פסקי דין על מוניטין עתונות בע"מ | פסקי דין על עו"ד רונן מטרי

2078/02 רעא     18/07/2002




רעא 2078/02 מוניטין עתונות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי




בית המשפט העליון
רע"א ‎2078/02

בפני
: כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת: מוניטין עתונות בע"מ
נגד
המשיבים: ‎1. עו"ד רונן מטרי

‎2. עו"ד אברהם ע. גרואר (אבי-עזר)
‎3. עו"ד אבידן רומנוב
‎4. בנק הפועלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום ‎28.2.02 בבש"א
‎25822/01 שניתנה על ידי כבוד השופט
י' זפט
בשם המבקשת: עו"ד יורם מושקט
; עו"ד שרון שפינט

בשם המשיבים ‎3-1: בעצמם
החלטה

‎1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' זפט) מיום ‎28.2.02, לפיה בוטל צו מניעה זמני שאסר על המשיב ‎4 לשלם למשיבים ‎3-1 את סכומן של שתי ערבויות בנקאיות או להאריך את תוקפן.

‎2. המשיבים ‎3-1 (להלן: המשיבים) הינם כונסי נכסים על זכויותיהם של משה ופנחס כץ (להלן: החייבים) במקרקעין הידועים כחלקה ‎205, גוש ‎6354, בפתח-תקווה (להלן: הנכס). בסוף שנת ‎2000 פרסמו המשיבים הזמנה להציע הצעות לרכישת זכויותיהם של החייבים בנכס. המבקשת הייתה בין המציעים. בהליך התמחרות, שנערך בחודש דצמבר ‎2000, זכתה המבקשת, שכן הצעתה הייתה הגבוהה ביותר. סכומה של ההצעה היה ‎2,850,000 דולר. ביום ‎31.12.00 חתמה המבקשת על הסכם עם המשיבים לרכישת הזכויות בנכס (להלן: ההסכם). באותה עת עדיין לא צירפו המשיבים את חתימתם להסכם. המבקשת מסרה למשיבים שתי ערבויות בנקאיות, אשר הונפקו על ידי המשיב ‎4. ערבות אחת הייתה בסכום של ‎950,000 ש"ח ואילו סכומה של הערבות האחרת היה ‎397,471 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל נתבקש ליתן את אישורו למכירת הנכס למבקשת. ביום ‎22.3.01 החליט ראש ההוצאה לפועל שלא לאשר את המכר, והורה על פרסום מכרז חדש. ביום ‎15.4.01 הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בתל-אביב התבקש לבטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ולאשר למשיבים להתקשר בהסכם עם המבקשת. המבקשת צוינה כאחד המשיבים בבקשה. עם זאת, יש להבהיר כי ביום ‎4.4.01 שלחה המבקשת למשיבים הודעה, בדבר רצונה להשיג על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. ברור, כי בעת שהוגשה הבקשה לבית המשפט המחוזי הייתה המבקשת מעוניינת כי ייקבע שהיא אכן זכתה בהתמחרות וכי על המשיבים לחתום על ההסכם עימה.

ביום ‎24.5.01 שלחה המבקשת למשיבים הודעה על ביטול ההסכם וביקשה לקבל את הערבויות הבנקאיות תוך שלושה ימים. משמע, המבקשת שינתה את עמדתה. הצדדים לבקשת הרשות לערער שהוגשה נגד החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, למעט המבקשת, הגיעו להסדר פשרה לפיו תפורסם הזמנה נוספת להציע הצעות לרכישתו של הנכס. לפי ההסדר, אם בתום הליך ההתמחרות החדש לא תתקבלנה הצעות שסכומן עולה על הסכום שהוצע על ידי המבקשת, הרי המכר ייחשב כמאושר על פי הצעתה של המבקשת. בית המשפט המחוזי נתן ביום ‎21.6.01 תוקף של

פסק דין
להסדר. בית המשפט אף ציין, כי באישור ההסדר אין כדי לפגוע באף אחת מטענותיה וזכויותיה של המבקשת לגבי הודעת הביטול שנשלחה למשיבים. המשיבים אכן פרסמו הזמנה נוספת להציע הצעות. הוגשו מספר הצעות ונערכה התמחרות אשר בסופה התברר, כי ההצעה הגבוהה ביותר הייתה בסכום של ‎2,450,000 דולר. ביום ‎31.7.01 הודיעו המשיבים למבקשת, כי הצעתה הינה גבוהה מן ההצעה החדשה ולכן נחשב המכר למבקשת כמאושר. במכתב מיום ‎2.8.01 הודיעה המבקשת, כי היא עומדת על טענותיה שההסכם בינה לבין המשיבים בטל. בסופו של דבר אישר ראש ההוצאה לפועל את המכר למציע החדש על מנת למנוע מצב בו המשיבים יישארו קרחים מכאן ומכאן בשל חוסר הוודאות שנוצר כתוצאה מטענתה של המבקשת, כי ביטלה כדין את הצעתה.

‎3. ביום ‎27.6.01 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתובענה על דרך המרצת פתיחה, ובה עתרה להצהיר כי ההסכם עליו חתמה לרכישת הנכס והערבויות הבנקאיות שנמסרו למשיבים - בטלים. כמו כן, הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב ‎4 לפרוע את הערבויות הבנקאיות שהחזיקו המשיבים ולא להאריך את תוקפן. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) נתן על פי צד אחד צו מניעה זמני כמבוקש והורה להאריך את תוקפן של הערבויות עד להכרעה בתובענה שהגישה המבקשת. ביום ‎27.12.01 הגישו המשיבים בקשה לביטולו של צו המניעה הזמני. ביום ‎28.2.02 ביטל בית המשפט את צו המניעה הזמני. כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. בית משפט זה (כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן) הורה ביום ‎20.3.02 לעכב את ביצוע חילוטן של הערבויות בהתאם לבקשת המבקשת במסגרת בקשה זו.

‎4. הטענה העיקרית של המבקשת, הן בבית משפט קמא והן בבקשה הנוכחית, נסמכת על סעיף ‎7 של ההסכם מיום ‎31.12.00. באותו סעיף נקבע, כי אישורו של ראש ההוצאה לפועל הוא תנאי מתלה לתוקפה של ההתקשרות בין המבקשת למשיבים. כמו כן נקבע בסעיף, כי אם ראש ההוצאה לפועל לא אישר את ההתקשרות "באופן סופי", על המשיבים להחזיר את התשלום הראשון ששולם תוך שלושה ימים מעת שניתנה החלטה סופית כאמור. התשלום הראשון הינו שווה ערך לסכומן של שתי הערבויות הבנקאיות. לטענת המבקשת, משהחליט ראש ההוצאה לפועל ביום ‎22.3.01 על פרסום מכרז חדש ומשקבע במפורש שאינו מאשר את ההתקשרות, חובה היה על המשיבים להחזיר למבקשת את שתי הערבויות הבנקאיות האמורות.

המשיבים טוענים מנגד, כי מדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, שניתן למנוע את מימושן רק בשל מרמה או אם מדובר "בנסיבות מיוחדות" לעניין התנהגות הנערב, היינו המשיבים. כמו כן נטען, כי אף שראש ההוצאה לפועל לא נתן את אישורו להתקשרות עם המבקשת, הרי האישור ניתן, בסופו של דבר, על ידי בית המשפט המחוזי בהליך בו הותקפה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. מכאן, שניתן אישור להתקשרות. זאת ועוד, המשיבים מפנים להוראה במסמכי המכרז בה נאמר, כי מציע שישתתף ואשר יחזור בו מהצעתו, בין אם לפני שקיבל תשובה ובין לאחר שהצעתו התקבלה, תחולט הערבות הבנקאית שצירף להצעתו. טענותיהם של המשיבים מועלות, כמובן, על רקע העובדה שבעקבות ההתמחרות הנוספת נמכר הנכס בסכום של ‎2,450,000 דולר, בעוד שהצעתה של המבקשת הייתה בסכום העולה על הסך הנזכר ב‎400,000- דולר. כלומר, לטענת המשיבים, המבקשת אחראית לנזק בסכום של ‎400,000 דולר לפחות.

‎5. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) בהחלטתו מיום ‎28.2.02, נשוא בקשת רשות ערעור זה, קבע כי לטענת המבקשת, בדבר היעדר אישור של ראש ההוצאה לפועל, יש נפקות לבטלות ההסכם, אך לא לעניין מימוש הערבויות. מתנאי ההסכם עולה, כי הערבויות נשוא בקשה זו נועדו לשתי מטרות: האחת, לשמש כתשלום על חשבון התמורה אם העסקה תצא לפועל. השנייה, להבטיח שהמשיבים יוכלו לכסות באופן מיידי נזק שייגרם להם אם מציע כלשהו יחזור בו מהצעתו. עוד נקבע, כי המבקשת לא הראתה שנתקיימו החריגים המצדיקים למנוע את מימושן של הערבויות הבנקאיות האוטונומיות. בית המשפט הוסיף, כי המבקשת גילתה את דעתה, שאין החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מהווה החלטה סופית, שהרי במכתב מיום ‎4.4.01 היא הודיעה שהינה מעוניינת להצטרף להליך שיוגש לבית המשפט המחוזי נגד החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. אי לכך, הוחלט לבטל את צו המניעה הזמני מיום ‎27.6.02, שאסר על המשיב ‎4 לשלם למשיבים את סכומן של הערבויות הבנקאיות.

‎6. הערבויות הבנקאיות שהוציא המשיב ‎4 לבקשתה של המבקשת הינן ערבויות אוטונומיות. בכל אחד משני כתבי הערבות מצוין, כי התשלום יהא לפי דרישה בלבד ולא מתגלה על פני הערבויות כל קשר או תלות בעסקת היסוד. "עיקרון העצמאות" ו"עיקרון ההתאמה" עומדים בבסיסה של הערבות הבנקאית (רע"א ‎1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(‎1) 773). הראשון, מקנה לנערב את היכולת לממש את הערבות אף אם לא התקיימו תנאיה של עסקת היסוד, ובלבד שימלא את התנאים בכתב הערבות (ע"א ‎529/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מיכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לד(‎2) 13; רע"א ‎73/00 ams technical systems inc נ' בזק בע"מ, פ"ד נד(‎2) 394). האחר, מחייב תיאום מלא בין הפרטים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות לבין הפרטים הנדרשים בכתב הערבות (ע"א ‎241/64 נורברט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד יח(‎3) 609). הערבות האוטונומית מאפשרת לנערב לקבל את הסכום המגיע לו, לטענתו, בלא שיהא צורך להכריע תחילה האם זכאי הוא לסכום על פי תנאיה של עסקת היסוד. במילים אחרות, המטרה היא לנתק בין התנאים שבעסקת היסוד לבין אפשרות מימושה של הערבות. אם על הנערב להוכיח את זכותו לפי עסקת היסוד כתנאי למימוש, כאילו אמרנו שהתנאים הכלולים בעסקת היסוד הפכו לחלק מן הערבות הבנקאית, קרי, אין היא עצמאית עוד (ראו, בר"ע ‎46/71 מדינת ישראל נ' החברה הא"י לקירור ואספקה בע"מ, פ"ד כה(‎1) 529, 532). העיקרון בדבר עצמאותה של הערבות אינו מוחלט, שכן ניתן למנוע מימושה של ערבות אוטונומית במקרה של מרמה (ע"א ‎5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (‎1973) בע"מ, פ"ד נ(‎2) 685), או בהתקיים נסיבות מיוחדות, כאשר הכוונה היא בעיקר להתנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מרמה (רע"א ‎4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(‎1) 450).

‎7. בהסכם המכר נקבע בסעיף ‎7, כי תנאי מתלה לתוקפה של ההתקשרות בין הצדדים הוא אישורו של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב. כמו כן, נקבע באותו סעיף כי אם ראש ההוצאה לפועל לא אישר את ההתקשרות "באופן סופי" על המשיבים להחזיר את התשלום הראשון, שמקורו בערבויות הבנקאיות. בהסתמך על סעיף זה טוענת המבקשת, כי חובה על המשיבים להחזיר את הערבויות הבנקאיות, שכן ראש ההוצאה לפועל לא אישר את ההתקשרות. לעניין זה סומכת המבקשת, בין היתר, על ע"א ‎553/00 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אראל רחובות בע"מ (לא פורסם). ההבדל בין המקרה דכאן לעניין דהתם הוא בכך, שבענייננו מבקשים המשיבים לממש את הערבויות הבנקאיות, בעוד שבמקרה הנזכר לא עמד הנערב על זכות מיידית למימוש הערבויות. השאלה שנתעוררה בע"א ‎553/00 הנ"ל הייתה האם הנערב רשאי להמשיך ולהחזיק בערבויות הבנקאיות, בלא שטען כי עומדת לו זכות לחילוטן באותה עת. השאלה בדבר הזכות להמשיך ולהחזיק בערבות אוטונומית מוכרעת, מטבע הדברים, על פי האמור בעסקת היסוד. אולם, מרגע שהנערב טוען כי זכאי הוא לממש את הערבות האוטונומית, נבחנת זכותו אך ורק על פי עקרונות העצמאות וההתאמה, ובכפוף לחריגים של מרמה ונסיבות מיוחדות.

‎8. האמור בהסכם עליו חתמה המבקשת ביום ‎31.12.00 אינו ממצה את הכללים החלים על היחסים המשפטיים שבין המשיבים, כמי שפרסמו הזמנה להציע הצעות, לבין המבקשת, שהייתה אחד מבין המציעים. בהזמנה להציע הצעות נקבע, כזכור, כי תחולט ערבות בנקאית שהוגשה על ידי מציע אם הוא חזר בו מהצעתו, בין אם לפני שקיבל תשובה להצעה ובין לאחר שהצעתו נתקבלה. עוד נאמר שם, כי הערבות שהומצאה תוחזר למציע "שהצעתו לא נתקבלה באופן סופי". ההוראה האמורה תואמת את שנקבע בסעיף ‎7 להסכם עליו חתמה המבקשת ביום ‎31.12.00, כי אם ראש ההוצאה לפועל לא אישר את ההתקשרות "באופן סופי" יוחזר התשלום הראשון לידי המבקשת. כפי שראינו, ראש ההוצאה לפועל לא אישר את ההתקשרות, אלא הורה בהחלטתו ביום ‎22.3.01 להוציא מכרז חדש. ברם, בית המשפט המחוזי החליט, במסגרת ההליך לתקיפת החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, לבטל את ההחלטה וליתן אישור להתקשרות. אין מקום להכריע במסגרת הנוכחית בשאלה האם המבקשת יכולה הייתה לחזור בה מהצעתה, מרגע שראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה או שמא היה עליה להמתין עד להחלטה של בית המשפט המחוזי בהליך ההשגה על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. נזכיר, כי מייד לאחר שניתנה ההחלטה תמכה המבקשת בהגשתה של בקשת רשות ערעור, כי בקשה כאמור אכן הוגשה ביום ‎4.4.01 וכי רק ביום ‎25.4.01 דרשה המבקשת להשיב לידיה את הערבויות הבנקאיות. השאלה האמורה תתברר במסגרת ההליכים שמנהלים הצדדים. באותם הליכים טוענת המבקשת כי חובה היה להחזיר לידיה את הערבויות הבנקאיות. מנגד טוענים המשיבים, כי ניתן אישור כדין להתקשרות, כי המבקשת הפרה את החוזה שבין הצדדים וכי כתוצאה מכך נגרם למשיבים נזק ששיעורו ‎400,000 דולר לפחות. מחלוקת זו נוגעת לתנאיה של עסקת היסוד ועל כן, אין מקום לברר אותה שעה שהמשיבים טוענים לחילוטן של הערבויות הבנקאיות וכאשר אין מחלוקת, כי התנאים שבערבויות עצמן אכן נתקיימו. ממילא, ומאחר שאין עסקינן במקרה של תרמית ולא נתקיימו "נסיבות מיוחדות", צדק בית משפט קמא בדחותו את הבקשה למנוע את מימושן של הערבויות הבנקאיות.

‎9. בית המשפט המחוזי, אשר ביטל את צו המניעה הזמני שאסר לממש את הערבויות הבנקאיות, קבע בהחלטתו כי המשיבים לא יחלקו את הכספים שיתקבלו בגין מימוש הערבויות, אלא בכפוף לכך שהנושים של החייבים, אשר זכאים לכסף, ייתנו כתבי שיפוי לטובתה של המבקשת. ההיגיון שמאחורי הוראה זו ברור; אם המבקשת תזכה בתביעתה וייקבע כי היא זכאית הייתה לקבל חזרה את הערבויות הבנקאיות, תעמוד לה הזכות לקבל חזרה את כספי הערבויות. מאחר והמשיבים פועלים ככונסי נכסים למימושן של משכנתאות, ראוי היה לקבוע מנגנון שייקל על המבקשת לקבל חזרה את הכספים אם תזכה בתביעתה. נראה כי בנקודה זו, ולגביה בלבד, ראוי לשנות במידת מה את המנגנון שקבע בית משפט קמא. כתבי השיפוי אינם מגנים, לטעמי, במידה מספקת על המבקשת אם אמנם תזכה בתביעתה. לפיכך, הכספים שיתקבלו כתוצאה ממימושן של הערבויות הבנקאיות יוחזקו בידי המשיבים עד להכרעה בסכסוך. ברם, המשיבים רשאים יהיו להעביר את הכספים לידי הנושים ובלבד שכל אחד מאלה ימציא למבקשת ערבות בנקאית אוטונומית על הסכום שקיבל כשהוא צמוד למדד ובצירוף ריבית כדין. באופן זה, ניתן יהיה להחזיר למבקשת באופן מיידי את הסכום שקיבל כל נושה, אם וכאשר תיפול הכרעה חלוטה לזכותה. כמובן, שחובה על המשיבים לוודא, בטרם יועברו הכספים לנושים, כי התנאי שהוצב כאמור נתמלא במדויק.

‎10. אשר על כן, הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בסיפא של פסקה ‎9 לעיל. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של ‎12,000 ש"ח לזכות המשיבים יחדיו.

ניתנה היום, ט' באב תשס"ב (‎18.7.02).

ש ו פ ט

_________________
העתק מתאים למקור ‎02020780.s11
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: ‎[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: ‎www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 2078/02 מוניטין עתונות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי, [ פ"ד: נו 6 97 ] (פורסם ב-ֽ 18/07/2002)