פסקי דין על אורי בן דב |

2884/06 בשפ     30/05/2006




בשפ 2884/06 אורי בן דב נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

בש"פ 2884/06

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל


העורר:
אורי בן דב



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב
מיום 2.4.06 בב"ש 91145/06 שניתנה על ידי כבוד
השופט ד' רוזן

תאריך הישיבה: כ"ה בניסן תשס"ו (23.4.06)
בשם העורר: עו"ד א' חיון; עו"ד צ' יגור

בשם המשיבה: עו"ד ל' בלומנפלד


החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), שדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' פלד), לפיה נדחתה בקשתו של העורר לאסור על פרסום פרטיו המזהים.

1. ביום 26.3.06 נעצר העורר, ביחד עם אדם נוסף, בחשד לביצוע עבירות של החזקה ופרסום פרסום תועבה. בהמשך נחשד העורר גם בביצוע מעשים מגונים בקטינות. ביום 27.3.06 ביקש העורר מבית משפט השלום, באמצעות באת כוחו, להורות על איסור פרסום זהותו. בית המשפט דחה את הבקשה, בשל טיב העבירות בהן נחשד העורר, מידת מסוכנותן והראיות הכרוכות בהן, בקובעו כי על פניו בידי המשיבה חומר ראייתי כבד משקל התומך בחשדות. הפרסום עוכב עד ליום 29.3.06. ביני לביני שוחרר העורר בהסכמה למעצר בית ביום 30.3.06, למשך 10 ימים.

2. העורר ערר על החלטת בית משפט השלום שלא לאסור את פרסום זהותו. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, בציינו כי עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון יסוד בשיטתנו, ורק במקרים חריגים יש לאסור פרסום. במקרה זה, לדברי בית המשפט, בו חשוד העורר בהפצת חומר תועבה ובביצוע מעשים מגונים בקטינות, חשדות הכרוכים זה בזה, אין עניינו נכנס בגדר החריגים לכלל לפיו על ההליכים המשפטיים להתנהל בפומבי. בית המשפט הוסיף, כי הפרסום אף עשוי לעודד קורבנות נוספים להתלונן נגד העורר. בית המשפט עיכב את ביצוע הפרסום עד לאותו יום בשעה 17:00.

עוד באותו יום (2.4.06) הוגש לבית משפט זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, ובעקבות זאת הוריתי על קיום דיון ביום 4.4.06, תוך השארת צו איסור הפרסום על כנו. לבקשת באת כוח העורר ובהסכמת המשיבה, דחיתי את הדיון ליום 23.4.06. בדיון הצעתי למשיבה להסכים לדחיית הפרסום בשבועיים, כאשר במועד זה היא תגיש לבית המשפט הודעה באשר למצב הראיות העדכני ולהתפתחות החקירה. למחרת הודיעה המשיבה כי היא עומדת על התנגדותה לאיסור פרסום שמו של העורר, אף לזמן קצר. ביום 25.4.06, לאור תגובת העורר להודעה והסכמת באת כוחו, הגישה באת כוח המשיבה את תיק החקירה לעיוני.

3. באת כוח העורר טוענת, כי החקירה נמצאת בשלבים ראשוניים, ולא נראה כי יוגש כתב אישום נגד העורר בעבירות של הפצת חומר תועבה ומעשים מגונים, עליהן ביססו בתי המשפט את החלטותיהם. לדבריה, כל הראיות למעשים המגונים באו מפיו של העורר, תחת לחץ החקירה ועל מנת לרצות את חוקריו ולהשתחרר ממעצרו, כאשר אין ולו בדל של ראיה התומכת במעשים, והוא אף לא זומן לחקירה נוספת בעניין מאז יום 29.3.06. באשר להפצת חומר תועבה, היא טוענת, כי יש ראיות לכאורה רק ביחס לדיסקט מחשב אחד שהועבר לחבר. עוד טענה הסניגורית בדיון בפני
י, כי אין עניין ציבורי בפרסום זהותו של העורר: מדובר בעבירות ישנות, אשר בוצעו בשנת 2004, אז רכש העורר מנוי לאתר המציג חומר פורנוגרפי של קטינים, וכן צרב דיסקט שעליו חומר דומה ומסרו לחבר. מאז אירוע זה, לדבריה, לא גלש העורר באתרים דומים ולא העתיק דיסקטים נוספים. הסנגורית מדגישה, כי רשויות אכיפת החוק קיבלו מידע על המעשים כבר לפני כשנתיים, ולא ברור מדוע דווקא עתה מסוכנותו של העורר לחברה כה גדולה, עד שלא ניתן להשהות את פרסום זהותו עד להגשת כתב אישום. באת כוח העורר ציינה, כי הפרסום יגרום לעורר נזק חמור: העורר הוא בחור צעיר, בעל ליקוי נפשי, ללא עבר פלילי, ואם יוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, לא ניתן יהיה להסיר את אות הקלון שיידבק בו. כמו כן, לדבריה, העורר עוסק בהדרכת מחשבים, ולאחר פרסום זהותו לא יוכל להמשיך בהדרכה.

באת כוח המשיבה טענה בדיון בפני
י, כי הכלל הוא פרסום זהותו של חשוד, ועל המבקש לסטות מן הכלל להצביע על השוני בנסיבות המקרה שמצדיק את איסור הפרסום. לדבריה, העורר לא הצביע על נזק מיוחד שייגרם לו כתוצאה מהפרסום, מעבר לנזק הרגיל הנלווה לפרסום שכזה, הטמון בפגיעה בשם הטוב ובעוגמת הנפש הנגרמת לחשוד בשל הפרסום. החשדות כנגד העורר, לדבריה, הם בעבירות חמורות, ביניהן הפצת חומר פורנוגרפי של קטינים למספר אנשים ומעשים מגונים בקטינות, כאשר התשתית לחשד זה מצויה בהודעותיו שלו עצמו במשטרה. באת כוח המשיבה ציינה כי בעבירות כגון אלו המיוחסות לעורר יש טעם כפול בפרסום זהותו, מאחר והפרסום יאפשר לציבור הבא עימו במגע לכלכל את צעדיו, וכן הוא עשוי להביא לקידום החקירה, בכך שהוא יעודד את מי שנפגע ממעשיו להתלונן נגדו.

4. בעניין פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום (להלן: חשוד), ההוראה הרלבנטית היא זו שבסעיף 70(ה1) (1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע:

"בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום".

סעיף קטן (ה2) מוסיף:

"לענין סעיף זה -
'חשוד' - מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית;
'שם של חשוד' - לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד".

ההחלטה המנחה לעניין זה היא בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(6) 658 (2004) (להלן: עניין תורג'מן)). בהחלטה זו נקבע, כי הכלל הוא שזהותו של חשוד תפורסם, ואיסור הפרסום הוא החריג. על שכמו של החשוד הנטל, נטל שאינו קל הוא, לשכנע את בית המשפט כי על אף הפגיעה בחופש הביטוי ובפומביות הדיון, יש לאסור על פרסום זהותו (שם, בעמ' 666). כפי שקובע הסעיף, הפרסום ייאסר כאשר החשוד מצביע על כך שבעקבות הפרסום עלול להיגרם לו נזק חמור, אשר מניעתו עדיפה על פני העניין הציבורי שבפרסום.

5. לשם הכרעה, יש לבחון כל אחד מהערכים המתחרים בנסיבות המקרה הספציפי ולאחר מכן לאזן ביניהם על-פי נוסחת האיזון שבחוק. אשר לנזק שעלול להיגרם לעורר מהפרסום. על החשוד להראות כי הנזק שצפוי להיגרם לו כתוצאה מהפרסום הינו חמור במיוחד, וחורג מהנזק הרגיל הכרוך בפרסום חשד בעבירות מסוג אלו המיוחסות לו (והשוו: בש"פ 1105/05 כהן נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1) 1725, 1726 (2005)). באת כוח העורר הצביעה על נסיבותיו האישיות המיוחדות של העורר, שלדבריה מלמדות על נזק חמור שעלול להיגרם לו. הנסיבה הראשונה היא עיסוקו של העורר, לדבריה, כמדריך ללימודי מחשב והקמת אתרי מחשבים. לעומת זאת, מחומר החקירה עולה כי העורר עובד כטכנאי מחשבים, ולא מוזכר עניין ההדרכה. אכן, גם כטכנאי מחשבים הנותן שירות בבית הלקוח, עבודתו של העורר כרוכה מטבעה במגע עם אנשים, ויש להניח כי הפרסום יפגע בפרנסתו (עניין תורג'מן, בעמ' 671). אולם אין מדובר בנזק כה חמור כמו למי שעוסק בהדרכה. הנסיבה השנייה לה טענה הסניגורית, היא שהעורר סובל מליקוי נפשי מסוים. אכן, מצבו הנפשי של החשוד הוא שיקול בהערכת הנזק שעלול להיגרם לו (בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד נח(6) 933, 939-940 (2004)). דא עקא, שדבריה נטענו בעלמא, מבלי שנתמכו במסמכים כלשהם שיעידו על בעיותיו הנפשיות של העורר. יתרה מזאת: עיון בפרוטוקולים של הדיונים בערכאות דלמטה מעלה, כי באי כוחו של העורר הגדירו את מצבו הנפשי בהזדמנויות שונות בהגדרות השונות זו מזו באופן מהותי, החל ב"ליקוי למידה כבד", וכלה ב-"פיגור שכלי קל"; כל זאת, כאמור, מבלי להביא כל תימוכין לטענה, ומבלי שהובהר מהי הבעיה הנפשית המדויקת ממנה סובל העורר. על כן, איני יכולה לקבוע כי הנזק שייגרם לעורר חורג במידה כה גדולה מהנזק הנלווה ברגיל לפרסום שכזה. אין אני מקלה ראש בנזק זה. העורר הוא בחור צעיר, ללא עבר פלילי, וכאמור עבודתו כרוכה במגע עם אנשים. ניתן להניח שפרסום שכזה יגרום לו לנזק בלתי הפיך לשמו הטוב, לכבודו ולפרטיותו. הפגיעה בעורר מהפרסום עלולה ללוותו למשך שנים רבות. עם זאת, חשוב לזכור כי הכלל הוא הפרסום, ואילו איסור הפרסום הוא החריג לכלל, ועל כן נדרש נזק החורג מהנזק שמתרחש בכל פרסום שכזה.

6. אף על פי כן, יתכן והייתי סבורה כי יש לאסור על הפרסום, לולא היה עניין ציבורי מיוחד בו בנסיבות העניין. בעניין תורג'מן נקבע, כי ביחס לעניין הציבורי בפרסום, יש לבחון האם קיים בפרסום עניין ציבורי מיוחד, מעבר לעניין הציבורי שיש בכל הליך משפטי. שני שיקולים לדוגמא מנה השופט חשין באשר לעניין ציבורי מיוחד: האחד, אזהרת הציבור מפני החשוד, והשני, קידום החקירה וגילוי האמת, בעידוד נפגעים נוספים של החשוד להתלונן (עניין תורג'מן, בע' 667. וראו גם: דו"ח הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים, בעמ' 10). חשיבות רבה נודעת בהקשר זה, ואף לצורך האיזון הסופי, לשאלה מהי עוצמת הראיות בתיק החקירה. ככל שהראיות מוצקות ומבוססות יותר, וככל שקרב והולך מועד הגשתו של כתב אישום, כך גדל האינטרס הציבורי הפרטיקולארי בפרסום זהותו של החשוד (עניין תורג'מן, בע' 668). בענייננו, עולה כי שמו של החשוד הגיע לרשויות החקירה כבר לפני כשנתיים, ועל כן, לכאורה, קשה לומר כי קיימת בהילות רבה בפרסום שמו על מנת להזהיר את הציבור. אף על פי כן, החשדות הנוספים כנגד החשוד שהתעוררו בעקבות דבריו בחקירות בסוף חודש מרץ 2006, ובפרט החשדות לביצוע מעשים מגונים, חשדות הכרוכים ושלובים בחשדות לצריכה עצמית והפצה של חומר תועבה, יוצרים עניין ציבורי מיוחד בפרסום, הן בכך שהם מעלים את הצורך ליידע את הציבור ולהזהירו, הן בכך שיש בהם כדי לעודד קורבנות נוספים, אם ישנם כאלה, להתלונן במשטרה. באשר לחשדות בעניין צריכה עצמית והפצה של חומר פורנוגרפי של קטינים, התרשמתי כי קיימות ראיות לכאוריות לביסוס החשדות נגדו. באשר לחשדות למעשים מגונים, הרי שעוצמתן העכשווית של הראיות, בשלב החקירתי הנוכחי, די בה כדי לחזק את העניין הציבורי המיוחד שבפרסום. החשדות מבוססים בעיקר על דבריו של העורר בחקירתו, ויש להן תימוכין מה בראיות חיצוניות, וטענות הסניגוריה בדבר הודעה תחת לחץ, אין מקומן בשלב זה, ודינן להתברר במשפט גופו. החשוב הוא, כי לא ניתן לקבוע, כפי שטענה באת כוח העורר, כי אין סיכוי שהראיות העכשוויות בנוגע להפצת חומר תועבה ומעשים מגונים לא תתגבשנה עם המשך החקירה לכדי כתב אישום, הגם שהגשת כתב אישום אינה תנאי לפרסום. כאמור, יש בחשדות אלה להשלים את החשדות באשר לצריכה והפצה של חומר תועבה, וממכלול זה לא ניתן להתעלם. עם זאת, למען הדיוק אשוב ואדגיש, כי החקירה נמצאת בשלבים ראשוניים, המעשים המיוחסים בשלב זה לעורר, הגם שלא ניתן להתעלם מהם, נמצאים במדרג התחתון של עבירות המין והפצת חומר תועבה, וניתן להניח כי גורלו של כתב האישום ייקבע בזמן הקרוב על-ידי רשויות החקירה.

7. כשבאים אנו למלאכת האיזון, לא נותר לי אלא לקבוע כי העורר לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, ולשכנע כי כתוצאה מפרסום זהותו עלול להיגרם לו נזק חמור העולה על העניין הציבורי שבפרסום. כאמור, הדבר נובע בעיקר נוכח העניין הציבורי המיוחד בפרסום בעבירות מהסוג שמיוחס לעורר, וכן מהראיות שבתיק החקירה. כמו כן, הנזק שצפוי להיגרם לעורר כתוצאה מהפרסום אינו חורג במידה כה גדולה מהנזק הנגרם לכל חשוד מעצם פרסומם של חשדות מעין אלו נגדו, ועל כן אינו מצדיק סטייה מהכלל הרגיל, הוא פרסום זהותם של חשודים. לאור השלב בו מצויה החקירה התלבטתי אם לדחות את הפרסום בעניין המעשים המגונים עד אשר תושלם החקירה, לפחות כפי שעולה מתיק החקירה; אולם, בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי תכלית הפרסום מתקיימת כבר בשלב זה, וכן כי לא ניתן להפריד בין העניינים נשוא החקירה והחשד, והעניין האחד עשוי להאיר ולהשליך על העניין השני.

אשר על כן, הערר נדחה. צו עיכוב ביצוע הפרסום שהוצא על ידי ביום 2.4.06 מתבטל, איפוא.

ניתנה היום, ג' בסיון תשס"ו (30.5.06).

ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06028840_b06.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 2884/06 אורי בן דב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/05/2006)