פסקי דין על אלקטרו חבש בע"מ | פסקי דין על קופלין תעשיות מיזוג | פסקי דין על אבי כהן | פסקי דין על ירון כהן |

8256/97 א     08/06/2006




א 8256/97 אלקטרו חבש בע"מ נ' קופלין תעשיות מיזוג בע"מ, אבי כהן, ירון כהן




1
בתי המשפט

א 008256/97
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: 008256/

08/06/2006
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

אלקטרו חבש בע"מ

בעניין:
התובעת
בן ארצי יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. קופלין תעשיות מיזוג בע"מ

2. אבי כהן

3. ירון כהן


הנתבעים
אהוד שמיר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. רקע

התובעת תובעת תשלום עבור סחורה שסיפקה לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת). נגד הנתבעת ניתן

פסק דין
ביום 27.6.00, ונתרה לדיון התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: הנתבעים), אשר לפי שיטת המנ"ת שהיתה נהוגה אות עת, הועברה לטיפולי ביום 3.2.04. טענתה המרכזית של התובעת היא להונאה והברחת נכסים מצד מנהלי הנתבעת. התובעת, אלקטרו חב"ש בע"מ, היא בית מסחר לחומרי חשמל. הנתבעת, קופליין תעשיות מיזוג אויר בע"מ, היא חברה שעסקה במיזוג אוויר שהיתה, לטענת התובעת, בזמנים הרלוונטים לתביעה זו, בבעלות ובניהול הנתבעים. לטענת התובעת, בחודשים ינואר עד מרץ 1997, סיפקה לנתבעת, חומרי חשמל בסך של 180,512 ₪. הנתבעת אמורה היתה לשלם בגין הסחורה בצ'קים מעותדים, אבל לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה בעבור הסחורה. ביום 10.04.97 הגישה התובעת תלונה למשטרה, שם התברר לה כי הנתבעת רימתה מפעלים רבים ורכשה סחורה מבלי לשלם עבורה. התובעת מבקשת "הרמת מסך" בין הנתבעת, לבין בעלי מניותיה בזמנים הרלוונטים, שהם, לטענתה, הנתבעים.
לטענת הנתבעים, דין התביעה להדחות על הסף שכן אין ביניהם לבין התובעת כל יריבות, ולא מתקיימים התנאים ל"הרמת מסך" בינם לבין הנתבעת, מה גם שלטענתם לא היו בעלי המניות והשליטה בנתבעת ב- 1 בינואר 1997. כמו כן טוענים הנתבעים כי אף לגופו של עניין לא הוכיחה התובעת את תביעתה. הנתבעים אף הגישו תביעה שכנגד ובה הם תובעים החזר הוצאות משפטיות ופיצוי בגין הפסד וטורח ע"ס 50,000 ₪.

2. האם הוכיחה התובעת את החוב?

לטענת הנתבעים התובעת לא הוכיחה את החוב הנטען בגובה 180,512 ₪ כיוון שהחשבוניות שצורפו לתצהירו של מר רוני ריטנבלט מסתכמות לכדי 108,000 ₪ בלבד1[1], כאשר מסכום זה יש להפחית כ- 9,000 ₪ אשר התובעת קיבלה במסגרת תביעת המחזיקים בסחורה. כמובן, שאין להפחית סכום שנתקבל ממחזיקים לפי עיקול, באשר התובעת זכאית לסכום זה רק אם יכלל בפסק הדין.

וזהו פירוט החשבוניות המצורפות לתצהירו של מר רוני ריטנבלט:
סכום
מספר החשבונית
תאריך
סימון החשבונית בנספח
9,360
9391
24.01.97
א1
42,413
11292
13.02.97
א2
42,413
12235
24.02.97
א3
16,965
13560
13.03.97
א4
9,360
8128
10.01.97
א5
3,744
13313
11.03.97
א6
5,616
13575
13.03.97
א7

במסמכים א8-א11, שהם תעודות משלוח והזמנות אין סכומים
129,871
לפיכך אני קובע כי התובעת הוכיחה את תביעתה לעניין הספקת סחורה לנתבעת 1 בסכום של 129,871 ₪.

3. חיוב מנהל ובעל מניות

מנהל ובעל מניות בחברה יכול לחוב לצד ג' בשני אופנים: הראשון הוא חיוב מנהל חברה בנזיקין2[2], והשני הוא בדרך של הרמת מסך ההתאגדות.

ב

פסק דין
בריטיש קנדיאן נקבע לעניין חיוב מנהל חברה בנזיקין כדלקמן:
"עובדת היותו של פלוני מנהל חברה ולפיכך אורגן שלה אינה קונקלוזיבית לעניין קביעת אחריותו האישית בנזיקין. עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. השאלה שיש לשאול היא, אם התמלאו היסודות, הנדרשים לקיומה של אחת העוולות, המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואם התשובה היא חיובית, תוטל אחריות אישית על האדם, שממעשיו או ממחדליו עולים היסודות המרכיבים עוולה אזרחית פלונית. מאידך גיסא, מן הנכון לחזור ולהזכיר את המובן מאליו והוא, כי כשם שמי שמשמש כאורגן של חברה אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו כאורגן, כך גם לא יהיה נכון לומר, כי בשל מעמדו האמור מתרחבת ומתפרשת אחריותו מעבר לתחומי האחריות, שהותוו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מנהל חברה אינו חב בנזיקין בגין מעשיהם של עובדי החברה או אחרים המורשים לעשות פעולות מטעמה, אלא על-פי הכללים, שנקבעו בפקודה, בעניין האחריות למעשיהם או מחדליהם של אחרים והזיקות ההדדיות, היוצרות אחריות כאמור. למותר להוסיף, כי הנושא הנדון כאן אינו נוגע לאחריותה הנפרדת של החברה בתור שכזו, שיכול ותהיה ישירה ויכול שתהיה שילוחית".

הצדדים לא טענו כלל בשאלת חיוב מנהל חברה בנזיקין, ולפיכך לא אדון בשאלה זו.

אפשרות נוספת של חיוב מנהל או בעל מניה בחברה היא לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, הקובע:
6. (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;
(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

יש לבחון כל אחת מן האפשרויות בחוק לאור הראיות בתיק שלפני.

4. מכירת מניות קופליין

אין חולק כי הנתבעים 2 ו-3 ערכו הסכם למכירת מניותיהם בחברת קופליין למר יואב יהוד וחברת פ.ו. דיסקברי סחר בע"מ ביום 15.12.96. מר אבי כהן
, הנתבע 2, המשיך לעבוד בחברת קופליין כיועץ, וזאת על פי הכתוב בחוזה מכירת המניות, עד סוף חודש מרץ 1997. ביום 17.12.96 הוקמה ע"י הנתבעים 2 ו-3 חברת ורנו בע"מ. לטענת התובעת מכירת הנתבעת 1 לא היתה מכירה של ממש והנתבעים המשיכו לשלוט בנעשה בה. זאת ניתן ללמוד, לטענת התובעת, הן מהעובדה שלא שולמה תמורת המניות והן מן העובדה שבין הנתבעת 1 לבין חברת ורנו והנתבעים היו העברות כספים.

כאמור, לטענת התובעת, התמורה בעד מכירת מניות חברת קופליין לא שולמה. לראיה היא מבקשת להפנות לעדותו של מר אבי כהן
, הנתבע 2, אשר נשאל על התמורה וענה כי חלק מהתמורה ניתן בשיקים מעותדים וחלק ניתן ע"י התקזזות חוב הנתבעים מול המלאי של הנתבעת 1, לשאלת ביהמ"ש כיצד ניתן להתקזז מול מלאי הנתבעת 1, כאשר החוב לנתבעים 2 ו-3 אינו חוב של הנתבעת 1, אלא של בעלי מניותיה, ענה הנתבע 2 כי אין חשיבות למקור התשלום, וכי ידוע לו שהנתבעת 1 אינה בעלת החוב.3[3] לטענת התובעת, אין הוכחה שנתקבלה תמורה בעד המניות ותשובות העד מראות כי נעשו עסקאות סיבוביות בין הנתבעים 2 ו- 3 ובין בעלי המניות החדשים של הנתבעת 1, יואב יהוד וקובי איינס. הוכחה נוספת לכך מבקשת למצוא התובעת בכך שהצדדים קבעו בהסכם מנגנון להעברת המניות, אשר אמורות היו להיות מוחזקות בנאמנות אצל רואה החשבון אליהו יהושוע, אולם המניות הועברו לרוכשים ברשם החברות למחרת יום החתימה בניגוד לאמור בהסכם. איני מקבל את טענת התובעת כי אם הועברו המניות קודם לקבוע בהסכם יש להסיק מכך על התנהלות בלתי כשרה של הצדדים לעסקה. חוזה מכירת המניות מאגד בתוכו הסכמות כתובות של הצדדים לעסקת המכירה, אולם אם הגיעו הצדדים להסכמה שונה מהכתוב, הרי זכותם לעשות זאת, כל עוד כל ההסכמות הן חוקיות. אכן, דבריו של מר כהן תמוהים, והם מראים שהנתבעים ראו את החברה לאחר מכירתה ואת בעלי מניותיה כגוף אחד, ותמיהות אלה מצטרפות לתמיהות נוספות כלפי התנהגות הנתבעים באשר לסידור החשבונות בינם לבין קוני החברה, ונראה משונה שלמחרת היום שבו נקבעה פרוצדורה להעברת מניות המוחזקות בנאמנות כנגד תשלום מועברות המניות ללא התחשבות בנאמנות, אך אין די בחשדות, ועל התובעת המבקשת לגבות כסף מהנתבעים לעמוד בנטל השכנוע. העברת המניות המהירה אינה הוכחה שהמניות לא נמכרו או כי נמכרו למראית עין בלבד. עובדה היא שמי שנשא ונתן בשם החברה ומי שהמשיך לנהל אותה, גם לאחר שהנתבע הפסיק לתפקד כיועץ לחברה, היו הקונים החדשים. משמע, היתה כאן עיסקה של ממש להעברת מניות, ואין מדובר בעיסקה למראית עין, אף שתנאי העיסקה אינם בדיוק מה שהוסכם בכתב.

התובעת טוענת כי בין הנתבעת 1 לבין החברה החדשה שייסדו הנתבעים 2 ו-3 היו העברות כספים אשר מעידות על עסקאות סיבוביות, ועירוב עסקי שתי החברות. כך, לטענת התובעת, נספח ה' לתצהיר הנתבע 2 מעיד כי הנתבעים יחד עם מר איינס ומר יהוד שתפו פעולה בהונאת התובעת. נספח ה' הוא מסמך "גמר חשבון" שנערך ביום 19.03.97 בין הנתבע 2 לבין מר קובי איינס, ולפיו הצדדים אינם חייבים כספים זה לזה ואף חברת ורנו וחברת קופליין, בשליטתם, אינן חייבות דבר. הנתבע הסביר בעדותו כי מסמך זה נערך בשל חיובים הדדיים שהיו לצדדים: מחד מסירת ההמחאות הדחויות בתמורה למכירת המניות מצד קובי איינס וחברת קופליין, ומאידך תשלום חשבונות מחברת ורנו לחברת קופליין בעבור סחורה שנמכרה לחברת ורנו. אין חולק כי אמנם הנתבעים צריכים היו לקבל כספים בעבור מכירת המניות, וכמו כן הוכח שחברת ורנו קנתה חומרים מהנתבעת 1, והיתה חייבת כספים לקופליין. לפיכך ההסבר שניתן על ידי הנתבע 2 הוא הסבר סביר להעברות הכספים. מכל מקום, אין במסמך זה שום ראיה לכך שהיה ערבוב בין עסקי הנתבעים לבין עסקי הנתבעת.

התובעת מבקשת למצוא ראיה נוספת למעורבות בין עסקי הנתבעת לחברת ורנו בהמחאה של חברת קלילי (נספח ב'2 ל- נ'6), שהוצגה כאמצעי תשלום בין חברת ורנו לנתבעת 1. חקירתו של הנתבע 2 לעניין השיק מחברת קלילי ששולם לחברת ורנו ונפדה ע"י קופליין רצופה סתירות. הנתבע הסביר תחילה שאפשר שמדובר בהמחאה דחויה ששולמה לו ולאחיו בתמורה למניות חברת קופליין, כמו שכתוב בהסכם, והוסבה על ידו לקופליין בשל חוב שחב לה באופן אישי בשל סיום עבודות מזגנים, לאחר מכן טען כי ההמחאה הוצאה במאי או יוני 96' והוצאה שוב במרץ 97'. לא ניתן להבין מדבריו של הנתבע 2 מדוע שיק מחברת קלילי לחברת קופליין מהווה חלק מההתחשבנות בין ורנו לקופליין. התמיהות נשארו, וברור לי שהנסתר בענין זה רב על הנגלה4[4], אבל נטל ההוכחה עדיין על התובעת, ולמרות שהוטל צל על אמינות הנתבע, אין ההמחאה מהווה הוכחה למעורבות בין עסקי הנתבעת 1 לעסקיה של חברת ורנו.

למרות טענותיה השונות של התובעת, לא עלה בידה להוכיח כי הנתבעים היו המנהלים או בעלי השליטה בפועל בנתבעת 1 בחודשים ינואר עד מרץ 97', ולא עלה בידה להוכיח כי המניות שנמכרו לפי החוזה מיום 15.12.96, לא נמכרו או נמכרו למראית עין.

די בקביעה זו כדי לדחות את הטענה להרמת מסך, שכן אין הרמת מסך אלא כלפי מי שהיו מנהלים או בעלי שליטה בחברה, שהמנהלים פועלים לפי הוראותיהם בתקופה הרלבנטית. אציין, כי אין חולק שהקונים החדשים הציגו עצמם לעיתים כנתבעים, אבל אין בכך כדי להחיב את הנתבעים שלא הוכח שידעו ושיתפו פעולה עם הצגה זו. אף על פי כן, אמשיך ואדון בטענות נוספות שעלו.

5. טענת שרשור הסחורות מהנתבעת 1 לחברת ורנו

לטענת התובעת, הוברחו סחורות מחברת קופליין לחברת ורנו בע"מ. לצורך הוכחת "שרשור הסחורה" מחברת קופליין לחברת ורנו, הציגה התובעת השוואה בין חשבוניות שהוצאו ע"י התובעת לקופליין בעבור סחורות שנקנו ונשלחו, ובין תעודות משלוח שהוציאה קופליין לחברת ורנו לפי הפירוט הבא:
1. תעודת משלוח 1314 (מיום 05.02.97) וכן תעודת משלוח 1400 (מיום 28.02.97) אשר הוצאו מחברת קופליין לחברת ורנו, כוללות את רוב הפריטים שהזמינה קופליין מהתובעת על פי חשבונית מספר 10142 מיום 02.02.97, (נספח ט' לתצהיר התובעת).
2. תעודת משלוח 1381 (מיום 21.02.97) אשר הוצאה מחברת קופליין לחברת ורנו, כוללת את כל הפריטים שהזמינה קופליין מהתובעת על פי חשבונית מספר 12152 מיום 21.02.97, (נספח י' לתצהיר התובעת).
3. תעודת משלוח 1397 (מיום 27.02.97) אשר הוצאה מחברת קופליין לחברת ורנו, מפנה לחשבוניות שונות של ספקים שונים של קופליין וביניהן לחשבוניות מספר 12287 ו- 12586 של התובעת, (נספחים יא'- יב' לתצהיר התובעת).
4. תעודת משלוח 1401 (מיום 02.03.97) אשר הוצאה מחברת קופליין לחברת ורנו, כוללת כמעט את כל הפריטים שהזמינה קופליין מהתובעת על פי חשבונית מספר 12586 מיום 27.02.97, (נספח יד' לתצהיר התובעת).
5. תעודת משלוח 1358 (מיום 14.02.97) אשר הוצאה מחברת קופליין לחברת ורנו, כוללת את רוב הפריטים שהזמינה קופליין מהתובעת על פי חשבונית מספר 11362 מיום 13.02.97, (נספח טו' לתצהיר התובעת).
6. תעודת משלוח 1435 (מיום 11.03.97) אשר הוצאה מחברת קופליין לחברת ורנו, כוללת את רוב הפריטים שהזמינה קופליין מהתובעת על פי חשבונית מספר 14207 מיום 10.03.97, (נספח טז' לתצהיר התובעת).

לטענת הנתבע בתצהירו, לא היתה לנתבעים יד בשרשור הסחורה, אלא הם קיבלו סחורה מקופליין ושילמו עבורה כדין. כמו כן, לטענתם, מדובר בסחורה שערכה כ- 20,000 ₪ מתוך הסחורה שסופקה על ידי קופליין, ואינה כוללת את מחממי המים, שהם הסחורה היקרה שהזמינה קופליין מהתובעת. כמו כן טוען הנתבע 2 כי הסחורה עליה מבססת התובעת את תביעתה, המופיעה בנספחים א1- א11, היא למעשה 2500 מטר של כבלי חשמל למזגנים וכ- 600 מתקני אטמור לחימום מים, וסחורה זו אינה מופיעה בתעודות המשלוח מקופליין לחברת ורנו. מנהל התובעת, מר רוני ריטנבלט, אישר בעדותו כי במסמכים שהוצגו לגבי העברה מהנתבעת לורנו לא הועברו הסחורות המצוינות בחשבוניות שמהוות את הבסיס לתביעה.
"על פי המסמכים שהגיעו לידי לא מצאתי מכירה מהסוג הזה של אטמור או כבל למזגנים לחברת ורנו". (עמ' 30 לפרוטוקול)

לפיכך אני קובע כי לא הוכח שרשור סחורות מחברת קופליין לחברת ורנו.

6. טענת ההטעיה והתרמית- חשבון הבנק של חברת קופליין

לטענת התובעת, הנתבעים שתפו פעולה עם בעליה החדשים של הנתבעת 1, בכך שלא הודיעו לבנק הבינלאומי, שם התנהל חשבון החברה, על השינוי בפעילות בחשבון ובכך נתנו ידם למצג שווא רשלני ולתרמית אשר הביאה את התובעת להתקשר בחוזה עם הנתבעת 1.

6.1 טענת התרמית
לטענת התובעת, הנתבעים 2 ו-3 נתנו ידם לתרמית שבוצעה על ידי בעליה החדשים של קופליין בכך שהשאירו את חשבון הבנק של החברה פועל ללא שינוי, וזאת בניגוד למצוין בהסכם. אי הודעה לבנק על החלפת הבעלים והשארת החשבון פועל, גרמו לטענת התובעת, לכך שהבנק מסר לה מידע לפיו החשבון פעיל ואין חשש למתן אשראי בגובה של עד 70,000 ₪. מצג זה, לטענת התובעת הוא אשר נתן לה ביטחון בהתקשרות עם חברת קופליין. טענה זו של התובעת באה בעקבות ציון מספר החשבון הנזכר בטופס פתיחת חשבון ללקוח בחברה התובעת. בעדות מנהל התובעת עלה כי טופס זה נחתם בפקס והועבר לתובעת. כך מעיד מנהל התובעת לעניין טופס פתיחת החשבון:
ש. אמרת בישיבה הקודמת או באחת הישיבות שראית אבי כהן
או ירון כהן
בטופס פתיחת החשבון וחשבת שזה ירון כי יש חתימה למטה משמאל שנראתה לך כמו ירון אתה זוכר?
ת. כן.
ש. אתה לא הכרת לא את ירון ולא את אבי לא לפני ולא אחרי, אז מה חשוב שיש חתימה של ירון?
ת. זה נראה לי כמו חתימה של אדם בשם ירון ולכן חשבתי לתומי שזה מסמך אמיתי. התשובה לשאלה היא, שלא הכרתי את ירון כהן
ולא הכרתי את אבי כהן
. התשובה לשאלה היא, כפי שאמרתי בעבר, היה בחברתנו נוהל שלא הקפיד ביתר זהירות כלפי לקוחות חדשים והבדיקה שעשינו באותו זמן היתה חוות דעת על חשבון הבנק כפי שהופיע בטופס.
ש. אתה יודע היום שפרטי תעודת הזהות הן של אבי כהן
והן של ירון כתובת וגם הכתובות שגויות?
ת. כמו שאמרתי בדיון הקודם אני יכול לומר לך שעשיתי בדיקה יסודית ואין ספק שהטופס היה טופס מטעה בכוונה תחילה.5[5]

לטענת הנתבעים הם לא חתמו על הטופס האמור, ואף הגישו תלונה במשטרה על חשד לזיוף ומרמה בשימוש בשמם במסמך הנזכר (נספח ד' לנ'3). לא הוכח שהנתבעים אמנם חתמו על טופס זה, וכנראה שמוסכם בין הצדדים שהם לא חתמו עליו. לא הוכח, אף לא לכאורה, כי השימוש בשמם ובמספר חשבון הבנק שלהם היה על דעתם. זאת ועוד, מדברי מנהל התובעת עולה שזה לא היה משנה לו כלל מי הם מנהלי החברה. הוא לא הכיר את הנתבעים יותר מאשר את המנהלים החדשים, ולכן לא ניתן לומר שהסתמך על מצג השווא כאילו הם המנהלים כדי לתת אשראי.

התובעת טוענת עוד, כי אף אם הכתוב במסמך פתיחת החשבון לא היה על דעת הנתבעים, הרי נתנו ידם לתרמית ע"י אי הודעה לבנק על השינוי באופי פעילות החשבון הנזכר.

סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:
56. תרמית
תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.

יסודות התרמית הם אם כן:
הצג כוזב של עובדה
העובדה כוזבת או שאין ידיעה על אמיתותה
בכוונה שהמוטעה ע"י ההיצג יפעל על פיו

בהסכם בין הצדדים נכתב כדלקמן:
5.1 מיד לאחר חתימת הסכם זה, תפסיק החברה כל פעילות בחשבונה מספר 6503558- 409 בבנק הבינלאומי לישראל סניף מפרץ חיפה. למעט הפקדת סכומים האמורים להיות משולמים לחברה ע"י לקוחות החברה עפ"י רשימה המצורפת בנספח 8 להסכם. החשבון הנ"ל יהפוך להיות חשבונם הפרטי של בעלי המניות (המוכרים), וכל סכום שהופקד בעבר ו/או יופקד עפ"י הרשימה הנ"ל בחשבון יועבר לזכות בעלי המניות- המוכרים, ויהווה תשלום על חשבון החזר הלוואת הבעלים.
5.2 מייד לאחר חתימת הסכם זה תפתח החברה חשבון בנק חדש בו תהיינה זכויות החתימה לקונה ו/או לבא כוחו. בעלי המניות (המוכרים) ו/או מי מהם לא יערבו לחשבון החדש הנ"ל ו/או לא יתחייבו כלפי הבנק בכל התחייבות אישית בקשר עם חשבון זה, וכל הערבויות ו/או ההתחייבויות שתדרשנה לשם פתיחת החשבון החדש וניהולו יינתנו ע"י הקונה בלבד.

נראה, אם כי לא הובאו ראיות לעניין זה, כי הצדדים להסכם מכירת המניות לא הודיעו לבנק על הפסקת הפעילות בחשבון, ושמו של החשבון לא שונה. כך עולה גם מעדותו המבולבלת ומלאת הסתירות של הנתבע 2 לעניין זה, אשר העיד אמנם שניתנה הודעה לבנק, אולם איני מאמין לעדותו בעניין זה, שהרי החשבון נשאר פעיל, וגבה שיקים שהנתבעים שלטו בהם.6[6] ההצהרה בהסכם לוקה בניסוחה, ולמעשה החשבון לא היה צריך להפסיק להיות פעיל. החשבון צריך היה, לפי התכלית שיועדה לו בחוזה, לקבל המחאות דחויות של לקוחות הנתבעת 1, כדי שהנתבעים יוכלו למשוך אותן מהחשבון ובכך תשולם להם יתרת החוב בעד מכירת המניות. משמע, מדובר בחשבון שיש בו המחאות נכנסות וכספים שיוצאים, וזאת על פי הצהרת הצדדים. לא היה צריך להודיע לבנק על הפסקת הפעילות, כי לא היתה צריכה להיות הפסקת פעילות. מבחינת הבנק, אין הבדל בין חשבון זה לכל חשבון אחר של החברה.

לפיכך לא מתגבשים שני היסודות הראשונים של עילת התרמית, והם היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת, שכן העובדה שמדובר בחשבון פעיל עם תקרת אשראי של עד 70,000 ₪ אינה עובדה כוזבת אף אם היה נפתח חשבון נוסף לנתבעת 1. כמו כן לא הוכח היסוד השלישי בעוולה, והוא הכוונה שהמוטעה ע"י ההיצג יפעל על פיו.
6.2 טענת מצג השווא הרשלני

התובעת טוענת לתרמית ולחילופין למצג שווא רשלני, דהיינו לרשלנות. מצג השווא הרשלני, על פי התובעת הוא הודעת הבנק כי החשבון פעיל ובעל תקרת אשראי של עד 70,000 ₪. כפי שקבעתי לעיל, אין מדובר במצג שווא כיוון שהחשבון היה פעיל וכנראה היתה בו יתרת אשראי. זאת, גם אם הנתבעים אחראים למצג של הבנק, שלא נתבע. גם פתיחת חשבון חדש ואחר לא היתה משנה את התשובה שהיתה ניתנת לתובעת בבואה לברר את מצב חשבון החברה.

אני מקבל איפוא את טענת התובעת, שלא ניתנה לבנק הודעה פורמלית כאמור בחוזה למכירת המניות, אולם אי ההודעה, שלא שינתה את מעמד החשבון, לא גרמה לתובעת לשנות את מצבה לרעה, ולפיכך אני דוחה את טענתה בדבר תרמית ומצג שווא רשלני.

7. סיכום התביעה העיקרית

למרות שאני מקבל חלק מהטענות של התובעת כלפי אמינות הנתבע, התנהגות הנתבעים ואופן הניהול של עסקיהם לא עלה בידה להוכיח את היסודות הנדרשים להרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה, ןלחיוב הנתבעים בחובות הנתבעת. חברת קופליין נמכרה ביום 15.12.96 למר יואב יהוד ופ.ו. דיסקברי. הודעה על החלפת בעלי החברה נמסרה ללקוחות החברה וספקיה. התובעת לא היתה ביניהם, שכן עדיין לא התקשרה בחוזה עם החברה. במהלך החודשים ינואר עד מרץ 1997 התובעת סיפקה לנתבעת 1 סחורה בשווי 129,871 ₪. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים, שכבר לא היו בעלי הנתבעת 1 בחודשים האמורים, ולא היו מנהליה, השתתפו או נתנו יד לקניית הסחורה מבלי לשלם עבורה.

הראיות בתיק מצביעות כנראה על העדפת נושים, במובן שהנתבעים גבו לעצמם כספים השייכים לנתבעת, על פני נושיה האחרים, בשעה שהחברה כבר היתה חדלת פירעון, ולכן הצעתי הצעות פשרה בכיוון זה לצדדים, אך סוגיה זו לא נדונה כיוון שלא היתה חלק מכתב התביעה, והתביעה לא תוקנה. לפיכך, אני קובע כי אין לחייב את הנתבעים באחריות לחובות הנתבעת לתובעת ואני דוחה את התביעה.

8. התביעה שכנגד

מלבד האמור בתצהיר הנתבע באופן כללי ומעורפל, לא הובאו כל ראיות להפסדי הנתבעים כאמור בתביעה שכנגד. בנסיבות שנוצרו, כאשר נעשה שימוש בשמם של הנתבעים, וכאשר התביעות נגדם אמנם לא הוכחו, אבל העלו חוסר אמינות והעדפת נושים מטעמם, אין עילה לחיוב התובעת בפיצוי הנתבעים על שתבעו אותם, ואין ראיות לנזק. לעניין עוגמת הנפש, איני סבור שלנתבעים נגרמה עוגמת נפש גדולה מזו הנגרמת לכל אדם הנתבע בדין. לפיכך, אני דוחה את התביעה שכנגד.

9. סיכום:

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד. לאור התוצאה, ולאור התייחסותי לעדות הנתבע והעולה מן הראיות כי הנתבעים לא פעלו כשורה, אף שלא חוייבו ב

פסק דין
זה, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ו (8 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט
1[1] הנתבעים סומכים סכום זה על אמירת מנהל התובעת בעדותו בעמ' 21 לפרוטוקול.
2[2] ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, (1981).
3[3] עמ' 52 לפרוטוקול.
4[4] יש תמיהות רבות נוספות בעדותו של הנתבע, כגון בשאלה מי היה הצד לחוזה מול הנתבעים. כללו של דבר, על פי התרשמותי מעדותו של הנתבע, איני מאמין לעדותו.
5[5] עמ' 41 לפרוטוקול.
6[6] עמ' 82-83 לפרוטוקול.








א בית משפט שלום 8256/97 אלקטרו חבש בע"מ נ' קופלין תעשיות מיזוג בע"מ, אבי כהן, ירון כהן (פורסם ב-ֽ 08/06/2006)