פסקי דין על אהליאב מראד | פסקי דין על אורי מזרחי | פסקי דין על דוד דנילוף | פסקי דין על הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה ואח' |

1101/051139/05 עתמ     24/05/2006




עתמ 1101/05 עת"מ 1139/05 אהליאב מראד, אורי מזרחי, דוד דנילוף נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון, הוועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה ואח'




1
בתי המשפט

עתמ 1101/05
עתמ 1139/05
בית המשפט לעניינים מינהליים נצרת
24/05/2006
תאריך:
כב' השופט אברהם אברהם

בפני
:
בעניין עת"מ 1101/05
1. אהליאב מראד

2. אורי מזרחי
העותרים

נ ג ד
1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון

2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה
3. עיריית טבריה
4. מפעלי תחנות בע"מ

המשיבות
ובעניין עת"מ 1139/05
דוד דנילוף
העותר

נ ג ד
1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון

2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה
3. עיריית טבריה
4. מפעלי תחנות בע"מ
5. יואב בטאן
6. חזי גבאי
7. אורי מזרחי

8. אהליאב מראד
המשיבים


פסק דין

רקע
1. במרכזן של שתי עתירות, שהדיון בהן אוחד, עומדת תכנית מס' ג/13157 (להלן - התכנית), העוסקת במתחם התחנה המרכזית בטבריה, ותכליתה - הקמתו של מתחם בניינים למשרדים ומסחר ותיירות, וחידושה של התחנה המרכזית שבעיר. שתי העתירות מבקשות לבטל את האישור שנתנה המשיבה 1 (להלן - הועדה המחוזית) לתכנית בהחלטתה מיום 16.5.2005. התכנית קיבלה תוקף ופורסמה ברשומות ביום 13.9.2005.
2. העותר בעת"מ 1139/05 (להלן - דנילוף) הוא מבעליהם של מקרקעין, המרוחקים כ-500 מ' מן המתחם בו עוסקת התכנית דנן. על מקרקעיו חלות תכניות מס' ג/12078 ו-ג/11015, הנותנות בידו להקים שני פרויקטים רחבי היקף של מסחר ומשרדים. עובדה זו חשוב כי נראה ברקע לעתירתו של דנילוף, שכבר עתה נציין, כי כל תכליתה - להכשיל את התכנית בה עסקינן, על שום התחרות שהיא עשויה להוות לפרויקטים שהוא עצמו מבקש להקים במקרקעיו שלו. מכאן אנו רומזים, כי את עתירתו ראינו לדחות, סופו של יום, ואת טעמינו נטעים בהמשך הדברים.
3. על מנת שנבין את הרקע לעתירתם של העותרים 1 ו-2 בעת"מ 1101/05 (להלן - מראד ומזרחי, בהתאמה) אנו נציין בקליפת אגוז, כי התכנית בה עסקינן חילקה את המתחם עליו היא תחול לשניים, האחד - מתחם צפוני, ועליו תקום התחנה המרכזית ושאר משרדים, מסחר וגו', והשני - המתחם הדרומי, וגם עליו עשויים להיבנות בנייני משרדים וכד', אך לא התחנה המרכזית, שכאמור עתידה לקום במתחם הצפוני, מקום בו ממוקמת התחנה המרכזית היום. מראד ומזרחי הם שניים מבין כ-200 בעלים במשותף של מקרקעין במתחם הדרומי. הם הבודדים מבין הבעלים הרבים שבמתחם זה, שבחרו לעתור כנגד התכנית, כשהם מבקשים לשכנע, כי התכנית מפלה אותם לרעה ביחס לבעלי המקרקעין במתחם הצפוני. גם בעתירה זו לא ראינו כל ממש, זאת נקדים ונאמר.
4. היו מבין המשיבים, שפרסו בפני
נו טענות מקדמיות לרוב, ובהן שיהוי, אי-צירופם של משיבים רלוונטיים, אי-מצוי הליכים, ועוד כיוצא באלו טענות סף. לכל אלה לא ראינו להיזקק, ולא משום שלא ראינו בהן ממש, כי אם משום שראינו לדחות את העתירות לגופן, משלא מצאנו להן בסיס.
עתירת מראד ומזרחי
5. מתוך שלל הטענות ששטחו מראד ומזרחי בעתירתם יכולים היינו להבין, כי עיקר דבריהם מכוונים לטענה בדבר הפלייתם לרעה ביחס לבעלי הקרקע במתחם הצפוני, שהרי אלה האחרונים עתידים לזכות בזכויות רבות בעקבות אישורה של התכנית, בעוד הם עצמם יינשלו מכל זכות במקרקעיהם. לצד טענה מרכזית זו שהשמיעו מראד ומזרחי הם שטחו טענות מן הגורן ומן היקב, ובהן טענות לניגוד עניינים, מניעים זרים ששקלו גורמי התכנון, ועוד כיוצא באלה טענות, שלא נטענו כדבעי ולא הוכחו כלשהו בפני
נו. לכל אלה אין לנו לשעות, איפוא.
6. בטרם ניזקק לטענותיהם של מראד ומזרחי אנו נציין, כי ככל שנִראה את טענותיהם ככאלה המכוונות לסוגיות תכנוניות, הרי שהדברים נשקלו היטב בידי מוסדות התכנון, ששמעו את העותרים השניים וקבעו את שקבעו, ולנו אין להחליף את שיקול דעתנו בשיקול דעתם. כל שעלינו לבחון - הוא קיומו של חוסר סבירות קיצוני בהפעלת שיקול הדעת, כמו גם פגמים פוסלים אחרים, ובהם אותה טענה לאפליה, שיקולים זרים וכיו"ב. שני העותרים לא יכולים היו להצביע על חוסר סבירות קיצוני בהחלטה לאשר את התכנית, כפי שנראה בהמשך. וכבר אמרנו, טענות לפגמים דוגמת מניעים זרים, ניגוד עניינים וכיו"ב, לא הוכחו על ידי מראד ומזרחי כי אם נטענו בעלמא. אנו נותרים, איפוא, עם הטענה בדבר הפלייתם של בעלי המתחם הדרומי ביחס לצפוני, ובכך נעסוק בשאריתו של פרק זה.
7. אם כן, כבר רמזנו, טענתם של מראד ומזרחי אודות הפליית המתחם הדרומי לרעה אין לה על מה שתסמוך. התכנית בה עסקינן אמנם חילקה את המתחם עליו היא חלה לשני מתחמים, אלא שחלוקה זו מקורה בטעמים ענייניים. תחילה חשוב כי נציין, כי אנו מדברים בפרויקט, שנודעת לו חשיבות ציבורית רבה. על חשיבותו לעיר טבריה, לפיתוחה, לפיתוח חיי המסחר והתיירות שבה, עמדו גורמי התכנון בהחלטותיהם. עמד על כך גם ראש העיר טבריה בדברים שהשמיע בפני
גורמי התכנון, ודבריו דברים נכוחים הם. מכאן נבע גם רצונה של ממשלת ישראל לשאת במימון הפרויקט.
8. על רקע חשיבות זו שבהקמת הפרויקט יש לראות את רצונם של גורמי התכנון לפצל את המתחם לשניים, על מנת שכל אחד משני המתחמים יוכל לקום בלא תלות באחר, והכל - על מנת שלא תעוכב הקמתו של הפרויקט שבמתחם הצפוני, ובו התחנה המרכזית המתחדשת, על החשיבות הנודעת לה ולבניה שתילווה אליה. הקושי במתחם הדרומי נובע מריבוי הבעלים שבו (כ-200, כאמור) ומכאן הקושי שבהגעה להסכמה ביניהם והעיכוב הצפוי, באופן טבעי, בהתקדמותה של תכנית במתחם משוסע שכזה.
9. לצד הדברים הללו חשוב להדגיש, כי אף שהתכנית הבחינה בין שני המתחמים, הרי שהמתחם הדרומי לא זו בלבד שאיננו נפגע, כטענתם של מראד ומזרחי, כי אם מקרקעיהם יושבחו באופן ניכר, שהרי היום חלה עליהם תכנית, המייעדת אותם לבניה למגורים, והנה התכנית בה עסקינן מועידה אותם למסחר ומשרדים. עם אישורה הסופי של התכנית תיפתח הדרך לקבלת היתרי בניה גם במתחם הדרומי, לאחר שתוגש תכנית מפורטת, הכוללת איחוד וחלוקה בהסכמת בעלים.
10. יוצא איפוא, הפיצול שפיצלה התכנית את המתחם לשני מתחמים נבע משיקול ענייני, שלא ביקש להפלות, על רקע של שיקולים זרים, בין בעליהם של המקרקעין השונים, כי אם משיקולי זמינות הביצוע, כפי שבארנו למעלה, ושיקולים אלה הם שיקולים תכנוניים רלוונטיים ונכונים בנסיבות העניין, הגם שכפי שראינו - מראד ומזרחי אינם עשויים להיפגע מן התכנית כי אם ליהנות ממנה.
11. בשולי הדברים נציין, כי טרונייתם של מראד ומזרחי ביחס לשינויים הרבים, כביכול, שנעשו בתכנית בהליכים לאישורה, אינה למן העניין. התכנית שהופקדה היא התכנית שאושרה. שינויים שנעשו בתכנית באו בעקבות התנגדויות שנשמעו באזני גורמי התכנון, ומכל מקום לא היה בהם כדי להוות שינוי משמעותי לתכנית, למעלה מן השינויים, שגורמי התכנון רשאים לעשות במסגרת הליכי אישורה של תכנית.
12. ועוד בשולי הדברים נציין, כי טענתם של מראד ומזרחי כאילו התכנית מייעדת הקמתו של חניון ציבורי במתחם הדרומי, משל היה המתחם הדרומי משרתם של האדונים שבחלק הצפוני, אין לה על מה שתסמוך. על פי תקנון התכנית - על המתחם הדרומי והצפוני לספק, כל אחד לעצמו, את צרכי החניה שלו, כך שהחניון שיוקם במתחם הדרומי עשוי לשרת את הבניה שתקום במתחם זה. על שני המתחמים חלים תקני החניה באופן שוויוני. מכל מקום, קיומו של חניון בשטח נרחב אצל המתחם הדרומי עשוי להישקל כנגד שטח התחנה המרכזית שתתחדש במתחם הצפוני, והרי גם שטחה גוזל שטח של בניה אצל המתחם הצפוני.
13. אלו הם הדברים, ככל שהם נוגעים לטענות מראד ודנילוף בעתירתם. על הדברים שצייננו למעלה אנו נוסיף ונעיר, כי העותרים הללו הוסיפו, במהלך הדיון בעתירה, טענות חדשות, שלא בא זכרן אצל מוסדות התכנון ובכתב העתירה. לטענות אלה אין לנו להיזקק, הגם שאלֵה נטענו בעלמא, בלא שיוכחו כלשהו.
בקשתם של צדקה, אוחנה וגורי להצטרף לעתירה
14. שלושה מן הבעלים במתחם הדרומי, יחיעם אוחנה, מיכל צדקה ושלמה גורי (להלן - המבקשים), הגישו, כחמישה חדשים לאחר שהוגשה עתירת מראד ומזרחי, בקשה להצטרף אליה כעותרים, ולחילופין - כמשיבים. הם טוענים בבקשתם, כי לא ידעו אודות הליכי אישור התכנית (אלא עם הגשת עתירה בידי מראד ומזרחי), לא קיבלו הודעה כנדרש (לטעמם) על הליכי אישור התכנית, ומכל מקום - משום אופיה של התכנית שומה היה לקבל את הסכמתם המפורשת לתכנית, ולא רק ליידעם אודות הליכי אישורה.
15. בקשה זו של המבקשים הוגשה ביום 30.11.2005 (בש"א 1356/05), כאשר עתירת מראד ומזרחי התנהלה בפני
מותב אחר (כב' השופטת מוניץ), ובטרם אוחד הדיון בעתירה זו עם עתירת דנילוף (שהתנהלה בפני
י). ביום 5.1.2006 הורה נשיא בית המשפט על איחוד הדיון בשתי העתירות, והטיפול בשתיהן עבר לידיי. ישיבה מקדמית ראשונה בעתירות נתקיימה (לאחר דחיות, לפי בקשות מוסכמות של בעלי הדין) ביום 6.4.2006. במועד זה לא חזר ב"כ המבקשים (עו"ד בן גל, והריהו גם בא כוחם של מראד ומזרחי) על בקשתם להצטרף לעתירה, אף שהוריתי - באותה ישיבה - על שמיעת העתירות לגופן בישיבה שהועדתי ליום 14.5.2006. בכך יש לראות את זניחת הבקשה בידי המבקשים, שאף שנוכחו לדעת, כי נקבע מועד לשמיעת העתירות לגופן בטרם ניתנה החלטה בבקשת הצירוף - לא שב בא כוחם על הבקשה ולא ביקש לדון בה, בטרם ייקבע מועד לשמיעת העתירות.
16. מכל מקום, העתירות גופן נשמעו במועד שהועדתי, 14.5.2006, בלא שהבקשה לצירוף המבקשים נשמעה. ב"כ המבקשים לא חזר על הבקשה בטיעון שטען בפני
י. המשיבים, מאידך, התייחסו לבקשת הצירוף, והביעו את התנגדותם. וגם לאחר הדברים הללו לא קם ב"כ המבקשים ולא שב על טענותיו בקשר עם בקשת הצירוף.
17. זהו הרקע לבקשת הצירוף. משום המאורעות הללו שפרסנו יש לראות, כאמור, את המבקשים כמי שזנחו את בקשתם. מכל מקום, אפילו היינו דנים בבקשתם עובר לשמיעת העתירות, לא היה מקום להיעתר לה. ראשית נציין, כי תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 נותנת בידי בית המשפט להורות, 'בכל שלב משלבי הדיון', 'על צירופו של עותר או משיב'. התקנה אינה קובעת את הנסיבות בהן ראוי לצרף עותר (או משיב). נראה, כי הצירוף צריך שייעשה, כל מקום שהוא עשוי להועיל לבירורה של עתירה, או - במקרה של צירופו של משיב - כאשר אותו משיב 'עלול להיפגע מקבלת העתירה' (את זאת אנו גוזרים מן הסיפא לס"ק 6(א), הקובע את המבחן לצירופו של משיב לעתירה).
ככל שהדברים נוגעים לצירופם כמשיבים לעתירה, המבקשים אינם עשויים להיפגע כתוצאה מקבלתה של עתירה, שהרי הם מבקשים לתמוך בה, ולבטל את התכנית בה עסקינן. את בקשתם (החליפית, יש לומר) להצטרף כמשיבים לעתירה יש לדחות, איפוא.
ואשר לבקשתם להצטרף כעותרים: אמרנו, כי את הצירוף ראוי לעשות, מקום שהוא עשוי לסייע לבירור העתירה. לא ראינו, כי צירוף המבקשים כעותרים עשוי היה להוסיף דבר על הטענות שהעלו מראד ומזרחי בעתירתם. נשים לב, כי בא כוחם (עו"ד בן גל) הוא גם בא כוחם של העותרים מראד ומזרחי. בעתירתם של האחרונים הוא פרס את כל שהמבקשים טוענים לו בבקשת הצירוף. צירוף המבקשים, על מנת שיטענו אותן טענות כפי שטוענים מראד ומזרחי, ומפיו של אותו עורך דין, לא עשוי היה להוסיף דבר לבירור העתירה.
18. מכל מקום, ומנקודת מבט אחרת, אפילו לא היו המבקשים זונחים את בקשתם, ואפילו היו נשמעים בדיון שנתקיים בעתירה ביום 14.5.2006, ניתן לראותם כמי שטענו את טענותיהם, שהרי אלה באו מפי בא כוחם, ותוכן הדברים שהוא השמיע זהה לדברים שהם משמיעים בבקשתם (להוציא טענתם, לפיה לא ידעו אודות התכנית, עד הגשת העתירה, ולכך ניזקק מייד). טענות אלה נשמעו, איפוא, ולא שכנעו, כפי שבארנו למעלה. טענתם, לפיה לא נתנו את הסכמתם לתכנית, לא נתקבלה על דעתנו, והטעמים הוטעמו למעלה. הוא הדין ביחס לטענתם, כאילו לא קיבלו הודעה על התכנית. מאותם טעמים בדיוק יש לדחות את טענתם, לפיה לא ידעו אודות כל ההליך כולו, אלא בעת שהוגשה עתירת מראד ומזרחי. כל הפרסומים הצריכים על פי דין בקשר עם התכנית בה עסקינן - נעשו כדת וכדין, ודי בהם כדי לצאת ידי חובת ההודעה לציבור, ובכלל זה למבקשים, אודות הליכי התכנון הנוגעים לתכנית. ולמעלה מן הצריך נציין, כי אנו מדברים בעיר קטנה יחסית כטבריה, כשעל התחנה המרכזית התנוסס שלט, שבישר על הכוונה לחדש את התחנה ולפתח את סביבתה, וסביר מאוד בעינינו, כי ההליכים הרבים שנתקיימו בקשר עם אישורה של התכנית, כפי שמעידים הדברים שנפרסו בעתירתו של דנילוף, היו בידיעתם של שלושת המבקשים.

עתירת דנילוף - כשל בהפקדת התכנית
19. טוען דנילוף, כי הליך ההפקדה נכשל בכשלים, שיש בהם להוליך לכלל מסקנה, כי את התכנית לא היה מקום לאשר. הוא טוען, כי הפרסום לא קִיֵּים אחר הוראותיהן של תקנות 7-9 לתקנות בניין ערים (מחוז צפון) (תכנית לחלוקה חדשה או לאיחוד מגרשים), התשי"ט-1959, בשל כך שלא נשלחו הודעות לבעלי מגרשים, שהתכנית נוגעת להם. הפרסום נפגם עוד, משום שלא נכללו בו פרטים, שפרסומם חייב לפי מצוות סעיף 92 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בנוסף לאלה טוען דנילוף, כי התכנית הופקדה בטרם נתקיימו התנאים שקבעה הוועדה המחוזית להפקדה. כל הפגמים הללו, נוסף על השינויים השונים שנעשו בתכנית, חייבו את הפקדתה של התכנית בטרם דיון בהתנגדויות, ומשלא כך נעשה, כי אז בכך יש כדי לאיין את כל ההליך כולו, משמע את אישורה של התכנית, סופו של יום.
20. לא אכביר מלים בטענותיו של דנילוף בסוגיה זו. לטעמי - בהליכי ההפקדה לא נפל כל פגם, ודאי לא כזה, העשוי להוליך לבטלותו של ההליך, ודאי לא כלפי דנילוף. את התשובה לכל אחת מטענותיו מצאנו בהחלטת הוועדה המחוזית. מצאנו תשובות משכנעות לשלל הטענות הללו גם בכתבי התשובה של המשיבים. החשוב לענייננו הוא, כי דנילוף, חרף כל הטענות הקשות ביחס לדרך הפרסום וגו', ידע אודות התכנית והתקדמותה אצל שלטונות התכנון והבניה, ונטל חלק פעיל מאין כמותו בהליכי אישורה של התכנית, כשהוא מגיש התנגדות ומשמיע את דבריו בדיונים אצל גופי התכנון השונים, מפנה אליהם מכתבים, מגיש חוות דעת אחדות, ועוד ועוד. על כן, ככל שהדברים נוגעים לדנילוף, הרי שהפגמים להם הוא טוען, אלו שעשויים היו לגרוע מבעל עניין כמותו לדעת אודות התכנית והליכי אישורה, ולהשתתף בהם (כמתנגד) אם ירצה בכך, אינם רלוונטיים לדנילוף, שכאמור ידע אודות ההליך ונטל בו חלק פעיל. על סיטואציה דומה לזו שלנו עמד בית המשפט העליון זה מכבר (בבג"צ 527/74 חנה ח'לף נ' הועדה המחוזית מחוז צפון, פ"ד כט(2) 319, 323) בקובעו:
"... אילו הוכח כי בפועל ידעו העותרים על דבר ההפקדה במועד, אם מתוך קריאת הידיעה שפורסמה ברשומות או בעיתונים בשפה העברית ואם ממקור אחר, ועל כן לו רצו יכלו להגיש התנגדות במועד החוקי, לא הייתי רואה צידוק להושיט להם הסעד המבוקש".
רוצה לומר, ככל שהדברים נוגעים לדנילוף - אין כל מקום להשבת הגלגל לאחור, שהרי מבחינתו שלו - כל שיהא בכך - שמיעת התנגדותו מחדש, והרי דנילוף כבר השמיע את התנגדותו באזני גופי התכנון, ונכשל בשכנועם. לא תהא כל תוחלת, איפוא, בהשבת הגלגל לאחור, כי אם בעיכוב מיותר של מימוש התכנית, על ההשלכה הקשה שעשויה להיוודע לדבר.
(דברים ברוח דומה ראו נא בעת"מ (ירושלים) 657/02 סברנסקי צבי ואח'
נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'
, תק-מח 2003(2), 30342 ,עמ' 30348).
עתירת דנילוף - כשל כלכלי
21. ראש אחר לעתירת דנילוף עניינו כשל כלכלי של התכנית. כותרת זו מכוונת לטענה שבאה מפי דנילוף, לפיה המספר המוגבל של תושבי העיר טבריה אינו מצדיק הקמתו של מרכז מסחרי נוסף, כפי שמבקשת התכנית להקים, ואם יוקם מרכז שכזה - הוא יביא לקריסתם של פרויקטים מאושרים בתכניות תקפות (משמע הקניון אותו הוא עצמו מבקש להקים), ולפגיעה בסוחרים רבים בעיר.
22. גם טענה זו של דנילוף לא עשויה לסייע בידו. תחילה נציין, כי אנו מדברים בשאלה תכנונית מובהקת, והרי זו מצויה בשיקול דעתם של גורמי התכנון. דנילוף העלה את הטענה בפרוט רב אצל גורמי התכנון, כשהוא נתמך בחוות דעת של מומחה לכלכלה. גורמי התכנון שקלו היטב את הדברים, נתנו דעתם לטענותיו של דנילוף, ולא קיבלו אותם. בכגון דא אין מקום לכל התערבות של בית המשפט בשיקול דעתם של גורמי התכנון. על החלטתם של אלה אין לומר, כי היא בלתי סבירה, הגם שהטעמים שהוטעמו בידי הוועדה במענה לטענות שהעלה דנילוף - משכנעים. חוות דעת נגדית לזו שהניח דנילוף אצל הוועדה אינה הכרח (כפי שמבקש דנילוף לשכנע). גם דברים שהשמיעה דר' דגני בכנס כלשהו בגנות הקמתם של שני קניונים בטבריה, דברים שהובאו בפני
הוועדה על ידי דנילוף, אינם מחייבים התיחסות בחוות דעת נגדית. גורמי התכנון הם הם המומחים לדבר. הם שקלו את דברי המומחה של דנילוף ודברים שהובאו מפי דר' דגני, כשמנגד עמדה עמדתו של ראש העיר טבריה, שתמך תמיכה חמה בתכנית, לטובת העיר ולרווחת תושביה, וקבעו את שקבעו. ראש העיר ציין באוזני הוועדה את החשיבות הרבה שהוא רואה להקמת הפרויקט, ולהשלכה על פיתוחה של העיר, ועמדה זו נתקבלה על ידי הוועדה. כך באו הדברים לידי ביטוי מפי וועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית, בהחלטתה מיום 11.4.2005 (סעיף 9):
'הוועדה המחוזית מקבלת את עמדת הוועדה המקומית, טבריה, כי לתוספת שטחי המסחר והתיירות המוצעים בתכנית, ישנן השלכות חיוביות לחיזוק ולקידום העיר טבריה מבחינה תיירותית ועסקית.
אישור התוכנית יגדיל את הפוטנציאל המצוי בעיר למשיכת יזמים ומשקיעים בעלי הון, שיסייעו לפיתוחה ולשיקומה.
התוכנית תורמת להתחדשות העירונית ולפיתוח מתחם התחנה המרכזית בשיתוף משרד השיכון, במטרה להוציא את המע"ר מהקיבעון הקיים בו, לשגשוג כלכלי ותיירותי.
לאור הצפי של התפתחות המע"ר אין לומר, כי באשור השטחים המסחריים בתוכנית ייווצר בינוי עודף למסחר, שיגרום נזק כלכלי למסחר הקיים בשטחי התוכנית ובסביבתה. היקף בניית השטחים לשימושי המסחר והמשרדים השונים המותרים בתחום התוכנית, מוגבלת, בהתאם לשלבי פיתוח המערכת התחבורתית, כמפורט להלן, ושטחים אלה יותאמו, באופן טבעי, לצורכי השוק ולקצב התפתחות המע"ר'.
על דברים נכוחים אלה אין לומר, כי הם בבחינת הפעלה בלתי סבירה של שיקול הדעת. אנו מדברים, כאמור, בשאלה תכנונית מובהקת, המצויה בתחום מומחיותה של הוועדה, ששקלה את כל שצריך היה לשקול, וקבעה את שקבעה. בכגון דא אין בית המשפט מתערב. אגב כך נציין, כי לטענה כאילו הוועדה המחוזית בהחלטותיה השונות לא התייחסה כלל, קרי התעלמה לגמרי, מחוות הדעת שהניח בפני
ה דנילוף, אין כל יסוד. גם אם לא הזכירה הועדה באורח מפורש את חוות הדעת, נהיר מקריאת ההחלטות, כי היא שקלה את הדברים, ובכובד ראש, והגיעה למסקנה אליה הגיעה. הנמקתה זו היא הנמקה טובה וראויה, גם אם הוועדה לא הזכירה את השם המפורש (של המומחים מטעם דנילוף).
23. זוהי תמציתם של דברים, ובכך יכולים היינו להסתפק, גם בלא שניזקק לכל פרט ופרט בטענות הרבות של דנילוף, שביקשו להיתפס לכל תג ותג בכל מכתב ודיון ופרוטוקול ואירוע. בעיקרו של דבר מבקש דנילוף, בעל עסקים המבקש להקים קניון בעיר, לחסום את מתחריו מלהקים קניון מתחרה. זהו הטעם האמיתי העומד מאחורי מלחמת החורמה שהוא הכריז על התכנית. טעם זה, אין צריך לומר, אינו עשוי להצדיק את עצירתה של תכנית, שגורמי התכנון סבורים, כי היא לטובת העיר ורווחת תושביה.
24. ובכל זאת, למעלה מן הצריך אנו ניזקק בשורות הבאות למקצת מן הטענות שהעלה דנילוף בעתירתו, ולטענות שהשמיע בפני
נו במסגרת הדיון בעתירה.
ובכן דנילוף טען, כי דברי הוועדה המקומית לא נשמעו בפני
הוועדה המחוזית, ולכן יש לומר על האחרונה, כי את החלטתה היא קיבלה בלא שהיה מונח בפני
ה מלוא המידע הצריך לשם קבלת החלטה נכונה. טענה זו טוב היה לה שלא תישמע משנשמעה. ראש העיר טבריה השמיע גם השמיע את דבריו באוזני הוועדה המחוזית, והריהו עומד בראש הוועדה המקומית טבריה, כלומר יש לומר עליו, כי הוא הביא את עמדתה של הוועדה המקומית בפני
הוועדה המחוזית. מה עומד, איפוא, ביסוד טענתו של דנילוף?
אגב כך אנו נציין, כי לא ראינו ממש בטענתו של דנילוף, הנסמכת על מכתב מיום 25.3.2004 (נספח מג2 לעתירה) שכתב ראש העיר לבאת כוחם של יזמי המתחם הצפוני (משיבים 4-6 לעתירת דנילוף), כאילו הוא נאלץ להסכים להקמת מרכז מסחרי, משרדי וגו', רק משום רצונו להקים תחנה מרכזית, כי אם לא היה מסכים להקמת מבני המסחר וגו' - לא היה מי שישקיע בחידוש התחנה. עיון במכתב אינו מעלה את הדברים הללו להם טוען דנילוף, בנימה שבה הוא מבקש כי נקרא את הדברים. ואפילו היו כאלה בפי ראש העיר במכתב זה, יש לראותם על רקע 'המשא ומתן' שהוא ניהל עם באת כוח היזמים. נוסף על כל אלה יש לראות את דבריו של ראש העיר באותו מכתב עצמו, והרי הם תומכים מאוד בתכנית בכללה, לאו דווקא בחידוש התחנה המרכזית של התחבורה הציבורית, כי אם למתחם כולו, על כל חלקיו ('התכנית הוכנה מתוך הבנה שאישורה עשוי להביא למנוף הכלכלי ולשיפור תפקוד מע"ר טבריה תוך הזרמת חיים חדשים למרכז העירוני...')
25. דנילוף טען, כי ועדת המשנה לא קיימה דיון בשאלה, האם יש מקום לקיומם של שני קניונים, שהרי הדיון אצל ועדת המשנה נתקיים לפני שנתקבלה התכנית, שאישרה את הקמתו של הקניון השני (שלו). ובכן גם לטענה זו של דנילוף אין לשעות, ולו משום כך, שאף שהאישור הסופי של תכנית הקניון השני אושרה לאחר אותו דיון מיום 11.4.2005 אצל ועדת המשנה, הרי שהליכי האישור נמשכו זמן רב, והקמתו של הקניון השני עמדה, מן הסתם, לנגד עיניה של וועדת המשנה, בעת שדנה בתכנית שלפנינו. מכל מקום, דנילוף טען באריכות בפני
הוועדה והביא את הדברים בפני
ה, והרי זו היתה טענתו המרכזית בפני
הוועדה, ככל שהדברים נגעו לראש הכלכלי שבטיעונו. טיעון זה בא, איפוא, בחשבון השיקולים של הוועדה, וקיבל מענה הולם.
26. בטענת דנילוף כאילו באת כוחם של יזמי המתחם הצפוני (עו"ד דיין) הודתה בחוסר כדאיות כלכלית שבהקמת המרכז המסחרי (במכתב מיום 25.3.2004) אין לה על מה שתסמוך. הודיה שכזו לא ראינו במכתבה הנ"ל. נראה, כי ראייה כזו את הדברים, כפי שמבקש דנילוף כי נראה אותם, היא בבחינת הוצאת דברים מהקשרם. נראה על פני הדברים מתוך עיון במכתב, כי הוא נשלח במסגרתו של מו"מ בין היזמים לעירייה. מכל מקום, עמדתם הנוכחית של היזמים, העומדים מאחורי התכנית ומבקשים להותיר את אישורה על כנו, מלמדת על היפוכה של טענה שמשמיענו עתה דנילוף, אפילו היה ממש בטענתו, כי עמדת באת כוחם אותה עת היתה אחרת. ולבסוף - דבריה של עו"ד דיין במכתבה לעירייה היו בפני
הוועדה בטרם נתנה את החלטתה, וזו שקלה והחליטה את שהחליטה, ובכך לא ראינו כל מום.
עתירת דנילוף - כשל תחבורתי
27. בעתירתו מבקש דנילוף לשכנע בקיומן של בעיות תחבורה, שהתכנית בה עסקינן עשויה להוליד, אם רק תמומש. הוא פורס שורה ארוכה של טענות (סעיפים 15-16 לעתירתו). טענתו האחת עניינה הפלייתו לרעה והתעלמות ממנו מצד גורמי התכנון (לרבות משרד התחבורה), בין היתר על שום שהמהנדסים הנוגעים בדבר (שפרבר ורשטניק) סרבו להיפגש עמו, ועל שום שחוות דעתה של המהנדסת שפרבר התעלמה מטענותיו.
טענה זו של דנילוף אין לה על מה שתסמוך. דנילוף היה שותף פעיל מאוד בהליכי התכנון, זאת כבר אמרנו, וניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיו, גם בנושא התחבורתי. הכיצד יכול דנילוף לטעון כיום כי עמדתו לא נשמעה, כאשר גורמי התכנון נתנו בידו להניח לפניהם לא פחות מארבע חוות דעת של מומחים מטעמו, ולאחר שניתנה בידו שעת כושר להשמיע את טיעוניו, ובאריכות, בדיונים שנתקיימו בהליך אישורה של התכנית, ובכלל זה ניתן בידי אחד המומחים מטעמו לטעון באריכות בנושא התחבורתי? לא ראינו על מה תומך דנילוף את זכותו להיפגש דווקא עם מי מהמהנדסים שהזכרנו מעלה בטרם תיתן הוועדה המחוזית את החלטתה. חובתה של האחרונה היתה ליתן בידו להשמיע את דבריו בפני
ה, ואת חובתה זו היא קיימה, וביד נדיבה יש לומר.
28. טענה אחרת בפי דנילוף בנושא התחבורה, ועל פיה התכנית בה עסקינן אינה תואמת את תכנית האב לתחבורה, על שום שהרחובות 'הירדן' ו'יהודה הלוי' נועדו, לפי תכנית האב, להיסלל בשלושה נתיבים, והנה בתכנית דנן הם עתידים להכיל שני נתיבים בלבד. הוא מודע לקיומה של תכנית אב מעודכנת, שהתכנית דנן הולמת אותה, אלא שלטעמו הבסיס לתכנית המעודכנת שגוי. ועוד טוען דנילוף בראש זה של עתירתו, כי גורמי התכנון התעלמו מהנחיות של משרד התחבורה, בין משום שהבדיקה התחבורתית לא נעשתה על יסוד מקדמים מעודכנים, ואם היתה נעשית לפי המקדמים המעודכנים - היתה התכנית נכשלת; בין משום שלא בוצעה 'בחינת השלכות תחבורתיות', חרף הנחיות משרד התחבורה; ובין משום שגורמי התכנון נכנעו לדרישת יוזמי התכנית והסכימו, כי תקן החניה יעמוד על 80% מן התקנון, תחת 100%.
29. לטענות אלה של דנילוף אין לנו לשעות. דנילוף שטח את הטענות בפני
וועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית, וזו נתנה עליהם את הדעת, כשהיא נסמכת על חיווי דיעה מצד המהנדסים המומחים לדבר, ובהחלטה זו, בשאלה תכנונית מובהקת, אין כל מקום להתערבות של בית המשפט, בחינת החלפת שיקול דעתה של רשות התכנון בשיקול דעתנו שלנו. בקליפת אגוז אנו נעיר לטענה זו של דנילוף, לפיה התכנית דנן אינה תואמת את תכנית האב לתחבורה, כי לאחר שדנילוף העלה את טענתו זו החליטה הוועדה להעביר את הנושא לבדיקת משרד התחבורה (שהרי תכנית האב לתחבורה היא תכנית שהמשרד ערך), וזה מצא, כי ניתן לאשר את התכנית, בהתניית עבודות הבניה בפיתוח המערכת התחבורתית. כתוצאה מכך החליטה הוועדה לבצע שינויים בתכנית, על מנת להתאימה לצרכים התחבורתיים. מעבר לכך, הוועדה לא השתכנעה מעמדתו של דנילוף, זו שדיברה אודות אי ההתאמה, הנגזרת מסך כל השטחים העתידים להיבנות במתחם. היא סברה, כי הפער הנטען בין תכנית האב לבין התכנית דנן הוא פער סביר, כטבעם של פערים בין תכנית אב, המבקשת להתוות מגמות תכנון כלליות, לבין תכניות מפורטות כתכנית בה עסקינן. הפערים הם סבירים, כך סברה הוועדה, הן מבחינת תפקוד פונקציונאלי של המע"ר, הן מבחינה תחבורתית והן מבחינה סביבתית-אורבנית. בעמדה זו של הוועדה לא ראינו כל חוסר סבירות, המצדיק התערבות. וגם לטענה בדבר העדרה של 'בדיקת השפעה סביבתית' שטען דנילוף נתנה הוועדה מענה ראוי. היא סברה, כי בדיקה זו היא כלי בידי המתכנן בהיבטים התחבורתיים של התכנית עליה הוא עמל, בחינת כלי עזר שאין הוא מחויב בו. ומכל מקום, בחינה מערכתית כגון הבדיקה המדוברת נעשתה במסגרת תכנית האב, ובכך די. גם טעם זה של הוועדה הוא טעם ראוי. מכל מקום, הוועדה נשענה בהחלטתה על עמדתם של הגורמים המקצועיים בסוגיה זו, הם אנשי משרד התחבורה, ואלה חיוו דעתם (גב' שפרבר), לאחר שבחנו את חוות הדעת של דנילוף, והמליצו לוועדה לאשר את התכנית.
30. גם הטענה, לפיה נעשה שימוש במקדמים שאינם מעודכנים, אינה עשויה לסייע בידי דנילוף, הואיל והדבר הובא בפני
המהנדסים (שפרבר ורשטניק), ואלה היו בדיעה, כי המקדמים, השנויים - כך נראה - במחלוקת בין המומחים לדבר, גבוהים מן הצריך. קביעה זו היא קביעה מקצועית, שאותה אימצה הוועדה. איננו רואים כיצד בית משפט עשוי להתערב בכגון דא. הוא הדין ביחס לטענה בדבר הפחתת תקן החניה ל-80%, ואף לו נתנה הוועדה את דעתה במפורש (ראו נא סעיף 6 להחלטתה מ-25.5.2005), והדברים משכנעים, ואין לנו להתערב בהם.
סוף דבר
31. מכל הטעמים הללו אנו מוצאים את שתי העתירות כחסרות בסיס. העתירות נדחות, על כן.
דנילוף ישלם שכר טרחתם של עורכי הדין של המשיבים בעת"מ 1139/05, כלהלן:
למשיבה 1 - 15,000 ₪.
למשיבות 2-3 - 15,000 ₪.
למשיבים 4-6 - 15,000 ₪.
מראד ומזרחי ישלמו שכר טרחתם של עורכי הדין של המשיבים בעת"מ 1101/05, כלהלן:
למשיבה 1 - 15,000 ₪.
למשיבות 2-3 - 15,000 ₪.
למשיבה 4 - 15,000 ₪.
ניתן היום כ"ו באייר, תשס"ו (24 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אברהם אברהם
, שופט
001101/05עתמ064 מאיה אסראף









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1101/05 עת"מ 1139/05 אהליאב מראד, אורי מזרחי, דוד דנילוף נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון, הוועדה המקומית לתכנון ובניה - טבריה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/05/2006)