פסקי דין על משה אפלבאום | פסקי דין על אורן לוי |

11791/04 עפ     29/05/2006




עפ 11791/04 משה אפלבאום, אורן לוי נ' מדינת ישראל




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 11791/04

ע"פ 118/05
כבוד השופט א' ריבלין

בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין

משה אפלבאום

אורן לוי

המערער בע"פ 11791/04
המערער בע"פ 118/05:
נ ג ד
מדינת ישראל

המשיבה:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.11.04 בת.פ. 1259/01 שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' צמח (ע"ה)

י"ט בטבת התשס"ו (19.01.06)
תאריך הישיבה:
עו"ד משה אלוני

עו"ד שמואל דוד קספר
בשם המערער בע"פ 11791/04:
בשם המערער בע"פ 118/05:

עו"ד ירון מינטקביץ'

בשם המשיבה :
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:
רקע

א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא צמח המנוח) בת"פ 1259/01 מן הימים 20.5.04 ו-25.11.04, בו הורשעו המערערים בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה על ידי מורשה. המערער 2 הורשע, בגין האישום השני, אף בזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. המערערים נדונו לארבע שנות מאסר, והושת עליהם קנס בסך 50,000 ש"ח. בגין האישום השני נגזרו על המערער 2 שנים עשר חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשי מאסר בפועל. כפי שיצוין להלן, צימצם המערער 1 את ערעורו בפני
נו לחומרת העונש, ואילו המערער 2 טען גם כלפי הכרעת הדין.

ברקע הדברים עומדים אירועי קוסובו שהפגיעות בבני אנוש בהם עוררו אנשים בעלי מצפון בעולם, ובכלל זה בישראל, לסייע לפליטים שבתוכם בכסף ובסוגי סיוע אחרים. כעולה כמסתבר מתיק זה, לאחר העיון, גם מי שאינם בעלי מצפון, כמו המערערים, חשבו להיבנות ממצוקת קוסובו ומנכונותם של ישראלים לסייע.

כתב האישום

ב. (1) על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.4.99 נערך יום התרמה למען הפליטים בקוסובו על ידי תנועת "הרוח הישראלית - המגבית לישראל בע"מ" (להלן "הרוח הישראלית") והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן הסוכנות), בשיתוף תחנת הרדיו גלי צה"ל.

(2) במהלך יום ההתרמה פנו אנשי "הרוח הישראלית" טלפונית למוסדות שונים, על מנת לשכנעם לתרום כסף למען הפליטים. השיחות עם חלק מנציגי המוסדות אשר התחייבו לתרום כסף למען הפליטים (להלן התורמים), שודרו ברדיו. לאחר השידור היו התורמים אמורים להעביר את התרומה ל"רוח הישראלית".

(3) באותו יום פנו המערערים לעורך-הדין יואל בורשטיין בבקשה לרישום עמותה. ביום 11.4.99 פנה עורך-הדין אל רשם העמותות, והגיש בקשה לרישום "העמותה למען נפגעי קוסובו" (להלן העמותה) שמטרתה סיוע לנפגעי קוסובו. במקביל הוגשה בקשה כי תינתן קדימות מיוחדת לרישום העמותה, בשל סכנת החיים הנשקפת לפליטים שם.

(4) ביום 13.4.99 נרשמה העמותה על ידי רשם העמותות. המערער 1 נרשם כיו"ר העמותה והמערער 2 כמנכ"ל. המערערים רשמו גם אחרים כחברים בעמותה, אך למעשה שלטו הם בעמותה שליטה בלעדית.

(5) מיד לאחר רישום העמותה פתחו המערערים, בעבור העמותה, חשבון בבנק פועלי אגודת ישראל. המערער 2 היה מורשה החתימה היחיד בחשבון. המערערים אף קיבלו אישור מרשויות המס לפטור מניכוי מס במקור.

(6) כנטען, לאחר יום ההתרמה, פנה המערער 2 אל התורמים, וטען בכזב בפני
הם, כי העמותה היא זו אשר אירגנה את יום ההתרמה בגלי צה"ל, וביקשם להעביר את תרומתם לחשבון הבנק שלה, או למסור לשליח של העמותה את סכום התרומה.

(7) המערערים שלחו אל התורמים מכתבים בשם העמותה, בהם ציינו כי מטרת התרומות היא רכישת מזון, תרופות ואוהלים בעבור הפליטים. זאת מבלי שהיתה להם - כנטען - כל כוונה לעשות בתרומות שימוש כלשהו למען הפליטים, או להעביר להם את הכסף אשר נאסף.

(8) כנטען, באופן זה יצרו המערערים שני מצגי שווא: ראשית, כאילו העמותה, ולא הרוח הישראלית והסוכנות, היא הגורם אשר אירגן את יום ההתרמה אשר שודר בגלי צה"ל, תחת חסות התחנה. שנית, כי בכוונתם להעביר את כספי התרומות לפליטים. המערערים שלחו לכל התורמים תעודות הוקרה בעבור תרומתם. סכום התרומות הסתכם בכ- 342,000 ש"ח.

(9) לאחר ששניים מהתורמים (המועצה האזורית דרום השרון והבנק הבינלאומי הראשון) גילו כי תרומותיהם לא הגיעו לגורם אליו התכוונו להעבירן, פנו לעמותה בדרישה להחזיר את סכום התרומה. המערערים סרבו להחזיר להם את תרומותיהם.

בנוסף קיבלו המערערים במרמה תרומות נוספות בסכום של מעל 150,000 ש"ח מאנשים ומוסדות נוספים, אשר הוטעו על ידיהם לחשוב כאילו תרומותיהם מיועדות לפליטים מקוסובו. בין היתר, שלחו המערערים תלמידי תיכון, אותם ציידו בפנקסי קבלות של העמותה, על מנת להתרים אנשים ברחובות ירושלים. באופן זה אספו כ- 20,000 ש"ח.

(10) הכסף אותו קיבלו המערערים כתרומות עבור הפליטים, הופקד בחשבון הבנק של העמותה. המערערים גנבו כנטען את הכסף מחשבון העמותה והשתמשו בו לצרכיהם, או שנתנו אותו לבני משפחתם ולאחרים.

(11) באישום השני נטען, כי במהלך שנת 2000 היה למערער 2 חשבון בנק בבנק מרכנתיל דיסקונט. בסמוך ליום 14.1.00 היה חשבונו של המערער 2 ביתרת חובה, והוא התבקש לתת לבנק בטוחות לפרעון חובו.

כנטען, בסמוך למועד הבקשה, זייף המערער 2 מסמך, הנחזה להיות מכתב שהופנה אליו מאת הממונה על הגבייה בעיריית ירושלים, לפיו העירייה עתידה לשלם לו, עד יום 17.2.00, סכום של 164,381 ש"ח בעבור ביצוע עבודות. המערער 2 שלח מסמך זה לסניף הבנק על מנת ליצור מצג שווא, כאילו הוא עתיד לקבל סכום זה מהעירייה, והדבר ישמש כבטוחה לחובו. ביום 6.4.00 טען בפני
מנהלת סניף בנק מרכנתיל דיסקונט, ברח' כנפי נשרים, כי הוא עתיד לקבל מהעירייה סכום כסף של מעל 148,000 ש"ח. כתוצאה ממצג השווא קיבל המערער 2 אשראי מהבנק המגיע לסכום של 140,000 ש"ח.

ג. המערערים כפרו באשמה וניהלו הוכחות. המערער 1 נמנע מעדות, בטענה הקשורה בסיכון למצב בריאותו. זאת לאחר שנדחתה טענתו כי אין מקום להשיב על האשמה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד. (1) ב

פסק דין
מפורט ומנומק כדבעי קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים הקימו את העמותה בחטא, למטרת מרמה, כדי לגנוב את כספי התרומות. הקמת העמותה וגניבת כספיה היו מיזם פלילי משותף של שני המערערים, שפעלו יחדיו למטרה עבריינית; המערערים ייסדו את העמותה במטרה להטות את כספי התרומות שנתרמו ביום השידורים בגלי צה"ל אל העמותה שהוקמה על ידיהם, ובסופו של דבר לכיסם. המערערים קיבלו במרמה תרומות רבות, בסך למעלה מ- 500,000 ש"ח, ולא השתמשו בכספים למען פליטי קוסובו.מערער 1 גנב 155,341 ש"ח ומערער 2 214,849 ש"ח. הם עשו שימוש פרטי לצרכיהם שלהם, בכספים שנתרמו. כל שעשו למען פליטים הסתכם לכל היותר ב- 2,500 דולר. וכלשונו של הנשיא המנוח "...אך נכנסו כספים לקופת העמותה - עטו שניהם על השלל ורוקנו את קופת העמותה. הנאשמים עשו כן בשיתוף פעולה ביניהם, כשכל אחד מהם גונב מכספי העמותה למטרותיו הפרטיות כפי יכולתו. הם נהגו בכספים אלה מנהג הפקר, כשכל אחד מהם נטל מלוא חופניים. הם "חגגו" בכספי העמותה והוציאו כספים רבים למותרות". כן מסרו "גרסות מתעתעות ומערפלות במכוון, מופרכות ובלתי אמינות מתחילתן ועד סופן". בית המשפט הרשיע את המערערים באישום הראשון בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה על ידי מורשה. שתיקת המערער 1 חיזקה את משקל הראיות נגדו.

באשר לאישום השני קבע בית המשפט, כי גרסתו של המערער 2 היא "חסרת יסוד ואין בה שמץ של אמת". נקבע כי המערער 2 זייף את המסמך בכוונה לקבל במרמה אשראי מהבנק. מצג זה הניע את הבנק ליתן לו אשראי, והוא היה מודע לכך. הוא הורשע איפוא בזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, ובקבלת דבר במרמה.

(2) על המערערים נגזרו ארבע שנות מאסר בגין העבירות שבאישום הראשון, וכן הוטל עליהם קנס בסך 50,000 ש"ח. בגין האישום השני נגזרו על המערער 2 שנים עשר חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשי מאסר בפועל, שיצטברו לעונש אשר הוטל עליו בגין האישום הראשון.

בית משפט זה (השופט ג'ובראן) עיכב בהסכמת המדינה את ביצוע עונש המאסר, עד למתן

פסק דין
בערעור.

טענות המערערים

ה. (1) תחילה עירער המערער 1 על הכרעת הדין, בטענה כי לא פנה בבקשת תרומה לשום גורם, כי פרש מתפקיד יו"ר העמותה, והתפקיד הוטל על יאיר (מאיר) הבר אשר עשה לשיטתו, יחד עם המערער 2, בעמותה כבתוך שלו. עוד טען, כי המערער 2 היה מורשה החתימה היחידי בחשבון, כרטיס האשראי של העמותה היה על שמו של מערער 2 בלבד, והוא גם זה שפנה אל התורמים. עוד נטען כי המערער 1 לא השתמש בכספי העמותה לצרכיו, ולחלופין אם השתמש בהם, החזיר את כל אשר לקח. ואולם, טרם לדיון צימצם המערער 1 את ערעורו לחומרת העונש בלבד, ולעניין זה נטען כי הוא חולה ביותר, עד כדי סיכון חייו במאסר, וכי העונש שהוטל עליו היה חמור מדי, וכי לא היה מקום להטיל מאסר ולחלופין לא היה מקום להטלת קנס.

(2)(א) המערער 2 טען, כי העמותה הוקמה על ידיו ועל ידי המערער 1, ובשל העדר ניסיון בעמותות ובהתרמה פנו השניים למר מאיר (יאיר) הבר, איש הסוכנות לשעבר, על מנת שישמש מנהל - "הבר היה המוציא והמביא בעמותה, וכל פעולה שפעלה העמותה, עם הגעתו, עברה דרכו ועל פיו ישק דבר.." (עמ' 2 להודעת הערעור של המערער 2). מר הבר הוא קרוב המערער 1. עוד טען המערער 2 כי הראיות מצביעות על כוונתו להקים עמותה אמיתית לכל דבר ועניין, שמטרתה עזרה וסיוע לפליטי קוסובו. הדבר התבטא לטענתו בין היתר, בגיוס מוצרים, שכירת חדרים ששימשו לשיכון הפליטים, שכירת שירותים של יועץ משפטי לעמותה, רישום העמותה ועוד. נטען גם למחדלי חקירה מטעם המשיבה, כגון שנמנעה מהבאת עדה חיונית, גב' חגית לוי, מזכירתו של הבר, אשר בידה להעיד כי הבר לקח מכספי העמותה והמכתבים לגיוס התרומות, ועיצוב תעודות ההוקרה נעשה על ידיה. נטען לפגיעה בזכויות המערער 2, שכן הפעם הראשונה בה פירט התובע את חלקו בפרשה היה בחקירתו בבית המשפט, ובעיקר לאחר שלב הראיות. המערער 2 אף השיג כנגד האמון שנתן בית המשפט בעדותו של הבר, אשר לשיטתו היתה הפכפכה ורצופה סתירות.

עוד נטען, כי לא ניתן לקבוע קיומו של מיזם פלילי - ביצוע בצוותא, המחייב הסכמה בין המתכננים, כאשר מן הראיות עולה תמונה הפוכה: כך למשל טען המערער 2 כי ביטל שיקים שרשם המערער 1, כשהבין מהם מעשיו, וכי לא הוכחה כוונת המרמה, שכן מעולם לא התכוון להקים עמותה שלא תפעל למען מטרותיה המוצהרות. המדובר בעמותה בהקמה בלבד, אשר פעלה זמן קצר ביותר, ולא כילכלה נכונה את צעדיה; עם זאת הצליחה העמותה, תוך קשיים מרובים, לשכן מספר פליטים מיוגוסלביה, לספק להם קורת גג ומזון, לרכוש מזון ומצרכים שונים, וכי בכוונתה היה להמשיך לסייע לפליטים מקוסובו. כן נטען, שלתורמים נשלחה תעודת העמותה עם שמה המלא ושמות הבכירים בה, כך שלא יכולה להישמע טענה בדבר הטעייה.

באשר לאישום השני טען המערער 2 כי לא הוא אשר זייף את המסמך, אלא מנהלת סניף בנק מרכנתיל דיסקונט עמה היה מעורב בקשר רומנטי; לטענתו עשתה כן בעקבות אשראי שהעמידה לרשותו ללא בטחונות מתאימים.

(ב) באשר לחומרת העונש טען המערער 2, כי עונש המאסר שנגזר עליו כבד נוכח נסיבות הפרשה, חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות - היותו קטוע רגל, דבר המעמידו בסכנה בריאותית בשל חשש לזיהום, ובהיותו זקוק לעזרה פיזית רבה בפעולות גופניות בסיסיות. לטענתו, הטלת עבודות שירות מהווה עונש הולם בנסיבות. כן טען, כי אין באפשרותו לעמוד בתשלום הקנס שהוטל עליו, נוכח מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, והיותו מחוסר עבודה משנת 1999.

(3) ב-1.3.06 הודיענו בא-כוח המשיבה, לאחר בדיקת המערער 2 על ידי רופא מטעם שירות בתי הסוהר, כי השירות ערוך לקלוט את המערער 2 ולתת לו את כל הטיפולים הרפואיים הדרושים לו, מלבד הידרותרפיה בבריכת שחיה וטיפולים בתא לחץ, שהומלצו בפני
ו לאחר הדיון בפני
נו, בהסתמך על הבדיקה המליץ קצין הרפואה הראשי בשירות כי מאסרו של המערער 2 יידחה עד להשלמת 12 טיפולים בתא לחץ, בכפוף לפיקוח כי הטיפולים אכן יבוצעו בהקדם. באשר לטיפולים בבריכת השחייה, נמסר על ידי המשיבה כי בידי המערער 2 לקבל פיזיותרפיה רגילה, אותה ערוך שירות בתי הסוהר לספק, ואין הכרח כי תבוצע פיזיותרפיה דווקא בבריכת שחיה.

בתשובה להודעת המשיבה טוען המערער 2 כי ללא הטיפול בתא לחץ והטיפול הפיזיותרפי בבריכה, עלול מצבו להחמיר ועלולה להידרש, חלילה, כריתה נוספת. כן נטען כי הקביעה שאין הכרח שהוא יבצע פיזיותרפיה דווקא בבריכת השחייה אינה מעוגנת בחוות הדעת הרפואיות.

ו. טענות המשיבה

(1). מטעם המשיבה נטען, כי ממצאי בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בחומר הראיות ובשכל הישר, וכי לא ניתן היה להגיע לממצאים שונים לנוכח הראיות אשר נשמעו; הערעורים אינם מעלים כל טענה משפטית, אלא מנסים הם לתקוף קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. עוד נטען, כי מהראיות עולה שהמערערים פנו לתורמים ויצרו בפני
הם מצג כוזב כאילו העמותה היא זו שעמדה מאחורי יום השידורים ברדיו; עוד נטען, כי אף לא שקל אחד מכספי התרומות הגיע ליעדו המוצהר - סיוע לנפגעי המלחמה בקוסובו, וכוונת המערערים היתה מראש לרמות את התורמים ולגנוב את כספי התרומות לשימוש שלהם. כוונה זו נלמדת מהתנהלותם של המערערים אשר החלו את גיוס התרומות בדרכי רמיה וכחש, ומיהרו לרוקן את חשבון העמותה מכל התרומות. כאמור, בטרם נשמעו הערעורים.

באשר לגזר הדין טוענת המשיבה כי לא זו בלבד שאינו מחמיר עם המערערים, אלא שבית המשפט נהג עמם במתינות רבה נוכח נסיבות הפרשה, לרבות בעניין הקנס, המגיע ל-10% מהסכום שנגבה על-ידיהם.

ז. ההכרעה

(1) אין מקום להיעתר לערעור המערער 2 על הכרעת הדין ולערעור שני המערערים על גזר הדין. הטענות מטעם המערער 2 בעניין הכרעת הדין, רובן ככולן, אכן תוקפות קביעות של עובדה והערכות של מהימנות עליהן נשענה הכרעת-דינו המפורטת של בית-המשפט המחוזי. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי בית המשפט הדיוני, אשר שמע את העדים והתרשם ישירות מדבריהם ומהתנהגותם, אלא במקרים חריגים. כך היו דברי השופט לוי בע"פ 9216/03 אלבז נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם): "הלכה זו מקורה אינו פרוצדוראלי או טכני גרידא. זהו מנגנון שנועד לסייע לבית-המשפט לרדת אל חקר האמת, ובבסיסו מונחת התפישה כי לערכאה הדיונית עומד יתרון ההתרשמות הישירה מן העדים וממהימנותם (ע"פ 406/78 דב יוסף בשירי ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(3) 393, 436; ע"פ 5199/04 משה עוזרי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה (2) 918, 924; ע"פ 6890/04 מקסים בלאוסוב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם); מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407)". בפרשת בשירי אמר השופט (כתארו אז) שמגר, "כי עניין האמון אותו יש לתת בעד פלוני הוא כמעט לחלוטין עניינם של השופטים השומעים את עדותו, הצופים בהתנהגותו והמתרשמים באופן בלתי אמצעי מתגובותיו, הרשעותיו, הבעת פניו ואופן דיבורו" (עמ' 436).

לא מצאתי לאחר העיון, כי העניין שבפני
נו מצדיק התערבותנו בממצאי מהימנות או שאלות שבעובדה. בית המשפט המחוזי דן בתיק תקופה ארוכה, שמע עד עד ועדה עדה דבר דבור על אופניו; הוא בחן ב

פסק דין
מקיף ומנומק את הראיות שבפני
ו, ולא הותיר אבן שלא הפכה. נוכח האמור אבקש אך לחדד בקצרה מספר נקודות העולות מטיעוני המערערים.

(2) במהלך המלחמה שהתנהלה בחבל קוסובו, גורשו תושביה האלבניים מבתיהם על ידי הכוחות הסרביים למחנות פליטים באלבניה ובמקדוניה. לב רבים בתבל יצא אליהם לאחר שאיבדו באלפים את ביתם, את כל חייהם הקודמים, הכל באחת. הסוכנות היהודית, ועמותת "הרוח הישראלית" ערכו, בתיאום עם גורמי ממשלה, מבצע התרמה רחב היקף לטובת פליטי קוסובו. הרוח הישראלית התגלתה כנדיבה בשעת צרתו של הזולת. בעשרה מקרים נתקלה עמותת ה"רוח הישראלית" בקושי בגביית התרומות, שהסתכמו בכ-500,000 ש"ח. בירור עם התורמים העלה שהללו העבירו את תרומותיהם לגוף הקרוי "העמותה למען נפגעי קוסובו", שבראשה עמדו המערערים.

(3) על פי הראיות פעלו המערערים במכוון כדי להטעות את התורמים כי הם שותפים למבצע ההתרמה של "הרוח הישראלית", וביקשו שיעבירו אליהם את התרומות שתרמו ביום שידורים, הוא היום בו נזרע בפועל זרע העמותה (8.4.99). לאורך כל הדרך פעלו המערערים באורח מחושב ובתחכום רב כדי להוציא אל הפועל את רצונם. ביום השידורים פנו המערערים לעו"ד בורשטיין בבקשה לרישום העמותה, והיא אכן נרשמה במהירות רבה. בהמשך שלחו לתורמים פניה עליהם הם חתומים יחד עם רואה חשבון העמותה ועורך הדין שלה, והמתארת פעילויות של העמותה לסיוע לנפגעים (ת/49), תוך קשירת המצב לימי השואה ("בדומה למה שלנו קרה בשנות ה-40"). כן צוין כי לשם השתתפות ופרטים נוספים יש ליצור קשר עם נציגי העמותה - אורן ומשה, הלא הם המערערים. בפני
ותיהם יצרו מצג של קשר ליום השידורים. הנה מעדות בועז שוויגר - מנהל היחידה לתכנון ודובר המועצה המקומית דרום השרון:

"שוחחתי עם אורן לוי
(מערער 2 - א"ר) "לדבריו בשל אי סדרים ארגוניים כל משתתפי יום השידורים פעלו במקביל לגביית התרומות בשיטת כל הקודם זוכה" זה ציטוט מדברי אורן לוי
. אעיר שכל הטענות שבאו לאחר מכן, שבעצם הם עמותה למען קוסובו ואין להם קשר עם יום השידורים לא מתיישבות עם השיחות שהתקיימו בעל פה ועם הרשום על הקבלה. לדבריו, "המדובר בכשל ארגוני מביש, אך כך הם פני הדברים. העמותה בדעה כי אין הדבר מכובד ואין הוא משרתת (כך במקור - א"ר) טובת העניין."... הבהרתי לו כי במקרה הטוב מדובר בכשל ארגוני מביש ובמקרה היותר גרוע מדובר במעשה נוכלות ורמיה." (עמ' 99 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).

(4) לאחר שהתורמים העבירו את הכספים לעמותה, נשלחה אליהם קבלה ואף תעודת הוקרה בחתימת המנכ"ל (המערער 2). בתעודת ההוקרה ובקבלה הודגש הקשר ליום ההתרמה, בתעודה צוין "תודה על השתתפותכם ביום ההתרמה למען פליט קוסובו" (ת/45). בחלק מהקבלות שניתנו בעבור התרומה, למשל בקבלה שנתנה ל"שידורי קשת", נרשם כי זו ניתנת בעבור התרומה ביום ההתרמה לפליטי קוסובו (ת/57, נספח 5), כך גם בפני
ות שונות של העמותה לקבלת התרומות: בפני
יה לארגון נעמ"ת להעברת התרומה נכתב "נודה לך מאוד אם תואילי להעביר את התרומה שנתרמה ביום ההתרמה" (ת/57, נספח 6). אכן, חרף היעדר כל קשר ליום ההתרמה "רכבו" המערערים על "גל" ההתרמה, כל זאת תוך יצירת מצג שווא כי הכסף יועבר לפליטים. בפני
ה הנזכרת לתורמים (ת/49) נכתב כי "העמותה פועלת במרץ לאיסוף תרומות לרכישת תרופות, מזון, ספרים ואוהלים."

במכתב מיום 13.6.99 לועד הארצי של ארגון עובדי בנק לאומי (ת/50) שתרומתו היתה הגדולה ביותר (כרבע מיליון ש"ח), בחתימת חגית לוי, אורן לוי
מנו, משה אפלבאום
, עו"ד גולנזר ורואה חשבון מנדל נאמר "לאחר קבלת תרומתכם הוצאנו לקוסובו שני מטוסים עמוסים בציוד נדרש; מכשור רפואי, אינסולין, תרופות, שמיכות ומזון, בנוסף על כך סייעה תרומתכם במימון שיכונן של שלוש משפחות פליטים יהודים מיוגוסלביה בירושלים ..."ראו גם עדותה של גב' רובינו בדבר המטוס "הצריך לצאת דחוף דחוף" (עמ' 122).

"דבר אחד זכור לי בצורה ברורה - כל הניסיונות לדבר על לבו (של המערער 2- א"ר) להשבת הכסף, שכן לא היתה לנו כוונה כפי שהבהרתי להעביר את הכספים לעמותה למען קוסובו. הפניות העלו חרס. את הסכום אסף גזבר המועצה. כשדיברתי עם אורן לוי
, הוא הסביר את החלוקה בין העמותה לבין הרוח הישראלית - הוא טען שהם פועלים בשיטת כל הקודם זוכה, והסביר שבעצם השתתפו מספר עמותות במהלך יום השידורים. בגלל כשל ארגוני של הרוח הישראלית, במקום שביצוע הגביה יהיה במרוכז, כלומר שהרוח הישראלית תכנס אליה את כל הכספים ותחלק אותם בין כל העמותות שהשתתפו ביום השידורים, בפועל נוצר מצב של תחרות בין העמותות בשיטת כל הקודם זוכה, וכך חולקו הכספים." (עמ' 102 לפרוטוקול, עדות בועז שוויגר).

(6) הנשיא צמח המנוח היטיב לתאר את שהיה:

"הם הציגו לפניהם (לפני התורמים - א"ר) מתחילה ועד סוף, עובדות כזב, הן בכתב והן בעל פה, ושיכנעו אותם במרמה להעביר להם את כספי התרומות שתרמו ביום השידורים. הם עשו כן בתחכום, בעקביות, בגיבובי שקרים, בחסות העמותה שנשאה את שמה לשווא. הנאשמים ידעו, ידוע היטב, שכל הטענות האלה הן טענות שקר, שאין בהן כל אמת, ושהם מוליכים את התורמים שולל. הכזב היה הן בטענה שהם קשורים ליום השידורים או שותפים לו, הן בטענה שהם קשורים לסוכנות היהודית או שהם שליחיה, הן בטענה שהכסף מיועד לפליטי קוסובו, הן בטענה שכבר שלחו מטוסי עזרה עם אלפי טונות ציוד עליהם לקוסובו, הן בטענה שעוד נכונו להם פעילויות עזרה מבורכות לפליטי קוסובו, אם יתקבלו התרומות, והן בטענה של הדחיפות ופיקוח הנפש הכרוכים בפעילותם" (עמ' 26-27 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

(7) המערערים עשו בכספים שימוש לצרכיהם האישיים, בכרטיס האשראי של העמותה מופיע, למשל, חיוב בסך 1,050 ש"ח ל"עולם היין", וחיוב בסך 8,401 ש"ח ל"סקאל דיוטי פרי - ירושלים" לשם רכישת dvd, מערכת סטראו ומכשיר וידאו. מכשירים אלה ודאי שלא נועדו לפליטי קוסובו. מן הבנק נמשכו שיקים לפקודת המערער 1, בני ביתו, עסקי השווארמה והבורקס שבבעלותו, וכן נמשכו שיקים לפקודת המערער 2. כך לדוגמה שיק מיום 8.6.99 לפקודת גרושתו של המערער 1 על סך 30,580 ש"ח (ת/19)(39), שיק נוסף מיום 19.5.99 על סך 5,500 ש"ח לפקודת חברתו של בנו של המערער 1 (ת/19)(17), שיקים נוספים לפקודת עסקי השווארמה והבורקס של המערער 1 על סך 27,564 ש"ח (ת/19)(30,37,61,63,65)), שיק מיום 2.6.99 על סך 75,000 לפקודת המערער 2. כן נעשו על ידי המערער 2, בין היתר, שתי משיכות מזומן מיום 2.5.99 ו-29.4.99 בסך כולל של 64,000 ש"ח.

(8) לאורך כל הדרך טענו המערערים כי עשו שימוש בכספים למטרות להן יועדו, כגון לרכישת תרופות, מזון ומים. עם זאת, אף לגרסתם לא עלה בידם לשלוח מטוסים עם מוצרים לפליטי קוסובו. המצרכים שנתקבלו, התכלו והתבלו ודבר לא נשלח (עמ' 357 לפרוטוקול הדיון - עדות המערער 2)); כל זאת בניגוד גמור למצג אותו הציגו בפני
התורמים, כאמור.

(9) (א) טוען המערער 2 כי העמותה שיכנה 3 משפחות לבקשת ד"ר שמשון שושני, אשר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שימש בתפקיד מנכ"ל הסוכנות היהודית. בעדותו (עמ' 225-224 לפרוטוקול הדיון) אמר ד"ר שושני כי לא שמע על העמותה או על המערערים וכי אינו מכיר אותם. בתגובה לטענת המערער 1 כי היו בקשר עם ד"ר שושני והוא ידע על כך שהם משכנים שתי משפחות פליטים (עמ' 3 להודעה במשטרה מיום 30.1.00) אמר ד"ר שושני (עמ' 226 לפרוטוקול) "האנשים ששיקמו פליטים היתה הסוכנות היהודית. לא ידוע לי על מישהו אחר שעסק בהבאת פליטים מקוסובו. על המלים "עמדנו בקשר" - לא ידוע לי, יכול להיות שמישהו דיבר טלפונית. היו מאות אנשים שרצו לסייע לפליטי קוסובו בדרכים שונות ומוזרות, אבל הם לא היו בקשר עם הסוכנות היהודית, ולא קיבלו שום לגיטימציה מהסוכנות היהודית או ממני לשום פעולה או לשום מעשה, בשם הסוכנות או בתיאום עם הסוכנות."

(ב) כל שיכול המערער 2 להצביע עליו לעניין "הישגי" העמותה היה סיוע בסכום שעל פי עדות נציגת מלון הגיע לסך 2,500 דולר, קרי, אחוז מזערי מן התרומות. אין כל אפשרות לקבל את טענת הכשל הארגוני שהעלה מערער 2, בשעה שאילו היה ממש בכוונה לסייע, לא היה קל מהעברת הכספים ל"רוח הישראלית" או לסוכנות בלי כל המעשים המכוערים שנעשו.

(10) באשר לטענת המערערים למחדלי חקירה על שלא הזמינו את הגב' חגית לוי לעדות; סבורני, כבית המשפט המחוזי כי הראיות כנגד המערערים מוצקות, ואין באי הבאתה של הגב' לוי כדי לגרוע מכך. אין בכך כדי לומר, כי לא היה מקום לחקור את גב' לוי (בא כוח המדינה הסביר כי תחילה לא נראה הדבר מהותי, אך בהמשך לא צלחו הניסיונות לאתרה). אודה גם כי נותר טעם לא טוב בכל הנוגע לעדותו של מר הבר (שנחקר אמנם באזהרה. אך לא הואשם); קשה להלום מעורבות אינטנסיבית באיסוף התרומות לעמותה בלא שפעמוני האזעקה יצלצלו ויגרמו לאדם מן היישוב לפנות לרשויות למצער, מה שלא נעשה. חתומה על מכתבי תודה גם דמות נוספת, עו"ד גולנזר, ומבלי לפגוע או לקבוע מסמרות, נותרה תמיהה באשר לה, והוא הדין לרו"ח מנדל. הללו חתומים על מכתבים כמו המכתב לועד בנק לאומי מ-5.7.99 על הוצאת שני מטוסים לקוסובו. מר מנדל לא נחקר בעניין זה בבית המשפט.

(11) בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת המערערים כוזבת מתחילתה ועד סופה. כל אחד מהם ניסה להטיל את האשם על כתפי חברו או על כתפיו של הבר, תוך בריחה מאחריות. בפועל עשו שניהם שימוש בכספי התרומות לצרכיהם שלהם, כאמור. באשר לפניות לתורמים, המערער 2 הוא זה שפנה לתורמים טלפונית, אף כי הפניות בכתב לקבלת התרומות נחתמו על ידי שני המערערים, ולא נפרט עוד באשר למערער 1 כיוון שמשך כאמור את ערעורו בנוגע להכרעת הדין.

(12) הזכרנו את מכשיר ה-dvd. בהודעתו במשטרה (ת/5) סיפר המערער 2 כי המכשיר נקנה כמתנה לחתונת בנו של המערער 1, אך בעדותו בבית המשפט (עמ' 370 לפרוטוקול הדיון) הסביר כי המכשיר נקנה לשימוש העמותה. הנה דוגמה נוספת לשימוש בכספים שנאספו.

(13) עדות המערער 2 רצופה סתירות, כגון בניסיון להתכחש לאמיתות החתימות על מסמכי העמותה, אף כי הודה לגבי שניים מהם בהודעתו במשטרה (ת/4).

(14) אין מקום להתערבות בממצאי בית המשפט קמא, כי המערערים פעלו יחדיו, במיזם עברייני אחד, למטרה אחת ויחידה - גניבת כספי התורמים. לצורך כך הקימו את העמותה, והיו מעורבים באופן שוטף בניהולה. שני המערערים חתומים על מסמכי ההקמה של העמותה ועל הפניות לתורמים, שניהם צוינו כגורמי קשר אליהם ניתן לפנות לשם מתן תרומות, שניהם היו בקשר עם התורמים ושניהם עשו שימוש בכספי התרומות כבתוך שלהם (לעניין מהות "הביצוע בצוותא" ראו ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(3)239, 252-251 (הנשיא ברק); ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (השופט לוי)). הדברים מובאים יחדיו, אף כי לעניין הכרעת הדין מכוונים הם למערער 1.

(15) בכל הנוגע לאישום השני, השתכנעתי לאחר העיון - כבית המשפט המחוזי - כי גרסתו של המערער 2 כוזבת ואין כל מקום להתערב בממצאיו ומסקנותיו.

ח. הערעור על חומרת העונש

(1) המערערים טוענים, כאמור, כנגד חומרת העונש שהושת עליהם. טענתם המרכזית היא כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות, ובפרט למצבם הבריאותי. כן מבקש המערער 1 - לאחר הדיון - כי יוגש בעניינו תסקיר שרות המבחן. ואולם, נחה דעתנו כי בפני
בית המשפט המחוזי עמד תסקיר שרות המבחן, אשר התחשב בכלל הנסיבות הרלבנטיות.

(2) לשני המערערים, למרבה הצער, בעיות בריאות. באשר למערער 1 הוצגו עוד לפני בית המשפט המחוזי מסמכים רפואיים, שגם פורטו בתסקיר, ועניינם אירוע מוחי, סכרת ועוד, שזיכוהו בקצבת נכות של 65%. באשר למערער 1, הוא קטוע רגל ונכותו 100%. בית המשפט המחוזי הביא דבר זה בחשבון לגבי שניהם.

(3) באשר למערער 2, המערכת הרפואית בשב"ס ערה למצבו, ומסכמת כי "מדובר בחולה סיעודי הנזקק לסיוע באופן קבוע, דבר שניתן לקבלו במסגרת אשפוז במר"ש" (המרכז הרפואי בשב"ס).

(4) כאמור, התחשב בית המשפט המחוזי במצבם הרפואי של המערערים. מעבר לכך, משייאסרו יהיו באחריותו הרפואית של שב"ס, כאסירים חולים אחרים, ויחולו עליהם הדינים הנוהגים לעניין זה והזכויות הרלבנטיות.

(5) אין בידינו להיעתר לערעורים על חומרת העונש. בית המשפט קמא איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, ובפרט בין הצורך להשית עונש אשר ישקף את החומרה הרבה של מעשי המערערים, לבין נסיבותיהם האישיות והרפואיות. המערערים ירדו במעשיהם לשפל מדרגה מוסרי. בית המשפט המחוזי ביטא בענישה מסר הרתעתי נחוץ כלפי המערערים שניצלו את אמון הציבור באופן ציני, תוך שימוש בזכר הימים האפלים בקורות עמנו לשם הנאת כיסם, וזאת במעשה מרמה מתוחכם ורחב היקף, ובעזות מצח. בנסיבות אלה, אף בהביאנו בחשבון את כלל הרקע האישי וחלוף הזמן, לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערים וכי יש מקום להתערבותנו. בית המשפט ראוי שיתן יד למאבק נגד מי שמנצלים לרעה את אמון הזולת ששם בהם מבטחו ושולחים ידם אל ממונו. אמרו חכמים: "אי זהו גנב, זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים, כגון הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות גניבה א', ג')" (ע"פ 6941/04 מדינת ישראל
נ' מזל פורטל (לא פורסם); לא כל שכן כשהמדובר בניצול של מצב אנושי רגיש תוך שרוממות האנושיות בגרונם של המערערים.

(6) המערער 1 יתייצב לריצוי עונשו ביום 11.6.06 עד השעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים.

(7) בהתבסס על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בעניינו של המערער 2, תידחה תחילת ריצוי עונשו עד להשלמת שנים עשר מפגשי הטיפול בתא לחץ, והוא יתייצב למאסרו במועד ובמקום שייקבעו בעת שימועו של

פסק דין
זה. באשר לטיפול הפיזיותרפי בבריכה, שההמלצה בגינו באה לאחר הדיון, רופא שרות בתי הסוהר יבחן האם טיפול פיזיותרפי רגיל יכול להוות חלופה מספקת לטיפול כזה, ודומה כי ממסמכי תג"ד ד"ר אדלר וסג"ד ד"ר רבינוביץ עולה, שהטיפול במר"ש יוכל לענות לצרכי המערער 2 אף שאין בו טיפולי בריכה. מובן כי לעניין זה יוכלו לקיים היוועצויות נוספות לפי הצורך, מבלי לפגוע במועד ההתיצבות למאסר.

ט. סוף דבר וסיכומו, אין בידינו להיעתר לערעורים, הן ערעור מערער 2 על הכרעת הדין והן ערעור שני המערערים על חומרת העונש.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין
:

אני מסכים.
ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה
:

אני מסכימה.
ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין
.

ניתן היום, ב' בסיון תשס"ו (29.5.06).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04117910_t19.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









עפ בית המשפט העליון 11791/04 משה אפלבאום, אורן לוי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/05/2006)