פסקי דין על קוסמוס שיווק – כ.ר. | פסקי דין על עו"ד שלמה נס | פסקי דין על רו"ח | פסקי דין על . רו"ח גבי טרבלסי בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק ואח' |

1700/05 פשר     09/05/2006




פשר 1700/05 קוסמוס שיווק – כ.ר. נ' עו"ד שלמה נס, רו"ח, . רו"ח גבי טרבלסי בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ ואח'




1
בתי המשפט
פשר 001700/05
בשא 20640/05
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
09/05/2006

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

קוסמוס שיווק - כ.ר.

ע"י ב"כ עוה"ד גזית - שחר


המבקשת:

-- נ ג ד --
1. עו"ד שלמה נס
, רו"ח

2. רו"ח
גבי טרבלסי
בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליפא מאיר ושות'
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
אגף אשראים מיוחדים

4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד זוהר משעולי ואח'
5. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל גורן

6. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ד. קרני ואח'
7. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד רות לינקר-מזרחי
המשיבים:
החלטה

מונחת בפני
מחלוקת אשר התעוררה בין נאמני חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן: "הנאמנים" ו"קלאבמרקט", בהתאמה), לבין חברת קוסמוס שיווק בע"מ (להלן: "קוסמוס" או "המבקשת"). עיקרה של המחלוקת נוגע למעמדם של תקבולים שנכנסו לקופתה של קלאבמרקט בשל מכירת מוצרי המבקשת, וזאת בחודשים האחרונים ערב הקלעותה של קלאבמרקט להקפאת הליכים. לטענתה של המבקשת, חל סעיף שימור ומקנה לה זכות עקיבה קניינית לגבי התמורה; הנאמנים, וכן כונס הנכסים הרשמי והנושים המובטחים מתנגדים לבקשה.
עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי התשתית העובדתית הרלוונטית להכרעה אינה שנויה במחלוקת אמיתית; אין כל מחלוקת בדבר קיומו ונוסחו של החוזה בין הצדדים, וכן בדבר יתר המנגנונים אשר פעלו בכל הנוגע למכר המוצרים ערב הקפאת ההליכים. אוסיף ואעיר, כי המחלוקת שבפני
, וכן החלטתי זו מתייחסים אך ורק לתקבולים שנתקבלו טרם הקפאת ההליכים, לגביהם טוענים הנאמנים כי עסקינן בחובות עבר.

1. המבקשת הינה יצרן של פיצוחים, פירות יבשים וסחורות דומות. בשנת 2003, נחתם בינה לבין קלאבמרקט חוזה אשר אפשר למבקשת למכור את מוצריה בשישה מסניפי קלאמרקט. אין חולק, כי שיטת המכר שונה באורח משמעותי מהיחסים שהיו נהוגים בין הרשת לבין ספקים אחרים: המבקשת הפעילה דוכני ממכר עצמאיים בשטחה של הרשת, שם נערך המכר בידי אנשיה. המבקשת מרחיבה בטענותיה אודות הדרך, בה טיפלה והיתה אחראית למוצרים לכל אורך הדרך, ואף נשאה בנזקים פרי מנהגם של לקוחות "לטעום" ביד רחבה מן הסחורה בדוכנים.
אין חולק, כי בחוזה סעיף מפורש הקובע: "כל מוצרי הזכיין (קוסמוס - ו.א) יהיו בבעלותו ובחזקתו הבלעדיים בלבד". אין, ולא תתכן מחלוקת אמיתית, כי דרך התנהלותם של הצדדים בכל האמור בטיפול בסחורה, עד למכירתה ללקוחות, הינה דוגמא מובהקת לשימור בעלות. עיקר המחלוקת נסבה, כאמור, בשאלה האם השתנה מצב זה לאחר הממכר ללקוחות.

2. דרך מכר הסחורה, נקבע בחוזה בין הצדדים בהוראות מפורשות. בניגוד לדרך הטיפול במוצר עד מכירתו, הרי שאין מחלוקת, כי התשלום עבור הטובין נערך בקופות הרגילות של סניפי הרשת, ובצוותא-חדא עם התשלום על שאר המוצרים, שאינם בבעלות המבקשת. לשון אחר; לקוחות קלאבמרקט שילמו במאוחד עבור מוצרי המבקשת והמוצרים האחרים, וזאת בדרך הרגילה, לידי אנשי קלאמברקט.
כבר בשלב זה יוער, כי אין לי אלא להביע תמיהה נוכח טענת המבקשת, אשר "נזכרה" אך ורק בשלב כתב התשובה לטעון כי הסדר זה נוצר כ"כניעה לתכתיב" ו"חרף מחאותיה".

ראשית; ספק גדול אם קיים טעם כלשהו בהעלאת "טענת אווירה" מסוג זה, מקום בו לא עולות טענות כנגד תוקף החוזה (כגון כפיה או עושק); זאת במיוחד כאשר עניין לנו בהסכם מסחרי, בין שני גופים עסקיים, אשר התקיים מאז שנת 2003. האם קיוותה המבקשת באמת ובתמים, כי די יהיה בטיעון מסוג זה כדי למנוע מן הנאמנים להסתמך על סעיפים אלו בחוזה לתמיכת טענותיהם?
לשון אחר: דרך המכירה הינה חלק אינטגרלי מן המכלול החוזי בין הצדדים, ובית המשפט רשאי וחייב להתבסס על קיומו ולהסיק ממנו את המסקנות המשפטיות המתאימות - על כל המשתמע מכך.

3. המבקשת אינה חולקת על העובדה, כי בגביית התמורה מהלקוחות, לא נערכה הפרדה בין תמורת מוצריה לתמורת יתר המוצרים. מאידך גיסא טוענת המבקשת (ואף על עובדה זו אין מחלוקת אמיתית), כי מוצריה סומנו בקוד מיוחד, באופן אשר איפשר לה ביקורת שוטפת, בזמן אמת, על הכמות שנמכרה והסכומים המגיעים לה בגינה.
הנאמנים, מצידם, מזכירים את העובדה כי התקיימו לא פעם הבדלים מהותיים בין אופן התשלום של הלקוחות לבין אופן התשלום מקלאבמרקט למבקשת: בעוד שרבים מהלקוחות שילמו בהמחאות או בכרטיסי אשראי (תקבולים אשר משועבדים לנושים המובטחים), ולא פעם "פרסו" את התמורה על-פני מספר תשלומים שהשתרעו על-פני חודשים מספר, הרי שהמבקשת היתה זכאית, בכל מקרה ומקרה (ובלא תלות באורח התשלום של הלקוח) לתשלום בתנאים של "שוטף + 30". קרי, לקבלת תשלום בעין בטווח זמן של שלושים יום לכל היותר ממועד המכירה.
המבקשת אינה מכחישה טענה זו ברמה העובדתית, אולם טוענת כי קלאבמרקט שיפתה עצמה בגין תוספת סיכון זו, וזאת באמצעות גביית עמלות מוגדלות מדמי המכר המגיעים למבקשת; אי לכך, לשיטת המבקשת, אין היא זכאית להסתמך על נקודה זו במחלוקת בין הצדדים.

4. הכונס הרשמי והנושים המובטחים מצטרפים לעמדת הנאמנים; הנושים המובטחים מזכירים, בין היתר, את העובדה כי תקבולי האשראי היו כלולים במובהק בין הבטחונות המגיעים להם, ואשר בזכותם הוענק אשראי לקלאבמרקט. לטענתם, חזקה על המבקשת כי ידעה זאת כאשר התקשרה עם קלאבמרקט, ואי לכך, פועלת היא כעת בחוסר תום-לב, כאשר היא מנסה, באמצעות פרשנותה לחוזה, להפוך את סדרי הקדימה.
לעניין זה, ואף בטרם אכריע במחלוקת העיקרית בין הצדדים, אעיר: ספק גדול בעיני, אם ניתן להכריע או להסתמך על קיומה של הנשיה המובטחת, דווקא, בכדי להכריע את המחלוקת. זאת על שום מה?- אם אכן חלה תניית שימור בעלות אמיתית שאינה למראית עין בלבד על דמי המוצרים, הרי שהזכות הקניינית ששומרה במוצרים הופכת את בעליה, מניה וביה, לקודם לנושים המובטחים על נכסי קלאמברקט. מאידך גיסא, אם לא קם שימור בעלות על דמי המכר, הרי שהמבקשת אינה אלא נושה רגיל אשר תרופתו היא הגשת תביעת חוב - וזאת בין אם שועבדו נכסי קלאבמרקט ובין אם לאו.

5. כאמור, אין חולק כי עד לשלב בו נטל לקוח מן הסחורה והביא אותה לקופה, חלה תניית שימור בעלות אשר הפרידה בין מוצרי המבקשת לבין יתרת המוצרים, ומנעה את הפיכתם לנכסי קלאבמרקט. יוצא, כי לו היתה המבקשת (לדוגמא) מבטלת את החוזה החל מתאריך מסויים, הרי שמאותו מועד (להוציא השהייה אפשרית וקצרה, בת מספר ימים, אשר יש ובית המשפט מורה עליה בראשיתה של הקפאת הליכים גדולה) לא היתה קלאבמרקט זכאית כלל ועיקר למכור את מוצרי החברה, וזכותה של קוסמוס היתה ליטול את הסחורה בדוכניה, בלא שיהא בידי נאמני קלאבמרקט או נושיה למנוע זאת.
מאידך גיסא, אין ספק כי ברגע בו נטל לקוח מן הסחורה ושילם עבורה, הרי שקנה עליה בעלות מלאה, וזאת בלא כל צורך לברר או להכנס לתוך מערכת היחסים הפנימית שבין הצדדים. נקודה זו הינה מושכלה יסודית ביחסי הצדדים, והינה במידה רבה חלק מובנה שמשפיע אף על פרשנותה של תניית שימור הבעלות. מצבים כאלו, בהם חלק מהתכלית המשותפת של החוזה בין הצדדים הינו להעביר סחורה לידי צד ג', נדון, בין היתר, בפש"ר 2361/04, בש"א 13718/05 דמיון מתקני משחק וריהוט גן בע"מ נ' עו"ד רונן אורן ואח'
. במצבים שכאלו, נקבע כי אותו "רקע חוזי" הופך לחלק בלתי נפרד מאומד הדעת המשותף, במסגרתו מפורשת גם תניית שימור הבעלות. זאת, אף בהתאם לאמור בהלכה הכללית שקבע בית המשפט העליון בעניין קידוחי הצפון, לפיה יש לבחון כל תניית שימור בעלות באופן ריאלי, על רקע ההגיון העסקי והנסיבות הספציפיות.
המסקנה, כפי שהובהרה בעניין דמיון מתקני משחק, הינה פשוטה וברורה: כשם שחופש החוזים מאפשר לצדדים להביא לעולם את עצם מושג שימור הבעלות, כך הוא מאפשר להם להגבילו, ולקבוע, במקרים מתאימים, תניות שימור בעלות חלקיות - כך למשל, במצבים מסויימים, תניה אשר תוקפה פוקע מאליה ברגע בו עובר הנכס לידיו של צד ג' הרוכש אותו בתום-לב ובתמורה.

6. אלא מאי? אין די באמור בעניין דמיון מתקני משחק, בכדי להכריע את המחלוקת דנן, באשר המבקשת אינה דורשת את השבת הפיצוחים מידי ציבור לקוחות קלאבמרקט, אלא טוענת לזכות עקיבה קניינית על התמורה. אין ספק, כי עקיבה קניינית אחר כספים הינה בגדר האפשרי, במקרים המתאימים. בעניין זה, לא בכדי ציטטו שני הצדדים את החלטתו של כב' הנשיא גורן בפש"ר 1153/02, בש"א 20964 דלתא טקסטיל שיווק בע"מ נ' קנטור - כאשר כל אחד מהם מנסה להפיק מפסק הדין את המסקנות הנוחות לעמדתו.
עיון בפסק הדין, מלמד כי כב' הנשיא מכיר, באורח עקרוני, באפשרות לקיים עקיבה קניינית אחר כספים (כגון כספים פרי סחורה שחלה עליה תניית שימור בעלות), אף כי מעקב אחר כספים עשויה להתברר כבעייתי. אלא מאי? מוסיף הנשיא המלומד וקובע כי תנאי הכרחי לעקיבה כזו הינו יצירת מנגנון אשר יצור י ח ו ד פ י ז י של הכספים דנן מכספים אחרים. זאת, בכדי להמנע מהדין הרגיל, לפיו כספים שהתערבבו בכספי הגוף חדל הפרעון נבלעו בתוכו, וכדברי כב' השופטת ויתקון בע"א 167/58, נציב מס הכנסה נ' בית חרושת לסיגריות לוד בע"מ, "שוב אין להכיר ואין לזהות אותם".
לענייו זה אעיר כי המבקשת, אשר מנסה ליטול מפסק דינו של כב' הנשיא גורן את החלקים הנוחים לה, "נזכרת" בכתב התשובה כי אין עסקינן אלא "בפסיקה מחוזית בלתי מחייבת" - זאת, כאשר הנאמנים משתמשים באמור באותו פסק-דין עצמו (ולעיתים-בהמשכם של אותם משפטים אשר מצוטטים בידי המבקשת) בכדי להתנגד לטיעוניה. אכן, פסיקה מחוזית אינה בגדר תקדים מחייב, אולם ראוי אף ראוי להתייחס להגיון העומד מאחוריה, ולא לנסות לברור מתוכה משפטים כאלו ואחרים, תוך התעלמות (ואף נסיון לחסום את הצד שכנגד) מהסתמכות על המשכם ועל המסקנות המרכזיות נשוא אותה פסיקה. אי אתה יכול להסתמך על מחצית הרציונל, אך להתעלם ממחציתו האחרת, המתבקשת והעולה מפסק הדין.

7. לגופו של עניין; פסק הדין בעניין דלתא מכיר ביכולת לעקיבה קניינית, אולם דורש מנגנון היוצר יחוד פיזי של הכספים - ובעניינו: הפרדה מסוג כזה או אחר בין דמי מוצריה של קוסמוס לדמי יתרת המוצרים.
בעניין זה, אף אם אלך לשיטתה של המבקשת ואניח, כי לשם יצירת מנגנון יחוד אין צורך בהפרדה פיזית מוחלטת לכל דבר ועניין (קרי, תשלום בקופות נפרדות וניהול מערכת חשבונאית נפרדת לחלוטין) בין דמי מוצרי המבקשת לדמי יתר המוצרים, הרי שבכל מקרה, ראוי כי אותם תגמולים הם אשר "יתגלגלו", כפי שהם (בניקוי עמלות וכיוצא באלו), מהמכירה לידיה של קוסמוס. זאת, בתור "נכס" שהינו מושא לזכות קניינית, לכל אורך הדרך. זאת, להבדיל ממצב בו נטמעים התגמולים בנכסי קלאבמרקט, ואילו בתמורה ניתנת לקוסמוס זכות אובליגטורית לקבלת כספים או זכויות מתוך מסת הנכסים של הרשת.

יודגש: בשלב זה, אנו דנים במנגנון וב"גלגולים" שעוברת התמורה במצב בו נוהגים הצדדים על-פי המנגנון החוזי המוסכם ביניהם; אין צורך לדון, בשלב זה, מהו הדין במקרה בו עושה אחד הצדדים דין לעצמו, ומערבב את הכספים בנכסיו בניגוד לקבוע במנגנון החוזי.

8. הסוגיה המרכזית העומדת לרועץ למבקשת, בעניין זה, הינו כי בנסיבות המקרה קיים חוסר זהות מובהק בין "הנכס הכספי" בדמות התקבולים שמגיעים לקופתה של קלאבמרקט בתמורה למוצרי קוסמוס, לבין התגמולים אשר זכותה לקבל מקלאמרקט שלושים יום מאוחר יותר. בעניין זה, אין כוונתי דווקא לעמלות שגובה קלאמברקט, אלא לעובדה כי עניין לנו בשני תשלומים שונים לחלוטין, אשר בשום פנים ואופן אינם "גלגול קנייני" האחד של האחר.
במה דברים אמורים? לקוחות קלאמברקט, אשר רכשו פיצוחים וסחורות אחרות השייכות לקוסמוס, משלמים עבורם במגוון אמצעי תשלום - ובין היתר בכרסיטי אשראי, המחאות דחויות וכיוצא באלו. לעומת זאת, התגמול המגיע לקוסמוס הינו אחיד, הן בצורת התשלום והן במועד: שוטף + 30, הא ותו לא.
לשון אחר; בעוד שבחלק מהמצבים, משלמת קלאבמרקט לקוסמוס זמן רב לאחר שכספי התמורה של הסחורה הגיעו לחזקתה, הרי שבמצבים אחרים זוכה קוסמוס לתשלום חודשים אחדים בטרם זכתה קלאמברקט למלוא התשלום; יוצא, כי אין כל קשר אחיד וכללי בין התשלומים, זולת התחייבותה החוזית של קלאבמרקט לשלם לקוסמוס את סכום המכר בניקוי עמלה.
נקל לראות, כי מצב כזה אינו מתיישב כלל ועיקר עם עקיבה קניינית אחר סכום פלוני שהתקבל; עקיבה קניינית, מעצם טיבה היתה אמורה "לגלגל" את אותו הסכום, כפי ובמועד שהתקבל (ולכל היותר, בהפרש זמן מוסכם וניקוי עמלה מוסכמת) מהקונה לקלאבמרקט, וממנה לקוסמוס - קרי, במצב כזה, לא היתה קלאבמרקט אלא "צינור" להעברת הכספים, למעט עמלה, כאשר אופן התשלום ומועדו הינם סימטריים לכל אורך הדרך. כך למשל: כאשר פלוני הלקוח רכש סחורה בסך 1000 ₪, בחמישה תשלומים שווים בני 200 ₪ כל-אחד, הרי במצב של עקיבה קניינית אמיתית, לא היתה קוסמוס זכאית ל-1000 ₪ בתום 30 יום ממועד הרכישה, אלא לחמישה תשלומים בני 200 ₪ כל-אחד (בניקוי עמלה), במועד אחיד ומוסכם ממועד פרעונו של כל תשלום לידי קלאמברקט.
9. אין ספק, כי לא כזה הוא המנגנון בין הצדדים.

לעניין זה, אין נפקא מינא אם שיעור העמלה נועד לשפות את קלאבמרקט בגין הסיכון הנובע מהעברת כספים לקוסמוס טרם שנפרעו בפועל לידי קלאבמרקט. גם אם כאלו הם פני הדברים, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין העדר הזהות בין התשלומים, אלא אך מדגיש אותו (באשר אותו סיכון עודף אינו נוצר אלא בשל חוסר הזהות בין התשלומים) - יוצא, כי בנקודה זו מערבת המבקשת מין בשאינו מינו, וטענותיה אך מחזקות את טיעוני הנאמנים.
באורח דומה, הרי שבנסיבות המקרה דנן אין מנגנון הקידוד המיוחד והמעקב מסייע למבקשת. אכן, לא פעם עשוי מנגנון כזה לחזק את הטענה בדבר שימור בעלות, אולם בדרך כלל אין עסקינן אלא בראיה נוספת במכלול הראיות, אשר משקלה נקבע בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מעובדות המקרה הנוכחי (אשר כאמור, אינן שנויות במחלוקת אמיתית), עולה מסקנה ברורה, כי מנגנון הקידוד נועד אכן לפקח ולהעביר למבקשת מידע בזמן אמת על הסכומים המגיעים לה (דבר מתבקש נוכח מנגנון המכירה שקבעו הצדדים), אולם אין בו בכדי לגבור על העובדות הברורות המעידות כי לא התקיימה עקיבה קניינית אחר נכס אחד, אלא דמי הממכר נבלעו (כך על-פי החוזה) בנכסי קלאבמרקט, ובתמורתם ניתנה למבקשת זכות אובליגטורית לקבלת סכומים מהרשת - הכל כפי שהובהר בהרחבה במסגרת החלטתי זו. רציונל זה, של אבחנה בין נכס כספי "מתגלגל" שהוא נשואה של זכות קניינית נמשכת, לבין מצב של "זה בתמורה (אובליגטורית) לזה", אינו אך ורק פרי קביעה שרירותית ב"פסיקה מחוזית בלתי מחייבת", אלא נובע במישרין משורת ההגיון ומעצם האבחנה בין חיוב לקניין; ואין לי אלא להצטרף בעניין זה למושכלות שקבע כב' הנשיא גורן בעניין דלתא.

10. טרם אניח את עטי, מן הראוי להתייחס בקצרה למספר טענות נוספות שעלו בטיעוני הצדדים.
אין כל צורך להכריע, בנסיבות העניין, בסוגיות הכרוכות בעיכוב המבקשת בנטילת סחורתה, וזאת בימים של ערב הקריסה. זאת, באשר סוגיה זו, כמו גם השאלה האם נקטו מנהלי סניפים אלו או אחרים בהתנהגות "בריונית" (כך לשיטת המבקשת), אינה נדרשת כלל לבירור המחלוקת נשוא הבקשה. די אם אעיר, בלא להכריע בדבר, כי לעיתים נוהגים בתי המשפט לעכב, לזמן קצר, את כל ההליכים ומשיכות הסחורה מעסקיה של חברה העומדת על סף או בראשיתה של הקפאת הליכים סבוכה. זאת, כדי למנוע מצב של תוהו-ובוהו, מעשי אלימות ויצירת מצב בלתי הפיך, ובכדי לאפשר לבעלי התפקיד החדשים מספר ימים ליטול חזקה על החברה ולבוא בדברים עם נושיה וספקיה.
בעניין זה, לא ירדתי לסוף דעתה של המבקשת, ודומה כי אין עסקינן אלא ב"טענת אווירה", אשר לא היה צורך אמיתי להעלותה; כך גם בעניין האיזכור החוזר ונשנה של "טעימות" מעשה ידי הלקוחות (באשר הנאמנים לא חלקו כי בשלב בו היתה הסחורה בדוכן, חלה עליה תניית שימור בעלות), וכן בטענה הגורפת והתמוהה בכתב התשובה, לפיה לא הביאו הנאמנים ולו "טענה אחת הנתמכת בראיות בכדי לסתור את גרסת המבקשת" - זאת, כאשר עניין לנו, במובהק, בבקשה שאין כל מחלוקת אמיתית אודות התשתית העובדתית בבבסיסה, להבדיל מפרשנותה.

אין לי אלא להצר, על ריבוי השימוש בטיעונים כאלו.

נוסף לאמור לעיל, לא מצאתי דבר בטיעוני המבקשת אודות "נאמנות קונסטרוקטיבית"; קשה עלי הטענה הקובלת כנגד הנאמנים על הדרך בה החזיקו את התמורה, כאשר אלו האחרונים לא פעלו אלא בדרכים שנקבעו בחוזה עצמו. בנסיבות המקרה, אף אם קיימת תחולה לדינים מסוג אלו במשפט הנוהג (ואין צורך להכריע בעניין בנסיבות המקרה), הרי אין כל צורך להכביר מילים, כי המקרה הנוכחי אינו תואם כלל ועיקר יחסי נאמנות. בעניין זה, אין לי אלא להסכים, במלוא הכבוד הראוי, לאמור בעניין זה בטיעוני המשיבים.

11. סוף דבר; נסיבות המקרה מלמדות, כי תניית שימור הבעלות שנקבעה בין הצדדים, חלה על הסחורה עד מכירתה, וכי הצדדים לא התכוונו להחילה על דמי המכר, באופן שיאפשר עקיבה קניינית. מסקנה זו נובעת ומעוגנת היטב במנגנון החוזי שנקבע לעניין התמורה, ואף משתלבת היטב עם לשון החוזה, אשר נוקט לשון שימור בעלות על המוצרים, להבדיל מתמורתם. יוצא, כי טיעוני המבקשת נשללים הן מלשון החוזה, הן מהגיונו והן מפרשנותו התכליתית.

אי לכך, דין הבקשה להדחות.
בנסיבות המקרה, נוכח התמשכות הפרשה ונוכח התנהלותה של המבקשת, תישא המבקשת בהוצאות הנאמנים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות נוספות לטובת כונס הנכסים הרשמי והנושים המובטחים.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"א באייר, תשס"ו (9 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת
תפארת








פשר בית משפט מחוזי 1700/05 קוסמוס שיווק – כ.ר. נ' עו"ד שלמה נס, רו"ח, . רו"ח גבי טרבלסי בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/05/2006)