פסקי דין על בריג'יט מרקו | פסקי דין על עיריית נצרת עילית

1972/04 עב     22/05/2006




עב 1972/04 בריג'יט מרקו נ' עיריית נצרת עילית




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב 001972/04



22/05/2006


בפני
:
כב' השופטת אורית יעקבס

נציגת ציבור (עובדים): הגב' לכמן ברכה
נציג ציבור (מעבידים): מר דני מיבר


בעניין:
בריג'יט מרקו



ע"י ב"כ עוה"ד
סירוטה יונה

התובעת


- נגד -



עיריית נצרת עילית



ע"י ב"כ עוה"ד
גורדון אולגה

הנתבעת


פסק דין


1. לפנינו תביעה להשבת הוצאות נסיעה ממקום מגורי התובעת בקרית ביאליק למקום עבודתה בנצרת עילית ובחזרה וזאת עבור התקופה שמיום 11/2/97 ועד לסוף חודש פברואר 2003, עת פרשה לגמלאות.

2. להלן העובדות הצריכות לענין:

א. התובעת שימשה כמנהלת מדור שכר אצל הנתבעת, בתקופה הרלוונטית לתביעה .

ב. במועד כלשהו העתיקה התובעת את מקום מגוריה מנצרת עילית לקרית ביאליק.

ג. התובעת לא מילאה טופס פורמאלי של בקשה לקבלת הוצאות נסיעה.

ד. התובעת הגישה שני מכתבים באשר להחזר הוצאות נסיעה: מכתב מיום 24/2/97,
מכתב מיום 10/2/99, בנוסף הגישה התובעת מכתב נוסף שעניינו אחזקת רכב - מכתב מיום 9/3/00.

ה. הנתבעת לא מסרה לתובעת תשובה בכתב למכתבים הנ"ל.

ו. ימי העדרותה של התובעת במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, הועמדו, בהסכמת הצדדים, על 256 ימים.

ז. ביום 3/2/05 שילמה הנתבעת לתובעת קצובת נסיעה מוגדלת בסכום של 6,987.27 ₪ וזאת בגין התקופה שמחודש יולי 2002 עד לסוף חודש פברואר 2003, בעקבות תשלום זה הפחיתה התובעת את סכום התביעה מסכום של 64,418 ₪ לסכום של 57,430.73 ₪.

3. הבסיס לזכאות

סעיף 1-4.4.3 (ה) לאוגדן תנאי השירות במועד הרלוונטי לתביעה, הוא הקובע בעניינינו ובו נאמר:
"עובד העובר למקום מגורים מחוץ לשטח השיפוט של הרשות המקומית שבה הוא גר, ובעקבות העברה זו הגיש לאחראי בקשה להגדלת הקצובה או בקשה לקצובה שלפני כן לא היה זכאי לה - תישקל בקשתו לגופה, ואפשר לאשרה במקרה שהעובד החליף את מקום מגוריו מטעמים אישיים-משפחתיים, אשר הוכחו כמוצדקים ע"י האחראי של משרדו, כגון מטעמי בריאות, חינוך ילדים או שיפור תנאי דיור גרועים, הרצון לשפר תנאי דיור, אינו כשהוא לעצמו, סיבה מוצדקת לענין זה, אלא רק אם היו תנאי הדיור הקודמים של העובד רעים".

הנתבעת לומדת מסעיף זה כי יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:

א. מילוי טופס בקשה לאישור קצובת נסיעה מוגדלת (בהתאם לטופס המצוי באוגדן).

ב. קבלת אישור ראש העירייה.

ג. הגשת דיווחי נסיעות בפועל, מידי חודש בחודשו, כנדרש מעובדים המתגוררים מחוץ לעיר.

4. מילוי טופס בקשה

כבר עתה נבהיר, כי "תנאי" זה, בנסיבות הראיתיות שהוצגו לפנינו, אינו יכול להיחשב כתנאי בילתו אין ונבהיר.
מאחר והנתבעת אינה חולקת על כך ששני מכתבים הגישה התובעת בענין הוצאות הנסיעה (המכתב מיום 24/2/97 והמכתב מיום 10/2/99) ומאחר ואין חולק על כך שהתובעת לא קיבלה תשובה כתובה בקשר למכתביה אלו ומאחר ולא נטען על ידי הנתבעת ו/או על ידי העד מטעמה - מר רוזנברג (עד אשר הותיר עלינו רושם מהימן ביותר) כי בשלב כלשהו נאמר לה שבקשתה נדחית בשל העובדה או לפחות גם בשל העובדה שלא הוגשה על טופס בקשה פורמאלי, הרי שאנו מקבלים את טענת התובעת לפיה העלאת טענה שכזו נגועה בחוסר תום לב.

בענין זה נבהיר כי תפקידה של התובעת, אינו יכול, בנושא זה, לשמש כנגדה.
בנקודה זו אנו מאמינים לתובעת וסבורים כי לו ידעה האחרונה שעליה למלא טופס מסויים כתנאי מקדמי לקבלת בקשתה, חזקה עליה כי היתה עושה כן.
ונוסיף עוד בנקודה זו - ציפיה לגיטימית ממעביד כדוגמת עירייה לנהוג במשנה זהירות בעניינים הקשורים לזכויות פוטנציאליות של עובדיו ובענין זה היה מקום לצפות שהנתבעת היתה מאפשרת לתובעת "לתקן" את טעותה באי מילוי הטופס המתאים, בדרך פשוטה ביותר של שליחת מכתב המבהיר לה שבקשתה נדחתה כבר בשל כך שלא מילאה את הטופס המתאים, משלא עשתה כן הנתבעת ומשגם מעדותו המהימנה של עד הנתבעת לא עלה כי נושא זה היה בעוכרי התובעת, הרינו דוחים טענה זו.

5. קבלת אישור ראש העירייה

בנקודה זו אנו מאמינים לעד הנתבעת ומקבלים את גירסת הנתבעת להשתלשלות העניינים ולחוסר ההגיון שבגירסת התובעת.

התובעת טענה וכי מאז עברה לקרית ביאליק ביקשה לקבל החזרי נסיעה ואף כתבה מכתב בענין זה ביום 24/2/97 - מכתב אותו הפנתה למר רוזנברג - מנהל אגף משאבי אנוש ומשק (נספח א' לתצהיר התובעת).

התובעת טענה עוד כי משלא זכה מכתבה הנ"ל למענה היא כתבה מכתב נוסף, הוא המכתב מיום 10/2/99 (נספח ב' לתצהיר התובעת), במסגרתו פנתה למר וויניש מי שהיה אז מנהל משאבי אנוש ומשק.

בנוסף העידה התובעת כי פנתה גם בע"פ בבקשה לקבל הוצאות נסיעה.

התובעת טענה כי לא קיבלה כל תשובה בכתב ואף לא בע"פ, לפניותיה הנ"ל.

התובעת ביססה, בין היתר, טענתה, לפיה לא קיבלה תשובה על העובדה שפנתה שוב - בשנת 1999, טענתה היתה שלו היתה מקבלת תשובה לא היתה פונה שנית (עמ' 12 שורה 2 לפרוטוקול).
התובעת העידה כי האמינה שלפי אוגדן השירות מגיעים לה החזרי הוצאות נסיעה (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול).

טענותיה והסבריה אלו של התובעת לא הרשימו אותנו במהימנותם, שכן אנו מאמינים למר רוזנברג כי מסר לתובעת, את עמדת ראש העיריה וכפי שהעיד:

"בדרך כלל עובד שכותב מכתב, הוא גם מקבל תשובה במכתב, במקרה הזה מאחר והתובעת עבדה באותו אגף שאני הייתי אחראי עליו ואנחנו היינו רואים אחד את השני עשרות פעמים ביום, לאחר שאני אמרתי לה שהתשובה שלילית, לא החתמתי אותה על התשובה..התובעת קיבלה את התשובה" (עמ' 20 שורות 8-4 לפרוטוקול).

ובהמשך, השיב העד, לשאלת בית הדין:

"אני משיב שגם ממני אישית קיבל (היה צ"ל "קיבלה") התובעת את התשובה. אני מבקש להוסיף שאני לא משאיר דברים פתוחים, כשאני הצעתי לתובעת לכתוב את הבקשה להחזר הוצאות, ברגע שקיבלתי את התשובה השלילית הודעתי לה על כך" (עמ' 20 שורות 11-9 לפרוטוקול).

העד המשיך להשיב בכנות כי על תשובת ראש העיר ידע מכך שראש העיר מסר לו את התשובה באופן אישי (עמ' 20 שורות 15-12 לפרוטוקול).
אנו סבורים שקיימת בעייתיות בעובדה שתשובת ראש העיר לא נכתבה ולא נמסרה לתובעת בכתב, יחד עם זאת ובהתחשב ברושם האמין שהשאיר עלינו עד הנתבעת, הרינו מקבלים את דבריו וקובעים שבנסיבות המיוחדות שלפנינו ובהתחשב ביחסי העבודה הקרובים ששררו, בתקופה הרלוונטית, בין התובעת לבין עד הנתבעת, אין לקבל את טענת התובעת כאילו לא ידעה על תשובת ראש העיר.

ונבהיר, העובדה שתשובת ראש העיר לא ניתנה בכתב אין בה כדי להעיד על כך ששיקול דעתו של ראש העיר היה שגוי ו/או שיש לקבוע כי החלטתו בטלה.

ובענין זה, לא מצאנו שהעובדה שראש העיר לא הגיע להעיד, יש בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת גירסת הנתבעת וזאת כאמור בהתחשב ברושם המהימן ביותר שהותיר עלינו מר רוזנברג.

בנקודה זו נוסיף כי גם העובדה שהתובעת המתינה כשנתיים עד אשר פנתה, שוב, במכתב, בנושא, מחלישה אף היא את גירסתה.

אנו מקבלים את גירסת הנתבעת לפיה התובעת אשר ידעה על עמדת ראש העיר, המתינה תקופה מסויימת (שנראתה לה סבירה) ופנתה בפני
ה חדשה ו/או מחודשת אל נושא התפקיד החדש - מר שלמה וייניש.
חיזוק לקביעתנו אנו מוצאים גם בנוסח המכתב השני בו לא טרחה לציין את פנייתה הקודמת, למעלה משנתיים קודם לכן.

ברצוננו להדגיש כי איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה, בין לבין פנתה בע"פ בניסיון לברר מה עלה בגורל פנייתה - טענה זו אינה תואמת את אופן התנהלות התובעת, עליה למדנו מעדותו המהימנה של עד הנתבעת:"מה עוד שאני אמרתי לה לכתוב את המכתב שכן היא לא רצתה לכתוב אותו" (עמ' 19 שורה 25 לפרוטוקול). מה גם שהתנהלותה של התובעת כפי שהיא מתוארת על ידה אינה עולה בקנה אחד עם התרשמותנו ממנה ועם התפקיד המשמעותי אותה מילאה אצל הנתבעת.

ונדגיש וזאת מבלי להפחית בחשיבותו של אף עובד (זוטר כבכיר) כי אנו התרשמנו שניכר בתובעת (גם אם ניסתה להפחית בערך היקף ידיעותיה) כי תפקידה היה בכיר משל עובד זוטר ובהתאם רמת הציפיות ממנה - דבר אשר יש לו משמעות על אופן התנהלותה, שהרי יש דברים שלו היו נטענים על ידי עובד זוטר יתכן והיו מרשימים אותנו בכנותם אולם שעה שאלו נאמרים על ידי עובדת בכירה ברמתה של התובעת, לא מצאנו כי הם נאמרו בכנות וכי יש בהם כדי לתאר את מצב העובדתי האמיתי, לאשורו.

6. המכתבים

התובעת הגישה, כאמור, שני מכתבים באשר להחזר הוצאות נסיעה: מכתב מיום 24/2/97,
מכתב מיום 10/2/99, בנוסף הגישה התובעת מכתב נוסף שעניינו אחזקת רכב - מכתב מיום 9/3/00, לגביו איננו מקבלים את טענת התובעת כאילו זה מכתב "נוסף" הקשור לעניננו.

א. המכתב מיום 24/2/97 -

עיון במכתב זה מלמד אותנו כי התובעת התייחסה לכך שעברה דירה ביום 11/2/97 "עקב עבודתו של בעלי במחוז חיפה וסיבות רפואיות משפחתיות".
מעבר לאמירה זו אין שום פירוט לענין "הסיבות הרפואיות המשפחתיות" ואין שום מסמך המבסס קיומן של סיבות אלו.
חשוב להדגיש כי הסעיף הרלוונטי באוגדן השירות, אינו מחייב לאשר את קצובת הנסיעות המוגדלת ו"אפשר לאשרה" "במקרה שהעובד החליף את מקום מגוריו מטעמים אישיים-משפחתיים, אשר הוכחו כמוצדקים ע"י האחראי של משרדו, כגון מטעמי בריאות, חינוך ילדים או שיפור תנאי דיור גרועים".
מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי על מבקש הקצבה המוגדלת לשכנע בצדקת טעמיו האישיים - משפחתיים.
הגם שאיננו נדרשים להיכנס לנעליו של ראש העירייה הרי שלא ניתן להגיד שיש במכתב הלאקוני אותו הגישה התובעת ביום 24/2/97 משום פירוט אשר יש בו כדי להקשות על הבנת דחיית הבקשה ועל כן איננו סבורים כי בנסיבות הענין ניתן לטעון כנגד ראש העירייה, אשר דחה את בקשת התובעת, בהתבסס על "בקשתה"הראשונה.

ב. המכתב מיום 10/2/99 -

עיון במכתב זה מלמד אותנו כי בו נקטה התובעת לשון "חסכנית" אף יותר ממכתבה הראשון, שכן בו ציינה:"אני החתומה מטה...נאלצתי לצערי לעזוב את נצרת עילית עקב עבודתו של בעלי שהועבר לעבוד בחיפה וכעת אני מתגוררת בקרית ביאליק...אבקש לעזור לי לקבל החזר נסיעות לעבודה".

הווה אומר, גם ממכתב זה לא עולה שהתובעת עשתה מאמצים רציניים לשכנע את הגורם המחליט לאשר לה החזר נסיעות אשר "אפשר" לאשר ועל כן כל שקבענו לגבי המכתב הראשון, חל ביתר שאת על המכתב השני.

7. הסכמה שמקורה בהתנהגות

מאחר וקצבת הנסיעות החריגה אינה בבחינת זכות קוגנטית המגיע לעובד, הרי שאנו סבורים כי במקרה זה ולאור התנהגותה רבת השנים של התובעת, ניתן לראותה כמי שהסכימה וכמי שקיבלה את "רוע הגזרה" לפיה לא אושרה לה קצבת הנסיעות החריגה ועל כן לא מצאנו כי יש להעתר לתביעתה, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שמיום 11/2/97 ועד לחודש יוני 2002.

בשולי הדברים נציין כי אנו מאמינים לתובעת כי עברה להתגורר בקרית ביאליק מחודש פברואר 1997.
8. התקופה שמחודש יולי 2002 ועד לחודש פברואר 2003

בענין זה מקובלות עלינו טענות התובעת ועל כן הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי ריבית והצמדה על הסכום של 6,987.27 ₪ מחודש אוקטובר 2002 ועד התשלום בפברואר 2005 .

9. הוצאות

בהתחשב בתוצאה אליה הגענו הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:

א. סכום של 400 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 1,600 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק.
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

10. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על

פסק דין
זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין.


ניתן היום כ"ד באייר, תשס"ו (22 במאי, 2006) בהעדר הצדדים.



אורית יעקבס
– שופטת

גב' לכמן ברכה
נציגת ציבור (עובדים)

מר דני מיבר
נציג ציבור (מעבידים)










עב בית דין אזורי לעבודה 1972/04 בריג'יט מרקו נ' עיריית נצרת עילית (פורסם ב-ֽ 22/05/2006)