פסקי דין על עמותת במות | פסקי דין על אברהם פריד (פריצי) | פסקי דין על בן ציון דל | פסקי דין על ניסן רז | פסקי דין על מנחם כהן | פסקי דין על דוד גרשנוביץ |

2200/05 בשא     16/08/2005




בשא 2200/05 עמותת במות,אברהם פריד (פריצי) נ' בן ציון דל,ניסן רז,מנחם כהן,דוד גרשנוביץ




1

1

בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 2200/05

ת"א 7248/05
בפני
:
כבוד השופט יוסף שפירא






בעניין:
1. עמותת במות

ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין
ואח'
2. אברהם פריד (פריצי)

ע"י ב"כ עו"ד יוסי ארנון
ואח'



המבקשת

נ ג ד



1. בן ציון דל

2. ניסן רז

3. מנחם כהן

4. דוד גרשנוביץ



ע"י פרקליטות מחוז ירושלים
המשיבים

החלטה

לפני בקשה מטעם התובעת 1 (מבקשת 1) בתביעה העיקרית למתן פטור מאגרת תביעה בקשר עם תביעה שהוגשה על ידה ועל ידי מר אברהם פריד בעילה נזיקית, כנגד הנתבעים, שגרמו, לפי האמור בכתב התביעה, לקריסתה ושיתוק פעילותה.

הבקשה לפטור
1. המבקשת, עמותה רשומה, טוענת כי אין לה כיום כל מקור הכנסה וכי היא במצב של שיתוק כלכלי מוחלט, ולה גירעונות וחובות המגיעים כדי מיליוני ש"ח.
התצהיר התומך בבקשה נחתם על ידי תובע 2 המכהן כיו"ר המבקשת.


תגובת המדינה
2. המדינה הגישה תגובה לבקשה בשני כובעיה, האחד על ידי היועץ המשפטי לממשלה – כמשיב לבקשת פטור על פי תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח-1987, והשני, בשם הנתבעים שהינם עובדי מדינה בהווה או בעבר, והמיוצגים כולם על ידי פרקליטות מחוז ירושלים.
בתגובה ישנה התייחסות מפורטת הן לעניין אי יכולת כלכלית של מבקש פטור מאגרה, והן לעניין קיומה של עילה.
בין היתר נטען, כי הגשת התביעה נועדה לא לתת לפרשה שבמרכזה הפסקת התמיכה למבקשת, הטרדה מיותרת של כל מי שפעל בשם המדינה בעניינה של המבקשת.


תגובת המבקשת לתשובת המדינה
3. המבקשת משיבה לטענותיה של המדינה במיוחד במישור ההליכים הקודמים שננקטו ע"י המבקשת כנגד רשויות המדינה ו/או עובדיה.


דיון
4. אגרה אינה מס. היא משולמת עבור השירות שמקבל בעל הדין. היא נגזרת של סוג התביעה או סכומה. מחד גיסא יש לאפשר לכל אדם או תאגיד גישה חופשית לערכאות, מאידך גיסא יש להציב סיג על מנת שזכות יסוד זו לא תנוצל לרעה ולא תוגשנה תביעות סרק.
על הרציונאל שבהשתת אגרה על המביא הליך לפתחו של בית המשפט, עמד בית המשפט העליון בהרחבה בבג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (תק-על 2005(1), 564, עמ' 568):

"נקודת המוצא הנה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. זו מצוות הדין האמור בתקנות – בסעיף 2(א) שלהן – ולפיו "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות: המגמה האחת עניינה השתתפות הפרט בעלותם של הליכים משפטיים. המגמה השניה היא הבטחת זכות הגישה לערכאות. המגמה הראשונה מבוססת על העובדה כי להליכים משפטיים יש עלות. בראש ובראשונה מדובר בעלות לבעל הדין הפותח את ההליך. אולם ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות לא רק על בעל הדין שפתח את ההליך אלא גם על מערכת בתי המשפט ועל הצד שכנגד. בעוד שבין בעלי הדי ןובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על ידי המדינה – בקיומה של מערכת בתי משפט – כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה. בצד צויין כי "אגרות בתי משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בתי המשפט שלה, מספקת לבעל הדין" (ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 507-506). החיוב באגרה בגין פתיחת ההליך מגשים מטרות נוספות. כך, תשלום האגרה עבור ההליך מאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי דין אחרים (ראו בבג"ץ אהוד קריב נ' שירות התעסוקה (לא פורסם))."

תקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח – 1987 (להלן: "התקנות") באות לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבי אפשרות ניצולה לרעה. לפיכך קובעת תקנה 2 לתקנות כדלקמן:

”(א) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

(ב) הליך שלא נתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנת משנה (א) לא יקובל לרישום, בגזברות או במזכירות בית משפט, אלא אם כן הוגשה: בקשה לפטור מאגרה.”

התקנה נוקטת במונח "הליך", שהגדרתו בסעיף 1 לתקנות הינו:
” "תובענה" או "הליך" - תביעות, בקשות, ערעורים ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על-פי דין, ושנדרשים בהם החלטה או פסיקה של בית משפט.”

הבקשה שלפני מעוררת, ראשית, את השאלה על מי חלה האגרה? תקנה 4 לתקנות שכותרתה "מי משלם אגרה מתי ואופן התשלום" קובעת:

” המביא הליך לפני בית משפט בכתב או הדורש אותו בעל פה, ישלם את האגרה שיש לשלמה בעד אותו הליך עם הבאתו או דרישתו לראשונה, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה.”

פועל יוצא מן האמור, כי מי שמביא הליך לפתחו של בית המשפט עליו החובה לשלם את האגרה.

5. לפיכך אין נפקא מינא אם מביא ההליך הינו יחיד או רבים, אדם או תאגיד, כולם חייבים באגרה, ולכולם הזכות לבקש פטור מאגרה (ראו בש"א 505/89, ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1), 173).
יוצא, אפוא, שגם אם 'מביא ההליך', כלשון התקנה, הינם תובעים רבים, אין בודקים בציציותיהם מי מהם מימן את תשלום האגרה, ואין בעל דין אחד יכול לבקש לשלם רק את חלקו היחסי באגרה.
לפיכך, אם מדובר בתובענה מרובת תובעים, ומתבקש פטור מתשלום האגרה, הוא אמור להתייחס לכל מי שנכלל כבעל דין בגדרה של התובענה, שאם לא תאמר כן, הרי ניתן יהא לעשות פלסתר את החיוב באגרה.
טול למשל תביעת עשרות תושבים המאכלסים יישוב מסוים, כנגד רשות מקומית. היה וביניהם ישנו אדם שהינו עני מרוד, יגיש הוא בקשה לפטור, שהרי אין נועלים את דלתות בית המשפט בפני
אדם מחמת עוניו. כך יהנו מן הפטור גם כל גבירי היישוב, דבר שהדעת אינה סובלתו.
התוצאה היא, אפוא, שכל עוד ישנו תובע שלא ביקש פטור מאגרה, יחול תשלום האגרה עליו. היה ושילם הוא את האגרה, הרי מתן פטור למבקש הפטור הופך לשאלה עיונית בלבד שאין מקום לדון בה, אלא במקרים חריגים, כשמתעוררת שאלה עקרונית וחשובה (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6), 246). זאת גם אם תובע אחד מייחד סכום מסוים מתוך סכום התביעה והאחר סכום אחר.
ב"כ המבקשת, עו"ד א' רובין, ער לכך ובתגובתו לתשובת המדינה הוא כותב:

”אולם, על בית המשפט הנכבד לקחת בחשבון כי בכל מקרה תביעה זו תתברר באולם בית המשפט, שכן לו תתקבל עמדת המדינה ולא יינתן למבקשת 1 הפטור מאגרה, או אז במקום שני תובעים יהיה תובע אחד (התובע מס' 2). המשמעות של קבלת עמדת המדינה הנה כי בסופו של יום כאשר התביעה תצלח, לא תוכל המבקשת (העמותה) לקבל פיצוי על נזקים שנגרמו לה. על כן בקשתה של המדינה בסעיף 7 כי בית המשפט הנכבד יחסום באבו את תביעה זו ע"י דחיית הבקשה לפטור מאגרה בכל מקרה לא תתרחש שכן, כאמור, התובע 2 ימשיך בתביעתו.” (שם, סעיף 2).

הואיל וכאמור תובע 2 לא הגיש בקשה לקבלת פטור מתשלום האגרה, אין מקום לדון בעת הזו בבקשת תובעת 1, ודינה להדחות.


6. למעלה מן הנחוץ יצוין, כי גם לו המבקשת היתה התובעת היחידה, כי אז היה מקום לדחות את בקשתה, שהרי בטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית, יפנה לקרוביו וידידיו, או למנהלי ובעלי מניות התאגיד לצורך מימון האגרה.

יפים דבריו של כב' השופט ע' קמא בבר"ע (ירושלים) 2233/00 אחמד בריגת נ' מדינת ישראל, בזו הלשון:

”פטור מאגרה דומה, במידת מה, למתן צדקה מקופת הציבור לתובע הנזקק לה. בדיני הצדקה במשפט העברי אנו מוצאים את הכלל, כי בטרם יפנה מי שמבקש צדקה לגבאי הקהילה, עליו לפנות לקרוביו, אפילו הוא בגיר (ראה, לדוגמה בלבד, שו"ת הרשב"א חלק ג' סימן רצב ד"ה תשובה: כל): "וכופין אותו (את אב הנזקק) לצדקה יותר משאר העשירים שבעיר, וקודם להם, שחייב הוא לפרנסו, משום: וחי אחיך עמך; ואינו יכול להמלט מחיוב זה, ולומר: שיפרנס אותו עם שאר העשירים על ידי גבאי צדקה, שכל הנופל אינו נופל תחילה לידי גבאי.”

מר פריד, יו"ר העמותה מציין בתצהירו התומך בבקשה המבקשת כדלקמן:

”בשל מצבה הכלכלי, המבקשת קיבלה פטור חלקי מאגרה בהליך אשר היא מנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים ופטור מלא מאגרה בהליך שהיא מנהלת בבית המשפט השלום בירושלים. במסגרת ערעור אשר הגישה המבקשת לבית המשפט העליון, ביקשה המבקשת פטור מתשלום הערבון, אך בקשתה לא אושרה ומכיוון שרציתי למצות עד תום את סיכויי הערעור נטלתי הלוואה אישית ושילמתי מכיסי את דמי הערבון, אך מצבי הכלכלי שלי אשר אינו מאפשר לי כיום אפילו לממן את מלוא האגרה עבור תביעתי האישית (ולכן אני מגביל את סכומה) וודאי שלא יאפשר לי לשלם את אגרת המבקשת אם היא לא תקבל פטור מתשלום האגרה.” (שם, סעיף 12).

בהקשר זה, טוענת המדינה שמדובר בשני תובעים שלמעשה חד הם, והעניין הינו אותו עניין, וחרף זאת בחרו להיות מיוצגים על ידי שני משרדי עורכי דין נפרדים.
כן טוענת המדינה (סעיף 17 לתשובתה), כי הבקשה הינה סתמית ולא הובא מסמך כלשהו על מצבה של העמותה ושל יושב הראש שלה, ומפנה לבש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(1) 732, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

”בעל דין המקש פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש ולצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה של מצבו הכלכלי. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים מהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד.”

התוצאה היא, אפוא, שהבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"א באב, תשס"ה (16 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_______________
יוסף שפירא
- שופט








בשא בית משפט מחוזי 2200/05 עמותת במות,אברהם פריד (פריצי) נ' בן ציון דל,ניסן רז,מנחם כהן,דוד גרשנוביץ (פורסם ב-ֽ 16/08/2005)