פסקי דין על גו'זף סאוסו איגמנג' | פסקי דין על סייג רחל | פסקי דין על סייג אברהם (אורי) |

8789/04 דמ     28/05/2006




דמ 8789/04 גו'זף סאוסו איגמנג' נ' סייג רחל , סייג אברהם (אורי)




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

דמ 008789/04
בפני
כב' השופט אילן איטח


28/05/2006





בעניין:
גו'זף סאוסו איגמנג'

ע"י ב"כ עו"ד רונקין יואב




התובע

נ ג ד


1. סייג רחל

2. סייג אברהם (אורי)





הנתבעים

פסק דין


1. 1. התובע, עובד זר השוהה בישראל ללא אשרת שהיה, טוען כי עבד בביתם של הנתבעים בתקופה שממחצית חודש 5/03 ועד לסוף חודש 2/04 כעובד תחזוקה. לטענתו החל ממחצית חודש 8/03 ועד לסיום עבודתו לא שולם לו שכרו כלל עד שנאלץ בשל כך לעזוב את העבודה. עוד טען כי לא שולמו לו שעות נוספות בכל התקופה. הנתבעים מנגד מכחישים כי העסיקו את התובע בתקופות הנטענות וטוענים כי העסיקו את התובע מספר ימים בודדים בחודש ינואר 2004 בלבד ושילמו לו את כל שכרו.

2. 2. התובע יליד אוגוסט 1983 הגיע לישראל בשנת 1998 עם אשרת תייר שתוקפה לשבועיים. מאז הוא שוהה בישראל ללא אשרת שהיה. לטענתו שהה עם אחותו ולא עבד, ורק החל משנת 2000 החל לעבוד כעובד יומי בניקיון בתים, וזאת (לטענתו) עד לתחילת העבודה אצל הנתבעים ולאחריה.

3. 3. הנתבעים הם בני זוג אשר בבעלותם עסק העוסק במיזמים חקלאיים בארץ ובחו"ל. לבני הזוג בית ומשק במושב גיתית שבבקעת הירדן, ובנוסף הם מתגוררים, ביחד עם ארבעת ילדיהם, החל משנת 2000 או 2001 ועד היום בבית בארסוף שבחוף השרון, בבית שלטענתם שייך לקרובי משפחה והמגורים בו הם פרי "סידור זה או אחר". לפיכך, מכנים הנתבעים את מגוריהם בארסוף כמגורים "זמניים". הנתבעים החזיקו עד לחודש ינואר 2004 במשרד בבנין משרדים בהרצליה. אין חולק כי הנתבעים נקלעו בתקופה הרלוונטית לקשיים כלכליים ובגינם נפתחו כנגדם הליכי הוצאה לפועל.

4. 4. התביעה הוגשה ביום 28.9.04, באמצעות בא כוחו הקודם של התובע עו"ד אליוב. בחודש 11/04 הוגש כתב הגנה והוכחשו טענות התובע. ביום 16.1.05 הוגשה בקשה לעדות מוקדמת, תוך שהתובע מנמק את הבקשה בכך "שתוקף אשרת השהייה שלי פג, ותביעתי היא זאת שמעכבת כיום את יציאתי מישראל". הבקשה נענתה אך התובע לא התייצב לישיבה שנקבעה (כב' הרשם אורגיל) ובקשתו נדחתה תוך שנקבע כי ענין זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתיק העיקרי. ביום 9.1.06 הוגש כתב הגנה מפורט המכחיש חזיתית את טענות התובע.

5. 5. להלן גרסת התובע בתמצית, כפי שפורטה בתצהירו השני מיום 29.5.05:

5.1. 5.1. לטענתו הוא סיכם עם הנתבעים על ביצוע עבודת ניקיון, בישול, גיהוץ וכיוצ"ב ועל מגורים בבית, וזאת בתמורה לשכר חודשי של 800$ והוצאות של 100 ₪ לשבוע. בהקשר זה יצויין כי ענין ההוצאות לא בא זיכרו בכתב התביעה או בתצהירו הראשון מיום 23.1.05. לטענתו הוא הועסק משעה 07:00 ועד לשעה 19:00 כל יום.

5.2. 5.2. החל ממחצית חודש 8/03 חדלו הנתבעים לשלם לתובע את שכרם. התובע לא מפרט את הסיבה לכך. לטענתו, בסופו של יום לאור אי תשלום השכר נאלץ התובע לסיים את העבודה ולפנות את הבית.

5.3. 5.3. על שהתרחש לאחר סיום העבודה מצהיר התובע כדלהלן:

"9. לאחר שסיימתי את עבודתי פניתי שוב אל הנתבעים מספר פעמים על מנת לקבל את הכספים שהגיעו לי, אולם הם דחו אותי על הסף. לאחר מספר פניות הסכימו הנתבעים לשלם לי על חשבון החוב סך של 500$.
10. 10. לאחר פניות נוספות הוסכם עם הנתבעים כי קרובת משפחה שלי תגיע לביתם על מנת לקבל עבורי את החוב זאת מאחר התחלתי לעבוד במקום מרוחק מביתם של הנתבעים ולא הייתה לי אפשרות להגיע לביתם.
11. 11. קרובת המשפחה שלי נסעה כל הדרך מתל-אביב ועד לביתם של הנתבעים אולם הנתבעים החליטו לשלם לה סכום מגוחך של 400 ₪ בלבד."

5.4. 5.4. מוסיף התובע ומעיד שפניות ב"כ הקודם לא הועילו למרות שהחוב לא הוכחש, ובתמיכה הוא צרף את מכתבו של עו"ד אליוב מיום 13.7.04 (נספח א' לתצהירו) שנוסחו כדלהלן:

"לכבוד
מר אורי סייג
א.נ.,
הנדון: ג'וזף – תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות
בהמשך לשיחתנו הטלפונית ולמען הסדר הטוב הריני להעלות על הכתב תוכן שיחתנו.
1. 1. כפי שידוע לך הועסק מרשי, מר גו'זף, על ידך ועל ידי אשתך, גב' רחל סייג, בביתכם שבשכונת ארסוף.
2. 2. בגין תקופת העסקתו נותרתם חייבים למרשי סך של 4,800$.
3. 3. כפי שהודעת לי הנך מכיר בחובך למרשי אולם מכורח הנסיבות אין באפשרותך לשלם למרשי, בשלב זה, את הכספים המגיעים לו.
4. 4. כפי שהסברתי וכפי שבוודאי ידוע לך היטב הרי שמצבו של מרשי לא הוטב בתקופה האחרונה והוא חייב לעזוב את ישראל.
5. 5. העובדה כי טרם שולם לו שכרו היא המערכת את עזיבתו של מרשי מישראל ופוגעת בו מאוד.
6. 6. בהתאם, הובטח לי על ידך כי הנך עושה את כל שלאל ידך על מנת לשלם למרשי את הכספים המגיעים לו בדין ובהתאם יוסדר עניין התשלום בתוך שלושה עד ארבעה שבועות לכל המאוחר.
7. 7. משכך הם פני הדברים הנני מעכב את המשך הטיפול המשפטי בעניין זה עד ליום 15 באוגוסט על מנת לאפשר לכב' להסדיר את עניין התשלום.
8. 8. אין להסיק מהאמור במכתב זה או מהחסר בו כויתור על טענה ו/או דרישה ו/או תביעה.

בכבוד רב,
אמיר אליוב, עו"ד"

יצוין שבתצהירו הראשון טען התובע כי הקשר בינו לבין הנתבעים נעשה באמצעות חברה לסיעוד בשם "גל" מהעיר ראשון לציון.

6. 6. הנתבעים מכחישים את הטענות. לטענתם התובע הועסק על ידם מספר ימים בודדים בחודש ינואר 2004 כסיוע להעברת המשרד מהרצליה לביתם בארסוף. בתקופה זו הוא לן בביתם. שכרו שולם והוא עזב את ביתם.

7. 7. בישיבת הקד"מ מיום 26.12.05 הודיעו ב"כ הנוכחי של התובע כי "נוכח ההכחשה המוחלטת של יחסי עובד ומעביד, לרבות תקופת הקשר בין הצדדים, אני מבקש להגיש תצהירים נוספים" ולחלופין לזמן עדים.

8. 8. ביום 16.1.06 הוגש תצהירה של הגב' כרמית מנדלבוים (להלן – העדה). לטענתה, בתחילת שנת 2003 פנה אליה התובע וביקש את עזרתה במציאת עבודה כאיש ניקיון ותחזוקה. לטענתה בסמוך לכך פנו אליה הנתבעים וביקשו את עזרתה במציאת עובד זר לביצוע עבודות אחזקה וניקיון בביתם שבארסוף. לטענתה היא המליצה להם על התובע "אותו הכרתי באופן אישי וכך אכן היה". לטענתה לאחר מספר חודשים פנה אליה התובע וסיפר כי חדלו לשלם לו את שכרו. העדה טוענת כי יצרה קשר עם הנתבעת ושאלה לפשר הדבר והנתבעת השיבה שכרגע אין להם כסף אך הם ישלמו ברגע שיהיה להם. לטענת העדה, במהלך חודש 12/03, לפני ה"קריסמס" פנה אליה שוב התובע בקשר לאי תשלום השכר והיא פנתה שוב לנתבעת בענין זה והיא נענתה בתשובה שזה לא מעניינה.

9. 9. הנתבעים, על אף שלא היו מיוצגים הגישו, בהסכמתם, תצהירים ובו הכחישו את טענות התובע. הנתבעת מעידה בתצהירה כדלהלן:

"4. הקשר בין התובע וביני נוצר בסוף דצמבר 2003 התובע עבד כעובד נקיון לפי שעות במספר מקומות שונים, בהם הרצליה פיתוח. נדרשתי למישהו שיסייע בידינו לפרק ולארוז ולהעביר את ציוד המשרד שהיה בשימושי בהרצליה פיתוח ברח' שנקר 14 לארסוף. בבית שאנו מתגוררים בו באופן זמני. ההעברה וסידור הציוד בארסוף נמשכו מספר ימים לפי הרישום אצלי, שילמתי לתובע במזומן את הסך 1,082 ₪ מלא התמורה שהגיע לו. למיטב זכרוני שהה אצלנו התובע כ-10 ימים.
5. 5. התובע טען כי למספר ימים עליו ללון במקום אחר ולא במקום הקבוע בו גר בדרום ת"א כיוון שלאותו בית פרצו ממשטרת ההגירה והם נמצאים שם בימים האחרונים. הסכמתי כי יסייע במשך מספר ימים בצמוד אלי בסידור הציוד בבית וילון ויאכל אצלנו. למיטב זכרוני הסידור נמשך כ-10 ימים. במהלך ימים אלה רשמתי ביומני את שעות העסקתו ואני מצרפת לתצהירי זה כחלק בלתי נפרד ממנו את דפי היומן כמוצג 1. בסוף הסידור שלמתי לו במזומן את מלא הסכום ונפרדנו מאז לא שמעתי ממנו מאום עד להגשת התביעה ולא ראינו או נפגשנו עם שום קרובת משפחה של התובע ולא קיבלנו מכתב מבא כוחו. יודגש כי מס' הפקס המצוין בנספח א' לתצהיר התובע היה קיים במשרד אותו עזבנו בינואר 2004, יודגש כי תביעתו נעשתה באוגוסט 2004 עצם השיהוי בהגשת התביעה מדבר בעד עצמו.
6. 6. התובע רצה להישאר אצלנו, ואולם לא היה לי צורך בכך וגם ביקשתיו לעזוב במיידית כיוון שלא רציתי להסתבך בהלנת עובד זר ללא רשיון."
..........
8. מעולם לא היה לי קשר טלפוני ו/או כל שהוא עם הגב' כרמית מנדלבוים, אינני מכירה אותה ולא ראיתי אותה."

הנתבע מעיד בתצהירו כדלהלן:

"1. מעולם לא שוחחתי בטלפון עם מר אבי אליוב, נספח א' לתצהיר התובע, לא התקבל אצלי. יודגש כי מס' פקס זה היה במשרד בהרצליה פיתוח אותו עזבנו בינואר 2004.
2. 2. לא גייסתי את התובע לעבודה כלשהי, רעייתי עסקה בהעסקתו לתקופה קצרה לצורך פירוק והעברת המשרד, הוא לן אצלנו לתקופה קצרה אינני זוכר את כל הפרטים, רעייתי טיפלה בכך.
3. 3. לא פגשתי קרובת משפחה כלשהי של התובע.
4. 4. אינני חב לתובע מאום.
5. 5. לא פניתי אל גב' כרמית מנדלבויים מעולם, לא שוחחתי עמה מעולם."

10. 10. ביום 11.5.06 התקיימה ישיבת הוכחות1[1] בה העידו התובע (בסיוע מתורגמן לאנגלית), העדה והנתבעים. יצוין כי זמן מה לפני ישיבת ההוכחות נעצר התובע על ידי משטרת ההגירה. ביום 24.5.06 התקיימה ישיבה להשלמת הסיכומים. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את כלל הראיות והטענות החלטתי לדחות את התביעה. שכן לטעמי התובע לא הרים את הנטל הדרוש להוכחת תביעתו – לכל היותר ניתן לראות בכפות המאזניים כמעויינות, ואלה עיקרי טעמיי בתמצית:

10.1. 10.1. לא הובאו ראיות מספיקות על אף שמתבקש היה להביאן. התובע אשר היה ער לקושי שבקבלת התביעה רק על יסוד עדותו היה ער לצורך בעדים נוספים. התובע הסתפק בהעדתה של העדה. אלא שבחקירתה הנגדית הסתבר כי בינה לבין התובע קיים קשר שהוא הרבה יותר קרוב ממה שיכול היה להשתמע מהמילים 'הכרה באופן אישי'. מסתבר כי התובע לא רק מוכר באופן אישי אלא הוא בבחינת "ידיד משפחה". מתבקש היה לגלות את מהות הקשר בתצהיר דווקא הניסיון להמעיט בערכו של הקשר גורם לכך שמשקל עדותה של העדה נמוך, במיוחד נוכח המגננה שאפיינה את עדותה ובמיוחד נוכח העובדה שתצהירו של התובע לא תומך בתצהירה. בתצהירו של התובע אין כל איזכור לכך שהקשר בינו לבין הנתבעים אכן נעשה דרך העדה (הוא בכלל נוקב בשם של חברת גל), או לכך שפנה אליה עוד לפני העזיבה פעמיים בקשר לאי תשלום השכר. בנוסף, נוכח ההכחשה הספציפית של הנתבעת לכך שאי פעם שוחחה טלפונית עם העדה, מתבקש היה להמציא ראיות אובייקטיביות שסביר להניח כי הן בנמצא, כגון: תדפיס של שיחות יוצאות או נכנסות. בסיכומים טען ב"כ התובע כי נוכח הזמן שחלף סבר כי יהיה קושי לצרפם. אך מאחר ולא הובאה ראיה לקושי שכזה הרי שאין בידי לקבל דווקא את גרסתה של העדה לגבי קיומן של השיחות הנטענות.

10.2. 10.2. מעל הכל, ממכתבו של בא כוחו הקודם של התובע עולה כי הנתבע הודה בפני
ו בקיומו של החוב. אלא שבא כוחו הקודם של התובע לא הובא לעדות, ובכל הכבוד לא קיבלתי הסבר מספק לכך. במיוחד נוכח טענת הנתבעים, והנתבע במיוחד, אשר הכחישו קיומה של שיחה כאמור וקבלת מכתב כאמור. לזאת יש להוסיף את העובדה כי הנתבעים לא נחקרו בסוגיה זו בכלל והדבר פועל לרעת התובע.

10.3. 10.3. בעדותו של התובע התעוררו מספר תמיהות. ראשית, כאשר נשאל התובע על קיומם של רישומים הוא העיד כי מילא את שעות העבודה מחודש 5/03 ועד לחודש 2/04. כשנשאל היכן הרישום טען כי הם בבית והם נאספו על ידי משטרת ההגירה, מאוחר יותר הבהיר התובע כי הוא התכוון לרישום חד פעמי שביצע כאשר סיכמו על העבודה (7:00 עד 19:00 עם שעה הפסקה). הנתבעים טוענים כי התובע הסתבך בשקר. ב"כ התובע טוען כי הדבר נובע מאי הבנה. הדבר קשה, אך אהיה מוכן להניח לטובת הענין כי מקור "הסתירות" בתשובות התובע הוא באי הבנה של התובע, מטעם זה גם נשאלה שאלת ההבהרה של בית הדין. יחד עם זאת, עדיין מתעוררת התמיהה מדוע "רישום" זה לא צורף. שנית, בעוד העדה העידה כי הנתבעים הופנו אליה על ידי הגב' גלי פרידמן והיא קישרה בינם לבין התובע אותו הכירה באופן אישי, התובע העיד בחקירתו הנגדית שהוא זה שפנה לחברת גל טלפונית, לאחר שקיבל מחברים את מספר הטלפון שלהם ונאמר לו שהם מספקים עבודה. לטענתו הוא צלצל וביקש עבודה והם סיפקו לו. לטענתו "התיווך" נעשה חינם כי הגב' פרידמן חברה של העדה. הנה כי כן, בעוד התובע מעיד כי הוא זה שפנה לחברת גל דווקא ולא לעדה לצורך חיפוש עבודה. העדה מעידה כי הנתבעים הופנו אליה והיא זו שקישרה בינם לבין התובע.

10.4. 10.4. התמיהות ביחס לעדות הנתבעים כפי שפורטו בסיכומי ב"כ התובע לא נעלמה בעיני, יחד עם זאת והגם שאיני מוצא לנכון לאמץ את גרסת הנתבעים דווקא, עדין לא הגעתי למסקנה כי עדותם שקרית. אני מביא בחשבון שהם לא היו מיוצגים וכי בעת חקירתם נענו הנתבעים לבקשת ב"כ התובע כך שהנתבעת שהתה מחוץ לאולם בעת עדות הנתבע. אף על פי כן לא מצאתי סתירות בעדותם אשר יש בהם כדי לקבוע כי כף המאזניים נוטה לחובתם. ב"כ התובע טען כנגד אי העדתם של עדים נוספים מטעם הנתבעים, אלא שיש לזכור כי לא הנתבעים הם אלה שצריכים להוכיח, אלא דווקא התובע ונטל הבאת העדים להוכחת גרסתו מוטל עליו.

11. 11. לאור כל האמור ולו משום שלא שוכנעתי ממכלול הראיות כי יש לקבל את גרסת התובע דווקא, החלטתי לדחות את התביעה.

12. 12. בשים לב לתוצאה ולכך שהתקיימו בתיק 5 ישיבות, אני מחליט לחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ו (28 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

אילן איטח
, שופט

נאוה ינאי
1[1] נציגי הציבור הוזמנו ולא באו ולפיכך ניתן פסק הדין בהעדרם.








דמ בית דין אזורי לעבודה 8789/04 גו'זף סאוסו איגמנג' נ' סייג רחל , סייג אברהם (אורי) (פורסם ב-ֽ 28/05/2006)