום 16.2.1992, בין השאר, כדלקמן:

"7- למרות שהכאב החריף בחזה והשינויים בא.ק.ג. יכלו להתאים לאוטם תת-אנדוקרדיאלי חריף, אבחנה זו לא נעשתה ע"י צוות הרופאים מאחר וב-20.2.1992 תרשים הא.ק.ג. חזר להיות תקין (כך נמסר לי בטלפון ע"י הרופאים המטפלים). יחד עם זאת החולה, כאמור הוחזק 11 יום באישפוז ושוחרר עם תוספת ניכרת של טיפול קרדיאלי בצורת מונוניט, אדאלט ונורמיטן והומלץ על מנוחה בבית למשך 10 ימים".

עוד נאמר באותה חוות הדעת כי החזרתו של המערער לעבודתו בטרם עת, "תרמה להופעת האירוע ביום הששי של החזרתו המאולצת לעבודה", וכן כי היה "אירוע שבהחלט יכול לסמל פגיעה נוספת ונזק לשריר הלב וטבעי למדי כי ההרעה הקלינית בצורת התחדשות הכאבים התעוקתיים, לא אחרה לבוא ומר אלבז מאז סובל מתעוקת חזה".

7. טענת המערער בבית הדין האזורי היתה כי עצם חזרתו לעבודה לפני המועד שנקבע בתעודת המחלה שקיבל, חשפה אותו לסיכון שהתממש, בפגיעה נוספת בלבו, לטענתו, בנסיבות אלה כאשר מדובר בעובד "חולה" אשר נאלץ לחזור לעבודה לפני תום תקופת המחלה, יש לראות בכל מסגרת העבודה מיום 9.2.1992 עד ליום 16.2.1992 כמאמץ חריג.

8. בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי להלכה בדבר אירוע על אוטם בשריר הלב כתאונת עבודה, וקבע כי "לצורך זה ניתן לראות את דין האירוע בלבו של התובע כדין אוטם שריר הלב". בית הדין התייחס לשאלה האם בעניינו של המערער מדובר באירוע "תאונתי" שהוא מוגדר ומסוים או בהליך מתמשך של עבודה פיזית או התרגשות. בשאלה זו קבע בית הדין האזורי בפסק דינו כדלקמן:

"6. גם בעניננו, גם אם נראה בעצם חזרו של התובע, מאמץ מיוחד לעומת עבודתו של עובד שלא לקה באוטם, או שהספיק להבריא די הצורך, עדיין לא הצליח התובע להוכיח בפני
בית הדין "אירוע" מסויים כנדרש על פי הפסיקה. משכך, אין אירוע בעבודה שניתן לקשור אליו את הופעת האוטם, ולמרות שהאוטם הופיע תוך כדי עבודה, די בכך כדי לקבוע, מהעדר "אירוע" מסויים חריג בעבודה כי הוכח בפני
בית הדין כי השפעת העבודה על הופעת האירוע הרפואי בלבו של התובע ביום 16.2.92 היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האישיים של התובע שלמעשה גרמו להופעת האוטם הראשון.

7. התביעה נדחית ללא צו להוצאות".

הטענות בערעור

9. עיקר טענות בא כוח המערער לפנינו הוא:

א) בית הדין האזורי לא צריך היה לקבל את חוות דעתו של פרופ' עזרה זהר שהוגשה בשלב הסיכומים;
ב) היה מקום להסתמך על חוות דעתו של פרופ' שלמה שטרן, לפיה חזרתו המוקדמת של המערער לעבודה השפיעה באורח מכריע על מחלתו ביום 16.2.1992;
ג) האירוע אשר אירע למערער ביום 16.2.1992 נשא אופי של "אירוע תאונתי", באשר המערער חזר לעבודה לפני שהחלים לגמרי, ואת העלייה במדרגות יש לראות כאירוע אשר הביא למחלה.

10. באת כוח המשיב תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, ועיקר טענותיה לפנינו הוא:

א) לא היה למערער אוטם שריר הלב ביום 16.2.1992, אלא תעוקת חזה;
ב) העלייה במדרגות ביום האירוע אינה בגדר "אירוע חריג";
ג) לא הוכח "אירוע חריג" בעבודה של המערער, אלא היה "אירוע מתמשך".

האירוע ביום 16.2.1992

11. גישתו של בית הדין האזורי היתה כי יש להתייחס לאירוע אשר אירע למערער ביום 16.2.1992, "כדין אוטם שריר הלב" (ראה פיסקה 8 לעיל). כמפורט בפיסקאות 6-4 לעיל, לא היתה אבחנה של אוטם לגבי האירוע ביום 16.2.1992, למרות שהמוסד לביטוח לאומי
ציין אבחנה זו במכתב תשובתו למערער (ראה פיסקה 3 לעיל).

12. ממערכת העובדות המבוססת על חומר הראיות וכן מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, עולה בצורה ברורה כי ביום 16.2.1992 המערער היה במצב "נחות" לעומת מצבו הרגיל. נחיתות זו נובעת מכך שבעוד שניתנה לו תעודת מחלה על ידי רופאת המשפחה שלו לגבי התקופה שמיום 1.2.1992 עד ליום 21.2.1992 (ראה הגדרת "מחלה" בסעיף 1 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976), לאחר ארועים של אוטם ושל ניתוח מעקפים, הוא נדרש לחזור לעבודתו כבר ביום 9.2.1992, לאור אישורו של הרופא במקום עבודתו. קנה המידה לבחינת המאמץ אשר יענה על המבחן "עקב העבודה", הוא "קנה מידה סובייקטיבי", היינו שאת השפעתו של המאמץ ואת היותו 'רגיל' או 'בלתי רגיל', במידה שלהבחנה זאת יש משקל בפני
עצמו, יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע" (ההדגשות במקור) (דב"ע לא/17-0 המוסד לביטוח לאומי
- הרשקוביץ, פד"ע ב 177, בע' 180; השווה לעניין זה אי ידיעה או אי צפייה מראש כי המשכת העבודה תביא להחמרת מחלתו של עובד - עב"ל 16/62 המוסד לביטוח לאומי
נ' מולכו, פב"ל ז 192).

13. תיתכן האפשרות שמאמץ בעבודה אשר בתנאים רגילים לא היה נחשב כתאונת עבודה, ייחשב בתנאים לא רגילים כמאמץ בלתי רגיל. על פי קו זה יש לראות את "המאמץ הרגיל" הכרוך בעליה במדרגות, כ"מאמץ בלתי רגיל" במצב ה"נחות" בו היה המערער ביום האירוע.

לפיכך, מסקנתנו היא כי יש להכיר באירוע אשר אירע למערער ביום 16.2.1992 כ"אירוע חריג" בעבודתו.

14. לפיכך, העניין יוחזר לבית הדין האזורי אשר ימנה מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודתו של המערער ביום 16.2.1992 לבין מחלתו שבעקבותיה אושפז באותו יום בבית החולים איכילוב, וזאת על פי הסיפא של סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968. [סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995]. למומחה תופנה גם שאלה בדבר מהות המחלה שאובחנה במערער בעת אשפוזו הנדון, והאם היא בגדר החמרת מחלת הלב בה לקה בטרם חזר לעבודתו לפני תום חופשת המחלה שאושרה לו.

סיכום

15. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור, כמפורט בפיסקאות 13 ו-14 לעיל.

16. מאחר והמערער מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד בכסלו תשנ"ה (17.11.1994).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-186/נד אליהו אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כז 520 ] (פורסם ב-ֽ 17/11/1994)