פסקי דין על אלון כהן בע"מ | פסקי דין על פרומודקס בע"מ

1285/05 רעא     14/05/2006




רעא 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ




בבית המשפט העליון

רע"א 1285/05

כבוד השופט א' ריבלין

בפני
:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
אלון כהן בע"מ

המבקשת:

נ ג ד
פרומודקס בע"מ

המשיבה:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 20.12.2004 בה"פ 1581/04 שניתן על ידי כבוד הרשם השופט ש' ברוך

עו"ד יוסף בנקל
, עו"ד אלי כהן

בשם המבקשת:

עו"ד מיכל ארלוזורוב
, עו"ד אייל זליכה

בשם המשיבה:


פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.12.2004 (הרשם השופט ש' ברוך) בה"פ 1581/04, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לאישור ולתיקון פסק בורר, שניתן על ידי השופט בדימוס י' לויט ביום 10.8.2004. הבקשה והתגובה הובאו לעיוני לאחרונה. אציין כבר כאן, כי למקרא הבקשה והתגובה נתמלאתי תמיהה, על שום מה הגענו עד הלום, לאחר שני הליכים בפני
הבורר ושניים בפני
בית המשפט קמא, בעניין שלא היה צורך אמיתי בו בכל הליך, ושהוצאותיהם של הצדדים כבר עלולות היו לנגוס בסכום השנוי במחלוקת באורח משמעותי. והנה מתכלה זמנם של הצדדים, של הבורר ושל בתי המשפט, בעניין שראוי היה להיפתר בהסכמה מלכתחילה, תחת שיגיע ל"מלחמת עולם".

ב. (1) ביום 15.5.2001 כרתו המבקשת והמשיבה הסכם שעיקרו הסמכת המבקשת למציאת קונה, אשר ירכוש את החברות שבבעלות המשיבה, וכן הגדרת שכר הטרחה שתשלם המשיבה למבקשת בגין שירותיה. ההסכם השתכלל ביום 1.10.2002 (הוא המועד הקובע).

(2) בין המבקשת למשיבה התגלע סכסוך בנוגע לפרשנות ההסכם ולזכויות כל צד על פיו. ביום 9.6.2003 חתמו הצדדים על הסכם בוררות, לפי הוסמך הבורר להכריע בשלוש סוגיות:

(א) האם שכר הטרחה שהתחייבה המשיבה לשלם למבקשת כולל מס ערך מוסף;

(ב) המועד בו היה על המשיבה לשלם למבקשת את שכר טרחתה לפי ההסכם;

(ג) שיעור הפרשי הצמדה וריבית אשר יתווספו על הסכומים שייקבעו;

הצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק בעניינם בדרך של פשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

(3) ביום 10.8.2004 ניתן פסק הבוררות, שקיבל את תביעת המבקשת בחלקה, ובחלקו האופרטיבי נקבע כלהלן:

א. באשר למס הערך המוסף נקבע, כי נטל המס יחולק בין המבקשת והמשיבה בחלקים שוים, ולפיכך תשלם המשיבה למבקשת מחצית משיעור המס בו מחויבת המבקשת;

ב. באשר למועד תשלום שכר הטרחה נקבע, כי המשיבה תשלם למבקשת את יתרת שכר הטרחה תוך חמישה עשר יום ממועד פסק הבוררות;

ג. באשר לפסיקת ריבית והצמדה - הוא הסכסוך נשוא ענייננו - נקבע, כי שכר הטרחה ישולם למבקשת בהצמדה בלבד, וזאת החל מיום 1.10.2002 ועד למועד התשלום בפועל;

ג. (1) לאחר שניתן פסק הבוררות נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לקביעת הבורר בדבר הפרשי ההצמדה שיתווספו לסכום אותו חבה המשיבה למבקשת. לגישת המבקשת, כעולה מן ההתדיינויות יש להצמיד את שכר הטרחה לשער השקל במועד הקובע בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, ולעומתה טוענת המבקשת, כי יש להצמיד את שכר הטרחה לשער הדולר.

(2) על רקע המחלוקת האמורה הגישה המבקשת לבורר בקשה לתיקון ולהבהרת פסק הבוררות. בבקשה זו לא הסתפקה המבקשת בענין הפרשי ההצמדה, אלא ביקשה לתפוס מרובה, בכך שעתרה לתיקון בקשר לריבית שנשללה בפסק הבורר. הבורר התבקש להבהיר, כי שכר הטרחה צמוד לשער השקל בתוספת הפרשי הצמדה על בסיס המדד כאמור, וכן נתבקש לתקן את פסק הבוררות באופן שייקבע, כי שכר הטרחה נושא ריבית.

(3) בקשה זו נדחתה על ידי הבורר. בהחלטתו נקבע, כי "לאחר שקראתי את הבקשה אינני רואה מקום לתיקון הפסק ואיני רואה צורך בהבהרה".

(4) המבקשת הגישה לבורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, תוך ששבה על האמור בבקשתה הראשונה, באשר להצמדה לשער השקל ולמדד. טענתה, ששכר הטרחה נושא גם ריבית, נזנחה הפעם - וכן ראוי לה. גם בקשה זו נדחתה על ידי הבורר.

(5) אשר על כן עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על דרך המרצת פתיחה (ה"פ 1581/04), בבקשה כי בית המשפט יאשר את פסק הבורר וגם יתקן אותו לפי סמכותו מכוח סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 באופן שיורה כי שכר הטרחה, שנפסק לטובת המבקשת בפסק הבוררות, צמוד לשער השקל ונושא הפרשי הצמדה החל מהמועד הקובע. כן התבקש בית המשפט לאשר את פסק הבוררות מכוח הוראת סעיף 23 לחוק, בכפוף לתיקון האמור.

(6) בהחלטתו מיום 20.12.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לתיקון פסק הבורר, בקבעו כי אין בו דבר שהוא סתום או בלתי ברור ואף שהוא - בית המשפט - אינו קורא את פסק הבורר כפי שקוראים אותו באי כוח המשיבה, אין התיקון המבוקש בא בגדרי סעיף 22 לחוק. בית המשפט אישר את פסק הבורר כלשונו.

(7) המבקשת עתרה לעיון מחדש בהחלטה (בש"א 1945/05). ביום 25.1.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

(8) מכאן הבקשה הנוכחית.


ד. (1) נטען, כי המונח 'הצמדה' בו השתמש הבורר משמעו הצמדה למדד המחירים לצרכן החל מהמועד הקובע, שכן כל פרשנות אחרת מפרה את האיזון, עליו הקפיד הבורר בפסיקתו, וכי לוא היה הבורר מבקש להורות על הצמדה לשער הדולר היה קובע זאת מפורשות. לפיכך, כך לדברי המבקשת, מתחייב התיקון. עוד נטען, כי התיקון האמור לפסק הבורר נופל לגדרה של הוראת סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות - שכן בטעות אשר תיקונה התבקש נפגעת כוונת הבורר לאזן בין הצדדים. לפי הטענה שגה איפוא בית המשפט קמא משנמנע להורות על תיקונו של פסק הבורר. נתבקש לקבוע, כי חיוב שכר הטרחה הפסוק צמוד למדד כאמור, ולחלופין התבקשה החזרת פסק הבורר לבית משפט קמא לצורך תיקונו.

(2) בתגובת המשיבה נטען, כי תיקון פסק הבורר כמבוקש מהווה שינוי מהותי הנוגע לגוף הסכסוך נשוא פסק הבורר. לטענתה, נופל על כן התיקון בגדרי סעיף 24 לחוק, שעניינו ביטול פסק בוררות, ושסעיף זה הוא המסגרת המתאימה לדיון בתיקון המבוקש.


ה. (1) משנחה דעתנו כי החומר לפנינו דיו להחלטה וכי לא תיפגע זכות המשיבה כבעל דין, החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור ולקבל את הערעור, במובן זה שייקבע כי ההצמדה בה מדובר היא הצמדה למדד יוקר המחיה למן המועד הקובע. הטעם להחלטה הוא הצורך להידרש לשימוש בסעיף 22 לחוק הבוררות לשם שימת קץ למחלוקת שלא נסתיימה, ושראוי לסיימה. אכן, ככלל דומה שהמדיניות להתערבות בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים שעניינם פסקי בוררות בבית משפט זה דומה היתה בכלל לזו של רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי במשורה (ראו רע"א 3505/00 רם נ' אחים שורק (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד (לא פורסם) (השופט טירקל)); אוסיף, כי מכבד אני דעה זו הבאה לצמצם התדיינויות סרק, אך כשלעצמי מצאתי טעם, בכל הכבוד, בהערותיה לעניין זה של פרופ' ס' אוטולנגי (בוררות דין ונוהל מה' 4 כרך ב', עמ' 1241-1240) המצביעה על כך שלאמיתו אין המדובר בערעור בגלגול שלישי ככל משפטו וחוקתו; זאת - שכן "רק ערכאה אחת נתנה את דעתה לסוגיה שבמחלוקת על פסקו של הבורר", מה גם שלא אחת הבורר אף אינו משפטן האמון על כל הכללים (ראו החלטת השופט ד' ארבל בבר"ע 1999/02 אילקס נ' ד.ש.מ. (לא פורסם) המובאת שם, הקוראת לריכוך הכללים). לדעתי הצורך ברשות ערעור, שאין עליו חולק, מאפשר לבית משפט זה במקרים הללו שיקול דעת בנסיבות כל מקרה. מכל מקום, אשר למקרה דנא, לשם שימת קץ להתדיינות לאין קץ, נראה כי נכון יהא לקבל ערעור זה. לא באנו כאן להוסיף לדיון בשאלת ההתערבות בפסקי בוררות לגופם בכלל מעבר לאשר נאמר בעבר (ראו ס' אוטולנגי, שם, 986; רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים פ"ד נז(6) 605, 616 ואילך (השופטת פרוקצ'יה)). ראו לעניין עידוד בוררות במשפט העברי הרב חיים דוד הלוי, "דין או בוררות", תחומין י"ד , 141.


(2) אוסיף שלטעמי, כדי לעודד בוררות יש צורך, כי עוד בפני
הבורר עצמו ייעשה כל הניתן למניעת אי בהירויות וסדקים שדרכם יכול לנסות לפרוץ צד לבוררות גם שלא כראוי. למשל, בכגון ענייננו, לקח טוב הוא שבבוא בורר לקבוע הצמדה, יכתוב ברחל בתך הקטנה הצמדה אל מה; אחרת נוצרת עמימות לשונית בטכסט, גם כשלכאורה קל להבין מהותית למה היתה הכוונה.


(3) במקרה דנן נפלה לכאורה תקלה. לכאורה, שכן לעניות דעתי הקורא את פסק הבורר אינו יכול אלא להניח שהכוונה היתה להצמדה למדד. הדבר עולה, כך סבורני, בבירור מהדבק הדברים: עצם העובדה שהבורר ערך הבחנה בין הצמדה לריבית מכוונת את הקורא לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (ראו סעיף 3א לחוק). זו שיגרת עבודתם של בוררים (כמו שופטים). כעולה מפסק הבורר, התביעה היתה להפרשי הצמדה וריבית על סכומים בש"ח. הפרשי הצמדה מוגדרים בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה כ"תוספת לסכום שנפסק או שנקבע, לפי שיעור העליה של המדד....". לדעתי סירב הבורר - בשתי החלטותיו - לבקשת תיקון, מעבר לשאלת הריבית שנתבקשה והיתה באמת חריגה גמורה מפסקו, כיוון שהניח כי הדברים בעניין ההצמדה ברורים מאליהם.

(4) ואולם, המשיבה חולקת על כך, ומשפטית לא ירדתי לסוף דעתה. היא גם טוענת, כי המבקשים עותרים להצמדה דולרית וחוזרת שוב ושוב על הביטוי בכתבי בית הדין שלה ("שאלת שער הדולר אשר ממנו ייגזר שכר טרחתה של המבקשת") (ראו למשל סעיף 9 לתגובה בבית המשפט המחוזי מיום 20.12.04). אין לכחד כי המבקשים תרמו להלהטת ההתדיינות בכך שמלכתחילה - בבקשה הראשונה לבורר, אם גם לא בשניה ולא בבית המשפט - ביקשו אף ריבית שהבורר דחה בפסק הבוררות מפורשות וללא ספק. הבקשה צריכה היתה מלכתחילה להיות מצומצמת להצמדה למדד. כך יצא ששני משרדי עורכי דין מכובדים עוסקים פעם אחר פעם אחר פעם בהתדיינות שלא היה בה צורך. כך או אחרת, פשוט הוא כי הכרח שיהא פורום כלשהו שיכריע באיזו הצמדה מדובר.


(5) על פני הדברים, משלא נעתר הבורר פעם ופעמיים ולא נעתר בית המשפט המחוזי פעם ופעמיים למבוקש, הדרך הפורמלית להשגת המענה השיפוטי - שלדידי מלכתחילה, כאמור, לא היה בו צורך - היא בהוצאה לפועל ובמסגרת ההליכים הכרוכים בה, קרי, בקשת הבהרה מבית המשפט על-ידי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. ואולם, פירוש המסלול של הליכי ההוצאה לפועל בהקשר זה הוא המשך הסאגה המיותרת של התדיינויות שוב ושוב, והפעם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. עדיף וראוי לסיים את הנושא, משהגיע לפתחנו, בהליך הנוכחי.

(6) נכון כי דרך חלופית שניתן היה לנקוט היתה בקשה לביטול פסק הבוררות על פי סעיף 24 לחוק הבוררות. נראה לי כי במקרה דנן הדבר מופרך מכל וכל, ויגרור את הסכסוך למחוזות מופלגים שאין בהם צורך וטעם, ולאמיתו של דבר דומה שאין הרוצה בכך.


(7) לעניות דעתי, דרך המלך בנידון דידן היא סעיף 22(א) לחוק הבוררות, שלפיו רשאי הבורר "לתקן או להשלים" את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: "(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה". בענייננו אין המדובר בטעות סופר או בפליטת קולמוס, ביטויים המופיעים בסעיף 22(א), אלא בהשמטה הבאה בו אף היא (ראו דיון בה אצל אוטולונגי שם, 870-869). כבר נכתב לא אחת, כי סמכות הבורר בתיקון טעות רחבה היא מזו של בית המשפט על פי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, שבו מדובר ב"השמטה מקרית" ואילו בחוק הבוררות מדובר על "השמטה". השמטה לא הוגדרה; ראו לעניין זה פרשת רע"א 7545/97 וטו נ' דוקוב פ"ד נב(1) 476, 479, שם עמד בית המשפט (השופט טירקל) על "מגמה 'להציל מכליה' את פסק הבוררות ועל-ידי כך למנוע התדיינויות נוספות", ולפיכך ראה מקום להידרש לסמכות התיקון בענייני בוררות ולהרחבתה בהוסיפו כי "על מגמה זאת להנחות גם את בתי המשפט בדונם בשאלה אם תיקון מסוים בא בגדר הסמכויות שלפי סעיפים 22 ו-24 לחוק הבוררות". כך, בשינוי המחויב, גם בענייננו (ראו גם המ' (חיפה) 2403/97 וטו נ' דוקוב (לא פורסם) (השופט נאמן).


(8) אכן, בפסיקה מצויות שתי גישות כלפי יישומו של סעיף 22(א) - יש הרואים אותם במשקפיים דווקניות ובעלות אופק מצומצם, קרי, השמטה טכנית, וכזאת גם ביחס לפליטת קולמוס וטעויות אחרות. גישה אחרת מרחיבה יותר, אף לעבר טעות מצד הבורר על-ידי שכתב דבר שונה משנתכוון אליו, מתוך היסח הדעת (אוטולנגי שם, 873). ככלל הותירה המדיניות השיפוטית הבסיסית בנושאי בוררות חותמה גם בתחום זה, קרי, סמכות התיקון איננה חלה מקום שהמדובר בטעות שבשיקול דעת או הטעונה מחשבה מחודשת ולא בפליטת קולמוס גרידא (אוטולנגי שם, 871, 873, 879). ראו באשר לפרשנותה של טעות חישוב ע"א 388/81 תימוריס נ' משתלות וייצמן פ"ד לו(4) 253, 261, 264 (הנשיא כהן והשופט שינבאום, בדעת רוב אל מול השופט כתארו אז - לוין); רע"א 2237/03 שועלי בנין והשקעות נ' המועצה המקומית תל מונד (טרם פורסם) (השופטת חיות). כן ראו ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14 (המשנה לנשיא בן פורת); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 358. לאחרונה כתב המישנה לנשיא חשין (רע"א 6886/03 הדרן 2000 נ' מכבי נתניה (טרם פורסם) (פסקה 23)), כי רשימת סמכויות התיקון שבסעיף 22 כוללת בעיקר "נושאים שניתן לתארם כנושאים טכניים ושוליים לעיקרי הפסק. והרשימה סוגרת ומסוגרת, כיריחו בשעתה ובמקומה, אין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה".

(3) לעניין השמטה נדרש הנשיא שמגר בע"א 313/85 דיין נ' קור פ"ד מא(4) 793 בסרבו לתקן מועד לחישוב הצמדה; ראו גם רע"א 6559/94 פרג נ' מילר פ"ד נד(1) 238; אוטולנגי שם, 871.


(4) נראה שבמקרה דנן המדובר בהשמטה שביסודה היא בעלת אופי טכני; אני מתחזק בדעתי גם מן האסמכתאות שמביאה אוטולנגי שם, עמ' 871 - 872, כגון מקרה שבו היתה השאלה האם המדובר בסכום בשקלים ישנים או חדשים (ה"פ (ת"א) 132/92 נורמנדי נ' בן יקר גת פ"מ תשנ"ב (2) 236 (השופט בן יאיר); או תוספת הצמדה וריבית (ת"א (ת"א) 1976/83 גיר נ' רוזנברג פ"מ תשמ"ז(1) 309 (סגן הנשיא חריש). התחזקתי בדעתי אף בהיקש מדברי השופט (כתארו אז) ברק בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה פ"ד לט(2) 589, 590: "במציאות הקיימת כיום, כאשר האינפלציה בשיעורים כה ניכרים ...שאלת ההצמדה היא במחשבתו של כל שופט, ואם הוא נמנע מלציין זאת במפורש, הרי זה אם משום שהדבר נשמט ממנו ושלא במודע ואם משום שהוא סבור כי הדבר מובן מאליו". נכון שלמרבה השמחה האינפלציה אינה כשהיתה אז, אך הצמדה כמותה כריבית היא נושא מובנה בחשיבה המשפטית. ובסופו של יום, מאמין אני כי אילו נשאל אדם סביר ברחובה של עיר המתמצא בהויות הדין, הבוררויות וההצמדות, היה מגיע בבירור על פי הנסיבות בענייננו למסקנה כי המדובר בהצמדה למדד, וכי בהשמטה עסקינן.

(9) אכן, בענייננו הצמדה למדד היא שיגרת הדברים, כאמור. לא ראיתי בכך שסכום מסוים בהסכם הבוררות ניקב בדולרים משום "דולריזציה" של ההצמדות (סעיף 1.5 להסכם), משניקבו שאר הסכומים בשקלים (סעיף 5.2 במיוחד, וכן ראו סעיפים 5.5-5.3), כאמור, דומה כי גם בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 20.12.04 לא סבר אחרת, בהקשר המהותי ("אני איני קורא את הפסק בהכרח כפי שקוראים אותו פרקליטי המשיבה המלומדים"), אף שסבר כי אין התיקון המבוקש בא בגדר סעיף 22 לחוק הבוררות.


(10) כשלעצמי סבורני, כי פסק דינו של בית משפט זה בפרשת שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד (הנזכרת) תומך בגישה זו. ראשית, נפסק שם (מפי השופטת חיות), כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשה בגדרי סעיף 22 גם כשבורר נתן דעתו לבקשת תיקון וסירב לה, אלא שיש להביא עובדה אחרונה זו במנין השיקולים (בכך שב ואושר פסק הדין בהלכת תימורים נ' משתלות וייצמן הנזכרת). שנית, כמובן הדבר מותנה בכך שהמדובר בתיקון הבא בגדר סעיף 22, וכבר אמרנו את שאמרנו לעיל באשר להשמטה, קרי, שאין המדובר בטעות שבשיקול דעת. בענייננו שלנו, הבורר עצמו סבר שאין צורך בהבהרה, והפירוש הוא שלשיטתו היו הדברים ברורים; אך הואיל והמחלוקת נתגלעה ויש צורך בשורה תחתונה ובהכרעה, סבורני כי נכון יהא לראות את החסר בגדר השמטה.

(11) סוף דבר וסיכומו, סבורני כי הדרך הראויה במקרה דנן היא לקבוע כי ההצמדה היתה למדד למן המועד הקובע. בנסיבות ייקבע שכר הטרחה שישולם למבקשת על הצד הנמוך בסך 7,500 ₪, וזאת בנוסף להוצאות הבקשה.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין
.

ניתן היום, ט"ז באייר תשס"ו (14.5.06).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05012850_t02.docמפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/05/2006)