פסקי דין על ענבל ביטון | פסקי דין על גבריאל ביטון | פסקי דין על רבקה ביטון | פסקי דין על חדוה כץ | פסקי דין על צור שמיר חברה לביטוח |

3123/00 א     10/01/2005




א 3123/00 ענבל ביטון,גבריאל ביטון,רבקה ביטון נ' חדוה כץ,צור שמיר חברה לביטוח בע"מ




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
א 003123/00

בש"א 18668/04
בפני

כב' השופטת ענת ברון

תאריך:
10/01/2005



בעניין:
1. ענבל ביטון

2. גבריאל ביטון

3. רבקה ביטון





התובעים


נ ג ד



1. חדוה כץ

2. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ





הנתבעות


החלטה


רקע עובדתי
1. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ילידת 4/9/86, נפגעה ביום 17/8/93 בתאונת דרכים, שעה שחצתה את הכביש ברחוב ארבע ארצות בחולון (להלן: "התאונה").

משכך, הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בתחילה, לפיצוי בגין נזקי גוף שסבלה.

2. ביום 17/7/94, מינה כב' השופט ע. דוויק ז"ל, שהתיק נקבע בפני
ו, את ד"ר סיגל כמומחה בתחום האורטופדי ובתחום נוירולוגיית ילדים את ד"ר וייץ. בשלב זה, החליט כב' השופט דוויק לא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, תוך שציין כי אם וכאשר זה ימונה, יהא זה לאחר התייחסות נוירולוג הילדים לצורך בהערכה פסיכיאטרית.

בחוות דעתו של ד"ר סיגל נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה.

בחוות דעתו של ד"ר וייץ מיום 1/11/94 נקבעה לתובעת נכות זמנית למשך שלוש שנים מיום קרות התאונה בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 34(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בגין הפגיעה הנוירולוגית הבאה לידי ביטוי בסימני תסמונת עקה בתר-חבלתית (post traumatic stress disorder, תסמונת זו תכונה להלן כפי שנהוג לכנותה: "ptsd"). כמו כן, מאחר שאין לשלול השפעת גורמים סביבתיים וטרום חבלתיים על מצבה של התובעת ועל תפקודה לטווח ארוך, המליץ ד"ר וייץ על כך שתינתן הערכה של פסיכיאטר ילדים במטרה לקבוע הן את חלקו של הרכיב הנפשי בתפקודה של התובעת והן על מנת שימליץ - אם ימצא צורך בכך - על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.

בעקבות האמור בחוות דעת זו מונה פרופ' אפטר - מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר (ראו: החלטת כב' השופט דוויק מיום 16/1/95).

3. בחוות דעתו הראשונה מיום 18/11/95 (במ/1, להלן: "חוות הדעת הראשונה") קבע פרופ' אפטר כי לתובעת סימנים ברורים של ptsd - שהינה הפרעה נפשית המופיעה לאחר מאורע טראומטי ואשר מאפייניה כוללים מחשבות טורדניות הקשורות עם האירוע, חלומות זוועה וחרדה - תוך שציין כי קיימת הגבלה בולטת ביכולת התפקוד הנפשי של התובעת. לאור האמור קבע פרופ' אפטר 20% נכות לתובעת למשך שלוש שנים בהתאם לסעיף 34(ג) לתקנות, והמליץ על בדיקה חוזרת של התובעת עם כניסתה לגיל ההתבגרות על מנת להעריך מחדש את אחוזי הנכות. כן המליץ פרופ' אפטר על טיפול נפשי לתובעת ולהוריה עד לשיפור משמעותי בסימפטומים שלה.
בהחלטתו מיום 7/5/96 קבע כב' השופט דוויק, כי בהתחשב בעובדה שמצבה הנפשי של התובעת טרם התגבש ומאחר שהמדובר בקטינה, הדיון בתובענה יופסק באופן שהתיק יישאר תלוי ועומד ויחודש בתום 3 שנים מיום מתן ההחלטה, וזאת על מנת לאפשר לתובעת לקבל טיפול פסיכולוגי כמומלץ על ידי פרופ' אפטר. מיד עם תום שלוש השנים ומתן הטיפול הפסיכולוגי, תינתן חוות דעת חדשה על ידי פרופ' אפטר, שאז יחודש גם הדיון בתובענה. עוד קבע כב' השופט בהחלטתו, כי על פרופ' אפטר להודיע על תדירות הטיפול הנפשי לו זקוקה התובעת והיכן יכולה התובעת לקבל טיפול זה.

בפועל החלה התובעת לקבל טיפול פסיכולוגי רק בתחילת אוגוסט 99', אצל ד"ר מוקטה, פסיכולוג קליני וחינוכי.

כב' השופטת ח. וולצקי, שהתיק הועבר לטיפולה, קבעה בהחלטתה מיום 4/9/00 כי טרם שיתן פרופ' אפטר את חוות דעתו השניה יועברו אליו סיכומי הפגישות של ד"ר מוקטה עם התובעת וכן כל המבחנים והציורים שערך לה במהלך הטיפול. עוד קבעה השופטת כי מכתבו של ד"ר מוקטה מיום 8/10/99 שכותרתו "תוצאות בדיקה פסיכולוגית" אינו מותר בהמצאה למומחה, שכן אין מדובר במסמך שנערך לצורך הטיפול הפסיכולוגי אלא סיכום שלו מלווה במסקנות, ומשכך מדובר בחוות דעת האסורה בהגשה למומחה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

יוער בהקשר זה, כי בהחלטתי מיום 10/12/03 ציינתי כי החלטתה זו של השופטת בעינה עומדת ולא התרתי הצגת המסמך מיום 8/10/99, למעט תיאור סיבת ההפנייה שבמסמך זה והמבחנים שנערכו לתובעת ככל שמדובר בתוצאותיהם המספריות (ראו עמ' 29-30 לפרוטוקול).

4. בחוות דעתו השניה מיום 12/10/00 (במ/2, להלן: "חוות הדעת השניה"), קבע פרופ' אפטר לתובעת נכות בשיעור של 100% לצמיתות - בלא שפירט מכוח אלו תקנות נקבע שיעור נכות זה - בציינו כי חלה ירידה דרסטית במצבה של התובעת מאז בדיקתה האחרונה אצלו. עוד ציין פרופ' אפטר כי התובעת תהא זקוקה לטיפול ושיקום נוירופסיכולוגי אינטנסיבי ומקצועי וכי "יתכן ויש מקום לאמת את הידרדרות מצבה בלימודים ע"י תעודות ומכתב מאת מחנכת הכיתה".

בהחלטתה מיום 17/12/00, נעתרה כב' השופטת וולצקי לבקשת התובעת והורתה כי התיק יועבר לבית המשפט המחוזי; ואכן ביום 21/12/00 הועבר התיק לבית משפט זה, וביום 16/10/02 - לאחר שהובא בפני
כב' הרשמת שיצר, אשר החליטה כי בקשה שהגישה התובעת לבדיקה חוזרת על ידי נוירולוג תידון רק לאחר חקירתו של פרופ' אפטר – נקבע התיק לראשונה בפני
.

5. ביום 13/7/04 העיד פרופ' אפטר. אולם על אף שעדותו הותירה בי רושם אמין וכן, נמצאה עדותו בעייתית, משהודה הוא עצמו בסופה כי לא ניתן על סמך חוות דעתו לקבוע את אחוזי הנכות של התובעת ואת הקשר הסיבתי שבין נכותה - ככל שקיימת - לבין התאונה (עמ' 128 שורות 11-13). לאור דברים אלה, נשאל המומחה באלו צעדים יש לנקוט. על כך השיב כי יש לקחת אנמנזה מפורטת יותר, לבצע בדיקה פסיכיאטרית חוזרת, לשלוח את התובעת למבחנים פסיכולוגיים אצל מומחה נוירופסיכולוגי וכן לבצע בדיקה נוירולוגית ו- m.r.i.

משכך הם פני הדברים ובעקבות דבריו של פרופ' אפטר, הגישה ב"כ התובעת בקשה, נשוא דיון זה, למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי ולמינוי מומחה בתחום הנוירופסיכולוגי. כן נתבקש בית המשפט להורות על בדיקה נוירולוגית חוזרת.

בנקודה זו יוער כי במהלך השנים ובטרם הועבר התיק למותב זה, הגישו ב"כ התובעת בקשות חוזרות לבדיקה נוירולוגית חוזרת אצל המומחה ד"ר וייץ, אולם הבקשות כולן לא נדונו;
כך בתחילה משום שהדיון בתיק הושהה למשך שלוש שנים ועל מנת לאפשר לתובעת לקבל ולמצות את הטיפול הפסיכולוגי (ראו: החלטתו של כב' השופט דוויק מיום 15/6/98), ולאחר מכן מששבה וחזרה ב"כ התובעת על בקשה זו גם בפני
כב' השופטת וולצקי זו לא נדונה מהטעם שהתובעת עדיין לא השלימה את הטיפול הפסיכולוגי עליו הומלץ (ראו החלטה מיום 6/1/00). בהחלטה נוספת מיום 7/12/00 (שניתנה בתיק בש"א 134612/99) סברה השופטת וולצקי כי מן הראוי הוא ששופט בית משפט זה אשר התיק יועבר לטיפולו, הוא שיתן את דעתו בענין. משהועבר התיק לבית משפט זה והובא בפני
כב' הרשמת שיצר, ניתנה על ידה החלטה כי אין מקום לדון בבקשה בטרם חקירתו של פרופ' אפטר וכי לאחריה יהיו הצדדים רשאים לחזור ולהתייחס לבקשה.

משהובא התיק בפני
ביום 16/10/02, הוסכם בין הצדדים "שבשלב זה ייקבע התיק להוכחות, ובמידה שבהמשך תבקש התובעת חוות דעת נוספות או אחרות, יגיבו הנתבעות עניינית לבקשה ובית המשפט יחליט" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-20).

ואמנם, לאחר שנשמעה חקירתו של פרופ' אפטר הוגשה הבקשה שהיא נשוא החלטתי זו. הנתבעות הגיבו בכתב לבקשה וב"כ הצדדים הוסיפו וטענו בעל פה בפני
.

יצויין כי התיק נמצא בשלב מתקדם של פרשת התביעה.

דיון
6. לטענת ב"כ התובעת, תפקודה של התובעת לקוי ביותר ומצביע על נכות נפשית קשה. עם זאת ונוכח העובדה שלאחר חקירתו של פרופ' אפטר המצב הוא שאין בפני
בית המשפט מסקנה רפואית חד משמעית בנוגע לנכותה של התובעת ומאחר שלא הוברר ממה נובע מצבה הנפשי, יש להורות על מינוי מומחה פסיכיאטרי נוסף.

הנתבעות טוענות כי בקשתה של התובעת למינוי מומחה פסיכיאטרי נוסף הינה בבחינת "מקצה שיפורים", משהבינה כי לא ניתן לקבוע לה נכות על פי חוות דעתו של פרופ' אפטר.

לטענתן, לאור חוות דעתו של פרופ' אפטר, המצב הוא שלא הוכחה נכות פסיכיאטרית ועל יסוד כלל הראיות אין מנוס מן המסקנה כי התובעת היא מתחזה.

בהמשך לכך טוענות הנתבעות, כי מקום בו יש באפשרות בית המשפט לקבוע נכות בהסתמך על ממצאי חוות הדעת - אף אם לא על מסקנותיה – ועל הראיות שהובאו בפני
ו, הרי שאין מקום למנות מומחה נוסף.

דעתי היא כי יש למנות מומחה פסיכיאטרי נוסף במקרה דנן. להלן נימוקי.

7. אף שהתרשמתי מאמינותו וכנותו של פרופ' אפטר על דוכן העדים, הרי שחוות דעתו השניה, על פניה, הינה חריגה במתכונתה ומעוררת תהיות: היא ערוכה כמכתב המופנה לעו"ד נבות, ב"כ התובעת, וקצרה באופן בולט (משתרעת על פני כמחצית העמוד בלבד) במיוחד נוכח העובדה שבמסגרתה נקבעו לתובעת 100% נכות לאחר שבחוות הדעת הראשונה לא ראה המומחה מקום לקבוע לתובעת אלא 20% נכות זמנית לשלוש שנים. חוות הדעת השניה היא גם לאקונית במידה רבה ואף לא צויין בה על יסוד איזה סעיף בתקנות קבע המומחה את הנכות.

ואמנם במהלך עדותו הודה פרופ' אפטר, בהגינותו, ואף חזר על הדברים פעם ועוד פעם, כי חוות דעתו לוקה בחסר ולא נערכה כראוי, ובלשונו: "אני חושב שבמקרה הזה עשיתי עבודה לא טובה בקשר עם עריכת חוות הדעת. הייתי צריך לערוך את חוות הדעת בצורה ראויה וגם להפנות אותה לבית המשפט (ראו: עמ' 120, שורות 9-11; וכן ראו עמ' 115 שורות 8-26; עמ' 121 שורה 10 ; עמ' 124 שורות 15-16, 24-25).
יתרה מכך. משהופנה המומחה, בין היתר, לקלטות שבהן נצפתה התובעת במהלך פעילות חברתית ולחומר מתיק בית הספר הודה שלא ניתן לסמוך על המסקנות שבחוות דעתו, לא ביחס לאחוזי הנכות ולא בנוגע לקשר הסיבתי לתאונה. וכך בלשונו:

"ש: המסקנה שלך בחווה"ד במ/2 סביר שהיא לא מדוייקת.
ת: אני מסכים שאי אפשר לסמוך על המסקנה שלי בחוות הדעת הזאת. יכול להיות שהיא נכונה ויכול להיות שהיא לא. אני לא יכול לדעת. הממצאים של הבדיקה שלי הם תקפים, אבל לאור הדברים הנוספים ששמעתי וראיתי כאן, לא ניתן לסמוך על המסקנה שלי.
ש: האם נכון שעל סמך חוות הדעת האחרונה, במ/2, לא ניתן כיום לקבוע,לא את אחוזי הנכות של התובעת ולא את הקשר הסיבתי לתאונה?
ת: נכון". (עמ' 128 לפרוטוקול שורות 7-13).

והדברים מדברים בעד עצמם.

8. יפים לענייננו דברי כב' השופט ת. אור ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נו(4), 673 בעמ' 676-677:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן, בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה, לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפני
ו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו" (ההדגשה שלי- ע.ב.).

וכך גם דברי השופט אור ברע"א 5176/97, יוסף ג'רבי נ' בידרמן, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97(3), עמ' 871:

"לאור נסיבות המקרה המיוחדות, רשאי היה בית המשפט להחליט על מינוי מומחה נוסף אם סבר שיהיה בכך לסייע לו להגיע לחקר האמת" (ההדגשה שלי- ע.ב.).


9. מדובר במקרה יוצא דופן בו המומחה עצמו, פרופ' אפטר, הודה כי ספק אם חוות דעתו משקפת נכונה את מצבה הרפואי הנפשי של התובעת, לא כל שכן כתולדה מהתאונה, ומשכך לא ניתן לסמוך על מסקנותיה.

במצב דברים זה ונוכח כל האמור לעיל, אין בידי כלים לקבוע את נכותה הפסיכיאטרית של התובעת כתוצאה מהתאונה.

לא נעלם מעיני ש"ככלל מומחה רפואי אחד די בו. במקרים רבים אפילו אם בית המשפט אינו מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הרפואי על כל פרטיה, יוכל על סמך אותה חוות דעת וכלל הנסיבות לקבוע את המסקנה הרפואית המתבקשת, אפילו אם זו אינה זהה עם זו של המומחה". אולם סבורתני כי מקרה זה נופל בגדר החריג לכלל, שכן כפי שהוברר, לא רק שלא ניתן לסמוך על מסקנות חוות הדעת אלא שגם לא ניתן לעמוד על הקשר הסיבתי בין שיעור הנכות שקבע המומחה לבין התאונה. [ראו: רע"א 329/02 דב זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2002(1) 562, עמ' 563 ].

אשר על כן אני נעתרת לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה, כאשר בשלב זה תישא הנתבעת 2 בשכרו.

10. ככל שמדובר בבקשה למינוי נוירופסיכולוג, מדובר בבדיקת עזר מוכרת.
לפיכך, משנעתרתי לבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, מן הראוי שבדיקה כזו תיעשה על פי שיקול דעתו של המומחה הנוסף, אם ובמידה שימצא לנכון ועל ידי מי שיקבע אותו מומחה.

11. אשר לבקשה לבדיקה חוזרת על ידי נוירולוג, זו נומקה בחלוף הזמן מאז שנבדקה התובעת בשנת 1994 בהיותה בת 8 שנים בלבד והעובדה שמדובר בשנות התבגרותה וצמיחתה של התובעת, כאשר לאור חקירתו של פרופ' אפטר לכאורה חל במשך השנים שינוי משמעותי במצבה ובמיוחד נוכח העובדה שלטענת התובעת קיימת אצלה המיפלגיה (חולשה) של פלג הגוף השמאלי אשר לא זכתה להתייחסות עניינית של הנוירולוג. לטענתה, אף שד"ר וייץ ציין בחוות דעתו כי במהלך אשפוזה ניצפו בתובעת סימנים המעידים על נזק מוחי מוקדי כגון חולשה קלה בפלג הגוף השמאלי, בבדיקה שערך לתובעת והנכות הזמנית שהעניק לה לא נתן דעתו לחולשה זו, כי אם רק לתסמינים המופיעים בעקבות ptsd.

התובעת טוענת כי בכל מקרה במהלך השנים שחלפו מאז מתן חוות הדעת גברה חולשה זו בגפיים השמאליות במקביל לשלבי התבגרותה וסביר שכיום, כאשר הינה כבת שמונה עשרה שנים, התייצב מצבה, דבר המצדיק בדיקה חוזרת.

בטענותיה נסמכת התובעת על המלצתו של פרופ' אפטר בדבר עריכת בדיקה כאמור ועל ביקורות שגרתיות שנערכו לתובעת לדבריה אצל הרופאים הנוירולוגיים המטפלים, אישורים שניתנו על ידם במהלך שנת 1998, לפיהם נתגלעו אצל התובעת ממצאים חולניים בכל הקשור לחולשה של הגפיים השמאליות.

לטענת הנתבעות, אין במסמכים הרפואיים משום ממצאים חדשים שלא באו לידי ביטוי בחוות דעתו של ד"ר וייץ ואין בהם אינדיקציה להרעה כלשהי במצבה הרפואי הנוירולוגי של התובעת המצדיקה בדיקה חוזרת.
לטענתן, ככלל מומחה שמינה בית המשפט יבדוק את התובע פעם אחת בלבד ולא נתקיימו במקרה דנן נסיבות היוצאות מן הכלל.
12. הבקשה למינוי נוירולוג בראשיתה הוגשה בשני נימוקים, כפי שמציינת התובעת בבקשתה:
האחד – בגין פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי בעקבות חבלת הראש שסבלה התובעת בתאונה; השני – בגין המיפלגיה של פלג הגוף השמאלי.

התובעת מסכימה כי בנוגע לתפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' אפטר, ובמסגרת החלטתי זו נעתרתי לבקשתה למינוי מומחה נוסף בתחום זה.
בהקשר זה מדובר, על פניו, בתחומים חופפים במהותם.

אשר לטענה בנוגע להמיפלגיה – בקשתה של התובעת לבדיקה חוזרת נסמכת על שני אישורים משנת 1998 שניתנו על ידי ד"ר וינשטיין, רופא נוירולוג בקופת חולים. אמנם יש במסמכים אלה אזכור לחולשה בגפיים השמאליות ואולם לחולשה זו ניתן ביטוי כבר בחוות דעתו של ד"ר וייץ, הן בפרק האנמנזה בעמ' 2 והן בפרק הדיון ומסקנות בעמ' 4 לחוות הדעת ואין במסמכים הרפואיים הללו אינדיקציה כלשהי להחמרה במצבה הרפואי הנוירולוגי של התובעת.

לא צורפו לבקשה מסמכים מאוחרים יותר, אף שמאז ניתנו האישורים כאמור חלפו למעלה מ-6 שנים.

משכך, לכאורה לא הונחה כל תשתית עובדתית ורפואית המצדיקה בדיקה חוזרת.

עם זאת, מאחר שחוות הדעת של ד"ר וייץ ניתנה לפני כ-10 שנים בהיות התובעת בת 8 שנים בלבד, ומשקבעתי כי ימונה מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה בנסיבות שנוצרו, דעתי היא כי נכון יהיה להפנות למומחה שימונה שאלה, האם יש צורך לדעתו בבדיקה עדכנית לתובעת בתחום הנוירולוגי להערכת מצבה הרפואי כיום בתחום זה כתוצאה מהתאונה.

המסמכים שיותרו בהצגה בפני
המומחה הנוסף
13. על פי הוראת תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1987, המסמכים שיש להמציא למומחה, הינם:

" ... כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו (לנפגע – ע.ב.) ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעות לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

ברי אם כן, כי יש להמציא למומחה הנוסף את מלוא החומר הרפואי העדכני המתייחס לתובעת, לרבות התיק הרפואי אצל ד"ר מוקטה. זאת פרט למסמך מיום 8/10/99, אשר אני אוסרת על הגשתו בהיותו חוות דעת, למעט ההסתייגות שבהחלטתי מיום 10/12/03.

עם זאת אני סבורה כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה יש חשיבות לכאורה כי יוצגו בפני
המומחה הנוסף גם הקלטות נ/12-נ/14 שהוצגו בפני
פרופ' אפטר.

כך, מאחר שהנתבעות טוענות, בין היתר, כי התובעת מתחזה ואין לה נכות פסיכיאטרית הנובעת מהתאונה ומאחר שפרופ' אפטר – אשר בחקירתו הותיר רושם אמין על אף הקושי שנוצר למקרא חוות דעתו, מצד אחד, ועדותו בבית המשפט, מצד שני – קבע בעדותו כי לאחר הצפייה בקלטות אינו יכול לשלול אפשרות של התחזות מצד התובעת (עמ' 126, שורות 11-12).

הוא הדין לכאורה ביחס לתיק תלמידה של התובעת בבית הספר אורט מיטרני (נ/3).

ואולם, בטרם אחליט בנוגע לחומר המותר בהצגה למומחה, יתנו הצדדים התייחסותם בכתב בתוך 7 ימים לעניין המצאת הקלטות ותיק בית הספר לידי המומחה הנוסף.

לאחר מכן אקבע את זהותו של המומחה הנוסף אשר יתבקש, בין היתר, להתייחס בחוות דעתו לנושאים הבאים:

א. שיעור הנכות הנפשית של התובעת ובאיזו מידה ניתן לייחס את נכותה לתאונה.

ב. במידה שלצורך מתן חוות דעתו יהא המומחה סבור כי קיים צורך בבדיקה נוירופסיכולוגית, יפנה את התובעת לבדיקה כאמור לפי ראות עיניו ושיקול דעתו המקצועי.

ג. המומחה יחווה דעתו לעניין הצורך במתן חוות דעת נוירולוגית להערכת מצבה הרפואי של התובעת כיום בתחום זה כתוצאה מהתאונה.

ניתנה היום 10/1/2005, במעמד ב"כ הצדדים.




ענת ברון
, שופטת









א בית משפט מחוזי 3123/00 ענבל ביטון,גבריאל ביטון,רבקה ביטון נ' חדוה כץ,צור שמיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/01/2005)