פסקי דין על זיו יצחק | פסקי דין על זיו בלהה | פסקי דין על טולוס חברה לבנין ולהשקעות | פסקי דין על כהן משה |

12370/99 א     12/06/2006




א 12370/99 זיו יצחק, זיו בלהה נ' טולוס חברה לבנין ולהשקעות בע"מ, כהן משה






בתי המשפט

64
א 012370/99
בבית משפט השלום בירושלים
12/06/2006
תאריך:
כב' השופט יצחק מילנוב

בפני
:
התובעים
1 . זיו יצחק

2 . זיו בלהה

בעניין:

נגד

הנתבעים
1 . טולוס חברה לבנין ולהשקעות בע"מ

2 . כהן משה
נגד
צד ג'
מזרחי פנחס
בשם התובעים : עוה"ד א' ריבלין ועוה"ד ר' קרמר

בשם הנתבעים : עוה"ד א' בנקי

בשם צד ג' : לעצמו

פ ס ק - ד י ן

מצג שווא טרום חוזי, הטעיה, תרמית , הפרת חובת ניהול משא-ומתן בתום לב.
ליקויי בניה, פחיתת ערך, עגמת נפש ונזקים תוצאתיים.
אלו הן השאלות העומדות על הפרק.

1. כללי
הנתבעת 1 היא חברה קבלנית לבנין, אשר יזמה פרוייקט לבניית יחידות דיור למגורים בשכונת מלחה בירושלים. הנתבע 2 הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת 1 (לשם הנוחות ייקראו להלן הנתבעים 1,2 בשם "הנתבעת", "הנתבע"- לפי הענין).

ביום 25/11/96 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים מהנתבעת "דירת מגורים בת 5 חדרים, מטבח וחדרי שירות", ברחוב הנמר 21 בשכונת מלחה, ירושלים (להלן: "הדירה" או "ההסכם" , לפי הענין).
ביום 27/10/96 נמסרה החזקה בדירה לתובעים ונערך פרטיכל מסירה (נספח ה' לתצהיר הנתבע).

אין חולק, כי ביום החתימה על ההסכם הושלמה בנייתה של הדירה (לרבות קבלת "טופס 4" לדירה), וכי התובעים רכשו את הדירה כמות שהיא (as is), כפי שאף נכתב, מפורשות, בהסכם עצמו ("והואיל" החמישי להסכם) .

2. טענות התובעים
לגרסת התובעים, במהלך המשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם, נאמר להם מפורשות ע"י הנתבע, כי הדירה כוללת מחסן צמוד, בשטח של כ-14 מ"ר, והנתבע אף ערך להם סיור, במהלכו הציג בפני
הם את הדירה ואת המחסן והחניה הצמודים לה.
ימים אחדים לאחר הסיור, שילמו התובעים, לטענתם, סך של 20,000 $ לנתבע, כמקדמה ע"ח מחיר הדירה, בגינה לא ניתנה להם מעולם כל חשבונית. שבועות מספר לאחר מכן - ממשיכים התובעים - הם זומנו לחתימה על ההסכם הפורמאלי, תוך ש"הנתבע כופה עליהם להתקשר בהסכם, למרות שלא היה בידו מפרט, תוך שהוא מבהיר כי סירוב יגרור אובדן של המקדמה מחד והותרם ללא דירה מאידך. הובטח כי יקבלו לידם מפרט המציין במפורש את ההצמדות לרבות המחסן" (ס' 1ב. לכתב התביעה המתוקן) (הדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור-י.מ.). במעמד החתימה שילמו התובעים לנתבע , לגרסתם, סכום נוסף ע"ס של 20,000 $ , אשר גם בגינו לא ניתנה להם כל חשבונית.

התובעים טוענים, כי עד ליום זה לא קיבלו את החזקה במחסן (אשר נמכר ע"י הנתבעת לדייר אחר), וכי גם המפרט הטכני מעולם לא צורף להסכם ולא נמסר לידיהם. משכך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין "אובדן זכות השימוש במחסן ששטחו כ-14 מ"ר " בסכום של 76,560 ₪, בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמם, השמאי דניאל יאסו (נספח ט"ו לתצהיר התובעים), ולחלופין ליתן צו עשה, המחייב את הנתבעים למסור את החזקה במחסן לידיהם לאלתר.
התובעים מבקשים להטיל אחריות אישית על הנתבע, בגין אי מסירת המחסן לרשותם, מאחר והנתבע ניצל, לדבריהם, את האמון הרב שנתנו בו, בשל ההיכרות המוקדמת ביניהם, והניא אותם לחתום על ההסכם, באמצעות הבטחות שווא בענין המחסן. התנהגותו זו עולה , לדברי התובעים, לכדי מצג שווא, הטעיה, תרמית והפרת חובת תום הלב במשא ומתן.

עוד טוענים התובעים לקיומה של ירידת ערך הדירה בסך של 10,120 ₪ (בהתאם לקביעת השמאי דניאל יאסו) , בגין שני מחסנים שנבנו, לדבריהם, ע"י הנתבעת שלא כדין, על שטח המהווה רכוש המשותף.

ולבסוף טוענים התובעים, כי בדירה קיימים ליקויי בניה רבים וחמורים, וכן מטרדי ריח, סולר וגז שמקורם במתקן סולר לחימום ביתי ובארובות גז בלתי תקניים, שהתקין הנתבע (אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה התגורר בדירה שמעל לתובעים) בסמוך לחדר המדרגות של הבנין. משכך- מבקשים התובעים להורות לנתבעים להסיר המטרדים, וכן לחייבם בפיצוי בגין עלות תיקון ליקויי הבניה, בגין ירידת ערך הדירה, בגין עלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים ובגין עגמת נפש.
סך הכל, הועמדה התביעה על סכום של 190,191 ₪.

3. טענות הנתבעים
אשר להצמדתו של מחסן לדירה - טוענים הנתבעים, כי לא היו דברים מעולם.
לגרסתם, מעולם לא הובטח לתובעים- לא כל שכן שלא הוצג בפני
הם- מחסן. והא ראיה, שבתיאור הדירה בהסכם המכר אין כל זכר למחסן. טענת התובעים בדבר מחסן שהובטח להם, כביכול, הועלתה לדברי הנתבעים, לראשונה-בחלוף כשנה וחצי מיום מסירת החזקה בדירה לרשותם, לאחר שבחוזה החכירה, שנחתם בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל, צויין בטעות, כי לדירה צמוד מחסן. המדובר, לטענת הנתבעים, בטעות סופר שנפלה בהסכם החכירה, באמצעותה מנסים התובעים להתעשר על חשבונם שלא כדין.
הדירה - מדגישים הנתבעים - תוכננה אמנם להימכר כדירה שמוצמד לה מחסן, ואולם במהלך המשא ומתן עם התובעים סוכם, כי הדירה תימכר להם במחיר נמוך יותר, ללא מחסן.
בנוסף, מכחישים הנתבעים, כי גבו מהתובעים סכום של 40,000 $ ב"שחור" וטוענים, כי התמורה ששילמו התובעים עבור הדירה עומדת על סכום כולל של 320,000 $ בלבד, כפי שנקוב בהסכם .

לאור טענותיהם אלו - הגישו הנתבעים תביעה שכנגד, בה עתרו למתן צו הצהרתי "לפיו הדירה אינה כוללת מחסן צמוד ... לפיו הרישום במנהל מקרקעי ישראל לפיו צמוד מחסן לדירה הינו שגוי". וכן, "ליתן צו עשה המורה לנתבעים [הנתבעים שכנגד, הם התובעים-י.מ.] לחתום על כל המסמכים הדרושים לתיקון הרישום במנהל מקרקעי ישראל ו/או בכל רשות אחרת" (ס' 8 לכתב התביעה שכנגד).

אשר ל"מפגעי" הסולר והגז - טוענים הנתבעים, כי מתקן הסולר שהותקן ע"י הנתבע לצורך חימום דירתו - פורק על ידו, לאחר שהתובעים "אילצו" אותו להסירו, אף על פי שלא נגרמה להם בגין כך כל אי נוחות, וגם ארובות הגז הוארכו , בהתאם לדרישתו של מומחה מטעם חברת הגז, שביקר במקום.
עוד מכחישים הנתבעים, כי בנו שני מחסנים על שטח המהווה רכוש משותף. לדידם, כל בניה שנבנתה ע"י הנתבעת בבנין נעשתה בהתאם לת.ב.ע ובהתאם לזכויות הנתבעת לפי הסכם המכר.

יוער, כי ביום 30/09/99 שלחו הנתבעים הודעת צד ג' לפנחס מזרחי- קבלן המשנה אשר ביצע את עבודות הפנים בדירה נשוא התביעה מטעם הנתבעת, בה עתרו הנתבעים לחייב את צד ג' בשיפוי ו/או פיצוי ו/או השתתפות בכל סכום בו יחוייבו (אם יחוייבו) לשלם לתובעים בגין קיומם של ליקויי בניה בדירה , עד סכום של 100,000 ש"ח. ביום 08/06/0 הגיעו הנתבעים וצד ג' להסדר פשרה (אשר קיבל תוקף של

פסק דין
), לפיו: "הנתבעת תישא באופן בלעדי באחריות הכוללת לכל נזקי התובעים הנובעים מתכנון לקוי ו/או ליקויים בשלד הבנין ו/או הדירה", בעוד שצד ג' יהא אחראי "לכל יתר נזקי התובעים הנובעים מכל עבודה אחרת שבוצעה בקשר עם הדירה ו/או הבנין ... לרבות פיצוי בגין נזקים ישירים ו/או עקיפים , כגון: ירידת ערך ועגמת נפש".

4. מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש וביצוע תיקונים
ביום 08/06/00 הודיעו ב"כ בעלי הדין, כי הם מסכימים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט, בכפוף למתן הזדמנות לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, בהתאם לחוות דעת המומחה. על יסוד הסכמת בעלי הדין מונה, אפוא, המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בנוגע לליקויים המפורטים בחוות דעתו של המהנדס יגאל ברגמן מטעם התובעים.
בחוות דעתו מיום 04/02/01 קבע המומחה קליין, כי עלות תיקון הליקויים הקיימים בדירה עומדת על סך של 34,150 ₪ (עלות לנתבעת) לא כולל מע"מ, כאשר העלות לתובעים גבוהה בכ-35%.

בעקבות חוות דעת המומחה קליין, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, אשר נמשכו כ-3 שבועות. לאחר מכן ביקר המומחה קליין בדירה, ונתן חוות דעת משלימה, בה הועמדה עלות תיקון הליקויים שנותרו בדירה, על סך של 16,050 ₪ (עלות לנתבעת), לא כולל מע"מ.

התובעים טוענים, כי התיקונים שבוצעו ע"י הנתבעים הם תיקונים חלקיים ורשלניים, אשר הותירו את רוב רובם של ליקויי הבניה בעינם. משכך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בעלות תיקון הליקויים שנקבעה ע"י המומחה קליין בתוספת 35% בגין עלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן; בעלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים, בפיצוי בגין הנזקים שגרמה הנתבעת לרהיטים בעת ביצוע התיקונים , בעלות פירוק ארונות קיר, ובפיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעים, מאידך, טוענים כי התובעים הם שהערימו קשיים בביצוע התיקונים, ואף סירבו לביצוע חלק מהתיקונים. אי לכך, טוענים הנתבעים, כי יש לחייב את הנתבעת, לכל היותר, בעלות תיקון הליקויים שנקבעה ע"י המומחה קליין בחוות דעתו המשלימה, בניכוי עלויות התיקונים, שהתובעים סירבו לאפשר לנתבעת לתקנם - ובסך הכל בסכום של 12,188 ₪ (ס' 3ד. לסיכומי הנתבעים).
עוד טוענים הנתבעים, כי "התובעים ניצלו את ביצוע התיקונים לשם שיפוץ ביתם ולשם כך התקשרו עם הקבלן המבצע מטעם התובעת [שכנגד- -י.מ.] חברת מ.פ עמית בע"מ .. הנתבעים [שכנגד- י.מ.] הזמינו מחברת מ.פ עמית בע"מ חומרים ועבודה בהיקף כולל של 29,240 ₪ + מע"מ ובסך הכל 34,503 ₪, בנוסף לעלות התיקונים, כפי שנקבע ע"י מומחה בית המשפט" (ס' 8 לכתב התביעה שכנגד המתוקן). לאור זאת, עתרו הנתבעים בכתב התביעה שכנגד המתוקן לחייב את התובעים בסכום של 34,503 ₪, בגין עבודות ה"שיפוץ" הנוספות, שבוצעו כביכול עבור התובעים ע"י חברת מ.פ עמית בע"מ (לאחר שזו המחתה את זכות התביעה שלה לנתבעת, מכח מסמך "המחאת זכויות" מיום 26/02/04 , נספח ג' לכתב ההגנה) .

5. דיון והכרעה
5.1 אי מסירת מחסן צמוד
הגרסאות העובדתיות של בעלי הדין בענין זה הן בבחינת תרתי דסיתרי:
התובעים טוענים, כאמור, כי רכשו דירה הכוללת מחסן צמוד בשטח של כ-14 מ"ר , וכי המחיר ששילמו עבור הדירה - בסך כולל של 360,000 $ - משקף דירה בעלת מחסן צמוד. את טענתם סומכים התובעים על עדותו של התובע , לפיה הנתבע הציג בפני
הם את המחסן הספציפי והבטיח להם בעל-פה שהמחסן יוצמד לדירה, וכן על תכנית-ההגשה ("הרמוניקה") של הבנין מיום 15/12/96, מאושרת ע"י מנהל מקרקעי ישראל וע"י עירית ירושלים; על תכנית ההגשה מיום 28/12/93 ; על תשריט הדירה מיום 16/07/93 וטבלת רישום הדירות וההצמדות המצורפת לו; על חוזה החכירה שנחתם בין התובעים ובין מנהל מקרקעי ישראל ביום 04/02/98 - אשר בכולם מצוין, כי לדירה נשוא התביעה (דירה מס' 13) מחסן צמוד.

הנתבעים, מאידך, טוענים כי לא דובים ולא יער. לגרסתם הדירה נמכרה ללא מחסן, והמחיר ששולם עבורה ע"י התובעים היה 320,000 $ בלבד, כפי שנקוב בהסכם. גרסה זו של הנתבעים סומכת על עדותו של הנתבע; על האמור בהסכם המכר , וכן על תשריט הדירה החתום ע"י התובעים, בו מופיעה המילה "מחסן" כשהיא מחוקה (נספח י"ב לתצהיר התובעים).

לאחר שבחנתי בכובד ראש את גרסת התובעים מול גרסת הנתבעים, ולאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול הטענות והראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי גרסת התובעים איננה יכולה להתקבל, מאחר והתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תביעתם, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי. אנמק:
בהסכם המכר מתוארת הדירה כ""דירת מגורים בת 5 חדרים, מטבח וחדרי שירות, המצויה בקומה א' בבנין...לדירה זו תוצמד חניה מס' 13" ("והואיל" השלישי להסכם). הצמדת המחסן איננה מוזכרת, ולו ברמז, לא בתיאור הדירה, ולא בגוף ההסכם עצמו.
מושכל ראשון הוא, כי מסמך בכתב מדבר בעד עצמו, וכי "משהעלו הצדדים את ההסכם ביניהם על הכתב, התכוונו בכך לסכם את כל המשא ומתן ביניהם בעל פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב מה שהוסכם ביניהם" (כב' השופטת א' פרוקצ'יה ת"א (מחוזי-ירושלים) 833/94 גבי חי נ' זוהר חי ואח', תק-מח 98(3) 2419 , 2427 (1998)). לא זו אף זו, בענייננו כללו הצדדים תניה מפורשת בהסכם לפיה "תנאי הסכם זה משקפים את המותנה בין הצדדים במלואו , וכי הקבלן לא יהיה קשור בכל הבטחות , פרסומים, הצהרות, מצגים, הסכמים, השפעות או התחייבויות בע"פ או בכתב , שאינן נכללות בהסכם זה" (ס' 10.11 להסכם).

המסמכים עליהם סומכים התובעים יהבם הם תכניות הבנין שהוכנו טרם נבנתה הדירה נשוא התביעה וכשלוש שנים טרם נחתם ההסכם דנן (אשר התייחס, כאמור, לדירה המוגמרת). עובדה זו תומכת, לאמיתו של דבר, בגרסת הנתבעים, לפיה הדירה תוכננה להימכר כדירה צמודת מחסן, אך בסופו של דבר נמכרה לתובעים ללא מחסן. לא זו אף זו, המסמכים הנ"ל נערכו בין הנתבעת לבין צדדים שלישיים (מינהל מקרקעי ישראל ועירית ירושלים) והתובעים לא היו צד להם. משכך, ממילא לא היתה לתובעים בעת כריתת ההסכם כל ידיעה לגבי תוכן המסמכים הנ"ל.

נקודת הזמן בה יש לבחון, אפוא, את תוכן ההסכמות שהושגו בין הצדדים, היא - רגע החתימה על ההסכם, והמסמכים עליהם מבקשים התובעים להסתמך (למעט תשריט הדירה, אשר יידון להלן)- אינם רלבנטיים בנסיבות הענין.
למעשה, טענת התובעים לפיה ההסכם אינו משקף את אשר הוסכם בענין המחסן נשענת-כל כולה על עדותו של התובע בלבד. ואולם, בכך לא סגי. המדובר בטענה נגד מסמך בכתב, אשר לפי סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העו'תמנית יש לבססה בראיות בכתב , היינו- על מסמך שיצא תחת ידו של הנתבע, על הודאת הנתבע או על פנקסיו של הנתבע. והוא הדין באשר לטענה, כי התמורה הנקובה בהסכם אינה התמורה עליה הוסכם .

כך או כך, גרסתו של התובע באשר למצג השווא שהוצג בפני
הם ע"י הנתבע, בדבר הצמדת המחסן אינה מהימנה עלי כלל וכלל. התובע העיד, כי במהלך המשא ומתן עם הנתבעת שולם על-ידו לנתבע סכום של 20,000 $, וכי סכום נוסף של 20,000 $ שולם על ידו לידי "שוקי", שותפו של הנתבע, בעת החתימה על ההסכם הפורמאלי. סכום זה של 40,000 $, טוען התובע, לא בא לידי ביטוי בהסכם, בו נכתב 320,000 $ במקום 360,000 $ ששולמו בפועל. גם ענין הצמדת המחסן הושמט, לטענתו, מההסכם, ואילו מס' החדרים שצוין בהסכם הוא 5, בעוד שבפועל כוללת הדירה 6 חדרים. הנתבע - טוענים התובעים - " "כיווץ " את מספר החדרים ואת המחיר בחוזה במכוון" (ס' 64 לתצהיר התובע).
המדובר בטענה חמורה של אי חוקיות, שעניינה תשלום "מתחת לשולחן", אשר יש להוכיחה בראיות ברורות ומוצקות. ברם, בענייננו נותרה טענת התובעים בנדון בגדר טענה סתמית ובלתי מוכחת. התובעים נמנעו מלהעיד את שותפו של הנתבע "שוקי", לו מסרו לטענתם 20,000 $ בעת החתימה על ההסכם, ואף לא את עוה"ד מ' מימרן , שהיה נוכח בעת החתימה על ההסכם הסופי. על כל פנים, אפילו נניח, כי התובעים אכן שילמו לנתבע 360,000 $, ולא 320,000 $ כפי שנכתב בהסכם- עדיין אין בכך כדי להוכיח, שהמחסן נכלל בעסקת המכר. טענת התובעים, לפיה המחיר של 360,000 $ משקף מחירה של דירה צמודת מחסן בפרוייקט נשוא התביעה, בכל הכבוד, אין לה על מה שתסמוך. התובעים מנסים להיבנות בענין זה- על דבריו של הנתבע בחקירתו הנגדית, כי מחירו הממוצע של חדר בפרוייקט דנן נע בזמנו בין 55,000$ ל-65,000 $ (ע' 43 ש' 23). ואולם, דברים אלו לא רק שהוצאו מהקשרם , שכן בהמשך הסביר הנתבע , כי "אין ממוצע, כי כל אחת מהדירות נמכרה בטווחי זמן שכבר מירב הדירות נמכרו" (ע' 44 ש' 2), וכי "המחיר של דירה הוא פונקציה של מספר רב של גורמים..." (ע' 47 ש' 23), אלא שכלל לא ברור כיצד יש בהם משום תמיכה לגרסת התובעים, שהרי לפי הערכת מחיר זו, יוצא כי מחירה של דירה בת 6 חדרים בפרוייקט נע בין 330,000 $ ל- 390,000 $ , ושל דירה בת 5 חדרים בין 275,000 $ ל- 325,000 $. הדירה דנן היא דירה בת 5 חדרים + חדר ממ"ד. מכאן, כי יכולה היא להיחשב כדירה בת 6 חדרים קטנים, או כדירה בת 5 חדרים מרווחת , ובכל מקרה- מחיר הדירה הנקוב בהסכם (320,000 $) עולה בקנה אחד עם טווחי המחירים הנ"ל.

התובעים טוענים, כי בעת החתימה הבחינו באי-ההתאמות שנפלו בחוזה המכר. מאליה עולה, אפוא, התמיהה: מדוע חתמו התובעים על הסכם שאיננו משקף את אשר הוסכם ביניהם בעניינים כה מהותיים, כתיאור הממכר ומחירו ?! חתימתם של התובעים על ההסכם, חרף ה"טעויות" וה"השמטות" הרבות שנפלו בו לדבריהם- הינה תמוהה, והסברם של התובעים לכך איננו מתיישב עם ההגיון ועם השכל הישר:
וכך העיד התובע-
"ביום חתימת החוזה, ראינו שמספר החדרים שמצוין בו הוא 5 למרות שקנינו דירה בת 6 חדרים , וראינו ששכחו לציין מחסן. הנתבע 2 הסביר לנו כי אין צורך לציין זאת בחוזה , וכי המחסן יופיע במפרט שיימסר לנו בהקדם, ואנו כמובן סמכנו עליו. ביקשנו אותו למסור לנו את המחסן באופן מיידי, אך הוא אמר שאינו יכול כיוון שיש במקום חומרי בניה שלו והמחסן יימסר אח"כ... . גם בעת שהדירה נמסרה לנו טרם קיבלנו מפרט, אך הנתבע אמר שהמחסן שלנו ... הנתבע 2 ביקש כי באופן זמני יוחזקו במחסן חומרי בניה, והבטיח שהמחסן יפונה ויימסר בהקדם. לא היתה לי ברירה אלא להמתין לפינוי המחסן. הואיל ולא עברתי מיד לדירה, אלא השכרתי אותה לאדם בודד ... והואיל וידענו שאנו עומדים להיות שכנים של הנתבע 2 , הסכמתי בלית ברירה לאיחור במסירה של המחסן ... משחלף זמן נוסף והמחסן לא נמסר כעסתי מאוד ובאתי בטענות לנתבע 2 ולהפתעתי התברר כי שהנתבעת והנתבע 2 לא מתכוונים למסור לי את המחסן שנמכר לי..." (ס' 63-67 לתצהיר התובע 1).

עדותו זו של התובע, בכל הכבוד, אין בה כדי להבהיר- מהי ה"כפיה" שהובילה את התובעים לחתום על ההסכם כפי שנוסח, ומה מנע מהם להשהות את חתימתם על ההסכם, עד לתיקונו ולקבלת כל המסמכים הנספחים להסכם (מפרט , תשריט , תכנית הדירה וכ'ו) . לא זו אף זו, עיון בהסכם מעלה, כי בעת החתימה הוכנסו בו שינויים רבים בכתב יד, אשר אושרו ע"י התובעים בחתימת ידם (למשל : תיקון מיקומה של הדירה בבנין-בקומה א' ולא בדירת קרקע, הכללת תניה בדבר התקנת ארון מטבח תחתון, שינוי מועדי התשלום...). עובדה זו- יש בה כדי להשמיט את הקרקע תחת טענת התובעים, לפיה חתמו על ההסכם מתוך אילוץ, לחץ וכפיה. הייתכן, כי התובעים הקפידו לתקן הכתוב בהסכם בנוגע לעניינים שוליים כהתקנת ארון, ביצוע תיקונים ומועדי תשלום - אך הותירו על כנן את ה"טעויות" שנפלו בעניינים כה מהותיים כמחיר הדירה, הצמדת מחסן ומספר החדרים ?!. אין בכך, בכל הכבוד, כל הגיון. מעבר לכך, עצם הכנסת התיקונים בהסכם בעת החתימה מעידה על שניים: האחד- כי התובעים בחנו ובדקו את ההסכם לפני ולפנים, וניהלו משא ומתן עם הנתבעת בנוגע לתוכנו , והשני- כי התובעים לא סמכו על הנתבע בעיניים עצומות, אלא דרשו להעמיד דברים על דיוקם- אפילו בעניינים שוליים.

הסברם של התובעים להימנעותם מלציין את דבר הצמדת המחסן בהסכם- אינו מסבר את האוזן, כפי שניתן להתרשם מעדותו המעורפלת של התובע 1 בענין זה:
"ש: איך זה ששני עניינים שוליים כאלה הכנסתם בכתב יד ומחסן לא
רשומה עליו מילה?
ת: כיוון שמרגע שנתתי את המקדמה במזומן הופעלה עלי מערכת לחצים איומה, כולל זה שאני כביכול מבטל עסקה.... הסכמתי שהוא לא יציין את המחסן בחוזה כיוון שזה רשום שם בתשריט.
ש: מסכת הלחצים הזאת מתי הסתיימה ?
ת: עד היום היא מופעלת .
ש: עד היום אתה מפחד שהדירה תימכר למישהו אחר...?
ת: לא " (ע' 32 ש' 12-20).

התובעים מתרצים את חתימתם על ההסכם כפי שנוסח- בקיומם של יחסי קירבה ואמון בינם לבין הנתבע, על רקע היכרותם המוקדמת- יחסים בגינם סמכו התובעים, לדבריהם, על הנתבע ונתנו בו ובהבטחותיו אמון מלא. ואולם- מסתבר, כי ה"היכרות" המוקדמת לה טוענים התובעים - איננה יותר מאשר היכרות שבין מוכר וקונה, שנוצרה בעת שהנתבע ובני משפחתו נהגו לרכוש מוצרים בחנות המכולת שבבעלות התובע. דומה, כי לא יהיה חולק, שהאמון המלא שנתנו כביכול התובעים בנתבע, והסתמכותם על הבטחותיו בעיניים עצומות, עד כדי תשלום עשרות דולרים במזומן ללא קבלת חשבונית, וחתימה על הסכם שאינו משקף את המוסכם בעניינים היורדים לשורש ההסכמה - תמוהה ביותר, בהתחשב בהיכרות השטחית שהיתה קיימת ביניהם. יתר על כן: אם אמנם שררו בין התובעים לבין הנתבע יחסי רעות וקירבה- הכיצד ניתן , אם כן, לדבר על "כפיה", שהופעלה על התובעים בעת החתימה על ההסכם ? נראה , כי טענת ה"אמון" וטענת ה"כפיה" אינן יכולות לדור בכפיפה אחת...!

זאת ועוד: אפילו נניח, כי התובעים חתמו על ההסכם מתוך לחץ וכפיה , בשל חששם שהדירה תימכר לאחר - נשאלת השאלה, מדוע לאחר שקיבלו התובעים את החזקה בדירה ו"הכפיה" פסקה - לא עמדו התובעים בכל תוקף על מסירת החזקה במחסן לרשותם ?! בפרטיכל המסירה אין כל זכר לטענה בדבר אי-מסירת מחסן - עובדה אשר מדברת בעד עצמה .
יותר מכך: עיון בתכתובת שהתקיימה בין הצדדים עובר להגשת התביעה מעלה, כי משך כשנה וחצי מיום החתימה על ההסכם וקבלת החזקה בדירה, לא טרחו התובעים לפנות לנתבעת בכתב, ולו פעם אחת, בנוגע לאי מסירת המחסן לרשותם. זאת, למרות שבעניינים אחרים (כגון: קיומם של ליקויי בניה בדירה, קיומם של מטרדי סולר וגז ובניה בלתי חוקית) קיימות פניות רבות בכתב מצד התובעים לנתבעת (ואף לגורמים בחברת הגז ובמשרד לאיכות הסביבה). מוזר הדבר, שדווקא בענין כה מהותי של אי מסירת מחסן (בשטח של כ-14 מ"ר!) - לא הלינו התובעים בפני
הנתבעת ולא נקטו בכל פעולה. הכך מתנהג אדם שגילה כי נעשק ? שתיקתם של התובעים, בכל הנוגע לאי מסירת המחסן, על רקע תלונותיהם הרבות בנוגע לנושאים אחרים - הינה תמוהה ובלתי מתקבלת על הדעת.
משנשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית השיב, כי נמנע מלציין אי מסירת המחסן בפרוטוקול המסירה מפני ש"דובר על ליקויים" (ע' 30 ש' 13) ומפני ש"זה היה ברור שיש לי מחסן והראו לי אותו" (ע' 42 ש' 16) - הסבר זה, בכל הכבוד- לא הסבר הוא.

ממכתב התשובה של הנתבעת לתובעים מיום 17/09/98 (נספח ג' לתצהיר התבוע) עולה, כי הפניה הראשונה של התובעים בכתב לנתבעת בענין המחסן היתה ביום 10/09/98, היינו- כשבעה חודשים לאחר החתימה על חוזה החכירה, בו נכתב, כאמור, כי הדירה כוללת מחסן צמוד. תשובתה המיידית של הנתבעת (ע"י עוה"ד מ' מימרן) היתה, כי מדובר בטעות סופר שנפלה בחוזה החכירה, שהרי התובעים לא רכשו מחסן, וכי בכוונת הנתבעת לפנות למינהל מקרקעי ישראל לתיקון הטעות ([נספח ג' לתצהיר התובעים).
סמיכות הזמנים בין הפניה הראשונה בכתב של התובעים בענין המחסן, לבין מועד החתימה על הסכם החכירה, מובילה למסקנה הבלתי נמנעת, לפיה רק לאחר החתימה על חוזה החכירה "נודע" לתובעים שהדירה כוללת, כביכול, גם מחסן צמוד. לשון אחר: נראה כי אזכורו של המחסן בחוזה החכירה מקורו, אמנם, בטעות טכנית שנפלה בחוזה, ואשר נוצלה ע"י התובעים לצורך העלאת הטענה, שהמחסן הובטח להם מלכתחילה .

אשר לתשריט הדירה, בו מופיעה המילה "מחסן" כשהיא מחוקה:
התשריט חתום הן ע"י הנתבעת והן ע"י התובעים. התובע טוען, כי המילה "מחסן" נמחקה ע"י הנתבעת בדיעבד- לאחר שהתובעים חתמו עליו.
ואולם, אין בידי לקבל טענה זו: המדובר, למעשה, בטענה של "זיוף", אשר בנוגע אליה מוטל על התובע נטל הוכחה מוגבר (ראו: כב' השופט ג' בך ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח ב"ע, פ"ד מ(1) 589, 595 (1986); כב' השופט א' גולדברג ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קריגר נ' דר' סבינה קריגר פ"ד מב(4)500, 505 (1989); כב' השופט י' טירקל ע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ פ"ד נג(5) 689 (1999)). אלא, שהתובעים לא הניחו, ולו בדל ראיה, לטענתם זו (למשל- באמצעות העדתו של עו"ד מימרן, אשר בכתב ידו נכתב ע"ג התשריט כי מדובר בטעות).
לא זו אף זו: אם כטענת התובעים- המחיקה נעשתה לאחר שחתמו על התשריט- מדוע לא הציגו, אפוא, התובעים בפני
בית המשפט עותק של התשריט המקורי שנחתם על ידם, ובו המילה "מחסן" איננה מחוקה ? אין זאת אלא מאחר ועותק כזה לא היה ולא נברא !

מן המקובץ עולה, כי יש לקבל את גרסת הנתבעים, לפיה המחסן מעולם לא נמכר לתובעים כחלק מהדירה, וכי אזכורו של המחסן בחוזה החכירה עם מינהל מקרקעי ישראל- מקורו בטעות סופר (אשר התבססה, ככל הנראה, על תכניות הבניה וההצמדות הקודמות, שנעשו בטרם נחתם ההסכם עם התובעים).

5.2 בניה ברכוש המשותף
התובעים טוענים, כי הנתבעים בנו בקומת המחסנים שני מחסנים באופן בלתי חוקי (אשר נמכרו לשני דיירים בבנין) בשטח שאמור היה להוות רכוש משותף. משכך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בסך של 2,300 $ בגין החלק היחסי ברכוש המשותף שנגרע מהם, בהתאם לחוות דעתו של השמאי דניאל יאסו מטעמם.

טענות הנתבעת בנדון הן שתיים: האחת- כי השימוש שנעשה במחסנים שברכוש המשותף נעשה ע"י דיירים בבנין ולא ע"י הנתבעת , והשניה- נוגעת לשווי הכספי, בו אמד השמאי דניאל יאסו מטעם התובעים את הגריעה בחלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף.
אשר לטענה הראשונה,- מוטב היה אלמלא נטענה. הנתבעת היא שבנתה המחסנים ברכוש המשותף בלא היתר ובניגוד לתכנית המכר, ומסרה אותם לשימוש הדייריים, ועל כן ברי כי האחריות לכך רובצת לפתחה .

אשר לשווי הפיצוי המגיע לתובעים בגין כך:
אכן, בחקירתו הנגדית של השמאי דניאל יאסו, הודה הלה כי לא לקח בחשבון את העובדה שהמחסן נבנה ללא היתר-
"ש: האם זה משנה את ערך המחסן האם הוא נבנה עם או בלי היתר ?
ת: בוודאי שזה משנה.
ש: בכמה היית מפחית עוד את שווי המחסן ביחס לדירות למגורים בהנחה שהוא נבנה ללא היתר ?
ת: אני מניח שהייתי מפחית בין 5 ל-10% ....
ש: תסכים איתי שלא הפחתת משווי המחסנים את העובדה שהם נבנו ללא היתר ואת העובדה שכלל לא ברור האם ניתן לקבל עבורם היתר ?
ת: אוקי, לא לקחתי " (ע' 41 ש' 2-18).

בחוות דעתו העמיד השמאי יאסו את שווי מ"ר מחסן בנוי על 50% משווי מ"ר שטח עיקרי מבונה (ע' 5 ס' 6 לחוות הדעת). ואולם, מאחר והמחסנים שנבנו על שטח הרכוש המשותף נבנו ללא היתר - הרי שבהתאם לעדותו הנ"ל של השמאי דניאל יאסו- יש להעמיד שווי מ"ר מחסן בנוי על 40% משווי מ"ר שטח עיקרי מבונה.
בחוות דעתו העמיד השמאי את שווי הפיצוי בגין הגריעה בחלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף - לפי שווי מ"ר מחסן בנוי 50% משווי מ"ר שטח עיקרי מבונה- בסך של 2,300 $.
מכאן, כי הפיצוי המגיע לתובעים בגין הגריעה בחלקם היחסי ברכוש המשותף על סך של 1,840 $ (50%x 4,600 $= 2,300 $. לכן: 40%x 4,600 $ = 1,840 $), היינו על סך של 8,188 ש"ח (לפי שער יציג של 4.45 ).
5.3 ליקויי הבניה
בחוות דעתו המשלימה מיום 08/07/03 העריך המומחה קליין עלות תיקון הליקויים שנותרו בדירה בסך של 16,050 ש"ח.

להלן אתייחס לליקויים, אשר בנוגע אליהם חלוקים בעלי הדין:
1. בידוד טרמי
הנתבעים טוענים, כי "לבקשת התובע ובתיאום עמו בוצע בידוד מסוג אחר, ועל כן אין לחייב את הנתבעת בסך של 2,000 ₪ " (ס' 2א. לסיכומים).

אין בידי לקבל טענה זו, שכן- בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה קליין, מפורשות, כי "הנתבעת בחרה לבצע תיקון אחר מזה עליו הוריתי, וגם תיקון זה בוצע באופן חלקי בלבד" (ס' 2.2.7 לחוות הדעת). בביקור שנערך ע"י המומחה בדירה טרם מתן חוות הדעת המשלימה- נכחו התובע וכן נציג הנתבעת, פיני מזרחי. לו היה אמת בטענת הנתבעת, בדבר הסכמת התובע לביצוע בידוד טרמי מסוג אחר- הדעת נותנת, כי נציג הנתבעת היה מעלה טענה זו בפני
המומחה קליין. משלא באה "הסכמה" זו של התובע לידי ביטוי בחוות דעתו המשלימה של המומחה קליין- חזקה, כי הטענה לא הועלתה ע"י נציג הנתבעת במהלך הביקור, ומכאן כי המדובר בטענה חסרת יסוד. התובע , יש לציין, לא נחקר בענין זה בחקירתו הנגדית. כמו כן, יש לזכור, כי הנתבעים ויתרו על חקירתו של המומחה קליין על חוות דעתו , ומשכך הם מוחזקים כמסכימים לקביעותיו של המומחה בנדון.

מכל מקום, מקביעתו הנ"ל של המומחה קליין עולה, כי גם התיקון החלופי שבוצע ע"י הנתבעת לוקה בחסר. על כן, מחייב את הנתבעת בעלות בידוד טרמי בסכום של 2,000 ₪ , כפי שקבע המומחה קליין.
2. 2. התקנת ונטה
הנתבעים טוענים, כי התובע הוא שסירב להתקנת וונטה בחדר שירותי האורחים, בהתאם לחוות דעת המומחה קליין. בחקירתו הנגדית הכחיש התובע הדברים (ע' 35 ש' 16).
בהעדר כל ראיה מצד הנתבעת ל"ויתורו" של התובע על התקנת הוונטה, ולאור העובדה כי טענה זו לא הועלתה ע"י נציג הנתבעת בפני
המומחה קליין במהלך ביקורו בדירה - מחייב הנתבעת בעלות התקנת הוונטה בסך של 2,000 ₪ , כפי שקבע המומחה קליין בחוות דעתו המשלימה.

3. סדקים וסיוד
הנתבעים טוענים, כי התובע ביצע צביעה כללית של הדירה בעצמו, וכי זוכה ע"י הנתבעת בעלות תיקון הסדקים בסך של 1,200 ₪.
אכן, בחוות דעתו המשלימה כתב המומחה קליין כי התיקון בוצע ע"י התובע. ואולם, טענת הנתבעת בדבר זיכויו של התובע בעלות התיקון במסגרת "ההתחשבנות איתו בגין ביצוע עבודות נוספות" (ס' 2.ג לסיכומי הנתבעת) - נותרה טענה סתמית, שלא באה עליה כל ראיה מצד הנתבעת.
אשר על כן, מחייב הנתבעת בעלות תיקון סדקים וסיוד בסך של 1,200 ₪ , כפי שקבע המומחה קליין בחוות דעתו המשלימה.

4. צינורות אוורור מערכת הביוב
לטענת הנתבעת, התובעים סירבו לביצוע התיקון שהוצע ע"י המומחה קליין בנדון, מאחר והוא יוצר לדבריהם מפגע אסתטי.

מחקירתו הנגדית של התובע בנדון עולה, כי הוא אכן איננו מעונין בביצוע התיקון האמור:
"ש: אתה טוען לריח ביוב מצחין... מומחה בית המשפט קבע שעלות התיקון היא 300 ש"ח. מ למה לא השקעת 300 ₪ בתיקון המפגע הזה ?
ת: כי המפגע יהיה הרבה יותר גדול ממה שהוא היום בגלל שאי אפשר להוציא ממרפסת נוף להוציא שני צינורות מכוערים עד השמיים" (ע' 33 ש' 16-21).
יחד עם זאת, הנימוק שהניח התובע לסירובו לביצוע התיקון (היינו- קיומו של מפגע אסתטי) הינו סביר ומוצדק, ויש לו אף עיגון בחוות דעתו (הראשונה) של המומחה קליין, בה נכתב: "ראוי לערב בענין זה את האדריכל ומתכנן האינסטלציה לקבלת פתרון נאות מאחר והגבהת הצינורות במקומם הנוכחי עלולה לפגוע מבחינה אדריכלית בחזית המבנה" (ס' 4.3 לחוות הדעת).
העדפתו של התובע את הותרת הליקוי ההנדסי על כנו, על פני יצירתו של ליקוי אסתטי - הינה העדפה לגיטימית, שכן זכותו של דייר לקבל דירה מושלמת מבחינה אדריכלית חזותית .

משכך, אף בהנחה, כי התובע לא יבצע את התיקון האמור, יש לחייב את הנתבעת בעלות התיקון בסך של 300 ₪, ולוּ כפיצוי בגין ליקוי שאינו ניתן, או שאינו כדאי (מבחינה אסתטית), לתיקון .

5. דלת פלדלת + צביעת מעקה
הנתבעים טוענים, כי גם תיקונים אלו בוצעו על ידי התובעים עצמם, וכי הנתבעת זיכתה את התובעים בעלות התיקונים.

ברם, המדובר בטענה סתמית ובלתי מוכחת, אשר גם לה אין כל זכר בחוות דעתו המשלימה של המומחה קליין, והדברים שנאמרו לעיל יפים אף לכאן.
משכך, מחייב הנתבעת לפצות התובעים בעלות התקנת דלת הפלדלת בסך של 1,600 ₪, ובעלות תביעת המעקה בסך של 1,200 ₪ כפי שקבע המומחה קליין.

6. בדיקת הצפה
בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה קליין, כי בעת פירוק הריצוף ביציאה מרפסת חדר הורים יש לבצע בדיקת הצפה , על מנת לוודא שאין כניסת מים מבחוץ אל חול המילוי . בחוות דעתו המשלימה נקבע: "לטענת נציג הנתבעת בוצעה בדיקת הצפה ולא אובחנה חדירת מים. הנושא מועבר למעקב. חדירת מים בחורף תחייב טיפול בהתאם לסעיף זה בחוות דעתי הראשונה" (ס' 2.2.5).
לאור זאת, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בעלותה של בדיקת הצפה, בסך של 1,000 ₪ . אלא שהנתבעים טוענים, כי "התובעים לא עשו דבר על מנת להביא מעקב זה לידי מימוש , לא פנו למומחה ולא הביאו כל ראיה לרטיבות כנטען על ידם" (ס' 5א. לסיכומי הנתבעים).

גם בענין זה, בכל הכבוד, הצדק עם התובעים.
התובעים צירפו לתצהיר עדותם הראשית תמונות שצולמו ע"י התובע, אשר מתעדות קיומה של רטיבות במקומות שונים בדירה, לרבות בחדר-הורים. התמונות נושאות את התאריך נובמבר 2004 , היינו- לאחר מתן חוות הדעת המשלימה של המומחה קליין. מכאן, כי בעיית הרטיבות בחדור הורים אמנם טרם באה על פתרונה. זאת ועוד, בתשובותיו של המומחה קליין מיום 17/09/03 לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעים, כתב המומחה כי הוא מקבל המלצת ב"כ התובעים, לפיה הנתבעת תמציא אישור של מכון התקנים לבדיקת ההצפה שבוצעה על ידה. אישור כאמור לא הומצא ע"י הנתבעת, ומשכך ממילא לא נסתרה טענתם של התובעים, בדבר הישנותה של הרטיבות.
אשר על כן, מחייב את הנתבעת בעלות בדיקת הצפה בסך של 1,000 ₪.

7. רטיבות ממרפסת השכן
בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה קליין, בנוגע לחדירת הרטיבות דרך מרפסת השכן מעל: "לא בוצע דבר. בעיית הרטיבות מהמרפסת מעל קיימת יש לפעול בהתאם לסעיף 2.2.6 לחוות דעתי הראשונה" (ס' 2.2.6 לחוות הדעת) .

לגרסת הנתבעים, הליקוי האמור תוקן ע"י הנתבעת לאחר מתן חוות דעתו המשלימה של המומחה קליין (ס' 10א לכתב ההגנה המתוקן) .
התובעים, מאידך, מבקשים להוסיף לשווי הפיצוי שקבע המומחה קליין - עלות בדיקת הצפה בסך של 1,000 וכן עלות פירוק הריצוף במרפסת בסך של 13,939 ₪ (250 ₪ + מע"מ למ"ר -כפי שקבע קליין בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעים מיום 17/09/03) .

מהתכתובת שהתנהלה בין הקבלן המבצע מטעם הנתבעת (חברת מ.פ עמית בע"מ) לבין השכנה אורנה סיף- עולה, כי ביום 22/09/03 החלה הנתבעת בביצוע התיקונים בדירה. 3 שבועות לאחר מכן (ביום 13/10/03) כתבה השכנה אורנה סיף לנתבעת: "האריחים הגיעו. בדיקת ההצפה במרפסת הושלמה ובכל זאת עדיין אין התקדמות בעבודה ... אנחנו עומדים כבר יותר מ-3 שבועות אחרי תחילת העבודה ... הסבלנות פוקעת" (נספח ו' לתצהיר פיני מזרחי). מאחר ובכך מסתכמת התכתובת שהוגשה לבית המשפט בענין זה - לא ברור, האם התיקונים במרפסת השכנה הושלמו בסופו של דבר, והאם בעיית הרטיבות בדירת התובעים נפתרה עקב כך. הנתבעים לא סיפקו כל ראיה לכך שהתיקונים הושלמו ושבעיית הרטיבות בדירת התובעים באה על פתרונה, למשל- באמצעות זימונה לעדות של השכנה אורנה סיף; זימונו של המומחה קליין לביקור נוסף בדירה; המצאת אישור על עריכתה של בדיקת הצפה ממכון התקנים, וכיוצ"ב. הימנעותה זו של הנתבעת נזקפת לחובתה, שכן חזקה היא כי לו היו מובאים אותם עדים להעיד- לא היה בעדותם כדי לתמוך בגרסת הנתבעת (י' קדמי , על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד-2003) 1649).
משכך, מחייב הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,000 ש"ח בגין עלות ביצוע התיקונים במרפסת השכנה , כפי שקבע המומחה קליין בחוות דעתו, וכן בסך של 1,000 ש"ח בגין עלות בדיקת הצפה , בהתאם לקביעת המומחה קליין בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעים מיום 17/09/03 (תשובה מס' 5) .

אשר לעלות פירוק הריצוף במרפסת השכנה בסך כולל של 13,939 ש"ח - תיקון זה יידרש, לפי קביעת המומחה קליין (תשובה מס' 5 הנ"ל לשאלות ההבהרה) רק במקרה שהתיקון הראשוני שהוצע בחוות דעתו- לא ישא פרי והרטיבות תחזור על עצמה. משכך, אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות פירוק הריצוף במרפסת.

8. אמבטיית אמייל
לפי קביעתו של המומחה קליין בחוות דעתו: "נמצאה פגיעה בשכבת האמייל באמבטיה. הנושא אינו מוזכר בפרוטוקול המסירה .... ייתכן שהפגיעה היא כתוצאה משימוש הדיירים . הנושא מועבר להחלטת כב' בית המשפט" (ס' 4.2 לחוות דעתו הראשונה).

הנתבעים טוענים, כי התובעים לא הודיעו לנתבעת על הליקוי הנ"ל, ועל כן הם אינם זכאים לפיצוי בנדון.
מחומר הראיות עולה, כי ליקוי זה אינו מוזכר בפרטיכל המסירה, וכי ההודעה הראשונה של התובעים לנתבעת אודות קיומו של הליקוי נעשתה במכתבם לנתבעת מיום 14/01/98, בו נטען כי "האמבטיה סדוקה" (נספח ו' לתצהיר הנתבע ), כלומר- כשנה וחודשיים לאחר מסירת החזקה בדירה.
מכאן בהכרח , כי ליקוי זה לא היה קיים בדירה בעת המסירה , אלא נוצר לאחר מכן עקב שימוש של התובעים בדירה.
אשר על כן, אין מקום לחייב את הנתבעת בגין עלות תיקון הליקוי האמור.
סיכומו של דבר, מחייב את הנתבעת לפצות התובעים בסך של 18,050 ש"ח (עלות תיקון הליקויים לפי חוות הדעת המשלימה של המומחה קליין , כולל 2,000 ש"ח בגין עלות שתי בדיקות הצפה, כמפורט לעיל) .
לאור העובדה, כי הנתבעת לא השכילה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה לתקן את הליקויים בעצמה באופן מושלם, ובהתחשב ביחסי האמון העכורים שנוצרו בין בעלי הדין - הרי שלסכום הפיצוי הנ"ל יש להוסיף 35% בגין עלות ביצוע התיקונים ע"י התובעים באמצעות קבלן מזדמן.
סך הכל, על הנתבעת לפצות, אפוא, את התובעים בגין ליקויי הבניה בסך של 24,367 ש"ח , בתוספת הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) וריבית מיום מתן חוות הדעת המשלימה (08/07/03 ) ועד לפרעון, ובצירוף מע"מ כחוק.

5.4 מפגע סולר
אין חולק, כי מתקן הסולר לחימום ביתי שהותקן ע"י הנתבע מתחת לגרם המדרגות המוביל לדירת התובעים - הוסר ע"י הנתבע, עוד טרם הגשת התביעה דנן. משכך, לא ברור מהו הסעד שנתבע ע"י התובעים בנדון, ולצורך מה השחיתו התובעים מילים כה רבות בסוגיה זו .

5.5 מפגע הגז
התובעים טוענים, כי "הנתבעת התקינה ארבעה תנורי גז , באופן בו ארובותיהם מופנות לחלל סגור בבנין. שימוש בהם גורם להצטברות תוצרי שריפה בחלל הבית המשותף, ובתוך הדירה. כתוצאה מכך נגרמו כאבי ראש, תחושת בחילה , מטרד ריח וסכנה בטיחותית ..." (ס' 14 לכתב התביעה המתוקן).

מהתכתובת שנוהלה בין מנהל חברת "סופר גז" בסניף ירושלים לבין נציג האגף לבטיחות ורישוי בגז במשרד התשתיות הלאומיות - עולה, כי מפקח חברת הגז אישר קיומו של מפגע בטיחותי בבנין, כתוצאה מארובות הגז המופנות לחלל סגור, והורה על "הוצאת מוצא הארובות אל מחוץ לבנין" (נספחים כ' לתצהיר התובע) . הנתבעים טוענים, כי פתחי הארובות הוארכו כנדרש.

עתירתם של התובעים בנדון - דינה להידחות:
טענת התובעים בדבר המפגע הבטיחותי והבריאותי הטמון בארבות הגז היא טענה שבמומחיות, אשר יש להוכיחה באמצעות חוות דעת מומחה. יצוין, כי נושא מטרד הגז לא מוזכר בחוות דעתו של המומחה ברגמן מטעם התובעים, ואף לא נמסר להכרעתו של המומחה קליין. התובעים אף לא טרחו להעיד מי מטעם חברת "סופר גז" או מטעם משרד התשתיות הלאומיות כדי לאשש טענתם זו , ועל כן המכתב הנ"ל, עליו סומכים התובעים יהבם הוא למעשה בגדר עדות שמיעה, שאיננה קבילה.

בהעדר תשתית ראייתית, עובדתית ומקצועית, לעצם קיומו של ה"מפגע" ולדרכי תיקונו - אין בידי לחייב את הנתבעים בהסרת ארובות הגז .

5.6 הוצאות בעת ביצוע התיקונים
5.6.1 דיור חלופי
אין חולק, כי בעת ביצוע התיקונים, שנמשכו כשלושה שבועות (11/05/03- 01/06/03) שהו התובעים במלון "אלה רזידנס" על חשבונם. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בסך של 6,285 ₪ בגין עלות הדיור החלופי (על פי קבלה - נספח י"א לתצהיר התובעים).

הנתבעים טוענים, כי הציעו לתובעים מספר הצעות הוגנות לדיור חלופי אשר נדחו
על ידם. בסמוך לתחילת ביצוע התיקונים הזמינה הנתבעת לתובעים דירה בת 3
חדרים במלון "לב" בירושלים למשך חודש בעלות כוללת של 750 $ כולל מע"מ
(נספח ז' לתצהיר הנתבעים), אך ההזמנה בוטלה בשל סירובם של התובעים . בסופו
של דבר , טוענת הנתבעת "פנו התובעים לאותו בית מלון שהוצע להם מלכתחילה,
אך זאת ללא תיאום מראש ועל דעת עצמם תוך שהם שוללים שלא כדין את זכותה
של הנתבעת לארגן את הדיור החלופי בעצמה, לנהל מו"מ על המחיר ולשלם עליו
בעצמה בניכוי מע"מ" (ס' 11ו. לסיכומי הנתבעים). משכך, טוענת הנתבעת, כי אין
לחייבה אלא בעלות של 750 $ בניכוי מע"מ, היינו- בסך של 643 $ בלבד (3,006 ₪ ).

טענת הנתבעת, בכל הכבוד, איננה יכולה להתקבל.
מהתכתובת הענפה (!) שנוהלה בין ב"כ בעלי הדין בענין הדיור החלופי עולה, כי
הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, וכי הנתבעת הזמינה את הדירה במלון
"לב" למרות סירובם של התובעים להצעה. בכל הכבוד, התובעים זכאים היו לבחור
דיור חלופי במיקום ובגודל על-פי העדפתם האישית, בעלות סבירה והוגנת -
וכזו היא עלות הדיור החלופי שבו בחרו התובעים ( 6,285 ש"ח ).

אשר לטענת הנתבעים, לפיה התובעים שהו במלון 8 ימים יותר מהתקופה שקצב
המומחה קליין לביצוע התיקונים, בשל עבודות נוספות שבוצעו לבקשתם ע"י
הנתבעת , ועל כן הם זכאים לכל היותר ל-3/5 מהעלות שהוציאו בפועל בגין דיור
חלופי (ס' 11ח. לסיכומי הנתבעים)-טענה זו, בכל הכבוד, אין בה ממש: גרסת
הנתבעים בדבר "שיפוץ" מקיף שערכו התובעים בדירתם, במסגרת התיקונים על-
פי חוות דעת המומחה קליין- לא הוכחה ולו לכאורה, כפי שיפורט להלן במסגרת
התביעה שכנגד.
הנתבעים לא רק שלא הוכיחו, כי התארכות ביצוע התיקונים רבצה לפתחם של התובעים, אלא שמחוות דעתו המשלימה של המומחה קליין עולה, כי כמחצית
מהליקויים שנמצאו בחוות דעתו הראשונה, לא תוקנו ע"י הנתבעת במסגרת התיקונים הנ"ל, והתובעים ייאלצו אפוא לתקנם בעצמם, ואף לשאת בעלותו של דיור חלופי פעם נוספת.

לאור האמור, מחייב הנתבעת לפצות התובעים בסך של 6,258 ₪ (כולל מע"מ) בגין עלות הדיור החלופי בה נשאו בפועל, בעת ביצוע תיקונים, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן)) וריבית מיום התשלום (03/06/03 על פי חשבונית נספח י"א לתצהיר התובעים) ועד לפרעון.

5.6.2 עלות פירוק ארונות קיר
התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בעלות פירוק והרכבה של 3 ארונות קיר, בסך כולל של 2,800 ₪ (על פי קבלה מיום 03/06/03, נספח י"א לתצהיר התובעים). הנתבעת טוענת, כי "על פי חוות דעת המומחה לא היה כל צורך בפירוק הארונות , למעט ארון קיר בחדר השינה. ארון זה פורק ע"י החברה ..." (ס' 7ה. לתצהירו של פיני מזרחי).

בחוות דעתו (הראשונה) קבע המומחה קליין, כי לצורך ביצוע התיקונים יש צורך בפירוק ארון הקיר בחדר ההורים (ס' 2.2.2 לחוות דעתו) וכן בפירוק ויטרינת הסלון (ס' 2.2.5 לחוות הדעת).

אשר על כן, מחייב הנתבעת לפצות התובעים בעלות פירוק והרכבה של 2 ארונות קיר בסך של 933 ש"ח (2800/3 ) בצירוף הפרשי הצדמה וריבית (למדד שתומות הבניה למגורים) וריבית מיום התשלום ועד לפרעון (הסכום הנ"ל כולל מע"מ) .

5.6.3 עלות ההובלה של תכולת הדירה
הנתבעים טוענים, כי סוכם בין הצדדים שחפצי הדירה יאוחסנו במהלך ביצוע העבודות בדירה (בעיקר בחדר הורים) , אך בניגוד למוסכם פינו התובעים את תכולת הדירה על חשבונם ובלי ליידע בכך את הנתבעת(ס' 7ד. לתצהיר פיני מזרחי).

מהתכתובת בין ב"כ בעלי הדין בענין זה עולה, כי ביום 15/04/03 הודיעה הנתבעת
לתובעים שבדעתה לבצע את פינוי הדירה באמצעות חברת "גבי הובלות" ולאחסן
את המיטלטלין באמצעות חברת "האחים כהן". כך, גם במכתב ב"כ הנתבעת מים
06/05/03 נכתב: "מרשתנו תדאג לפינוי ו/או לשמירת החפצים שיוותרו בדירה" .
תגובת התובעים על כך במכתבם מיום 08/05/03 היתה, כי "הם עומדים על כך
שציוד אישי שלהם וציוד יקר ערך (סלון עור, ציוד חשמלי וכו') המצוי בדירה יפונו
ויאוחסנו...".
מכאן, כי ההסכמה היתה לפנות את החפצים (או לפחות חלקם) מהדירה , ולא
לאחסנם בדירה עצמה כפי שטוענת הנתבעת (מה גם שאין זה הרי הגיוני
שתכולתה של דירה שלמה, בת 6 חדרים, תאוחסן בחדר קטן אחד). יוער, כי גם
אלמלא היתה הסכמה כנ"ל מצד הנתבעת לפינוי החפצים- המדובר בהוצאה עקיפה
סבירה, המזכה את הדייר בפיצוי כספי (ראו: א' זמיר, ג' טדסקי עורך, חוק המכר
דירות (תשס"ב-2002) 487) .

לפיכך, מחייב הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 1,888 ₪ (כולל מע"מ) בגין
עלות הובלת החפצים (לפי חשבונית נספח י' לתצהיר התובעים) , בצירוף הפרשי
הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום (11/05/03) ועד
לפירעון.

5.6.4 נזקים לריהוט
התובעים טוענים, כי הפועלים מטעם הנתבעת גרמו נזקים חמורים לרהיטים ולחפצים שנותרו בדירה במהלך ביצוע התיקונים. לדבריהם, הם נאלצו להחליף את פינת האוכל ואת ריהוט חדר השינה בשל סימני סיגריות, סימני קפה ושרידי ארוחות שנותרו על מערכות הריהוט, וכי במהלך התיקונים אף "נעלמו" מהדירה אסלות וברזים. עוד מלינים התובעים, כי בגין הרטיבות נגרמו נזקים לספת העור , לארונות ולמיטה הזוגית בחדר הורים בסך משוער של כ-20,000 ₪ (ס' 32ה. לתצהיר התובעים).
משכך, מבקשים התובעים מבית המשפט לחייב את הנתבעת לפצותם (על דרך האומדנא) בגין נזקים אלו.

המדובר, בכל הכבוד, בנזק מיוחד הטעון הוכחה. דא עקא, שהתובעים לא הוכיחו לא את עצם הנזק ולא את שעורו (ולו באמצעות תמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לריהוט), וטענתם בנדון נותרה בגדר טענה סתמית וכללית, שלא הוכחה.
על כן, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ראש נזק זה.

6. ירידת ערך הדירה
התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בסך של 15,000 ₪ (על דרך של אומדן) בגין ירידת ערך הדירה בעקבות קיומם של ליקויים- ובעיקר ליקויי רטיבות- בדירה . התובעים סומכים יהבם על פסק הדין של כב' השופט ד' חשין בת"א (מחוזי י-ם) 379/92 לושינסקי שלמה נ' רמ"ט בע"מ, תק-מח 99(1) 2336. , וכן על פסק דינ;ו של כב' השופט י' זמיר בע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח', תק-על 94(2), 674, שם נפסק כי " חלק מן הפיצוי בגין ירידת ערך הדירה נובע מן הירידה בערך הדירה עקב ביצוע התיקונים. פשיטא שדירה מתוקנת עשויה להיות שווה פחות מדירה חדשה, שלא היה בה ליקוי ולא נצרכה לתיקונים. נזק כזה הוא בר-פיצוי" (שם, 681) .

על סמך הלכה זו טוענים התובעים, כי "יש לקחת בחשבון כי אין הכרח שהליקויים ייפתרו לבלי שוב. זאת ועוד, התובעים כמי שחבים בחובת תום הלב יצטרכו לדווח לקונה פוטנציאלי של הדירה על הליקויים , אף אם יתוקנו, ודבר זה - ולו מן הטעם הפסיכולוגי, אם לא המעשי- יבוא לידי ביטוי בהנחה במחיר הכספי בעת מכירה עתידית ..." (ס' 41 לסיכומי התובעים).

ואולם, נראה כי התובעים גילו פנים בהלכה, שלא כהלכה :
ירידת ערך איננה תוצאת לוואי הכרחית ומתבקשת מעצם ביצוע תיקונים בדירה בעקבות קיומם של ליקויים. ירידת ערך בשל ביצוע תיקונים בדירה עשויה להיגרם, כאשר הליקויים לא תוקנו באופן מושלם (או שאינם ניתנים לתיקון), ומשכך הותירו הליקויים - חרף התיקונים- מעין "חותם" בדירה, בדמותו של פגם אסתטי או ליקוי פונקציונאלי. על משמעותה כאמור של ירידת ערך הדירה עמדה כב' השופטת א' פרוקצי'ה בענין כהן פרי נ' רמט בע"מ:
"לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי ירידת ערך של דירה עשויה להיות קשורה, בין היתר, עם קיומם של ליקויים שלא ניתן לתקנם ולא ניתן למצוא להם פתרון, כשהם ניצבים כ"אות קלון" הפוגעת באיכות חייו של המתגורר בה.
אני דוחה בשתי ידיים את גרסתו של שמאי המקרקעין ... אשר העיד מטעם התובעים והעלה את הגרסה התיאורטית כי גם מקום שתיקוני ליקויים במבנה מועילים לפתור באופן מלא פגמים ותקלות הקיימים בו, גם אז עשוי להיגרם אובדן-ערך לדירה" (ת"א (מחוזי-ירושלים) 164/93 כהן פרי ואח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4) 802 , 811 (1997)).

בפרשת לושינסקי נ' רמט הבהיר בית המשפט המחוזי , כי -
"גם עפ"י הלכת עמיגור מחויב התובע להוכיח את נזקו הכפול לשם קבלת הפיצוי הכפול. יצוין, כי בינתיים ניתנה החלטה בבקשה לקיים דיון נוסף בפרשה זו, שנדונה בפני
כבוד הנשיא ברק. הנשיא ברק דחה את הבקשה לקיים דיון נוסף במלים אלה:
'בקשתם של המבקשים עוטה אומנם איצטלה משפטית, אך עיקרה השגה על קביעתו של בית המשפט כי לא הונחה תשתית ראייתית לנזק של ירידת הערך'..." (כב' השופט ד' חשין ת"א (מחוזי-ירושלים) 379/92 לושינסקי שלמה ואח' נ' רמ"ט בע"מ, תק-מח 99(1) 2336 , 2353 (1999).
ולמטה מכך:
"אכן בדירות כמו במכוניות יש מקרים בהם אף לאחר תיקון הפגמים נפגע ערכם (ראה ע"א 4445/90 עמיגור נ. מאיוסט ואח' (לא פורסם) ואולם במה דברים אמורים: בפגם ממשי או אסתטי שהותיר בכל זאת נזק או ב"שם רע" שיצא לממכר. מכוניות רבות ניזוקות מידי יום ביומו ונעשים בהן תיקוני פח וצבע וערכן איננו פוחת בשל כך. רק אם חל במכונית נזק רציני כגון פגם בשילדה או פגם אסתטי שלא ניתן לתקנו, נקבעת ירידת ערך למכונית. בעניננו כל הליקויים על פי חוות דעת המומחה, עליהם חלה עדיין אחריות הנתבעת, ניתנים לתיקון ולא הוכח, כפי שנאמר לעיל, שיצא "שם רע" לדירות הנדונות" (שם, 2354).

צא וראה:
נזק של "ירידת ערך" הוא נזק מיוחד, אשר יש להוכיחו כדבעי. בענייננו, כל הליקויים שנמצאו בדירת התובעים ניתנים- כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה קליין- לתיקון מושלם. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו קיומם של ליקויים אסתטיים או ממשיים בעקבות ביצוע התיקונים בדירה , או כי יצא לדירה "שם רע", אשר עשוי להשפיע על שווי השוק שלה בבוא העת. טענתם של התובעים בדבר "ירידת ערך" הדירה מבוססת על ספקולציות ועל הנחות תיאורטיות מצד התובעים - ואלו אינן יכולות לשמש, כאמור, בסיס לקביעת קיומה (לא כל שכן שעורה !) של ירידת ערך הדירה .

עתירתם של התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך נדחית , אפוא, כבלתי מוכחת.

7. אחריות אישית של הנתבע
לאור המסקנה לעיל, לפיה טענות התובעים בדבר מצג שווא, הטעיה ותרמית מצד הנתבע בכל הקשור לרכישת המחסן, הן משוללות יסוד- ממילא אין בסיס לטענת התובעים בדבר הטלת חבות אישית על הנתבע, מה גם ששוכנעתי כי כל פעולותיו של הנתבע בקשר למשא ומתן עם התובעים ולרכישת הדירה נעשו על ידו בשם הנתבעת, ולא בכושרו כאדם פרטי.

אשר למטרדי הסולר והגז, גם אם הללו נעשו על ידי הנתבע בכובעו כדייר בבנין- משנדחו טענות התובעים בנדון- הרי שממילא אין בסיס להטלת אחריות על הנתבע בגינם.

8. התביעה שכנגד
8.1 עלות עבודות ה"שיפוץ"
הנתבעים טוענים, כי במסגרת התיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת בדירה, ביצעו התובעים עבודות שונות ל"שדרוג ושיפור" דירתם, עבודות אשר הוזמנו על ידם ישירות מהקבלן המבצע מטעם הנתבעת (חברת מ.פ עמית בע"מ). לטענתם "התובעים שילמו אמנם עבור החומר, אך לא שילמו ולו שקל אחד עבור העבודה" (ס' 31ג. לסיכומי הנתבעים). משכך, מבקשים הנתבעים לחייב התובעים בעלות העבודות הנוספות שבוצעו ע"י הנתבעת , בסך כולל של 13,460 ש"ח.

דין עתירה זו להידחות .
בתצהיר עדותו הראשית העיד מנהל חברת מ.פ עמית, פיני מזרחי , כי "התובעים ביקשו להחליף כ-50 מ"ר קרמיקה בחדרי אמבטיה ושירותים . החברה ביצעה את הפירוק וההרכבה בעלות כוללת של 11,000 ש"ח. כלים סניטריים- החברה פירקה והרכיבה עבור התובע שלוש אסלות, כיור וברזים, וכן אמבטיה ואגנית- סה"כ עבודה בסך 2,100 ש"ח . ... עבור התקנת כיור ו-3 אסלות ובסה"כ ... 360 ש"ח" (ס' 4א-ג לתצהירו). דא עקא, טענות אלו נותרו בגדר טענות סתמיות ובלתי מוכחות. הנתבעת לא הוכיחה- לא את עצם ביצוע העבודות הנוספות, לא את עלות העבודות ולא את הסכומים בגינם זוכו כביכול התובעים. במסמכים אשר צורפו לתצהירו של פיני מזרחי מטעם הנתבעת (הצעות מחיר; הזמנת חומרים ע"י הקבלן בשם התובעים) מפורטים סכומים וחיובים שונים בערבוביה, ולא ניתן ללמוד הימנם מאומה, לענין היקף העבודות שבוצעו ע"י החברה, או לענין עלות ביצוען. ודוק: העובדה, כי הנתבעת עצמה שינתה, לא פעם- אלא פעמיים, את גרסתה באשר לסכומים שנותרו התובעים חייבים לה (29,240 ש"ח בכתב התביעה שכנגד, לעומת 26,890 ש"ח בתצהירו של פיני מזרחי, ולעומת 13,460 ש"ח בסיכומי הנתבעת) - מלמדת, כי הנתבעת עצמה איננה יודעת, מהי עלות העבודות "הנוספות" שבוצעו (אם אמנם בוצעו) על ידה בדירת התובעים, וכי תביעתה בנדון איננה מבוססת אלא על הפרחת סכומים באויר.

עתירתם של הנתבעים (התובעים שכנגד) בנדון נדחית, אפוא, בהיותה עתירה סתמית ובלתי מוכחת.

8.2 אי הצמדת המחסן
בהתאם למסקנתי לעיל, לפיה התובעים לא רכשו מהנתבעת מחסן צמוד - הרי שיש לקבל התביעה שכנגד בענין זה.
משכך, מצהיר בית המשפט כי הדירה נשוא התביעה איננה כוללת מחסן צמוד, וכי הרישום במינהל מקרקעי ישראל הינו שגוי. כמו כן, ניתן בזה צו עשה המורה לתובעים (הנתבעים שכנגד לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך תיקון הרישום במנהל מקרקעי ישראל ו/או בכל רשות אחרת.

9. עגמת נפש
התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך של 50,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בעטיים של ליקויי הבניה, של התיקונים הבלתי מוצלחים שביצעה הנתבעת בדירה , של המטרדים, ובשל יחסה של הנתבעת כלפיהם לאורך כל הדרך.

עתירת התובעים בנדון הינה מוגזמת ומופרכת על פניה.
הפיצוי בגין עגמת נפש הוא פועל יוצא של היקף הליקויים הקיימים בדירה, של מאמצי הנתבעת לתקנם, של התנהגות הצדדים ושל כלל הנסיבות האופפות את התביעה.
לא ניתן להתעלם מהפער הרב בין עלות הליקוייים שנקבעה ע"י המומחה מטעם בית המשפט לבין עלות הליקוים שנתבעה בכתב התביעה, כמו גם מהעובדה כי הנתבעת תיקנה כמחצית מהליקויים הקיימים בדירת התובעים, בעקבות חוות דעתו של המומחה. יש אף לזכור, כי תביעת התובעים בענים המחסן הצמוד התבררה כחסרת כל בסיס.
מאידך יש לזכור, כי הנתבעת כפרה באחריותה לליקויים אשר נותרו בדירה ומכל מקום לא פעלה לתיקונם בשקידה ראויה, וכי התובעים ייאלצו לתקן הליקויים בעצמם, דבר שיסב להם ודאי טירחה ועגמת נפש נוספים.

בשים לב לכלל נסיבות הענין, לסכום התביעה ולתוצאה- נראה, כי סכום של 2,000 ש"ח יש בו משום פיצוי הוגן וסביר בגין עגמת הנפש שנגרמה ושתיגרם לתובעים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) מהיום ועד לפרעון.

10. ההודעה לצד ג'
בהסכם הפשרה, שהושג בין הנתבעת לבין צד ג', ואשר קיבל תוקף של

פסק דין
הוסכם, כאמור, כי הנתבעת תישא באחריות לליקויי תכנון ולליקויים בשלד הדירה/הבנין, בעוד שצד ג' ישא באחריות לכל יתר הליקויים, לרבות לנזקים העקיפים הכרוכים בכך.
לפי קביעת המומחה קליין, כל הליקויים המנויים בחוות דעתו הינם ליקויי ביצוע, למעט הליקוי בבידוד הטרמי של תקרת קומת החניה (ס' 2.2.7 לחוות דעתו הראשונה) , והעדר האוורור בחלון חדר שירותי אורחים (ס' 3.3 לחוות דעתו הראשונה) , שהינם ליקויי תכנון . עלות התיקון של שני הליקויים הללו עומדת , לפי חוות הדעת המשלימה של המומחה קליין, על סכום כולל של 4,000 ש"ח.

בהתאם לחלוקת האחריות המוסכמת בין הנתבעת לבין צד ג', מחייב אפוא את
הנתבעת 1 לפצות התובעים בסך של 4,000 ש"ח בגין שני הליקויים הנ"ל, בתוספת 35% בגין רווח קבלני, היינו- בסכום של 5,400 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת המשלימה (08/07/03) ועד לפרעון. הסכום הנ"ל כולל מע"מ. סכום זה אינו נושא ריבית, מאחר ולא הוכח חסרון כיס .

ביתר הליקויים המנויים בחוות הדעת (ש"ח 4,000 - 16,050 ש"ח) , בתוספת 2,000 ש"ח בגין עלותן של שתי בדיקות הצפה, כמפורט בס' 5.3 לפסק הדין, ובתוספת 35% בגין רווח קבלני), בסך כולל של 18,967 ש"ח - ישא צד ג', בתוספת הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת המשלימה (08/07/03) ועד לפירעון. הסכום הנ"ל כולל מע"מ. סכום זה אינו נושא ריבית, מאחר ולא הוכח חסרון כיס .

בנוסף, מחייב צד ג' לפצות התובעים בגין עלות דיור חלופי , עלות פירוק ארונות קיר, עלות הובלת רהיטים , בגין עגמת נפש, וכן בשכ"ט המומחים, כמפורט לעיל.
11. סוף דבר
11.1 מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעי 1,2 כדלקמן:
5,400 ש"ח עלות תיקון הליקויים בבידוד הטרמי ובחלון חדר שרותי
אורחים (4,000 ש"ח בתוספת 35% בגין רווח קבלני) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת המשלימה (08/07/03) ועד לפרעון. הסכום הנ"ל כולל מע"מ. סכום זה אינו נושא ריבית, מאחר ולא הוכח חסרון כיס (ראו לענין זה דברי כב' השופט א' מצא ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן, תק-על 2004(1) 296, 299 ).

8,188 ש"ח בגין הגריעה בחלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף בעקבות בנית המחסנים על שטח הרכוש המשותף, כמפורט בסעיף 5.2 לפסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת של השמאי דניאל יאסו (08/03/02) ועד לפרעון.

11.2 מחייב צד ג' לשלם לתובעים 1,2 כדלקמן:
18,967 ש"ח עלות תיקון ליקויי הביצוע (ש"ח 4,000 - 16,050 ש"ח), בהתאם לחוות דעתו המשלימה של המומחה קליין (בתוספת 2,000 ש"ח בגין עלותן של שתי בדיקות הצפה, כמפורט בס' 5.3 לפסק הדין, ובתוספת 35% בגין רווח קבלני), בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת המשלימה (08/07/03) ועד לפרעון. הסכום הנ"ל כולל מע"מ. סכום זה אינו נושא ריבית, מאחר ולא הוכח חסרון כיס (ראו לענין זה דברי כב' השופט א' מצא ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן, תק-על 2004(1) 296, 299 ).

6,258 ש"ח עלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום (03/06/03, על פי חשבונית נספח י"א לתצהיר התובעים) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ .

933 ש"ח עלות פירוק שני ארונות קיר בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) וריבית מיום התשלום ( 03/06/03 ) על פי חשבונית נספח י"א לתצהיר התובעים) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ.

1,888 ש"ח עלות הובלת תכולת הדירה בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום (11/05/03, לפי חשבונית נספח י' לתצהיר התובעים) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ.

2,000 ש"ח בגין עגמת נפש בתוספת הפרשי הצמדה (למדד הכללי של
המחירים לצרכן) מהיום ועד לפרעון.

11.3 בשים לב להוראות תקנות 511, 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בשים לב לנסיבות, לסכום התביעה, התביעה שכנגד ולתוצאה, מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כדלקמן:
1,170 ש"ח מחצית שכ"ט השמאי דניאל יאסו מטעם התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום (12/02/02, על פי קבלה נספח ל' לתצהיר התובעים) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ.

1,170 ש"ח מחצית שכ"ט קליין בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום (12/02/01) ועד לפרעון. סכום זה כולל מע"מ.

2,950 ש"ח אגרת משפט (מחצית ראשונה בלבד) בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום
(15/07/99) ועד לפרעון.

6,500 ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מהיום ועד לפרעון, ובצירוף מע"מ כחוק.

11.4. התביעה שכנגד מתקבלת רק לענין המחסן . משכך, ניתן בזה צו
הצהרתי, לפיו הדירה נשוא התביעה איננה כוללת מחסן צמוד, וכי הרישום במינהל מקרקעי ישראל שגוי.
כמו כן, ניתן בזה צו עשה המורה לתובעים (הנתבעים שכנגד) לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך תיקון הרישום במינהל מקרקעי ישראל ו/או בכל רשות אחרת.

12 ניתן היום, ט"ז בסיון תשס"ו (12 ביוני 2006) בשעה 10:17 במעמד ב"כ התובעים עו"ד א' ריבלין והתובע 1, ובהעדר הנתבעים וב"כ שזומנו לשימוע פסק הדין היום בשעה 10:00 אך לא התייצבו עד לרגע זה.

מותר לפרסום מיום 12/06/06.
יצחק מילנוב
, שופט
012370/99א 130 גלית טובינה









א בית משפט שלום 12370/99 זיו יצחק, זיו בלהה נ' טולוס חברה לבנין ולהשקעות בע"מ, כהן משה (פורסם ב-ֽ 12/06/2006)