פסקי דין על אבידור אבני | פסקי דין על רו"ח | פסקי דין על קלאב הוטל אילת | פסקי דין על משה בובליל ואח' | פסקי דין על ניסן חקשורי | פסקי דין על בטסמן |

612/03 הפ     08/06/2006




הפ 612/03 אבידור אבני, רו"ח, קלאב הוטל אילת בע"מ, משה בובליל ואח' נ' ניסן חקשורי, בטסמן בע"מ




1
בתי המשפט
הפ 000612/03
בשא 5081/06
בשא 5101/06
בשא 5119/06
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
08/06/2006
תאריך:
כב' השופטת ענת ברון

לפני

1. אבידור אבני
, רו"ח

בעניין:
המבקש
בבש"א 5081/06
המבקשות
בבש"א 5101/06
המבקש
בבש"א 5119/06

2. קלאב הוטל אילת בע"מ

3. קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ
4. קלאב הוטל נכסים בע"מ
5. קלאב אין אחזקות בע"מ
6. קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ
7. פרמייר קלאב בע"מ
8. אינטרקלאב בע"מ
9. ביג בן השקעות בע"מ
10. אינטרמנט בע"מ
11. משה בובליל
נ ג ד
1. ניסן חקשורי
המשיב
2. בטסמן בע"מ
משיבה פורמאלית

פסק דין

מבוא
1. לפניי שלוש בקשות לסילוק על הסף של התובענה נושא ה"פ 612/03 (להלן: "הבקשות" ו"התובענה" לפי העניין). המבקש בתובענה הוא ניסן חקשורי
(להלן: "חקשורי"), אשר עתר לצו שיורה למשיב 1 בתובענה, רו"ח
אבידור אבני
(להלן: "אבני") למסור לידי חקשורי העתק מכל התיקים והמסמכים הנוגעים לשירותים המקצועיים שהעניק לחקשורי ולחברות שבהן יש לחקשורי זכויות, צו שיורה לאבני להשיב לשאלות שהפנה אליו חקשורי במכתב מיום 16/3/03 (נספח ה' לתובענה) ולשאלות הבהרה העשויות להתעורר בעקבות זאת, וכן צו לפיצול סעדים. המשיב 12 לתובענה הוא משה בובליל (להלן: "בובליל"), אשר היה שותפו של חקשורי לעסקים והמשיבות 2 - 10 הן תשע חברות שהיו בבעלותם המשותפת של חקשורי ושל בובליל (להלן: "החברות". המבקשים בבקשות כולן יכונו להלן "המבקשים"). חקשורי הגדיר את בובליל ואת החברות כמשיבים פורמליים בתובענה, שכן הסעדים שעתר להם הופנו כלפי אבני בלבד. יוער כי בגדר המשיבים שהוגדרו כפורמליים בתובענה, נמצאת גם חברת בטסמן בע"מ
(משיבה 11 בתובענה) ואולם זו לא הגישה תשובה לתובענה וגם לא הגישה בקשה משלה לסילוק על הסף, אף שברי ואין גם מחלוקת כי הכרעה בבקשות תחול מטבע העניין גם ביחס אליה.

רקע עובדתי
2. שלוש הבקשות שלפניי דומות במהותן ובנימוקיהן, ולכן אתייחס אליהן כמקשה אחת. לטענת המבקשים כולם - אבני, בובליל והחברות - תובענה זו אינה אלא קרב נוסף במערכה ארוכה ומורכבת שבין חקשורי לבובליל, אשר התנהלה ומתנהלת למרות קיומו של הסכם מחייב המסדיר את מערכת היחסים בין השניים, שמטרתו לסיים את הסכסוכים שביניהם.

ביום 2/4/03 חתמו חקשורי ובובליל על הסכם שנועד להסדיר את מערכת היחסים העסקית שביניהם, לקבוע את זכויותיו של כל אחד מהם בנכסי השותפות, ולהביא כאמור לכלל סיום את כל מחלוקות העבר. הסכם זה נחתם בתיווכו של הרב פינטו, נוסח על ידו והוכתב לאחד מעוזריו של הרב (להלן: "הסכם הרב", נספחים א-1 וא-2 לכתב התשובה שהגיש בובליל לתובענה. לשם הנוחות, ייעשו ההפניות להלן לגרסה המודפסת, א-2). הסכם זה, שעל חלק מהוראותיו אעמוד להלן, נוסח כאמור על ידי הרב, שאיננו משפטן, ולפיכך החליטו הצדדים כי הוא יהווה "מסמך עקרונות" שעל בסיסו ינסחו עורכי הדין של הצדדים חוזה משפטי מפורט; אלא שלאחר חתימת הסכם הרב בין הצדדים התחרט חקשורי על הסכמתו לתנאי הסכם זה, ואף על פי שעורכי הדין של הצדדים הכינו טיוטות להסכם מפורט, מנוסח בלשון משפטית, הסכם כזה לא נחתם מעולם [לפירוט מלא של השתלשלות העניינים ראו ה"פ (ת"א) 636/03 בובליל נ' חקשורי (

פסק דין
מיום 12/8/04, לא פורסם) (להלן: "ה"פ 636/03"), עמ' 15 - 21].

בובליל פנה לבית משפט זה ועתר להצהיר על תוקפו של הסכם הרב, ובית המשפט (כב' השופטת ה' גרסטל), קיבל את התובענה וקבע:

"מכל האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה וקובעת שהסכם הרב הוא הסכם תקף ומחייב - והודעת הביטול אינה כדין ואינה תקפה." (ה"פ 636/03, עמ' 47).
הסכם הרב, אשר תוקפו אושר בה"פ 636/03, קובע הסדרים להתחשבנות הכספית בין חקשורי לבובליל, ומכיל שתי תניות ויתור רלוונטיות לענייננו: אחת היא הוויתור הכללי (להלן: "תניית הוויתור הכללית"):

"ניסן חקשורי
ומשה בובליל קיבלו על עצמם קבלה רוחנית אשר ממנה יהיה הסכם עסקי אשר כל החשבונות של העבר של חברת קלאב הוטל וכל החברות הנלוות (בבעלותם המלאה) לרבות פרמייר אליה נמחקים. כל מה שניסן נתן לחברה לא חוב ולא ריבית ולא אף טענה ובקשה. וכך לגבי משה בובליל כל הניהול שניהל את החברה וכל עניין שהיה בחברה אין לניסן חקשורי
שום טענה ושום חוב לגביו וכל המשיכות והכספים שמשה משך וניסן משך אין לאף אחד חוב על חברו." (הסכם הרב, ש' 5 - 10, ההדגשה שלי - ע.ב.).
תניית הוויתור השנייה היא תנייה ספציפית, שבה מוותרים הצדדים על כל טענה שעשויה הייתה לעלות בנוגע לצדדים שלישיים מסוימים (להלן: "תניית הוויתור הספציפית"), וכך מנוסחת התנייה:

"ביטול הטענות יהיה נגד עו"ד נגד רואי החשבון נגד מנהלים או נגד הנאמנים." (הסכם הרב, ש' 47).
3. המבקשים טוענים, כי לאור פסק הדין בה"פ 636/03, יש לסלק את התובענה על הסף. טענתם, בתמצית, היא שחקשורי היה מנוע מלהגיש את התובענה, שכן אבני נכלל בקבוצה שעליה חלה תניית הוויתור הספציפית. עוד טוענים המבקשים, כי התובענה היא בבחינת "מסע דיג" שנועד לאפשר לחקשורי לקבל מסמכים לשם ביסוסה של תביעה נגד בובליל או נגד החברות, תביעה שאף אותה הוא מנוע מלהגיש וזאת לנוכח תניית הוויתור הכללית.
חקשורי מצידו מתנגד לסילוק התובענה על הסף, וזו תמצית נימוקיו:

(א) הבקשות הוגשו מבלי שנתמכו בתצהירים, ומשום כך דינן להידחות על הסף;
(ב) הסכם הרב, אף שנקבע כי הוא תקף, טרם פורש, ולשם פרשנותו יש מקום לנהל הליך של שמיעת ראיות;
(ג) במסגרת תניית הוויתור הספציפית נקבע כי לא יועלו טענות נגד עורכי דין, רואי חשבון, מנהלים או נאמנים, ואילו אבני פעל למען חקשורי ולמען החברות לא כרואה חשבון כי אם כיועץ מס.
(ד) התובענה אינה מעלה טענות נגד אבני, כי אם מעלה עתירה לקבלת מסמכים מסוימים, ולפיכך אין היא סותרת את תניית הוויתור הספציפית.
(ה) תניית הוויתור הספציפית מהווה "חוזה לטובת צד שלישי", ובקשה מטעם הצד השלישי לאכיפתו של חוזה כזה מצריכה הוכחה של כוונת הצדדים להיטיב עם הצד השלישי - הוכחה המחייבת שמיעת ראיות.

ייאמר כבר עתה, כי סוגיית חוזה לטובת צד ג' שהעלה חקשורי אינה ממין העניין, שכן הסכם הרב נועד להביא לכלל סיום את המחלוקות שבין הצדדים, ועל רקע זה מופיעות בו תניות הוויתור. ככל שמדובר בתניית הוויתור הספציפית, אין כלל טענה שהיא נועדה להיטיב עם צדדי ג', אלא שמטרתה למנוע פתיחת המחלוקות שבין הצדדים להסכם הרב בדרך עקיפה.

יוער כי חקשורי ערער על פסק הדין בה"פ 636/03 לבית המשפט העליון, אך אין מחלוקת כי הערעור איננו נוגע לתוקפו של הסכם הרב. עוד יוער, כי שני הליכים נוספים שהגיש חקשורי נדחו לאור פסק הדין בה"פ 636/03 - הן תיק פש"ר 2243/03 (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) והן תיק ה"פ 581/04 (כב' השופטת נ' אחיטוב), וכי מתשובתו של חקשורי לבקשות שלפניי עולה כי הוגש ערעור לבית המשפט העליון גם על שני פסקי הדין הללו.
סילוק על הסף - רקע נורמטיבי
4. תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנה 100", "תקנה 101" ו-"תקנות סד"א", לפי העניין) מקנות לבית המשפט סמכות לסלק תובענה על הסף, בין על ידי מחיקתה (תקנה 100) ובין על ידי דחייתה (תקנה 101), מבלי לדון בה לגופה. לענייננו רלוונטית תקנה 101 (א), הקובעת לאמור:

"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע."

המבקשים אינם טוענים לקיומו של מעשה בית דין או לחוסר סמכות של בית המשפט, ומשכך יש לבחון אם מתקיימת במקרה דנן החלופה הקבועה בתקנה 101 (א) (3) לתקנות סד"א. וכך כותב בנושא ד"ר י' זוסמן בהידרשו לשאלה מהו "נימוק אחר" הנזכר בתקנה 101 (א) (3):

"העיקרון הנכון הוא, איפוא, כי שיקול הדעת של בית המשפט קובע, ובית המשפט ישאל את עצמו, אם מוטב לברר תחילה אותו נימוק, בנפרד וללא קשר עם שאר העניינים שבמחלוקת, או אם רצוי להימנע מפיצול הדיון. הנימוק יכול שיהא נימוק של חוק או של עובדה. היה נימוק של חוק - אפילו השאלה נכבדה ומסובכת - ייטה בית המשפט יותר לדון בו, ולהשתמש בכוחו לדחיית תביעה על הסף, מאשר בעובדה, שאם סוף תביעה להידחות מנימוק של חוק, יהא בדחייתה 'מלכתחילה', ללא גביית עדויות ובירור עובדות, משום קיצור דרך. ואילו בנימוק של עובדה תהא השאלה, אם העובדות החשובות, לצורך הדיון בבקשה, הן פשוטות ובירורן יצריך זמן קצר בלבד, שאם לא כן, שוב אין טעם לפצל את הדיון" [יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 417 (מהדורה שביעית, ד"ר שלמה לוין עורך, 1995)].
אמנם בעניין דנן הנימוקים לדחיית התובענה על הסף הם נימוקים של עובדה לכאורה ולא נימוקים של חוק, ואולם זאת רק לכאורה, שכן אין אלה "נימוקים שבעובדה" במובן הרגיל, אלא כאלה שבאופיים ובמהותם כמוהם כנימוקים של חוק. ואבאר את דבריי.

נימוקי המבקשים נסמכים על הסכם הרב, שלגביו התנהל הליך משפטי שנקבעו בו קביעות עובדתיות. אמנם הוגש ערעור על פסק הדין בה"פ 636/03 ועל חלק מהקביעות העובדתיות שבו, אולם עצם הגשת הערעור אינה פוגמת בכוחו של פסק הדין, אשר מרגע שניתן וכל עוד לא שונה, הוא מחייב:

"הכלל הוא, כי העובדה שבעל הדין שכנגדו ניתן פסק-הדין נקט בהליכי ערעור על פסק-הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית דין לכל דבר ועניין." [נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 246 (1991)].

הפרשנות הנדרשת לתניות הוויתור היא מצומצמת וממוקדת, ואינה מעוררת כל קושי, לאור המסמכים שצירפו חקשורי ואבני - זה לתובענה וזה לתשובתו לה ואשר אינם שנויים במחלוקת - ולאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בפסק הדין בה"פ 636/03.

העדר תצהירים והמשמעות הנודעת לכך
5. חקשורי טוען כי משלא נתמכו הבקשות בתצהיר, כבר מטעם זה יש לדחותן (סעיף 1.6 לתגובת חקשורי לבקשות). אכן, ראוי היה לתמוך את הבקשות בתצהירים לאימות העובדות המוזכרות בהן, אלא שאין בהעדר תצהירים במקרה זה כדי להביא לדחיית הבקשות, ואנמק.

חלק מן העובדות האמורות בבקשות אינן שנויות כלל במחלוקת בין הצדדים. כך, למשל, חקשורי איננו חולק על עובדת היותו של אבני רואה חשבון, והוא חולק רק על תחולת תניית הוויתור הספציפי עליו (ראו סעיף 4.2 לתגובת חקשורי לבקשות). בנוסף, בתיק העיקרי הוגשו זה מכבר תצהיריהם של חקשורי ושל אבני, כך שהעובדות הדורשות אימות בתצהיר מצויות לפני בית המשפט. אשר על כן, אינני מייחסת חשיבות רבה להעדר תצהירים לתמיכה בבקשות.

תחולת תניית הוויתור הספציפית על אבני
6. תניית הוויתור הספציפית קובעת כאמור כי "ביטול הטענות יהיה נגד עו"ד נגד רואי החשבון נגד מנהלים או נגד הנאמנים." בפסק דינה בה"פ 636/03 ניסחה כב' השופטת גרסטל את הוראות ההסכם בשפה משפטית, וכך בהתייחס לתניית הוויתור הספציפית:

"ויתור על כל הטענות נגד עורכי הדין, נגד רואי החשבון, נגד מנהלים ונגד הנאמנים." (עמ' 14, ש' 21 - 22 לפסק הדין בה"פ 636/03).

אין מחלוקת על כך שאבני הוא רואה חשבון במקצועו ונושא תואר "רואה חשבון" ואין גם מחלוקת על כי נתן שירותים הן לחברות והן לחקשורי אישית במגעיהם עם רשויות המס בישראל. על כן, טוען חקשורי, כי תניית הוויתור הספציפית אינה חלה על אבני, משום שהשירותים שנתן היו שירותים של ייעוץ מס וייצוג לפני רשויות המס ולא שירותי ראיית חשבון (ראו סעיף 4 לתגובת חקשורי לבקשות); לשון אחר - חקשורי טוען כי אף שאבני נושא בתואר "רואה חשבון", מבחינה מהותית השירותים שנתן לחברות ולחקשורי היו בבחינת שירותים של "יועץ מס", ואילו תניית הויתור הספציפית מתייחסת ל"רואה חשבון" ולא ליועץ מס.
7. טענה זו אין בידי לקבל. בפסק הדין שניתן לאחרונה בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח'
נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 1681 (2006) כותב כב' השופט א' ריבלין:

"ההליך הפרשני, כאמור, אינו אלא ניסיון להתחקות אחר אומד דעת הצדדים. לשם כך נדרש בית המשפט לראיות השונות המובאות בפני
ו ומייחס להן משקלות שונים (ראו: עניין אפרופים הנ"ל, בעמ' 301). המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים, והוא תלוי בנסיבות המקרה הקונקרטי" (סעיף 11 לחוות דעתו של כב' השופט ריבלין, ההדגשה שלי - ע.ב.).

ועוד קובע כב' השופט ריבלין:

"הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים." (שם).

ומן ההלכה אל המעשה. כב' השופטת גרסטל ציינה בפסק דינה כי:

"מאחר שהסכם הרב לא נוסח ע"י משפטנים, אלא נערך כדרך שנערכים הסכמים בחצרות רבנים (כדברי המבקש בעדותו), אסקור להלן את הנושאים שהוסדרו בו, בשפה המובנת למשפטנים [.]" (עמ' 13, ש' 27 - 30 לפסק הדין בה"פ 636/03, ההדגשה שלי - ע.ב.)

את לשונו של הסכם יש לבחון על רקע נסיבותיו, כאמור, ונסיבה רלוונטית בענייננו היא זהות מנסחיו, כפי שעולה מפסק הדין בה"פ 636/03. על כן יש לבחון את תניית הוויתור הספציפית על רקע העובדה שאינה שנויה במחלוקת, והיא: שאיש מבין השותפים לניסוחה - הרב פינטו, חקשורי ובובליל - איננו משפטן. המונח "רואה חשבון" ב"משמעות האינטואיטיבית" שלו, אם נשתמש בניסוחו של כב' השופט ריבלין, איננו מכיל אך את עיסוקם של רואי החשבון העוסקים בביקורת דוחות וספרי חשבונות, כפי שניסה חקשורי לטעון, תוך הסתמכות על הגדרת המונח "ראיית חשבון" בסעיף 1 לחוק רואי חשבון, התשט"ו-1955, כי אם כולל גם את עיסוקם של רואי החשבון בייעוץ מס ובייצוג לפני רשויות המס; שהרי רואה חשבון, פרט לעיסוקו ב"ראיית חשבון" על פי ההגדרה האמורה, מוסמך מעצם היותו רואה חשבון לעסוק גם בייעוץ בנושאי מס ובייצוג מול רשויות המס (ראו: סעיף 236 (1) לפקודת מס הכנסה).

ודוק: הדרישות שהופנו לאבני להעביר מסמכים ולהשיב לשאלות ואשר צורפו כנספחים א' - ו' לתובענה נשלחו לאבני החל מחודש פברואר 2003, בטרם החתימה על הסכם הרב באפריל 2003. מכאן, שבעת שנחתם הסכם הרב, לרבות תניות הוויתור שבו, דרישות חקשורי שהופנו לאבני היו זה מכבר גלויות וידועות לכל. גם מטעם זה, כאשר ויתר חקשורי במסגרת הסכם הרב על טענות נגד "רואי החשבון" ויתר גם על דרישות אלה.

הפועל היוצא מכל האמור הוא שאני קובעת כי תניית הוויתור הספציפית חלה גם ביחס לאבני, ומשכך מנוע חקשורי מלהעלות כל טענה נגדו, ובכלל זה הטענות המועלות בתובענתו.

הסעדים המבוקשים - האם סותרים את הסכם הרב?
8. חקשורי מעלה טענת תם, שלפיה התובענה איננה מהווה "טענה נגד" אבני, כי אם עתירה לסעדים נייטרליים במהותם. טענה זו אינה יכולה לעמוד, ולשם כך די לבחון את סעיף 9 לתצהירו של חקשורי שניתן בתמיכה לתובענה:

"בסוף שנת 2002 התחלתי לחשוד כי נעשו כלפי מעשים בלתי כשרים, וביקשתי לבדוק באמצעות מומחים מטעמי את המהלכים שביצע שותפי, מר בובליל, בין היתר באמצעות רו"ח
אבני. הייתי מעוניין לבדוק את המהלכים שביצע רו"ח
אבני, על מנת לבחון אם נעשו במסגרתם מעשים שנועדו לפגוע בזכויותיי."

מסעיף זה בתצהיר חקשורי ברי כי עתירתו לקבלת מסמכים נועדה לבסס, ולמצער לבדוק, טענות שונות שיש לו כלפי אבני במסגרת יחסיו עם בובליל. אין אפוא ממש בטענתו של חקשורי כי התובענה איננה מעלה "טענות" כלפי אבני, וכי משכך אינה עומדת בסתירה לתניית הוויתור הספציפית שבהסכם הרב.

זאת ועוד. הסעיף שצוטט לעיל מתצהיר חקשורי מלמד על כוונתו לעשות שימוש במסמכים או במידע הנלמד מהם לצורך הליכים עתידיים, וכי זו מטרת עתירתו לקבלם לידיו.

כך עולה גם מהאמור בסעיף 19 לתצהיר חקשורי:

"הימנעותו של רו"ח
אבני מקיום חובותיו עלולה לגרום לי נזקים, שכן יתכן שבמידע ובמסמכים המצויים בידי רו"ח
אבני ישנם עניינים חיוניים לסכסוך העסקי שביני לבין שותפי [בובליל - ע.ב.] ואשר אי מסירתם לידי במועד שנתבקשו, עלולה להעמיד אותי במצב של פערי מידע מול השותף. יש בי חשש, כי הימנעותו של רו"ח
אבני מלמסור את המידע והמסמכים קשורה למהלכיו של מר בובליל (אשר טענותיי כנגדו יידונו ככל הנראה בהליך נפרד)."
הצהרת הכוונות של חקשורי לעשות שימוש במסמכים המבוקשים בהליכים עתידיים אינה עולה בקנה אחד עם הסכם הרב - כך ביחסים עם בובליל לנוכח תניית הוויתור הכללית שבה ויתרו הצדדים על כל טענותיהם בנוגע לעבר, וכך ביחסים עם אבני לנוכח תניית הוויתור הספציפית בה ויתרו לענייננו על כל טענותיהם נגד "רואי החשבון".

לעניין זה יוער עוד, כי אילו אכן ביקש חקשורי רק לקבל לידיו את אותם מסמכים, לא היה עותר להיתר לפיצול סעדים, סעד שיש בו כדי לרמז על כוונה להגיש תביעה נוספת נגד אבני (ראו: סעיף 1.3 לתובענה)

ברי אפוא כי הסעדים המבוקשים עומדים בסתירה ישירה וברורה להסכם הרב. לא תיתכן מחלוקת כי איסוף מסמכים "על מנת לבחון אם נעשו במסגרתם מעשים שנועדו לפגוע בזכויותיי", כלשון חקשורי, אינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה שלפיה "כל החשבונות של העבר... נמחקים" ו"אין לאף אחד חוב על חברו". משכך, אין מקום להמשיך בבירורה של התובענה, שכן יהא בכך משום ניהול הליך סרק.

סוף דבר
9. הפועל היוצא מן האמור הוא שאני מקבלת את הבקשות ודוחה את התובענה על הסף. חקשורי יישא בשכר טרחת עו"ד שייצגו את אבני, את בובליל ואת החברות בסך 10,000 ₪ לכל אחד (ובסה"כ 30,000 ₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום 08/06/2006, במעמד: _______________________________

ענת ברון
, שופטת









הפ בית משפט מחוזי 612/03 אבידור אבני, רו"ח, קלאב הוטל אילת בע"מ, משה בובליל ואח' נ' ניסן חקשורי, בטסמן בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/06/2006)